אפי זיו

אפי (אפרים) זיו (נולד ב-8 באפריל 1947) הוא סופר, מרצה ומדריך טיולי אמנות בחו"ל. עוסק בהוראה ובכתיבה של תולדות האמנות, הנצרות והמיתולוגיה היוונית.

דר אפי זיו
אפי זיו

קורות חייו

זיו נולד בברטיסלבה, צ'כוסלובקיה. בגיל שנתיים עלה עם הוריו לישראל והתיישב עימם בעיר חיפה. אביו, שמחה זיו, עבד כמנהל חשבונות בבית חולים רמב"ם ואמו, חנה זיו, עסקה בהוראה שנים רבות והייתה מנהלת בית ספר.

את לימודיו התיכוניים סיים בישיבה התיכונית, מדרשיית נעם בפרדס חנה. ב-1965 התגייס לחיל השריון וסיים את חוק שירותו הצבאי בתפקיד סמ"פ בדרגת סרן. במלחמת יום הכיפורים, בעת שירותו במילואים, נפצע קשה באזור תעלת סואץ.

לזיו תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, תואר ראשון נוסף, חד חוגי מורחב ותואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו הייתה על הגנאלוגיה של כל הדמויות במיתולוגיה היוונית. את תואר הדוקטור קיבל מאוניברסיטת American Coastline בלואיזיאנה, ארצות הברית.

זיו עבד כמה שנים במשרד הביטחון. לאחר מכן פנה לעסקי הביטוח וכיהן שנתיים כנשיא לשכת אביב של הבונים החופשיים.

משנות התשעים הוא עוסק במתן הרצאות בכל רחבי הארץ בנושאים: היסטוריה של האמנות, המיתולוגיה היוונית, האמנות הנוצרית ותרבות המערב. מרצה במכללות וקתדרות, מוזיאונים, במוסדות תרבות שונים ובקורסים להכשרת מדריכי טיולים בישראל ובעולם, מטעם משרד התיירות וחברות נסיעות. זיו מרצה בהתנדבות בפני חיילי צה"ל בבסיסים השונים.

נשוי ואב לארבעה.

ספריו

  • מיתולוגיה עכשיו, הוצאת דניאלה די-נור מוציאים לאור והוצאת עם עובד, 2003.

הספר "מיתולוגיה עכשיו" הוא לקסיקון. הספר מאגד בתוכו כ-200 מונחים ומושגים מהמיתולוגיה היוונית אשר נמצאים בשימוש בשפה היומיומית. השפה העברית המתחדשת הושפעה אף היא מאוצרות התרבות המיתולוגית ואימצה לחיקה עשרות מושגים ומונחים מעולמה. הספר משבץ צילומי יצירות אמנות מתקופות שונות.

הספר משלב את הרבדים האטימולוגיים של השמות והמונחים, בשימושים העכשוויים שלהם ובסיפורי המיתולוגיה עצמם. בין המושגים: פאניקה, נרקיסיזם, אולימפוס, אהבה עיוורת, תיבת פנדורה, עקב אכילס, מוזה, קשר גורדי.

"מיתולוגיה עכשיו" נכלל ברשימת רבי המכר של העיתון הארץ.[1]

  • משחקי האלים, דניאלה די-נור מוציאים לאור, 2008.

הספר היחידי בעברית, הסוקר את המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה והאולימפיאדות, שהתקיימו מדי שנה לאורך כ-1200 שנה ומשבץ בהם את סיפורי המיתולוגיה היוונית הקשורים לתחרויות. בספר מובאים תצלומי יצירות אמנות שיצרו גדולי האמנים לאורך ההיסטוריה, בהשראת התחרויות והספורטאים שהתחרו במשחקים. מובא תיאור ענפי הספורט השונים, הספורטאים הידועים, הפרסים שהוענקו למנצחים, משחקי הנשים והמשחקים שהתקיימו מחוץ לאולימפיה. יש בספר גם התייחסות למשחקים האולימפיים היום ועל הדומה והשונה בין העבר למשחקים המודרניים.

בספר פרק שלם לכל אל והוא משלב בין יצירות האמנות לסיפורי המיתולוגיה. הספר מציג מאות יצירות אמנות שנוצרו בהשראת המיתולוגיה. בספר ניתנים כללים פשוטים אשר על פיהם ניתן לזהות את הדמויות ואת הסיפור המיתולוגי עצמו בתוך היצירה. כמו כן הספר משלב את המיתולוגיה הרומית ומבאר כיצד ניתן להבדיל ביניהן,[דרושה הבהרה] תוך כדי הסברים על הפולחן והדת.

