אנטיפטרוס בן הורדוס

אנטיפטרוסיוונית: Αντίπατρος[1];‏ 46[2]4 לפנה"ס) היה בנו הבכור של הורדוס הגדול מלך יהודה מאשתו הראשונה דוריס. תחילה ישבו הבן והאם מנודים הרחק מירושלים ולא הורשו לבוא אליה אלא בימי החגים. עם הזמן ובכדי להמעיט ממעמדם של בני מרים החשמונאית, התהפך מעמדו של אנטיפטרוס. הורדוס קידם אותו ואף ראה בו משענת מול שאר בניו, אשר חשש שהם חורשים את רעתו.

ממנודה ליורש עצר

אנטיפטרוס, לדברי יוסף בן מתתיהו, היה מניפולטור וחתרן ("איש היושב במארב"), היינו ערמומי ובלתי צפוי. הוא נהג להשמיץ את אחיו באוזני אביו הורדוס וזכה במחמאות ובהבטחות באשר לעתידו. ואכן הורדוס דאג להנציח את מעמדו הבכיר בצוואתו, כאשר הוריש לו את מעמדו המלכותי ואת תחומי ממלכתו.
בשובו מרומא, לאחר שנפגש עם אוגוסטוס קיסר, הציג הורדוס את שלושת בניו – אנטיפטרוס, אלכסנדר ואריסטובולוס – לעיני העם והבטיח חגיגית, שהללו ירשו אותו במותו, ומי שעתיד להיות המלך העליון הרי הוא אנטיפטרוס. ההכנסות מהקרקעות שהעביר לידו הורדוס, זיכוהו בסכום נכבד של 50 כיכר לשנה, והעובדה שערכו של כיכר אחד היה 32,000 דראכמות, ודראכמה אחת הייתה שכרו הממוצע של פועל ליום, מלמדת כי מדובר בהרבה מאוד כסף.

כדי להנציח את ירושת אנטיפטרוס ולפרסמה בציבור הנחה הורדוס את יורש העצר להפליג לרומא יחד עם מרקוס ויפסניוס אגריפה ידידו ולהביא את הבשורה החדשה לידיעת הקיסר ולאישורו. בניה של מרים החשמונאית נדחקו איפוא הצידה מפני אנטיפטרוס.

תככים

אנטיפטרוס המשיך במעשי תככנות ושיגר להורדוס שליחים מלשינים, כדי שישחירו את כוונות האחים כלפי המלך. בעיקר כוונו המזימות כנגד אלכסנדר, שאנטיפטרוס ביקש להחשידו שהוא מתכוון לרצוח את הורדוס, במזימה היה מעורב גם פירורא, אחיו של הורדוס.

הוא שכר את שירותיו של נוכל לאקוני אחד בשם איריקלס, שקנה את לב הורדוס, והוסיף עוד שמן למדורת המזימות וההסתות של אנטיפטרוס כנגד אחיו ועוד שבחים לדמותו ולאישיותו של אנטיפטרוס.

בסופו של דבר ובהסכמתו של הקיסר אוגוסטוס הובאו שני בני הורדוס למשפט בבריטוס ונידונו למוות. גזר הדין בוצע בסבאסטי (שומרון) והללו נקברו במצודת אלכסנדריון (סרטבה).

אנטיפטרוס יורש העצר

במותם הפך אנטיפטרוס ליורש האחד והיחיד של ממלכת הורדוס, אלא הלה לא הסתפק בכך. אנטיפטרוס ידע כי העם מסויג ממנו בשל מה שרקם נגד שני האחים, וכי לא היה מקובל על הצבא שהיה עיקר משענתו של הורדוס במדיניות הפנים שלו, ועל כן המשיך לרקום מזימות, והפעם כנגד צאצאי האחים המומתים, בהם ראה מתחרים מסוכנים לשלטונו הצפוי.

הורדוס ביקש, מטעמים משפחתיים ופוליטיים לשדך את צאצאי שני בניו שהומתו עם כמה מקרובי המשפחה, אלא שאנטיפטרוס דאג לשנות את הרכב השידוך כדי שמעמדו לעתיד לא ייפגע. בתגובה רגז עליו אביו, אך אנטיפטרוס בלשונו החלקה ובכשרון השכנוע שלו הצליח לשנות את הרכבי הירושה כחפצו: אנטיפטרוס התחתן עם מרים בת אריסטובולוס (שהורדוס ייעד לבנו) ואת בת פירורא, אחי הורדוס, השיא לבנו[3]. אשה נוספת איתה התחתן אנטיפטרוס, היא בתו של המלך החשמונאי האחרון, מתתיהו אנטיגונוס השני[4].

