אמנחותפ השלישי

אמנחותפ השלישי היה פרעה מצרי מתקופת הממלכה החדשה, המלך התשיעי של השושלת ה-18. היה בנו של תחותמס הרביעי. בתקופת מלכותו הגיעה האימפריה המצרית לשיא גדולתה ונחשבת לתקופת שגשוג. תקופת שלטונו מתוארכת לשנים 1417 – 1379 לפנה"ס (על פי הכרונולוגיה המצרית הגבוהה).

אמנחותפ הוכתר בצעירותו למיטב הערכות בין הגילים 12-6. נישואיו בשנת מלכותו השלישית לתֶיַה, נטולת המעמד המלכותי, הונצחו על גבי חרפושיות. השפעתה של מלכה זו על ענייני המלוכה הייתה רבה. לאמנחותפ נולדו מתיה שני בנים, נסיך הכתר תחותמס ואמנחותפ הרביעי שהיה ליורשו כנראה בעקבות מותו של נסיך הכתר.

לזוג נולדו גם ארבע בנות:

  1. סאת-אמון - הייתה הבכורה של אמנחותפ השלישי, והייתה נשואה לו.
  2. איזיס - הייתה ביתו השנייה של אמנחותפ השלישי, והייתה נשואה לו.
  3. הנות'-נב - משמעות השם הוא 'גברת האדמות'.
  4. נב-אית - משמעות השם זה 'הגברת של הארמון'.

אמנחותפ השלישי ניסה לצמצם את השפעתם הגוברת והולכת של כוהני האל אמון על ידי תמיכה בכוהני האל אתון והרחבת שליטתם הדתית. לאחר מותו יורשו אמנחותפ הרביעי שינה את שמו לאחר עלייתו למלוכה לאחנתון והוביל את מהפכת האתניזם, אמונה באל אחד האל אתון.

אמנחותפ יצא למסעות כיבוש ודיכוי מהומות לכוש וסוריה, במקביל כרת בריתות עם מלך בבל הכשי ועם מלך מיתני שוּתַרְנָה השני, לשם חיזוק ברית זאת נשא בשנת מלכותו העשירית את קילו-חפה בתו של מלך מיתני לאשה. מאורע זה הונצח בחרפושיות זיכרון.

אמנחותפ הרחיב מאד את הסחר הבינלאומי בתקופתו. הוא חיבר את הנילוס לים האדום בתעלה שאיפשר שיט ספינות לארצות הדרום. במקביל הגביר את הסחר עם כנען וסוריה באצעות שיירות, ובאמצעות ספינות שהפליגו במורד הנילוס מנא אמון צפונה לאורך חופי כנען. היקפם של קשריו הדיפלומטיים והיקף הסחר באו לידי בטוי במכתבים ששלחו מלכי אשור, מיתני, בבל והחתים כפי שבאו לידי ביטוי בארכיון מכתבי אל עמרנה.

בעקבות מלחמות הכיבוש והסחר, זרם שלל והון למצרים ובעיקר לבירתה תבאי. אמנחותפ בנה מבני פאר רבים, אסטלות, ארמונות ממערב לנילוס, מקדשים בכרנך ובלוקסור ממזרח לנהר. באזור הנקרופוליס של תבאי בנה מקדש מתים גדול ובחזיתו ניצבו שני פסלי ענק במצב ישיבה הקרויים "פסלי הענק של מֶמנוֹן". מהמקדש נשארו שרידים מעטים.

אמנחותפ נקבר בעמק המלכים בקבר מס "WV22". בתקופת הביניים השלישית המתוארכת למאות ה-11 עד ה-8 לפנה"ס הועברה המומיה שלו ביחד עם מלכים נוספים מהשושלות ה-18 וה-19 לחדר צדדי בקבר KV35. קבר זה התגלה על ידי האגיפטולוג הצרפתי ויקטור לורט (Victor Loret ) בשנת 1898. בדיקת המומיה העלתה שבעת מותו היה אמנחותפ בגיל שבין ארבעים לחמישים. אשתו תיה חיה 12 שנים אחריו. היא מוזכרת במספר מכתבי אל עמרנה מתקופתו של בנה אחנתון.