  • הצופן הנוצרי באמנות, כנרת, זמורה-ביתן, דביר – מוציאים לאור בע"מ, 2015.

הספר עוסק בשאלה כיצד לפענח יצירות אמנות העוסקות בתנ"ך ובנצרות. מטרתו לאפשר לצופה לזהות ולהבין את יצירת האמנות שמולה הוא ניצב במוזיאון או בכנסייה. הספר סוקר את התפתחות האמנות הנוצרית, הכוללת יצירות על התנ"ך, תוך כדי הצגת הדמויות החשובות ותיאורן ביצירות אמנות.

הספר מתאר את האירועים והדמויות בתנ"ך מנקודת המבט של יצירות האמנות שעוסקות בהם. בספר כללים פשוטים אשר על פיהם אפשר ללמוד לזהות את הדמויות ואת הסיפור בכל יצירה העוסקת בנושא.

הספר ערוך לפי נושאים, עם אינדקס אטריבוטים. הוא מכיל למעלה מ-600 תמונות.

לקט ממאמריו

תערוכות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רבי-מכר, הארץ, 28 במאי 2003.
8 באפריל

8 באפריל הוא היום ה-98 בשנה (99 בשנה מעוברת), בשבוע ה-15 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 267 ימים.

אסקלפיוס

אסקלפיוס (ביוונית: Ἀσκλήπιος, בלטינית: Aesculapius) היה אל הרפואה של היוונים והרומים. בזכות יכולת הרפואה האלוהית שלו הקים אסקלפיוס את המתים לתחייה ובכך צמצם את הפער בין בני האדם לבין האלים.

בפולחן אסקלפיוס, שרווח מאוד ביוון העתיקה, היה חלק נכבד גם לבתו היגיאה, אלת הבריאות שאליה נלווה גם אחיה, טלספורוס. ידוע שהיו קיימים כמה מאות היכלי אסקלפיוס שאליהם נהרו מאות חולים אשר ביקשו תרופות מכוהניו.

על פי אפלטון, מילותיו האחרונות של סוקרטס היו "העלו קורבן לאסקלפיוס" (מנהג יווני היה להקריב תרנגול לאל זה, אם אדם לא חלה או מיעט מאד לחלות במהלך חייו).

אפרודיטה

אפרודיטֶה או אפרודיטי (ביוונית: Αφροδίτη) היא אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. היא אחת משתים עשרה האלוהויות העליונות והמרכזיות של יוון העתיקה. מקבילתה ברומא היא ונוס.

רוב המיתוסים אודות אפרודיטה הם משלים על אהבה, רומנטיקה ומיניות. אפרודיטה מייצגת מיניות ואהבה חסרת גבולות, שאינה מתחשבת במוסכמות. היא מסייעת לכל מי שחש אהבת אמת או תשוקת אמת, ומענישה את המזלזלים באהבתם של אחרים. לאפרודיטה פמליה מלכותית, הכוללת את ילדיה המכונפים ארוס, פותוס והימרוס , בתה פייתו אלת השכנועים, נימפות ההרים והיערות ושלוש החאריטות.

משמעות שמה אינה ידועה; ייתכן שמקורה פיניקי. היוונים מקשרים את שמה למילה היוונית αφρος‏ (אפרוס) שמשמעותה קצף, בשל העובדה שנולדה מקצף הגלים.

ארטמיס

אָרְטֵמִיס (ביוונית: Άρτεμις) הייתה אלת הציד, חיות הבר, אלת הבתולות והירח ואחת משנים עשר (לא כולל האדס והסטיה) האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה בתם של ראש האלים זאוס והטיטאנית לטו. ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אל השמש, הרפואה, המוזיקה, השירה ואל האורקלים. ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה והסטיה. בקרב הרומאים היא נקראה דיאנה. בתקופות מאוחרות יותר זוהתה ארטמיס עם סלנה, אלת הירח, עם הקטה ואפילו תפסה את תפקידה של איליתיה כפטרוניתן של היולדות.

ארס (מיתולוגיה)

אַרֵס (ביוונית: Άρης) הוא אל המלחמה, אחד משנים עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. ארס הוא בנם הבכור של זאוס והרה אשר לפי מספר מקורות לא חיבבו אותו במיוחד. שמו של מקבילו הרומאי נקרא מרס.

