אפולו 11

אפולו 11אנגלית: Apollo 11) הייתה המשימה המאוישת השישית בתוכנית אפולו. במהלך משימה היסטורית זו, שהחלה ב-16 ביולי 1969, נחת האדם הראשון שהילך על אדמת הירח – האסטרונאוט ניל ארמסטרונג האמריקאי, ב־20 ביולי. ב־24 ביולי שבו אפולו 11 וצוותה לכדור הארץ.

באותה שעה בה שהו האסטרונאוטים על הירח, התרסקה החללית הסובייטית לונה 15 כ־852 קילומטר מאתר הנחיתה של אפולו 11[1].

אפולו 11
טלאי משימה
Apollo 11 insignia
נתוני משימה
מטרה מרכזית נחיתה מאוישת ראשונה על הירח
חללית אפולו
שם החללית תא פיקוד/שירות: קולומביה
רכב הנחיתה: עיט
כן שיגור LC-39A, מרכז החלל קנדי, פלורידה
שיגור 16 ביולי 1969, 13:32:00 UTC
נחיתה 24 ביולי 1969, 16:50:35 UTC
האוקיינוס השקט
13°19′N 169°9′W / 13.317°N 169.150°W
משך המשימה 8 ימים, 3 שעות ,18 דקות ו-35 שניות
אות קריאה תא פיקוד/שירות: קולומביה
רכב הנחיתה: עיט (בטיסה), בסיס השלווה (על הירח)
מספר קטלוג לוויינים 04039
מאגר המידע הלאומי 1969-059A
נתוני חללית
תא פיקוד CM-107
מסה: 5,560 ק"ג
תא שירות SM-107
מסה: 23,243 ק"ג
רכב נחיתה LM-5
מסה: 4,932 ק"ג
מסת החללית 43,895 ק"ג
משגר סטורן V ‏SA-506
פעילות
נחיתה על הירח 20 ביולי 1969, 20:17:40 UTC
אתר נחיתה ים השלווה
0°40′26.69″N 23°28′22.69″E / 0.6740806°N 23.4729694°E
משך פעילות ירחית שעתיים, 36 דקות ו-40 שניות
שהייה על הירח 21 שעות, 31 דקות ו-20 שניות
המראה מהירח 21 ביולי 1969, 17:54:00 UTC
הקפות סביב הירח 30
שהייה סביב הירח 59 שעות, 30 דקות ו-25.79 שניות
נתוני מסלול
צוות
אנשי צוות 3
Apollo 11 Crew
משמאל לימין: ארמסטרונג, קולינס ואולדרין
משימות קשורות
משימה קודמת
Apollo-10-LOGO.png אפולו 10
משימה הבאה
Apollo 12 insignia.png אפולו 12

המשימה

אפולו 11 שוגרה ב־16 ביולי 1969 על-גבי טיל סטורן 5. החללית נכנסה למסלול סביב כדור הארץ, ולאחר הקפה וחצי הופעל שוב מנוע השלב השלישי והחללית יצאה לנתיב יירוט אל הירח. זמן קצר לאחר מכן הופרד תא הפיקוד והשירות מן השלב השלישי, הופנה ב-180° לאחור, והתחבר חרטום אל חרטום עם נחתת הירח. זו נשלפה מהמתאם בו אוחסנה, והשלב השלישי, אשר סיים את תפקידו, שוגר למסלול שמשי. ב־19 ביולי נכנסה החללית למסלול ירחי. כעבור 24 שעות במסלול, נפרדה הנחתת מתא הפיקוד כשניל ארמסטרונג ובאז אולדרין בתוכה, כהכנה לנחיתה. במהלך הגישה לנחיתה כמעט קרס מחשב ההנחיה מעומס יתר, ובמרכז הבקרה שקלו לבטל את הנחיתה ולהורות לאסטרונאוטים לשוב ולהתחבר לתא הפיקוד. פתרון לבעיה זו הוצע על ידי מהנדס בשם סטפן ביילס, לפיו מוטב כי נתוני המחשב ישודרו לכדור הארץ בלבד, ואיש הקשר צ'ארלס דיוק ידווחם לנחתת ברציפות. הניסיון עלה יפה. כעבור זמן קצר התקשה ארמסטרונג למצוא מקום ראוי לנחיתה, והדלק בנחתת הירח הלך ואזל.