אמנחותפ השלישי
England; London - The British Museum, Egypt Egyptian Sculpture ~ Colossal granite head of Amenhotep III (Room 4).2
שושלת השושלת ה-18
Amenhotep iii british museum
פרוטומה גדולה של אמנחותפ השלישי מגרניט אדום. מוצג במוזיאון הבריטי
אמנחותפ בכתב חרטומים
imn
n
Htp

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הקודם:
תחותמס הרביעי
פרעוני מצרים הבא:
אמנחותפ הרביעי
1380-1389 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 1389 - 1380 לפני הספירה

אחנתון

אחנתון, שנודע כאמנחותפ הרביעי בראשית מלכותו, היה פרעה של השושלת השמונה-עשרה במצרים. ההנחה המקובלת היא, שנולד לאמנחותפ השלישי ולמלכתו הראשית, תיה, בשנת 26 למלכותם (1379/1362 לפנה"ס). אמנחותפ הרביעי ירש את אביו לאחר 38 שנות מלכות, ייתכן שלאחר מלכות משותפת של שניהם לתקופה שנמשכה עד 12 שנה. תאריכים אפשריים למלכותו של אחנתון (התלויים במחלוקות בכרונולוגיה המצרית) הם בין 1367 ל-1350 לפנה"ס או מ-1350/1349 לפנה"ס ועד ל-1334/1333 לפנה"ס. אשתו העיקרית של אחנתון הייתה נפרטיטי, שנעשתה מפורסמת בשל פסלהּ, הנמצא כיום באי המוזיאונים שבברלין, ומוצג בבניין המוזיאון החדש.

היו כאלה שזיהו אותו כ"נפחורוריה מלך מצרים" הנזכר כנמען של חלק ממכתבי אל עמארנה, והציעו כי זה היה שמו באכדית.

אתון

אָתוֹן היה אל מצרי בתקופת מצרים העתיקה, אשר היה במקור גלגל החמה (גלגל השמש) במיתולוגיה המצרית, והיבט נוסף של האל רע. (במצרית עתיקה: אתון = גלגל חמה). הוא הפך לאלוהות של דת מונותאיסטית שנוסדה על ידי המלך אמנחותפ הרביעי, משושלת ה- 18 בתקופת הממלכה החדשה, שמלך במצרים במאה ה-14 לפנה"ס. אמנחותפ הרביעי שינה את שמו לאחנתון. הפולחן לאתון כאל הממלכה המצרית וכאל יחיד נמשך כ-20 שנה, ופסק לאחר מותו של אחנתון.

ביריאווזה

ביריאווזה (תעתיק Biryawaza; באכדית MBir5-ia-wa-za) בנו של שוטרנה (Šutarna), היה שליט דמשק בסביבות אמצע המאה ה-14 לפנה"ס. הוא היה מלך-ואסל נאמן למצרים ותקופת שלטונו החלה בסוף תקופתו של אמנחותפ השלישי והסתיימה בשנותיו הראשונות של אחנתון.

השם ביריאווזה הוא בשפה הודו-אירופאית וייתכן שהיה מקבוצת המריאנו (Maryannu) בדומה לעם ששלט במיתני ולחתים.

הוא מופיע מספר פעמים במכתבי אל-עמארנה: בא"ע 250 השליט המצרי מצווה עליו לנקוט בפעולה צבאית כנגד בניו של לבאיה, ובא"ע 151 מוזכרת מתקפה של אבי-מילכי שליט צור על ממלכתו ובמכתבים אחרים מצוינים התכתשויות נוספות עם איטקאמה, שליט קדש וכן עם אזורי, שליט האמורו.

ביריאווזה מופיע גם במכתב א"ע 197. במכתב זה הוא מואשם על ידי פרעה שלקח מרכבות בעַשְתָּרוֹת ומסרן לידי העפירו. במכתב זה מוזכרות גם הערים ינועם, בַּצְרוּנָה, חַלוּני, וארץ תַּחְשׁ. הוא מופיע גם במכתבים 194, 195, ו-196.

