אמציה

אֲמַצְיָה היה מלך יהודה בין השנים 797 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס. בנו של יהואש.

אמציה עלה לשלטון על רקע קשר שקשרו אנשי הארמון נגד אביו יואש. אמציה הוציא להורג רק את רוצחי אביו אך לא העניש את בני משפחותיהם והנלווים להם, עובדה הנזקפת לזכותו בספרי התנ"ך מלכים ודברי הימים, אשר ראו בכך עדות לרצונו של אמציה לנהוג לפי חוקי התורה: "וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִיש בְּחֶטְאוֹ יוּמָת" (מל"ב יד, ו; המקבילה בדה"ב כה, ד). יש מקום לספק אם הימנעות זו נבעה מחסידותו של אמציה או מחולשת הקבוצה שתמכה בו. רמז לחולשתו בעת עלייתו לכס נמצא בכך שהוא הוציא להורג את הקושרים רק כאשר שלטונו התבסס דיו: "וַיְהִי כַּאֲשֶר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו" (מל"ב יד, ה; דה"ב כה, ג).

מלבד אירוע זה, ופרטים על נסיבות מותו של אמציה, הרי שלגבי 29 שנות מלכותו מסופר בספר מלכים בהרחבה רק על מלחמתו ביהואש מלך ישראל, בסמוך לבית שמש, ואילו בספר דברי הימים נוסף פירוט על מלחמתו באדום, בה היו טמונות הסיבות שהביאו אותו למלחמה עם ישראל.

אמציה
Amasias
איור משנת 1553
לידה 822 לפנה"ס
ירושלים, ממלכת יהודה
פטירה 769 לפנה"ס (בגיל 53 בערך)
לכיש, ממלכת יהודה
מדינה ממלכת יהודה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב יהואש
אם יהועדן
צאצאים עוזיהו
יורש העצר עוזיהו
מלך יהודה ה־9
797 לפנה"ס – 769 לפנה"ס
(כ־28 שנים)

המלחמה נגד אדום

מאז מרידת אדום ביהודה בימי שלטונם המשותף של יהושפט ויורם מלכי יהודה (סביב 848 לפנה"ס) ועד לאמצע ימי מלכותו של אמציה, היינו במשך כ-60 שנה, הייתה אדום עצמאית, ולפחות לא הייתה כפופה לממלכת יהודה. ארץ אדום נזכרת בכתובת מכלח של אדד-ניררי השלישי (812 לפנה"ס עד 783 לפנה"ס), כמלך שהעלה מס למלך אשורי זה לצד ממלכת ישראל ופלשת.
במטרה להחזיר לעצמו שליטה באדום, ערך אמציה מפקד של יוצאי הצבא. הצורך בעריכת המפקד מוסבר באירועים המדיניים הקודמים: הסכסוכים הפנימיים בימי עתליה ויהואש, השיעבוד לחזאל, וכעת הניסיון להחזיר את השליטה על אדום לידי יהודה. ככל הנראה במרוצת תקופה זו (842-798) הוזנחו ענייני הצבא. הנחה זו מתבססת על רקע השוואת גודל צבאו של אמציה לזה של יהושפט: לעומת המספר המיוחס לצבאו של יהושפט - מיליון ו-160 אלף, לרשות אמציה עמדו רק 300 אלף (דבה"ב כה, ה). אמציה סבר שאין מספר זה מספיק ושכר מיהואש מלך ישראל 100 אלף חיילים (שם, ו).

