אנציקלופדיה הלכתית רפואית

אנציקלופדיה הלכתית רפואית היא אנציקלופדיה ב-7 כרכים העוסקת בנושאי רפואה, מוסר והלכה. מחבר האנציקלופדיה הוא הרב פרופ' אברהם שטינברג, רב, נוירולוג ומומחה לאתיקה רפואית.

הכרך הראשון יצא בשנת תשמ"ח (1988) בהוצאת מכון שלזינגר. הכרך השישי והאחרון הודפס בתשנ"ט. בתשס"ו יצאה לאור מהדורה מחודשת ב-7 כרכים.

Hilchatit Refuit
אנציקלופדיה הלכתית רפואית (מהדורה חדשה)

האנציקלופדיה ומטרותיה

האנציקלופדיה סוקרת באופן מקיף ומבוסס נושאים הקשורים לרפואה ולטיפול בחולה מבחינת תורנית ומבחינה מדעית גם יחד. ערכי האנציקלופדיה מגישים באופן תמציתי ומרוכז את הדיונים ההלכתיים בנושאי רפואה החל מהמקרא, משנה, התלמודים, הגאונים, הראשונים, האחרונים ועד לפוסקי הדור האחרון, לאור החידושים וההתפתחויות בשדה הרפואה המודרנית. סגנונו של החיבור "עברי-ישראלי מודרני, בהיר קצר ותמציתי... תוך הימנעות מסלסולי לשון וכפל לשון". ההשראה לאופן עריכת החומר הרב וסידורו נלקחה מהאנציקלופדיה התלמודית בעריכתו של הרב שלמה יוסף זווין.

לדברי המחבר בהקדמתו מטרת החיבור כפולה, הן לטובת רופאים וחולים שיוכלו לדעת את "דרך התורה" בשאלות אתיות-רפואיות, והן לטובת מורי ההוראה שיוכלו להסתייע ברקע הרפואי ובמראי המקומות הרבים בבואם לפסוק בשאלות ההלכתיות-רפואיות הקשות שעומדות בפניהם. האנציקלופדיה אינה רק ספר עזר ולימוד אלא גם ספר מקור המכיל עשרות אלפי ציונים ביבליוגרפיים.

קבוצות הערכים העיקריות הן: ערכים העוסקים בבעיות הלכתיות הנוגעות לרופא או לחולה שומר תורה ומצוות (כגון: אבלות ואנינות, כהן, כשרות, ייחוד, שבת). ערכים העוסקים בבעיות הלכתיות מוסריות כלליות (כגון: איבוד עצמו לדעת, הפלה מלאכותית, קביעת רגע המוות, רשלנות רפואית, ניתוחי מתים, סודיות רפואית). נושאים כלליים בתחום הרפואה, ההלכה והמוסר (כגון: בחירה חופשית, ביקור חולים, רופא ורפואה, חיים, מוות). ערכים העוסקים בבעיות רפואיות ספציפיות אשר יש להן התייחסות הלכתית (כגון: אבהות, חרש, לידה, סטיות מיניות). נושאי הלכה הקשורים לאיברי הגוף.

כל ערך מכיל את ההתייחסות ההלכתית וההשקפתית לנושא הערך על פי תורת ישראל, בצירוף רקע מדעי, רקע משפטי, רקע היסטורי ורקע פילוסופי-מוסרי לפי הצורך. בסוף כל כרך הובאו השלמות והוספות ולכרכים הקודמים בהתאם לנושאי האנציקלופדיה העוסקים בתחומים משתנים ומתפתחים באופן תדיר.

לאנציקלופדיה צורפו כמה מפתחות ורשימות: מפתח עניינים מפורט, מפתח אישים, מפתח מקורות ורשימה ביבליוגרפית. בפתח הכרך הראשון מובאת סקירה על כל האנציקלופדיות ההלכתיות הכלליות ועל כתבי עת וספרים העוסקים ברפואה והלכה שיצאו עד לזמן כתיבת האנציקלופדיה.

הסכמות ופרסים

האנציקלופדיה זכתה להסכמותיהם של גדולי הפוסקים מזרמים שונים, בהם הרבנים אברהם אלקנה שפירא, עובדיה יוסף, שמואל הלוי ווזנר, משה הלברשטאם, יצחק יעקב וייס, שלמה זלמן אוירבך, יצחק זילברשטיין, שאול ישראלי, חיים דוד הלוי, יהושע נויבירט, צבי שכטר.

