אנשלוס

אַנְשְׁלוּסגרמנית: Anschluss, תרגום מילולי: "סיפוח" להאזנה (מידע • עזרה)) הוא הכינוי לסיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי ב-12 במרץ 1938, בעקבותיו המדינה האוסטרית בוטלה והפכה למחוז ברייך הגרמני. אף שאיחוד בין אוסטריה לגרמניה נאסר במפורש בהסכם ורסאי, המעצמות לא מנעו את הסיפוח, בתקווה כי היטלר יסתפק בסיפוח אוסטריה וחבל הסודטיםצ'כוסלובקיה), ולא ישתלט בכוח על שטחים נוספים.

אוסטריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של אוסטריה

באבנברג

הבסבורג

האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרו-הונגרית

הרפובליקה האוסטרית הראשונה

אוסטרופשיזם

אנשלוס

אזורי הכיבוש באוסטריה

אוסטריה
Stimmzettel-Anschluss
פתק ההצבעה במשאל העם על האיחוד. העיגול הגדול נועד לסימון "כן" והעיגול הקטן "לא". המצביעים היו צריכים לסמן את בחירתם באופן גלוי לעיני הפקידים הנאצים לשאלה: "האם אתה מסכים לאיחוד-מחדש של אוסטריה עם הרייך הגרמני שהוחלט עליו ב-13 במרץ 1938 והאם אתה מצביע למפלגה של המנהיג שלנו (באותיות גדולות) אדולף היטלר?"

רקע

אוסטריה הייתה המדינה הגרמנית היחידה שנשארה מחוץ לאיחוד הפוליטי של המדינות הגרמניות השונות שהתרחש ב-1871, אף על פי שפעלו בה ארגונים לאומניים גרמניים מכיוון שרוב האוכלוסייה שמרה אמונים למונרכיה של בית הבסבורג.

רעיון קיבוץ הגרמנים אל תוך מדינת לאום גדולה הועלה מספר פעמים בעבר, החל מהמאה ה-19 בשקיעתה של האימפריה הרומית הקדושה ועד לסיום הקונפדרציה הגרמנית. אוסטריה רצתה להציע את פתרון "גרמניה הגדולה יותר" (Großdeutsche Lösung) לפיה הנסיכויות הגרמניות יהיו מאוחדות תחת הנהגת האוסטרים הגרמנים (ההבסבורגים). פתרון זה יכלול את כל המדינות הגרמניות (כולל האזורים הלא גרמניים באוסטריה), אך פרוסיה תהיה במעמד משני.

מחלוקת זו שלטה בדיפלומטיה הפרוסו-אוסטרית ובפוליטיקה של המדינות הגרמניות במשך אותה תקופה.

הסכסוך המתוקשר הסתיים בשנת 1866 לאחר "מלחמת אוסטריה-פרוסיה" שבה ניצחו הפרוסים את האוסטרים, ובעקבות כך הוציאו את אוסטריה ואת האוסטריים הגרמניים מגרמניה עצמה. המדינאי הפרוסי, אוטו פון ביסמרק, הקים את הקונפדרציה הגרמנית הצפונית, שכללה את רוב המדינות הגרמניות והגדילה עוד יותר את כוחה של פרוסיה. ביסמרק השתמש במלחמת צרפת-פרוסיה כדרך לשכנוע מדינות גרמניות אחרות, כמו ממלכת בוואריה, לעמוד לצד פרוסיה במאבקה נגד האימפריה הצרפתית השנייה. בשל ניצחונה המהיר של פרוסיה, הסכסוך הוסדר ובשנת 1871 הוקמה האימפריה הגרמנית ("קליינדוטש"), המבוססת על הנהגת ביסמרק וממלכת פרוסיה הקדומה, וכללה, מלבד פרוסיה, את כל המדינות הגרמניות זולת אוסטריה.

לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, האימפריה האוסטרית וממלכת הונגריה חיו על פי ריבונות כפולה, תחת השליט פרנץ יוזף הראשון. האימפריה המגוונת הזו כללה קבוצות אתניות שונות, כגון הונגרים, סלאבים אתניים וכן קבוצות כמו קרואטים, צ'כים, פולנים, רוסינים, סרבים, סלובקים, סלובנים ואוקראינים, וכן איטלקים ורומנים ששלטו בידי מיעוט גרמני.

באימפריה האוסטרו הונגרית התקיימו מתחים בין הקבוצות האתניות השונות. רבים מהאוסטרים הפאן-גרמנים הביעו נאמנות לביסמרק ורק לגרמניה, כדוגמת לבישת סמלים אסורים בבתי הספר באוסטריה ודגלו בפירוק האימפריה הנוכחית כדי לאפשר סיפוח מלא של אוסטריה לגרמניה. אף על פי שאוסטרים רבים הסכימו עם רעיונות פאן-גרמניים, רבים מהם עדיין גילו אמונים למלוכה ההבסבורגית ושאפו לעצמאות אוסטריה. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, הם השתמשו בתעמולה כדי לנסות לכפות על אוסטרים לדרוש את אנשלוס לרייך הגרמני באמצעות סיסמאות כגון "עם אחד, אימפריה אחת, מנהיג אחד".

