אסון השייטת

"אסון השייטת" הוא הכינוי הנפוץ לקרב שהתחולל בלבנון בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 (ג' באלול ה'תשנ"ז), במסגרת מבצע "שירת הצפצפה" של שייטת 13 של חיל הים הישראלי. בקרב נהרגו 11 מלוחמי השייטת ועוד הרוג אחד מכוח החילוץ, נפצעו ארבעה ונותרה בשטח גופתו של לוחם מהשייטת. נחשב לאחד מהאירועים הקשים ביותר בתולדות השייטת.

מבצע שירת הצפצפה
תאריך התחלה: 4 בספטמבר 1997
תאריך סיום: 5 בספטמבר 1997
משך הסכסוך: לילה אחד
מקום: ליד אנצרייה, דרום לבנון
33°00′13″N 35°01′30″E / 33.003481°N 35.025101°E 
תוצאה: מטרת המבצע לא בוצעה. אסון השייטת
הצדדים הלוחמים
כוחות

הכוח המקורי: 16 חיילים משייטת 13

כוח חילוץ: 12 חיילים משייטת 13 וכוחות חילוץ מוטסים מיחידת 669

מספר לא ידוע של מחבלים ומטעני צד

אבידות

12 חיילים

אין

PikiWiki Israel 10769 shayetet war memorial in shavei -zion
האנדרטה בחוף שבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באנצרייה
אנדרטה בחוף שבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באסון השייטת באנסריה
מראה כללי של האנדרטה בשבי ציון ללוחמי השייטת שנפלו באנצרייה
Shayetet 13 Memorial in Rishon LeZion, Israel
אנדרטת שייטת 13 בחוף ראשון לציון
שלט על שייטת 13 בחוף ראשון לציון
שלט על שייטת 13 בחוף ראשון לציון
MemorialShayetet
אנדרטה תת-ימית לחללי אסון השייטת מול חוף שבי ציון.[1]
MemorialShayetetLevinas
אנדרטת חללי אסון השייטת מבט מקרוב

תיאור המקרה

בתחילה תוכננו שני מבצעים במקביל: סיירת גולני קיבלה יעד בכפר אל כופר והשייטת בכפר אנצר. התכנון הראשון היה להנחית את הכוחות באותו הלילה, אך בהמשך הוחלט לבצע שני מבצעים נפרדים במועדים שונים מחשש לבעיית שני כוחות לא אורגניים באותו אזור. הפשיטה של סיירת גולני, מבצע טרף קל, הושלמה בהצלחה[2]. המבצע של השייטת התבצע חודש בדיוק לאחר מכן. בלילה שבין 4 ל־5 בספטמבר 1997 יצא כוח שמנה 16 לוחמים בפיקודו של סגן-אלוף יוסי קורקין למבצע פשיטה חשאי בלבנון[3]. משימתו הייתה להניח מארב של מטענים נגד בכיר בארגון אמל בסמוך לעיירת החוף אנצרייה (33°24′47″N 35°16′44″E / 33.413°N 35.279°E).

הכוח הושט בסטי"ל, לאחר מכן התקדם בסירות גומי למרחק של 800-1000 מטר מהחוף, ולאחר שחייה הגיע לחוף בין צור לצידון לקראת שעה 21:00 כשלפניו תנועה רגלית של כ-3 וחצי ק"מ. במהלך התנועה נפגע הכוח ממספר מטעני צד. פיצוץ המטען התרחש מיד לאחר שהכוח הקידמי, שמנה 5 לוחמים בהובלת סרן רוני פולט, חצה צומת דרכים בין שני שטחי פרדס, במקום שכונה ברשת הקשר הישראלית מפגש ציר "דרך הערבה" ו"צומת אלנבי". הפיצוץ גרם לנתק בין הכוח הקידמי לכוח העיקרי - 11 הלוחמים שנותרו מאחור. לדברי הלוחמים ששרדו, מיד לאחר שהופעל המטען החלו יריות לעבר הכוח הקידמי וקריאות בערבית - עדות שחיזקה את הטענה שמדובר היה במארב מתוכנן. הלוחמים השיבו אש תוך שימוש באמצעים לראיית לילה. במהלך הקרב התפוצץ גם מטען שנשא הכוח האחורי.