בשעה 16:18 שעון מזרח ארצות הברית, נחתה הנחתת "איגל" על קרקע הירח, כשבמנועה נותר דלק לכ-20 שניות טיסה בלבד. ארמסטרונג דיווח[2]:

יוסטון, כאן בסיס השלווה. העיט נחת.
Houston, Tranquility Base here. The Eagle has landed

ההקלטה של ארמסטרונג המכריז שזהו צעד קטן לְאדם - קפיצה גדולה לאנושות

בשעה 22:56 אותו יום, ירד ארמסטרונג בסולם מן הנחתת, וכשהניח רגל אחת שלו על קרקע הירח, הכריז:

זהו צעד קטן לְאדם[3] - קפיצה גדולה לאנושות.
That's one small step for a[3] man, one giant leap for mankind

זמן קצר לאחר מכן הצטרף אליו אולדרין[4]. מול מצלמת טלוויזיה ששידרה את תמונותיהם בשידור חי למיליוני צופים בכדור הארץ, הם ביצעו את משימותיהם.

בין היתר, השאיר הצוות באתר הנחיתה לוח ובו הכתובת:

כאן לראשונה הניחו אנשים מכדור הארץ את כף רגלם על הירח. יולי 1969 לספירה. באנו לשלום בשם כל המין האנושי.
Here Men From Planet Earth First Set Foot Upon The Moon. July 1969 A.D. We Came In Peace For All Mankind.

ארמסטרונג ואולדרין עזבו את הירח למחרת בשעה 13:54, והתחברו אל תא הפיקוד, שם המתין להם מייקל קולינס. שלב ההמראה מהירח נותק לאחר שארמסטרונג ואולדרין עברו לתא הפיקוד, והושאר במסלול ירחי. בשלב זה הופעל מנוע תא השירות, והם נכנסו לנתיב שיבה אל כדור הארץ. הם נחתו בעזרת מצנחים באוקיינוס השקט מדרום-מערב להוואי ב־24 ביולי.

הצוות

ניל ארמסטרונג

מפקד המשימה. בוגר בהנדסה אווירונאוטית מאוניברסיטת פרדו, מוסמך בהנדסת תעופה וחלל, אוניברסיטת דרום קליפורניה. בין 1949 ו־1952 היה טייס בצי האמריקאי, וטס במסגרת מלחמת קוריאה. הוא הצטרף ל-NACA, קודמתה של נאס"א, ושירת שם כטייס ניסוי במטוסים ניסיוניים, ביניהם מטוס ה-X-15, המטוס המהיר בעולם. נבחר במסגרת הקבוצה השנייה של אסטרונאוטים בשנת 1962. היה מפקד ג'מיני 8 ב־1966, וביצע את העגינה המוצלחת הראשונה של שתי חלליות זו לזו.

מייקל קולינס

טייס תא הפיקוד. בוגר במדעים מהאקדמיה הצבאית בווסט פוינט. לאחר שסיים את לימודיו שם, הצטרף לחיל האוויר כטייס ניסוי. הצטרף לצוות האסטרונאוטים במסגרת הקבוצה השלישית, ב־1963. היה טייס גיבוי של ג'מיני 7. היה טייס במשימת ג'מיני 10, שפרצה דרך בתחום העגינה החללית. במסגרת משימה זו, עגנה ג'מיני 10 עם רכב "אג'נה" ששוגר מראש, השתמשה בו כדי לעבור למסלול שונה, שם עגנה עם רכב "אג'נה" שני. במסגרת משימה זו גם השלים שתי יציאות מרכב החלל.

אדווין "באז" אולדרין

טייס נחתת הירח. יצא אל פני הירח בעקבות ארמסטרונג, למשך שעתיים ורבע. בוגר במדעים מהאקדמיה הצבאית בווסט פוינט, 1951. דוקטור למדעים באסטרונאוטיקה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. היה טייס במלחמת קוריאה, במהלכה הפיל שני מטוסי מיג 15. הצטרף לנאס"א במסגרת הקבוצה השלישית, ב־1963. ב־1966 טס עם ג'יימס לוֹוֶל בג'מיני 12, האחרונה בחלליות ג'מיני.