הרפובליקה האוסטרית הראשונה, 1918-1934

עם תום מלחמת העולם הראשונה, אוסטריה כבר לא נכללה תחת הניהול הפנימי והאדמיניסטרטיבי של גרמניה, מפני שעברו חמישים שנה מאז חתימת "אמנת פראג" שנקבעה בסוף מלחמת אוסטריה-פרוסית של 1866.

לאחר המלחמה, הדעה הרווחת באוסטריה העדיפה במידה רבה לקיים איזושהי ברית עם גרמניה, אך על פי הסכמי השלום נאסר על כך במפורש. האימפריה האוסטרו-הונגרית התפרקה ב-12 בנובמבר 1918, ובאותה שנה הוכרזה אוסטריה הגרמנית כרפובליקה. האספה הארצית הזמנית גיבשה חוקה זמנית, בה נאמר כי "אוסטריה הגרמנית היא רפובליקה דמוקרטית" (סעיף 1) ו"אוסטריה הגרמנית היא יחידה של הרפובליקה הגרמנית" (סעיף 2). משאלי עם במחוזות הגרמניים של הערים טירול וזלצבורג הניבו רוב של 98% ו-99% בעד איחוד עם הרפובליקה הגרמנית.

בעקבות האיסור על סיפוח אפשרי, הצביעו הגרמנים באוסטריה ובגרמניה על הסתירה בעקרון ההגדרה העצמית הלאומית, משום שהוא לא הוענק לגרמנים האתניים (כגון הגרמנים האוסטרים והגרמנים הסודטים) מחוץ לרייך הגרמני.

הסכם ורסאי וחוזה סן ז'רמן (שניהם נחתמו ב-1919) אסרו במפורש על הכללתה הפוליטית של אוסטריה במדינה הגרמנית. צעד זה ספג ביקורת מצדו של הוגו פרויס, המנסח של חוקת רפובליקת ויימאר, שראה באיסור סתירה ביחס לעקרון ההגדרה העצמית של וילסון, שנועד לסייע להביא שלום לאירופה. אולם, לאחר חורבן שהביאה מלחמת העולם הראשונה, חששו צרפת ובריטניה מעוצמה אפשרית של גרמניה גדולה יותר, והחלו להחליש את השלטון הנוכחי. החוקות של רפובליקת ויימאר ושל הרפובליקה האוסטרית הראשונה כללו את מטרת האיחוד, שנתמכה בהרחבה על ידי המפלגות הדמוקרטיות. בשנות השלושים המוקדמות, התמיכה באיחוד אוסטריה וגרמניה גרפה אהדה רבה, והממשלה האוסטרית שקלה איחוד מכסים אפשרי עם הרפובליקה הגרמנית בשנת 1931.

ההתנגדות לאיחוד

אנגלברט דולפוס, קאנצלר אוסטריה בין 1932 ל-1934, אשר שאף להקים באוסטריה משטר במתכונת הפשיזם האיטלקי, בתוספת גוון דתי מובהק, התנגד לסיפוח אוסטריה לגרמניה, ובכך עורר את חמתם של הלאומנים הגרמנים, הנאצים האוסטרים. ב-1934 פרץ באוסטריה מרד פועלים בעקבות גזירות פוליטיות שהטיל דולפוס ב-1933, ודולפוס דיכא אותו באכזריות. משאיבד את תמיכת האגף השמאלי, נותר בודד מול הימין הקיצוני, וביולי 1934 נרצח בידי נאצים אוסטרים במהלך ניסיון כושל לתפוס את השלטון, בתמיכתו של היטלר.

התהליך המדיני

03741Vienna1938
נאצים אוסטרים מאלצים יהודים לקרצף את המדרכה שעליה היו סלוגנים שתמכו בעצמאותה של אוסטריה, זמן קצר לאחר האנשלוס
Bundesarchiv Bild 119-5243, Wien, Arthur Seyß-Inquart, Adolf Hitler
היטלר מבקר בווינה זמן קצר לאחר האנשלוס, לשמאלו עומד זייס אינקווארט, ראש הנאצים האוסטרים

בכנס מיוחד עם ראשי המדינה וקציניו הבכירים ב-5 בנובמבר 1937, נאם היטלר על צרכיה החשובים של גרמניה: התפשטות מזרחה וכיבוש אוסטריה וצ'כוסלובקיה. אחד מעוזריו של היטלר, הוסבאך, רשם את פרוטוקול הישיבה, המכונה לפיכך "מסמך הוסבאך". המסמך חשף את כוונותיו האמיתיות של היטלר: אוסטריה וצ'כוסלובקיה יהיו היעד העתידי לכיבוש.

