אנדריי סחרוב

אנדריי דמיטרייביץ' סָחָרוֹברוסית: Андрей Дмитриевич Сахаров;‏ 21 במאי 192114 בדצמבר 1989) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, דיסידנט ופעיל זכויות אדם. זוכה פרס נובל לשלום בשנת 1975. סחרוב היה אבי פצצת המימן הסובייטית, ונודע לא פחות גם כאחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות. סחרוב פעל רבות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל.

אנדריי סחרוב
Сахаров, Андрей Дмитриевич
1991 CPA 6322
סחרוב על גבי בול משנת 1991
ענף מדעי פיזיקה
מדינה ברית המועצות
פרסים והוקרה חתן פרס נובל לשלום בשנת 1975.
הערות אחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות.
תרומות עיקריות
אבי פצצת המימן הסובייטית

ביוגרפיה

נעוריו ותחילת דרכו

סחרוב נולד במוסקבה לאב רוסי ואם ממוצא יווני, וב-1938 החל ללמוד באוניברסיטה בה. בעקבות התקרבות הנאצים לעיר ב-1941 פונתה האוכלוסייה האזרחית ממנה, והוא נאלץ לסיים את לימודיו באשחאבאד, כיום בטורקמניסטן. הוא החל לעבוד במעבדה באוליאנובסק, וחזר למוסקבה ב-1945 ללימודים במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, שם קיבל תואר דוקטור ב-1947.

קריירה מדעית

עם תום מלחמת העולם השנייה הוא החל לחקור את נושא הקרינה הקוסמית במסגרת עבודתו במכון לבדב לפיזיקה, ובאמצע 1948 היה לחבר בפרויקט פיתוח פצצת האטום הסובייטית בראשותו של איגור קורצ'טוב. לאחר מכן הוא מילא תפקיד מפתח בפיתוח פצצת המימן הסובייטית שפוצצה לראשונה ב-12 באוגוסט 1953. בשנה זו הוא נבחר כחבר קבוע באקדמיה למדעים וקיבל את הראשון מבין שלושת אותות "גיבור העמל הסוציאליסטי" שלו.

בשנת 1956 הוא זכה בפרס לנין.

הוא המשיך לעבוד על פיתוחי פצצת המימן, עד ל"פצצת הצאר" שפוצצה באוקטובר 1961 והייתה הפצצה רבת העוצמה ביותר שפוצצה מעולם (עוצמתה 50 מגהטון TNT). סחרוב גם הגה את רעיון כור ההיתוך המבוקר המכונה "טוקמאק", שהוא עדיין הבסיס לרוב הפרויקטים בתחום זה. יחד עם איגור תם הוא הגה את רעיון הכליאה של פלזמה חמה מיוננת באמצעות שדה מגנטי דמוי טורוס, לשם שליטה בהיתוך התרמו-גרעיני. רעיון זה הביא לפיתוח מתקן הטוקמק.

פעילות פוליטית

מסוף שנות ה-50 החל סחרוב להיות מודאג מההשפעות המוסריות והפוליטיות של עבודתו. הוא מחה כנגד התפשטות הנשק הגרעיני והניסויים בו והיה פעיל בהשגת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים שהושג ב 1963.

בשנת 1965 חזר לעסוק בקוסמולוגיה, אך המשיך להתנגד לדרכו הפוליטית של המשטר. במאי 1968 הוא פרסם (מחוץ לברית המועצות) מסה שכותרתה "הרהורים אודות קדמה, קיום הדדי בשלום וחופש אינטלקטואלי" שבעקבותיה נאסר עליו להשתתף בכל מחקר הקשור ליישומים צבאיים והוא חזר לחקור בתחומי הפיזיקה התאורטית. שנתיים לאחר מכן הוא ייסד את "ועדת מוסקבה לזכויות האדם" תחת לחץ הולך וגובר של השלטונות, בקבוצה זו (שכונתה גם "קבוצת הלסינקי") היה נתן שרנסקי אחד הפעילים הבולטים ועוזרו של סחרוב. בשנת 1973 הוצע שמו של סחרוב כמועמד לפרס נובל לשלום, הפרס הוענק לו ב-1975 אך הוא לא הורשה להשתתף בטקס. סחרוב המשיך להיות פעיל למען זכויות אדם כבסיס עקרוני לכל מערכת פוליטית, ותמך במאבקם של הסירובניקים היהודים לעלות מברית המועצות לישראל. ב-22 בינואר 1980 הוא נעצר והוגלה לעיר גורקי לאחר שמחה כנגד המעורבות הסובייטית בפלישה לאפגניסטן. בין השנים 1980–1986 הוא היה נתון תחת פיקוח הדוק של המשטרה ובודד מהעולם. הותר לו לחזור למוסקבה רק בדצמבר 1986, שם עזר ביסודם של ארגונים פוליטיים אופוזיציוניים, הראשונים שהותר להם להתקיים באופן חוקי. הוא נבחר באפריל 1989 לועידת נציגי העם והיה ממנהיגי האופוזיציה.