בשנת תש"ן זכה פרופ' שטינברג בפרס הרב קוק לספרי מחקר ועזר תורניים. בנימוקי הפרס כתבו השופטים כי "השילוב של רופא מומחה ואיש הלכה הוא חידוש מרענן של תקופתנו. זכות הבכורה בכך שמורה ללא ספק לד"ר אברהם שטינברג... האנציקלופדיה היא ראשונית מסוגה גם בעולם ההלכתי וגם בעולם הרפואי. אין ספק כי לא ירחק הזמן והיא תיעשה לנכס צאן ברזל של כל ספריה תורנית". ועדת הפרס עמדה גם על הייחוד בעובדה שמפעל זה נעשה כולו בידי אדם אחד: "מפליא לציין, כי עבודה מעין זו, הדורשת מטבע הדברים עבודת צוות מומחים נעשית כולה על ידי המחבר בלבד. האנציקלופדיה מהחל ועד כלה, בצירוף ההערות והמבואות - כולל טרחת ההגהה וההבאה לבית הדפוס - נעשית על ידיו ללא סיוע מבחוץ".

בשנת תשנ"א (1990) זכה בפרס כץ מטעם הכנסת לעידוד עבודות מחקר ביישום ההלכה בחיים המודרניים, ובפרס המחלקה לרפואה והלכה של המועצה הדתית בירושלים. בשנת תשנ"ו זכה בפרס לחקר הלשון והספרות הרפואית מ"קרן איינהורן".

ב-1999 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית ויוצרים.

קישורים חיצוניים

אברהם שטינברג

אברהם שטינברג (נולד בט' באלול ה'תש"ז, 25 באוגוסט 1947) הוא נוירולוג-ילדים ורב ישראלי, מומחה לאתיקה רפואית ומנהל היחידה לאתיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק, בכיר וחתן פרס ישראל לספרות תורנית, וכן מנכ"ל "יד הרב הרצוג" ו"האנציקלופדיה התלמודית" ועורך ראשי של "המיקרופדיה התלמודית".

שטינברג מכהן כפרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים.

אחיטוב הרופא

אחיטוב בן ר' יצחק הרופא היה רב, רופא, משורר ומתרגם מפלרמו וסיציליה שפעל בסוף המאה ה-13.

נודע, בין השאר, על שם תרגומו לספר "מלות ההגיון", אותו העתיק מערבית-יהודית לעברית. ספר זה הוא חיבור פילוסופי שנכתב, ככל הנראה, על ידי הרמב"ם בשנות נעוריו, ומהווה למעשה את חיבורו הראשון. מבין שלושת התרגומים שנעשו לספר זה, נחשב תרגומו של אחיטוב למדויק ביותר אבל הוא לא נתפשט בצבור.

חיבר את הספר מחברת הטנא, הכולל מליצה מוסרית בחרוזים.

היה בקשרי מכתבים עם הרשב"א. בעת שהרשב"א ערך מלחמת חורמה נגד ר' אברהם אבולעפיה, בשנים 1285–1292, גרמו הרדיפות נגד אבולעפיה שייאלץ לנדוד ממקום למקום. בפרק ההוא, פנה אחיטוב, שהיה מגדולי בעלי השפעה באיטליה בזמנו, במכתב אל הרשב"א, וביקש לתהות על קנקנו של אבולעפיה. הרשב"א סיפר לו באריכות על עמדתו כלפיו, וביקש ממנו שירחיקהו.

איילונית

איילונית הוא השם שנתנו חז"ל לאישה שאין ביכולתה להרות, עקב פגם מולד הקיים במערכת הרבייה שלה, עוד מיום לידתה. חז"ל מסרו סימנים לקביעת איילוניותה של אישה, ואף ביארו את ההלכות בהם שונה איילונית משאר הנשים. גבר שבדומה לאיילונית, מערכת הפוריות שלו פגומה מיום לידתו, נקרא סריס חמה.

אנינות

אנינות (או אוֹנָנות) היא המצב בו מצוי קרובו של הנפטר בזמן שלאחר מות קרובו ועד קבורתו של הנפטר. אונן הוא כינויו של אדם המצוי במצב של אנינות.

