אסון הספארי (1985)

ב-10 במרץ 1985 התפוצצה מכונית תופת בסמוך לשיירת כלי רכב של צה"ל ליד העיירה הלבנונית מארג' עיון. באירוע המכונה אסון הספארי נהרגו 12 חיילי צה"ל ו-14 נוספים נפצעו.

שיירה שכללה ארבע משאיות ספארי נסעה לכיוון דרום לבנון. בשיירה היו חיילים בסדיר ובמילואים השייכים לחיל החימוש, אשר שבו מחופשת שבת. השיירה לוותה על ידי שני ג'יפים, אחד בתחילת השיירה והשני בסופה. השיירה נסעה על כביש המוליך משער עגל שבמטולה לעבר מארג' עיון. נוסעי הג'יפ שהיו בראש השיירה הבחינו בטנדר אדום מסוג שברולט. החיילים חשדו בנהג, ולכן הורו לנהג הטנדר לרדת לשוליים הימניים של הכביש. נהג הטנדר ציית, ועצר את רכבו סמוך לגשרון נחל עיון, כשהוא מאפשר לג'יפ הראשון ולמשאית הראשונה שבשיירה לעבור. כשיתר השיירה הייתה אמורה לחלוף על פניו, התפוצץ הטנדר, ובעקבות ההדף נעקרה ממקומה אחת ממשאיות הספארי ועלתה באש.

לזכר הנופלים הוקמה אנדרטת חללי הספארי במטולה. האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל ישראל גודוביץ.

"Safari" Memorial in Metula, Israel
אנדרטת חללי ה"ספארי" במטולה

קישורים חיצוניים

אנדרטת חללי הספארי

אנדרטת חללי הספארי היא אנדרטה לזכר חללי צה"ל שנהרגו באסון הספארי, מפיצוץ מכונית תופת כנגד רכב מסוג ספארי בלבנון. האנדרטה נמצאת במטולה, בכניסה לגן הלאומי.

ב-10 במרץ 1985 בשעות הצהרים, הופעלה מכונית תופת כנגד משאית "ספארי" שהובילה את חיילי סדנת "נבטיה" (מהיחש"מ המערבי בלבנון) שחזרו מחופשה. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 12 חיילים ונפצעו 14.

האנדרטה מסמלת את הקשר, האחווה והמשפחתיות בין החיילים שהיו אחד המאפיינים העיקריים בסדנה. קשר הדוק זה בא לידי ביטוי בשרשרת שבאנדרטה המחברת את שמות החיילים אל סמל היחידה.

האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל ישראל גודוביץ, במקום שניתן על ידי המועצה המקומית מטולה ורשות שמורות הטבע. העמדת הסלע התבצעה על ידי מחצבות כפר גלעדי, עבודות המתכת נעשו במרכז שיקום ואחזקה חיפה, וגימור העבודה נעשה על ידי סדנת קריית שמונה.

רצועת הביטחון

רצועת הביטחון הייתה שטח בדרום לבנון הסמוך לגבול עם ישראל שבו שהה צה"ל מיוני 1985 ועד לנסיגה לגבול הבינלאומי בשנת 2000. צה"ל התייצב על גבול רצועת הביטחון לאחר שנסוג מרוב השטח שנכבש בשנת 1982 במלחמת לבנון הראשונה. השם רצועת הביטחון ניתן על ידי ישראל, כדי לשקף את מטרתה: יצירת שטח המפריד בין יישובי קו העימות שבצפון ישראל ובין מחבלים השוהים בלבנון, ובכך להגן על יישובים אלה.

במהלך שהותה של ישראל ברצועת הביטחון החזיק צה"ל מספר מוצבים באזור, ותמך במיליציה מקומית - צד"ל - צבא דרום לבנון. צד"ל ניהל במידה רבה את חיי היום יום ברצועת הביטחון, והחזיק את כלא אל-חיאם. באזור שהו גם כוחות יוניפי"ל מטעם האו"ם, שפרוסים בדרום לבנון מתום מבצע ליטני ב־1978.

רוחב הרצועה היה קילומטרים ספורים במערב, ומעט יותר במזרח. הרצועה כללה כ-10% מהשטח הכולל של לבנון, שכנו בה כ-150,000 תושבים שחיו ב-67 כפרים ועיירות שיעים, מארונים, ועיירה דרוזית אחת, חאצביא. מרכז הרצועה היה העיירה המרונית מרג' עיון שנחשבה לעיירה החשובה ברצועה. בתקופת קיומה של הרצועה רבים מתושבי הכפרים שבה נמלטו אל מצפון לה. לתושבים שנותרו ברצועה היו קשרים רבים עם ישראל, רבים מהם עבדו בה, וקיבלו ממנה שירותים שונים.

יחידת הקישור ללבנון הנפיקה אישורי עבודה לאלפי תושבי דרום לבנון שקרוביהם שירתו בצד"ל. הכניסה לישראל התקיימה דרך ארבעת המעברים בגדר הטובה: בראש הנקרה, בבירנית, במעבר תורמוס ובשער פאטמה ליד מטולה, שהיה מעבר הגבול המרכזי.רבים טוענים שההחלטה להשאר ברצועת הביטחון הייתה שגויה וגרמה לאבדות רבות.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.