גלריית תמונות

Apollo 11 first step

צילום וידאו המראה את ניל ארמסטרונג יורד לקרקע הירח בפעם הראשונה בהיסטוריה

Apollo 11 plaque closeup on Moon

השלט אותו הניחו על קרקע הירח

Apollo AS11-40-5868

באז אולדרין יורד אל אדמת הירח

Aldrin Apollo 11

באז אולדרין צועד על הירח

Apollo 11 bootprint 2

טביעת רגל על-פני הירח ממשימת אפולו 11

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עודד כרמליבחזרה לדרמה שסיימה את המירוץ לחלל, באתר הארץ, 17 ביולי 2019
  2. ^ בנימה סמכותית ומובנת מאליה, אף שדופק ליבו עלה ל-156 פעימות בדקה
  3. ^ 3.0 3.1 בשל בעיות תקשורת לא נקלטה כראוי המילה "a" שבמשפט, ועל כן דומה היה שארמסטרונג אמר "לָאדם" - ביהירות והתנשאות, בניגוד לענווה שהייתה מנת חלקו ושבה דיבר גם עתה
  4. ^ על-פי התרגולת, אמור היה ארמסטרונג לטפס מיד בסולם בחזרה, לפני שאולדרין יורד, כדי לוודא שהוא יכול לשוב לחללית - שאם לא כן, הנוהל קבע שאולדרין יישאר בחללית כדי למשוך את ארמסטרונג; אולם בגלל ההתרגשות מהמאורע, הם שכחו לבצע את הנוהל
16 ביולי

16 ביולי הוא היום ה-197 בשנה (198 בשנה מעוברת), בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 168 ימים.

1969

שנת 1969 היא השנה ה-69 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1969 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1969 בארצות הברית

1969 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 193 שנה מיום היווסדה.

20 ביולי

20 ביולי הוא היום ה-201 בשנה (202 בשנה מעוברת), בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 164 ימים.

24 ביולי

24 ביולי הוא היום ה-205 בשנה, (206 בשנה מעוברת) בשבוע ה-30 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 160 ימים.

5 באוגוסט

5 באוגוסט הוא היום ה-217 בשנה (218 בשנה מעוברת), בשבוע ה-31 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 148 ימים.

באז אולדרין

באז אולדרין (באנגלית: Buzz Aldrin; נולד ב־20 בינואר 1930 בשם אֶדְווִין יוג'ין אַלְדְרִין הבן, Edwin Eugene Aldrin Jr.‎) הוא אסטרונאוט בתוכנית ג'מיני ובתוכנית אפולו. יחד עם ניל ארמסטרונג ומייקל קולינס, השתתף באפולו 11, בה נחת האדם לראשונה על הירח. היה האדם השני שהלך על הירח, לאחר ניל ארמסטרונג.

הירח

הירח הוא הלוויין הטבעי היחיד של כדור הארץ. הוא נקרא גם לְבָנָה או סהר בעברית, ולונה (Luna) במינוח המדעי (בלטינית), וזאת כדי להבדילו מירחים של גורמי שמים אחרים. קוטרו 3,474 קילומטרים, מעט יותר מרבע קוטר כדור הארץ. הקרבה היחסית בגודל בין כדור הארץ לירחו היא נדירה. הגוף הנוסף היחיד במערכת השמש שיש לו ירח קרוב יחסית לגודלו שלו הוא כוכב הלכת הננסי פלוטו.

אופן היווצרותו של הירח שנוי במחלוקת.

הודות לקרבתו הרבה של הירח לכדור הארץ ניתן לצפות בו בקלות ללא טלסקופ או משקפת, ואף להבחין במכתשים הרבים הפזורים עליו. בירח קל מאוד להבחין במהלך הלילה, ולעיתים ניתן להבחין בו גם במהלך היום. בשל קרבתו, הירח הוא גם גרם השמים היחיד שבני אדם נשלחו אליו ושדרכה עליו רגל אנוש. ב-1959 שיגרה ברית המועצות שלוש חלליות לחקר הירח: לונה 1, לונה 2 ולונה 3. תוכנית אפולו האמריקנית הייתה התוכנית היחידה שבמסגרתה נשלחו חלליות מאוישות לירח. הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח התבצעה במשימה אפולו 11 ביולי 1969, ועד 1972 בוצעו במסגרת התוכנית חמש נחיתות מאוישות נוספות עליו.

הירח מופיע באגדות ובסיפורים שונים במגוון רב של תרבויות, ולוחות שנה שונים מבוססים על מחזור הירח, כגון לוח השנה העברי המבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש, ולוח השנה המוסלמי המבוסס אך ורק על מחזור הירח.

המרוץ לחלל

המרוץ לחלל, או "המאבק על כיבוש החלל", הוא כינויה של התחרות בין ארצות הברית לבין ברית המועצות על שיגור חלליות אל מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ. השיגור הסובייטי של הלוויין הראשון בעולם ספוטניק 1, ב־4 באוקטובר 1957, היה אות הפתיחה של המרוץ, ומשימת אפולו־סויוז המשותפת לארצות הברית וברית המועצות, שהחלה ב־15 ביולי 1975, היא סמל לסוף המרוץ.

