אפירוס

אפירוסיוונית: Ήπειρος, באלבנית: Çamëria) היה חבל ארץ ביוון העתיקה, הנחלק כיום בין יוון המודרנית ואלבניה. כיום שמו של אחד מ-13 המחוזות של יוון.

אפירוס העתיקה כללה את חבלי הארץ מולוסיאן ותספרוטיאן.

עקב היותה מצדם השני של הרי מרכז יוון ומפרץ קורינתוס, אפירוס העתיקה הייתה חסרת השפעה בפוליטיקה היוונית וההלניסטית עד הולדתו של פירוס ומסע כיבושיו (280–275 לפנה"ס). לאחר מותו איבדה את ההשפעה שהייתה לה בימי חייו.

מחוז אפירוס המודרני מתחלק לארבע יחידות אזוריות: ארטה, יואנינה, פרוזה ותספוריטקון. שטחו הוא כ-9,203 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה, נכון לשנת 2011, 336,856 תושבים.

אפירוס (מחוז)
Περιφέρεια Ηπείρου
Flag of the Region of Epirus
דגל אפירוס
Vjosë river, Përmet, Albania - 20070825
Syvota1010847
Old port of Igoumenitsa
Skamneli village centre
Mount Nemërçkë
מנופי המחוז
מדינה יוון  יוון
מושל Alexandros Kachrimanis
יחידות אזוריות במחוז ארטה
יואנינה
פרוזה
תספוריטקון
בירת המחוז יואנינה
שטח 9,203.22 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 334,337 (נכון ל־2018)
 ‑ צפיפות 37 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 39°36′0″N 20°48′0″E / 39.60000°N 20.80000°E
אזור זמן UTC+1
www.php.gov.gr

לחצו כדי להקטין חזרה

כרתיםצפון הים האגאידרום הים האגאיהאיים היונייםפלופונסוסאטיקההר אתוסמערב יווןאפירוסתסליהמערב מקדוניהמרכז מקדוניהמזרח מקדוניה ותראקיהמרכז יווןאלבניהמקדוניה הצפוניתבולגריהטורקיהIpiros in Greece.svg

ראו גם

קישורים חיצוניים

אולימפיאס

אולמיפיאס (יוונית עתיקה: Ὀλυμπιάς;‏ 379 לפנה"ס? - 316 לפנה"ס), הייתה אשתו הרביעית של פיליפוס השני מלך מוקדון, אמו של אלכסנדר הגדול, ושליטת אפירוס בין 331 לפנה"ס ועד 316 לפנה"ס. לאחר מות בנה, אולמיפיאס הייתה אחת מהדיאדוכים ושימשה כאפוטרופוסית של נכדה, יורשו של אלכסנדר, אלכסנדר הרביעי ממוקדון.

איוואן אסן השני, קיסר בולגריה

איוואן אָסֶן השני או יואן אסן השני (בבולגרית: Иван Асен II, או Йоа̀н Асѐн II), ‏ (1190 - 24 ביוני 1241), היה קיסר (צאר) האימפריה הבולגרית השנייה בין השנים 1218 ל-1241. בתקופתו הפכה האימפריה הבולגרית למעצמה אזורית אשר היוותה לא אחת לשון מאזניים בין האימפריה הלטינית והאימפריה של ניקאה. איוואן אסן השני נודע ביחסו האוהד ובחופש הפולחן שהעניק לבני הקהילה היהודית בממלכתו.

אלכסנדר השני, מלך אפירוס

אלכסנדר השני (ביוונית: Αλέξανδρος Β;‏ ? - 242 לפנה"ס) היה מלך אפירוס. בנו של פירוס הראשון, ואביו של פירוס השני.

בזיליקטה

בזיליקטה (באיטלקית: Basilicata) הוא מחוז בדרום איטליה, הגובל בקמפניה במערב, פוליה במזרח ובקלבריה בדרום. למחוז שתי רצועות חוף קצרות, האחת בים הטירני והשנייה בים האיוני. המחוז משתרע על פני כ-10,000 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה 597,768 תושבים.