בירידיה

בירידיה היה שליט מגידו בתקופת הברונזה המאוחרת ב (המחצית הראשונה של המאה ה-14 לפנה"ס), קיומו ידוע ממכתבי אל-עמארנה. במכתבים הוא מכונה "נסיך העיר" (באכדית: amelu שפירושו המילולי "איש העיר"). שמו של בירידיה מעיד על מוצא הודו-איראני, כשמו של שכנו מתענך "ישדתה".

בתקופה זאת כנען הייתה כפופה לשלטון מצרים. השלטון נעשה באמצעות מושלי הערים אשר ניהלו את הערים והעלו מיסים למצרים, ובאמצעות החזקת חיל מצב מצרי בכנען.

מכתבי אל-עמארנה הם ארכיון מכתבים גנוזים שהתגלה בחפירות ארכאולוגיות באל עמארנה שבמצרים התיכונה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בארכיון נמצאו שבעה מכתבים שנכתבו על ידי בירידיה - מכתבים א"ע 242, 243, 244, 245, 246, 247 ו-365. בנוסף מוזכר השם בירידיה בקורפוס מכתבי כומידו של שליט כּוּמִידוּ עיר עתיקה ששכנה בבקאע שבלבנון. באחד המכתבים שזהות שולחו ונמענו אינם ידועים עוסק ברכושו של איש בשם בירידיה. שולח המכתב מזכיר שלמרות בקשותיו הקודמות לא נשלח אליו רכושו. לא ברור אם מדובר באותו אדם, ייתכן ובירידיה שליט מגידו נהרג ושולח המכתב (אולי קרוב משפחתו) מבקש שישלחו אליו את רכושו.מכתביו של בירידיה לפרעה עוסקים בניסיונותיו של לבאיה שליט שכם המעוניין להרחיב את תחום שלטונו לאזורים בעמק יזרעאל ובכך מסכן את שלטונו של בירידיה.

על פי מכתב א"ע 244 של בירידיה, לבאיה מנצל את החזרת הגדוד המצרי הסדיר ממגידו למצרים כדי לבצע את תוכניות ההתפשטות שלו. הוא נעזר בבעלי בריתו החבירו. הסיבה להחזרת הגדוד המצרי אינה מובהרת מהמכתבים. השערת החוקרים היא שהגדוד הוחזר אולי בשל מאורע חגיגי לכבוד אמנחותפ השלישי, או כדי לעזור לאמנחותפ הרביעי לסגור את מקדשי נא אמון. במכתב זה מתלונן בירידה על מצור שהטיל לבאיה על העיר מתוך מטרה לכבוש אותה. בירידיה הצליח להדוף את לבאיה, ובעקבות זאת נשלח מכתב 243 המספר שבירידיה שומר עכשיו על מגידו, ביום שומר על השדות עם מרכבות, ובלילה על החומות.

במכתב א"ע 245 כותב בירידיה למלך מצרים ומבטיח לו לתפוס את לבאיה חי. לבאיה היה שבוי במגידו, על פי המכתב סַֻרתַ מושל עכו לקח את לבאיה ממגידו והבטיח לשלוח אותו למצרים באנייה. במקום זאת קיבל ממנו כסף ושחרר אותו ביחד עם בעלמהר מחנתון לביתו. על פי מכתב זה, היחסים בין מגידו וממלכת עכו מתוחים למדי. ייתכן והסיבות לכך הוא בסמיכות השטחים בשליטתם שהביאו לתביעות טריטוריאליות.לפי מכתב 248 כנראה נכללה תענך בתחום ממלכתו של בירידיה. במכתב 365 מתלונן בירידיה שהוא חורש לבדו את אדמות שונם ולשם כך גייס אנשים כמס עובד מיפו ומנריבתה.

באחד המכתבים מסופר שבירידיה שלח שלושים ראשי בקר למצרים.

המאה ה-14 לפנה"ס

המאה ה-14 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1400 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1301 לפני הספירה. זוהי המאה ה-14 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

חרפושית

בתחום הארכאולוגיה של מצרים העתיקה, חרפושית היא דמות של אחד מסוגי חיפושיות הזבל המגולפת באבן, בחֵמָר ובחומרים אחרים.