קלחת המזימות בארמונו של הורדוס, שבה היו מעורבות דמויות רבות, נשים וגברים כאחד, דחקה בהורדוס לשגר את אנטיפטרוס לרומא, כשבאמתחתו כסף רב (300 כיכר) כדי שייראה כבן מלך וכיורש ראוי, ונוסח צוואתו של הורדוס. על-פי הצוואה עתיד אנטיפטרוס לרשת את כיסא אביו, ואילו יורש העצר עתיד להיות הורדוס, בנה של מרים בת הכהן הגדול[5].

אנטיפטרוס מסתבך וגורלו נגזר

אנטיפטרוס חיזק בהקשר לכך את קשריו עם פירורא, אחי הורדוס, דודו ואף עם פקידים רומאים במזרח. בשעה שנחשפו מזימות אלה, בעיקר לאחר פעילותה של שלומית, אחות הורדוס, הורה הורדוס לעצור את אנטיפטרוס, ולהעמידו לדין. אותו זמן שהה וארוס הנציב הסורי בארמונו של הורדוס, והוא הוזמן לעמוד בראש הרכב המשפט, כשאת פרטי האשמה קרא ידידו של הורדוס, ניקולאוס איש דמשק. סעיף האשמה החמור מכל היה ניסיון להתנקש בחיי הורדוס במרקחת רעל. קודם לפסק הדין ולגזר הדין העביר וארוס את כל פרטי המקרה לקיסר הרומי אוגוסטוס על מנת לקבל ממנו את האישור לגזור דין מוות על אנטיפטרוס.

הקיסר אישר את ביצוע גזר הדין, אלא שפתח בפני הורדוס מוצא של רחמים, אם ירצה, ויגזור עונש גלות על אנטיפטרוס, מה שבהחלט גרם להורדוס להתלבט בינו לבין עצמו. אלא שמהלך העניינים טרף את קלפי הרחמים: לאנטיפטרוס נודע כי הורדוס בגבור עליו מחלתו ניסה להתאבד בתקיעת פגיון בלבו. ניסיון זה שימח מאוד את לב הבן והוא הציע סכום עתק לאחד השומרים-הסוהרים אם ישלחו לחופשי. השומר מסר מיד את פרטי הניסיון להורדוס, שציווה להוציאו להורג לאלתר (4 לפנה"ס). גופתו של אנטיפטרוס נטמנה במצודת הורקניה, כ-17 ק"מ דרומית מזרחית לירושלים.[6] במקום זה נהג הורדוס לכלוא את אסירי המלכות שנידונו למאסר עולם, או למיתה.

אין ספק שבין המקדמים הבולטים למידת טירופו של הורדוס בשנותיו האחרונות היה מעללי אנטיפטרוס, ואולי דווקא הסימנים הראשונים לממדי טירופו של הורדוס הם שהנחו את אנטיפטרוס לפעול כפי שפעל.

מיד לאחר המתתו של אנטיפטרוס הוריש הורדוס, ימים ספורים לפני מותו שלו, את המלוכה לארכלאוס ואת הורדוס אנטיפס ופיליפוס מינה לנסיכים ("טטרארכוס").[7]

הערות שוליים

  1. ^ הגיית השם ביוונית: אנטיפטרוס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
  2. ^ אריה כשר, אליעזר ויצטום, הורדוס, מלך רודף ורדוף, 2007, עמ' 64, עמ' 422 הערה 60: על פי חישובי קוקינוס - 206, 246 .Kokkinos, N. The Herodian Dynasty, 1998, p
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א, פרק כח, פסקה ה; קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק א, פסקה ב, סעיף 18.
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ה, פסקה ב, סעיף 92.
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ג, פסקה ב, סעיף 53; תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א, פרק כט, פסקה ב; פרק ל, פסקה ג.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ז, פסקה א, סעיפים 187-182.
  7. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, פרק ח, פסקה א, סעיפים 191-188.
אנטיפטרוס

האם התכוונתם ל...

