אסטרופדיה

האסטרופדיה העברית היא מיזם אנציקלופדי ואתר אינטרנט שמופעל על ידי המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב. מטרת המיזם לספק מידע חופשי באסטרונומיה ואסטרופיזיקה, ובמדעים מדויקים בכלל. המאמרים והערכים נכתבים על ידי אסטרופיזיקאים ופיזיקאים מומחים בתחומם, וכן על ידי חובבי אסטרונומיה בעלי ניסיון שהורשו לערוך את האנציקלופדיה. המאמרים עוברים ביקורת ועריכה מדעית על ידי מערכת האתר כדי לצמצם טעויות. האתר אינו פתוח לעריכה על ידי הקהל הרחב אך הוא מזמין את הגולשים לדווח על שגיאות.

האתר מכיל כמה עשרות ערכים בתחומי האסטרונומיה, אסטרופיזיקה, מתמטיקה, פיזיקה ובנושאים קרובים (מדענים, מצפי כוכבים וכדומה). האתר מכיל גם שאלות של גולשים עם תשובות מצוות האתר. בנוסף על אלו האתר מכיל מאמרים על אירועים אסטרונומיים ומדריכים לטלסקופים, לצפייה בכוכבים ולבניית דגמים ומכשירים אסטרונומיים.

אסטרופדיה
הלוגו של אסטרופדיה
מייסדים המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת תל אביב, ערן אופק
שירותים עיקריים האנציקלופדיה לאסטרונומיה, אסטרופיזיקה ומדעי החלל.
הרשמה ללא
astroclub.tau.ac.il

קישורים חיצוניים

אסטרואיד

אסטרואיד (מאנגלית: Asteroid) הוא גוף קטן במערכת השמש הנמצא במסלול סביב השמש. אסטרואידים קטנים קרויים "מטאורואידים".

באוגוסט 2006 הגדיר האיגוד האסטרונומי הבינלאומי את המונח "גופים קטנים במערכת השמש" שהם גופים שאינם כוכבי לכת ואינם כוכבי לכת ננסיים. מלבד קרס (האסטרואיד הראשון שהתגלה ומאז סיווגו שונה), כל האסטרואידים מוגדרים כגופים קטנים במערכת השמש.

ישנם ארבעה סוגים עיקריים של אסטרואידים (מחולקים לפי סוג מסלולם): אסטרואידי אטן, אסטרואידי אפולו, אסטרואידי אמור, אסטרואידי אפוהיילי. כמו כן ישנן מספר משפחות אסטרואידים, קבוצות אסטרואידים בעלי מקור משותף. אלו ככל הנראה שברים שהתפרקו מגוף גדול יותר עקב התנגשות בעבר. עשרות משפחות כאלו ידועות כיום.

בלועזית נקרא האסטרואיד גם minor planet, ובתרגום לעברית: כוכב לכת מינורי, אך גם באנגלית וגם בעברית המונח כוכב לכת מינורי כולל במשמעות מורחבת גופים שמימיים נוספים.

נכון ל-31 בדצמבר 2017 התגלו למעלה מ-514,567 אסטרואידים.

דקה

דקה היא יחידת זמן המוגדרת כ- 1/60 של שעה או כ-60 שניות (ישנן דקות בעלות 61 שניות - דקה מעוברת).

יחידת הדקה לא מוכרת כיחידת SI. בגאומטריה, דקה היא יחידת זווית, המוגדרת כ- 1/60 של מעלה. יחידה זו נקראת דקת קשת. יחידה הנגזרת מיחידה זו היא שניית קשת (1/60 של דקת קשת).

באסטרונומיה, דקה היא יחידת זווית וזמן. דקה היא 1/60 של שעת עלייה ישרה.

הסימון הפורמלי לדקה הוא גרש ישר - ('). לדוגמה, 15 דקות יכתבו כך - '15. אולם, הסימון הנפוץ ביותר הוא הגרש הנטוי המקובל (′).

כדור הארץ עובר 15 דקות קשת בכל דקת זמן אחת. דקת קשת אחת בקו המשווה היא בקירוב מייל ימי אחד.

הסיבה לחלוקת השעה ל-60 דקות נובעת ככל הנראה מהשפעת הבבלים, אשר השתמשו בבסיס ספירה 60 כשיטת הספירה שלהם.

