אמצעי תקשורת

אמצעי תקשורת הם ערוצים שונים המשמשים לתקשורת המונים, ובאמצעותם מועבר מידע לציבור הרחב. כינוי מקובל נוסף לאמצעי התקשורת הוא מדיה, כינוי שהגיע לשפה העברית מלטינית דרך האנגלית, צורת הרבים של מדיום.

אמצעי התקשורת כוללים את האמצעים הבאים:

בהתייחסות לכל אחד מאמצעים אלה יש להבחין בין האמצעי, כלומר התשתית הטכנולוגית, ובין התוכן המועבר באמצעות האמצעי. תפעול התשתית הטכנולוגיה הוא עיסוק נפרד לחלוטין מיצירת התוכן, אם כי מובן שמתקיימת אינטראקציה בין השניים.

מודל היסטורי נפוץ להתפתחות של אמצעי תקשורת כולל ארבעה שלבים. בשלב הראשון, שלב הפריצה, מופיע מדיום חדש כמו למשל הקולנוע. בשלב השני, שלב ההתמסדות האופן בו הוא מאורגן הופך לקבוע ולחלק בלתי נפרד מחייו של  הקהל. כפועל יוצא, החברה מפתחת תלות במדיום. בשלב השלישי,  שלב ההתגוננות מופיע אמצעי תקשורת חדש, למשל, הטלוויזיה, המאיים על אמצעי התקשורת הממוסד.  אמצעי חדש זה מפר את האיזון הקיים, ומושך אליו חלק מהקהל. בשלב הרביעי, שלב ההסתגלות, אמצעי התקשורת הוותיק משתנה, ומנסה לבסס חלוקת תפקידים בין השניים. כך, למשל, לאחר הופעת הטלוויזיה, תעשיית הקולנוע שיפרה את אולמות הקולנוע ובייחוד את ציוד ההקרנה והחלה להפיק ולהקרין סרטים בצבע כדי לייחד את חוויית הצפייה בסרטים מהצפייה בטלוויזיה בבית.

ראו גם

אוניברסיטת המדינה של אריזונה

אוניברסיטת המדינה של אריזונה (באנגלית: Arizona State University) היא האוניברסיטה הגדולה במדינת אריזונה שבארצות הברית, ואחת האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות בארצות הברית. בשנת הלימודים האקדמית 2017-2018 היו רשומים לאוניברסיטה 72,000 סטודנטים, מהם 59,198 לתואר ראשון ו-12,630 לתארים מתקדמים. לאוניברסיטה חמישה קמפוסים במטרופולין של פיניקס, ועוד ארבעה מרכזי למידה אזורים ברחבי אריזונה. האוניברסיטה מנוהלת על ידי 'מועצת המנהלים של אריזונה'.ב-2018, האוניברסיטה דורגה על ידי ה-U.S. News & World Report כאוניברסיטה החדשנית ביותר זו השנה השלישית ברציפות, ובמקום ה-115 בדירוג כל האוניברסיטאות בארצות הברית.

דואר אלקטרוני

דואר אלקטרוני (בראשי תיבות: דוֹאֶ"ל; באנגלית: E-mail או Email; אִימֵיְיל) הוא אמצעי תקשורת אלקטרוני המאפשר העברת מסרים כתובים ממחשב אחד למחשב אחר (או לכמה מחשבים אחרים), דרך שרתים, אם מחשבים אלו מחוברים ברשת.

ניתן לשלוח הודעת דואר אלקטרוני בפורמט טקסט פשוט, בפורמט HTML ועוד וניתן לצרף להודעת דואר אלקטרוני גם קבצים.

ניתן לשלוח הודעת דואר אלקטרוני ליותר מנמען אחד במקביל. בדרך כלל, ההודעה עוברת ברשת דרך מספר שרתים עד לשרת שמאחסן את תיבת הדואר של הנמען, ושם היא מחכה לנמען עד שזה ניגש לתיבת הדואר שלו.

ויקיפדיה האירית

ויקיפדיה האירית (באירית: Vicipéid na Gaeilge) היא הגרסה של ויקיפדיה בשפה האירית, המנוהלת על ידי קרן ויקימדיה והוקמה באוקטובר 2003, כאשר הערך הראשון בה נכתב בינואר 2004. מייסד ויקיפדיה זו היה גבריאל ביצ'ם.בנובמבר 2013, נוצר הערך ה־28,000 בוויקיפדיה, והפך אותה לוויקיפדיה ה־85 בגודלה לפי כמות ערכים.

