אסכטולוגיה

אֶסְכָטוֹלוֹגְיָהיוונית: ἔσχατος - אסכטוס פירושו "אחרון") או בשמה "תורת אחרית הימים", היא חלק מהתאולוגיה העוסק באירועי אחרית ימי העולם או באחרית ימיו של המין האנושי, שפעמים רבות מכנים אותו סוף העולם. בדתות רבות, סוף העולם הוא אירוע עתידי שנובא בכתבי הקודש או בפולקלור. באופן רחב יותר, אסכטולוגיה עשויה לכלול מושגים קרובים כמו המשיח או תקופה משיחית, החיים בעולם הבא, או הנשמה.

יהדות

בהגות היהודית

ביהדות, ימות המשיח הם שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד, אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא "המלך המשיח", על שם המנהג למשוח בשמן מלכים על מנת לציין את המלכתם.

היחס שבין ימות המשיח לבין אירועים אחרים המוזכרים כעתידים להתרחש באחרית הימים, אינו ברור ונתון לוויכוח. במקביל לביאת המשיח אירועים אחרים המוזכרים, כבאים לפניו, אחריו או יחד עמו, הם תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יום שכולו שבת ועוד; לעיתים משייכים לתקופות אלה את השם "העולם הבא", ולעיתים הוא מוזכר כשם לחיים שלאחר המוות. גם את גן עדן וגיהנום היו ששייכו לאירועים היסטוריים באחרית הימים.

נצרות

כבר לנוצרים הראשונים, במאה הראשונה לספירה, היו כמה אזעקות שווא לגבי ביאתו של סוף העולם. פאולוס השווה את סוף העולם לחבלי לידה, ופירושו של הדימוי הוא כי למעשה העולם כבר הרה באסונו, אך אין לדעת מתי האסון אכן יתרחש. כאשר מומרים של פאולוס בתסלוניקה נרדפו על ידי הרומאים, חשבו כי זהו סימן שהסוף קרב. אולם, ספק עלה כאשר כבר בשנות ה-90 למאה הראשונה נוצרים אמרו "אנו שמענו את הדיבורים האלה על סוף העולם כבר בימי אבותינו, וראו – אנו כבר זקנים ודבר לא קרה". בערך ב-130 הכריז יוסטינוס מרטיר כי אלהים מעכב את סוף העולם מכיוון שהוא רצה שהנצרות תתפשט בעולם. ב-250 סיפריין כתב כי החטאים של הנוצרים מאותו הזמן הם הקדמה והוכחה לכך שהסוף קרב.

אולם, במאה ה-4 הרוב כבר האמינו שהסוף יהיה לאחר ימי חייהם; ישו, כך חשבו, התנגד לניסיונות לנחש את העתיד, לדעת את "הזמנים והעונות"; אך בכל זאת, נקבע התאריך של הסוף על ידי מסורות יהודיות של שש התקופות של העולם. על ידי שיטה זו, הסוף נקבע ב-202, אך כאשר התאריך עבר, כל התקוות נתלו ב-500 לספירה. כשתאריך זה חלף, הסוף התרחק מעבר לאופק ונעשה מרוחק יותר ויותר. לקראת סוף המילניום הראשון (ובמידה פחותה לקראת סוף המילניום השני) התעורר מחדש החשש מפני סוף העולם.

במקביל קיימת בנצרות האמונה בביאה השנייה, לפי אמונה זו יחזור ישו לחיים וימשול על העולם במשך 1,000 שנה.

נוצרים רבים מאמינים כיום כי הסוף קרב, ויש כתות שאנשיהן מציבים אותו בימי חייהם או זמן קצר לאחר מכן. הם נסמכים על טרגדיות הקורות יום יום בעולם, ועל פרשנות של התנ"ך וכתבים אחרים.