מינים שונים של חיפושיות זבל, ובעיקר זבלית פרעה (Scarabaeus sacer), נחשבו קדושים בעיני המצרים הקדמונים; הם האמינו שהחיפושית היוצאת מתוך הזבל נוצרה יש-מאין במעשה אלוהי שסימל עבורם את יצירת העולם מתוך השמש בידי אל השמש. החרפושיות שמשו

כקמעות, אלילים זעירים, עדיים וחותמות, והם מהממצאים הארכאולוגיים השכיחים ביותר ממצרים העתיקה, וניתן לראותם במוזיאונים השונים ברחבי העולם בדוגמאות עשויות אבן, מצוירות על פפירוס או קירות, מרוקעות מזהב או כסף ועוד.

חרפושיות שנמצאו בארץ ישראל מעידות על השלטון וההשפעה התרבותית המצרית בארץ בעת העתיקה. בין הסמלים על חותמות למלך נמצאו דמויות של חרפושיות ושל כדוריהן.

בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל נמצאו עשרות חרפושיות, ביניהן:

תל בית שמש – בין היתר, חרפושיות שעל בטנן חקוק בכתב החרטומים "בית רעמסס השלישי מושל און"

תל נפוליאון – בין היתר:

חרפושית מהמאה החמש-עשרה לפני הספירה בקירוב, שעל בטנה חקוק קטע מתוך "ספר המתים" של המצרים הקדמונים: "אוי לבי. אל נא תקום להעיד נגדי. אל נא תעורר כל התנגדות! אל נא תכריע את כף המאזנים לרעתי בפני השופט."

חרפושית משנת 1250 לפני הספירה בקירוב, שעל בטנה ציור של מלך מצרים כורע ומרים ידיו לפני אל בדמות קוף, הוא תות המצרי.

תל גזר – בין היתר, חרפושית שעל בטנה חקוק בכתב החרטומים שמו של פרעה אמנחותפ ומלכתו תיה.

תל שקמונה - חרפושית שעל בטנה חקוק בכתב חרטומים "בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים". יעקב-הר הוא פרעה חיקסוסי מסוף השושלת ה-14, או ראשית השושלת ה-15.החרפושית המגלגלת את כדור הזבל קושרה לאל חפרי, אשר תפקידו היה לדחוף מדי יום את השמש במסעה לאורך כיפת השמים, והאמינו שקיימות רק חרפושיות ממין זכר, אשר מתרבות באמצעות הפרשת זרע לתוך כדור הזבל, בדומה לחפרי היוצר את עצמו מלא-כלום.

בין סמלי כתב החרטומים המצרי קיים גם סמל חרפושית (), שהחוקרים מייחסים לו את המשמעויות של "התהוות", "היווצרות" או "שינוי צורה".

כנען

כנען היה בתקופת הברונזה המאוחרת שמו של חבל ארץ שבהמשך נודע בעברית כארץ ישראל. במקרא זהו שמה העיקרי של הארץ לפני כיבושה בידי בני ישראל, ולעיתים הוא משמש להבחנה בין הגלעד ובין הארץ שממערב לירדן, שרק היא קרואה כנען. בארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום השם נמצא כמעט אך ורק בממצאים מהתקופה בה הארץ נשלטה בידי הממלכה המצרית החדשה, כמחוז מצרי שזה היה שמו עד להתמוטטות החברתית בסוף תקופת הברונזה והוא מופיע מעט מאד במקורות מצריים יותר מאוחרים. זוהי גם התקופה בה הגיעו על פי ההשערות גויי הים לאזור במישור החוף שכונה פלשת.

בתנ"ך נזכרים שבעה עמים כיושבים בכנען: החיתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. נזכרות גם קבוצות שישבו בה אך לא היו מעמי כנען, כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".

על פי המסופר בתנ"ך, היו העמים הכנענים צאצאיו של חם. על פי הארכאולוגיה, היו יושבי הארץ בתקופה הקדם-ישראלית שמיים בתרבותם ובשפתם, שהייתה קרובה לעברית המקראית.