בראשית 1938 נפגשו היטלר וקורט שושניג, קאנצלר אוסטריה. היטלר דרש משושניג לחתום על הסכם לפיו תשחרר אוסטריה את הנאצים הכלואים בבתי הסוהר, תמסור לידי הנאצים מספר תפקידים בממשלת אוסטריה, תצרף את ארתור זייס-אינקווארט לממשלת אוסטריה כשר הפנים וכשר לביטחון הציבור, תפתח בהכנות לקראת מיזוג כלכלי בין גרמניה לאוסטריה, תמנה שר אוצר פרו-נאצי, ותכריז על המפלגה הנאצית באוסטריה כעל מפלגה חוקית. שושניג ביקש לערוך משאל עם באוסטריה בעניין ההסכם עם גרמניה. היטלר טען ששושניג מפר את הבטחותיו כלפיו, ודרש ממנו להתפטר. שושניג, שחשש מפלישה גרמנית, אכן התפטר, ובמקומו התמנה לקאנצלר ארתור זייס-אינקווארט, מנהיג הנאצים האוסטרים.

אינקווארט, הקאנצלר האוסטרי הנאצי החדש, ביקש עזרה מהיטלר בהשלטת סדר במדינה, וכתגובה, ב-12 במרץ 1938 פלש צבא גרמניה לאוסטריה. המוני האוסטרים קיבלו את הגרמנים באהדה. בניגוד לתכנון מראש, ערך היטלר משאל עם בקרב העם האוסטרי בעניין איחוד שתי המדינות, משאל עם שהיטלר השפיע עליו בעזרת תעמולה וטרור, וזכה לתמיכה כמעט מוחלטת באיחוד. אוסטריה סופחה לגרמניה ללא שפיכות דמים.

משמעות הסיפוח הייתה עצומה. גרמניה התעצמה עד מאוד – כל המשאבים, התעשייה והחימוש האוסטריים עברו לרשותה. האינטרפול, אשר ישב בווינה, נפל לידי היטלר, ולראש הארגון מונה ריינהרד היידריך. אוסטריה הפכה לחלק מהרייך, ובכך הוגשם עוד שלב בחזונו של היטלר, והוא השיג בסיס להמשך כיבושיו. מדינות המערב, בעיקר בריטניה וצרפת, התגלו כמפוחדות ופייסניות, ולא הגיבו בכוח על כיבוש אוסטריה. מכך הסיק היטלר כי הוא יכול להמשיך בתוכניותיו ולכבוש את צ'כוסלובקיה.

לאחר שהונהג שלטון הרייך במדינה, על האידאולוגיה הנאצית שלו, הפכו יהודי אוסטריה קורבן לרדיפות ולהגירה כפויה.

מלחמת העולם השנייה ולאחריה

בהצהרת מוסקבה ב-1943 הכריזו בעלות הברית כי הן רואות את הסיפוח של אוסטריה לגרמניה כבטל מעיקרו. בשלהי המלחמה נכבשה אוסטריה על ידיהן והוכרז בה ממשל צבאי. ב-1955 הוחזרה לאוסטריה עצמאותה בנפרד מגרמניה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

M35 ADGZ

שטייר ADGZ הוא רק"ם סיור שפותח כרכב משוריין כבד עבור הצבא האוסטרי (שמו הייעודי היה M35 Mittlere Panzerwagen), הייצור שלו התחיל בשנת 1934 והועבר משנת 1935 ועד 1937.

אדית האן

אדית האן בר (Edith Hahn Beer; ‏24 בינואר 1914, וינה - 17 במרץ 2009, לונדון), סטודנטית למשפטים יהודייה באוניברסיטת וינה, שנמלטה מאוסטריה בגיל 24, לאחר הסיפוח לגרמניה (אנשלוס), מצאה מקלט בגרמניה ושרדה את השואה לאחר שהתחתנה עם גרמני נאצי בשם ורנר פטר (Werner Vetter). בעלה הגרמני שמר את סודה במשך כל תקופת המלחמה. לבני הזוג, שהתגרשו ב-1947, נולדה בת, אנגלה, שהייתה ליהודייה היחידה שנולדה בבית חולים גרמני ב-1944.

אולימפיאדת ברלין (1936)

אולימפיאדת ברלין (1936) היא האולימפיאדה ה-11 בעת החדשה. אולימפיאדה זו נערכה בברלין, בירת גרמניה הנאצית. האולימפיאדה היוותה מפגן ראווה שבו הוצגו הישגי הנאצים לעיני העולם כולו.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הייתה אמורה ברלין לארח את המשחקים האולימפיים. העיר הייתה אמורה לארח את המשחקים בשנת 1916, אולם משחקים אלו נדחו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי שכן באותו זמן נערכה מלחמת העולם הראשונה.