המושג מופיע לראשונה בתורה שכן המילה און קשורה בתורה למוות ואבלות. ההלכה פוטרת את האונן מקיום מצוות עשה ולפי שיטות מסוימות אף אוסרת עליו לקיים מצוות אלו. כך למשל, ישתדל להימנע האונן מהנחת תפילין, מתפילה ומברכת המזון. לצד פטור זה מחויב האונן במנהגי אבלות מסוימים. בין היתר נאסר על האונן לאכול בשר ולשתות יין. בעניין אכילת מעשר שני, ביכורים וקודשים, הוא קרוי אונן כל אותו היום גם לאחר קבורת המת, מכיוון שכל אלה נאכלים בשמחה.

ההיקף המדויק של דיני האבלות בהם נוהג האונן מצוי במחלוקת בין הראשונים. הרמב"ם והרי"ץ גיאת פוטרים את האונן כמעט מכל מנהגי האבלות. לעומתם אחרים כמו רבנו פרץ מחייבים את האבל כמעט בכל מנהגי האבלות לצד האיסורים המיוחדים לאונן. (בשונה מהאונן, לאבל בשבעת ימי אבלותו, מותר לאכול בשר ולשתות יין). עם זאת החובה לנהוג לפי ההלכות המיוחדות לאנינות פוסקת בשבתות ובימים טובים.

מן התורה, אדם נחשב אונן רק ביום שבו מת קרובו. לאחר שקיעת החמה אין הוא נחשב אונן מן התורה, אך חכמים גזרו עליו דיני אונן אף לאחר השקיעה, עד שייקבר המת. במידה וקרובי הנפטר אינם יכולים ואף התייאשו מהאפשרות להביא את קרובם לקבורה, פוסקת החובה לנהוג מנהגי אנינות. במקרה כזה יש לעבור לנהוג מנהגי אבלות ולהתחיל בשבעת ימי האבל.

ההלכות הקשורות באנינות מרוכזות בטור ובשולחן ערוך בחלק יורה דעה, סימן שמא.

אנציקלופדיה

אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה (באנגלית: encyclopaedia או encyclopedia) היא מאגר כתוב של הידע האנושי הקיים, בתחום מסוים או בכל תחומי הידע, שנאסף כדי להנחיל אותו לאחרים ולדורות הבאים.

בדיקת סמני DNA

בדיקת סמני DNA בודקת מספר רב של סימנים בחומר התורשתי, שאצל אותו אדם או אצל תאומים זהים חייבים להיות זהים, אך אצל אנשים חסרי קירבה משפחתית, הסיכוי לדמיון כל שהוא ביניהם הוא קלוש. לבדיקה זו יש שלושה שימושים נפוצים - בירור קרבה משפחתית בין אנשים, בדיקת שייכות עקבות חומר ביולוגי לחשוד, במסגרת עבודת זיהוי פלילי וזיהוי חללים או אנשים חיים, בעלי ערפול הכרה.

טומאת זב

בהלכות טומאה וטהרה, זב הוא גבר שיצאה מאיבר המין שלו הפרשה הנקראת "זיבה", והדבר קרה מספר פעמים. על פי החוק המקראי, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("שבעה נקיים"), ואז עליו לטבול במעיין ולהקריב קורבנות. השם זב משמש גם כשם כללי למטמאי משכב ומושב שהם זב זבה, נידה, ויולדת.

מניעת הריון בהלכה

ההלכה מתמודדת עם רצונם של זוגות יהודים במניעת הריון באמצעות הגבלות חלקיות, במטרה לשמור על רוח המצוות הנוגעות להעמדת צאצאים. בעקבות התפתחויות תרופתיות וטכנולוגיות, הפך הנושא בדורות האחרונים לנפוץ ומדובר יותר בציבור. ישנן שיטות מניעה שנהגו בעבר וחלפו מן העולם, וישנן שיטות שהתחדשו ומתחדשות בשנים האחרונות.

משהה נקביו

המשהה נקביו, כלומר, המתאפק מלעשות צרכיו כאשר הוא מרגיש צורך בכך - עובר בכך על האיסור ההלכתי 'בל תשקצו'.

