אפוק טיימס

אפוק טיימסאנגלית: Epoch Times; בסינית מפושטת: 大纪元; בפין-יין: Dàjìyuán) הוא חלק מגוף תקשורת בינלאומי, Epoch Media Group. הקבוצה מוציאה לאור מאמרים בדפוס ובאינטרנט בכשלושים וחמש מדינות ובעשרים שפות (לרבות בעברית). המגזין מגדיר עצמו כ"מגזין מרחיב דעת ומעורר מחשבה"[1] הפועל למען "עיתונות חופשית ונקייה"; מטרתו "לעודד את הצד האנושי הטוב",[2] ונמצא בבעלות מלאה של עמותת אפוק מדיה ישראל ע"ר המקדמת עיתונות חופשית בישראל.

בישראל "אפוק טיימס" יוצא כמגזין. הוא יוצא לאור על ידי עמותת "אפוק מדיה ישראל". עורך המגזין בישראל הוא איל לוינטר[3].

משימתה של הקבוצה היא "לתת לאנשים מסביב לעולם קול עצמאי שניתן לסמוך עליו, התורם בצורה חיובית למהלך חייהם לטווח הארוך".[דרוש מקור]

Internet-news-reader.svg EPOCH TIMES
The Epoch Times
לוגו אפוק טיימס.pdf
תדירות מגזין חודשי
פורמט מגזין
בעלים עמותת אפוק מדיה ישראל ע"ר
עורך איל לוינטר
שפה עברית
מדינה ישראל
ISSN 1860-5818
http://www.epochtimes.co.il/

המהדורה העברית

Cover 266
עמוד שער גיליון אוקטובר 2014

המהדורה העברית של "אפוק טיימס" יוצאת לאור בישראל כמגזין חודשי תחת הכותרת "Epoch Times".

כל חודש נבחר נושא לגיליון, ונכתב עליו מזוויות מבט שונות - החל מגאו-פוליטיקה, ניהול, פסיכולוגיה, וטכנולוגיה ועד מדע, ותרבות. הירחון מופץ למנויים וברשתות שיווק שונות. ניתן לרכוש את המגזין בנקודות מכירה מרכזיות כגון: סטימצקי, צומת ספרים וחנויות אחרות.

בית לתוכן Epoch Times

בנוסף להוצאה לאור של המגזין, אפוק טיימס גם מפיק אירועי תוכן, ואנשי התוכן של המגזין מרצים בנושאי תחומי ההתמחות שלהם. כמו כן, מנהל המגזין קהילת חברים (בסגנון "מינויי פרמיום") ומפיק עבורם מגוון אירועי תוכן. אופי האירועים לדברי הארגון הוא "שילוב בין יוקרה לבין תוכן מרתק ונטוורקינג".

היסטוריה

העיתון הוקם על ידי קבוצה של סינים-אמריקניים בשנת 2000 שהחלו להפיצו בשפה הסינית ברחבי ארצות הברית. בשנת 2003 החל לצאת בשפה האנגלית. בעברית יוצא העיתון באופן דו-שבועי החל מדצמבר 2005, במהדורה שבועית החל מאוגוסט 2008, ובמהדורה חודשית כמגזין החל מאוגוסט 2011. המגזין מופץ למנויים ובנקודות מכירה. בשפה הסינית, מהדורת העיתון היא כיום מהדורת החדשות הגדולה ביותר מחוץ לסין, הן כעיתון מודפס והן באינטרנט. ברחבי העולם הוא מופץ בעיקר בקרב דוברי השפה הסינית (ובעוד 20 שפות נוספות)[דרוש מקור]. ממשלת סין מונעת את הגלישה באינטרנט לאתרי העיתון ואת הפצתו בדפוס במדינה, בשל מדיניותו של העיתון לדיווח חדשות באופן עצמאי ובלתי מצונזר על ידי גורמי שלטון, ובשל חשיפת[4] רדיפת מתרגלי שיטת המדיטציה פאלון גונג (שיטה רוחנית שמקורה בסין אשר נרדפת על ידי המשטר הקומוניסטי הסיני) ותעשיית קצירת האיברים בכפייה מהמתרגלים של השיטה.