בשנות החמישים של המאה העשרים הובילה ברית המועצות את התחרות. היא שיגרה את הלוויין הראשון ספוטניק 1, את בעל החיים הראשון (הכלבה לייקה) ואת החללית המאוישת הראשונה ובה הקוסמונאוט יורי גגארין (האדם הראשון מחוץ לכדור הארץ). אולם בשנות השישים חלפה ארצות הברית על פני יריבתה: היא פיתחה טכנולוגיות מתקדמות והחלה בתוכנית אפולו במטרה להגיע אל הירח. מטרה זו הוגשמה ב־1969, ומאז ואילך שמרה ארצות הברית על מיקומה בראש, ובין השאר פיתחה אמצעי חדש למסע בחלל - מעבורת החלל.

התחרות בין שתי המעצמות על כיבוש החלל כללה מרכיב של יוקרה. המנצחת בתחרות זו אמורה הייתה להוכיח את עליונותה על פני עמיתתה ואת מעמדה כמעצמה מובילה. הלוויין הראשון, ספוטניק 1, ששיגרה ברית המועצות, גרם לזעזוע בארצות הברית, וחולל מפנה שהתבטא בין היתר בשינוי תוכניות לימודים: האמריקאים החלו לשים דגש על חינוך שיוביל לעליונות טכנולוגית.

ו' באב

ו' באב הוא היום השישי בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השישי בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. ו' באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בו' באב היא, ברב השנים, פרשת דברים. אולם אם בר המצוה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא ביום חמישי (שנים מקביעויות זשה, בחה, בשה וגכה), פרשת בר המצווה היא פרשת ואתחנן.

חקר החלל

חקר החלל הוא הגילוי וחקירה של גופים שמימיים בחלל החיצון באמצעות טכנולוגיית החלל ההולכת ומתפתחת.

בעבר עקבו בני אדם במבטם אחר תנועת גרמי השמים הנראים לעין, רשמו את הממצאים וניסו להפיק מהם תובנות. עם פיתוח הטלסקופ נפתחו אופקים חדשים וכעת חקר החלל מבוצע בעיקר על ידי אסטרונומים עם טלסקופים. המחקר הפיזי של החלל מבוצע הן על ידי רובוטים וגשושיות לא מאוישות והן במסגרת משימות מאוישות בחלל החיצון. ענף נוסף הוא חקר שאריות המטאורים, שנפלו ונמצאו על פני כדור הארץ.

בעוד שצפייה בגופים בחלל, תחום הידוע בשם "אסטרונומיה", קדם לתיעוד ההיסטורי המהימן, היה זה הפיתוח של רקטות גדולות ויעילות יחסית באמצע המאה ה-2 שאיפשרה לבני האדם לראשונה לחקור את החלל הפיזי במציאות. הנימוקים השכיחים ביותר בעד חקר החלל כוללים קידום המחקר המדעי, יוקרה לאומית, יצירת שיתופי פעולה בין עמים שונים, ווידוא שהאנושות תשרוד בעתיד, ופיתוח יתרונות צבאיים ואסטרטגיים כנגד מדינות אחרות.בעבר הקידום של חקר החלל הושפע לא מעט מהתחרות בין יריבויות גאופוליטיות (ראו המלחמה הקרה) - העידן המוקדם של חקר החלל הונע על ידי "המרוץ לחלל" בין ברית המועצות וארצות הברית. שיגורו של הלווין המלאכותי הראשון ספוטניק 1 לחלל (שוגר על ידי ברית המועצות ב-4 באוקטובר 1957) והנחיתה על הירח על במסגרת תוכנית אפולו 11 האמריקנית ב-20 ביולי 1969 נחשבים לעיתים רבות כציוני הדרך העיקריים בתקופה הראשונית ההיא של חקר החלל. תוכנית החלל הסובייטית השיגה חלק ניכר מאבני הדרך הראשונות, כולל החללית הראשונה שנכנסה למסלול ההקפה של כדור הארץ ב-1957, החללית המאוישת הראשונה בחלל (יורי גגרין על סיפון הווסטוק 1) ב-1961, הפעילות החוץ-רכבית הראשונה (בוצעה על ידי אלכסיי ליאונוב) ב-18 במרץ 1965, הנחיתה האוטומטית הראשונה על גוף שמימי אחר ב-1966, והשקת תחנת החלל הראשונה (סאליוט 1) ב-1971. לאחר 20 השנים הראשונות של חקר החלל הפוקוס עבר מביצוע טיסות חד פעמיות לשימוש בחומרה מתחדשת, כגון תוכנית מעבורות החלל, וכמו גם מעבר מתחרות בין מדינות לשיתוף פעולה בין מדינות (כמו במקרה של תחנת החלל הבינלאומית).

