אמנת ז'נבה השלישית

אמנת ז'נבה השלישית (1929) דנה בזכויותיהם של שבויי מלחמה. העיקרון המרכזי באמנה זו הוא שכל חייל הנופל בשבי, הוא שבוי מלחמה ואינו אסיר.

באמנה זו ישנה אנלוגיה בין שבויי מלחמה לבין לוחמים. שבוי מלחמה, בניגוד לאסיר, לא עבר על חוק פלילי של מדינתו אלא ביצע את המוטל עליו בהתאם לחוקי המלחמה ובהתאם להוראות של מפקדיו. אמנה זו מפרטת את חובותיו של הכוח השובה כלפי שבויי המלחמה שבתחומו ומדגישה את האחריות, המוטלת עליו, לגורלם של השבויים.

הכוח השובה רשאי ליטול משבוי מלחמה אך ורק את חופש התנועה, הוא רשאי למנוע ממנו לשוב ולהילחם נגד המדינה או הארגון ששבו אותו. אסור לכוח השובה לשפוט ולהעניש שבוי-מלחמה, שביצע מעשים דומים לאלה שלוחמי הכוח השובה מבצעים. עם זאת, מותר וראוי להעמיד לדין פלילי שבוי מלחמה שחשוד בביצוע פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וג'נוסייד (רצח עם).

יחסים בין הכוח השובה והשבוי

אמנת ז'נבה השלישית מחייבת את הכוח השובה להתייחס אל שבוי המלחמה באופן אנושי, אוסרת לענותו נפשית או פיזית, מחייבת את שוביו לדאוג לצרכיו (מזון, ביטחון, טיפול רפואי, הליך הוגן, תכתובת עם משפחתו), להודיע לרשויות המתאמות (כגון לצד שלישי או נייטרלי בסכסוך) על דבר שבייתו ולאפשר לו ביקור של נציגי הצלב האדום הבינלאומי. עם תום המלחמה יש לאפשר לשבוי המלחמה לשוב למדינתו.

השבוי, מצדו, מחויב למסור לשוביו את פרטיו המזהים. לכוח השובה מותר לחקור את השבויים, אך, כאמור, ללא עינויים או הפעלת איומים. על הכוח השובה לייחס חשיבות רבה למיקום מחנה השבויים, באופן שלא ייווצר חשש לפגיעה במחנה בידי הכוחות הצבאיים של הצדדים השונים. אין להשתמש במחנה השבויים כ"מגן אנושי".

זכאות לסטטוס של שבויי מלחמה

סעיף 4 באמנת ז'נבה השלישית קובע מי הם הזכאים לסטטוס של שבויי מלחמה:

  • לוחמים של אחד הצדדים בסכסוך, השייכים למבנה צבאי מאורגן, לרבות אנשי מיליציה ומתנדבים, הנופלים בשבי היריב.
  • לוחמים מקבוצות התנגדות שונות של אחד הצדדים בסכסוך, הפועלים בתוך השטח שלהם או מחוצה לו, בכלל זה פעילות בשטחים כבושים או מחוצה להם, כל עוד מתקיימים לגביהם התנאים הבאים: הם מצויים במנגנון היררכי וסרים למרות היררכית; מזהים את עצמם בסימן זיהוי המבחין אותם ממרחק; נושאים נשק באופן גלוי; נוהגים לפי כללי המלחמה.
  • לוחמים בכוחות סדירים, הנאמנים לממשלה או רשות, שהכוח העוצר אינו מכיר בה.
  • בני-אדם הנלווים לכוחות הלוחמים מבלי להימנות עליהם, סרים למרות הצבא ונושאים אישורים צבאיים: אזרחים בצוותי אוויר של כוחות הצבא, כתבים צבאיים, ספקים, אנשי שירות הרווחה.
  • צוותים אזרחיים של כלי שיט ומטוסים.
  • תושבים בשטח שאינו כבוש, אשר בהתקרב האויב נוטלים חלק בהגנה על עצמם, באופן ספונטני וללא יכולת להתארגן בכוחות צבא סדירים, בתנאי שהם נושאים נשק באופן גלוי ונוהגים לפי כללי המלחמה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אוסטרליה במלחמת העולם השנייה

אוסטרליה נכנסה למלחמת העולם השנייה זמן קצר לאחר הפלישה לפולין והכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית ב-3 בספטמבר 1939. עד לסוף המלחמה, כמעט מיליון אוסטרלים שירתו בכוחות ההגנה של אוסטרליה, שיחידותיהם לחמו בעיקר בזירה האירופית, במערכה בצפון אפריקה ובמערכה בדרום מערב האוקיינוס השקט. בנוסף, הותקפה אוסטרליה ישירות במהלך המלחמה בפעם הראשונה בהיסטוריה הפוסט-קולוניאלית שלה. אבדותיה של אוסטרליה במהלך המלחמה הסתכמו ב-27,073 הרוגים וב-23,477 פצועים.