העיתון טוען כי הוא עצמאי וחסר משוא פנים, אולם נטען כנגדו כי הוא מוטה נגד המשטר הקומוניסטי בסין, וכי הוא מביע בדרך-כלל דעות שמרניות ודעות התומכות בימין בארצות הברית (למשל בנושאי המלחמה העולמית בטרור ומלחמת עיראק, בעידוד תרבות מסורתית ונקיטת קו מערכתי החושף את פשעי הקומוניזם ברחבי העולם).

תשעת הדיונים

"תשעת הדיונים", ספר בהוצאת מערכת האפוק טיימס שיצא לאור בשנת 2004, פורסמו לראשונה בגרסה הסינית של עיתון ה"אפוק טיימס" בנובמבר 2004. מאוחר יותר, המאמרים תורגמו לאנגלית, הובאו לדפוס והתפרסמו באינטרנט. כיום ניתן להשיג את "תשעת הדיונים" ב-20 שפות. תשעה דיונים אלו הם בעיקרם תשעה נושאי ביקורת נגד המפלגה הקומוניסטית הסינית והם מתהדרים בכותרות כגון "איך המפלגה הקומוניסטית היא כוח המתנגד ליקום" (דיון מס' 4) או "על הטבע הנבזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית" (דיון מס' 9).[5]

בהקדמה לספר מובהרת עמדתו: "במשך למעלה מ-80 שנות קיומה, כל דבר בו נגעה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הושחת בשקרים, מלחמות, רעב, עריצות, טבח וטרור. אמונות וערכים מסורתיים הושמדו באלימות. מושגים מוסריים מקוריים, ומבנים חברתיים התפוררו תחת אלימות. אמפתיה, אהבה והרמוניה בין אנשים עוותו למאבק ושנאה".[5]

לטענת מפרסמיו, תשעת הדיונים אחראים לפרישה של למעלה מ-307 מיליון איש מן המפלגה הקומוניסטית. הנתונים מופיעים באתר "טואי-דאנג"[6] (退党 "פרישה מהמפלגה" בסינית), השייך אף הוא לרשת התקשורת[7].

העיתון זכה במספר פרסים על חשיפותיו בנושאי זכויות אדם, ובכללם מן "החברה הבינלאומית לזכויות אדם"; ובפרס הראשון של "ארגון העיתונאים האסיאתי-אמריקני" בארצות הברית. בנוסף, הופקה על פי הספר סדרה של סרטים דוקומנטריים על ידי תחנת הטלוויזיה הבינלאומית בסינית ובאנגלית "NTDTV".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "אודות אפוק טיימס ישראל". אפוק טיימס (בעברית). בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018.
  2. ^ Epoch Times Israel (20 באוגוסט 2017), Invest for a change ערב גאלה-תוכן, בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018
  3. ^ "אודות אפוק טיימס ישראל". אפוק טיימס (בעברית). בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2018.
  4. ^ בית חולים למטרות רצח, באתר אפוק טיימס
  5. ^ 5.0 5.1 תשעת הדיונים בעברית באתר אפוק טיימס
  6. ^ home, Tuidang (בAmerican English)
  7. ^ 大纪元退党网站
Time Out תל אביב

Time Out תל אביב הוא שבועון לענייני תרבות, בידור ופנאי היוצא לאור בתל אביב, על פי זיכיון מרשת המגזינים "Time Out". העורך הראשי הוא יובל סיגלר והעורך הוא ירון טן-ברינק. השבועון החל לצאת לאור בשנת 2002, והוא מופץ בגוש דן.

השבועון יוצא לאור על ידי חברת "טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ" שנוסדה על ידי חברת "יובל סיגלר תקשורת בע"מ" שבבעלותו של יובל סיגלר. בשנת 2008 רכשה חברת סטימצקי חלק מהבעלות בחברת "טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ".העורכת הראשונה של השבועון הייתה רונית הבר. בשנים 2008-2005 החליף אותה אמיר בן-דוד, ובשנת 2008 נכנס לתפקיד איתי ולדמן. בשנת 2014 החליפה אותו סגנית העורך, עדי עוז, אותה החליף אלכס פולונסקי לאחר שמונתה לעורכת המגזין "את" בידי חברת "יובל סיגלר תקשורת בע"מ". את פולונסקי החליפה בינואר 2017 נוף נתנזון.