ספר דברי הימים מספר על איש האלוהים שבא אל אמציה והורה לו שלא לשתף בקרב עם אדום את החיל ששכר מישראל: "וְאִיש הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו לֵאמֹר הַמֶּלֶךְ אַל יָבֹא עִמְּךָ צְבָא יִשְׂרָאֵל כִּי אֵין ה' עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם. כִּי אִם בֹּא אַתָּה עֲשֵׂה חֲזַק לַמִּלְחָמָה יַכְשִילְךָ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי אוֹיֵב כִּי יֶש כֹּחַ בֵּאלֹהִים לַעְזוֹר וּלְהַכְשִיל" (דה"ב כה, ז-ח). פרשה זו תמוהה, שכן קשה להניח שהתנגדות זו הייתה קשורה בהתנגדות לישראל מצד "בני הנביאים" על רקע דתי: הרי בישראל שלט באותה עת יואש נכדו של יהוא, המלך שטיהר את ממלכת ישראל מפולחן הבעל הצורי, בעוד שביהודה היו עדיין קיימות הבמות. אפשרות אחת היא להניח, שההתנגדות הייתה אכן על רקע דתי, אך היא באה על רקע שעיקרו אינו ידוע, לפיו בימי יהואחז מלך ישראל שב הכל לקדמותו - זאת על סמך הנאמר במל"ב יג, ב: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר מִמֶּנָּה". הנחה זו מוצאת תמיכה בנבואתו של הושע, בן דורו של ירבעם ב'. אפשרות אחרת להבין התנגדות זו מובנת על רקע יחסם השלילי של מלכי ישראל כלפי המקדש בירושלים. היינו - לא עצם הפילוג בין הממלכות הוא שהיווה חטא, שהרי על פי מל"א, יב, כב-כד מנע איש האלוהים את רחבעם מלעלות למלחמה נגד ישראל בטענה שהפילוג הוא רצון ה': "וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְמַעְיָה אִיש הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שוּבוּ אִיש לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְמְעוּ אֶת דְּבַר ה' וַיָּשֻבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר ה'". החטא של מלכי ישראל היה בכך שהם לא הכירו במקדש בירושלים. ואכן הנביאים לא חלקו באופן מפורש על זכות קיומה העצמאי של ממלכת ישראל; טענותיהם מכוונות אך ורק נגד ההיבט הפולחני-דתי.

תוצאת המסע נגד אדום מסוכמת בקצרה במל"ב יד, ז: "הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ יָקְתְאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה". "סלע" היא ככל הנראה א-סלע, כ-3 ק"מ דרומית לא-טפילה בדרך בין טפילה לבצירה ופונון בערבה. מסתבר על-כן, שהמלחמה התנהלה על מבואות ארץ אדום מצד הערבה (גיא מלח נמצאת אולי בוואדי שמתחת לג'בל מוליח). כיבוש סלע, שהיא גבעה מבוצרת החולשת על סביבותיה וקרובה לבצרה (בוצירה), שהייתה בימי בית ראשון העיר הראשית בצפונה של אדום, נתן ביד אמציה את השלטון על צפון אדום, אך כנראה לא עלה בידו לכבוש את אדום כולה, שכן עוזיהו בנו הוא שהשלים את ההשתלטות על אדום.

ספר דברי הימים מוסיף פרטים שאינם נזכרים בספר מלכים על עניין הניצחון על אדום: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָבוּ בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאש הַסָּלַע וַיַּשְלִיכוּם מֵרֹאש הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעו.ּ" חז"ל מבקרים מאד את מעשהו האכזרי של אמציה בהשלכת השבויים מן הסלע, וכנראה שעקב מעשה זה נענש אמציה בפשיטה של הגדוד הישראלי: "וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְלֹשֶת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה.".

אמנם אמציה לא פירש את פשיטת הגדוד כעונש אלוהי, אלא כתוצאה טבעית שנגרמה בעקבות ציותו לדברי הנבואה לשלח את הגדוד, ועל כן אמציה בכעסו עזב את אלוקיו ואף איים על נביאו:
"וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר. וַיִּחַר אַף ה' בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ. וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ חֲדַל לְךָ לָמָּה יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְחִיתֶךָ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָמַעְתָּ לַעֲצָתִי" (דה"ב כה, יב-טז).

המלחמה נגד ישראל

מיד לאחר המלחמה באדום פותח אמציה במלחמה בישראל שמסתיימת בכישלון חרוץ:
"וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְלַח אֶל יוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים... וַיַּעַל יוֹאָש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶמֶש אֲשֶר לִיהוּדָה. וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִיש לְאֹהָלָיו. וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָש מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָמֶש וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָב שֹמְרוֹן" (דה"ב כה, יז-כד; והמקבילה במל"ב יד, ח-יד).