הוויקיפדיה מקיפה כיום מגוון רחב של נושאים, כולל נושאים מגוונים כמו פילוסופיה, גנטיקה, ומונחים ימיים. הוויקיפדיה לוקחת מידע (באישור) ישירות מ־Fréamh an Eolais, אנציקלופדיה של מדע וטכנולוגיה בשפה האירית.ויקיפדיה זו התקבלה לטובה על ידי אמצעי תקשורת בשפה האירית. במאמרו בנושא החזרת הלמידה לטכנולוגיית הלמידה, הציע בארי מקמלין מאוניברסיטת דבלין סיטי, כי אף על פי שוויקיפדיה האירית לעולם לא תכיל מאמרים רבים כמו הוויקיפדיה בשפות הנפוצות בעולם, היא עדיין משאב שימושי. הוא הרגיש שחיפוש ידע על תחומי נושא מסוימים זה עשוי להיות מועיל יותר מאשר חיפוש בוויקיפדיות באנגלית ובשפות אחרות, מכיוון שאופי ההתפתחות שלה יביא אותו להכיל את המאמרים היחידים, הראשוניים או המוחלטים בוויקיפדיה בשפה כלשהי על האזורים האלה.

מקורות אקדמיים אחרים הדגישו את ערכו החינוכי של האתר. תפקידה של הוויקיפדיה האירית ככלי חינוכי ברמה השלישית הוכר בהקשר של שימוש בוויקימדיה, הכוללת פרויקטים הנתמכים על ידי NUI Galway, האוניברסיטה הלאומית של אירלנד.

ולדיווסטוק

ולדיווסטוק (ברוסית: Владивосто́к — להאזנה (מידע • עזרה) – שליטה במזרח) היא עיר גדולה במזרח הרחוק הרוסי ברוסיה על חופו של הים היפני. נמל וולדיווסטוק חופשי מקרח במשך כל השנה, ומשמש כנמל הבית של צי האוקיינוס השקט של רוסיה. העיר היא בירת מחוז פרימורסק, בירת המזרח הרחוק הרוסי והיא התחנה הסופית לרכבת הטרנס סיבירית.

בעיר מתגוררים 606,589 תושבים (על פי מפקד אוכלוסין משנת 2017), ובספטמבר 2012 היא אירחה את פסגת APEC, הפורום לשיתוף פעולה כלכלי בין מדינות אסיה והאוקיינוס השקט.

העיר מהווה בסיס לצי האוקיינוס השקט, מרכז ההשכלה והמדע הגדול ביותר באזור המזרח הרחוק הרוסי ובה שוכנת האוניברסיטה הפדרלית של המזרח הרחוק ומחלקת המזרח הרחוק של האקדמיה הרוסית למדעים.

העיר הוקמה כנמל צבאי בקיץ 1860 ובשנת 1880 הפכה לעיר. החל משנת 1888 מהווה מרכז אדמיניסטרטיבי של מחוז פרימורסקי ומשנת 1938, בירת מחוז פרימוריה. מאוקטובר 2015 נמל העיר חופשי מביקורות מכס ומס.

טלפון

טלפון (מאנגלית: Telephone) הוא אמצעי תקשורת המאפשר העברת קול דו-כיוונית, כאותות חשמליים, למרחקים, בעזרת כבלים מוליכים (העשויים בדרך-כלל נחושת או סיבים אופטיים) ובאמצעות התקני קשר רדיו שונים. המילה טלפון מורכבת משתי מילים יווניות, "טֶלֶה" שפירושה מרחק ו"פון" שמשמעותה קול. עם התפתחות הטכנולוגיה התאפשר להעביר בטלפון לא רק קול אלא גם טקסט, תמונות ווידאו.

מדיה

מדיה היא צורת הרבים של המילה הלטינית "מדיום", אולם השימוש מקובל בה גם בלשון יחיד.

האם התכוונתם ל...