לרוב הדתות יש דוקטרינה לפיה האנשים ה"נבחרים" או ה"צדיקים" של האמונה האמיתית ינצלו או יגאלו מהמשפט שיבוא ומכעסו של האל. הם יוכנסו לגן העדן לפני, בזמן, או אחרי "סוף העולם", תלוי באיזה תיאור של סוף העולם מדובר. מלבד כעסו של האל בסוף העולם קיים גם כעסו של האדם: האנטי-כריסט, או משיח השקר, שיבוא כמה שנים לפני "סוף העולם" וינסה את המאמינים.

אסלאם

באסלאם ישנן שתי עדות גדולות ונפרדות: הסונה והשיעה. חוץ מהבדלים גדולים אחרים ביניהם, השיעה מאמינה כי היו שנים-עשר (או שבעה, תלוי בכת המסוימת) אימאמים קדושים, שהיו המחליפים של מוחמד והצאצאים שלו. האימאם האחרון, המהדי, נעלם, אך הוא עדיין חי בהסתר ועתיד לשוב. מרבית חכמי הדת הסונים, לעומת זאת, אינם מאמינים בהיעלמות האימאם ועוסקים מעט מאוד בהגעת המהדי לקראת קץ הזמנים.

בטקסט "סימני הקייאמה" מתואר על ידי מוחמד עלי אבן זובייר עלי כי לאחר בואו של האימאם מהדי, "האדמה תיפול, ערפל או עשן יכסו את השמים לארבעים יום". לילה באורך של שלושה ימים יבוא לאחר הערפל. אחר כך, השמש תעלה במערב. חיה תעלה מן הארץ, שתדבר עם אנשים ותסמן אותם. תבוא רוח מהדרום שתגרום לפצעים בבית השחי של המוסלמים, מהם הם ימותו. הקוראן ילקח מלבבות האנשים.

"האימאם... יצור מדינה עולמית... הוא ילמד אתכם חיים פשוטים ומחשבות גבוהות. לאחר מכן הוא ייסד את האימפריה של אללה בעולם הזה. הוא יהיה ההוכחה הסופית של רצונו של אללה להכיר לאדם את דרכי החיים הנכונות".

בודהיזם

בבודהיזם, על פי הפילוסופיות שכלולות בסוטה פיטאקה, "עשר הדרכים המוסריות" ייעלמו ואנשים יימשכו אחר עשרה נהגים "לא מוסריים" במקום (גניבה, אלימות, רצח, שקר, דיבור רע, ניאוף, דיבור מזיק או חסר תכלית, חמדנות ובקשת רע, תאוותנות ותשוקה סוטה). העוני יגדל. הדהרמה, או חוקי העולם, ייעלמו.

בודהה חדש ששמו מאיטריה יקום. בודהה חדש זה "יחליף את הדהרמה המזויפת של החומרנות והאנוכיות... ויורה תורות חדשות על מנת לפתור את הבעיות החברתיות של העולם".

הינדואיזם

על פי הנבואות ההינדיות המובאות בסאנסקריט פוראנאס העולם ידרדר לכאוס והשפלה. תהיה התגברות גדולה של סטייה, תאוותנות, מאבקים וכו': "כששקר, עצלנות, ישנוניות, אלימות, דיכאון, צער, אשליה, פחד ועוני ישלטו... כשאנשים, מלאים בגאווה, חושבים עצמם לשווים לברהמינים... זהו ה"קאלי יוגה".
מאוחר יותר, יופיע אווטאר - "האל יגשים עצמו כ"קאלקי אוואטר"... הוא ייסד את הצדק על פני האדמה ושכלם של אנשים יעשה טהור כבדולח... כתוצאה מכך, ה"סאט" או ה"קריטה יוגה" (תקופת הזהב) תתחיל".

דת זרתוסטרה

לזורואסטריות יש את האסכטולוגיה העתיקה ביותר הידועה לבני אדם מודרניים. עד שנת 500 לפנה"ס, הם כבר פיתחו את מושג סוף העולם באופן שלם, והם חשבו כי הוא יאכל באש.