למעשה, לחמה אוסטרליה בשתי מלחמות נפרדות בין השנים 1939 – 1945. אחת כנגד גרמניה וכנגד איטליה הפאשיסטית, כחלק מהמאמץ המלחמתי של חבר העמים הבריטי ושנייה כנגד האימפריה היפנית, כבעלת ברית של ארצות הברית ובריטניה. בעוד שרוב הכוחות האוסטרלים הוחזרו מזירת הים התיכון עם פרוץ המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, עדיין הם המשיכו לקחת חלק באופן משמעותי מאוד במתקפה האווירית כנגד גרמניה. החל מ-1942 ועד לראשית 1944, היה לכוחות האוסטרלים תפקיד מפתח במערכה באוקיינוס השקט והם היוו את הרוב בכוח האדם הלוחם של בעלות הברית במערכה זו. החל מאמצע 1944 הועברו הכוחות האוסטרלים לזירות משנה, אך הם המשיכו בפעולות תקיפה כנגד היפנים עד לתום המלחמה.

מלחמת העולם השנייה גרמה לשינוי משמעותי במדיניות הכלכלית, במדיניות הצבאית ובמדיניות החוץ של אוסטרליה. המלחמה האיצה את תהליך התיעוש, הובילה לפיתוחו של כוח צבאי לעתות שלום ופתחה בתהליך שבו הסיטה אוסטרליה את ההתמקדות של מדיניות החוץ שלה מבריטניה לארצות הברית. ההשפעות של המלחמה גם תרמו להתפתחותה של החברה האוסטרלית כמגוונת וקוסמופוליטית.

אזרח (דיני מלחמה)

במשפט ההומניטרי, אזרח הוא אדם שאינו נמנה עם הכוחות המזוינים של ארצו או על מיליציות אחרות. בכך הוא נבדל מלוחם. לאזרחים מוענקת הגנה לפי חוק מפני השפעותיהם של מלחמה ושל שלטון כיבוש צבאי.

בפרשנותו משנת 1958 על אמנת ז'נבה הרביעית מציין הצלב האדום:

הצלב האדום אף חיווה את דעתו כי

בפרוטוקול I הנספח לאמנות ז'נבה משנת 1977, פרק II, סעיף 50 – "הגדרה של אזרחים ואוכלוסייה אזרחית" – מרמז שאזרח הוא אינו לוחם חוקי. כן הוא קובע כי במקרה של ספק אם אדם הוא אזרח, ייחשב אדם זה לאזרח. סעיף 51 מתאר את ההגנות שצריכות להינתן לאוכלוסייה אזרחית ואזרחים בודדים. פרק III של פרוטוקול זה מסדיר את הפגיעה במטרות אזרחיות. סעיף 8(2)(ב)(א) באמנת רומא גם כולל זאת ברשימת פשעי המלחמה: תקיפה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית כזו או של אזרחים בודדים שלא לוקחים חלק בעימות. לא כל המדינות אשררו את פרוטוקול I או את אמנת רומא, בהן ישראל וארצות הברית, אולם זהו עיקרון מקובל של המשפט ההומניטרי הבינלאומי שפגיעה מכוונת באזרחים היא הפרה של דיני המלחמה הנהוגים והיא תקפה לגבי כל הצדדים בעימות.

במלחמות מודרניות המעמד האמיתי של אזרח נשאר מסובך בשל מספר גורמים, בהם:

העובדה כי מלחמות מודרניות רבות הן מלחמות אזרחים, שבהן דיני מלחמה לרוב קשים ליישום, ושבהן ההבחנה בין חייל לאזרח קשה במיוחד,

מלחמות גרילה וטרור, הנוטים לערב לוחמים הנוטלים מראה של אזרחים,

ריבוי הדוקטרינות של מלחמות מבוססות-השפעה, לפיהן פחות מתמקדים בפגיעה בחיילי האויב מאשר בחתירה תחת מקורות הכוח של המשטר היריב, דבר אשר כולל מטרות אזרחיות לכאורה כתחנות כוח,

השימוש בלוחמה משפטית - ניסיונות להטיל דופי ביריב על ידי הצגת כוחותיו כמפרים את דיני המלחמה, למשל כתוקפים של אזרחים שלמעשה משמשים מגן אנושי ללוחמים בלתי חוקיים.