נשק גרעיני

נשק גרעיני הוא נשק שכוחו ההרסני נוצר על ידי תגובה גרעינית של ביקוע או היתוך. אלה מושגים בדרך כלל באמצעות הפעלת פצצת ביקוע גרעיני. אפילו פצצה גרעינית (שלעיתים נקראת גם "מתקן גרעיני") בעלת תפוקה של נשק גרעיני נמוכה היא בעלת עוצמה גדולה יותר מכל כלי נשק קונבנציונלי. מתקן גרעיני יחיד מסוגל להשמיד עיר שלמה.

בהיסטוריה של הלוחמה נעשה שימוש בנשק גרעיני רק פעמיים. שני המקרים אירעו בשלהי מלחמת העולם השנייה. המקרה הראשון אירע בבוקר ה-6 באוגוסט 1945, כשארצות הברית הטילה את פצצת האורניום "ילד קטן" על העיר היפנית הירושימה. המקרה השני אירע שלושה ימים לאחר מכן כשארצות הברית הטילה את פצצת הפלוטוניום "איש שמן" על העיר נגסאקי. השימוש בכלי נשק אלה, שתוצאתו המיידית הייתה הרג של מאות אלפי אזרחים (הערכות נעות בין 100,000 ל-200,000 בני אדם הרוגים, מספר שאף גדל לאורך הזמן כתוצאה מחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית שיצרו הפיצוצים) היה ונותר שנוי במחלוקת. מבקרים מרחבי העולם טענו שהיו אלה פעולות לא הכרחיות של הרג המוני. לעומתם טענו אחרים, כי שימוש זה הפחית את מספר הנפגעים בשני הצדדים על ידי החשת סיומה של המלחמה, ובעיקר מנעו מארצות הברית את הצורך לממש את הפלישה המתוכננת ליפן, שהייתה צפויה לקפח את חייהם של מאות אלפי חיילים אמריקאים.

מאז הפצצת הירושימה ונגסאקי, בוצעו יותר מאלפיים פיצוצים של מתקנים גרעיניים למטרות ניסוי גרעיני, הרתעה במסגרת המלחמה הקרה או עימותים אחרים, והדגמה. המדינות היחידות הידועות כמי שביצעו ניסויים כאלה הן (לפי סדר כרונולוגי): ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת (בריטניה), צרפת, סין, דרום אפריקה, הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית.

אפשר שמספר מדינות אחרות מחזיקות ברשותן נשק גרעיני, אך לא הודו בכך מעולם בפומבי או שטענתן בדבר ההחזקה לא אומתה. לדוגמה, ישראל נוקטת מדיניות של עמימות באשר ליכולותיה הגרעיניות למרות הערכות כי יש ברשותה מאות ראשי קרב גרעיניים וכן יכולות שונות לשיגורם. בעבר דווח באמצעות ויקיליקס כי טורקיה אף היא מחזיקה בפצצת אטום אך היא מעולם לא אישרה זאת. איראן הואשמה על ידי האומות המאוחדות ומדינות רבות בפיתוח תוכניות גרעין למטרות צבאיות ואף הוטלו עליה ועל קוריאה הצפונית סנקציות כלכליות ואחרות. דרום אפריקה פיתחה אף היא נשק גרעיני בחשאי, אך התפרקה ממנו בתחילת שנות התשעים. סוריה הואשמה אף היא על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי עסקה בפיתוח נשק גרעיני לאחר שביצעה בדיקות בעקבות פרסומי אמצעי תקשורת בינלאומיים על הפצצת כור גרעיני בשטחה על ידי ישראל.

בפצצות גרעיניות נעשה שימוש גם למטרות שאינן צבאיות, כגון ניסויים מדעיים. יסודות סינתטיים כגון איינשטייניום, שנוצרו בעת הביקוע הגרעיני, התגלו כתוצאה מהניסוי הראשון בפצצת מימן.

סוכנות ידיעות

סוכנות ידיעות היא ארגון שמספק תוכן חדשותי לאמצעי תקשורת. ישנן סוכנויות ידיעות שתכלית קיומן מסחרית, בעוד אחרות פועלות מטעם ממשלות למטרות הסברה.