לפי התיאור בספר מלכים - עניין הכרזת המלחמה מצדו של אמציה על ישראל אינו מובן, שכן בספר מלכים לא הובא פרשת הביזה וההרג שביצעו בערי יהודה הגדוד הישראלי ששוחרר לחזור לביתו ולא שותף במסע נגד אדום. בספר דבה"י מובא עניין זה והדברים הופכים לברורים יותר: "וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶר הֵשִיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְלֹשֶת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה" (דה"ב כה, יג). יש להניח שמעשה זה חולל סערת רגשות וזעם רב ביהודה. וזה מה שהביא את מלך יהודה לצעדו הבא ולמלחמה. אמנם ספר דברי הימים מדגיש לצד סיבה זו גם את הסיבה הרוחנית לכישלון זה: "וְלֹא שָמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם.", זאת בהתאם לדרכה של ההיסטוריוגרפיה המקראית שנותנת סיבתיות כפולה למאורעות ההיסטוריים - ההסבר הראלי וההסבר הרוחני[1].

15 שנותיו האחרונות של אמציה

15 שנותיו האחרונות של אמציה (לאחר תבוסתו נגד יואש מלך ישראל) לוטות בערפל ומעוררות חילוקי דעות. אמציה המשיך לשלוט ביהודה 15 שנה אחר מות יואש מלך ישראל (ולדעת חז"ל, כמו לדעת היסטוריונים רבים, 14 שנה אחרי מותו יואש וכ-15 שנה לאחר מלחמתו ביואש): "וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָש מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹאָש בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵש עֶשְׂרֵה שָנָה" (מל"ב יד, יז). אולם, אין לדעת האם כשלונו במלחמה נגד יואש גרם להדחתו מכס המלוכה (ראו להלן). גם אמציהו, בדומה לאביו, מת בסופו של דבר בקשר חצר: "וַיִּקְשְרוּ עָלָיו קֶשֶר בִּירוּשָלִַם וַיָּנָס לָכִישָה וַיִּשְלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָה וַיְמִתֻהוּ שָׁם. וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ עַל הַסּוּסִים וַיִּקָּבֵר בִּירוּשָׁלִַם עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד" (מל"ב יד, יט-כ; דה"ב כה, כז-כח). גם פסוק זה מעורר חילוקי דעות באשר לסופו (ראו להלן), כמו גם הפסוק: "ומעת אשר סר אמציהו מאחרי ה' ויקשרו עליו בירושלים וינס לכישה, וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם" (דבהי"ב כ"ה, כז) – כלומר, אין לדעת האם הכוונה היא לאחר עבודת האלילים המוזכרת לעיל שלאחר מלחמתו באדום, או התנהגותו בתחום הדתי מספר שנים לאחר מכן.

לפי מסורת חז"ל, לאחר תבוסתו מול יואש מלך ישראל, קשרו נגדו בירושלים ומשם נס ללכיש ומלך עליה ועל סביבותיה עוד 15 שנה (ומכאן, לדעתם הפסוק "ויחי... אחרי מות..." ולא פסוק כגון "מלך אחרי מות...", שהינו גם השוואה סינכרונית יחידה במינה בתנ"ך בין זמן מותו של מלך אחד לזמן מותו של מלך אחר), כל זאת בעוד שבנו עוזיהו מלך באותן 15 שנה על כל יהודה. אולם, אין בין חז"ל הסכמה האם מת בלכיש מידי קושרים, או האם מת לאחר מנוסתו ללכיש ממכאובי גוף שספג מידי מתנגדיו.

לזכר המאורע הזה, נקרא מושב בחבל לכיש בשם אמציה.