אמנות ז'נבה

אמנות ז'נבה הן ארבע אמנות שונות, שנוסחו ונחתמו בז'נבה שבשווייץ בין השנים 1864–1949, ועוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות ואומות בזמן מלחמה. מקובל להתייחס ל"אמנת ז'נבה" ביחיד, כשהכוונה היא לכל אחת מארבע האמנות או כולן יחד.

האמנות עוסקות במתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה; ובחובה להגן על האזרחים בעת קרב. כל המדינות בעולם חתמו על אמנת ז'נבה וזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שאמנה כלשהי זוכה להכרה בינלאומית מלאה. אך למרות זאת, מדינות רבות בעולם ביצעו ומבצעות פעולות המפרות את אמנות ז'נבה.

אבי האמנות הוא ז'אן אנרי דינן, שפעל בעניין לאחר שראה את תוצאות קרב סולפרינו באיטליה בשנת 1859. הפרות של האמנה שמבצעות האומות החתומות מובאות בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

ארבע האמנות הן:

אמנת ז'נבה הראשונה (1864) - טיפול בפצועים בשדה הקרב.

אמנת ז'נבה השנייה (1906) - החילה את עקרונות האמנה הראשונה גם ללוחמה ימית.

אמנת ז'נבה השלישית (1929) - טיפול בשבויי מלחמה.

אמנת ז'נבה הרביעית (1949) - טיפול באזרחים בזמן מלחמה.האמנה הראשונה גם קבעה את הקמתו של הצלב האדום.

ב-1949, בעקבות מלחמת העולם השנייה, שוכתבו 3 הראשונות, ואושררו כמקשה אחת, וכן נעשתה האמנה הרביעית.

דווייט אייזנהאואר

דוַוייט דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר (באנגלית: Dwight David Eisenhower;‏ 14 באוקטובר 1890 – 28 במרץ 1969), הידוע גם בכינוי אייק, היה פוליטיקאי וגנרל אמריקאי שכיהן כנשיאה ה-34 של ארצות הברית, בשנים 1953–1961. הוא היה גנרל הצבא במהלך מלחמת העולם השנייה ושירת כמפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה. היה אחראי על תכנונם והוצאתם לפועל של מבצע לפיד (הפלישה לצפון אפריקה; 1942-43) ושל הפלישה לצרפת ולגרמניה בשנים 45–1944 בחזית המערבית.