מערכת התעמולה הנאצית ובראשה יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה, השתמשו בה לצורך העלאת המוראל הגרמני. ואכן האולימפיאדה נחשבת עד היום לדוגמה להצלחת התעמולה הנאצית. גבלס והבמאית לני ריפנשטאהל (אשר יצרה שנתיים לפני כן את סרט התעמולה הנאצי "ניצחון הרצון") הפיקו את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים, המציג את האולימפיאדה באור התעמולה הנאצית, תוך שימוש באסתטיקה פאשיסטית ונאצית, ובאוצר הדימויים הוויזואלי הנאצי שהוצג בכישרון רב על ידי ריפשנשטאהל, כמו גם העלאת ערכי ה"גזע" וה"פולק".

כדי לחזק את תדמיתו של המשטר כלפי חוץ, נמנעו הנאצים במהלך האולימפיאדה מלפגוע באנשים מהגזע ה"נחות" (יהודים, שחורים וכדומה), והוסרו כל השלטים כנגד היהודים, אך עם זאת, לאחר האולימפיאדה נשמעו טענות כי השחקנים הופלו לרעה בגלל מוצאם.

היהודים ובכללם היישוב הארץ ישראלי החרימו את האולימפיאדה וארגנו משחקים אולימפיים אלטרנטיביים, שבהם השתתפו גם ספורטאים לא יהודים. בין המחרימים הייתה האלופה האולימפית באתלטיקה מארצות הברית ליליאן קופלנד, שיאן העולם בריצת משוכות מילטון גרין, הסייף הדני בעל מדליית כסף אולימפית איוון אוסייר והמתאבק האוסטרי ניקולאוס הירשל בעל שתי מדליות ארד אולימפיות במשקל כבד, אצן המשוכות סיד קיל מדרום אפריקה ושחייניות הכח וינה אלופות אוסטריה יהודית דויטש-הספל, רות לנגר ולוסי גולדנר, מאמנת השחייה לנשים האמריקאית שרלוט אפשטיין ושחייניתה ג'ניס ליפסון.

בפברואר 1936 עלתה לשלטון בספרד ממשלה חדשה שהחליטה להחרים את אולימפיאדת ברלין, כמחאה על המשטר הנאצי בגרמניה, ותחת זאת לארגן אולימפיאדה אלטרנטיבית - האולימפיאדה העממית בברצלונה. כ-6,000 ספורטאים מ-22 מדינות נרשמו להשתתף במשחקים. ימים ספורים לפני שהאולימפיאדה העממית אמורה הייתה להיפתח, פרצה בספרד מלחמת האזרחים, והיא בוטלה.

הייתה זאת האולימפיאדה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, אם כי במעגל סגור בברלין בלבד, ובאיכות נמוכה. זו הייתה גם האולימפיאדה הראשונה בה נערך מרוץ לפיד כחלק מטקס הפתיחה, והראשונה בה נערך טורניר אולימפי בכדורסל.

אוסטרופשיזם

אוסטרופשיזם (בגרמנית: Austrofaschismus) הוא כינוי לשלטון שהתקיים באוסטריה בשנים 1932 עד 1938. כפי שמעיד שמו, לשלטון זה היו סממנים פשיסטיים.

אנגלברט דולפוס, קאנצלר אוסטריה בשנים 1934-1932, ייסד בה משטר הדומה למשטר באיטליה הפאשיסטית. למשטר שלו היה גוון דתי אדוק. דולפוס, שחשש מאנשלוס עם גרמניה הנאצית, הוציא את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית והמפלגה הנאצית האוסטרית אל מחוץ לחוק, והנהיג באוסטריה משטר חד-מפלגתי של מפלגת חזית המולדת האוסטרית.

בשנת 1934 נרצח דולפוס על ידי נאצים אוסטרים עקב אי הסכמתו לסיפוח. במקומו עלה לשלטון קורט שושניג שהמשיך את מדיניות קודמו. בשנת 1938 דרש אדולף היטלר משושניג לשחרר את הנאצים הכלואים בבתי הכלא, למסור לידי הנאצים מספר תפקידים בממשלת אוסטריה ולהכריז על המפלגה הנאצית כחוקית. שושניג "אולץ" להתפטר לאחר שהיטלר טען כי הוא לא עמד בהסכם ביניהם.

ב-12 במרץ 1938 פלשה גרמניה לאוסטריה, וכעבור מספר ימים נערך משאל עם בקרב האוסטרים על איחוד עם גרמניה. המשאל לווה במסע הפחדה, תעמולה וטרור. ההצעה זכתה לרוב עצום.

אזורי הכיבוש באוסטריה

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וכיבוש אוסטריה, חולק שטחה לארבעה אזורי כיבוש אשר נוהלו בידי ארבע בעלות הברית - ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, ברית המועצות וצרפת. משטר הכיבוש עמד בתוקפו עד שנת 1955, עת הושבה לאוסטריה עצמאותה המלאה וריבונותה על שטחה.