בירת המחוז היא העיר פוטנצה.

מבחינה גאוגרפית, מאופיין המחוז בפני שטח הרריים ביותר. הנקודה הגבוהה ביותר בו היא "מונטה פולינו", הר בדרום האפנינים שגובהו 2,441 מטרים. בשל צורתו ההררית של המחוז, הייתה הגישה אליו קשה עד לתקופה המודרנית, דבר שהביא להיותו אחד המחוזות האחרונים להתפתח באיטליה.

דורס

דורס (באלבנית: Durrës, באיטלקית: Durazzo, ביוונית: Δυρράχιον (דיראכיון) או Επίδαμνος (אפידאמנוס), בטורקית: Dıraç) היא העיר השנייה בגודלה באלבניה, בירת מחוז דורס ואחת מן הערים העתיקות שבמדינה. בעיר מתגוררים כ-114,000 תושבים (2003) והיא ממוקמת לחוף הים האדריאטי במפרץ דורס, ודרומית למפרץ ללז'. דורס נמצאת במרחק של 33 קילומטרים מבירת אלבניה טירנה, והיא נחשבת לאחת הערים הכי מפותחות כלכלית באלבניה. בעיר נמצאות גם מספר קונסוליות.

האימפריה הלטינית

האימפריה הלטינית או האימפריה הלטינית של קונסטנטינופוליס (בלטינית: Romania) הוא השם שניתן למדינה הצלבנית שהוקמה על ידי מנהיגי מסע הצלב הרביעי ביוזמת הדוג'ה של ונציה, אנריקו דאנדולו, על אדמת האימפריה הביזנטית אחרי בזיזת קונסטנטינופול ב-1204. האימפריה הייתה מיועדת לתפוס את מקום האימפריה הביזנטית כיורשת של האימפריה הרומית במזרח, עם שליט מערבי קתולי במקום הביזנטים האורתודוקסיים דוברי היוונית. בלדווין התשיעי, רוזן פלנדריה, הוכתר כשליט בלדווין הראשון ב-16 במאי 1204.

לפי ההסדר בין הצלבנים, האימפריה הביזנטית חולקה כך ששלוש שמיניות (כולל כרתים ומספר איים נוספים) ממנה יהיו בשליטת הרפובליקה של ונציה.

האימפריה הלטינית לקחה את שאר השטחים, והפעילה מאמץ רב להשתלט על השטחים היווניים (שחולקו לפִיפִים - ממלכת סלוניקי, נסיכות אכאיה ודוכסות אתונה). עם זאת, רוב הטריטוריה נשארה בידי המדינות היווניות האויבות שקמו אחרי כיבוש קונסטנטינופול, כמו דספוטט אפירוס, האימפריה של ניקאה והאימפריה של טרפזונטס. למרות שמשפחתו וצאצאיו של בלדווין רוזן פלנדריה נאבקו למשך כמה שנים כדי לבסס את שלטונם, האימפריה נפלה ב-25 ביולי 1261, כאשר מיכאל השמיני פלאולוגוס כבש בחזרה את קונסטנטינופול, כאשר הוא מדיח את השליט הלטיני האחרון - בלדווין השני מקורטניי.

להמלכת בלדווין ויצירת האימפריה הלטינית התלווה הרושם המוזר של יצירת שלוש אימפריות רומיות באירופה באותו הזמן; האימפריה הלטינית, האימפריה הרומית הקדושה ושאריות האימפריה הביזנטית.

למשך מאה שנים אחר-כך, יורשיו של בלדווין השני המשיכו להשתמש בתואר 'שליט קונסטנטינופול', ונחשבו לאדון העליון של המדינות הלטיניות שנשארו בים האגאי. הם מימשו ביעילות את סמכותם ביוון רק כאשר שלטו כנסיכי אכיאיה, בין 1333 ל-1383. למרות שבכלליות התייחסו אליהם כשליטים נומינליים, קיומן הממושך של המדינות הלטיניות בים האגאי שהתייחסו אליהם כמושלים, גרם לשימוש לא נכון בשם; תיאור מדויק יותר למצבם הוא שליטים בגלות.