כשים

הכשים (בכתיב אכדי: ka-aš-šu = כשו) היו עם קדום שמקורו ככל הנראה באזור הרי הזגרוס. לאחר נפילת האימפריה הבבלית הקדומה וכיבושה על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס, השתלטה השושלת הכשית על בבל. הם שלטו על בבל קרוב ל-400 שנים עד 1155 לפנה"ס לערך, מועד בו נכבשה בבל על ידי עילם. הכשים לא היו עם שמי, ושפתם כמעט ואינה ידועה לנו. השושלת הכשית ניהלה את הממלכה בשפה האכדית, ושפתם של הכשים ידועה לנו בעיקר מניתוח השמות הפרטיים, וממספר מצומצם של מילונים כשיים-בבליים שנמצאו. בשפתם הם קראו לממלכתם כַּרדוּניַאש.

לבאיה

לבאיה (או לבאיו) היה מושל העיר שכם בתקופת הברונזה המאוחרת ב. הוא חי בזמנם של מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ובנו אחנתון מלכי השושלת ה-18 ששלטו במצרים במאה ה-14 לפנה"ס. בתקופה זאת כנען הייתה כפופה לשלטון מצרים. השלטון נעשה באמצעות מושלי הערים אשר ניהלו את הערים והעלו מיסים למצרים, ובאמצעות החזקת חיל מצב מצרי בכנען.

לבאיה היה שליט של ממלכה ששכנה באזור הררי, והוא ניסה להרחיב את תחום שלטונו ולהשתלט על העמקים הפוריים בשכנות, מצפון לכיוון עמק יזרעאל, וממערב לכיוון השרון וגם לכיוון השפלה. כנגדו התלכדה ברית של שליטים מקומיים בתמיכת השלטון המצרי, ובסופו של דבר הוא נכשל ונהרג.בנו של לבאיה, מותבעל, קבע את מושבו בפחל שבעבר הירדן וניהל מערכות צבאיות משלו עד שככל הנראה חוסל בהוראת הממשל המצרי בידי ביריאווזה.

מיתני

מיתַני - ממלכה חורית קדומה ששכנה בצפון מסופוטמיה. מרכזה היה באזור נהר חבור והפרת העליון. בעת העתיקה חלק מהאזור בו שכנה ממלכת מיתני היה ידוע בעת העתיקה בשם: חַנִיגַלְבַּת, שהיה שמו הקדום של האזור, נהרין ונַהרִימ כלומר: נהריים, כמו בשם האזור ארם נהריים, במכתבי אל-עמארנה הופיעה גם בשם סֻבַּרֻ, וכן חֻרִי - ארץ החורים. מיתני התקיימה מאמצע המאה ה-16 לפנה"ס ועד אמצע המאה ה-13 לפנה"ס. בירתה של מיתני הייתה "וַשוּכַּנִי" אשר מקומה המדויק אינו ידוע. אחת ההשערות היא שהעיר שכנה ב"תל אל פחריה" (Tell el Fakhariya). תושבי הממלכה היו ברובם חורים. לעומת זאת מלכיה היו ממוצא הודו-איראני. אלים הודיים המוזכרים בריג-וודה כמו מיתרא ואינדרה היוו חלק מרכזי מהפנתאון שלהם.תקופת גדולתה של מיתני הייתה בתקופת הברונזה המאוחרת. בתקופה זו התפשטה דרומה והפכה לכוח העיקרי שעמד מול האימפריה המצרית בתקופת הממלכה החדשה. במחצית המאה ה-16 לפנה"ס ניהלו פרעוני מצרים אמנחותפ הראשון ותחותמס הראשון מלחמות עם ממלכת מיתני שהתפשטה דרומה והפכה במאות ה-16 עד ה-14 לפנה"ס לכוח העיקרי שעמד מול המצרים. בראשית המאה ה-15 כבשה מיתני חלקים ניכרים מכנען וסוריה. שטחה כלל את רובה של סוריה, חלקים מטורקיה של היום כמו כיזוואתנה, וחלקים גדולים מצפון עיראק של היום. גבולה הדרומי היה עם האימפריה המצרית. בתקופתם של המלכים: "שַׁאוּשַתַר" (1480 לפנה"ס לערך) ו-"תוּשרַתה" (1400 לפנה"ס לערך) הייתה מיתני אחת המעצמות הגדולות של קדמת אסיה. השפעתה הגיעה עד דמשק וגבל בחוף הלבנוני. מיתני תמכה במלכי כנען במאבקם כנגד תחותמס השלישי. במסעו השמיני של תחותמס השלישי הוא ניצח את מיתני, אבל לא הצליח לכבוש את סוריה. גם בנו של תחותמס השלישי - אמנחותפ השני יצא למסע קרב כנגד מיתני. המסעות בכללם לא צלחו, אבל הושג איזון בין מצרים למיתני. שתי הממלכות קבעו את גבול תחומי ההשפעה שלהם שעבר בין אזור קדש שבסוריה לבקעת הלבנון.