סוכנות ידיעות מסחרית מספקת שירות לעיתונים, אתרי אינטרנט וערוצי טלוויזיה ורדיו. היא מעסיקה עיתונאים וצלמים במוקדי חדשות ברחבי העולם, כדי שייצרו כתבות ודיווחים חדשותיים. את התכנים האלה מפיצה הסוכנות למספר רב של אמצעי תקשורת, תמורת תשלום. באופן זה מקבלים אמצעי התקשורת השונים תוכן שהיה עולה להם כסף רב יותר לייצר בעצמם, לו היו צריכים להחזיק שליחים במקומות מרוחקים.

סוכנות הידיעות הראשונה הייתה AFP הצרפתית, שנוסדה ב-1835. ב-1846 נוסדה AP בארצות הברית, כיום סוכנות הידיעות הגדולה בעולם. AP היא קואופרטיב שלא למטרות רווח והשותפים בה הם מספר רב של עיתונים וגופי תקשורת, אשר חולקים ביניהם את התוכן שהם מייצרים. גופי תקשורת אחרים, שאינם שותפים, יכולים לרכוש ממנה את התוכן שהיא מייצרת.

בעבר המידע היה מופץ למנויי הסוכנויות על ידי טלגרף, ולכן הן עדיין נקראות באנגלית גם בשם wire service. כיום מופץ המידע בעיקר באמצעות לוויינים ובאמצעות האינטרנט.

בין השנים 1950 ל-2006 פעלה בישראל סוכנות הידיעות עתי"ם, שהייתה סוכנות הידיעות הישראלית הראשונה.

כיום פועלת בישראל סוכנות הידיעות תצפית.

סרט תעמולה

סרט תעמולה הוא סרט קולנוע שיש בו צורה כלשהי של תעמולה. סרטי תעמולה עשויים להיות "עטופים" בדרכים רבות, אבל הם לרוב הם מוצגים כהפקות תיעודיות מתוסרטות, ולמעשה הם סרטים אשר הופקו על מנת לשכנע את הצופים בעמדה פוליטית ספציפית או על מנת להשפיע על דעת הקהל או ההתנהגות של הצופים; לעיתים קרובות הדבר נעשה באמצעות הצגת מידע באופן סובייקטיבי, ובמקרים רבים - מידע שנועד להטעות בכוונת תחילה את הצופים.תעמולה יכולה להיות מוגדרת גם כיכולת "לייצר ולהפיץ מסרים פורים שלאחר שיזרעו, ינבטו בתרבויות אנושיות גדולות". עם זאת, במאה ה-20, נוצרה תעמולה "חדשה", שמקורה בצרכיהם של ארגונים פוליטיים שונים להעביר מסרים אשר עשויים "להשפיע על קבוצות אנשים רלוונטיות לשנות את עמדותיהן כך שיתאימו לאינטרסים שלהם [של הארגונים הפוליטיים]". סרט הקולנוע, אשר פותח בתחילה על ידי האחים לומייר בשנת 1896, סיפק אמצעי ייחודי המאפשר גישה לקהלים גדולים בבת-אחת; הקולנוע היה אמצעי תקשורת המונים האוניברסלי הראשון, מאחר שהיה באפשרותו להשפיע על הצופים הן כיחידים והן כחלק מקהל רב, מה שהפך אותו במהירות לכלי בידי ממשלות וארגונים לא-מדינתיים לצורך העברת מסרים אידאולוגיים הרצויים להם. כפי שננסי סנואו מציינת בספרה, Information War: American Propaganda, Free Speech and Opinion Control Since 9-11: "התעמולה מתחילה במקום שבו החשיבה הביקורתית מסתיימת".

עירום

עירום הוא מצב בו אנשים אינם לובשים בגדים לגופם ואיברי המין שלהם גלויים. לבישת פחות בגדים מהמקובל בתרבות מסוימת או במצב מסוים, נקראת עירום חלקי. אנשים לרוב עירומים בשעת רחצה, החלפת בגדים וקיום יחסי מין, ולעיתים בעת שינה, שחייה, שיזוף ועוד.

עלון שבת

עלון שבת (מכונה גם עלון פרשת השבוע) הוא עלון המחולק בבתי כנסת בשבתות. בעלון מופצים דברי תורה, שמבוססים על פרשת השבוע של אותה שבת, לעיתים גם יחד עם התייחסות לענייני השעה. כאשר העלון מופץ מטעם גוף אידאולוגי לרוב ניתן גם ביטוי להשקפת עולמם של מוציאי העלון. נכון לשנת תשע"ח יוצאים לאור למעלה מ-500 עלונים כל שבוע.כמו כן, ישנם עלוני שבת שמופצים מטעם חברות פרסום ושיווק. בשל מגמה מסחרית זו, התעוררה ביקורת על תופעת העלונים ותפוצתם.