העולם ההלניסטי

העולם ההלניסטי שנוצר כתוצאה מהקולוניזציה היוונית וממלחמותיו של אלכסנדר הגדול הקיף את כל אגן המזרחי של הים התיכון, חלקים מהאגן המערבי, את כל המזרח התיכון וחלקים מאסיה המרכזית. נהוג למנות את התקופה ההלניסטית ממותו של אלכסנדר הגדול בשנת 323 לפנה"ס ולסיימה בשנת 30 לפנה"ס עם מותה של המלכה ההלניסטית האחרונה קלאופטרה.

במזרח הגיע בתוך יבשת אסיה עד הודו ואילו במערב עד אזור פרובנס של ימינו בצפון מזרח כלל את אזור חצי האי קרים ושטחים הנמצאים מזרחית לו. הישויות המדיניות העיקריות הוקמו על ידי הדיאדוכים שהיו רובם ככולם קצינים בכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. דיאדוכים אלה נלחמו האחד בשני עד חורמה במשך עשרות שנים בעימות הידוע בשם מלחמות הדיאדוכים. הם הורישו את הסכסוך המר לצאצאיהם שהמשיכו אותו עד שקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של האימפריה הרומית. למרות האיבה הגלויה בין הממלכות ההלניסטיות, הן שיתפו פעולה בתחומים רבים בהם כלכלה, תרבות ועוד.

לממלכות ולישויות המדיניות שהרכיבו עולם זה היו מאפיינים שונים, לעיתים הפוכים זה לזה, אך כולם היו נאמנים לתרבות ההלניסטית, אם כי מאפייניה היווניים היו חזקים יותר בחופיו של הים התיכון והשפעתה של תרבות זו הלכה והצטמצמה ככל שהתרחקה המדינה מהאזור הים תיכוני.

הגיוון המדיני והחברתי הכלכלי היה רב. מערי מדינה שהמשיכו את המסורת של יוון הקלאסית עם מוסדות דמוקרטיים וטיראניה דרך ליגות מקומיות של מספר ערים או אזורים גאוגרפיים דוגמת הליגה האיטולית ביוון גופא עד מדינות ענק כגון מצרים התלמיית והממלכה הסלאוקית שהתאפיינו במשטר מלוכני.

יואנינה

יואנינה (ביוונית: Ιωάννινα) או יאנינה, היא העיר הראשית במחוז אפירוס ואוכלוסייתה מנתה 112,486 תושבים בשנת 2011. העיר שוכנת 450 קילומטר צפונית-מערבית לאתונה, על גדותיו של אגם פאמבוטיס. במרכזו של האגם שוכן האי "ניסאקי" (ביוונית; "אי קטן"). פירוש שמה של העיר ביוונית הוא "עירו של יוחנן הקדוש" (ביוונית: איוס יאניס). למרות זאת, רבים, ובהם היהודים, מעדיפים את השם "יאנינה".

יוון תחת שלטון רומא

יוון תחת שלטון רומא היא התקופה בהיסטוריה של יוון שהחלה אחרי ניצחון הרומאים על תושבי קורינתוס בקרב קורינתוס ב-146 לפנה"ס, והסתיימה בהקמתה מחדש של העיר ביזנטיון, הפיכתה לבירת האימפריה הרומית ושינוי שמה לקונסטנטינופול ב-330 לספירה.

חצי-האי יוון סופח בין 148-146 לפנה"ס וחולק לשלוש פרובינקיות: אכאיה, מוקדון ואפירוס, האיים האגאיים צורפו לפרובינקיות השונות ב-133 לפנה"ס. אתונה וערים יווניות אחרות מרדו ברומאים בשנת 88 לפנה"ס בהשפעתו של מיתרידטס השישי, מלך פונטוס, ויוון נהרסה על ידי המצביא הרומאי לוקיוס קורנליוס סולה. מלחמות אזרחים רומאיות החריבו את יוון עוד יותר.