בעיני רוב ההיסטוריונים המודרניים הייתה תקופת 15 השנה שלאחר מלחמת אמציה ביואש תקופה של חפיפה שלטונית בין אמציה לעוזיה, אך קיימים חילוקי דעות האם אמציה מלך בשארית ימיו על כל יהודה או רק על לכיש וסביבותיה והאם נקשר נגדו קשר רק בסוף ימיו או לאחר תבוסתו נגד יואש וכתוצאה מכך. ייתכן אף, כי במידה ונקשר קשר נגד אמציה רק 15 שנה לאחר תבוסתו, נבע הקשר מסיבות אחרות.

לפי מסורת חז"ל אחיו של אמציה היה אמוץ, אביו של הנביא ישעיהו[2].

הערות שוליים

  1. ^ ראו למשל בדברי פרופסור יהודה אליצור
  2. ^ תלמוד בבלי מגילה י' ע"ב: "ואמר רבי לוי: מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים היו"
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586
12 בספטמבר

12 בספטמבר הוא היום ה-255 בשנה בלוח הגרגוריאני (256 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 110 ימים.

'''12 בספטמבר''' הוא גם יום המילקשייק שוקולד הבינלאומי 🍫

אדיר כהן

אדיר כהן (נולד ב-10 במאי 1937) הוא מחנך ומומחה בחינוך, סופר ומומחה ישראלי בתחום הביבליותרפיה. הוא מכהן כראש החוג לחינוך במכללה האקדמית עמק יזרעאל ופרופסור אמריטוס בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה.

אורזי מזוודות

אורזי מזוודות הוא מחזה קומי מאת חנוך לוין.

עלילת המחזה מתרחשת בישראל של שנות ה-60. הדמויות חיות בבדידות ועם הזמן מתות או אורזות מזוודה וטסות לחו"ל. במהלך המחזה ישנן שמונה לוויות של דמויות מהמחזה.

המחזה הועלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי במרץ 1983 בבימויו של מייקל אלפרדס. עם השחקנים שהשתתפו בהפקה זו נמנים תיקי דיין, זהרירה חריפאי וחני נחמיאס.

בשנת 2011 הועלה המחזה מחדש בתיאטרון הקאמרי בהשתתפות דרור קרן, רבקה מיכאלי וחנה מרון.

מילות השיר "לונדון", שהולחן ובוצע בידי חוה אלברשטיין ושנכלל בשנת 1989 באלבום הנושא את אותו השם (לונדון), נלקחו מתוך אחת השיחות במחזה.

אמציה (מושב)

אֲמַצְיָה הוא מושב שיתופי ישראלי חילוני הממוקם בחבל לכיש במועצה אזורית לכיש. היישוב משתייך לתנועת משקי חרות בית"ר.

היישוב הוקם בשנת 1955 על אדמות הכפר הערבי אל-דווימה, שנכבש במלחמת העצמאות על ידי גדוד 89 של חטיבה 8, והוא נקרא על שם אמציה בן יואש שהיה מלך יהודה ושלפי המקרא נהרג באזור חבל לכיש. בעבר היה היישוב מושב שיתופי אך עם הזמן הוא עבר הפרטה ואיבד מאופיו הסוציאליסטי.

סמוך ליישוב נמצא אתר מערות חזן, מערכת מסתור מסועפת מתקופת מרד בר כוכבא.

ב-2006 הוקמו בשטח המושב קרווילות למפוני היישוב קטיף ששכן בגוש קטיף. יותר מעשר שנים לאחר מכן, החלה קהילת קטיף להיכנס לבתיה החדשים בכרמי קטיף.

אמציה חן

אמציה '"פצי" חן (נולד ב-12 בספטמבר 1940) הוא קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף ומפקד אוגדת מילואים לשעבר.

אמציה לבקוביץ'

אמציה לבקוביץ' (נולד ב-27 בדצמבר 1937) הוא כדורגלן ומאמן עבר ישראלי, מגדולי הבלמים של ישראל, שיחק בהפועל תל אביב ובנבחרת ישראל.

אמציה פורת

אמציה פורת (נולד ב–1932) הוא עורך ומתרגם ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה ללשון העברית ע"ש אליעזר בן-יהודה לשנת תשע"א. היה פרופסור מן המניין נלווה באוניברסיטת בר-אילן.