בעשור הראשון של המאה ה-21 הרפובליקה העממית של סין הצליחה לשגר לחלל חללית מאוישת ובכך הפכה למדינה השלישית בהיסטוריה האנושית שהצליחה לשגר בני אדם לחלל. האיחוד האירופי, יפן והודו מתכננות גם משימות חלל עתידיות. סין, רוסיה, יפן והודו הביעו בעבר כי בכוונתן לשגר חלליות מאוישת לירח במהלך המאה ה-21, בעוד שהאיחוד האירופי קרא לקדם משימות מאוישות הן לירח והן למאדים במהלך המאה ה-21 (ראו תוכנית אורורה).

החל משנות ה-90 של המאה ה-20 ואילך גורמים פרטיים החלו לקדם את תיירות החלל וכמו גם מחקר של הירח אשר המימון מאחוריו מגיע בעיקר מגופים פרטיים (ראו גוגל לונאר אקס פרייז).

מייקל קולינס (אסטרונאוט)

מַיְיקְל "מייק" קוֹלִינְס (באנגלית: Michael Collins; נולד ב-31 באוקטובר 1930) הוא אסטרונאוט אמריקאי שהשתתף בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. היה טייס תא הפיקוד במשימת אפולו 11, הפעם הראשונה בה נחת אדם על הירח.

ניל ארמסטרונג

ניל אולדן אַרְמְסְטְרוֹנְג (באנגלית: Neil Alden Armstrong;‏ 5 באוגוסט 1930 - 25 באוגוסט 2012) היה אסטרונאוט אמריקאי, טייס ניסוי ואחד מאנשי הצוות בנושאת מטוסים, שהתפרסם בזכות היותו האדם הראשון שצעד על אדמת הירח.

בטיסתו הראשונה לחלל היה ניל ארמסטרונג טייס במשימת ג'מיני 8 ב-1966. משימה זו הייתה הראשונה שביצעה עגינה והתחברות לעצם אחר בחלל (Agena Target Vehicle) בזמן שהייה במסלול סביב כדור הארץ והוא ביצע זאת יחד עם טייס המשנה דייוויד סקוט.

במשימתו השנייה (והאחרונה) היה מפקד משימת אפולו 11, שנחתה על הירח ב-20 ביולי 1969. ארמסטרונג היה הראשון שדרך על הירח. במעמד זה אמר את המשפט הידוע "זהו צעד קטן לְאדם, צעד גדול לאנושות". יחד עם באז אולדרין, חקר את הירח בפעילות חוץ-רכבית בת כשעתיים וחצי.

לפני היותו אסטרונאוט, שירת ארמסטרונג בנושאת מטוסים בצי האמריקאי והשתתף במלחמת קוריאה. לאחר שירותו בחיל הים הפך ארמסטרונג לטייס ניסוי בוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה (NACA), קודמתה של נאס"א.

שנות ה-60 של המאה ה-20

שנות ה-60 של המאה ה-20 (בקיצור: שנות השישים או באנגלית הסיקסטיז) היו העשור השביעי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1960 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1969.

בזירה הבינלאומית חלה הסלמה ניכרת במלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, אשר כמעט והגיעה לשואה גרעינית בשנת 1962. המלחמה מצאה את ביטויה הן במישור הצבאי (מלחמת וייטנאם, ובמידת מה גם מלחמת ששת הימים) והן במישור הטכנולוגי (המירוץ לחלל, שראשיתו בשיגור האדם הראשון לחלל ושיאו במסעה של אפולו 11 שהנחיתה את האדם הראשון על הירח). הקמתה של חומת ברלין והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה המחישו את הקרע המתמשך בין שתי מעצמות העל. כחלק מהתמודדותה של ארצות הברית עם איומי המלחמה הקרה בחרו תושבי ארצות הברית בג'ון פיצג'רלד קנדי כנשיא ה-35 של ארצות הברית, בשנת 1963 של אותו עשור נרצח קנדי בדאלאס, טקסס.