כיבוש וינה הושלם בידי הצבא האדום ב-13 באפריל 1945, ולאחר כשבועיים הסתיים כיבוש המדינה כולה. ב-27 באפריל 1945 הוכרזה אוסטריה כמדינה עצמאית ונפרדת מגרמניה, לאחר שמאז האנשלוס ב-1938 הייתה חלק מהרייך הגרמני השלישי. יומיים לאחר מכן, ב-29 באפריל 1945, הוקמה ממשלה זמנית.

אוסטריה חולקה לארבעה אזורים כדלקמן:

מדינות פורארלברג וטירול המערבית במערב במדינה נוהלו על ידי צרפת.

טירול המזרחית, קרינתיה ושטיריה בדרום המדינה נוהלו בידי הממלכה המאוחדת.

מדינות זלצבורג ורובה של אוסטריה עילית בצפון-מערב אוסטריה נמסרו לניהול ארצות הברית.

צפון-מזרח המדינה שכלל את מדינות בורגנלנד, אוסטריה תחתית וחלק קטן מאוסטריה עילית, היה בניהול ברית המועצות.בדומה לברלין, חולקה גם וינה ששכנה בלב אזור הכיבוש הסובייטי, בין ארבעת הצבאות הכובשים. החלוקה נעשתה לפי מפתח רבעים, ומרכז העיר (רובע 1) נוהל לפי תורנות חודשית.

ב-25 בנובמבר 1955 התקיימו הבחירות הראשונות במדינה. משטר הכיבוש נמשך עשר שנים והסתיים באופן רשמי ב-15 במאי 1955 עם חתימת אמנת המדינה האוסטרית. האמנה נכנסה לתוקפה ב-27 ביולי 1955 ואחרוני הכוחות הצבאיים הזרים עזבו את שטח המדינה ב-25 באוקטובר 1955. למחרת קיבלה אוסטריה את חוק הנייטרליות (Bundesverfassungsgesetz über die Neutralität Österreichs), ויום זה נקבע כיום חגה הלאומי.

אליפות גרמניה בכדורגל 1939

אליפות גרמניה בכדורגל 1939 הייתה העונה ה-32 של התחרות.

תחרויות אזוריות נערכו ב-18 גאוליגות אזוריות (בעקבות אנשלוס הוקמה גאוליגה אוסטריה ובעקבות ועידת מינכן הוקמה גאוליגה סודטית). מנצחי תחרויות אלו השתתפו באליפות המדינה. תחילה הם שובצו ב-4 בתים. בכל בית נערכו משחקים בשיטת משחק בית/משחק חוץ. מנצחי הבתים העפילו למשחקי חצי הגמר והגמר. משחקים אלו נערכו בשיטת מפגש יחיד. בנוסף למשחק הגמר נערך גם המשחק על המקום השלישי.

למשחק הגמר הגיעו "אדמירה וינה" ושאלקה 04. שאלקה 04 ניצחה במשחק הגמר 9:0. זו הייתה האליפות הרביעית בתולדות המועדון.

אליפות גרמניה בכדורגל 1940

אליפות גרמניה בכדורגל 1940 הייתה העונה ה-33 של התחרות.

תחרויות אזוריות נערכו ב-18 גאוליגות אזוריות (בעקבות אנשלוס הוקמה גאוליגה אוסטריה ובעקבות ועידת מינכן הוקמה גאוליגה סודטית). מנצחי תחרויות אלו השתתפו באליפות המדינה. תחילה הם שובצו ב-4 בתים. בכל בית נערכו משחקים בשיטת משחק בית/משחק חוץ. מנצחי הבתים העפילו למשחקי חצי הגמר והגמר. משחקים אלו נערכו בשיטת מפגש יחיד. בנוסף למשחק הגמר נערך גם המשחק על המקום השלישי.

למשחק הגמר הגיעו דרזדנר ושאלקה 04. שאלקה 04 ניצחה במשחק הגמר 1:0. זו הייתה האליפות החמישית בתולדות המועדון.

אליפות גרמניה בכדורגל 1941

אליפות גרמניה בכדורגל 1941 הייתה העונה ה-34 של התחרות.

תחרויות אזוריות נערכו ב-20 גאוליגות אזוריות (בעקבות אנשלוס הוקמה גאוליגה אוסטריה ובעקבות ועידת מינכן הוקמה גאוליגה סודטית, בעקבות כיבושים גרמנים בתחילת מלחמת העולם השנייה הוקמו גאוליגה אלזס וגאוליגה דנציג-פרוסיה המערבית). מנצחי תחרויות אלו השתתפו באליפות המדינה. תחילה הם שובצו ב-4 בתים. בכל בית נערכו משחקים בשיטת משחק בית/משחק חוץ. מנצחי הבתים העפילו למשחקי חצי הגמר והגמר. משחקים אלו נערכו בשיטת מפגש יחיד. בנוסף למשחק הגמר נערך גם המשחק על המקום השלישי.

