אמנון אברמוביץ'

אמנון אַבְּרָמוֹבִיץ' (נולד ב-15 בספטמבר 1951) הוא עיתונאי ופרשן מדיני ישראלי. משמש כפרשן הפוליטי של חברת החדשות המשדרת בערוץ 12.

אמנון אברמוביץ'
אברמוביץ' ביוני 2008
אברמוביץ' ביוני 2008
לידה 15 בספטמבר 1951 (בן 68)
קיבוץ ניר עם, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
שנות פעילות 1977
עיסוק עורך דין, עיתונאי
מעסיק "מעריב"
הערוץ הראשון
חברת החדשות (נוכחי)
סוג כתב פרשן מדיני
תחום סיקור אקטואליה, פוליטיקה ומדיניות

ביוגרפיה

אמנון אברמוביץ' נולד בקיבוץ ניר עם להורים ממייסדי הקיבוץ. בגיל צעיר עבר עם משפחתו לקריית אתא. ב-1969 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. ב-1972 החל בלימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב. במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים ולחם כנהג טנק של מפקד גדוד 409 בחטיבה 600[1]. ב-9 באוקטובר 1973, יומה הרביעי של המלחמה, נפצע בקרבות באזור תעלת סואץ. הוא נכווה באורח קשה בפניו ובגופו, אך המשיך לנהוג בטנק משום שהיה סבור שנשארו בו אנשים. על אומץ לבו ודבקותו במשימה קיבל את צל"ש הרמטכ"ל[2]. לאחר שיקום שכלל כ-60 ניתוחים חזר ללימודי המשפטים ובסיומם התמחה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) ואצל עורך דין פרטי בתחום המשפט האזרחי. ב-1978 קיבל רישיון עורך דין.

קריירה עיתונאית

את דרכו העיתונאית החל בתקופת הלימודים כחבר מערכת עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה "יתוש" וכתב במוסף השבועי "דרבן" של "ידיעות אחרונות". ב-1977 החל לעבוד בעיתון "על המשמר" וב-1978 מונה לסגן עורך המוסף "חותם" של העיתון. במקביל כתב החל מ-1979 בירחון מוניטין. ב-1981 עבר לעיתון "מעריב" ושימש כתב מדיני, שליח העיתון בלונדון ופרשן בכיר[3]. הוא עזב את "מעריב" ב-1994 במחאה על פרשת האזנות הסתר בעיתון (במסגרתה הוקלט גם אברמוביץ' ללא ידיעתו), ועבר לשמש כפרשן בערוץ הראשון. מאז 2003 משמש פרשן בחברת החדשות של ערוץ 2 ומופיע בפאנל הקבוע בתוכנית "אולפן שישי".

דעותיו הפוליטיות של אברמוביץ' מזוהות עם השמאל בישראל. ב-1995, בעת ששימש פרשן בערוץ הראשון, עתרה האגודה לזכות הציבור לדעת לבג"ץ בטענה שדעותיו באות לביטוי בפרשנויות שהוא משדר ובדרישה למתן ייצוג גם לעמדות אחרות. בעקבות העתירה התחייב הערוץ הראשון לתת במה גם לעמדות אחרות[4]. עתירה נוספת של האגודה ב-1996 נדחתה[4].

אברמוביץ' ידוע כאוהד קבוצת הכדורגל מכבי חיפה.

חשיפות ואזכורים בולטים

שבועיים לאחר רצח יצחק רבין חשף אברמוביץ' את העדויות של יגאל עמיר, אחיו חגי עמיר ומרגלית הר שפי. כן חזר על חשיפתו של בני אלון שאבישי רביב הוא סוכן השב"כ וכן ששם הקוד שלו "שמפניה". אברמוביץ' פרסם את הידיעה ללא שהועברה לצנזורה הצבאית לבדיקה מוקדמת. בעקבות הפרסום נחקר במשטרה, אך הוחלט שלא להעמידו לדין לאחר שהביע חרטה והתחייב להעביר לצנזורה כל מקרה של ספק לגבי ידיעות ביטחוניות[5]. בראיון באותה שנה אמר: "במחשבה שנייה לא הייתי מפרסם את זה. לא חזיתי מה יתפתח מזה. לא רציתי להיות זה שיעניק לימין מתנות חינם"[4].