על השפעתם של עלוני השבת אמר ירון לונדון: "היום יש כל כך הרבה אמצעי תקשורת: לא רק עיתונות מודפסת, אלא בעיקר האינטרנט והמון המון עיתונות דתית מסוגים שונים, שלדעתי השפעתם המצטברת גדולה יותר מהעיתונות הממוסדת. למשל עלוני בתי הכנסת. זה אמצעי תקשורת עצום בתפוצתו והשפעתו. כאשר מדברים על ימין ושמאל בתקשורת לא מביאים בחשבון את המדיה הזאת."

צנזורה

צֶנְזוּרָה (מלטינית: censere להעריך) היא פיקוח ושליטה על הפצת מידע, דעות וספרות; היא מוטלת לרוב על ידי גופי ממשל. לעיתים קרובות צנזורה מופעלת על ניסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות. הדיון סביב הצנזורה, כולל לעיתים קרובות אמצעים פחות רשמיים של שליטה בתודעה, כגון הדרה של רעיונות מסוימים מאמצעי תקשורת ההמונים. המידע המצונזר נע בין מילים מסוימות למושגים ורעיונות שלמים.

הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהן.

כיום יש חמישה סוגי צנזורה עיקריים:

מוסרית (סרטים, מחזות), כשהנימוק הוא "מניעת תועבה" מהצופים.

מדינית, בנוסף לסרטים ולמחזות גם ספרים, כתבי-עת, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת, לשם מניעת ביקורת על המשטר.

ביטחונית (צבאית), שמטרתה למנוע חשיפת סודות צבאיים וביטחוניים.

משפטית, המתבטאת בצווי איסור פרסום (של שמות חשודים, מהות העבירה, או הגנה על פרטיותו של הקורבן).

צנזורה כלכלית, המוטלת על ידי גופים מסחריים, במטרה לשרת אינטרסים כלכליים או עסקיים.לעיתים מתקיימת צנזורה פנימית שאותה מטיל אמצעי התקשורת על עצמו, על-פי אינטרסים שלו, שעומדים בסתירה לעיקרון של זכות הציבור לדעת.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הציע הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי תחת המילה צנזורה את המילים בּידוּק או בִּדֹּקֶת – ותחת צנזוֹר הציע בַּדָּק; תחת הפועל מצנזר חידש מְבַדֵּק, ותחת משרד הצנזוֹרים – מִבְדקה. כיום משמשת המילה בידוק במיוחד במשמעות בידוק ביטחוני.

קשר רדיו

קשר רדיו הוא מכלול הדרכים להעברה של מסרים בין נקודות מרוחקות באמצעות אפנון של גלי רדיו.

קשר רדיו הוא הטכניקה העיקרית לתקשורת אלחוטית, ולכן יש המשתמשים במושג "תקשורת אלחוטית" כשכוונתם היא לקשר רדיו.

רדיו פיראטי

המונח רדיו פיראטי מתייחס לשימוש בתדר רדיו לצורך שידורי רדיו מבלי לקבל רישיון לכך על ידי הרשות האחראית על מתן רישיונות לכך. מעבר לרצון של הממשלה להסדיר את שידורי הרדיו, שהם אמצעי תקשורת חשוב, נובע הצורך ברישיון ממספרם המוגבל של התדרים לשידור. בנוסף לגזילתם של אלה, השידור הפיראטי מסכן לעיתים את התעופה, שכן למרות שאינו פועל במכוון בתדרים התעופתיים, הוא עלול להפריע לקשר בין מטוסים ומגדלי הפיקוח. דבר זה נמנע במערך הרדיו החוקי על ידי אמצעים טכניים מתאימים.

הלוגיקה שעומדת מאחורי האיסור על שידורי רדיו לא מורשים מסתמכת על אספקטים ערכיים ומעשיים. מבחינה ערכית גלי הרדיו שעל גבם מועברים שידורי הרדיו מוכרים ברוב מדינות המערב כמשאב ציבורי מוגבל. השימוש במשאב מוגבל זה ללא אישור מהווה גניבה מהציבור.