היתוך גרעיני

היתוך גרעיני (באנגלית: Nuclear fusion) הוא תהליך שבו גרעיני אטומים מתמזגים לגרעין גדול יותר. תהליך זה כרוך בפליטת אנרגיה רבה, והוא מתרחש בכוכבים, ננסים חומים ובפצצת מימן.

השמש

השֶּׁמֶשׁ היא כוכב מהסדרה הראשית מסוג G (ננס צהוב) שנמצא במרכז מערכת השמש. השמש נמצאת בבועה המקומית על זרוע אוריון שבגלקסיית שביל החלב.

כדור הארץ וגופים נוספים (הכוללים כוכבי לכת, כוכבי לכת ננסיים, כוכבי לכת מינוריים, אסטרואידים, שביטים ואבק בין־כוכבי) חגים סביב השמש במסלולים קבועים עקב כוח המשיכה שלה.

מסת השמש היא 99.86% מכלל המסה הידועה של מערכת השמש, והשפעתה על הגופים השונים בה רבה מאוד. כוח הכבידה הגדול של השמש מושך חומר אליה, ואילו רוח השמש שנפלטת כתוצאה מהפעילות התרמו־גרעינית שבה דוחפת גופים החוצה ממנה.

הגופים הגדולים (כוכבי הלכת) במערכת השמש מצויים במסלולי סיבוב סביב השמש, כאשר כוח הכבידה של השמש הוא הכוח המחזיק אותם במסלול, ומונע מהם לברוח לחלל הרחוק. מסלולי הגופים נקבעים על ידי האינטראקציה הכבידתית בין כל הגופים במערכת השמש, אם כי השמש עצמה היא הגורם הדומיננטי, ובקירוב ראשון המסלולים הם מסלולים אליפטיים קפלריאניים.

האנרגיה של קרינת השמש תומכת בכל החיים בכדור הארץ ומניעה את האקלים ואת מזג האוויר הגלובלי.

השמש ידועה גם בשם "חמה", ולעיתים מכונה בשם הלטיני סוֹל (Sol) או בשם היווני הֶלְיוֹס (Helios). במיתולוגיה הכנענית קרויה אלת השמש "שפש" או "שמש".

הסמל האסטרולוגי והאסטרונומי של השמש מורכב מעיגול שבמרכזו נקודה: . על אף שנראה שהסמל מציין את מיקום השמש במרכז מערכת השמש, הוא קדם לתפיסה ההליוצנטרית.

התפשטות היקום

התפשטות היקום הוא מונח שמתאר את גידול המרחקים בין נקודות שונות ביקום לאורך הזמן. ההתפשטות היא של היקום עצמו, כלומר, היא מוגדרת כהתרחקות חלקים שונים בתוך היקום ולא כתנועה של החומר ביקום "החוצה". למעשה היקום אינו מתפשט לשום מקום חוץ מעצמו. הקבלה נפוצה לכך היא התרחבות פני השטח של בלון כשמנפחים אותו. אם נצייר נקודות על פני הבלון המרחק ביניהן יגדל כשהבלון יתנפח. זוהי הקבלה בדו-ממד (פני השטח של הבלון). ישנה גם הקבלה נפוצה בתלת-ממד, תפיחה של לחם צימוקים, כשהלחם תופח המרחק בין הצימוקים גדל.

התפשטות היקום היא תכונת מפתח במפץ הגדול ותוארה באופן מתמטי בפתרונות של פרידמן, למטר, ווקר ורוברטסון (מטריקת FLRW) לתורת היחסות הכללית.

התופעה התגלתה בסדרה של תצפיות אסטרונומיות שערך האסטרונום האמריקני אדווין האבל בשנות העשרים של המאה העשרים. במסגרת עבודתו במצפה כוכבים, ערך האבל צילומים של גלקסיות רחוקות בעזרת עמיתו וידידו האסטרונום מילטון יומאסון. תוך כדי בחינתם בספקטרומטר אופטי, גילה האבל כי קוי הספקטרום של האור המגיע מגלקסיות רחוקות מוסחים לאדום, מה שמעיד על כך שהגלקסיות מתרחקות זו מזו וכי היקום נמצא בהתפשטות מתמדת.