אמירתו השנויה ביותר במחלוקת נאמרה כחצי שנה לפני יישום תוכנית ההתנתקות, כאשר אמר בדיון בנושא במכון ון ליר בפברואר 2005 ש"צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג, לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההתנתקות"[6]. שרון היה באותה העת ראש ממשלת ישראל ומובילה העיקרי של התוכנית, ולהערכת אברמוביץ' היחיד שיכול להוציאה אל הפועל. עמיתיו של אברמוביץ', למשל נחום ברנע, ביקרו עמדה זו[7]. אברמוביץ' התייחס מספר פעמים לאותה אמירה: במאי 2005 כתב "הטענה המתריסה, החצופה, הדמגוגית מכולן היא הטענה שאנחנו, העיתונאים, מחפים על מעשים עברייניים של שרון, פליליים ממש, והכל למען ההתנתקות."[8]. ביולי 2005 כתב כי באמירתו התכוון שהפרשנים לא יציגו את שרון באור שלילי, אולם בטורי הידיעות "יש להתייחס אליו כמו אל חושחש"[9]. בשל השימוש שעשה בה אברמוביץ' הפכה המילה "אִתרוּג" לסמל להעלמת עין ממעשי שחיתות כשהם מבוצעים על ידי מי שאמצעי תקשורת חפץ ביקרו ולהטיות פוליטיות בתקשורת בכלל[10].

ב-8 ביולי 2006 חשף אברמוביץ' כי נשיא המדינה, משה קצב, נפגש עם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז והתלונן על שראש לשכתו לשעבר, א', מנסה לסחוט אותו בטענה שביצע בה מעשים מגונים[11].

באוגוסט 2010 חשף אברמוביץ' יחד עם רוני דניאל, את "מסמך גלנט" - מסמך ובו ניסיון להטיל דופי ברמטכ"ל המכהן, רב-אלוף גבי אשכנזי, לכאורה במסגרת אסטרטגיית ההתמודדות של האלוף יואב גלנט לתפקיד. החשיפה עוררה סערה במערכת הפוליטית והצבאית, ואברמוביץ' זומן להעיד במשטרה במסגרת חקירת הפרשה. בתום חקירת משטרה התברר המסמך כזיוף, וכי הוא הודלף לאברמוביץ' על ידי אל"ם (מיל') גבי סיבוני, חברו של אשכנזי[12], שאותו הגדיר אברמוביץ' כ"מקור סולידי, אמין ומחוץ לסצנה. ונטול אינטרס בעניין הזה"[13].

בדצמבר 2012, מיד לאחר מסיבת העיתונאים שבה הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן על איחוד רשימות הליכוד וישראל ביתנו לקראת הבחירות לכנסת ה-19, פרסם אברמוביץ' את קיומו כביכול של מסמך סודי שבו נתניהו וליברמן סיכמו על רוטציה ביניהם בתפקיד ראש הממשלה. החשיפה התבררה כשגויה.

בפברואר 2013 התראיין לעיתון "הארץ", ואמר כי הדברים החשובים ביותר לדעתו במסגרת עבודתו העיתונאית הם "לדבר על הכיבוש ועל מחיר הכיבוש", ו"לשכנע את הציבור במה שחשוב"[14].

במהלך 2017 היו לאברמוביץ' מספר חשיפות בנוגע לחקירות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, כגון זימונו לעדות של המיליארדר רון לאודר בעת שהגיע להלוויית שמעון פרס[15] ונסיגתו של ארנון מילצ'ן מעדותו הראשונית[16].

באוגוסט 2017 פרסם החקיין יוסי וידר הקלטה של שיחת טלפון שלו עם אברמוביץ' שבה הוא מתחזה לאהוד ברק ואומר לאברמוביץ' שהוא עומד להתמודד על ראשות מפלגת העבודה. אברמוביץ' הסכים בשיחה ביחס לצורך לסיים את שלטונו של בנימין נתניהו ואמר "על זה אין ויכוח"[17]. אברמוביץ' הגיב שהוא הבין מיד שמדובר במתיחה ושמדובר בקטע ערוך. וידר הכחיש ופרסם את ההקלטה המלאה[18].

ביקורת

בעת מבצע צוק איתן, ביולי 2014, הפגינו כ-150–200 אנשים מול אולפן "חדשות 2" ובפרט נגד אברמוביץ'[19]. בספטמבר 2016, בעת שהגיע לבית הדין הצבאי ביפו כדי לסקר את משפטו של אלאור אזריה, התגודדו סביבו עשרות מפגינים שקראו קריאות גנאי. בשני המקרים הוא נזקק לעזרת המשטרה[20].