התקופה עומדת בסימן קריסתו של הקולוניאליזם האירופי ועצמאותן של מושבות רבות ברחבי העולם, ובמיוחד באפריקה, שבה גל הלאומיות נתפס כבלתי ניתן לעצירה. תביעות לשוויון זכויות נתנו אותותיהן גם בעולם המפותח, ובמיוחד הפגנות המחאה של אפרו-אמריקאים בארצות הברית בהנהגתו של מרטין לותר קינג. השלב הראשון של "הגל השני" של הפמיניזם, הפמיניזם הליברלי, החל עם פרסום ספרה של בטי פרידן "המסתורין הנשי" בשנת 1963.

ואולם נראה שיותר מכל, ייזכר העשור בשל תרבות הצעירים המתירנית, שהתפתחה בצפון אמריקה ובאירופה (ילדי הפרחים) בד בבד עם התרחבות מערכת תקשורת ההמונים. תרבות זו, פציפיסטית ואנטי-קפיטליסטית, דחתה את ערכי דור ההורים ויצאה נגד איסורים מיניים וחברתיים ארוכי-שנים, בנצלה את תפוצת המריחואנה ואת פיתוח הגלולה למניעת הריון. להקת הביטלס ואמן הפופ אנדי וורהול נתפסו כחלוציה של תרבות זו. בלונדון ידועה התקופה כתקופת "לונדון החוגגת", שהצטיינה בפריחה של תרבות, אופנה, מוזיקה ויצירה צעירה ומשוחררת.

תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח

תאוריית הקשר אודות זיוף הנחיתה על הירח היא אחת מתאוריות הקשר הנפוצות והידועות ביותר, ועל פיה הנחיתה על הירח לא התרחשה בפועל אלא זויפה בידי נאס"א, אולי בסיוע ה־CIA. התאוריה גורסת כי מטרת ההטעיה הייתה השגת הישג פוליטי והסברתי לארצות הברית, ובלימת התקדמותה של ברית המועצות בחלל שכן זו, לפי התאוריה, ויתרה על פרויקט הנחיתה שלה בעקבות הצלחת האמריקנים. מטרות נוספות המועלות על ידי חסידי התאוריה היו חיסכון בכסף, הענקת הצדקה לפרויקט החלל ויצירת הד תקשורתי חיובי, בזכות בימוי מהוקצע והימנעות מטעויות ומתקלות. התאוריה זכתה לפרסום רב, ובמשאל דעת קהל בארצות הברית שערך מכון גאלופ בשנת 1999 נמצא כי 6% מהנשאלים הטילו ספק בכך שהאסטרונאוטים של אפולו הילכו על הירח.תומכי תאוריית הקשר סבורים שהנחיתה של אפולו 11 ב־20 ביולי 1969, והמשימות שבאו בעקבותיה, לא התרחשו אלא בוימו על כדור הארץ, אולי באזור 51 שמראהו מזכיר את נוף הירח. בשידור הטלוויזיה של הנחיתה נשמע קולו של ניל ארמסטרונג אומר כי פני השטח מזכירים את הקרקע המדברית. תצלומים של אזור 51 שצולמו על ידי לווייני ריגול רוסיים מראים כי פני השטח דומים מאוד. התאוריה זכתה לפופולריות בזכות כמה סצינות בסרטים, שהעלו רעיונות דומים. בסרט "קפריקורן 1" (משנת 1978) מתואר ניסיון של נאס"א לביים נחיתה מאוישת על מאדים, ויש הסבורים כי סצנה קצרה בסרט "יהלומים לנצח" מסדרת ג'יימס בונד (1971), המראה סימולציה של הנחיתה על הירח, אף היא עוררה אנשים לחשוב כי הנחיתה הייתה מזויפת.[דרוש מקור] המחזאי הבריטי ראיין בונד כתב בשנת 1937 מחזה בשם "מכופפי החדשות" (The News-Benders), ובו הציג עולם עתידני שבו כל ההתפתחויות הטכנולוגיות הגדולות שהתרחשו מאז 1945 היו בעצם הדמיה, ולא התרחשו באמת. המחזה הראה בין השאר נחיתה מזויפת על הירח באמצעות דגמים.

הראשונים לפרסם את תאוריית הקשר היו ביל קייסינג (Bill Kaysing) בספרו "מעולם לא הגענו לירח" משנת 1974, וראלף רנה, שפרסם ספר פופולרי בשם "נאס"א שיטתה באמריקה" (באנגלית: NASA Mooned America, כאשר המילה Mooned פירושה "לשטות" ומתייחסת במקביל לירח).