בסוף שנת 1989 מת סחרוב מהתקף לב ונקבר בבית העלמין ווסטריקובקוי במוסקבה. היה נשוי משנת 1972 לילנה בונר, פעילת זכויות האדם, שנפטרה בארצות הברית בחודש יוני 2011.[1]

הנצחה

על שמו נוסד פרס סחרוב לחופש המחשבה בשנת 1988. פרס זה מוענק מדי שנה על ידי האיחוד האירופי לאנשים וארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו.

במוסקבה מצויים מוזיאון, מרכז מחקר ושדרה על שמו של סחרוב. בירוואן, בירת ארמניה, ישנה כיכר הקרויה על שמו. בסנקט פטרבורג ישנה כיכר על שם סחרוב ובה אנדרטה לזכרו וכן פארק על שמו.

בישראל קרויים על שמו צומת גינות סחרוב בכניסה לירושלים, וכן רחובות בחיפה ובתל אביב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתה רעייתו של אנדריי סחרוב, באתר ישראל היום, 20 ביוני 2011
14 בדצמבר

14 בדצמבר הוא היום ה-348 בשנה בלוח הגרגוריאני (349 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 17 ימים.

1921 במדע

ערך מורחב – 1921

1970 בברית המועצות

1970 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-53 למהפכת אוקטובר.

1973 בברית המועצות

1973 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-56 למהפכת אוקטובר.

1975 בברית המועצות

1975 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה ה-58 למהפכת אוקטובר.

1989 בברית המועצות

ב-1989 נחגג בברית המועצות יום השנה ה-72 למהפכת אוקטובר. בשנה זו נמשכה מדיניות הפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב שבסופה התפרקה ברית המועצות.

1989 במדע

ערך מורחב – 1989

22 בינואר

22 בינואר הוא היום ה-22 בשנה, בשבוע ה־4 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 343 ימים (344 ימים בשנה מעוברת).

איגור תם

איגור יבגנייביץ' תַם (ברוסית : И́горь Евге́ньевич Та́мм;‏ 8 ביולי 1895 - 12 באפריל 1971) היה פיזיקאי יהודי רוסי סובייטי, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1958.

אלכסנדר פרוכורוב

אלכסנדר פרוכורוב (ברוסית: Александр Михайлович Прохоров; ‏11 ביולי 1916 - 8 בינואר 2002), היה פיזיקאי סובייטי, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1964 עבור מגוון עבודות בתחום פיתוח לייזרים. על הפעילות המדעית הוענק לו פרס לנין (1959) ועיטורים רבים של ברית המועצות כולל פעמיים תואר גיבור העמל הסוציאליסטי ו-5 פעמים עיטור לנין.

בלה אחמדולינה

בלה אחמדולינה (ברוסית: Белла Ахмадулина; ‏ 10 באפריל 1937, מוסקבה - 29 בנובמבר 2010, פרדלקינו בפרברי מוסקבה) הייתה משוררת רוסיה וסובייטית.

בלה אחמדולינה נולדה במוסקבה. אביה היה ממוצא טטרי וכיהן בתפקיד בכיר בממשל, אמה הייתה מתרגמת בעלת שורשים איטלקיים. עוד בתקופת בית הספר אחמדולינה החלה לכתוב שירה.

בשנים 1955-1958 היא הייתה נשואה למשורר יבגני יבטושנקו.

כבר במהלך שנות ה-50 פורסמו שיריה בירחונים ספרותיים. בשנת 1959 כתבה אחד מהשירים המפורסמים שלה, אשר הולחן בשנת 1975 על ידי מיכאל טריברדייב לסרט של אלדר ריאזנוב צחוק הגורל. עוד מספר שירים שלה הולחנו על ידי אנדריי פטרוב ושולבו בסרטים סובייטים.

בשנת 1960 אחמדולינה סיימה ללמוד במכון לספרות במוסקבה. במהלך הלימודים היא סולקה לזמן מה עקב התנגדותה להצטרף לרדיפות נגד בוריס פסטרנק.