למשחק הגמר הגיעו ראפיד וינה ושאלקה 04. ראפיד וינה ניצחה במשחק הגמר 3:4. זו הייתה האליפות הגרמנית היחידה בתולדות המועדון.

גרמניה הנאצית

גרמניה הנאצית (בגרמנית: NS-Zeit, "התקופה הנאצית", או NS-Regime, "המשטר הנאצי") הוא הכינוי המקובל בפי היסטוריונים לרייך הגרמני בשנים 1933–1945, בתקופה בה נשלטה גרמניה על ידי המפלגה הנאצית ואדולף היטלר עמד בראש המדינה.

היטלר מונה לקנצלר גרמניה על ידי נשיא רפובליקת ויימאר פאול פון הינדנבורג ב-30 בינואר 1933. לאחר העלייה לשלטון החלה המפלגה לחסל את כל האופוזיציה הפוליטית במדינה ולגבש את כוחה. הינדנבורג נפטר ב-2 באוגוסט 1934, והיטלר הפך לרודן של גרמניה על ידי מיזוג המשרדים והסמכויות של הקנצלר והנשיא. תחת שלטונו של היטלר הפכה גרמניה למדינה טוטליטרית, שבה שלטה המפלגה הנאצית כמעט בכל תחומי החיים.

משאל עם שנערך ב-19 באוגוסט 1934 אישר את היטלר כמנהיג גרמניה ("הפיהרר") היחיד. כל הכוח היה מרוכז באישיותו של היטלר, ופקודותיו נעשו מעל לכל חוק אחר. הממשלה לא הייתה בנויה כגוף מתואם, אלא כקבוצת סיעות הנאבקות על השלטון לטובתו של היטלר. בעיצומו של השפל הגדול, חזרה היציבות הכלכלית לגרמניה והאבטלה ההמונית נכחדה בזכות הוצאות צבאיות כבדות וכלכלה מעורבת. הממשלה נטלה על עצמה ביצוע עבודות ציבוריות נרחבות, כולל בניית "אוטובאהנן" (כבישים מהירים). החזרה ליציבות הכלכלית חיזקה את הפופולריות של המשטר.

החל מסוף שנות ה-30 של המאה ה-20, דרשה גרמניה הנאצית תביעות טריטוריאליות אגרסיביות, ואיימה במלחמה אם לא יתקיימו. היא כבשה את אוסטריה וצ'כוסלובקיה ב-1938 וב-1939 בהתאמה. היטלר חתם ברית לא-תוקפנית עם יוסיף סטלין ופלש לפולין בספטמבר 1939, מה שפתח את מלחמת העולם השנייה באירופה. בנוסף, היטלר חתם על ברית עם איטליה הפאשיסטית ומדינות הציר, וגרמניה כבשה את רוב אירופה עד אמצע 1940, וכך בריטניה נותרה האיום הגדול היחיד.

הגזענות שימשה יסוד מוסד לבניינה של כל הפילוסופיה הנאצית, ובתקופה זו גברה האנטישמיות בגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו הנאצים ביישום צעדים כנגד היהודים במדינות הכבושות, ובמהלך המלחמה התרחשה השואה.

השם הרשמי של המדינה היה "הרייך הגרמני" בין השנים 1933–1943 ו"הרייך הגרמני רַבָּתִי" בין השנים 1943–1945. המשטר הנאצי הסתיים לאחר שבעלות הברית הביסו את גרמניה במאי 1945, ובכך גם סיימו את הזירה האירופית במלחמת העולם השנייה.

דגל אוסטריה

דגל אוסטריה (גרמנית: Flagge Österreichs) הוא דגל בעיצוב טריבנד אופקי המורכב משלושה פסים בצבע אדום, לבן ואדום. הדגל אומץ על ידי פרידריך השני מבבנברג, שהיה דוכס אוסטריה במאה ה-13.

האימפריה האוסטרו-הונגרית

אוסטרו-הונגריה הידועה גם בשמות אוסטריה-הונגריה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית והאימפריה האוסטרו-הונגרית (או בשמה הרשמי - הממלכות והארצות המיוצגות במועצה הקיסרית ובארצות הכתר ההונגרי הקדוש של סטפן הקדוש), היא אימפריה שהתקיימה באירופה בשנים 1867–1918. הקיסרות נוצרה מאיחוד פדרטיבי של ממלכת הונגריה ושל קיסרות אוסטריה, תחת שלטונו של בית הבסבורג.