תוכנית אפולו

תוכנית אפולו (באנגלית: Apollo program; נקראה גם "פרויקט אפולו") הייתה תוכנית החלל של ארצות הברית בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20. התוכנית יושמה על ידי נאס"א, ושיאה היה בנחיתת האדם הראשון על הירח. ראשיתה של התוכנית הייתה בימיו של נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר, אך התנופה העיקרית לביצועה באה מהנשיא הבא, ג'ון פיצג'רלד קנדי, שקבע בנאום שנשא בפני הקונגרס ב־25 במאי 1961, את היעד "להנחית לפני תום העשור אדם על הירח ולהחזירו לכדור הארץ בשלום".היעד שהציב קנדי הושג במשימת אפולו 11, כאשר האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין נחתו על הירח ב־20 ביולי 1969 והלכו על פניו. לאחר אפולו 11 שיגרה ארצות הברית חמש משימות נוספות, שגם בהן הנחיתו זוגות אסטרונאוטים על הירח. המשימה האחרונה התבצעה בדצמבר 1972. נחיתות אלו היו הנחיתות המאוישות היחידות שהתבצעו עד היום, על גרם שמיים שאינו כדור הארץ.תוכנית אפולו באה בעקבות תוכניות חלל קודמות של ארצות הברית: תוכניות מרקורי וג'מיני, שהופעלו מסוף שנות ה־50 של המאה ה־20. תוכנית אפולו עצמה, שהופעלה בין 1961 ל־1972, עשתה שימוש במשגרים ממשפחת משגרי הסטורן לשיגור המשימות לחלל. משגרי סטורן וחלליות אפולו שימשו במשימות נוספות לתוכנית אפולו, שכללו שלושה שיגורים במהלך תוכנית סקיילאב בשנים 1974–1973 ושיגור אחד במהלך תוכנית אפולו־סויוז ב־1975.

כל משימות תוכנית אפולו, למעט שתיים, היו מוצלחות. בשנת 1967, במהלך תרגיל חזרה לשיגור אפולו 1 פרצה שריפה בתא הפיקוד של החללית ושלושת אנשי הצוות נספו. ב־1970, במהלך טיסתה של משימת אפולו 13 אל הירח, ארעה תקלה במערכות קיום החיים בתא הפיקוד של החללית. התקלה חייבה את אנשי הצוות להשתמש במערכות קיום החיים של רכב הנחיתה הירחי (כינויו "העיט") עד שחזרו אל כדור הארץ בשלום.

תוכנית אפולו השיגה מספר ציוני דרך משמעותיים בתולדות טיסות החלל: היא התוכנית היחידה שבמסגרתה נשלחו בני אדם אל מעבר למסלול לווייני נמוך; אפולו 8 הייתה המשימה המאוישת הראשונה שיצאה ממסלול כדור הארץ והקיפה גרם שמיים אחר מלבד כדור הארץ, ואפולו 17 היא המשימה המאוישת האחרונה שעשתה זאת. תוכנית אפולו דרבנה פיתוחים טכנולוגיים בתחומים רבים מלבד מתחומי הטילאות וטיסות החלל, כגון אווירונאוטיקה, תקשורת ומחשבים. כמו כן הציתה התוכנית התעניינות בתחומים הנדסיים ומדעיים רבים בקרב בני כל הגילאים, והשאירה מתקנים ומכשירים רבים שפותחו במהלך התוכנית כציוני דרך. תאי הפיקוד של חלליות אפולו, עם כלים נוספים ששימשו בתוכנית, מוצגים במוזיאונים בכל רחבי העולם, ביניהם מוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון די. סי. ובמתקני נאס"א בפלורידה, טקסס ואלבמה.

ב-2019 הכריזה נאס"א על "תוכנית ארטמיס" שכוונתה להנחית שוב אסטרונאוטים על הירח, יותר מחמישה עשורים לאחר תוכנית אפולו.

תוכנית החלל הסובייטית

בבוקר 4 באוקטובר 1957 הפתיעה ברית המועצות את שאר העולם עם שיגורו של הלוויין הראשון בעולם - ה"ספוטניק 1". השנים הראשונות של המרוץ לחלל התאפיינו ברצף הישגים של ברית המועצות: הלוויין הראשון בחלל, בעל החיים הראשון בחלל, חלליות לא-מאוישות ראשונות לירח, למאדים ולנוגה, האדם הראשון בחלל - יורי גגארין, ריחוף ראשון של אדם מחוץ לחללית (אלכסיי ליאונוב) ועוד. שיגורים אלו לחלל נערכו מבסיס

קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן בדרומה של ברית-המועצות.

