אנסטסיוס סינאיטה

אנסטסיוס סינאיטה (לטינית Anastasius Sinaita - או אנסטסיוס מסיני; ? - אחרי 700) היה איש דת וכומר שפעל במאה השביעית כאב המנזר של מנזר סנטה קתרינה שעל הר סיני. אנסטסיוס הוכרז קדוש נוצרי של הנצרות אורתודוקסית והכנסייה הקתולית, היה סופר פורה והוא ידוע בכתביו הרבים בנושאי תאולוגיה והיסטוריה.

מעט מאד ידוע על חייו של אנסטסיוס סינאיטה וזאת אך ורק מליקוט עובדות אוטוביוגרפיות מתוך כתביו. נולד באלכסנדריה למשפחה אמידה. בגיל צעיר הוא הפך לנזיר, ולאחר שנסע לסוריה וירושלים הגיע למנזר סנטה קטרינה בסיני. הוא נשאר שם, ומאוחר יותר הפך לאב מנזר. בכתביו הוא נלחם נגד המונופזיטים ובזכות כך הוכר על ידי הכנסייה כקדוש. הכנסייה האורתודוקסית חוגגת את יומו ב -21 באפריל.

יש לעיתים בלבול בינו לבין אנסטסיוס הראשן מאנטיוכיה, שהיה אף הוא כומר וסופר כך שיש עבודות שאין ביטחון מלא מי מבין השניים כתב אותן.

ספריו מכסים מגוון רחב של נושאים וחלקם כתובים בסגנון שאלות ותשובות על הדוגמה הנוצרית, ענייני טקסים ודרך חיים הרצויה למאמין. הוא גילה עניין רב בשאלת אופיו של האלוהים ומהות קיומם בני האנוש, ובעיקר במהותו של ישו (כריסטולוגיה). כתביו היו לעיתים שנויים במחלוקת, ולצד פרשנות מקיפה, ייתכן והיו כפופים לצנזורה.

אנסטסיוס סינאיטה
Rembrandt-Kopist 001
אנסטסיוס סינאיטה, תמונה של רמברנדט
לידה לפני 640
אלכסנדריה
קדוש עבור נצרות הקתולית, נצרות אורתודוקסית
חג 21 באפריל

עבודות עיקריות

לקריאה נוספת

  • Haldon, John. "The Works of Anastasius of Sinai : A Key Source for the History of Seventh-Century East Mediterranean Society and Belief." In The Byzantine and Early Islamic Near East, Volume I : Problems in the Literary Source Material, edited by A. Cameron and L. Conrad. Princeton: Darwin Press, 1992. Pp. 107-147

.

קישורים חיצוניים

אנטישמיות נוצרית

אנטישמיות נוצרית היא שנאת ישראל שמקורה בנצרות, וקיימת בקרב נוצרים כלפי היהדות והעם היהודי. ברובן המוחלט, מקורות האנטישמיות בהמצאות שמקורן בעלילות שהועללו נגד היהודים. עלילות שנועדו להסיט את תשומת לב ההמון מבעיתיות הנצרות, בעיותיו הכלכליות, בעיות ההנהגה ולהשאיר את הנוצרי תחת הנהגת הנצרות והכנסייה ולהרחיקו מהיהודים ודת היהדות. זאת תוך ביטול והשלכת הטיעונים היהודים לשלילת הנצרות, אל היהודים עצמם. תוך הצגתם כנבזים וכשליחי השטן עצמו המנסה את המאמין הנוצרי. עוינות זו התפתחה כבר בשנותיה הראשונות של הנצרות והתחזקה לאורך מאות השנים שבאו לאחר מכן, והייתה לה השפעה חזקה גם על האנטישמיות המודרנית ועודנה בעלת השפעה באנטישמיות החדשה.

האנטישמיות הנוצרית, שיוחסה לגורמים רבים, מתייחסת להבדלים התאולוגיים מבחינה דתית ולתחרות שבין הכנסייה לבתי הכנסת. לרוב מקובל לפרש את הסיבות לאנטישמיות הנוצרית כנובעת מאי-הבנת האמונות והמנהגים היהודים ותגובה בלתי רציונליות למחשבה כי קיימת עוינות יהודית כלפי הנוצרים. עמדות אלו התחזקו בקרב הנוצרים דרך הטפה, אמונות והוראות פופולרית נוצריות שנמשכו במשך אלפיים שנה, המכילות בוז כמו גם חוקים שנועדו להשפיל ולהכפיש יהודים. הרעיונות האנטישמים שהנצרות הניחה, כביכול כמקור אמין, היו לאבן פינה לרעיונות אנטישמים מאוחרים יותר שצצו, התבססו, התפתחו והתווספו לאלו שבאו לפניהם, ובעצם הזינו והעצימו אחד את השני בסינרגיה.האנטישמיות המודרנית לרוב מתוארת כשנאה גזעית נגד יהודים, לאור תאוריות גזעניות שהחלו לצוץ במהלך המאה ה-18, ואילו האנטי-יהדות תוארה כעוינות לדת היהודית. עם זאת במהלך המאה ה-12, האנטישמיות הגזעית מוזגה ביעילות לאנטישמיות הדתית בנצרות המערבית. כשחוקרים רבים טוענים כי לאנטישמיות הנוצרית, בייחוד הפרוטסטנטית, היה תפקיד מרכזי באנטישמיות של תקופת גרמניה הנאצית, מלחמת העולם השנייה והשואה, כשהאחרונים לא היו יכולים להתממש ללא הקודם.לא ניתן לקבוע כי כל או אפילו רוב, פעולתם של אינדיבידואלים, מנהיגים או אפילו אנשי דת מונעים מהדת כגורם בלעדי. מקובל להניח כי הפעולות מונעות מגורמים שונים כשלחלקם השפעה גדולה יותר ולאחרים השפעה פחותה יותר, כשלרוב לגורם הפוליטי יש את התפקיד המכריע. עם זאת, אין להכחיש כי לאנטישמיות הנוצרית היה חלק מרכזי בפיתוח עלילות נגד יהודים. עלילות שגם אם הוכחו והוכרזו כעלילות, גם אם בפי האפיפיור והוותיקן, עודם תופסים חלק מהותי באנטישמיות החדשה, אנטישמיות המוסלמית ובאנטישמיות במדינות ערב.

אנסטסיוס

אנסטסיוס (בקוינה: ἀνάστασις) הוא שם שמשמעותו "תחייה". השם ניתן לעיתים קרובות לילדים יוונים שנולדו בסביבות חג הפסחא בימיה הראשונים של הנצרות.

האם התכוונתם ל...

מליטון מסרדיס

הקדוש מֶלִיטוֹן מסרדיס (ביוונית: Μελίτων Σάρδεων; מת סביב שנת 190) היה תאולוג ואפולוגטיקן נוצרי מוקדם, בישוף העיר סרדיס שבאסיה הקטנה.

קרב הירמוך

קרב הירמוך (בערבית: معركة اليرموك) היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות המוסלמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב - בסמוך לנחל הירמוך, על גבול ממלכת ירדן וסוריה של ימינו. היסטוריונים בני זמננו מגדירים קרב זה כאחד המכריעים בהיסטוריה.בעקבות ההפסד בקרב הירמוך, נשבר הצבא הביזנטי ולא יכול היה לעצור את הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. תוך כשנתיים כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט, ואף חדרו לאסיה הקטנה. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה. הניצחון המוסלמי היווה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.