יוון הייתה פרובינקית המפתח המזרחי של האימפריה, והתרבות הרומאית הושפעה מהתרבות היוונית. השפה היוונית הייתה ללינגואה פרנקה באיטליה ובמזרח האימפריה, והרבה משכילים יווניים כמו קלאודיוס גלנוס עבדו ברומא. מספר שליטים בנו מבנים חדשים בערים יווניות, כגון האגורה. אחד האגורות המרשימות ביותר שנבנו היא האגורה של אתונה. חיי היום-יום ביוון המשיכו להתקיים בצורה דומה לזו שלפני הכיבוש הרומי. השינוי היחידי, הגיע עם התפשטות הנצרות.

במהלך שלטונו של דיוקלטיאנוס בסוף המאה השלישית, מחוז מואזיה הפך לדיוקסיה, ונשלט על ידי הקיסר גלריוס. תחת שלטון קונסטנטינוס, האזור הֶלַאס היה חלק ממחוזות תראקיה ומקדוניה. הקיסר תאודוסיוס הראשון חילק את מחוז מקדוניה לכרתים, אכאיה, תסליה, אפירוס וטוס, אפירוס נובה ומקדוניה. האיים האגאיים היו למחוז אינסולאה.

יוון עצמה עמדה בפני פלישות של השבטים הרולים, טרבינגים, הגותים והונדלים בזמן שלטונו של תאודוסיוס. פלביוס סטיליקו, פינה את תושבי תסאליה כשהויזיגותים פלשו ליוון בסוף המאה ה-4. ראש הלשכה של ארקדיוס, יוטרופיוס, נתן לאלאריק הראשון מלך הוויזיגותים לפלוש ליוון, והוא בזז את אתונה, קורינתוס והפלופונסים. סטיליקו הצליח לגרש אותו בערך ב-397, ואלאריק היה למגיסטר מיליטום בפרובינקיה איליריקום. בסופו של עניין, הגותים ומלכם היגרו לאיטליה, בזזו את רומא ב-410 ובנו את האימפריה הוויזיגותית בחצי האי האיברי ובדרום צרפת, שהתקיימה עד פלישת הערבים ב-711.

למרות שיוון נשארה חלק מהאימפריה הרומית המזרחית, האזור עצמו לא התאושש לגמרי מהשלטון הרומאי עד 500 שנים לאחר מכן. יוון נעשתה ענייה ולא מאוכלסת מספיק, הרבה חפצי אומנות הועברו מיוון לקונסטנטינופול, וגרוע מכך, התחשבות השלטון עברה לערים כמו קונסטנטינופול ואנטוליה, והשאירה את אתונה, ספרטה וערים נוספות עניות ועלובות. עם זאת, יוון נשארה אחד ממרכזי הנצרות החזקים בתקופות הרומית והביזנטית.

מוקדון

מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, בצפון-מזרח חצי האי הבלקני. היחס של היוונים לממלכה זו היה כאל ישות חצי-ברברית. שליטיה היו חסרי חשיבות של ממש בפוליטיקה הפנים יוונית. הממלכה עלתה לגדולה בסוף התקופה הקלאסית במאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. סופה שנכבשה על ידי רומא ושולבה באימפריה הרומית.

מחוזות יוון

מחוזות יוון (ביוונית: περιφέρειες; בתרגום מילולי: פריפריות) הם הרמה הראשונה של החלוקה המנהלית של יוון. קיימים 13 מחוזות שונים, כאשר תשעה מהם מתפרסים על יוון היבשתית, בחצי האי הבלקני ובחצי האי פלופונסוס, וארבעה על איי יוון (שניים באיי הים האגאי, אחד בכרתים ואחד באיים היוניים). 13 המחוזות מתחלקים כיום ל-74 יחידות אזוריות. היחידות האזוריות החליפו חלוקה מוקדמת יותר ל-51 נפות, חלוקה שהייתה נהוגה עד לשנת 2011.