ספר השירים הראשון שלה התפרסם בשנת 1962 ובהמשך פורסם כל מספר שנים ספר חדש, הספר האחרון יצאה לאור בשנת 2000. על היצירות שלה הוענק למשוררת פרס ברית המועצות בשנת 1989 ופרס הפדרציה הרוסית בשנת 2004. במהלך השנים היא זכתה במספר רב של פרסים נוספים.

בשנת 1964 אחמדולינה שיחקה בסרט בבימוי של ואסילי שוקשין. במהלך שנות ה-60 היא כתבה כמה תסריטים לסרטים על פי יצירות של הסופר יורי נגיבין שהיה בעלה דאז.

בשנת 1970 המשוררת ביקרה בגאורגיה שהרשימה אותה מאוד. אז החלה לתרגם לרוסית יצירות של משוררים גאורגיים כניקולוז ברתשווילי, גלקטיון טאבידזה ומשוררים נוספים.

בשנת 1974 בלה אחמדולינה התחתנה בפעם הרביעית והאחרונה.

אחמדולינה הייתה ידועה כתומכת בתנועת הדיסידנטים. פעמים רבות היא התבטאה להגנת אנדריי סחרוב, ולדימיר ווינוביץ' ופעילים נוספים. הודעותיה פורסמו בעיתון ניו יורק טיימס ושודרו בתחנות רדיו קול אמריקה ובקול השלום. בשנת 1979 השתתפה בהכנת אלמנך ספרותי בשם "מטרופול", שפורסם בפריז ללא ידיעת הצנזורה הסובייטית. בשנת 1993 היא הייתה בין חותמי "מכתב 42" שתמך במדיניותו של בוריס ילצין.

בשנים האחרונות לחייה אחמדולינה הייתה חולה מאוד ונפטרה ב-29 בנובמבר 2010. היא נטמנה בבית העלמין נובודוויצ'י במוסקבה.

חלק משיריה תורגמו לעברית בספר "אגדה של גשם" (Сказка о дожде) בתרגום של אריה אהרוני.

יוסף ברודסקי כינה את אחמדולינה "ממשיכה של קו פושקין-לרמונטוב בשירה הרוסית". בפברואר 2013 הציע ולדימיר פוטין לכלול את שיריה בתוכנית הלימודים של בתי הספר.

גיבור העמל הסוציאליסטי

גיבור העמל הסוציאליסטי (ברוסית:Герой Социалистического Труда)- תואר כבוד שהיה העיטור הגבוה בברית המועצות. הוא הוענק לראשונה בשנת 1939 ליוסיף סטלין.

בהתאם לצו של הסובייט העליון מ-27 בדצמבר 1938 העיטור מוענק לאזרחים עבור הישג יוצא דופן בתחום התעשייה, חקלאות, תחבורה, מסחר ומדע, עבור תרומה מיוחדת למדינה הסובייטית ולאזרחים שפעלו למען קידום המשק, המדע והתרבות למען הגדלת עוצמת ברית המועצות. בהתאם לצו זה למקבל התואר היה מוענק עיטור לנין ודיפלומה. בהתאם לצו מ-22 במאי 1940 התווספה מדליית "הפטיש והמגל" שהיא הייתה דומה מאוד למדליית מקבלי תואר גיבור ברית המועצות. כמו כן סוכם על הצבת פסל למקבל התואר במידה וכבר יש לו תואר גיבור ברית המועצות.

ב-3 במרץ 1949 הותר להעניק את התואר בפעם השנייה אך ללא הענקת עיטור לנין נוסף. למקבלי התואר בפעם השנייה היה מוצב פסל במקום לידתו. בשנת 1973 הוחלט על ביטול הגבלה להענקת התואר בפעם הרביעית, אך מעשית לא היו הענקות מסוג זה. בהתאם לצו מ-22 באוגוסט 1988 הופסקו הענקות בפעם השנייה.

עד לשנת 1949 הענקות בוצעו לעובדי תעשיות ביטחוניות, מנהיגי המדינה או עבור הישג יוצא דופן בתעשייה במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1949 התואר הוענק לראשונה עבור הישגים בתחום החקלאות ובשנת 1964 התואר הוענק לאמן. בשנת 1949 התואר הוענק לתלמידי בית הספר עבור הישג מיוחד בעבודה חקלאית.

בסך הכול היו 20,605 הענקות, מהם 205 אנשים קיבלו את התואר פעמיים ו-16 אזרחים קיבלו את התואר שלוש פעמים. התואר הוענק ללברנטי בריה, אך נשלל ממנו לאחר הרשעתו.