ויליאם פוקנר

ויליאם פוקנר (באנגלית: William Faulkner;‏ 25 בספטמבר 1897 - 6 ביולי 1962) היה סופר ומשורר אמריקאי זוכה פרס נובל.

חבל לכיש

חבל לכיש הוא אזור התיישבות בדרום, בין הרי יהודה במזרח ובין אשקלון במערב. במרכזו העיר קריית גת. האזור נקרא על שם העיר הקדומה לכיש.

יואש (מלך יהודה)

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) מלך על ממלכת יהודה בשנים 836 עד 797 לפני הספירה. יהואש הוא בנו של אחזיהו מלך יהודה וצִבְיָה מבאר שבע.

יואש (מלך ישראל)

יְהוֹאָשׁ (או יוֹאָשׁ) מלך על ממלכת ישראל בשנים 800 עד 784 לפנה"ס. מוזכר גם בכתובת האשורית של אדד-ניררי השלישי, שנכתבה על גבי אסטלה שנמצאה בתל א-רימאח, כמעלה מס לאשור, "הוא (=אדד-נררי) קיבל את המנחה של יואש משומרון (Iu'ash Samirināya)".יהואש מלך לאחר ימי השפל של ממלכת ישראל בימי אביו יואחז. על המפנה במצבה המדיני של ישראל שחל בימי יהואש נכתב בספר מלכים:

חוגי הנביאים ובראשם אלישע הנביא (שהיה אז זקן מופלג) עודדו את מלך ישראל למסע שחרור לאומי ולמלחמת חורמה בארם. אלישע הזקן קרא ל"חֵץ-תְּשׁוּעָה לַיהוָה וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת-אֲרָם בַּאֲפֵק עַד-כַּלֵּה" (ספר מלכים ב', פרק י"ג, פסוק י"ז). באורח סמלי תבע הנביא ממלך ישראל "לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ-שֵׁשׁ פְּעָמִים" (שם, יט). מפנה מדיני זה כרוך כנראה בתבוסת ארם בידי מלך אשור אדד-ניררי השלישי בשנת 804 לפנה"ס.

על עוצמתה החדשה של ישראל מעידה העובדה שאמציה מלך יהודה שכר מיואש 100,000 חיילים על מנת לשתפם במסעו נגד אדום: "וַיִּשְׂכֹּר מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל בְּמֵאָה כִכַּר-כָּסֶף" (דבה"ב כה, ו). לפי המסורת המובאת בספר דברי הימים, ויתר אמציה בסופו של דבר על השימוש בחיל זה ושילחם לישראל בחזרה, מה שעורר את כעסם של החיילים המוחזרים ובתגובה לכך הם פשטו על ערי יהודה, בזזו ביזה והרגו הרג רב: "וּבְנֵי הַגְּדוּד אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד-בֵּית חוֹרוֹן וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה (שם, יג). כנראה בתגובה על כך נאמר במלכים ובדברי הימים שאמציה, לאחר ששב ממסעו באדום שלח למלך ישראל הכרזת מלחמה. מלך ישראל ניסה אמנם להניאו מצעד זה אך המלחמה פרצה בסופו של דבר וצבא יהודה הובס. צבא ישראל פרץ את חומת ירושלים ולקח את כל הזהב והכסף שבאוצרות המקדש ובאוצרות בית המלך.

אחריו שלט בנו ירבעם השני שבימיו הגיעה ממלכת ישראל לשיא גודלה.

כרמי קטיף

כרמי קטיף הוא יישוב בצמוד למושב אמציה, במסגרת מועצה אזורית לכיש.

בעקבות תוכנית ההתנתקות, פונה מושב קטיף, ורוב תושביו, שביקשו להשאר במסגרת קהילתית עברו להתגורר באתר קרווילות שהוקם בצמוד למושב אמציה בשנת 2006. המפונים, ועמם משפחות שהצטרפו לקהילתם, הקימו את היישוב כרמי קטיף בצמוד למושב אמציה. במקום הוקם אתר קרוונים קטן עבור מצטרפים חדשים ובשנים 2015–2016 הוחל בבניית בתי הקבע. משפחה ראשונה נכנסה לבית הקבע במהלך שנת 2016.