אייזנהאואר נולד בטקסס וגדל בקנזס במשפחה גדולה בעלת רקע דתי. אמו נולדה כלותרנית. אייזנהאואר לא השתייך לכנסייה מאורגנת עד 1952. הוא טען שהסיבה לכך הייתה השינויים התכופים במקום מגוריו עקב הקריירה הצבאית שלו. ב-1915 הוא סיים את לימודיו בווסט פוינט ונישא למיימי דוד, ממנה נולדו לו שני בנים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נדחתה בקשתו לשרת באירופה, ותחת זאת הוא פיקד על יחידה לאימון צוותי שריון. לאחר המלחמה, שירת תחת כמה גנרלים וקודם ב-1941 לדרגת בריגדיר גנרל. לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, פיקד אייזנהאואר על הפלישות המוצלחות לצפון אפריקה ולסיציליה לפני שפיקד על הפלישות לצרפת ולגרמניה. לאחר המלחמה שירת כראש מטה צבא ארצות הברית ולאחר מכן גם כנשיא אוניברסיטת קולומביה. בשנת 1951 מונה למפקד העליון הראשון של נאט"ו.אייזנהאואר נכנס אל המירוץ הנשיאותי של 1952 כחבר המפלגה הרפובליקנית בניסיון לחסום את האגף השמרני בהנהגת רוברט טאפט. הוא נבחר פעמיים בשני ניצחונות סוחפים, והיה לנשיא הרפובליקני שהצליח להביס את הדמוקרטים לאחר 20 שנים של שלטון הדמוקרטים מאז 1932. מטרותיו המרכזיות בתפקידו היו לבלום את התפשטות ברית המועצות והקומוניזם ולהקטין את הגירעון הממשלתי. ב-1953 איים בשימוש בנשק גרעיני במטרה לאלץ את סין להגיע להסכמה בנוגע להסכם השבויים במלחמת קוריאה. לבסוף הסתיים העימות בשביתת נשק. מדיניותו כללה הרתעה גרעינית שהעדיפה מימון נשק גרעיני זול והקטנת המימון ליחידות צבאיות יקרות. הוא המשיך במדיניותו של הנשיא טרומן בכל הנוגע להכרה בטאיוואן כחלק מסין הלגיטימית, והצליח לזכות לתמיכה בקונגרס בדבר הגנה ביטחונית על האזור. הוא סיפק סיוע רב לצרפתים במלחמה מול הקומוניסטים הווייטנאמים במלחמת הודו-סין הראשונה. לאחר שצרפת נטשה את האזור, הוא תמך כספית במדינת דרום וייטנאם החדשה. הוא תמך בהפיכות צבאיות מקומיות מול ממשלות עוינות באיראן ובגואטמלה. במהלך מלחמת סיני ב-1956, לחץ אייזנהאואר על הכוחות הצרפתיים, הבריטיים והישראלים לסגת מסיני. בנוסף גינה את ברית המועצות, על כך שפלשה להונגריה במטרה לעצור את המרד ההונגרי, אולם בפועל הוא לא פעל בנושא. לאחר שברית המועצות שיגרה את ספוטניק 1 ב-1957, חתם אייזנהאואר על חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי שהביא לייסוד נאס"א, ובסופו למרוץ לחלל. לקראת סוף כהונתו נכשל ניסיונו לארגן ועידה עם הסובייטים כשמטוס ריגול הופל מעל רוסיה.

בנושאי פנים היה אייזנהאואר שמרן מתון שהמשיך במדיניות הניו דיל והרחיב את הביטוח הלאומי. הוא התנגד בחשאי לפעולותיו של הסנאטור ג'וזף מקארתי ותרם לסיום המקארתיזם כשעצר את חקירותיו. אייזנהאואר חתם על חוק זכויות האזרח של 1957 ושלח חיילים לאכוף את פקודת בית המשפט לביטול ההפרדה הגזעית במהלך משבר ליטל רוק. תוכניתו הגדולה ביותר הייתה מערכת הכבישים הבין-מדינתיים. הוא קידם את החינוך למדע בעזרת חוק ההגנה על החינוך הלאומי. במהלך שתי כהונותיו הייתה צמיחה כלכלית גבוהה, פרט למיתון קצר ב-1958. בנאום סיום כהונתו, הביע אייזנהאואר את דאגתו בנושא ההשקעה הצבאית הרחבה, בעיקר במימון גירעוני וחוזים ממשלתיים עם תעשיות צבאיות פרטיות. אייזנהאואר היה נערץ גם בתפקידו וגם לאחר מכן. מאז סוף המאה העשרים, נחשב אייזנהאואר לאחד מגדולי הנשיאים בארצות הברית.

המשפט ההומניטרי

"המשפט הבינלאומי ההומניטרי" מבטא את הנורמות החלות בעת סכסוכים מזוינים בין מדינות ובתוך מדינות, ומפרט את החובות המוטלות על הצדדים הלוחמים. ניסוח הכללים המודרניים החל במחצית השנייה של המאה ה-19, אם כי הנורמות המנהגיות שהוכרו בו יכולות לנבוע ממקורות עתיקי ימין. הדוגמה המובהקת לנורמה מנהגית עתיקה היא האיסור ההגיוני על שימוש ברעל ובגורמים מפיצי מחלות.

המשפט הבינלאומי ההומניטרי הוא ענף של המשפט הבינלאומי הכללי, ולפיכך נובע מאמנות, נוהגים מוכחים, עקרונות המשפט המוכרים ועשוי לפנות לכתביהם של מלומדים, על פי אמנת בית הדין הבינלאומי לצדק.

כניעה

כניעה היא מצב בו חיילים, אומות, או כל קבוצת לוחמים אחרת מפסיקה להילחם ולרוב חבריה הופכים לשבויים, בין אם כיחידים ובין אם כקבוצה לאחר הוראת מפַקדהּ. דגל לבן משמש לעיתים קרובות לסימון כניעה, כמו גם הרמת ידיים ריקות ופתוחות מעל הראש.