לפי הפילוסופיות הזורואסטריות הכתובות בזאנד-אי ווהומן יאשט, "בסוף החורף האלף... השמש לא תראה יותר ותהיה מכותמת יותר; השנה, החודש והיום יתקצרו; הארץ תהיה פחות פוריה, והיבול יקטן; אנשים... יעשו לשקרנים יותר ורגילים יותר לחטוא. הם לא יכירו תודה". "העושר ילך לאלה שהם בעלי אמונה מעוותת... וענן שחור ימלא את השמים כל הלילה... יהיה גשם של חיות רעות".

סאושיאנט, איש השלום, יבוא להלחם בכוחות האופל. אז תהיה תחיית המתים, ואלה שנאמנים לצדק יחיו בשלום לנצח, ואילו הרשעים ידונו למתכת מותכת. הצדיקים "ישחו דרך המתכת כאילו היא חלב חם" ואילו הרשעים יכוו.

בסוף הקרב בין הצדיקים לרשעים, יהיה משפט סופי של כל הנשמות. החוטאים יענשו לשלושה ימים, ואז ימחל להם. העולם יגיע לשלמות כאשר עוני, זקנה, מחלות, צמא, רעב ומוות כולם יפסקו. המושגים של דת זורואסטר דומים מאוד לאלה של היהדות והנצרות.

עמים נורדים

ראגנארוק "גורל האלים" הוא סיפור הקרב של אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית המתאר את מלחמתם של האלים הלוחמים (האייסיר), בהנהגתו של אודין, כנגד מגוון של מפלצות רשעות כמו ענקים והזאב פנריר בהנהגתו של לוקי. הקרב ישמיד את מרבית העולם ויוליד סדר חדש.

בניהול

המילה גם משמשת מנהלים המבקשים להחליט על עתיד הארגון.

ראו גם

666 (מספר)

666 הוא מספר טבעי הבא אחרי 665 ולפני 667. המספר הוא מספר משולשי, והוא סכום המספרים הטבעיים מ-1 ועד 36.

אחרית הימים

אחרית הימים (נקרא גם קץ הימים או קץ הימין) הוא שם כולל לנבואות אודות סוף ימי האנושות בדתות השונות. בין נבואות אחרית הימים ניתן למצוא את ההפך מאפוקליפסה בחזון הנביא ישעיהו, בפסוקי התנ"ך על מלחמת גוג ומגוג, בדברי חז"ל על ביאת המשיח ובתאולוגיה הנוצרית, וכן בדומה משתמע ראגנארוק בתרבות הנורדית.

אנטיכריסט

בתאולוגיה הנוצרית, אנטיכריסט או אנטיכריסטוס הוא אדם (או מהות) המייצג את הרוע המוחלט ומהווה את אויבו של ישו. מקור המילה ביוונית (αντίχριστος), ופירושה המקורי "במקום המשיח". המונח העברי הוא צורר המשיח (צר המשיח) או שׂוֹטֵן המשיח. אנטיכריסט מתואר כדמות של משיח שקר שמהווה את הנגטיב של ישו ומתנגד וכופר במשיחיותו, ואף מעמיד לו אלטרנטיבה שקרית. הדמות נוצרה בהשראת נבואת דניאל (פרק ז') בחזיון ארבע החיות, ומתוארת בהרחבה בברית החדשה בחזון יוחנן, באיגרת השנייה אל הקורינתים (יא, ד), ובאיגרת אל הגלטים (א', ו-ז). דמות זו לקוחה מהחיות שבחזיון דניאל, ולכן היא מכונה במסורת הנוצרית גם "החיה".

דמות האנטיכריסט לקוחה מאגדה עממית המספרת שלאחר הגליית היהודים הופיע אנטיכריסט והציע להם להשיב אותם לארצם וכאשר נענו לו השליך אלפים מהם לים. אלברטוס מגנוס ותומאס אקווינס הקדישו תשומת לב רבה לאגדה זו וטענו שאנטיכריסט יוולד בבבל, בשבט דן, יעלה לירושלים, שם ישכנע בקלות את היהודים שהוא המשיח, יבנה מחדש את בית המקדש ויכריז על עצמו כאלוהים.