מבחינה מעשית תחנות הרדיו הפיראטיות פועלות באופן שאינו כפוף לאף גורם מפקח וממתן, בכך פעילותן "דורסת" תדרים של תחנות רדיו אחרות ולעיתים אף פוגעות בפעולות קשר של הצבא ושל שדות תעופה. בעיה נוספת בתחנות הפיראטיות היא שפעילותם לרוב עוברות על חוקי זכויות יוצרים, על תקנות המס בגין הפרסומות המשודרות בערוצים אלו ועוד.

לפיכך מוטל בכל מדינה על אחד המשרדים הממשלתיים תפקיד רישוי ופיקוח מטעם המדינה על השימוש בגלי רדיו. בישראל ניתן פיקוח זה למשרד התקשורת.

ריאיון עיתונאי

בתקשורת המונים, ראיון (לפי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון העברית, יש לכתוב ריאיון) הוא שיחה בין מראיין לבין מרואיין, שעיקרה שאלות שמפנה העיתונאי אל המרואיין, כדי לקבל מידע בנושא מסוים לשם הצגתו לציבור, ובפרט כדי להציג את דעותיו של המרואיין. לעיתים משתתפים בראיון יותר מאשר מראיין אחד או יותר מאשר מרואיין אחד.

ראיון משמש את כל אמצעי תקשורת - עיתונים, כתבי עת, רדיו וטלוויזיה, ותוצאותיו מתפרסמות בדרך כלל לאחר עריכה, אך לעיתים נערך הראיון בשידור חי, שבו יכולת העריכה מצומצמת ביותר.

ראיון מתבצע בטכניקות אחדות:

מפגש פנים אל פנים של המראיין והמרואיין

שיחת טלפון בין המראיין והמרואיין

התכתבות בדואר אלקטרוני

ראיון טלוויזיה שבו נמצאים המראיין והמרואיין בשני אולפנים שונים, רחוקים זה מזה.לעיתים מתנה המרואיין תנאים שונים באשר לתוכן הראיון, כגון הימנעות משאלות מסוימות, זכותו לבדוק את התוצאה הסופית ולמחוק ממנה תכנים שאינם לרוחו, וכדומה. תנאי מסוג אחר הוא דרישת תשלום בתמורה לראיון. תנאי בכיוון הפוך הוא הדרישה מצד אמצעי התקשורת לבלעדיות, כלומר התחייבות של המרואיין שלא לתת ראיון לאמצעי תקשורת אחר עד לפרסומו של הראיון שלגביו נדרשת בלעדיות. היכולת להתנות תנאים כאלה תלויה ביחסי הכוחות בין המרואיין למראיין, בעיקר כפונקציה של מידת הביקוש של אמצעי התקשורת לראיון עם מרואיין זה.

ראיון ברדיו מושמע בקולו של המרואיין, ובראיון בטלוויזיה אף פניו נראות ולכן אי אפשר לשים בפיו דברים שלא אמר, אם כי ניתן להשמיע רק חלק מהדברים, באופן שיקבלו משמעות מעט שונה מזו שהמרואיין התכוון אליה. בנסיבות אלה, כאשר לאחר שידור הראיון המרואיין חש שלא בנוח עם תוצאות דבריו, הוא נותן את ההסבר הנפוץ "דבריי הוצאו מהקשרם". בראיון לכתב עת ניתן גם לייחס למרואיין דברים שכלל לא אמר, ולעיתים, לאחר פרסום הדברים, אכן פורץ ויכוח בין המרואיין למראיין, האם דברים שהופיעו בראיון המודפס אכן נאמרו. מראיינים נוהגים להקליט את הראיון, כדי שיוכלו לתמלל אותו לאחר מכן. הקלטה זו גם מאפשרת למראיין להוכיח שדברים שכתב בשם המרואיין אכן נאמרו. מרואיין זהיר מקליט אף הוא את הראיון, כדי שאף הוא יוכל להוכיח מה אמר ומה לא אמר.