11 לוחמים נהרגו, בהם מפקד הכוח סא"ל קורקין. ארבעה נפצעו, בהם אחד מהכוח האחורי והנותרים - מהכוח הקדמי. הקשר סער ישראלי, יחד עם שלומי ספורטה ואלי אספנדי שכבו בנקודה אחת והשיבו ירי. סער, שהיה קשר הכוח, העביר דיווח בקשר אודות מיקום הכוח ומצב הלוחמים, והזעיק את כוח החילוץ. במהלך ההמתנה לחילוץ צפה שלומי ספורטה, שהיה הנווט של הכוח, באמצעות הציוד התרמי לכיוון הפרדס וראה את אחד ממניחי המטענים נסוג. הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, עודכן והגיע למוצב הפיקוד העליון בקריה, ומשם ניהל את אופן החילוץ[4]. בין היתר העמיד הרמטכ"ל בכוננות כוח תגבורת מיחידת אגוז[5].

כוח החילוץ[6] הראשוני, שמנה 12 לוחמים בפיקודו של סגן בועז[7], נחת במקום בשעה 00:30 והחל בפינוי ההרוגים והפצועים. במהלך הפינוי חלף רכב בסמוך לכוח ולאחר קרב יריות כנגדו, נהרג הרופא שנלווה לכוח, סרן ד"ר מאהר דגש.

למרות לחץ מצד הדרג הפיקודי הבכיר של חיל האוויר הישראלי בקריה לסיים את האירוע בהקדם, המשיך כוח החילוץ בחיפושים

מטה חיל האוויר: "בהוראת קיסר [מפקד חיל האוויר] להמריא עכשיו!"
טייס מסוק הקרב: "סדן [מסוק החילוץ], בהוראת קיסר להמריא עכשיו אלא אם אתה יודע שהם [הלוחמים] עולים עלייך שוב"
טייס מסוק החילוץ: "הם אומרים שהם מעוניינים לעלות עלי שוב, אני ממתין"
טייס מסוק הקרב: "שים לב, הוראת קיסר שסדן ימריא כרגע אלא אם תגיד לי משהו אחר
טייס מסוק החילוץ: "אני אומר לך משהו אחר, הם חושבים שהם כולם יצליחו לעלות עליו בעוד דקה"

מתוך הקלטות הקשר במהלך המבצע[8]

הירי מכיוון הכפרים התגבר ולאחר שפצצת מרגמה נחתה מטרים ספורים ממסוק החילוץ, המסוק נדרש להמריא בטרם אותרו שני לוחמים. בהחלטת מפקד כוח החילוץ, כוח החילוץ יחד עם פולט לא עלו למסוק החילוץ שטס לעבר בית חולים נהריה לטיפול בפצועים והראשונים נותרו בשטח על מנת לאתר את הלוחמים הנעדרים. במהלך החיפוש הצליחו לאתר ולחלץ את גופתו של יוחנן הילברג. לפנות בוקר הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח[7] בסביבות השעה 04:30 נחת מסוק ופינה את הלוחמים. גופתו של אחד ההרוגים, רב-סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998, יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה. עסקת החזרת חלקי גופתו של איתמר איליה התאפשרה לאחר מבצע נוף פראי[9], בו הרגו לוחמי יחידת אגוז בקרב את האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה[10]. גופתו, ביחד עם גופותיהם של לוחמי חזבאללה אחרים, הוחזרה ללבנון בתמורה לחלקי גופתו של לוחם שייטת 13 איתמר איליה.

מוביל צוות החילוץ מיחידה 669, סגן דניאל, זכה לצל"ש מפקד חיל האוויר על פועלו[11].