מלחמת פירוס

מלחמת פירוס (280 לפנה"ס-275 לפנה"ס) הייתה מערכה מורכבת של קרבות וחילופי בריתות פוליטיות בין היוונים (במיוחד אפירוס, מקדוניה, וערי המדינה של יוון הגדולה), העמים האיטלקים (בעיקר הרפובליקה הרומית, הסאמניטים והאטרוסקים), וקרתגו. רוב ההתייחסות ההיסטורית לסכסוך מתרכזת בסכסוך בין פירוס לרומא. קרתגו ורומא היו בעלי ברית בסכסוך הזה. קרתגו התחייבה למעשה לסייע לרומא בהסכם משנת 280 לפנה"ס, לא ברור במה התבטא הסיוע, או איך השפיע על מהלך המלחמה. לאחר מכן במלחמה קרתגו נלחמה עם פירוס בסיציליה. סביר שלא היו שום מאמצים צבאיים מתואמים בין רומא וקרתגו.

מלחמת פירוס החלה כסכסוך משני בין הרפובליקה הרומית למושבה היוונית טארנטיום, על הפרת הסכם ימי על ידי אחד מהקונסולים הרומיים. טרנטיום שלחה סיוע לשליט היווני פירוס מאפירוס בסכסוך שלו עם קורקירה וביקשה סיוע צבאי מאפירוס בתמורה. פירוס כיבד את התחייבותו לטרנטיום והצטרף לסדרה של מלחמות בהם מעורבית היו רומא, סאמנטיום, טרנטיום וערים אחרות ביוון הגדולה. פירוס גם עירב את עצמו בעימותים הפוליטיים הפנימיים של סיציליה, כמו גם במאבק נגד הדומיננטיות של קרתגו בסיציליה.

מעורבות פירוס בסכסוכים האזוריים של סיציליה הפחיתה את השפעת קרתגו באופן דרסטי. באיטליה, מעורבותו היה מסתבר בעיקר חסרת תועלת אך בעלות השלכות ארוכות. שנית, מלחמת פירוס הוכיחה שהמדינות של יוון העתיקה הפכו בעצם מסוגלות להגן על המושבות עצמאיות של יוון הגדולה ושהלגיונות הרומיים מסוגלים להתחרות עם הצבאות של הממלכות ההלניסטיות - הכוח הדומיננטי באותו זמן. זה פתח את הדרך לדומיננטיות רומא על ערי הפוליס של יוון הגדולה וקידם מאוד את האיחוד הרומי של איטליה. ההצלחה המוכחת של רומא בסכסוכים צבאיים בינלאומיים גם לסייע לנחישותה במלחמתה עם קרתגו, שיגיעו סופו של דבר לשיאם במלחמות הפונית.

מבחינה לשונית, מלחמת פירוס היא מקור הביטוי "ניצחון פירוס", ביטוי המשמש לתיאור ניצחון שעלה במחיר כה רב, עד שיצא שכרו בהפסדו. בקרב אסקולום באפוליה מול הרומים בשנת 279 לפנה"ס ניצח פירוס, אך הניצחון עלה לו במחיר כבד. לפי פלוטרכוס, זה מה שאמר פירוס לאחר הקרב:

בשני ניצחונותיו של פירוס על הרומאים, היו אבדות הרומאים גדולות מאבדותיו של פירוס, אך הפגיעה בכוחם הצבאי של הרומאים הייתה פחותה, משום שמאגר כוח האדם שלהם היה גדול יותר.

ממלכת אפירוס

ממלכת אפירוס (ביוונית דורית: Ἄπειρος, ביוונית אטית: Ἤπειρος) הייתה ממלכה יוונית עתיקה אשר נמצאה באזור אפירוס שבבלקן (כיום מחולק השטח בין יוון המודרנית לאלבניה). הממלכה גבלה בליגה האיטולית מדרום, בתסליה ומוקדון ממזרח ובשבטים האיליריים מצפון. במשך רוב שנות קיומה לא הייתה לממלכה השפעה רבה על הפוליטיקה היוונית, פרט לתקופה קצרה בין השנים 280-275 לפנה"ס בתקופת שלטונו של פירוס הראשון. בתקופה זו הייתה אפירוס הממלכה החזקה בעולם היווני, ואף יצאה למסע מלחמה לא מוצלח כנגד הרפובליקה הרומית וקרתגו.