במשך שנים דיכאה מיתני את ממלכת אשור, עד שבמאה ה־15 לפנה"ס פתח אשור־אֻבַּלִּיט הראשון מלך אשור במרד גלוי ומוצלח נגד מיתני, שעלה למיתנים באדמות רבות והקנה למלך האשורי תארים נכבדים. במסגרת מסעו כבש את רוב עריה. המשפחה המלכותית של מיתני ברחה לאירידו. הצבא האשורי הגיע לעיר שבה אותם והיגלה אותם לאשור. אירידו והיישובים סביבה הוצתו בשריפה ונהרסו, ובכתובתו של אדד-ניררי הראשון הוא מציין שהוא המליח את אדמתה, אירוע טקסי הנעשה למדינה מורדת.

מיתני שימשה כיעד העיקרי במסעותיו הצבאיים של שופילוליומש הראשון שחי באמצע המאה ה-14 לפנה"ס, הוא הנחיל לה מפלות כבדות עד שכבש את בירתה "וַשוּכָני".

המאבק בין אשור ומיתני נמשך בימי אַדַד־נִירָרִי הראשון שחי במאה ה-13 לפנה"ס, ושַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון והסתכם בהכנעה ומחיצה של שתי הממלכות. יריבתה העיקרית מצפון-מערב הייתה ממלכת החתים.

ארכיון מכתבי אל-עמארנה כוללים 14 מכתבים מתושרַתַה מלך מיתני, למלך מצרים, רובם לאמנחותפ השלישי והם עוסקים בקשרים הבינלאומיים בין שתי הממלכות, וכן בנישואי שתי נסיכות ממיתני לאמנחותפ השלישי. באחד המכתבים, המופנה לאמנחותפ הרביעי מצוין דבר מותו של אמנחותפ השלישי שנשלח לנא אמון. מכתבי מלך מיתני הם הארוכים ביותר בקורפוס מכתבי אל עמארנה.הסוף הפתאומי של מספר תרבויות בנות האזור סביב ל־1200 לפנה"ס הוביל לטענה כי גויי הים אחראים לחורבן האומות החתיות, ממלכת אמורו, מיקניות והמיתניות. אף על פי כן, ההיסטוריון מארק ואן דה מיארופ ואחרים טענו כנגד התאוריה. האגיפטולוג הצרפתי ניקולה גרימל טען כי מיתני, אשור ובבל חרבו בידי קבוצה אשר חיה בגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית חַבִּירוּ.

מכתבי אל-עמארנה

מכתבי אֶל-עַמַארְנָה (לעיתים נקראים בטעות "מכתבי תל אל-עמארנה") הם מכתבים המתוארכים לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס, שנכתבו על ידי שליטים שונים, ברובם שליטים כנעניים, ונשלחו אל מלך מצרים במשך תקופה של כ-20 שנה, בימי המלכים אמנחותפ השלישי, אח'נאתון ותות ענח' אמון. חלק מועט מהמכתבים נכתבו על ידי אמנחותפ השלישי לשליטים אחרים.

מכתבים אלה התגלו באל-עמארנה שבמצרים התיכונה ומהווים מקור עיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. צבר המכתבים מכיל 382 תעודות, חלקן בשברים קטנים. 350 מתוכם הם מכתבים או רשימות של מתנות, ואילו 32 לוחות מכילים מסמכים אחרים: ספרות מיתולוגית מסופוטמית, חיבורים דידקטיים, מילונים ורשימות אלים. חלק מהלוחות נמצאו שבורים וקטועים עד שלא ניתן לסווגם. רוב המכתבים נשלחו על ידי שליטי כנען, שהייתה תחת חסות מצרית, ומקצתם ממעצמות אחרות באזור.