כשם שבמסורת הנוצרית למשיח ישנן שתי ביאות, כך כנגדו לאנטיכריסט ישנן שתי ביאות. בתקופתו של יוחנן אנטיכריסט נתפס כמלכות רומי שצלבה את ישו ההיסטורי. בתקופה המודרנית היא נתפסת כמלכות רומא המתחדשת, קואליציה של עשר מדינות המכונה "בבל הגדולה" או "הזונה הגדולה" - שסממניה פאר ושחיתות, שמובילות תרבות דתית שקרית, שכופרת במשיחיותו של ישו. הדמות העומדת בראש המלכות מוצגת כדמות ממלכתית בעלת חזות נורמטיבית ועם זאת דמונית ובעל כוחות מטפיזיים, ששואבת את כוחה מהשטן ומייצגת את הרוע הצרוף עלי אדמות, שאמורה להופיע באחרית הימים, לאחר כינון ממלכה יהודית ובית מקדש בתוכה.

לאנטיכריסט אמורים להיות סממנים צורניים דומים למשיח הנוצרי, ולכן הוא אמור להיות אדם כריזמטי ונואם בחסד "פום ממלל רברבן", שיכונן בתחילה תחת משטרו רב-העוצמה שלום עולמי, ויאחד עמים רבים תחת חסותו, כשלצדו נביא שקר דתי. סימנו על פי אותה תפיסה המספר 666, שייחקק על מצחם וידיהם של מאמיניו, ויאפשר להם לסחור ולקנות תחת שלטון אנטיכריסט. בסופו של דבר אמורה להיות מלחמה עולמית נגד כוחות אנטיכריסט, שיובסו בידי המאמינים וישו בראשם. שם המלחמה, "ארמגדון", לקוח מהשם העברי "הר מגידו", אזור שהתרחשו בו מלחמות רבות וחשובות, בעולם העתיק ואף בעת החדשה. יש נוצרים הרואים באיחוד האירופי, ואף באו"ם, את הדמות המכונה אנטיכריסט.

דמויות שונות לאורך ההיסטוריה, שרדפו את הכנסייה ואת המאמינים הנוצרים, הוגדרו כאנטיכריסט. בימי הביניים זיהו אנשי הנצרות אישים שונים ואף בעלי חיים עם אנטיכריסט, וגורלם היה עינויים ואף מוות. בעת החדשה המוקדמת, מרטין לותר ראה באפיפיור את אנטיכריסט, בהשפעת חיבורו של לורנצו ואלה על זיוף מתת קונסטנטינוס. גם בעת החדשה אנשי נצרות שונים ניסו לזהות דמויות היסטוריות עם אנטיכריסט, בהם נפוליאון, אדולף היטלר, בניטו מוסוליני ואפילו רונלד רייגן, שבאנגלית כל שם משמותיו מורכב משש אותיות ומהווה צירוף של המספר 666. בהשראת התפיסה הנוצרית נעשו מספר רב של סרטים העוסקים בהופעתו של אנטיכריסט ובמלחמת אחרית הימים.

אפוקליפסה

אפוקליפסה (ביוונית: ἀποκάλυψις, אפוקליפסיס) משמעותה "התגלות". היות שרוב הספרות האפוקליפטית עוסקת באסכטולוגיה, קיבלה המילה משמעות משנית ועממית הקשורה לאחרית הימים. עם זאת, אין זה הכרחי שחיבור אפוקליפטי יעסוק באחרית הימים.

עמוס פונקנשטיין מגדיר את האפוקליפסה במילים הבאות: "קץ העולם קרוב. מעטים יוותרו בחיים כדי לחזות בלידתו של עידן חדש ונשגב. העולם הישן, המלא צער ומכאוב, יקרוס תחת כובד רשעתו. תחתיו יקום עולם חדש בכל המובנים: חברה חדשה וסדר קוסמי חדש".