הניצוץ או התירוץ, שהביא לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא הרצח הפוליטי ב-28 ביוני 1914 של היורש לכס המלוכה של אוסטרו-הונגריה, פרנץ פרדיננד הארכידוכס האוסטרי, בסרייבו. חודש לאחר מכן הכריזה האימפריה האוסטרו הונגרית מלחמה על סרביה ובכך פתחה רשמית במלחמת העולם. האימפריה קרסה כאחת מתוצאותיה של מלחמת העולם הראשונה.

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרית (בגרמנית: Kaiserreich Österreich) הייתה קיסרות מרכז אירופית רבת עוצמה שבירתה וינה, אשר התקיימה בשנים 1806–1867. הקיסרות נוסדה כהמשך לממלכת הבסבורג ועל חורבות האימפריה הרומית הקדושה, והחל משנת 1867 שונה שמה לקיסרות האוסטרו-הונגרית. האימפריה נהנתה מעוצמה פוליטית וכלכלית רבה.

הסכם ריבנטרופ–מולוטוב

הסכם רִיבֶּנְטְרוֹפּ–מוֹלוֹטוֹב (נקרא גם הסכם האי-תוקפנות הגרמני/נאצי-סובייטי או הסכם היטלר–סטלין) הוא הסכם בין ברית המועצות לבין גרמניה הנאצית, שנחתם במוסקבה ערב מלחמת העולם השנייה. ההסכם כלל שני חלקים: החלק הראשון היה חוזה כלכלי בהיקף כספי של 200 מיליון רייכסמארק, שנחתם ב-19 באוגוסט 1939, לפיו התחייבה גרמניה למכור ציוד, מכונות ומוצרים לברית המועצות, תמורת אספקת מצרכי מזון וחומרי גלם. החלק השני שנחתם ב-23 באוגוסט 1939 היה הסכם אי-תוקפנות בין שתי המדינות לתקופה של 10 שנים, לפיו הן התחייבו שלא לתקוף זו את זו, ולא לסייע לאחרים לעשות זאת. בנוסף לשני החלקים הגלויים, כלל ההסכם נספח סודי, שעסק בחלוקת תחומי ההשפעה של שתי המדינות במזרח אירופה. נציגי שתי המדינות לחתימה על ההסכם היו שר החוץ הגרמני, יואכים פון ריבנטרופ, ושר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב.

ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית פחות משנתיים לאחר חתימתו, עם פתיחתו של מבצע ברברוסה - הפלישה לברית המועצות ב-22 ביוני 1941.

הרפובליקה האוסטרית הראשונה

הרפובליקה האוסטרית הראשונה היא התקופה שבה הייתה אוסטריה רפובליקה, והתקיימה לאחר נפילתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה עד מלחמת העולם השנייה. תקופה זו אופיינה במאבקים עזים בין השמאל והימין, בהם התקוממות יולי 1927. בתקופה זו נחקקה חוקת אוסטריה (ב-1920), ושונתה ב-1929.

לאחר האנשלוס הקיץ הקץ על הרפובליקה, או, לפי אמות-מידה אחרות, עם ייסוד הדיקטטורה הפשיסטית האוסטרית בעקבות מלחמת האזרחים האוסטרית.

חוזה טריאנון (Trianon) שנחתם בין מדינות ההסכמה המנצחות והמדינות הנלוות אליהן לבין הונגריה, היה אחד ההסדרים מרחיקי הלכת לפירוקה של קיסרות האבסבורג, שעליהם הוחלט בשיחות השלום בפריס בגין תבוסתה לצד הקיסרות הגרמנית. הוא בא בעקבות חוזה סאן-ז'רמן (Saint-Germain-en-Laye), אשר תחם את גבולותיה של הרפובליקה האוסטרית החדשה כך שתכלול את רוב החבלים דוברי הגרמנית של ציסלייתנייה (Cisleithania) - החלק האוסטרי של אוסטרו־הונגריה למעט חבל הסודטים ודרום טירול (10 בספטמבר 1919). על־פי המעצמות המנצחות, הסיבה העיקרית לפרוץ המלחמה הגדולה הייתה המיליטריזם הגרמני, ולכן מנסחי ההסדר בגמר המלחמה ביקשו ליצור מאזן כוחות חדש במרכז אירופה, כזה שימנע מגרמניה לשוב ולהפוך למעצמה. עקב כך נמנעה מאוסטריה האפשרות להתאחד עם הרפובליקה הגרמנית החדשה ובאופן סמלי אף נאסר עליה להיקרא בשם שבחרה לעצמה - "אוסטריה הגרמנית".

חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה

חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה החלה עם מסירת חבל הסודטים, כתוצאה של הסכם מינכן שנחתם בספטמבר 1938.