לאחר שאברמוביץ' פרסם מאמר דעה ב"ידיעות אחרונות" נגד ראש הממשלה נתניהו, "שר התקשורת והסריסים"[21], התפלמס עמו נתניהו במליאת הכנסת.[דרוש מקור]

הליכים משפטיים

בשנת 1996 האשים את פנחס פישלר ברישומים פליליים בתפקידו כמנהל לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. פישלר הגיש תביעה אזרחית וקובלנה פלילית נגד אברמוביץ'. כעבור ארבע שנים, בשנת 2000, התנצל אברמוביץ' על דבריו בשידור, ובעקבות זאת ביטל היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין את ההליכים הפליליים נגד אברמוביץ'.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אסף זגריזק, חבריו לנשק של אמנון אברמוביץ' הזדעזעו מהמתקפות: "הוא דוגמה ללוחם בצה"ל", באתר ynet, 31 באוקטובר 2016
  2. ^ צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לאמנון אברמוביץ', באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
    אסף זגריזק, חבריו לנשק של אמנון אברמוביץ' הזדעזעו מהמתקפות: "הוא דוגמה ללוחם בצה"ל", באתר ynet, 31 באוקטובר 2016
  3. ^ דוגמה למאמר פרשנות: אמנון אברמוביץ', מלחמת אלף הימים, מעריב, 7 ביוני 1985
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 אמנון אברמוביץ', בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
  5. ^ בג"ץ 6926/97 איתן פלג נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-10 בספטמבר 1998]
  6. ^ יניב זך, השומר של אריק, באתר nrg‏, 26 באפריל 2005;
    הקלטת הדיון(הקישור אינו פעיל, 5 בפברואר 2017)
  7. ^ מרדכי קרמניצרמסקנתו של אמנון אברמוביץ' בדבר היחס המגונן כלפי שרון מסוכנת והרסנית מאין כמותה, באתר העין השביעית, 1 ביולי 2005
  8. ^ אמנון אברמוביץ', סיקור תיק התנתקות - בזכות הגיוס, בגנות ההשתמטות, באתר העין השביעית, 1 במאי 2005
  9. ^ אמנון אברמוביץ', סיקור ההתנתקות - אתרוג, לימון ופועל מהשטחים, באתר העין השביעית, 1 ביולי 2005
  10. ^ אתרוגנות, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
  11. ^ חדשות 2, "כך התפוצצה פרשת קצב";
    אמנון אברמוביץ'‏, בשעה 19.58 קיטל על הקו: אולי תוציא את המשפט "ואף ביצע בה מעשים מגונים בכוח", מדובר בנשיא, זה משפט נוראי, באתר וואלה! NEWS‏, 18 באפריל 2018
  12. ^ אמיר בוחבוט ואבי אשכנזי, אל"מ במיל' גבי סיבוני: אני הדלפתי את מסמך גלנט, באתר nrg‏, 20 באוגוסט 2010
  13. ^ רוני דניאל ואמנון אברמוביץ', ‏מקור המסמך - "אמין, מוכח ופורה", באתר ‏mako‏‏, ‏7 באוגוסט 2010‏
  14. ^ איילת שני, אמנון אברמוביץ' מסביר למה ישראל תקרוס, באתר הארץ
  15. ^ אמנון אברמוביץ', "פרסום ראשון: התפתחות בחקירת רה"מ"
  16. ^ אמנון אברמוביץ', "פרסום ראשון: השינוי בעדות מילצ'ן"
  17. ^ "הפרצוף האמיתי של אברמוביץ' נחשף": המתיחה שמסעירה את הרשת, מעריב אונליין, 10 באוגוסט 2017
  18. ^ וידר חושף את הקלטת אברמוביץ' המלאה: "לא הופתעתי ששיקר", 11 באוגוסט 2017, באתר מעריב אונליין;
    שוקי טאוסיג, מלחמת ההצהרות, 11 באוגוסט 2017, באתר העין השביעית
  19. ^ דוד ורטהיים‏, המפגינים לאמנון אברמוביץ', נכה ומחזיק בצל"ש הרמטכ"ל: "בוגד, מחבל", באתר וואלה! NEWS‏, 30 ביולי 2014
  20. ^ רן בוקר, קריאות "בוגד" לאמנון אברמוביץ' מחוץ למשפט אלאור אזריה, באתר ynet, 19 בספטמבר 2016
  21. ^ אמנון אברמוביץ', "שר התקשורת והסריסים", באתר ynet, 3 באוגוסט 2016
אברמוביץ'

אברמוביץ הוא שם משפחה מזרח אירופאי שמשמעותו בן-אברהם.