הגדרת הז'אנר לקוחה משמו של הספר האחרון בברית החדשה, חזון יוחנן, המתייחס לאחרית הימים ולהופעתו של ישו מחדש. כיום המושג מייצג את כל התפיסות הנוגעות לאחרית הימים ולגאולה מהמציאות המוכרת לנו. זהו ספר ידוע ביותר בתחום, והשפעתו עצומה. בספר זה מופיעים ביטויים ומושגים רבים כגון: "ארבעת פרשי האפוקליפסה", "ירושלים של מעלה" ורבים נוספים. הספר היה בסיס לאלפי יצירות אמנות בכל התחומים והשפיע אף על מהלכים בהיסטוריה כגון מסעות הצלב. עם זאת, התפיסה האפוקליפטית התחילה אף לפני כתיבת הספר וסביר להניח שיוחנן כותב הבשורה (שלא לגמרי ברור מיהו), מחברו של חזון יוחנן, כבר הכיר את חזון אחרית הימים כפי שהוא מופיע בספר דניאל.

אפוקליפסות חשובות אחרות הן חזון החיות (שהיא יחידה בתוך ספר חנוך א' וספר חנוך ב' מן הספרים החיצוניים), חזון עזרא (המכונה גם "עזרא הרביעי"), ספר ברוך השני, וכן חיבורים וקטעי חיבורים שנמצאו בין מגילות מדבר יהודה. יש גם גרסה שונה:

אחרית הימים היא סוף של עידן, תקופה.

לדוגמה: בשנות ה-2000 הסתיימה תקופת הדגים - התקופה של ישו. ואחרית הימים מלהבדיל מביום הדין הוא לא היום האחרון, "הסוף", אלא רק סיום של תקופה.

ארמגדון

ארמגדון (שיבוש יווני של השם "הר מגידו") הוא אירוע שיתרחש על-פי הברית החדשה ביום הדין ובמהלכו יחרב העולם המוכר כיום. על פי האמונה הנוצרית, אחרי ארמגדון רק מאמיניו של ישו ישארו בחיים וימשיכו את מנהגיו ואת דרכו. מונח זה מקביל למלחמת גוג ומגוג ביהדות.

גאולה

גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד. במשמעות המקראית יש יחס קרבה בין הגואל למושא הגאולה.

הביאה השנייה

הביאה השנייה או ההתגלות השנייה הוא מונח באסכטולוגיה הנוצרית הבא לתאר את ביאתו השנייה של ישו, משיח הנוצרים באחרית הימים; האמונה בה היא אחת מהדוגמות הנוצריות ומופיע ב"קרדו" (אני מאמין) הנוצרי.

לפי הברית החדשה, הבטיח ישו לפני מותו לשוב ולהופיע, ומאמיניו מחכים מאז לשובו. הביאה השנייה מזוהה עם הארמגדון ועם מלחמת גוג ומגוג כאירועים שיסיימו את התקופה ה'טבעית' בבריאה.

בברית החדשה, אף שהיא נזכרת מספר פעמים, חזרתו של ישו אינה מפורטת כל צרכה, (למעט בחזון יוחנן, בעיקר בפרק כ פסוקים 4-6) ותיאורה שופע מטאפורות ואלגוריות. מסיבה זו צמחו לתיאורים אלה פרשנויות רבות, ומעטים הם הטוענים להבנה מוחלטת שלהם. ברם, על רוב הנוצרים מוסכם שישו ישוב לעולם הגשמי באחרית הימים כדי לשפוט את החיים והמתים (אשר יקומו לתחייה) ביום הדין ולהקים את מלכות האל, שאליה יורשו להיכנס רק הצדיקים ואשר תימשך לעולמי עד. בכך, על-פי הנצרות, תבואנה נבואות אחרית הימים שב"ברית הישנה" (התנ"ך) לידי קיום.