מצבת ישראל

מצבת ישראל או אסטלת ישראל (גם: מצבת מרנפתח או אסטלת מרנפתח) הוא כינוי שנתנו ארכאולוגים לאסטלת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, בשובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו בשנת 1208–1209 לפנה"ס. המצבה מתארת בעיקר את מערכות מרנפתח בלוב, אך את שמה "מצבת ישראל" קיבלה המצבה בשל הממצא החשוב שבה, אזכור השם אִי-סִי-רִי-אַר, שזוהה על ידי החוקרים כ"ישראל", שכן בכתב המצרי אין הבחנה בין ר ל-ל. זהו האזכור הארכאולוגי הקדום ביותר לשם זה; האזכורים הבאים הם במונולית מכורח ובמצבת מישע, המתוארכים 300 שנים מאוחר יותר, תקופתו של אחאב ובית עמרי, מהמאה ה-9 לפנה"ס.

המצבה התגלתה בשנת 1896 על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי, בקבר פרעה מרנפתח שבמקדש תבאי. גובהה עומד על כ-318 ס"מ ורוחבה 163 ס"מ. היא מוצגת כיום במוזיאון המצרי הלאומי שבקהיר, והעתק ממנה מוצב בכּרנךּ.

מקדש לוקסור

מקדש לוקסור (בערבית: معبد الاقصر) הוא מקדש מצרי קדום הממוקם בגדה המזרחית של נהר הנילוס, בעיר לוקסור (תבאי העתיקה) שהוקמה בשנת 1400 לפנה"ס וידועה בשפה המצרית כ"המקלט הדרומי". המקדש נבנה עבור שלישיית האלים הנערצת, אמון, אשתו מות ובנם ח'נום. ונבנה בתקופת הממלכה החדשה במצרים. בשנת 1979 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

משחק לוח

משחק לוח הוא משחק קופסה המיועד לשחקן אחד או יותר, המתנהל בעיקר, או באופן בלעדי, על-גבי לוח שסומן מראש לצורך זה, בהתאם לכללים קבועים מראש. בדרך כלל נעשה שימוש בכלי משחק שונים, כגון חיילי משחק וקוביות משחק.

בין שיטות המשחק השונות ניתן למנות הטלת קוביות, שליפת קלפים, מסחר בין שחקנים, קרבות בין צבאות, בנייה ופיתוח של אזורים וביצוע משימות בעלות דרגות קושי שונות לפי היררכיה מסוימת. דוגמאות אחדות למשחקי לוח הן שחמט, דמקה, שש בש, מונופול וסולמות ונחשים. משחקי לוח ידועים עוד מתקופת מצרים העתיקה בו שיחקו בסנת עוד כ-3500 שנים לפנה"ס. לרוב משחקי לוח פותחו עתה מקביליהם במחשב.

משחקי לוח הם תת-קבוצה של משחקי הקופסה.

פסלי הענק של ממנון

פסלי הענק של מֶמנוֹן הם שני פסלים גדולים מאבן חול, של המלך אמנחותפ השלישי מהמאה ה-14 לפנה"ס. הפסלים מוצבים בנקרופוליס של תבאי מצידו המערבי של הנילוס מול העיר המודרנית לוקסור. הפסלים הוכרזו בשנת 1979 כאתר מורשת עולמית כחלק מהנקרופוליס של תבאי.

פרעה

פַּרְעֹה הוא תוארם של מלכי מצרים העתיקה, שנחשבו לאלים. מקור השם מהמילה המצרית פָר-עָה, שמשמעותה "בית גדול", או פר-רע ביתו של רע אל השמש.

המילה שימשה לתיאור ארמון המלך, ובמהלך השנים שונתה משמעותה לתיאור המלך עצמו. הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח פרעה לציון מלך מצרים הייתה בתקופת תחותמס השלישי, שמלך בתקופת השושלת ה-18 (1539 - 1292 לפנה"ס). החל מתקופת השושלת ה-22 (945 - 720 לפנה"ס), נוסף תואר הכבוד פרעה לכל אחד משליטי השושלת.