לעיתים נאמרים בראיון דברים המוגדרים על ידי המרואיין כ-off the record (לא לציטוט או לייחוס) - אלה דברים שנאמרים רק לידיעתו של המראיין, ולא נועדו לפרסום. מידע אחר נמסר כ"רקע" - זהו מידע שניתן לפרסמו, אך לא לייחסו למרואיין. אלה כללים שאינם כתובים, אך מראיין המפר אותם מסתכן בהחרמתו, לפחות על ידי מרואיין זה.

תיאטרון

תיאטרון (מיוונית עתיקה: θέατρον) הוא ענף של אמנויות הבמה, שעניינו הצגת סיפורים (נרטיב) בפני קהל, בעזרת שילוב אמצעי תקשורת, כדיבור, תנועה, שפת גוף, מוזיקה, קול, תאורה, או מיצג חזותי (כדוגמת תפאורה או וידאו ארט) - למעשה, כל אחד מהאמצעים המקובלים באמנויות הבמה משמש בתיאטרון. הופעה על בימת-תיאטרון נקראת משחק.

בנוסף לסגנון המוכר של הצגת עלילה באמצעות דו-שיח על הבמה, תיאטרון עשוי ללבוש גם צורות אחרות, כדוגמת אופרה, בלט, פנטומימה, מחזמר, תיאטרון בובות, קבוקי ואופרה סינית.

מלבד השחקנים, בהפקה לוקחים חלק גם במאי תיאטרון (אשר אמון על הניהול האמנותי של כלל ההפקה), המפיק (אשר מנהל את הפן הטכני של ההפקה), מעצבי התפאורה, התלבושות והתאורה, ולעיתים אף דרמטורג, וכן המחזאי או המעבד הטקסטואלי.

בהגדרתו הרחבה אירוע תיאטרוני מתרחש כאשר א' מגלם את ב' בפני ג', שחקן המגלם דמות בפני קהל. ערך זה עוסק בעיקר בתיאטרון בהגדרתו המצומצמת, כלומר, הצגתם של מחזות עלילתיים כאוסף תמונות (סצנות) עוקבות של דו-שיח, רב-שיח או מונולוג, שהשחקנים מנהלים על הבמה.

תקשורת

תקשורת היא תחום בחברה ובמדע שמהותו היא תהליך של העברת מסרי מידע. המשתתפים יכולים להיות שני בני אדם, בעלי חיים ואף מחשבים.

תקשורת אלחוטית

תקשורת אלחוטית היא מכלול הדרכים להעברה של מסרים בין שתי נקודות מרוחקות ללא שימוש בקווי תקשורת פיזיים (שאפיינו את הטלפון הקווי והטלגרף).

הטכניקה העיקרית לתקשורת אלחוטית היא קשר רדיו, ולכן יש המשתמשים במושג "תקשורת אלחוטית" כשכוונתם היא לקשר רדיו. עם זאת, בתקשורת אלחוטית נכללות דרכי תקשורת נוספות שאינן כרוכות בקווי תקשורת פיזיים, ובהן:

גלי קול, בעיקר באולטרה סאונד - קול בתדירות גבוהה מזו שאדם יכול לשמוע.תקשורת אופטית:

אור נראה, ובפרט תקשורת באמצעות קרן לייזר.

גלים אלקטרומגנטיים שאינם גלי רדיו, כגון תקשורת בקרינה תת-אדומה.יש המרחיבים את ההגדרה של תקשורת אלחוטית כך שתכלול גם אמצעי תקשורת מיושנים, שאינם פועלים באמצעות אפנון של גל נושא:

דואר יונים: העברת דברי דואר באמצעות יונה.

איתות חזותי: סימני עשן, סמפור, איתות באמצעות דגלים.תקשורת אלחוטית משמשת לקשת רחבה של טווחים, החל מטווח קצר מאוד (שן כחולה, שלט רחוק), וכלה בטווח ארוך מאוד (לוויין תקשורת).

בתחילת דרכה של התקשורת האלקטרונית, היא פעלה בתקשורת קווית בלבד, בטלגרף, בטלפון וכדומה. לאחר מכן פותחה תקשורת אלחוטית בגלי רדיו. שני כיווני ההתפתחות (מקווי לאלחוטי, ומאלחוטי לקווי) מתקיימים זה לצד זה. לדוגמה:

תקשורת טלפון החלה באמצעות תשתית קווית וכעת ניתנת גם באמצעות תקשורת אלחוטית (טלפון סלולרי).