בעקבות האסון

בעקבות כישלון המבצע הוקמו ועדות חקירה אחדות, שניסו להסביר מה גרם לפיצוץ - מארב של כוח עוין או תאונה, ובהנחה שהיה מדובר בכוח עוין, האם וכיצד הושג המודיעין על הפעולה. ועדת חקירה של צה"ל, בראשות אלוף גבי אופיר, הסיקה שהכוח נתקל במארב אקראי, שהיה חלק מרשת של מארבים שהונחו באזורים שונים בלבנון. תת-אלוף משה תמיר, מפקד יחידת אגוז באותה עת, תיאר בספרו את התחושות הקשות שחווה בעקבות אסון השייטת וגרס כי התרחש בשל מידע מוקדם על הפעולה המתוכננת שהגיע לחזבאללה, אשר ביצע מארב מתוכנן ללוחמי השייטת[12].

ב-31 באוגוסט 2007 נטען בתחקיר "מעריב" כי מזל"ט צה"לי ששידר לישראל במשך יותר משבועיים לפני הפעולה תמונות מהשטח בערוץ לא מוצפן, הוא שגרם לחשיפת המבצע המתוכנן. באוגוסט 2010 טען חסן נסראללה כי ארגונו אכן קלט את שידורי המזל"ט והציב מספר מארבים ששהו בשטח מספר שבועות, עד שהגיע כוח השייטת ועלה על אחד המארבים[13]. בתחילה הכחיש דובר צה"ל טענה זו, אך לאחר שהתברר שהתצלומים שהציג נסראללה מקוריים וכי ישנה סבירות גבוהה שהיה זה מארב מתוכנן, שינה צה"ל את עמדתו, ומפקד חיל הים, אלי מרום, הודיע על כך למשפחות השכולות[14].

לאחר גילוייו של נסראללה, פנו המשפחות השכולות לצה"ל בבקשה לחשוף את חומרי ועדת החקירה. צה"ל איפשר לדני יתום לשמש כנציג המשפחות, ובנובמבר 2012 הוצגו ממצאים חדשים על אסון השייטת, בתוכנית טלוויזיה ששודרה בערוץ 1[15]. על פי הממצאים, צה"ל הודה שארגון חזבאללה הצליח במאמצי המודיעין שלו, וידע על המבצע מראש. כמו כן נחשף שלוחמי השייטת נשאו על גבם מטעני חבלה שנועדו לחסל יעד בלבנון. הערוץ דיווח כי שלושה סוגים שונים של חומרי נפץ הביאו למותם של הלוחמים: חומרי נפץ של חזבאללה, ועוד שני סוגים של חומרי נפץ שנישאו על ידי חיילי השייטת. קצין שבדק את הגופות מצא כי סוג הרסיסים שנמצא בגופות לא דומה לחומרי הנפץ הנמצאים בשימוש על ידי צה"ל, ולכן מדובר בחומר נפץ של חזבאללה, או "חומר נפץ ישראלי לא שגרתי, המשמש למטרות מבצעיות". הדו"ח מעלה השערה לפיה תוכנן שימוש בשני חומרי נפץ שונים, כדי לגרום לחיסול להיראות כחלק מהסכסוך הפנימי בלבנון.

עורך הדין של המשפחות ציין כי ארבע ועדות חקירה חקרו את התקרית, וכל אחת מהן הגיעה למסקנות שונות. ממסקנות הוועדות לא ברור אם התקרית הייתה תאונה או מלכודת מתוכננת, ולא ברור אם חזבאללה קיבל מידע מוקדם על הפעולה. דני יתום גינה את האופן שבו טופלו האירועים, ואמר: "עד היום לא נערכה חקירה ראויה, מה שמסביר מדוע כל ועדה הגיעה למסקנות שונות."

אירוע זה, כמו גם אסון המסוקים שאירע בפברואר אותה השנה, היה אחד האירועים שהגבירו את הלחץ הציבורי לצאת מרצועת הביטחון שבדרום לבנון[16]. לחץ זה הוביל לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון, בחודש מאי 2000.

משה רודובסקי, אביו של חלל השייטת גל רודובסקי, עתר לבג"ץ בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת אסון השייטת, אך עתירתו נדחתה.[17]

ב-14 באפריל 2013 הוצג בערוץ 10 סרטון שבו נראים חיילי השייטת רגע לפני היציאה למבצע האחרון[18].