בשבועון כתבות הסוקרות אירועים בתחומי התרבות, הבידור והפנאי בתל אביב, ביקורת מסעדות, מדורי אופנה, עיצוב, טור אישי שבועי של עוזי וייל, חדשות עירוניות, חדשות אוכל ועוד.

Y(4140)

(4140)Y הוא חלקיק תת-אטומי שהתגלה בניסוי במאיץ הלאומי על שם אנריקו פרמי (Fermilab) באילינוי שבארצות הברית, ופורסם לקהילה המדעית ב-17 במרץ 2009.

החלקיק נוצר בהתפרקות מזון B+. הוא התגלה לאחר בחינת 20 מילארדי התנגשויות פרוטונים ואנטי-פרוטונים, שם זוהה כי בחלק קטן של המקרים הייתה ההתפרקות שונה מההתפרקות המוכרת, והפיקה את החלקיק (4140)Y.

מסת המנוחה שלו היא 4143.0 ± 2.9 ± 1.2 MeV/c2, ומכאן שמו.

בלוטת האצטרובל

בלוטת האצטרובל (TA: Glandula pinealis, באנגלית: Pineal gland) היא בלוטה אנדוקרינית קטנה.

בלוטת האצטרובל מצויה באמצע המוח, בגובה העיניים בצידו האחורי בין שתי ההמיספרות.

בלוטת האצטרובל היא מבנה יחיד. כלומר, להבדיל ממבנים רבים אחרים במוח היא לא מחולקת לזוגות צידיים (חלק ימני וחלק שמאלי).

בשבע

בשבע הוא שבועון דתי-לאומי המופץ חינם, בעריכת עמנואל שילה, שיוצא לאור החל מ-19 ביולי 2002.

הזמן הירוק

הזמן הירוק הוא שבועון של התנועה הקיבוצית המופק על ידי חברת "כנס מדיה".

הפועל הצעיר (עיתון)

הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגיה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).

עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.

בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:

העיתון נסגר בשנת 1970.

חדית' א-נאס

חדית' א-נאס (בערבית: حديث الناس מילולית: "שיח ההמון") הוא שבועון ישראלי בשפה הערבית הרואה אור מאז 1999 בנצרת. בפינת סקירת העיתונות שלו בתוכניתו של רזי ברקאי "מה בוער" ציין אחמד טיבי שהשבועון הוא הבטאון המרכזי של העילית האינטלקטואלית של ערביי ישראל, בעיקר בצפון הארץ. עורכו הראשי הוא העיתונאי ודיע עואודה.

ידיעות תקשורת

ידיעות תקשורת הוא המו"ל של המקומונים של קבוצת "ידיעות אחרונות".

לאשה

לאִשה הוא שבועון ישראלי בהוצאת "קבוצת ידיעות אחרונות", הפונה לקהל נשי. הוא המגזין הנפוץ ביותר בישראל, ובשנת 2017 הגיע שיעור החשיפה שלו ל-5.4%.

בין השנים 1999–2014 הייתה אורנה ננר העורכת הראשית של המגזין. נכון לשנת 2014 העורכת הראשית שלו היא קרינה שטוטלנד, והעורכת האחראית שלו היא מרים נופך-מוזס.

מלאבס (מקומון)

מלאבס – פתח תקווה הוא מקומון שיוצא לאור בפתח תקווה.

מנצח

מנצח הוא מוזיקאי העוסק בניצוח על הרכב מוזיקלי.

פרט להנחיה של הביצוע המוזיקלי, למנצח תפקידים נוספים אפשריים והם: קביעת אופן התנהלות החזרות – אדמיניסטרטיבית ומוזיקלית, פירוש היצירה והנחלתה לכלל מבצעיה, הוספת הוראות ביצוע שאינן כתובות במקור (כגון דינמיקה, קצב וכיוצא בזאת), ועוד.