בירת הממלכה הייתה אמבראקיה. הממלכה התפרקה והפכה לרפובליקה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-3 לפנה"ס.

ניצחון פירוס

ניצחון פִּירוֹס הוא ביטוי המשמש לתיאור ניצחון שעלה במחיר כה רב, עד שיצא שכרו בהפסדו. אמרת כנף המשמשת להתייחסות לניצחון כזה היא "עוד ניצחון כזה ואבדנו". לעיתים משמשים הביטוי והאמרה גם ביחס לניצחון שהושג בקלות, לשם הבעת חשש מהמחיר העתידי שישלם המנצח עקב תוצאות ניצחונו.

פלוטארכוס מייחס את האמרה לפירוס מלך אפירוס, שמשמו נובע גם הביטוי. טרנטינים זימנו בשנת 280 לפנה"ס את המפקד המצליח והנודע פירוס, כדי שיסייע להם במלחמה הנמשכת שלהם מול הרומאים. בקרב אסקולום באפוליה מול הרומים בשנת 279 לפנה"ס ניצח פירוס, אך הניצחון עלה לו במחיר כבד. לפי פלוטרכוס, זה מה שאמר פירוס לאחר ניצחונו בקרב:

בשני ניצחונותיו של פירוס על הרומאים היו אבדות הרומאים גדולות מאבדותיו של פירוס, אך הפגיעה בכוחם הצבאי של הרומאים הייתה פחותה, משום שמאגר כוח האדם שלהם היה גדול יותר.

אף שמקורו של הביטוי בניצחון צבאי, הוא משמש גם לתיאורם של ניצחונות מסוגו בתחומים אחרים.

ניקופוליס (אפירוס)

ניקופוליס (מיוונית, עיר הניצחון) או "אקטיה ניקופוליס" הייתה עיר באפירוס שנוסדה בשנת 31 לפנה"ס על ידי אוגוסטוס לזכר ניצחונו על מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה בקרב אקטיום.

הקולוניה, שיושבה במתיישבים מערים בארצות שכנות הצליחה מאוד ונחשבה לבירת דרום אפירוס ואקארנאניה עם זכות לשלוח חמישה נציגים למועצה האמפיקטיונית. העיר שוקמה על ידי הקיסר יוליאנוס ואחרי הפלישה הגותית על–ידי יוסטיניאנוס הראשון אך במהלך ימי הביניים הוחלפה בעיר פרבזה. חורבות ניקופוליס שוכנות מצפון לפרבזה של היום.

נסיכות אפירוס

נסיכות אפירוס, או בתוארה היווני: הדספוטיה של אפירוס (ביוונית Δεσποτάτο της Ηπείρου), הייתה מדינה שנוצרה בתקופת מסע הצלב הרביעי, ב-1205, כשהצלבנים כבשו את קונסטנטינופול וחילקו את האימפריה הביזנטית למספר מדינות.

הנסיכות ראתה עצמה יורשת של האימפריה הביזנטית, אך לאחר תקופת התרחבות שבה והצטמקה, איבדה את כוחה וחשיבותה והייתה לעוד מדינה קטנה בתוך הפסיפס הבלקני, עד שחדלה להתקיים בעקבות הכיבוש העות'מאני ב-1479

סאמניטים

סאמניטים היו עם דובר אוסקנית שהתיישב בחבל הארץ סאמניום, בהרי האפנינים שמדרום מזרח ללאטיום, מושבה של הרפובליקה הרומית.

החבל משתרע באזור הרי האפנינים לאורך שפלת קמפניה. טבעו ההררי של החבל גיבש את אופיים של השבטים האוסקנים שהתיישבו בו, שלימים הפכו לשבטים הסאמניטים.