להלן מקבלי התואר 3 פעמים:

אנטולי אלכסנדרוב - מדען בתחום הגרעין

בוריס ואניקוב - מנהל בתחום תעשיות ביטחוניות

ניקולאי דוחוב - מפתח נשק

יעקב זלדוביץ' - מדען בתחום הגרעין

סרגיי איליושין - מתכנן מטוסים

מסטיסלב קלדיש - מתמטיקאי

איגור קורצ'טוב - מדען בתחום הגרעין

אנדריי סחרוב - מדען בתחום הגרעין. בעקבות ביקורתו על השלטון כל התוארים נשללו

יפים סלבסקי - מנהל בתחום תעשייה ביטחרונית

אנדריי טופולב - מתכנן מטוסים

טורסונקול חמרקול - חקלאי

יולי חריטון - מדען בתחום הגרעין

ניקיטה כרושצ'וב - פוליטיקאי

קונסטנטין צ'רניינקו - פוליטיקאי

דינמוחמד קונאייב - פוליטיקאי

קיריל שצ'ולקין - מדען בתחום הגרעיןלפי הדגם הסובייטי הונהג תואר זה גם במדינות אחרות שבהן הושכן משטר קומוניסטי:גבור העמל הסוציאליסטי של בולגריה, גבור העמל הסוציאליסטי של רומניה וכו'.

גינות סחרוב

גינות סָחָרוֹב הוא צומת בכניסה המערבית לירושלים, שבו נפגשים רחוב מגיני ירושלים ושדרות בן-גוריון.

הצומת הוא אחת הכניסות המרכזיות לעיר ומוביל לשכונת גבעת שאול והר המנוחות. בעבר היה הצומת חלק מכביש 1, בטרם הוסט תוואי הכביש לעמק הארזים.

במרץ 2017 החלו עבודות בשיתוף חברת מוריה להפיכת הצומת למחלף. העבודות צפויות להסתיים ברבעון הראשון של 2020.

הצומת נקרא על שם פעיל זכויות האדם אנדריי סחרוב.

דיסידנט

דִּיסִידֵנְט (מלטינית: dissidentem - מרוחק, לא מסכים, נמצא בחוץ. במינוח האקדמיה ללשון העברית: פָּלִיג) בהגדרתו הרחבה, הוא אדם המתנגד לדעה הרווחת, לשלטון או למבנה החברתי המקובל, בעיקר במדינות רודניות וטוטליטריות.

המונח רווח בעיקר לתיאור דיסידנטים פוליטיים, היוצאים כנגד משטרים טוטליטריים. רובם נוקטים באמצעים שאינם אלימים כגון ביקורת על המשטר, אך חלקם אף מנסים לגייס תמיכה להצתת הפיכה והפלת המשטר הקיים בארצם. לרוב הם נרדפים על ידי השלטון ומופעלים כנגדם אמצעי ענישה: מאסר, פגיעה כלכלית ואף הוצאה להורג. ערב הסעודית היא דוגמה בולטת להתייחסות משטרים טוטאלטריות: מאז היעלמותו של העיתונאי הסעודי, ג'מאל אל-חש'וג'י, עלה נושא ההתנגדות, הדיבור החופשי והביקורת הפנימית בממלכת ערב הסעודית בשיח התקשורתי והפוליטי הבינלאומי. עם זאת, למי שמכיר את ההיסטוריה של הממלכה, ההתנגדות איננה עניין חדש ובוודאי שהיא אינה מוגבלת לביקורתו של חאשוג'י על ההתייחסות כלפי מתנגדים, "שרובם, במקרה הרע, ביקורתיים קלים כלפי הממשלה." רבים מאנשי רוח ומבני המשפחה השלטת שהתבטאו נגד דיכוי וחוסר החירויות בסעודיה הוגלו ואיימו.דיסידנטים נודעים מהמאה העשרים הם אנדריי סחרוב, אלכסנדר סולז'ניצין, פיוטר יקיר, ולדימיר בוקובסקי, אלכסנדר יסנין-וולפין, אנדריי סיניאבסקי ואנדרי אמלריק, ולריה נובודבורסקיה בברית המועצות, לך ולנסה בפולין, וואי ג'ינגשנג בסין, נלסון מנדלה בדרום אפריקה, אונג סן סו צ'י במיאנמר.

חלק מהדיסידנטים בברית המועצות הועברו לבתי חולים פסיכיאטריים ועברו קורס תרופתי בכפייה. לאחר התפרקות ברית המועצות כולם קיבלו הכרה כאנשים בריאים מנטלית.