ב-4 באפריל 2017 הוצג סיפור האירוע מפי חמשת הלוחמים ששרדו בראיון מול עמרי אסנהיים, בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2. בין היתר נטען בסרט כי בעקבות הצלחת הפשיטה המוקדמת של סיירת גולני הוגברה רמת הכוננות בקרב החזבאללה[19]. בתגובה לשידור, פרסם העיתונאי רן אדליסט תחקיר לפיו האסון אירע מכשל במטעני הנפץ שנשאו הלוחמים במבצע ולא בעקבות מארב חזבאללה כפי שתואר בתוכנית. על פי התחקיר שלו, מטעני הנפץ סבלו מתקלה עוד במבצעים קודמים, והובע ספק כלפי עדויות החיילים בדבר היתקלות וירי אויב באירוע[20].

הנצחה

לזכר הנופלים הוקמה אנדרטה בחוף שבי ציון. האנדרטה בנויה מ-12 טבלאות של סלע כורכר קשה שהובאו ממלטה. הטבלאות נשענות זו על זו ונוטות צפונה לעבר לבנון, לשם יצאו הלוחמים. במקום נמצא גם סלע ועליו לוח ברונזה עליו מוטבעים שמות הנופלים.

הסטי"ל מדגם סער 4, אח"י כידון, הוטבע בשנת 1999 מול חוף שבי ציון ומשמש אתר צלילה להנצחת זכרם של 12 לוחמי שייטת 13. לחרטום הסטי"ל הוצמדו 12 כיסאות, כמספר לוחמי השייטת שנספו. שמות הלוחמים חרוטים על כיסאות אלו[21]. יוזמת הקמת האנדרטה בחוף שבי ציון והטבעת אח"י כידון בים הייתה מיכל לוינס, אימו של סרן רם לוינס ז"ל.

אנדרטה נוספת הוקמה לזכרו של סמ"ר גל רודובסקי בהרצליה על ידי הפסל יוסי בראל, ביוזמת חבריו לתיכון. האנדרטה ממוקמת מול בית הספר העממי ויצמן שבו למד גל.

אנדרטה נוספת הוקמה בטיילת שבחוף הים של ראשון לציון, ביוזמתו של תושב העיר נחשון טבי, שבנו רז טבי נמנה עם חללי האסון. האנדרטה בנויה מתריסר עמודי פלדה עומדים עם שמות הנופלים היוצרים את הסמל מגן דוד. בנוסף לאנדרטה שונה שם הטיילת מ"טיילת ראשון לציון" ל"טיילת שייטת 13".

HILBERG ODESSA
הוריו של יוחנן הילברג בחנוכת בית הכנסת לזכרו בבית היתומים חב"ד אודסה

חברו לשייטת של הלוחם יוחנן אברהם הילברג, שנמנה עם חללי האסון - איש העסקים אריה שוורץ, הנציח את זכרו בהקמת שלושה בתי כנסת באוקראינה - בערים קייב[22], אודסה[23] ואוז'גורוד[24]. כמו כן, בגוש קטיף, שבו התגורר הילברג, הונהג "מרוץ לפיד" לזכרו.

משפחות החללים תרמו ספר תורה להנצחתם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה[25].

הזמר והמלחין ידן כהן הלחין והקליט שיר [26] לזכר חברו של אחיו, הלוחם אריה אברמזון, שנפל באסון. מילותיו של השיר הן מספר ישעיהו ""כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך, כי תלך במו אש לא תכווה ולהבה לא תבער בך. כי אני ה' אלוהיך קדוש ישראל מושיעך..."".

לזכרו של רס"ל איתמר איליה הוקם מצפור בגבעת גורני אשר צופה אל נחל צאלים במדבר יהודה.

לזכרו של מפקד הכוח, יוסי קורקין, מוקדשת שבת להנצחתו בפנימיית מבואות ים, שביישוב שהתגורר בו, מכמורת. במסגרת השבת מתבצע משט לזכרו.