המקרא, לרבות ספר שמות, משתמש בתואר פרעה כשם עיקרי למלך מצרים, ובעקבותיו הפך השם פרעה בקרב העולם המערבי כשם נרדף למלך מצרים, וכך מתייחסים למלכי מצרים כאל "פרעונים", גם כאשר מדובר בתקופה שבה התואר עדיין לא היה נהוג.

קוורציט

קוורציט היא סלע מותמר קשה בעל גרגירים קטנים עד בינוניים, הבנוי מקוורץ טהור (מעל 98%), שהוא תוצר התמרה של אבן חול. הסלע מתאפיין בעמידות גבוה לבליה. מקור השם מגרמנית.יש המכנים קוורציט שעבר התמרה בשם קוורציט מותמר על מנת להבדילו מקוורציט סדימנטרי (כלומר, קוורציט שהוא סלע משקע) או אורתוקוורציט שהוא אבן חול שלא עברה התמרה אלא מילוט בלבד. חומר המילוט הוא סיליקה ששקעה בין גבישי אבן החול ועקב כך היא קשה כמעט כמו קוורציט מותמר. הגדרה זו שנויה במחלוקת.

תיה

תֶיַה (נכתב במקור תֶיַ) הייתה מלכת מצרים שחיה כנראה בין השנים 1338–1398 לפנה"ס. היא נולדה לפקיד הגבוה יויה ולאשתו תויה, והפכה לאשתו הראשית של מלך מצרים אמנחותפ השלישי. אביה יויה היה בעל אדמות עשיר מהעיר אחמין שבמצרים העליונה, ואימה תויה הייתה כוהנת דת, וכנראה הייתה חלק ממשפחת המלוכה. לתי היה אח שנקרא אנן, והוא שירת ככוהן השני לאל אמון. תיה נישאה לאמנחותפ השלישי בשנה השנייה למלכותו, ולהם נולדו לפחות שבעה ילדים. אמו של אמנחותפ הרביעי שידוע יותר בשם אחנתון.

בעלה אמנחותפ השלישי הקדיש לה מספר מקדשים במצרים ובנוביה, וגם בנה אגם מלאכותי לכבודה בשנה ה-12 למלכותו. שמה מופיע לצד שם בעלה בהרבה חפצים קטנים שהתגלו בחפירות, כמו תכשיטים, כלי אגירה וחרפושיות. מכל הממצאים הללו ניתן ללמוד שהייתה לה השפעה רבה בחצר המלוכה בזמן מלכותם של בעלה אמנחותפ השלישי ובנה אחנתון. ישנן עדויות למלכים זרים כגון מלך מיתני ומלך בבל שיצרו איתה קשרים ישירים, אם זה לצורכי שידוך עם בנות משושלת המלוכה או לצורכי מסחר. לאחר מות בעלה היא המשיכה ליעץ לבנה אחנתון, היא ממשיכה להיות מוזכרת במכתבי אל עמרנה ובכתובות מלכותיות. ממכתבי אל עמרנה ניתן ללמוד גם שהיה לה בית בעמרנה, מהכתובות המלכותיות ניתן ללמוד שהיא כנראה המשיכה לחיות לפחות עד השנה ה-12 למלכותו של אחנתון.

תיה כנראה נקברה במקור בעמרנה. ארון הקבורה שלה התגלה בקבר KV55. בשנת 2010 פורסמו תוצאות בדיקת סמני DNA שקבעו שמומיה שהתגלתה בקבר KV35 בעמק המלכים, שנבנה עבור אמנחותפ השני, היא המלכה תיה. המומיה התגלתה כבר בשנת 1898 בקבר KV35 יחד עם עוד מומיות מלכותיות, ביניהן אמנחותפ השלישי. לקחו שיער שנמצא בקבר של תות ענח אמון, בתוך תיבה שרשום עליה שמה של תיה. את הדנ"א בשיער השוו לדנ"א בשיניים של המומיה, ונמצאה התאמה מושלמת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.