לפני גילויו של האבל, הוסיף אלברט איינשטיין למשוואותיו את הקבוע הקוסמולוגי, כדי להסביר מדוע היקום במצב יציב ואינו קורס לתוך עצמו עקב כוח המשיכה בין מרכיביו. לאחר פרסום תגליתו של האבל בדבר התפשטות היקום, הגדיר איינשטיין את הוספת הקבוע הקוסמולוגי כ"טעות הגדולה של חייו".

בשנים האחרונות התברר כי לא רק שקצב התפשטות היקום אינו מאט, אלא שהוא מאיץ. תגלית מפתיעה זו אילצה את הקוסמולוגים להוסיף חזרה למשוואות את הקבוע הקוסמולוגי, אותו מרכיב מסתורי שמתאר את כוח הדחייה. אחד הכלים המדעיים החשובים שהובילו לתגלית היה טלסקופ החלל האבל, ומדעני מכון המחקר של טלסקופ החלל מכנים תגלית זו כתגלית החשובה ביותר של טלסקופ החלל, שבזכותה השתלם כל המבצע. אחד ההסברים להתפשטות היקום המואצת הוא קיומה של אנרגיה אפלה שתכונותיה עדיין לא מוסברות בבירור.

חוק האבל הוא ממצא תצפיתי האומר שכל הגלקסיות ביקום נראות כנמצאות במצב של התרחקות מתמדת זו מזו (אך למעשה מה שמתפשט הוא המרחב). יתר-על-כן, מהירות ההתרחקות של כל שתי גלקסיות זו מזו פרופורציונלית למרחק ביניהן. ככל שהמרחק בין שתי גלקסיות גדול יותר, כך גדולה יותר מהירות התרחקותן זו מזו. כאמור זו עובדה שנמדדת בתצפית והיא ניתנת לפירוש הפשוט ביותר כביטוי לכך שהיקום נמצא במצב של התפשטות. היקום מרחיב את ממדיו ללא הרף, מכאן נובע שבעבר היה היקום בעל ממדים קטנים יותר. בפרט נובע מכך, למשל, שצפיפות הגלקסיות בעבר הייתה גדולה מצפיפותן המרחבית כיום. תצפיות בגלקסיות-רדיו מאשרות אף עובדה זו.

התגלית של התפשטות היקום פתחה עידן חדש באסטרונומיה, ובמיוחד בהתפתחות הקוסמולוגיה למדע, שכן מתגלית זו נבעה המסקנה שפעם כל החומר ביקום היה מרוכז בנקודה אחת והתפתח מודל המפץ הגדול המסביר את היווצרות היקום.

כיום כבר ברור כי היקום ימשיך להתפשט לנצח וכוח הכבידה אינו יכול לעצור את התפשטותו.

זמן הקפה

זְמַן הַקָּפָה באסטרונומיה הוא משך הזמן בו גרם שמים נע סביב גרם שמיימי אחר. בלא ציון אחר, הכוונה היא לזמן הסידרי אשר נמדד ביחס לכוכבים באינסוף.

לדוגמה, זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש הוא שנה, זמן ההקפה הסינודי של הירח סביב כדור הארץ הוא חודש עברי. במערכות של כוכבים כפולים זמן ההקפה לעיתים מתייחס לכל אחד מן הכוכבים ביחס למרכז הכובד המשותף להם. זמן הקפת השמש את מרכז שביל החלב נקרא שנה גלקטית.

זמן סיבוב עצמי

זמן סיבוב עצמי של גוף אסטרונומי הוא משך הזמן בו הגוף משלים סיבוב שלם סביב ציר הסיבוב שלו.

חודש

חֹדֶשׁ הוא יחידת זמן שאורכה מבוסס על זמן ההקפה של הירח סביב כדור הארץ. בלוחות שנה אשר אינם מבוססים על מחזור הירח, חודש הוא חלוקת משנה שרירותית של השנה, אם כי לרוב הוא נמשך מספר ימים הדומה לשל חודש ירחי. בחלק גדול מן התרבויות, מאחר שחודש נמשך כ-30 יום ואילו שנה נמשכת כ-360 יום, ישנם שנים עשר חודשים בשנה אחת.