משנת 1998 מתקיימת אחת לשנה, תחרות שחייה על שם סמ"ר גל רודובסקי, בבריכת פארק המים ברעות, בהשתתפות אגודות השחייה המובילות בישראל. מילדותו ועד גיוסו לצה"ל היה גל שחיין מצטיין בקבוצות בני הרצליה וקרית אונו ותחרות זו מנציחה את דרכו כפי שאמר - "לא פורש".

לזכרו של יניב שמיאל מוצבת אנדרטה בצומת קריית חיים, השכונה בה נולד וגדל.

לזכרו של רז טבי הוקם מצפה הצופה לים התיכון בעיר חריש, עיר מגוריהם של הוריו, בספטמבר 2019.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ צילום תת-מימי שנעשה על ידי אורן קליין מבית הספר לצלילה פוצקר בנהריה.
  2. ^ גל פרל פינקל, "באופן ודאי היה שם מארב", דבר ראשון, ‏ 15.04.2017.
  3. ^ אמיר אורן, לא משאירים דברים למזל, הארץ, ‏ 07.09.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
  4. ^ אמיר בוחבוט‏, הרל"ש משחזר: כשליפקין-שחק פגש את ערפאת בטוניס, באתר וואלה! NEWS‏, 21 בדצמבר 2012.
  5. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמוד 161.
  6. ^ עמוס הראללעומת הקסבה בחברון, ג'נין היתה משחק ילדים, באתר הארץ, 19 ביוני 2003.
  7. ^ 7.0 7.1 עפר שלח, הלוחם היחיד שלא נפגע באסון השייטת מדבר, באתר nrg‏, 20 בספטמבר 2008
  8. ^ עמרי אסנהיים, לילה אחד באנצריה, עובדה, 05.04.2017. הקלטות הקשר מושמעות בכתבה בדקה ה-56.
  9. ^ רביב שכטר, ‏לבנון של צ'יקו תמיר, באתר ישראל היום, 14 במאי 2010
  10. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמודים 164–172.
  11. ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998
  12. ^ משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות, 2005, עמוד 163, "הכרתי היטב את מאפייני הפעולה של ארגון החזבאללה וקשה היה לי לקבל את הקביעה שמדובר במארב אקראי"
  13. ^ דיווח של סוכנות הידיעות הלבנונית הרשמית, 9.8.2010. (בערבית)(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
  14. ^ אביאל מגנזי, דו"ח אסון השייטת נמסר: "שהמטייחים יעלו לקבר", באתר ynet, 7 בנובמבר 2010
  15. ^ פרטים מהתוכנית ששודרה בערוץ 1 מובאים במאמר הבא (באנגלית): Lebanon: The Curse of Ansariyeh Strikes Again.(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
  16. ^ אורנה שמעוני (טור), 4 אימהות שזוכרות, באתר nrg‏, 24 במאי 2006
  17. ^ בג"ץ 1985/11 משה רודובסקי נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-11 באוגוסט 2014.
    דנג"ץ 7636/14 משה רודובסקי נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-19 בפברואר 2015.
  18. ^ רעות מישור ואלון בן דוד, התמונות האחרונות: תיעוד של הלוחמים רגע לפני אסון השייטת, באתר של "רשת 13", 14 באפריל 2013 (במקור, מאתר "nana10")‬.
  19. ^ עמרי אסנהיים, לילה אחד באנצריה, עובדה, ‏ 05.04.2017.
  20. ^ רן אדליסט, ‏מטעני הכאב: לא מארב ולא כשל מזל"ט. אסון השייטת נבע ממחדל מבצעי, באתר מעריב השבוע, 16 באפריל 2017
  21. ^ שש עם עודד בן עמי, ערוץ 2 - צלילת זיכרון חללי אסון שייטת 13 לאח"י כידון, 15 באפריל 2013
    הסטי"ל אח"י כידון כאתר צלילה והנצחה
    אחיה ראב"ד, טקס במעמקים: 100 צוללים יחלקו כבוד לנופלי אסון השייטת, באתר ynet, ‏11 במאי 2016.
  22. ^ חנוכת בית הכנסת בקייב
  23. ^ חנוכת בית הכנסת בבית היתומים של חב"ד באודסה
  24. ^ חנוכת בית הכנסת באוג'גורוד
  25. ^ ספר תורה לזכרם של נופלי אסון השייטת נתרם לבית הכנסת בכפר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה, 15 אוקטובר 2007.(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
  26. ^ שיר
1997

שנת 1997 היא השנה ה-97 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1997 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1997 בישראל

1997 בישראל (ה'תשנ"ז-ה'תשנ"ח) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 49 שנה מיום היווסדה.