בשנות השישים והשבעים נודעו מספר דיסידנטים יהודים בברית המועצות שנודעו בשם אסירי ציון, ביניהם: נתן שרנסקי, אידה נודל, סילבה זלמנסון, יוסף מנדלביץ, אדוארד קוזניצוב ואחרים. פעילותם נבעה ממניעים לאומיים-ציוניים, למען חופש הגירה למדינת ישראל.

בתחילת המאה ה-21, לאחר נפילת ברית המועצות, נהוג להשתמש בכינוי "דיסידנט" למתנגדי המשטר במדינות טוטליטריות כמו סין ובורמה ("מיאנמר").

ועידת נציגי העם

ועידת נציגי העם (ברוסית: Съезд народных депутатов СССР) - הגוף השלטוני העליון של ברית המועצות בשנים 1989-1991.

סחרוב

סָחָרוֹב (ברוסית: Сахаров, נהגה סָחָרוֹף) הוא שם משפחה רוסי.

האם התכוונתם ל...

פרס סחרוב לחופש המחשבה

פרס סחרוב לחופש המחשבה (אנגלית Sakharov Prize for Freedom of Thought) הוא פרס המוענק מדי שנה על ידי הפרלמנט האירופי לאנשים או ארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו. הפרס נוסד ב-1988 והוא קרוי על שמו של אנדריי סחרוב, פיזיקאי רוסי, דיסידנט, פעיל זכויות האדם וזוכה פרס נובל לשלום.

הפרס בגובה 50,000 אירו מוענק מדי שנה ב-10 בדצמבר (או בתאריך סמוך לו), המועד בו העצרת הכללית של האומות המאוחדות אימצה את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.

קבוצת הלסינקי

קבוצת הלסינקי (ברוסית: Московская Хельсинкская группа, МХГ) - ארגון זכויות האדם הוותיק ברוסיה. הארגון הוקם על ידי יורי אורלוב ב-12 במאי 1976 ופעל עד לשנת 1982. הוא הוקם מחדש בשנת 1989.

רובליובקה

רובליובקה (ברוסית: Рублёвка) הוא שם בלתי רשמי של אזור מגורים יוקרתי בפרברים המערביים של מוסקבה.

השם נובע משמו של הכביש המהיר רובליובסקו-אוספנסקויה. אין יחידה מנהלית רשמית בשם "רובליובקה", אבל שם זה הפך פופולרי בחברה ובתקשורת ההמונים. פקידי ממשלה רוסיים רבים ואנשי עסקים מצליחים מתגוררים בקהילות המגודרות של רובליובקה. מחירי הנדל"ן שם הם מהגבוהים בעולם.

במשך שנים אזור כביש רובליובסקויה היה אזור מגורים עבור האצולה הרוסית, מאחר שהיה הדרך שדרכה נסע הצאר בתקופת המאה ה-16 וביתר שאת בתקופת שושלת רומנוב. השליטים מיכאיל פיודורוביץ', אלכסיי מיכאילוביץ', פיוטר הגדול ויקתרינה הגדולה היו נוסעים דרך אזור זה בנוסעם אל מנזר סאבינו-סטורוז'בסקי בזווניגורוד. זהו גם היה אזור ציד מלכותי ואצילים רבים התגוררו כאן כדוגמת הנסיכים יוסופוב, שובאלוב וגוליצין. גם השינוי במצב המדיני לא הביא את בני המעמד הגבוה להדיר את רגליהם מכאן. כאן שכנו מעוני הקיץ של לנין, סטלין ושל כל מזכ"לי המפלגה הקומוניסטית מחרושצ'וב ועד מיכאיל גורבאצ'וב, כך גם מדינאים בכירים אחרים כמו אנסטאס מיקויאן, פליקס דזרז'ינסקי, ניקולאי יז'וב ומדענים ואמנים רבים כמסטיסלאב רוסטרופוביץ', אנדריי סחרוב, דמיטרי שוסטקוביץ' ודיפלומטים זרים. בתקופה הסובייטית לאוניד ברז'נייב התגורר במרחק הליכה מהסופר אלכסנדר סולז'ניצין שנרדף על ידי הקג"ב והסתתר במעונו של רוסטרופוביץ'.

בשנות התשעים של המאה העשרים האזור הפך לביתם של אוליגרכים רבים כמו מיכאיל חודורקובסקי, בוריס ברזובסקי לפני בריחתו לאנגליה וגם נשיא רוסיה מחזיק כאן מעוני קיץ.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974) • סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.