האם התכוונתם ל...

אולפן שישי

אולפן שישי היא מתוכניות הדגל של חברת החדשות של ערוץ 2, וכיום משודרת בקשת 12 ובעבר שודרה ברשת 13. התוכנית מוגשת כיום על ידי דני קושמרו ולצידו צוות הפרשנים הבכירים של חברת החדשות: אמנון אברמוביץ', אהוד יערי, רוני דניאל, רינה מצליח, ערד ניר, קרן מרציאנו ועמית סגל, והיא משודרת מדי ליל שבת החל מ-1995. התוכנית כוללת פרק חדשות, ובו סיכום של אירועי השעות האחרונות בחדשות הפנים והעולם, ומיד אחר כך פרק מגזין נרחב שבו כתבות תחקיר, כתבות דוקומנטריות, פאנל הפרשנים וראיונות. עורך התוכנית הוא רון ירון.

בשנות ה-90, נעימת הפתיחה והסגירה של התוכנית הייתה Newsday של ריצ'רד מייהיל, אשר שימשה שנים לאחר מכן כפתיח לתוכנית "הסיפור שלי" ששודרה בערוץ 10.

בין התאריכים יוני - אוקטובר 2000 התוכנית השתמשה, ככל הנראה בשוגג, במנגינה של חדשות ערוץ 4 הבריטי שנכתבה על ידי אלאן הוקשאו, ללא אישור הערוץ. כעבור ימים ספורים, הפתיח הוחלף כאשר דן שילון התחיל להגיש את התוכנית. כל הנעימות שבאו אחר-כך היו מקוריות.

עד ראשית שנת 2012 הנחה את התוכנית יאיר לפיד, שכיהן בתפקיד המגיש ארבע שנים עד שהחליט לפרוש לפוליטיקה. קדמו לו גדי סוקניק, עמנואל רוזן, אושרת קוטלר, דן שילון ואהרון ברנע.

בכל שנותיה הובילה התוכנית בנתוני הרייטינג על מתחרותיה: "יומן" בערוץ הראשון, "שישי" של "חדשות 10", ו"חדשות השבוע" של תאגיד השידור הישראלי.

במרכז השגיה העיתונאיים של התוכנית בשנים האחרונות:

חשיפת "מסמך גלנט", על ידי פרשני התוכנית אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל, שהובילה לטלטלה חסרת תקדים במערכת הצבאית והפוליטית בישראל.

ראיון ראשון עם רונה רמון, רעייתו של האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, ימים מעטים לאחר נפילת בנה אסף בהתרסקות מטוסו. בראיון מתחה רמון ביקורת קשה על התקשורת הישראלית, שדרך אנשיה נודע לה על דבר מותו של בנה.

כתב התוכנית, חיים ריבלין, חשף פרקים נרחבים בפרשת הולילנד, שנקשרה בשמו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

ראיון ראשון עם ניצב בדימוס זאב אבן-חן, ששכל את בתו טופז באסון אוטובוס צוערי השב"ס בכרמל, והיווה למעשה ראשיתו של מאבק ציבורי נגד האחראים למחדל.

האות לראשיתו של הקרע במפלגת העבודה בין בכיריה לבין היו"ר אהוד ברק ניתן במסגרת ראיון שהעניק יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בנובמבר 2010 ל"אולפן שישי", ובו כינה את ברק "אהבל".

ראיון מיוחד עם עומאר אוסאמה בן לאדן, בנו של מנהיג "אל-קאעידה", אוסאמה בן לאדן.

ראיון עם עבד אל-חלים ח'דאם, מי ששימש סגן נשיא סוריה ושר החוץ, היה למעשה המקורב ביותר לחאפז אל-אסד והפך לאחד ממובילי המחאה נגד בנו בשאר.