במהלך שנות ה-60 הייתה ברית המועצות במירוץ חלל צמוד עם ארצות הברית, ששיאו היה נחיתתם של ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין על הירח, בחללית "אפולו 11" ב-20 ביולי 1969. ברית המועצות עצמה התכוונה להנחית קוסמונאוטים על הירח, אולם גורמים שונים, ניהוליים, כספיים וטכנולוגיים, מנעו ממנה השגת מטרה זו.

לאחר הנחיתה המאוישת על הירח, הפנתה ברית המועצות את מאמציה בתחום החלל לפעילות מאוישת לזמן ארוך במסלול נמוך סביב כדור הארץ. במסגרת מאמצים אלה, נבנו על ידי הרוסים שמונה תחנות חלל שונות, ושוגרו למסלול סביב כדור הארץ. במהלך השנים שהו בתחנות החלל הסובייטיות כ-200 בני אדם, החל ברוסים, דרך קוסמונאוטים אורחים ממדינות הגוש הקומוניסטי וכלה בביקורים של אסטרונאוטים אמריקניים על סיפון תחנת החלל הרוסית "מיר".

בעוד האמריקנים מתמקדים במעבורת החלל, שכללו הרוסים עוד ועוד את יכולותיהם בפיתוח חלליות חד-פעמיות מאוישות מדגמי סויוז, הנישאות על טילים הנקראים אף הם "סויוז". בשלושה מרכזי שיגור שהעיקרי בהם הוא קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, והאחרים הם קוסמודרום פלסצק שבצפון רוסיה וקוסמודרום סבובודני שבסיביר, משגרים הרוסים לוויינים לכל דורש. כך למשל שוגר הלוויין הישראלי עמוס 2 בשנת 2003.

החלליות מדגם סויוז משמשות כאמצעי העיקרי להובלת נוסעים לתחנת החלל הבינלאומית, בייחוד בתקופה שבה קורקעו המעבורות האמריקניות בעקבות אסון הקולומביה.

תוכנית לונה

תוכנית לונה (ברוסית: Луна - ירח, מכונה גם לוניק) היא תוכנית חלל סובייטית ורוסית לחקר הירח, חלק מתוכנית החלל הסובייטית, שהוצאה לפועל בין 1959 ל־1976 ותוכנית החלל הרוסית (שיגורים שמתוכננים לצאת לפועל ב־2021 במסגרת תוכנית חקר הירח הרוסית).

15 ממשימות התוכנית הושלמו בהצלחה ופרצו דרך בתחום חקר החלל בכלל וחקר הירח בפרט. הגשושיות ששוגרו היו או מקפות או נחתות, והן ביצעו ניסויים לבדיקת ההרכב הכימי של הירח, שדה הכבידה שלו, וטמפרטורה וקרינה על פניו. 24 משימות נקראו רשמית בשם "לונה" ולאחריו מספר סידורי, על אף שמשימות נוספות שוגרו. המשימות ששיגורם נכשל לא פורסמו בציבור באותו זמן, ולא הוקצה להם מספר בתוכנית. משימות שכשלו בעודם במסלול סביב כדור הארץ קיבלו לרוב את השם "קוסמוס" ולאחריו מספר. עלותה המוערכת של תוכנית לונה עומדת כיום על 4.5 מיליארד דולר.

הגשושיות תוכננו ונבנו בתאגיד הטילים והחלל אנרגיה בראשותם של סרגיי קורוליוב, וסילי מישין וולנטין גלושקו. החל מגשושית "לונה 7" התכנון עבר למשרד תכנון שבראשו עמד גאורגי בבקין.

בשנת 2019 מתוכנן שיגור הגשושית לונה 25 ובכך תושק התוכנית מחדש. קדמה לה סדרת הניסויים לונה 2015, שדימתה טיסה מאוישת לירח ובדקה השפעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות על גוף האדם במקרה של טיסה ושהייה ממושכת על הירח.

תוכנית אפולו של סוכנות החלל האמריקנית
אפולו 1אפולו 4אפולו 5אפולו 6אפולו 7אפולו 8אפולו 9אפולו 10 • אפולו 11 • אפולו 12אפולו 13אפולו 14אפולו 15אפולו 16אפולו 17אפולו-סויוז Apollo program.svg

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.