היישוב בעל צביון יהודי-דתי ומכיל כ-165 משפחות. במקום פועלים מעונות, גני ילדים, סניף בני עקיבא, בית כנסת, מגרשי כדורגל ומקווה.

במהלך עבודות ההכשרה להקמת היישוב נחשפו ממצאים ארכאולוגים רבים מתקופות הברונזה, הברזל, הפרסית ומההלניסיטית ועד לתקופה העות'מאנית. בין היתר נמצאו באתר מערות קולומבריום ובתי בד. בשטח היישוב שכן הכפר הערבי אל-דווימה שחרב במלחמת העצמאות.

מועצה אזורית לכיש

לכיש היא מועצה אזורית בנגב.

המועצה האזורית לכיש נוסדה בשנת 1956 ומונה כיום 18 מושבים וקיבוץ, מושב שיתופי אחד, כפר שיתופי אחד, מרכז כפרי אחד וארבעה קיבוצים קהילתיים חדשים.

שטח שיפוט: המועצה משתרעת על שטח של יותר מ-400 אלף דונם. המועצה כוללת 15 מושבים: יד נתן, עוצם, נוגה, שחר, ניר ח"ן, זוהר (כפר שיתופי), שדה דוד, תלמים, מנוחה, אחוזם, שדה משה, לכיש, אמציה (קיבוץ שיתופי), שקף ונהורה (מרכז כפרי). בנוסף, כוללת המועצה ארבעה יישובים קהילתיים חדשים: אליאב (שם קודם: חרוב), בני דקלים (שם קודם: חזן), נטע (שם קודם: מרשם), וכרמי-קטיף (לשעבר: קטיף).בשטח המועצה שלוש חוות חקלאיות-תיירותיות.

בסמוך למושב שדה משה מתוכננת קריית תעשייה וחינוך שתשרת את תושבי המועצה והאזור, כמו כן, מתוכנן אזור תעשייה משותף למועצה האזורית לכיש ולמועצה אזורית מטה יהודה בסמוך למעבר תרקומיא. כיום מועצה אזורית לכיש שותפה באזור התעשייה שסמוך לעיר קריית גת יחד עם קריית גת, מועצה אזורית שפיר והמועצה אזורית יואב.

בשטח השיפוט של המועצה קיימים מספר גנים לאומיים ושמורות טבע, ביניהם בית גוברין - מרשה, תל לכיש, בתרונות רוחמה ועוד.

ראש המועצה הוא דני מורביה, המכהן בתפקיד החל משנת 2004, וזוהי הקדנציה השלישית שלו.

מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם. ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

משקי חרות בית"ר

משקי תנועת החירות - בית"ר היא התנועה המיישבת מטעם התנועה הרוויזיוניסטית על גופיה השונים- בית"ר, חרות ההיסטורית והסתדרות העובדים הלאומית.

ראשית ההתיישבות של התנועה הרוויזיוניסטית החל בהקמת גרעיני יישובים על ידי חברי פלוגות הגיוס של בית"ר. היישוב הראשון שהוקם היה רמת טיומקין בשנת 1932. אחריו קם "תל צור" באזור זכרון יעקב, אשר חבריו העבירו אותו לאזור מבצר שוני, ואחרי כן סמוך לבנימינה, שם הסב את שמו לנחלת ז'בוטינסקי. רוב היישובים המדוברים עלו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. היישובים אמציה, צור נתן, דקלה, ארגמן ונחל סיני (שפונה לאחר יציאת ישראל מסיני) עלו כהאחזויות נח"ל על ידי גרעיני בית"ר. גנים, כדים וחומש עלו על ידי גרעיני תנועת הנוער הלאומי. היישובים ברובם הגדול הוקמו כ"מושבים שיתופיים". בימינו מוגדרת "משקי חירות בית"ר" כמרכז שיתופי להתיישבות.