5 בספטמבר

5 בספטמבר הוא היום ה-248 בשנה בלוח הגריגוריאני (249 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 117 ימים.

אוז'הורוד

אוז'הורוד (באוקראינית: Ужгород, ברוסינית: Уґоград, בהונגרית: Ungvár, ביידיש: אונגוואר) היא עיר במערב אוקראינה בגבול עם סלובקיה, בירת חבל זקרפטיה. בתחילת שנת 2014 מנתה אוכלוסיית העיר 115,947 נפש. בין הקבוצות האתניות בעיר: אוקראינים, רוסינים, רוסים, הונגרים, סלובקים, צוענים ויהודים.

אח"י כידון

האם התכוונתם ל...

אלי גליקמן

אליהו (אלי) גליקמן (נולד ב-7 באוגוסט 1961) הוא מנהל ישראלי אשר כיהן כמנכ"ל חברת החשמל בין 2011–2015 ומכהן כמנכ"ל צים. בעברו איש צבא שפיקד על שייטת 13 והשתחרר בדרגת אלוף-משנה.

אלכס טל

אלכס טל (נולד ב-28 בינואר 1946) היה מפקד חיל הים הישראלי בשנים 1996–2000.

ג' באלול

ג' באלול הוא היום השלישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ג' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

גבול הצפון

גבול הצפון בישראל הוא קו הגבול העובר בחלקה הצפוני של המדינה, מראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח, ומפריד בינה ובין לבנון.

גדי סוקניק

גדי סוקניק (נולד ב-26 באוגוסט 1952) הוא עיתונאי, מגיש רדיו וטלוויזיה ישראלי. שימש, בין היתר, כמגיש מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2.

ה'תשנ"ז

ה'תשנ"ז (5757) ובקיצור תשנ"ז –

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-14 בספטמבר 1996, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 1 באוקטובר 1997.המולד של תשרי חל ביום שישי, 6 שעות ו-620 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג זחג, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים.זו שנה שלישית לשמיטה, ושנת 19 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 17 במחזור השמש ה-206.שנה זו היא שנת 1,928 לחורבן הבית, ושנת 2,308 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשנ"ז 49 שנות עצמאות.

חיל הים

חיל הים הישראלי הוא הזרוע הימית של צה"ל ומבצע את מרבית הפעילות בזירה הימית. בראש החיל עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד חיל הים הנוכחי הוא אלוף אלי שרביט. בחודש אוקטובר 2014, קבע מפקד חיל הים, רם רוטברג, את המונח זרוע הים כשמו הרשמי של החיל.

היחידות המבצעיות בחיל הים הישראלי הן: שייטת ספינות הטילים (שייטת 3), שייטת הצוללות (שייטת 7), שייטת 13, פלגות הדבורים, היחידה למשימות תת-מימיות, יחידת סנפיר להגנת נמלים ויחידת אביר הים המפעילה כלי שיט בלתי מאוישים.

בעבר היו לחיל הים גם: שייטת המשחתות, שייטת הנחתות, שייטת הטרפדות, יחידה 707, יחידת הנצלה ימית ויחידה 788 שפעלה בכנרת.

בשנת 2004 שירתו בחיל הים 6,500 חיילים שמתוכם 880 קצינים. יחידות הקומנדו של חיל הים כללו כ-300 לוחמים.