הורדוס

הוֹרְדוֹס (ביוונית: Ἡρῴδης (הֵרוֹדֵס), ‏74 לפנה"ס - ז' בכסלו ג'תשנ"ח, 4 לפנה"ס) היה מלך יהודה משנת 37 לפנה"ס עד מותו ומייסד שושלת בית הורדוס. הוא מכונה גם "הורדוס הגדול", כדי להבדילו מבניו שנקראו על שמו.

הביוגרפיה של הורדוס מבוססת בעיקר על כתביו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). ידוע על קיומו של חיבור שלא שרד מאת פטולומיאוס בשם "ההיסטוריה של המלך הורדוס".

ימי שלטונו של הורדוס ביהודה היו תקופת ביניים, בין שלטון מלכי בית חשמונאי לבין שלטון נציבי רומא, כשהארץ נשלטה באופן עקיף על ידי הרומאים באמצעות שלוחם ועושה דברם - הורדוס, כמלך הווסאל. מעמד זה העניק לו ולממלכתו, יהודה, אוטונומיה בנושאי פנים אך חייבו להיות כפוף במדיניות החוץ, ובכלל - לרומא.

הורדוס נודע במפעלי הבנייה האדירים והמפוארים שהקים, בזכותם הוא מכונה גם "המלך הבנאי".

הוא בנה מחדש את בית המקדש, והפך אותו למבנה מפואר ביותר. הוא בנה מחדש את העיר שומרון, ושינה את שמה ל"סבסטיה", כמחווה לקיסר אוגוסטוס. הוא הקים עיר נמל גדולה בקיסריה, אף היא לכבוד הקיסר אוגוסטוס. שרידים ממפעלי הבנייה של הורדוס ניתן למצוא גם במצדה, שהייתה ארמון-מקלט שבנה לעצמו, וכן בהרודיון, שם גם נקבר אחרי מותו, ובארמונות החורף שבנה לעצמו ליד יריחו.

דימויו של הורדוס נותר כשל שליט אכזר, ששלט בכוח הזרוע בניגוד לרצונו של העם. דימוי זה נובע מההתנגדות העזה כלפיהם שעוררו הוא ויורשיו מצד קבוצות שונות בממלכת יהודה, במיוחד מצד הפרושים וכן מהנוצרים הראשונים. גם לפרושים וגם לנוצרים הראשונים הייתה השפעה רבה על העם לאחר חורבן בית שני (כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס), ושתי קבוצות אלה עיצבו את הזיכרון ההיסטורי של תקופת הורדוס. יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), שספריו הם המקור ההיסטורי העיקרי על ימי מלכות הורדוס, מתאר מעשי זוועה שחולל הורדוס. השנאה וההסתייגות מהורדוס נבעו ממוצאו האדומי, ומרדיפתו הקנאית את צאצאי בית חשמונאי ורציחתם בזה אחר זה, כמו גם מהתנהגותו המתריסה מול הסנהדרין, חנופתו לאדוניו הרומאים, ואכזריותו הפראית אף כלפי בני משפחתו הקרובים. על אף זאת, תקופת מלוכתו מנעה שלטון רומאי ישיר על יהודה. לאחר מותו, כשכשלו בניו בניסיון לייצב את שלטונם בארץ, החל עידן של דיכוי קשה תחת שלטון נציבים רומים, שהסתיים במרד הגדול ובחורבן בית המקדש השני.

בברית החדשה מתואר הורדוס כשליט אכזר, שהורה בין השאר על הרג כל הילדים בבית לחם בשל הידיעה על לידתו של משיח בן דוד (כלומר ישו, מי שאמור להיות מלך היהודים במקומו) בבית לחם. בגלל סיפור זה והעובדה שהורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס סבורים מרבית החוקרים היום שהולדת ישו התרחשה לכל המאוחר בשנה זאת, ולא כפי שחשבו יוזמי הספירה הנוצרית וההיסטוריונים מאותה עת, בשנה הראשונה שלה. על רקע סיפור זה, כתב המחבר הרומאי מקרוביוס (תחילת המאה ה-5 לספירה): "כששמע (הקיסר אוגוסטוס) כי בין הבנים מתחת לגיל שנתיים שהורדוס מלך היהודים ציווה בסוריה להמית היה גם בנו של המלך עצמו, אמר (תוך משחק מילים ביוונית): 'עדיף להיות חזירו (hus, ὗς) של הורדוס מאשר בנו (huios, υἱός)'".