אף על פי שהזרמים המרכזיים בנצרות אינם מציינים את התאריך המדויק שבו תתרחש הביאה השנייה, במהלך ההיסטוריה היו מספר ניסיונות לנבא את התאריך שלה:

ויליאם מילר וחסידיו ציפו שהביאה השנייה תקרה ב-1843, לאחר שהיא לא קרתה, הם ציפו לה שנה מאוחר יותר ב-22 באוקטובר 1844 ואחר-כך ב-1851. לאחר-מכן כמה מהמילריטים (אדוונטיסטים) ייסדו את כתות הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי ועדי יהוה.

אלה האחרונים ניבאו שהביאה השנייה תתרחש ב-1914, ולאחר-מכן "דחו" אותה ל-1915, 1918 ול-1975.

עמנואל סבנדבורג ו"הכנסייה החדשה" מאמינים כי הביאה השנייה התרחשה באמצעות כתביו של סבדנבורג ושהמשפט השמימי של כל החי כבר התרחש, בעולם הרוחני, ב-19 ביוני 1770.

אדגר קייס ניבא שהביאה השנייה תתרחש ב-1998. חסידיו טוענים להגנתו כי זוהי השנה שבה החל ההריון שבסופו ישו השני יוולד, בהתאם לנבואה מאת נוסטרדמוס, ב-1999.

העולם הבא

ביהדות, העולם הבא הוא עולם הגמול, בו מתקיימים החיים לאחר המוות. בו ניתן שכר לצדיקים על מעשיהם הטובים ועונש לרשעים על מעשיהם הרעים; להבדיל מן ה"עולם הזה", בו הגמול, אם בכלל ישנו, איננו שלם וגמור. הגמול בעולם הבא בא לקיים עיקרון בסיסי ביהדות – עקרון הצדק האלוהי. הן מתוך ניסיוננו והן באופן מהותי, אין העולם הזה המקום הראוי לגמול השלם, הן לעניין השכר המגיע לצדיקים והן לעניין העונש המגיע לרשעים, על כן יש להניח שקיים עולם אחר, בו יבואו הכול על גמולם. העולם הזה נקרא גם "עולם השקר" (עולם מלשון העלם), מפני שהאמת חמקמקה ואינה ניתנת להבחנה בבירור לבני אדם כמו המציאות שאנו רואים בעיניים שאין לנו ספק לגביה, כך מכונה העולם הבא "עולם האמת", עולם שבו אין ספקות והאמת היא אחת עם הכל.

קיימות שתי גישות להבנת הביטוי "העולם הבא" בדברי חז"ל:

גמול העולם הבא הוא לנשמה בלבד, ותחילתו מיד לאחר המוות, לאחר היפרד הנשמה מהגוף ("עולם הנשמות"). נציגה המובהק הוא הרמב"ם.

גמול העולם הבא הוא לגוף ולנשמה יחד, ותחילתו בתחיית המתים, עם שובה של הנשמה אל הגוף ("העולם המתוקן"). נציגה המובהק הוא הרס"ג.רעיונות דומים לגרסה הראשונה קיימים בדתות ופילוסופיות מגוונות יחסית, ביניהן נצרות, פלטוניזם, והינדואיזם, וממלאים בהן פונקציה דומה. הגרסה השנייה מופיעה בכל הדתות האברהמיות ואצל הזורואסטרים.

חזון אחרית הימים של אברהם

חזון אחרית הימים של אברהם הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את חזון אחרית הימים (אפוקליפסה) של אברהם אבינו. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

כפי הנראה, נכתב הספר בידי יהודי זמן קצר לאחר חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה, קרוב לוודאי בשנת 80 מאחר שיש בו התייחסות להתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79. הספר נכתב בשפה העברית, אך לא שרד את כל השנים עד היום אלא בתרגום לשפה הסלבונית. יש חוקרים, הסבורים כי הספר חובר על ידי שני מחברים שונים.

חישוב הקץ (יהדות)

ביהדות, חישוב הקץ הוא חישוב מועדו של הקץ, כלומר מועד בואו של המשיח.