כניעה יכולה להיות מותנית, כשהקבוצה הנכנעת מציבה תנאים לקבלת סמכות המכניעים, הנוגעת לזכויות הנכנעים. אמנת ז'נבה השלישית קובעת ששבויי מלחמה זכאים ליחס אנושי וחף מניצול והתעללויות. בעת המודרנית ובעקבות אמנות האג, כחלק מהכניעה נחתמים בין צבאות הסכמי כניעה . ייתכן שהסכם כניעה יהיה מקומי בעוד לחימה נמשכת במקומות אחרים. לחימה יכולה להיפסק באופן זמני או ממושך גם בשל חתימה על הסכם שביתת נשק.

כניעה ללא תנאי (unconditional surrender) היא כניעה בה הצד המנצח לא מבטיח דבר מלבד המוטל עליו לפי המשפט הבינלאומי.

לוחם

לוחם הוא אדם המיומן בלחימה שעיסוקו, תפקידו או אורח חייו מאופיינים בהפעלת כוח בעימותים נגד אנשים אחרים. הלוחם הצבאי הוא אדם המשתתף במאמץ מלחמתי ותפקידו להפעיל כוח כנגד האויב. לוחמים קיימים גם מחוץ למסגרת של לחימה צבאית (הכוללת צבאות סדירים, מיליציות לא-סדירות וארגוני גרילה), כגון בתפקידי אבטחה ושיטור הדורשים מיומנות לחימה גבוהה.

בהשאלה המונח לוחם משמש לתאר גם ספורטאי שנלחם במסגרת תחרויות ספורט או טורניר המורכב מדו-קרבות, כגון אמנויות לחימה, ג'ודו, היאבקות, אגרוף וקרבות רחוב.

בחברות שבטיות שונות, הלוחמים מהווים קאסטה נפרדת, ובחברות פיאודליות שונות אף יצרו הווסאלים מעמדות מיוחדים ללוחמים. בחברות מסוימות, למשל בקרב השבטים הגרמאניים, ראו עצמם כמעט כל הגברים כלוחמים. לוחמים המשרתים בצבא סדיר הם חיילים, ואילו לוחמים המשכירים את שירותיהם לכל דורש תמורת תשלום הם שכירי חרב. יש לוחמים המבצעים פעולות גרילה, אך אלה אינם נהנים ממעמד חוקי של לוחמים לפי כללי המשפט הבינלאומי.

לוחם בלתי חוקי

לוחם בלתי חוקי הוא מונח לא רשמי ללוחם שאינו משתייך לצבא סדיר או למיליציה שקיבלה על עצמה את דיני המלחמה. המונח אינו מופיע באמנות המסדירות את דיני המלחמה, והוא פותח במדינות מסוימות כדי לאבחן לוחמים כאלו מלוחמים הזכאים למעמד של שבויי מלחמה לפי אמנת ז'נבה השלישית. מכיוון שהאמנות המסדירות את המשפט ההומניטרי מכירות בשתי קטגוריות - לוחמים ואזרחים - עצם קיומה של קטגוריה שלישית, קטגוריית הלוחמים הבלתי חוקיים, שנוי במחלוקת, ומרבית מדינות העולם אינן מכירות בה. ישנם הרואים בטרוריסטים לוחמים בלתי חוקיים.

מספר אישי

מספר אישי הוא מזהה מספרי של אדם במערכת גדולה.

האם התכוונתם ל...

מתקן המעצר בגואנטנמו

מתקן המעצר בגואנטנמו הוא מתקן כליאה בבסיס הצי האמריקאי במפרץ גואנטנמו שבקובה. המתקן הוקם בשנת 2002 בעקבות פיגועי 11 בספטמבר ומשמש את הפנטגון ואת ה-CIA לכליאתם של עצירים ביטחוניים ממדינות שונות, חלקם פעילי אל קאעידה, לפני משפטם וחריצת דינם במשפט צבאי.