רשימת יישובי התנועה:

(על פי סדר של שנות ההקמה. לא כל היישובים קיימים כיום)

ספריה לעם

ספריה לעם היא סדרת סיפורת של הוצאת עם עובד, שבמסגרתה יוצאים לאור כ-12 ספרים בעברית בשנה, מהם ספרי מקור ומהם תרגום. הסדרה החלה לצאת לאור באפריל 1955, אותחלה ומוספרה מחדש ב-1958, ומאז היא זוכה להצלחה רבה. בנוסף למכירת ספרי הסדרה בחנויות הספרים, לסדרה יש מפעל מנויים, שבמסגרתו מפרסמת ההוצאה בתחילת כל שנה את הספרים העומדים לצאת לאור בשנה זו, ומאפשרת למנויים להתחייב מראש על רכישת ספרים מתוך הסדרה, בהנחה גדולה.

עם הסופרים העבריים שספרי סיפורת רבים (לפחות חמישה) שלהם ראו אור במסגרת "ספריה לעם" נמנים יהושע קנז, אהרן מגד, חנוך ברטוב, עמוס עוז, נתן שחם, סמי מיכאל, אלי עמיר, חיים באר ומאיר שלו.

עם הסופרים המתורגמים שספרי סיפורת רבים (לפחות חמישה) שלהם ראו אור במסגרת "ספריה לעם" נמנים גרהם גרין, ברנרד מלמוד, אונורה דה בלזק, גבריאל גארסיה מארקס, ג'ון מקסוול קוטזי, פול אוסטר, אנטוניו מוניוס מולינה, איאן מקיואן, ז'ורז' סימנון, מייקל שייבון ורוברטו בולניו.

העורכים הנוכחיים (2017) של "ספריה לעם" הם משה רון, יובל שמעוני, דבורה נגבי ומאיה פלדמן. בעבר ערכו את הסדרה אליהו דוד שפיר, ירוחם לוריא, אברהם יבין, אמציה פורת, אילנה המרמן, נילי מירסקי, תרזה בירון-פריד ועוד.

ספרי הסדרה הם בפורמט של ספר כיס (אך על נייר באיכות גבוהה מהמקובל בספרי כיס). אחדים מספרי הסדרה יצאו לאור גם בפורמט גדול יותר, שבו האותיות גדולות יותר, לנוחות קוראים כבדי ראייה.

אחדים מספרי הסדרה, ובהם אנה קארנינה, יצאו לאור בשיתוף עם המפעל לתרגום ספרי מופת.

עוזיהו

עֻזִּיָּהוּ או עֲזַרְיָהוּ מלך יהודה, בנו של אמציה, שימש כעוצר בשנים 785 לפנה"ס עד 769 לפנה"ס, וכמלך בשנים 769 לפנה"ס עד 733 לפנה"ס.

עוזיהו עלה בגיל 16 לכס המלוכה, ומלך 52 שנה. בחלק מהתקופה הזאת מלכו בנו יותם ונכדו אחז, כעוצרים. פרט מאלף בהקשר להכתרתו של עוזיה/עזריהו הוא שההכתרה נעשתה על ידי "כל עם יהודה":

מסתבר שביטוי זה מקביל לביטוי "עם הארץ" (למשל, מלכים ב', י"א, י"ח), ויש בו רמז לכך שהאצולה התערבה כאן בפרשת ההמלכה (הביטוי "עם הארץ" מתייחס בתקופת המקרא לאצולת הקרקע).

ספר מלכים עובר על תקופת שלטונו הארוכה של עוזיהו בשתיקה כמעט מוחלטת:

ספר דברי הימים מוסיף כנגד זאת פרטים נוספים על פעולותיו של עוזיהו (להלן).

פנחס שדה

פנחס שדה (17 ביוני 1929, לבוב – 29 בינואר 1994, ירושלים) היה סופר, משורר ומתרגם עברי.

רחבעם

רְחַבְעָם הוא מלך יהודה הראשון, בנו של שלמה המלך מאשתו הנוכריה נעמה העמונית. מוזכר בשני מקורות תנ"כיים: מלכים א פרקים יא-יד, ודברי הימים ב פרקים ט-יב. לפי המקרא, רחבעם הומלך לאחר מות אביו, ובתקופתו התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.