ההנהגות הפוליטיות של בריטניה וצרפת פעלו מתוך מדיניות של פיוס במטרה למנוע מלחמה עם גרמניה הנאצית. במסגרת מדיניות זו, אותה הוביל ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, נענו המעצמות לתביעת היטלר שחבל הסודטים יסופח, בתואנה שבחבל זה יש רוב של גרמנים אתנים. דרישה זו הייתה המשך למדיניות התפשטות טריטוריאלית גרמנית, שעוד קודם לכן באה לביטוי בסיפוח (אנשלוס) אוסטריה. טרם הסיפוח הייתה צ'כוסלובקיה מדינה צעירה, עצמאית ודמוקרטית, בעלת כוח צבאי ומפעלי נשק, והיא לכאורה הייתה יכולה לנסות ולהתמודד ולהגן על עצמה מול הוורמאכט. מיד לאחר סיפוח חבל הסודטים, כבשה הונגריה כשליש משטח סלובקיה, ואילו פולין כבשה את אזור טשין - כיבושים שנכפו על צ'כוסלובקיה במסגרת בוררות וינה הראשונה.

למרות הסכם מינכן, פלש צבא גרמניה אל צ'כיה במרץ 1939 וכבש את שארית המדינה. אזור הכיבוש הפך לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה. הפרוטקטורט הכפוי כלל משלוחם של מתנגדים למחנות ריכוז, רצח המוני, עבודות כפייה והשמדת היהודים. משטר זה נמשך עד לכניסת הצבא האדום לפראג במאי 1945.

לאחר המלחמה צ'כוסלובקיה שבה והוקמה והמיעוט הגרמני הוגלה. ב-1948, לאחר שהקומוניסטים השתלטו עליה, הייתה צ'כוסלובקיה לגרורתה של ברית המועצות, עד למהפכת הקטיפה בשנת 1989. המדינה נותרה מאוחדת עד לפירוקה בראשית 1993.

סיפוח

סיפוח מדיני הוא צירוף חוקי-פורמלי של שטח מסוים לישות פוליטית אחרת לשם יצירת ריבונות על השטח החדש. בניגוד לכיבוש, בסיפוח השטח משתייך למדינה הכובשת דה יורה ולא רק דה פקטו. בניגוד למקרה של מסירת שטחים, שבו טריטוריה ניתנת או נמכרת לישות פוליטית אחרת באמצעות הסכם, או במקרה של מיזוג פוליטי, שבו נשאלים שני הצדדים לדעתם על המיזוג, סיפוח הוא צעד חד צדדי שבו מדינה משתלטת על שטח.

בדרך כלל, מסופחים שטחים קטנים או חלשים יותר לישויות חזקות יותר. המונח "סיפוח" יכול להצביע על צירוף בכפייה, על מדיניות התפשטות והשתלטות, ועל מדיניות חד צדדית של הצד המספח החזק יותר, לאחר הפעלת אמצעי אלימות צבאיים או לפחות איום כי ייעשה שימוש באמצעים אלה. לפיכך, מעדיפים במקרים אחרים לתאר מצב של צירוף שטחים במונחים בעלי נופך חיובי יותר, כמו איחוד פוליטי או איחוד מחדש.

עליית הנאצים לשלטון

עליית הנאצים לשלטון (בגרמנית נקראת בדרך-כלל Machtergreifung, מַאכטאֶרגרַייפוּנג; "תפיסת השלטון") הגיעה לשיאה ב-30 בינואר 1933, עם מינויו של אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה. לצעד זה, שמיד בהמשכו הפכה גרמניה הנאצית לדיקטטורה, קדמו מהלכים שנמשכו שנים אחדות, במהלך קיומה של רפובליקת ויימאר.

שואת יהודי אוסטריה

שואת יהודי אוסטריה התרחשה החל מהאנשלוס, סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, ועד סוף מלחמת העולם השנייה. במהלכה נרצחו כ-70,000 איש, שהיוו כמעט 40% מיהדות אוסטריה ערב המלחמה. מרביתם של יהודי אוסטריה נאלצו לברוח למדינות שונות ברחבי העולם עקב מדיניות ההגירה הכפויה והאגרסיבית שננקטה במדינה לאחר האנשלוס. חלק מיהודי המדינה נשלחו למחנות עבודה וריכוז, בעיקר לאושוויץ ולטרזיינשטט. האנטישמיות באוסטריה הייתה ברוטאלית פחות מזו במזרח אירופה, אך אלימה יותר מהמדיניות כלפי היהודים בגרמניה הנאצית, מתוך חשש קטן יותר לדעת הקהל האוסטרית.

שנות ה-30 של המאה ה-20

שנות ה-30 של המאה ה-20 היו העשור הרביעי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1930 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1939.

במהלך שנות השלושים, מדינות העולם ניסו להיחלץ מהמיתון הכלכלי העולמי, שפרץ בסוף שנות ה-20. באירופה התחזקו המשטרים הטוטליטריים, כמו הפשיזם והנאציזם. בארצות הברית הופעלה תוכנית הניו דיל שהשקיעה כספי מדינה בצמצום האבטלה, אך רק פריצת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, הובילה לסיום המיתון העולמי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.