הרמב"ם כתב שהמשהה נקביו, מלבד מה שהוא עובר באיסור של 'בל תשקצו', הוא גם גורם לעצמו בעיות בריאותיות כתוצאה מכך. באופן ספציפי יותר כתבו ראשונים אחרים שהמשהה נקביו לקטנים מסתכן בעקרות, ויש מהם שכתבו שמשום כך יש איסור נוסף בדבר על פי הפסוק בספר דברים "לא יהיה בך עקר" (ספר דברים, פרק ז', י"ד). בתלמוד הבבלי מסופר על חכמים שונים שהפכו לעקרים, והתלמוד מייחס זאת לכך שהתאפקו מעשיית צרכים בגלל שהשתתפו בשיעור שנמשך זמן רב.

הראשונים סייגו את האיסור להשהות נקביו, וכתבו שיש מקרים שהדבר מותר.

הרשב"א התייחס למי שמרגיש צורך לעשות את צרכיו תוך כדי מהלך התפילה, וכתב שמותר להתאפק אם ניתן . בשו"ת "תרומת הדשן" כתוב שמי שנמצא במקום שיהיה לו חוסר נעימות לעשות את צרכיו - מותר לו להתאפק. החזון אי"ש כתב ש'השתנו הטבעים' וכיום אין חשש עקרות.

ניסויים בבני אדם

מבחינת השיטה המדעית, ניסוי בבני אדם הוא מחקר מדעי שהמושא שלו הוא בני אדם ושבו המדען משווה שני מצבים, שבאחד מהם הוא מחולל שינוי משמעותי בסביבתם המיידית או בחייהם של בני האדם המשתתפים במחקר. שינוי זה מאפשר לבדוק השערה בדבר קשר סיבה ומסובב בין הגורם שהמדען חולל בו שינוי, לבין גורמים אחרים במערכת המחקר. שינוי זה הכרחי כדי להגדיר את המחקר כניסוי.

מבחינת האתיקה המקצועית של המדע, גם מחקרים שאין בהם שינוי מכוון משמעותי במערכת הנבדקת, הכוללת בני אדם, ועל כן הם למעשה תצפית מדעית בבני אדם, מוגדרים כניסוי בבני אדם.

סוג מקובל של ניסויים בבני אדם נערך בתחום מדעי הרפואה ובודק יעילות ובטיחות של טיפול רפואי בבני אדם. ניסוי מסוג זה נקרא ניסוי קליני. במקצועות פרא-רפואיים ובפסיכותרפיה נערכים ניסויים הדומים לניסויים קליניים, עד כמה שהדבר מתאפשר.

ניסויים אחרים בבני אדם אינם בודקים דרך לטפל בבני אדם. ניסויים בבני אדם שאינם ניסויים קליניים נערכים ברבים מענפי הפסיכולוגיה, במדעי חברה אחרים, בחינוך ובתחומי טכנולוגיה שונים כמו בהנדסת אנוש.

סמיכה (קורבן)

ביהדות, סמיכה על הקורבן היא הנחת ידיו של בעל הקורבן על ראש הקורבן, לפני תחילת הקרבתו, תוך הישענות עליו. בזמן הסמיכה אומר בעל הקורבן דברים המביעים את הסיבה להבאת קרבנו: ווידוי על חטא, או דברי שבח לבורא העולם על חסדיו.

עקרות הלכתית

עקרות הלכתית (או עקרות דתית) הוא כינוי למצב שבו אישה יהודיה בריאה ופוריה בעלת מחזור קצר או דימום ארוך אינה יכולה להרות בשל קיום הלכות נידה, שכוללות החמרה על הציווי במקרא, של 7 ימים לפרישות מקיום יחסי מין לאחר תום הווסת, ולמנהג האשכנזים גם מינימום של 5-4 ימים לוסת עצמו. כיום קיימים פתרונות הלכתיים ואמצעים רפואיים עבור בעיית העקרות ההלכתית.

פונדקאות

פונדקאות היא נשיאת עובר על ידי אשה עד לידתו של התינוק, לשם מסירתו לאחר הלידה להורים מיועדים.

קיימים שני סוגים של פונדקאות: הסוג האחד, "פונדקאות מלאה", בו תורמת האישה הנושאת תהליך הריוני בלבד, והעובר מועבר לרחמה בתחליפאות (תהליך IVF) והסוג השני, "פונדקאות חלקית", בו תורמת האשה תהליך הריוני וביצית משלה אשר מופרית בזרע, כך שהאם הפונדקאית היא גם האם הגנטית.

פונדקאות מלאה היא פחות מורכבת ומעוררת מחלוקת מבחינה פילוסופית ומשפטית מאשר פונדקאות חלקית, בה התינוק נמסר לחזקת האם הגנטית ולא ממנה.