מתקן זה עורר פולמוס בינלאומי עקב הימצאותו בשטח שאינו שייך לארצות הברית אלא רק חכור על ידה, וכתוצאה מכך הוא אינו כפוף לחוקה ולבתי המשפט האזרחיים שלה. סיבה נוספת להיות המתקן שנוי במחלוקת היא ההגדרה המשפטית של לוחם בלתי חוקי הניתנת לעצירים שם, שכן הגדרה זו שוללת מעציר את זכויותיו של שבוי מלחמה על פי אמנת ז'נבה השלישית. לטענת ארגון זכויות האדם אמנסטי וארגונים אחרים, ממשלת ארצות הברית מנצלת את הפרצות הללו בחוק על מנת לעצור חשודים ללא משפט ולחקור באמצעים שאינם חוקיים לפי האמנה.ב-22 בינואר 2009 הוציא נשיא ארצות הברית ברק אובמה צו המורה על סגירת מתקן המעצר בגואנטנמו בתוך שנה ומסירת ההליכים המשפטיים של העצירים בידי התובע הכללי, אולם המתקן לא נסגר במהלך כהונתו וממשיך לפעול גם כיום.

נכון למאי 2018 מוחזקים במתקן 40 עצירים.

עונש מוות

עונש מוות הוא אחת מצורות הענישה החמורות ביותר שיכולה החברה להטיל על מבצע עבירה. עונש מוות הוא דוגמה רדיקלית של ענישה גופנית והביצוע שלו מכונה הוצאה להורג.

עינויים

עינויים הם כל פעולה שבה כאב עז, לרוב גופני, אך לעיתים נפשי, נגרם באופן מכוון לאדם. המניעים לעינויים מגוונים מאד, החל בנקמה, דרך איום וענישה, סחיטת מידע וכלה בסאדיזם לשמו, אם של המענה בלבד, או לשעשוע קהל גדול.

לאורך רוב ההיסטוריה עינויים היו נפוצים מאד בעולם כולו, וכל אדם כמעט חזה בעינויים פומביים. הרקע לעינויים השתנה - מהקרבות קורבן אדם טקסיות שכללו עינויים ממושכים, המרת דת בכח, ענישת פושעים, לעיתים בשל עברות של מה בכך דוגמת רכילות, וכלה במחזות הרתעה פוליטיים - יהא הרקע אשר יהא, כמעט תמיד מתוארת תגובת הקהל למחזה הנורא כתגובה של עונג ושחוק.

במאה ה-17 פרץ זרם שהולך ומתגבר, בתהליך שעדיין נמצא בעיצומו, של סלידה מעינויים והוקעתם כמוקצים. הסיבות לשינוי שנויות במחלוקת, אך הנתונים המעידים על קיומו אינם בספק: אכן, כיום ברוב העולם, תגיב קבוצה אקראית של אנשים בגועל ובזעם על מחזה של עינוי אדם פומבי, ממין שהיה לחם חוקם של אנשי ימי הביניים.

כיום, עינויים נחשבים באופן כמעט אוניברסלי כהפרה בוטה וקיצונית של זכויות אדם, כפי שנוסחה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. כל המדינות בעולם חתומות על אמנת ז'נבה השלישית ואמנת ז'נבה הרביעית, בה הן מתחייבות לא לענות אזרחי אויב ושבויי מלחמה בעימותים צבאיים. הצדדים החתומים על אמנת האומות המאוחדות נגד עינויים מתחייבים לא לגרום במכוון כאב עז או סבל לאיש לצורך השגת אינפורמציה או הודאה, או ענישה. למרות אמנות אלה, לפי הערכות ארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל, בערך שני שלישים ממדינות העולם לא מצייתות באופן עקבי לרוח ההסכמות, אך היקף ההפרות זעיר לעומת מאות עברו.

פרשת קלפי המיקוח

פרשת קלפי המיקוח היא הכינוי שניתן להליכים משפטיים שנקטו אזרחים לבנונים שהוחזקו במשך שנים במעצר מנהלי בישראל, לביטול הצווים שהוצאו נגדם, החל משנת 1990, תחילה בבית משפט המחוזי, בהמשך בערעור מעצר מנהלי וכלה בעתירה לדיון נוסף.

ערך זה עוסק בפסק הדין שניתן בדיון הנוסף בשנת 2000, בו נקבע כי זכות הפרט לחירות ניצבת בראש פירמידת הזכויות שעליה מושתתות כל זכויות האדם. אין להתייחס לאדם כאמצעי תוך שלילת זכויות יסוד, ומשכך לא ניתן להחזיק אנשים במעצר כקלף מיקוח במשא ומתן לשחרור שבויים ונעדרים שעה שלא נשקפת מהם סכנה.