בספר דניאל כלולים חישובי קצין סתומים למדי, שהרבה מפרשים השתמשו בהם כדי לנבא את בוא הגאולה, בדרך כלל בצורה שתקרב אותה לזמנם של המחשבים. דניאל עצמו מתואר כמי שעסוק בחישובי מועד הגאולה, אולם הוא שוגה בהם והמלאך גבריאל נדרש להופיע כדי לתקן אותו.

יום הדין

יום הדין (ראשי התיבות הנהוגים: יוה"ד, יה"ד וכן י"ה) הוא זמן שיחול על פי מספר דתות באחרית הימים ובו יעמדו כל בני האדם לדורותיהם למשפט בפני אלוהים. הרשעים ידעו את זעמו של האל, ואילו הצדיקים יזכו למחילתו ולקרבתו.

בהשאלה, הצירוף יום הדין משמש כינוי ליום גורלי שבו אדם או ציבור יאלצו לתת דין וחשבון על מעשיהם ויקבלו את גמולם לטוב או לרע. הצירוף המליצי יום פקודה משמש במשמעות זהה, במיוחד לציון גיוס מילואים ו"קריאה לדגל".

ימות המשיח

ביהדות, ימות המשיח הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד (מזרע דוד המלך), אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא מלך המשיח, על שם המנהג למשוח בשמן (המשחה) מלכים על מנת לציין את המלכתם.

היחס שבין ימות המשיח לבין אירועים אחרים המוזכרים כעתידים להתרחש באחרית הימים, אינו ברור ונתון לוויכוח. במקביל לביאת המשיח אירועים אחרים המוזכרים, כבאים לפניו, אחריו או יחד עמו, הם תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יום שכולו שבת, בניין בית המקדש (תוס' שבת סג ע"א) ועוד; לעיתים משייכים לתקופות אלה את השם העולם הבא, ולעיתים הוא מוזכר כשם לחיים שלאחר המוות. גם את גן עדן וגיהנום היו ששייכו לאירועים היסטוריים באחרית הימים.

הימים שלפני ימות המשיח נקראים חבלי משיח (או "עקבתא דמשיחא" - עקבי משיח) ומתוארים בדרך כלל כימי פורענות וצרות קשות. בהגות הציונית-דתית התפתח גם המושג אתחלתא דגאולה במשמעות שראשית צמיחת הגאולה לקראת בואו של המשיח, תהיה לא בדרך של הופעה פתאומית וניסית ובהתערבות אלוהית ישירה, אלא כצמיחה הדרגתית של הגאולה שנעשית בדרך הטבע ובמפעלי אנוש, שעליה חלקו הציבור החרדי במשמעותו בעיקר.

סברות בדבר אורך תקופת ימות המשיח מופיעות במסכת סנהדרין, דף צ"ט א.

מלחמת גוג ומגוג

מלחמת גוג ומגוג היא מושג ביהדות המתאר מלחמה או סדרת מלחמות אשר צפויות להתרחש באחרית הימים, לפי מסורות שונות שמקורן בתנ"ך. במלחמה זו, צפויה לקום קואליציה גדולה של רבות מאומות העולם, בראשות גוג מלך מגוג, שתילחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה עקובה מדם ובסופה יכניע האל באותות ובמופתים את גוג וצבאו, וכך יידעו אומות כל העולם, ויכירו - במציאות האל. מקורות יהודיים חלוקים בשאלה אם המלחמה תתקיים לפני או אחרי בוא המשיח, או אולי תתחיל לפני אך תסתיים לאחר בואו. על פי המדרש לאחר המלחמה לא יגלה עוד עם ישראל מארצו.