מספר כלי שיט ללחימה בצי הישראלי הוא כשליש מחיל הים המצרי. במונחים גלובליים הצי הישראלי קטן מאוד, הן מבחינת גודלו הכללי והן מבחינת הדחק ספינותיו — הספינות הכי גדולות בו הן בגודל קורבטה (ספינת טילים מדגם סער 5). כשלושה אחוזים מתקציב הביטחון של ישראל מוקצים לחיל הים.[דרוש מקור]חיל הים היה שותף פעיל בכל מלחמות ישראל. עם מבצעי החיל נמנים: הטבעת "האמיר פארוק", שביית ה"איברהים אל אוול", פעולת פורט סעיד, קרב רומני, הפשיטה על האי גרין, מבצע אסקורט, מבצע אביב נעורים, קרב לטקיה והשמדת ספינות טילים מצריות באזור פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים, תקיפת נמל ע'רדקה, הנחיתה בחוף אל-אוואלי במלחמת לבנון הראשונה (1982), לכידת ספינות שהובילו נשק לארגוני טרור ועוד רבים אחרים. כמו כן עוסק חיל הים במשימות של ביטחון שוטף לאורך חופי ישראל.

חיל הים ספג אבדות במספר מקרים שהתפרסמו: טיבוע המשחתת אח"י אילת בשנת 1967, טביעת הצוללת אח"י דקר בשנת 1968, אסון השייטת ב-1997 והפגיעה בסטי"ל אח"י חנית מטיל של חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. במלחמת ששת הימים פגעו בשוגג טרפדות ומטוסים של צה"ל באוניית ביון אמריקאית, "ליברטי", ששהתה בקרבת חוף סיני ונחשדה כאונייה מצרית. בתקרית נגרמו אבידות רבות לאנשי צי ארצות הברית.

מפקד חיל הים, עמי אילון, הגדיר את משימת החיל בסיסמה: "חוף בטוח וים פתוח". בשל מצבה הגאופוליטי, מייחסת ישראל חשיבות רבה לחופש השיט ממנה ואליה. כ-97% מהסחר הבינלאומי מישראל ואליה נעשה דרך הים. בנוסף, אזורי החוף בישראל מיושבים בצפיפות וחשופים לפגיעה מהים. לאור זאת מוגדרים תפקידיו העיקריים של חיל הים כהגנה על חופי המדינה והבטחת חופש השיט לחופי ישראל.

יד לחללי אסון השייטת

יד לחללי אסון השייטת היא אנדרטה הניצבת במושב שבי ציון. האנדרטה מנציחה את שמותיהם של שנים-עשר חללים – 11 חיילי שייטת 13 ורופא – שנהרגו באסון השייטת בלבנון בשנת 1997.

יחידת החילוץ והפינוי בהיטס

יחידת החילוץ והפינוי הקרבי בהיטס, הידועה יותר במספרה, "יחידה 669", היא יחידת החילוץ של חיל האוויר הישראלי, ונחשבת לאחת מארבע יחידות העילית של צה"ל. היחידה כפופה למפקדת כוחות אוויר מיוחדים (מכא"ם) בחיל האוויר. בסיס הקבע של היחידה הוא תל נוף אך בכל עת ליחידה צוותים בכוננות להזנקה לכל אירוע בבסיסים שונים של חיל האוויר. סמל היחידה הוא חתול מכונף בעל עיניים ירוקות ולכן לוחמי החילוץ של היחידה מכונים "חתולים".

בשל יכולותיה הייחודיות של היחידה בעיתות שגרה 669 משתתפת במבצעים מיוחדים של צה״ל וגופים ביטחוניים אחרים, ובשל כך לוחמיה חוצים קווי אויב באופן תדיר. במקביל לכך מוזנקים צוותי היחידה לאירועים מורכבים אשר גופי החירום האזרחיים אינם מסוגלים לתת להם מענה הולם.

בעתות חירום ומלחמות צוותי היחידה מחלצים תחת אש לוחמים וטייסים באמצעות מסוקי סער של חיל האוויר ורכבים ייעודיים.