בדיון הנוסף שינה הנשיא ברק את דעתו כפי שעלתה בערעור מן הקצה אל הקצה וקבע כי "ככל שחשובה המטרה של שחרור שבויים ונעדרים, אין בה – במסגרת החוק העומד לדיון בעתירה זו – כדי להכשיר את כל האמצעים. לא ניתן – במצב החוקי שבפנינו – לתקן עוול בעוול".

שבויי היישוב במלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת איטליה-יוון צורפו לכוח המשלוח הבריטי ליוון כ-2,200 מתנדבים מהיישוב. מרביתם (כ-1,500 איש) אורגנו במסגרת תשע פלוגות חפרים, כ-400 בפלוגת תפעול נמלים 1039 (פורט אופריישן 1039), וחיילים נוספים. חלקם הגיעו ליוון ב-21 במרץ 1941, אם כי אנשי חיל האוויר, ויחידות חפרים מסוימות הגיעו כבר בינואר 1941 ליוון.

ב-29 באפריל 1941 נכנעו חיילי חיל המשלוח, ששהו ביוון, עם שאר חיילי הצבא הבריטי, לצבא גרמניה ונלקחו בשבי. מתוך כ-9,000 חיילים בריטיים שנשבו, 1,383 היו יהודים ממתנדבי היישוב. כמה מאות חיילים ארצישראליים נמלטו לכרתים ונלחמו שם במסגרת הקרב על כרתים. עם נפילת האי בידי הגרמנים נפלו גם חיילים אלו בשבי

בהשפעתם של ארגון הצלב האדום הבינלאומי וממשלת בריטניה נמנעה אפליה בין השבויים היהודים ליתר השבויים, והגרמנים נהגו בשבויים היהודים לפי כללי אמנת ז'נבה השלישית. לעומת זאת, היו גילויים של יחס מפלה בין קצינים וחיילים בריטיים כלפי חבריהם למערכה - השבויים היהודיים מארץ ישראל. השבויים היהודים מצדם התארגנו במחנות השבויים, הצליחו לשמור על לכידות ואפילו שמרו על אופי חיים ישראלי-יהודי, בעיקר חגיגת מועדי ישראל.

שנות ה-20 של המאה ה-20

שנות ה-20 של המאה ה-20 היו העשור השלישי של המאה ה-20, החלו ב-1 בינואר 1920 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1929.

בשנות ה-20 הוא העשור שמגיע סמוך לסיומה של מלחמת העולם הראשונה, ורבים מהאירועים המרכזיים בו מושפעים מתוצאות המלחמה.

ההסכמים בין המעצמות בתום המלחמה גורמים בעשור זה לסדרה של שינויי גבולות ברחבי העולם. עת נפילתה של האימפריה העות'מאנית, וירידת כוחן של מעצמות מזרח אירופה, הופכת האימפריה הבריטית לאימפריה הגדולה בהיסטוריה מבחינת שטחי הטריטוריות שלה.

למרות זאת, האימפריה הבריטית, שהייתה לפני המלחמה המעצמה הכלכלית החשובה בעולם, מאבדת בהדרגה את מקומה לארצות הברית, בעקבות הסדרי החוב והחזרי הלוואות המלחמה, לאחר שהאימפריה הבריטית לבדה לוותה במלחמה 4.1 מיליארד דולר מארצות הברית.

ברית המועצות הצעירה, שמוקמת בשנת 1922, הופכת למדינה הראשונה בהיסטוריה שמנסה ליישם כלכלה קומוניסטית.

כחלק ממסקנות מלחמת העולם הראשונה, נעשה בעשור זה ניסיון להקים גופים בינלאומיים שיוכלו להגביר את שיתוף הפעולה בין מדינות העולם ובשאיפה למנוע את המלחמות הבאות, לפחות בחלקן. בהתאם לכך, נוסד בשנת 1920 חבר הלאומים, ובשנת 1923 מוקם גם האינטרפול, בגלגולו הראשון.

עשור זה הוא גם נקודת שיא, המצויה בין שתי מלחמות העולם, בכל הנוגע לפריחה תרבותית בכמה ממרכזי התרבות העולמיים, כמו גרמניה, צרפת ואוסטריה. בחציו השני של העשור מתחיל את דרכו הסרט המדבר בקולנוע.

סיומו של העשור עם השפל הגדול, שפורץ בארצות הברית, ומטלטל אחריו גם את שאר כלכלות העולם, שמושפעות בעשור זה באופן דרמטי מכלכלתה של ארצות הברית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.