הסאמניטים היו מאורגנים בקהילות שבטיות:

פנטרים, שבירתם הייתה בוביאנום (Bovianum, כיום בויאנו שבמחוז מוליזה).

קראקנים, שבירתם הייתה קלוביאָאֵה (Cluviae, כיום קזולי שבמחוז אברוצו).

קאודינים, שבירתם הייתה קאודיום (Caudium, כיום מונטסרצ'יו שבמחוז קמפניה).

הירפינים, שבירתם הייתה בנוונטום, (Beneventum, כיום בנוונטו שבמחוז קמפניה).יישובים עירוניים נוספים היו קאיטה, איקלאנום ואיסרניה. כל קהילה (TOUTO) התרכזה סביב מרכז מבוצר. רוב היישובים של הסאמניטים היו כפרים מבוצרים בראשי ההרים, שמהם היו יורדים לאזורי השפלה בעונות המרעה. כמה משבטי הסאמניטים כבשו חלקים מקמפניה והתיישבו בה, ובמרוצת השנים הושפעו באופן ניכר מתרבות הערים היווניות והאטרוסקיות באזור.

הרומאים מתארים את הסאמניטים כעם לוחמני, אכזר ובעל דרגת תרבות נמוכה. הרומאים אימצו מהם כנראה את המגן וחנית ההטלה.

בשנת 354 לפנה"ס כרתו הסאמניטים והרומאים ברית, אך בין השנים 343 לפנה"ס - 290 לפנה"ס נערכו בין שני הצדדים שלוש מלחמות, המלחמות הסאמניטיות שבסופן הצליחו הרומאים להשתלט על סאמניום.

בשנת 268 לפנה"ס הוקמה בשטח הסאמניטי המושבה הלטינית בנוונטום (Beneventum), כיום העיר בנוונטו, מחוז קמפניה, איטליה. במהלך המאבק הרומאי בחניבעל ובפירוס מלך אפירוס מרדו הסאמניטים ברומא וחברו לאויביה. בשנת 180 לפנה"ס לערך, בחסות רומא, פלשו הליגורים שהוגלו מהצפון לשטחיהם של הסאמניטים.

עם פרוץ מלחמת בעלות הברית בשנת 91 לפנה"ס עמדו הסאמינטים, יחד עם המארסים, בראש המרד האיטלקי ברומא. לאחר מספר הצלחות בתחילת המלחמה הם נוצחו, אך היו השבט האחרון שהחזיק מעמד בלחימה עקשנית. בסיומה של המלחמה הם הצליחו לזכות באזרחות רומית.

עקב צידודם בסיעה הפופולרית במהלך מלחמת האזרחים הרומית, הם רכשו לעצמם אויב אכזר בדמות לוקיוס קורנליוס סולה, מנהיג הסיעה האופטימאטית במלחמה.

בשנת 80 לפנה"ס, לאחר ניצחונו במלחמת האזרחים, ערך סולה מסע כיבוש והשמדה באדמת סאמניום, החריב את עריה, חיסל את עמה, והגלה את השרידים ממנו לצפון איטליה.

פוליפרכון

פוליפרכון (ביוונית: Πολυπέρχων;‏ תאריך הלידה לא ידוע במדויק סביר להניח שנולד בין 390 לפנה"ס ל-380 לפנה"ס‏ - 303 לפנה"ס) היה מצביא מוקדוני נודע, יליד אפירוס. דיאדוך בעצמו, היה דמות משנית במלחמות הדיאדוכים.

פירוס

פירוס (ביוונית: Πύρρος; ‏319 לפנה"ס – 272 לפנה"ס) מגדולי מלכי אפירוס, אחד מהידועים שבמצביאי העולם העתיק, ויוזם מלחמת פירוס.

מחוזות יוון
אטיקה • אפירוס • דרום הים האגאיהאיים היונייםכרתיםמזרח מקדוניה ותראקיה
מערב יווןמערב מקדוניהמרכז יווןמרכז מקדוניהפלופונסוסצפון הים האגאיתסליה
מפת מחוזת יוון
נפות ויחידות משנה • אזורים גאוגרפיים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.