חומר אפל

בפיזיקה, חומר אפל (או מסה אפלה) הוא חומר היפותטי שמניחים את קיומו כהסבר אפשרי לתופעות כבידתיות מסוימות. תאוריות אחרות, כמו דינמיקה ניוטונית מתוקנת, נותנות הסבר חלופי לאותן תופעות כבידתיות, לרוב מבלי להניח את קיומו של חומר אפל.

החומר האפל קרוי כך, משום שבניגוד לחומר שבו יכולים לצפות, דהיינו כוכבים, ענני גז וחומר בין-כוכבי, החומר האפל הוא בלתי ניתן לצפייה ישירה. מכאן נובע שאם הוא אכן קיים, אזי הוא לא מקיים אינטראקציות אלקטרומגנטיות: הוא לא פולט ולא בולע קרינה הניתנת לצפייה ישירה, אחרת ניתן היה לזהותו באמצעות האינטראקציה שלו עם קרינה כזו.

על-פי חישובים המבוססים על תורת היחסות הכללית, על מנת להסביר את התופעות הכבידתיות שאינן מוסברות על ידי החומר הנראה צריך שהחומר האפל יתרום כ-26.8% מצפיפות החומר והאנרגיה היקומית (ויחד עם האנרגיה האפלה כ-95.1% ממנה). המסה והאנרגיה שאנו מסוגלים לראות או לזהות באמצעים הטכנולוגיים הקיימים מהווים כ-4.9% מהיקום.

שאלות קיומו ומהותו של החומר האפל הן מהבעיות הבלתי פתורות המשמעותיות ביותר באסטרופיזיקה של ימינו.

יממה

יממה היא יחידת זמן שאורכה נקבע על פי הזמן שמופע השמש עושה מחזור אחד בשמים (סיבוב אחד שלם). מחזוריות מופע השמש נגרם על ידי סיבוב כדור הארץ סביב צירו, ומושפע מעט מסיבוב כדור הארץ סביב השמש (זמן זה נקרא גם "יום").

היממה מורכבת מ-24 שעות שהן 1,440 דקות, שהן 86,400 שניות. בשנת שמש אחת יש כ-365.2422 יממות, שהן 365 יממות, 5 שעות, 48 דקות ו-46.08 שניות.

בהגדרתה של היממה ניתן להבחין שזו יחידת זמן טבעית (להבדיל משעה, למשל, שהיא יחידת זמן מלאכותית).

כוכב כפול

כוכב כפול : הוא מערכת של שני כוכבים או יותר המקיפים מרכז משותף. מערכת כפולה או מערכת בינארית או נעילת גאות הוא מושג כללי יותר המתאר מערכת של שני עצמים אסטרונומיים, בדרך כלל כוכבים, אך לעיתים הכוונה לכוכבי לכת, גלקסיות או אסטרואידים אשר נעים במסלול סביב נקודת מרכז המסה של המערכת.

מעריכים שכ-60% מהכוכבים ביקום מהווים חלק ממערכת כפולת או מרובת כוכבים. המערכות נבדלות זו מזו באופן הגילוי שלהן (ראו סוגים).

ניתן לאסוף מידע רב מניתוח פיזיקלי מערכות כוכבים כפולות משום שמדידה של מחזור סיבוב של כוכבים כפולים וחקר הספקטרום של כוכבים אינם תלויים במרחק מהמקור (אם אין חומר בין-כוכבי). ניתוח הפיזיקה של מערכות כוכבים כפולים חיוני לקביעת המסות והרדיוסים של כוכבים (היום קיימות שיטות עקיפות נוספות למדידת רדיוסים, אולם הן מדויקות פחות ואינן מספקות מידע לגבי כוכבים הנמצאים על הסדרה הראשית). בכוכבים לוקים אנו מודדים בנוסף האפלת שפה (Limb darkening), המאפשרת קבלת מושג על המבנה התרמי של אטמוספירת הכוכב. פרמטרים נוספים כגון ממדי המערכת הכפולה, מהירות הכוכבים במערכת והמרחק בין בני הזוג ניתנים גם הם למדידה במערכות כפולות.

ניתן להשתמש בכוכבים כפולים שבהם אחד מהכוכבים הוא חור שחור על מנת למצוא בקלות יחסית חורים שחורים.