אתנה

אתנה (או אתיני, יוונית: Αθηνά) היא אלת החוכמה, המלחמה, האמנות והצדק במיתולוגיה היוונית. כמו כן הייתה אחראית על שמן הזית ועל האריגה. במיתולוגיה הרומית מופיעה כמינרווה. מתוארת לרוב כנושאת כידון, מגן עם תבליט פניה של מדוזה (שהיא קיבלה מפרסאוס לאות תודה על שעזרה לו במשימתו) יוצגה על ידי ינשוף, ולוותה על ידי אלת הניצחון, ניקה. אתנה מעולם לא הייתה ילדה, ובקעה מראשו של זאוס, בוגרת, כשהיא חמושה בנשק. היא בתולה תמידית (פרתנוס). הפרתנון באתונה, יוון הוא מקדשה המפורסם ביותר. לאתנה מעולם לא היה בן זוג או מאהב. לפי הרודוטוס, אתנה הייתה אלה ממוצא ברברי - כלומר לא יוונית.

דיוניסוס

דיוניסוס (ביוונית: Διόνυσος, מבוטא Dionysos. שם נוסף: בכחוס, שמשמעותו גם "יין" כשם עצם; השם בכחוס אומץ על ידי בני רומא שבה היה קרוי "ליבר" בקרב הפלבאים), הוא אל כתוני שגילם את מחזור הטבע והפריון בטבע. בתוקף תפקיד זה נוצרה זהות חזקה בינו לבין גפן ויין.

תחילה לא היה דיוניסוס אחד מאלי האולימפוס. האלה הסטיה, אלת האש והמשפחה, שנחשבה עדינה ורחומה, וויתרה על כסאה באולימפוס לטובתו. זאת אחת הסיבות המרכזיות לכך שדיוניסוס מוכר בימינו יותר מהסטיה, וזאת על אף שנחשבה בזמנו לאלה חשובה יותר.

במסורות מאוחרות יותר נעשה אל אולימפי הקשור בדברים המשחררים את הנפש מן הגוף וקשורים בחיי הוללות: יין, מוזיקה, פריון, תיאטרון ושינה.

דמטר

דֵמֵטֵר (ביוונית: Δημήτηρ) היא אלת התבואה במיתולוגיה היוונית, משתייכת לקבוצת האלים הכתוניים ואחת מ-12 האלים האולימפיים.

מקבילתה הרומית נקראת קרס (בלטינית: Ceres; נקראת גם בהתאמה צ'רס, צרס או סרס בארצות דוברות איטלקית, גרמנית, אנגלית וספרדית), אחותו של יופיטר, ואמה של קורה, המזוהה גם כפרספונה היוונית.

הבשורה למרים

"הבשורה" היא, על פי הנצרות, ההודעה שהביא המלאך גבריאל למרים, אם ישו מאת האל, ובה נמסר לה כי היא הרה, וכי בעוד תשעה חודשים היא תלד בן, שאביו הוא האל. חלק מן הכנסיות הנוצרים חוגג אירוע זה ב-25 במרץ, הנקרא "חג הבשורה". התאריך מציין גם את תשעה החודשים שלפני לידת ישו, המצוינת על ידי חג המולד. במקומות שונים נתפש האירוע כמציין תחילת שנה חדשה, כמו באנגליה עד שנת 1752, שם נקרא החג "יום הגבירה" (Lady Day).

"הבשורה" היא המועד בו מתחילים לספור את לוח השנה האתיופי.

ההשתנות

ההִשתָנוּת (ביוונית: Μεταμόρφωσις - מֵטַאמורְפוסִיס) הייתה, על פי הנצרות, אירוע מכונן בחייו של ישו המדווח בשלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי מרקוס והבשורה על-פי לוקס) שבמהלכו השתנה ישו על פסגתו של הר. על פי המסורת הנוצרית, ההשתנות הציבה את ישו במעמד שווה למשה ולאליהו שעמם הוא נראה מדבר, ואישרה שוב את מעמדו כבן האלוהים, כפי שאושר בבת קול שנשמעה במהלך האירוע. שלוש הבשורות הסינופטיות אינן מזהות את ההר עליו התרחש האירוע בשמו, והוא זוהה לראשונה כהר תבור במאה ה-5.

הייסורים בגן

הייסורים בגן, או ליל הייסורים, הוא אירוע בתולדות ישו בלילה האחרון לחייו הארציים, החל בסעודה האחרונה ועד מעצרו. במהלך פרק זמן זה, שהה ישו בגת שמנים (שם גם נעצר), התפלל והתעמת עם האל האב לגבי גורלו, ולבסוף השלים עם גורלו.