יש הרואים בפונדקאות סוג של אימוץ, ויש הסוברים כי מדובר בסחר באיברים, שעבוד נשים וסחר בתינוקות. במרבית מדינות העולם קיימים חוקים והגבלות על הפונדקאות ולהסדרת תוצאותיה. מבין מדינות אלו, במרביתן נאסרה פונדקאות תמורת רווח כספי של האם הנושאת את הילד, והותרה פונדקאות אלטרואיסטית בלבד. בחלק מהמדינות, גם כאלה בהן הפונדקאות מותרת, החקיקה והאכיפה בנושא אינן עקביות, ונוצר פתח למקרים משפטיים סבוכים.

פיקוח נפש

פיקוח נפש הוא מושג הלכתי, המתיר לעבור על מצוות לא תעשה של התורה למען הציל חיי אדם. ההלכה מחשיבה את ערך החיים של יהודי יותר מקיום רוב מצוות התורה, ולכן במקרה של סכנת חיים ממש או סכנת פגיעה חמורה לבריאות, בין של אדם עצמו לבין של אחרים, יש לנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשם הצלת החיים, גם במחיר של עבירה על מצוות חמורות שיש עליהן בתורה עונש מיתת בית דין, כמו חילול שבת (פיקוח נפש דוחה שבת) או מצוות שיש עליהם עונש כרת, כמו אכילה ביום הכיפורים.

חז"ל משבחים את העובר על המצוות כדי להציל נפשות: "מפקחין פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח. ואין צריך ליטול רשות מבית דין." (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ד, עמוד ב'.)

רוב בעילות אחר הבעל

רוב בעילות אחר הבעל הוא כלל במשפט העברי הקובע כי במקרה של ספק לגבי זהות האב הביולוגי של צאצא של אישה נשואה, ההלכה קובעת שהאב הביולוגי הוא הבעל ולא גבר אחר. לקביעת האבהות ההלכתית ישנה חשיבות לגבי הצאצאים, לדוגמה לגבי קביעת ממזרות, חיוב האב למזונות, איסורי נישואים לקרובים וזכויות ירושה.

רמ"ח איברים

רמ"ח אֵיבָרִים הוא מושג הנזכר בדברי חז"ל, ולפיו ישנם באדם 248 איברים, שהם בגימטריה רמ"ח. מאוחר יותר התברר בגמרא שלגבר יש 248 איברים ואילו לאשה 252.

כאשר מתפללים על חולה נהוג לבקש שתהיה לו רפואה שלימה לכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הביטוי "ברמ"ח איבריו" משמעותו גם שהאדם מלא כולו בעניין או בתוכן מסוים.

שחין (מחלה)

שחין היא מחלת עור המוזכרת במקרא, בין היתר כמכה השישית בעשר מכות מצרים. היא איננה מתייחסת למחלת עור ספציפית, כי אם למגוון מחלות עור דלקתיות המאוגדות תחת צורות שונות של שחין, כדוגמת: גרב, חרס, ילפת, חיכוך, חפפית, חזזית ועוד, ולפי חז"ל קיימים 24 מיני שחין.

שינוי מין בהלכה

פוסקי ההלכה התייחסו לאפשרות התאורטית של מהפך מלא במינו של אדם, לכריתת איבר מינו הזכרי או איבר מינו הנקבי של אנדרוגינוס, לניתוח לשינוי מין, ולהתנהגויות טרנסקסואליות אחרות. השינויים נידונו מצד האיסורים שעשויים להכרך בהם, ומצד השלכותיהם על ההלכות התלויות במגדר.

שכיב מרע

שְׁכִיב מֵרַע (תרגום מילולי מארמית "שוכב חולה") הוא ביטוי תלמודי המתאר חולה אנוש, הנוטה למות. התלמוד מבהיר דין מיוחד לגבי שכיב מרע, שדבריו (דיבוריו בעל פה), ככתובין ומסורין דמו, כלומר, למרות שבדרך כלל (באדם בריא) אין בכוחם של סתם דברים שאומר אדם כדי להקנות נכסים, ויש צורך בפעולת קניין מפורשת, אצל שכיב מרע מסתפקים בדיבור כאילו הוא כתוב (נכתב על ידיו) ומסור (הועבר מידו לידי אדם אחר).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.