מנצח קבוע של תזמורת (בניגוד למנצח אורח), המעורב בניהול האמנותי של התזמורת או להקת האופרה, מכונה לפעמים "מנהל מוזיקלי", או, בימינו, במונח הגרמני קאפלמייסטר. מנצחי מקהלה מכונים לפעמים מנהלי מקהלה. מנצחים בכירים (כמו נגנים בכירים) זוכים לפעמים לתואר הכבוד האיטלקי מאסטרו.

תורת הניצוח נלמדת באקדמיה למוזיקה, במגמה העוסקת בכך. בין המנצחים רבים העוסקים רק בניצוח, ואחרים העוסקים בניצוח במקביל לפעילותם כמבצעים (פסנתרנים, כנרים וכדומה). מוזיקאים רבים, זמרים ונגנים, מפנים את עיקר פעילותם לניצוח בשלב מסוים בקריירה שלהם, כגון דניאל בארנבוים ודיטריך פישר-דיסקאו, למשל.

מנצחים שונים מסגלים להם סגנונות ניצוח שונים - יש המרבים להתנועע על הדוכן, לנתר ולפזז בעת הניצוח, ואחרים הניצבים ללא ניע ורק ידיהם ומבטם עושים את המלאכה. אישיותו של המנצח ויכולתו ליצור קשר בכל רגע נתון עם כל אחד מהמבצעים היא הקובעת את איכות הביצוע ורמתו, זאת בנוסף לפרשנות שכל מנצח עשוי לתת ליצירה, בכל הנוגע לדינמיקה, קצב והבלטת קבוצות כלים שונות על פני אחרות. מנצחים מסוימים מצטיינים באינטנסיביות של ניצוחם, עד להזדהות מוחלטת של המנצח עם התזמורת, בעוד אחרים מנהיגים את הנגנים באחריות ובנאמנות לפרטיטורה; אלה כאלה עשויים להשיג תוצאה טובה ואף מעולה, אך רישומה על המאזין יהיה שונה לחלוטין.

במהלך הופעתה של התזמורת פונה המנצח אל נגני התזמורת, ולפיכך מפנה את גבו אל הקהל. את פניו הוא מפנה אל הקהל קודם לתחילת נגינתה של יצירה, ועם סיום הנגינה, בעת מחיאות הכפיים. לעיתים מוסיף המנצח דברי הסבר קצרים על היצירה.

בסיום יצירה, נוהג המנצח ללחוץ את יד הכנר הראשי ואת ידי הסולנים, אם היו. כאשר נכללים בפרטיטורה תפקידי סולו לנגנים מן התזמורת, המנצח מורה להם לקום לקידה ולעיתים לוחץ גם את ידיהם לאות הוקרה מיוחדת. לאחר הקמת הכנר הראשי והסולנים לקידות לפני הקהל, מורה המנצח לכל התזמורת (ולמקהלה, אם נוכחת) לקום למחיאות הכף. במקרים מסוימים יקרא המנצח אל הבמה את מלחין היצירה ואת מנצח המקהלה.

נפאל

הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של נפאל (בנפאלית: संघीय लोकतान्त्रिक गणतन्त्र नेपाल) היא מדינה הררית בדרום אסיה, הגובלת ברפובליקה העממית של סין מצפון ובהודו ממערב, ממזרח ודרום. חלק ניכר משטחה מורכב מרכס הרי ההימלאיה, כולל המקום הגבוה בעולם, הר האוורסט. כ-19 אחוז משטחה של נפאל מוכרזים כשמורות טבע וחי.

פאלון גונג

פָאלוּן דָאפָא (法轮大法), ידועה גם בשם פאלון גונג (法轮功), היא שיטה רוחנית לשיפור עצמי שמקורה בסין. השיטה נחשפה לציבור בשנת 1992 על ידי לי הונג-ג'י. השיטה דוגלת בחיים על פי התכונות "אמת, חמלה וסובלנות" כערכים מנחים.

תרגום המונח פאלון דאפא הוא "גלגל החוק של החוק הגדול".