ליקוי ירח

לִיקּוּי יָרֵחַ או לִיקּוּי לְבָנָה (מכונה גם "ירח דם") הוא תופעה אסטרונומית שבה הירח מוחשך ומוצלל, כאשר הירח, כדור הארץ והשמש נמצאים בקו אחד (בקירוב), והירח נכנס לקונוס הצל של כדור הארץ.

קבוצת כוכבים

קְבוּצַת כּוֹכָבִים (קוֹנְסְטֵלַצְיָה בלעז) היא אוסף של כוכבים שבמבט מכדור הארץ נראים קרובים זה לזה על כיפת השמיים. כמעט בכל המקרים הקירבה בין כוכבי הקבוצה היא אופטית בלבד: המרחקים האמיתיים של כוכבי כל קבוצה מכדור הארץ, וזה מזה, הם עצומים, ואין ביניהם כל קשר פיזי, אך על כיפת השמים בלילה הם נראים סמוכים זה לזה.

קבוצות הכוכבים מתחלפות בהדרגה עם המעבר בין קווי רוחב ובין עונות השנה. לכן לפני המצאת אמצעי ניווט ומדידת זמן משוכללים, הייתה להכרת קבוצות הכוכבים חשיבות רבה.

קרינת הרקע הקוסמית

קרינת הרקע (הידועה גם בשם קרינת הרקע הקוסמית) היא קרינה אלקטרומגנטית, כזו שמקרין גוף שחור בטמפרטורה של 2.7 מעלות קלווין (270.45°- מעלות צלזיוס, שיסומנו להלן באות C).

קרינה זו באה מכל כיוון ביקום והיא נחשבת להוכחה המובהקת ביותר של תאורית המפץ הגדול. אין לבלבל בינה לבין קרינה קוסמית, שהיא שם כללי לכל קרינה שמקורה מחוץ לכדור הארץ.

שבתאי

שַׁבְּתַאי (בלועזית: Saturn, סטורן) הוא כוכב הלכת השישי במרחקו מהשמש והשני בסדרת כוכבי הלכת הגזיים.

שמיים

השָׁמַיִם מוגדרים בדרך כלל כמראה הנשקף בעיניו של מי שנמצא באוויר הפתוח ומביט מעלה. כשמשתמשים במושג שמיים בהקשר של כדור הארץ, מתכוונים בדרך כלל לאזור שמעל פני האדמה, שצורתו כחצי כדור מעבר לאופק הנראה. אם מתכוונים לכלל מסת האוויר העוטפת את כדור הארץ (ללא התייחסות למיקומו של צופה מסוים) משתמשים בשם אטמוספירה. בהכללה של מושג זה ניתן להשתמש במושג שמיים גם במקרה של כוכבי לכת אחרים שיש להם אטמוספירה.

שנה

שנה היא פרק זמן שאורכו מבוסס על זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש, והוא משמש כאלמנט בתאריך ברוב התרבויות האנושיות. אופן החלוקה לשנים משתנה מלוח שנה אחד למשנהו, וגם לאורך האסטרונומי ישנן כמה הגדרות שונות. זמן ההקפה של כדור הארץ הוא בקירוב 365.25 יממות. פרק זמן מקורב זה נקרא שנה יוליאנית, והוא משמש כיחידת זמן באסטרונומיה.

מקובל לחלק את השנה לארבע עונות: קיץ, חורף, סתיו ואביב, ושנים עשר חודשים.

שנת אור

שנת אור היא יחידת מידה לאורך המשמשת באסטרונומיה לחישוב מרחקים בין גרמי שמים ברחבי היקום (לדוגמה, המרחק בין מערכת השמש לכוכב הקרוב ביותר - אלפא קנטאורי, הוא כ-4.37 שנות אור). שנת אור אחת שווה למרחק שהאור עובר בריק (ואקום) במשך שנה יוליאנית, שהיא בדיוק 365.25 ימים של 24 שעות (שהם 8,766 שעות או 525,960 דקות או 31,557,600 שניות).

שעה

שעה היא יחידת זמן השווה ל-60 דקות שהן 3,600 שניות. שעה היא גם בערך החלק העשרים וארבעה של החציון של אורכן של היממות בשנה. בעוד שהיממה היא יחידת זמן טבעית (אורכה נגזר ממשך הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו), הרי השעה (והדקה והשנייה) היא יחידת זמן מלאכותית, משום שמספר השעות ביממה הוא מספר שרירותי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.