מלחמה ללא אות

מלחמה ללא אות, ספרו של תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בעברו מפקד חטיבת גולני, אוגדת עזה וקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, עוסק בלחימת צה"ל בדרום לבנון (1982 - 2000). בספר מתאר תמיר את שירותו הצבאי כמפקד וכקצין בחטיבת גולני ובפיקוד הצפון. הספר ניתן בצה"ל כשי לבוגרי קורסי פיקוד בחיל הרגלים, ובהם קורס קצינים וקורס מפקדי כיתות, וללוחמי ומפקדי יחידות מובחרות.

משה תמיר

משה (צ'יקו) תמיר (נולד באוגוסט 1964) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, שכיהן כמפקד חטיבת גולני וכמפקד אוגדת עזה.

רפי מילוא

רפאל דוד (רפי) מילוא (נולד בשנת 1972) הוא קצין בצה"ל בדרגת תת-אלוף, המשמש מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. שימש מפקד עוצבת הגליל, מפקד עוצבת אדום, מפקד שייטת 13, מפקד עוצבת ברעם ומפקד חטיבת עציוני.

שבי ציון

שָׁבֵי צִיּוֹן הוא מושב השייך למועצה אזורית מטה אשר.

שטח השיפוט שלו הוא 2,000 דונם. הוא הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1949 ושויך למועצה אזורית מטה אשר בשנת 2003. היישוב מנוהל על ידי ועד מקומי, הכפוף למועצה האזורית. כ-40% מתושבי היישוב חברים באגודה חקלאית שיתופית, שמחזיקה במפעל הפלסטיק "ש.צ.פ", רפת (בשותפות), גידולי שלחין, מטעי אבוקדו ובמלון "ניאה". כמו כן קיים אזור של עסקים קטנים, השייך גם הוא לאגודה השיתופית. שאר התושבים אינם שותפים לעסקים אלו והם מוגדרים כתושבי הכפר (שכונת החוף). בסמוך לחוף הרחצה קיימים מספר מבנים גדולים של מלון נטוש, "דולפין". המלון היה אחד הידועים בצפון ובשטחו נמצא בית קטן, שאליו הגיעו כמה מנשיאי ישראל להתארח, משנות ה-50 ועד ה-70. בעבר היה המלון בבעלות קופת-חולים כללית וכיום השטח בבעלות פרטית, אך נטוש כמעט לחלוטין, פרט למספר מבנים קטנים, ששופצו והפכו למלון "דולפין וילאג'".

בקצה היישוב בית קברות, ובו טמונים שבעה (מתוך תשעה) לוחמי האצ"ל שנפלו בפריצת כלא עכו, מאחר שמקומות יישוב אחרים בארץ סירבו לקבלם לקבורה. כמו כן הוקמה בחוף היישוב אנדרטה לחללי אסון השייטת שאירע ב-1997.

שייטת 13

שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי. בסיס הקבע של היחידה הוא בסיס עתלית, והיא כפופה ישירות למפקד חיל הים. מפקד השייטת הוא קצין ים בדרגת אלוף-משנה.

נוסף על סוגי הלוחמה האופייניים לקומנדו ימי, בפרט פעולות המצריכות נחיתה מהים, פעולות חבלה בכלי שיט והשתלטות על כלי שיט, מאומנים לוחמי היחידה בפאסט-רופ (השתלשלות בחבלים ממסוקי סער) ובכל צורות לוחמת היבשה. השייטת מפעילה צלפים ומשתתפת בלחימה יבשתית טיפוסית ללוחמי חיל רגלים (כך למשל, בזמן האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמי השייטת במספר רב של פשיטות, פעולות ומבצעי מעצר בשטחי יהודה ושומרון כנגד פעילי טרור). בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלה באופן ניכר וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בצה"ל, ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם. נכון ל-2019 זכתה היחידה ב-6 ציונים לשבח מטעם הרמטכ"ל.

היחידה משתתפת באימונים משותפים עם יחידות מקבילות מצבאות זרים, כמו אריות הים של צי ארצות הברית (Navy Seals) וה-SBS הבריטית.

מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ ברעם" חובר בידי פסיכולוג השייטת, ד"ר בני שליט.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.