פנאי פלוס

פנאי פלוס הוא שבועון ישראלי, הסוקר את עולם הבידור והטלוויזיה בישראל ובעולם.

פרס קיפוד הזהב

פרס קיפוד הזהב (פרס תיאטרון הפרינג') מוענק מדי שנה עבור מצוינות בתחום תיאטרון הפרינג' בישראל.

קובי מידן

קובי מידן (נולד ב-27 באפריל 1958 בשם "יעקב יחיאל מנדלבוים") הוא מנחה טלוויזיה, מתרגם, מדבב, קריין ושדרן רדיו ישראלי.

שעה טובה

שעה טובה הוא שבועון חרדי המזוהה עם הימין.

שפת גוף

שפת גוף היא מכלול של הבעות פנים, תנועות ותנוחות גופניות, הנעשות בדרך כלל באופן בלתי-מודע ובלתי-רצוני, ומשקפות תחושות ורגשות של האדם (או בעל החיים) העושה אותן.

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער הוא תיאטרון ילדים ונוער שהוקם בשנת 1970 על ידי השחקנית אורנה פורת (שהקימה וניהלה קודם לכן את התיאטרון לילדים שליד "הקאמרי", שפעל בשנים 1965–1970), נחום שמיר ושר החינוך יגאל אלון.

התיאטרון הוא הוותיק מסוגו בארץ ומוקם בתחילה באולם ע"ש ירון ירושלמי (אחיו של מיקי ירושלמי - יו"ר התיאטרון) במרכז סוזן דלל בתל אביב-יפו.

התיאטרון הוא מלכ"ר וכל הכנסותיו מיועדות לקידום מטרותיו ומימון פעילותו. הוא זוכה לתמיכת משרד החינוך ונמצא בבעלות של עיריית תל אביב-יפו. ייעודו הוא הבאת קהל צעיר וחשיפתו לאמנות התיאטרון, על ערכיה ההומניים, הלאומיים והאוניברסליים במפגש עם יצירה אמנותית.

מדי שנה מועלים בו כ-20 מחזות, בפני קהל של כ-400 אלף צופים. הצגותיו מופיעות באולמות התיאטרון השונים בישראל ובחו"ל, ובפעילויות שונות. לתיאטרון מחלקה חינוכית המעבירה סדנאות, ימי תיאטרון ומפגשים לפני ואחרי ההצגות בשם "תיאטרון סיפור" לילדים מגילאי 2–6.

בשנת 2010 התיאטרון יזם את הקמתו של "פסטיבל ירון - עולם של תיאטרון" שמתקיים בפורים ובו מועלות הצגות בבכורה עולמית, מתקיימות סדנאות ונערכים מפגשים עם סופרים.

ב-2011 עבר התיאטרון לבניין אהל שם ברחוב בלפור בתל אביב.

מנכ"ל התיאטרון היה רן גואטה עד יולי 2018.

המנהל האמנותי הוא גיל צרנוביץ.

שבועונים בישראל
אקטואליה במחנה • אפוק טיימס • מעריב סופהשבועזו הדרך
בידור ופנאי לאשהפנאי פלוס
המגזר החרדי משפחהבקהילהשעה טובהיום ליוםהדרךהעדהכפר חב"דבית משיחהמחנה החרדיהחומה
התנועה הקיבוצית הזמן הירוקידיעות הקיבוץ
המגזר הדתי-לאומי בשבעמקור ראשון (מוצש)
ילדים ונוער מעריב לנוערמעריב לילדיםראש1אותיותזרקור
רשתות מקומונים רשת שוקןידיעות תקשורתקו עיתונות (דתי-חרדי) • הרשת המקומית
מקומונים כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביבכלבו – חיפה והצפוןערב ערב באילתהשבוע באשדודצומת השרוןמלאבס – פתח תקווה
בערבית כל אל-ערבא-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמהחדית' א-נאס
בשפות אחרות נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית)
שבועונים מהעבר הארץ שלנודבר השבועדבר לילדיםהעולם הזההפועל הצעירלהיטוןכולנומשמר לילדיםעיתון מיוחדפנים אל פניםקונטרסרימוןשישיעולמו של דיסנירייטינג

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.