מרים (בת הכהן הגדול)

מרים הייתה אשתו השלישית של הורדוס מלך יהודה, ובתו של הכהן הגדול שמעון ביתוס.

יוסף בן מתתיהו מספר, שלאחר שהוציא הורדוס להורג את אשתו, מרים החשמונאית, "לקח לו אשה מתוך חמדה של אהבה שנתעוררה בו, ולא עשה שום חשבון אחר אלא רצה לחיות להנאתו". אשה זו הייתה מרים:

"היה ירושלמי אחד, שמעון בן ביתוס, מאלכסנדריה, כוהן מן המיוחסים, ולו בת שנחשבה ליפה בבנות באותו הזמן. הואיל ואנשי ירושלים היו מסיחים בה, נתן הורדוס דעתו עליה תחילה מפי השמועה; אך לאחר שגם ראה אותה נתפעם מיופיה של הבת".הורדוס רצה לשאת אותה לאשה, אולם חשב שייחוסו של שמעון נחות משלו, ולכן הדיח את הכהן הגדול ישוע בן פיאבי ומינה את שמעון במקומו, ואז התחתן עם בתו. היה זה בשנת 28 לפנה"ס, וייתכן שמרים הייתה אז רק בת 13. הורדוס היה אז בן 45, אולם פער הגילים ביניהם היה בגדר נורמה חברתית מקובלת בחברה המזרח-תיכונית בה גדלו וגם בחברה היוונית-רומית לא נחשב נדיר.

ניתן להניח, שבמינוי כהן שמוצא משפחתו מן התפוצה היהודית, התכוון הורדוס להקים שושלת כהנים גדולים חדשה, במקום השושלת החשמונאית, כפי שכבר ניסה לעשות כשמינה את חנמאל המצרי, וייתכן ששמעון זה אכן היה ראשון הכהנים הבייתוסים, שבלטו בתקופת הורדוס והנציבים. היותה של מרים בת למשפחת כהנים, יכולה הייתה לסייע לשקם את מצבו החברתי של הורדוס, שנפגע עם מותה של אשתו החשמונאית.

עם סיום חגיגות הנישואין, הניח הורדוס את אבן הפינה להרודיון.למרים היה בן אחד מהורדוס, שגם שמו הורדוס, שנישא לאחייניתו, הרודיאס, ממנה נולדה לו בת, שלומית.יוסף בן מתתיהו מספר שבמהלך חקירת הקשר של אנטיפטרוס בן הורדוס להרעיל את אביו, הובאו לחקירה גם "מי שהיו רחוקים ביותר מכל חשד", ובהם גם מרים, שאחיה מסרו במהלך עינוייהם בחקירה, שידעה על המזימה והסתירה זאת מבעלה. בעקבות זאת, בשנת 6 לפנה"ס, גירש אותה הורדוס, מחק את בנה מצוואתו - בה מינה אותו ליורש אחרי אנטיפטרוס, והדיח את אביה מהכהונה הגדולה. במקום אביה, מינה הורדוס למשרה את מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון), אולם מאוחר יותר הדיח גם אותו ומינה במקומו את גיסו, אחיה של מרים, יועזר.

שלומית (אחות הורדוס)

שלומית או שלום (ביוונית: Σαλώμη, בלועזית: Salome, נולדה במחצית הראשונה של המאה ה-1 לפנה"ס) הייתה אחות הורדוס, מלך יהודה. נולדה לאחת מן המשפחות המכובדות באֱדוֹם. סבה, אנטיפס, היה מושל אדום מטעם אלכסנדר ינאי ושלומציון, ואביה, אנטיפטרוס, היה אפיטרופוס על יהודה מטעם יוליוס קיסר וידידו של הורקנוס השני. אמה, קיפרוס, הייתה נסיכה ערביה ממשפחת המלוכה הנבּטית. לשלומית היו ארבעה אחים: פצאל, הורדוס, יוסף ופרורא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.