שידורי טלוויזיה החלו בתקשורת אלחוטית (גלי רדיו) וכעת ניתנים גם באמצעות תקשורת קווית (טלוויזיה בכבלים).פעמים רבות מתקיים שילוב של שתי דרכי התקשורת באותה שיחה. דוגמאות:

שיחת טלפון בין יבשתית, שחלקה נעשה בתקשורת קווית וחלקה בתקשורת אלחוטית באמצעות לוויין תקשורת

טלפון אלחוטי ביתי, שבו הקשר בין המטלפן לעמדת הבסיס שבביתו נעשה בתקשורת אלחוטית, והקשר מעמדת הבסיס למרכזייה נעשה בתקשורת קווית.

שיחה מטלפון קווי לטלפון סלולרי.

תקשורת המונים

תקשורת המונים היא הכינוי לאמצעי התקשורת המגיעים לקהל יעד נרחב במיוחד, בניגוד לתקשורת בין אישית, הפונה לאדם יחיד. קטגוריה זו כוללת עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, קולנוע וספרות ועוד. לתקשורת המונים תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובתפיסת הציבור הרחב את המציאות.

לכל אמצעי תקשורת קיים קהל יעד - ציבור הצרכנים של אמצעי זה, וארגון מייצר (מערכת עיתון, בוני אתר, תחנת שידור וכו'). כמו כן, מחולקים אמצעי התקשורת לעולם התוכן, והמדיה - האמצעי שבאמצעותו מופץ התוכן. ביניהם קיים קשר הדוק.

תקשורת זו מאופיינת לרוב בדפוסים המוניים, כלומר - אין צרכן התקשורת אחראי על תוכנה וצורתה, ואינו תופס את יכולת העיצוב שלו את אמצעי התקשורת. אמצעי תקשורת אלו מיוחדים מאמצעי תקשורת אחרים בכך שהם מיוצרים על ידי ארגונים מעטים מסוימים, ונצרכים על ידי קהל גדול ופסיבי.

רשת האינטרנט נבדלת בחלקה מהגדרה זו, משום שחלק ניכר ממנה מנוהל על ידי ההמונים - צרכני התקשורת עצמם. אתרים שהוקמו על ידי העיתונות הממוסדת (כגון אתרי החדשות הגדולים) עדיין כבולים ל"כללים" שהיו תקפים לפני עידן האינטרנט, ולכן עדיין שייכים להגדרה של תקשורת ההמונים המסורתית, אך אתרים קטנים ובעיקר גולשים פרטיים אינם רואים עצמם מחויבים לכללים אלו. כך קורה שבעוד שבתקשורת נמנעים פרסומים שונים עקב איסור פרסום או עקב בעייתיות מוסרית לפרסום ידיעה זו או אחרת (למשל תמונות של ראש ארגון טרור לאחר חיסולו), ניתן למצוא אותן בפורומים, בחדרי הצ'ט, באתרים פרטיים וברשימות תפוצה.

מאפיין נוסף המצוי לרוב בתקשורת ההמונים, הוא אקטואליות- תקשורת ההמונים עוסקת מבחינה תוכנית בתחומים רלוונטיים לתקופת ההווה עבור קהל-היעד.

מבחינה כלכלית, עלותה של תקשורת ההמונים מורכבת מעלות האמצעים הטכניים ליצירתה ולהפצתה, ומשעות העבודה של הסגל האחראי על התוכן (בעיקרו כותבים ועורכים). עלות זו עשויה להיות ממומנת באמצעים רגילים, כלומר- על ידי גוף ציבורי או על ידי תשלום של הצרכן, אולם מקובלת צורת מימון נוספת בחברה הקפיטליסטית - פרסום.

חוקר תקשורת מרכזי במאה ה-20 הוא מרשל מקלוהן, שטבע את המושג הכפר הגלובלי, שמשקף את עולמנו בעידן התקשורת האלקטרונית. רעיון מרכזי נוסף של מקלוהן הוא "המדיום הוא המסר", שמציין שהשינויים בחברה מתרחשים בעקבות שינויים במדיום. המדיום הוא הדומיננטי, הוא זה שקובע את אופי החברה ולא המסר, כפי שהיה נהוג לחשוב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.