הפייסטוס

הֶפַייסְטוֹס (ביוונית: Ἥφαιστος), או בשמו הרומי וולקן, הוא אל הנפחות והאש במיתולוגיה היוונית. בנם של זאוס והרה, ולפי גרסאות אחדות - בעלה של אפרודיטה. נחשב לאל "טוב" ורודף שלום, אהוב בשמיים ובארץ, המשען והסמל של חיי תרבות ואפוטרופוסם של הנפחים.

הרמס

הרמס (ביוונית: Ἑρμῆς) הוא אל יווני, שליח האלים, פטרון הרופאים הסוחרים, הסופרים, הנוודים וגם מגן הגנבים. הרומאים זיהו אותו עם אלָם מרקוריוס. הרמס הוא אל אולימפי אשר היה אהוב מאוד על היוונים. הוא היה מעורה בענייניהם של בני האדם והוא שלימד אותם לשקול, לספור, למדוד ולכתוב.

במקרא הוא מוזכר פעם אחת - בשם "כוכב" (שמו העברי של כוכב מרקורי), "וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם" (ספר עמוס, פרק ה', פסוק כ"ו). בלשון התלמוד הוא ומרקוריוס נקראים "מרקוליס".

ייתכן שפירוש שמו ביוונית "גלעד, ערימת אבנים".

זאוס

במיתולוגיה היוונית, זֶאוּס (ביוונית: Ζεύς) הוא אל השמים, מטיל הרעם והברק, בכיר אלי האולימפוס ומלכם. זאוס הוא בנם של הטיטאנים קרונוס וריאה. הוא אחראי על המשפט, והוא אחת מדמויות המפתח במיתולוגיה היוונית בהיותו אביהם-מולידם של מרבית האלים החשובים וגיבורי המיתולוגיה. החיה המקודשת לזאוס היא העיט והעץ המקודש לו הוא אלון.

מקדשים הוקמו לכבודו בשטח נרחב של ארצות לחופו של הים התיכון, מאסיה הקטנה שבמזרח ועד סיציליה שבמערב. מוקד הפולחן המרכזי לזאוס היה באולימפיה שבאליס, שם נערכו לכבודו גם המשחקים האולימפיים העתיקים.

יהודה (דמות מקראית)

יְהוּדָה הוא דמות מקראית בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל כיום בשם יהודים.

על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו, "גור אריה יהודה", מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה של אמו לאה לאלוהים על הולדתו "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (בראשית, כ"ט, ל"ה).

קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים ל"ח ומ"ג.

יהודה נחשב לדמות מרכזית, דומיננטית, ובעלת השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.

לפי ספרות חז"ל, נולד יהודה בט"ו בסיוון, ב'קצ"ה, בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה. הוא הוליד את פרץ וזרח בגיל שלושים ושלוש, ומת בשנת ב'שי"ד או בשנת ב'שכ"ד.

לדה (מיתולוגיה)

לֶדָה, במיתולוגיה היוונית הייתה אשתו של מלך ספרטה, טינדראוס.

מיכאל

המלאך מיכאל הוא דמות יהודית מיתולוגית, המופיעה בקבלה היהודית ובאמונות העממיות הנחשב כשרם של ישראל.

משמעות השם בעברית היא "מי כאל", כלומר שבח לאל שאין כמותו. השם "מיכאל" בגרסותיו השונות (כדוגמת מייקל או מיכאיל) נפוץ מאוד בעולם כשם פרטי.

מיתולוגיה יוונית

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה קיימים הרבה זמן, ומספרים בין היתר, על האלים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה ומפלצות למיניהם. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית, אך היא כוללת את הפולחן, אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מסתוריים.

רומא העתיקה, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים.

סטיגמטה

סטיגמטה (ריבוי המילה סטיגמה, ביוונית "דקירה" או "צלקת המהווה סימן בעלות") הוא הכינוי שניתן לפצעים אשר לפי הברית החדשה נגרמו לישו בזמן צליבתו. התופעה המוכרת כסטיגמטה בימינו מתייחסת להופעת פצעים מעין אלה על גופיהם של מאמינים נוצרים, כסוג של סימן אלוהי.

סימני הסטיגמטה מקבילים לרוב לסימני "חמשת הפצעים הקדושים": ארבעת הפצעים שנגרמו לישו במפרקי (או בכפות) הידיים והרגליים כתוצאה ממסמור גופו לצלב, ופצע אחד בצדו הימני של הגוף, שנגרם מדקירת חנית. אצל סטיגמטיסטים מסוימים הופיעו גם פצעים על המצח, בדומה לאלה שנגרמו על ידי כתר הקוצים, ופצעי ההצלפות על הגב.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.