משיח

המשיח או משיח בן דוד הוא דמות באמונה מרכזית ביהדות, אמונה שבאחרית הימים יופיע אדם כשליחו של אלוהים שיביא גאולה לעם ישראל, יילחם עם עמים רבים שונאי ישראל ויכניעם, וכך יהפוך את העולם לעולם טוב, מתוקן, יביא שלמות בתורה ומצוות ושלום עולמי. בתפילת שמונה עשרה הנאמרת שלוש פעמים בכל יום חול הזכירו חכמי ישראל את הבקשה והצפייה לגאולה ולגואל בלא פחות משבע ברכות. הרמב"ם מנה אמונה זו כיסוד ה-12 מבין שלושה עשר יסודות האמונה. היסוד הזה תומצת במשפט: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". אמונות דומות אודות דמות משיחית קיימות גם בדתות אחרות.

משיח (דתות)

משיח היא דמות שעל פי מספר אמונות תביא גאולה, חמלה ותקווה לאנושות, ותשנה את פני העולם. היא מופיעה בדתות אחדות, כולל ביהדות.

סובח-י אזל

סובח-י אזל (בפרסית: صبح ازل, תעתיק מדויק: צבח-י אזל) הוא כינויו של מירזא יחיא נורי (1830–1912), מייסד זרם הבאביזם האזלי.

קיבוץ גלויות

קיבוץ גלויות בתנ"ך הוא ההבטחה שמשה מוסר לבני ישראל לפני מותו, בטרם הכניסה לארץ ישראל. הוא טוען שעם ישראל יחטא בארץ מולדתו ויגלה ממנה. משה, שהנהיג את העם בעת יציאת מצרים, אומר להם כי הם ישובו למולדתם ואפילו יהיה להם יותר טוב מאשר לאבותיהם. בימי גלות בבל הנביאים ישעיהו ויחזקאל מעודדים את העם בכך שמבטיחים לו שיהיה קיבוץ גלויות לארץ ישראל. השאיפה לשוב עם ישראל על ידי קיבוץ הגלויות נשמרה ברציפות מאז חורבן הבית השני. הרמב"ם מונה את הופעתה יחד בוא המשיח.

קיבוץ גלויות הוא מרכז תולדות התנועה הציונית ובמגילת העצמאות של מדינת ישראל.

לאחר הקמת מדינת ישראל יישם ראש הממשלה דוד בן-גוריון מדיניות של מיזוג גלויות בעיקר במערכות החינוך והצבא כחלק מהמאמץ לקליטת המוני תלמידים מגלויות רבות ולעצבם על פי דפוסי חיים וחברה חדשים, ישראלים. מטרתה הייתה מיזוג העולים עם הישראלים הוותיקים על מנת וליצור תרבות ישראלית עברית חדשה לעם ישראל בשובו לציון.

שבתאות

תנועת השבתאות הייתה תנועה משיחית-קבלית שקמה באמצע המאה ה-17 סביב שבתי צבי, שהכריז על עצמו כמשיח, ועוזרו נתן העזתי שסיפק את הגושפנקא הנבואית למשיחותו של צבי. היא סחפה חלקים נרחבים בעולם היהודי. צבי ביטל חגים וציוויים והנהיג חדשים במקומם, מתוך תפישה קבלית קיצונית שגרסה תיקון עולם בעזרת העלאת הניצוצות השבויים בקליפות. עוד בנסיקתה הוקעה השבתאות על ידי מיעוט של רבנים ובראשם יעקב ששפורטש ויעקב חגיז, ככת מינות, וביתר שאת על ידי רבני הזמן לאחר שצבי התאסלם ב-1666 ושליחותו כמשיח התגלתה ככישלון. תלמידיו וממשיכיו, כמו הדונמה ביוון וטורקיה והפרנקיסטים במזרח אירופה, נרדפו בידי הממסד עד ירידת קרנם במאה ה-19. שרידי השבתאים כיום אינם נחשבים ליהודים.

תחיית המתים

תחיית המתים הוא מושג הקיים בדתות ובאמונות שונות, ומבטא אמונה בכך שבעתיד יקומו בני האדם המתים לתחייה.

ביהדות, האמונה בתחיית המתים היא אחת מי"ג עיקרי האמונה והיא מרכיב חשוב בתורת הגמול שלה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.