חשיפה של הכתב שי גל של שורת מקרי הדרת נשים בעיר בית שמש, ובראשם תיעוד חששה של הילדה נעמה מרגוליס בת ה-8, תושבת העיר, לשוב מבית הספר לביתה לאחר שבעבר חרדים קיצוניים ירקו עליה וקיללו אותה משום שלא הייתה לבושה באופן מספיק צנוע, לדעתם. הכתבה הובילה למחאה ציבורית נרחבת.

חשיפה של מס' עסקים השייכים לקרובי משפחה ומקורבים ליו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. עסקים אלו היו חלק מתפעול הנמל.

חשיפת שורת הטרדות מיניות לכאורה שנעשו ע"י תת אלוף שי אלבז, המועמד לתפקיד מפקד חיל הים ומפקד שייטת 13 בעבר. אלבז סיים את דרכו ופרש מצה"ל בעקבות הפרסומים.

אורי שגיא

אוּרי שגיא (איזנברג) (נולד ב-5 באוגוסט 1943) הוא אלוף לשעבר בצה"ל, שכיהן בתפקידו האחרון כראש אמ"ן בשנים 1991–1995.

אתרוג

אתרוג (שם מדעי: Citrus medica) הוא מין של עץ ירוק-עד מההדרים ושמו של פרי העץ. מקור האתרוג בדרום-מזרח אסיה ומקור שמו ככל הנראה במילה הפרסית תֻרֻנְג'. האתרוג הוא אחד מחמשת מיני ההדרים המקוריים בטבע (לצד הפומלו, הקי ליים, המנדרינה וה-Citrus halimii). כל שאר מיני ההדרים התפתחו באופן אורגני או פותחו על ידי הכלאה טבעית או מלאכותית של מינים אלה.לאתרוג חשיבות גדולה ביהדות משום היותו תשמיש מצווה מרכזי לחג הסוכות כחלק מארבעת המינים.

האגודה לזכות הציבור לדעת

האגודה לזכות הציבור לדעת, הקרויה לעיתים בקצרה ארגון "לדעת" היא עמותה ישראלית שנוסדה בשנת 1995 ועוסקת בביקורת על התנהלות מוטה או לא אתית של אמצעי התקשורת בישראל. האגודה עורכת מחקרים בנושא התנהלות התקשורת, מעניקה פרסים שנתיים העוסקים בביקורת התקשורת ופונה לרשויות האחראיות על ביקורת כלי התקשורת.

הפטיש

הפטיש היה עיתון שפעל בשנים 1993-1989 והתמקד בביקורת חברתית. הוא יצא לאור פעם בחודש.

הפטיש נוסד בידי עופר ברונשטיין, חנה קים, בני תורתי, בן דרור ימיני ויונתן דני וחולק חינם בדוכני העיתונים ובקיוסקים בגוש דן.

העיתון כלל את הטור "קו 16", מדור שכתב תורתי ובו סיפורי שכונות. תורתי כתב בעיתון ראיונות עם אמני התקופה, בהם ראיונות ראשוניים עם זמרי הקסטות. שייקה לוי מהגשש החיוור כתב על אוכל. הרב הראשי לרמת גן, יצחק ברדע, היה בעל טור קבוע בעיתון.

העיתון עסק בענייני חברה וכלכלה וליווה את מחאת מחוסרי הדיור שפרצה בשנת 1990, עם גלי העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90.

העורך האחראי היה בן דרור ימיני, והעורכת הראשונה של העיתון הייתה חנה קים. מישל אופטובסקי עיצב את העיתון ואת הלוגו הציורי שלו - "הפטיש - העיתון שיפתח לך את הראש".

בעיתון כתבו שוש גבאי, איריס עודד, שאול ביבי, רפי אהרון, שייקה לוי, מיכה לנקרי, אמנון אברמוביץ', רחל יונה, דרור ניסן ואחרים. דודו גבע אייר בעיתון.

חטיבת המבצעים

חטיבת המבצעים היא חטיבת הליבה של אגף המבצעים בצבא הגנה לישראל.

החטיבה אמונה על תיאום ועריכה של תוכניות מבצעיות למלחמה, למצבי חירום ולביטחון שוטף. כמו כן אמונה החטיבה על תיאום עבודת המטה בתחום הפעלת הכוח עם זרועות הביטחון האחרות, וגיבוש המלצות צה"ל לאישור הדרג המדיני. בנוסף מנחה החטיבה את מפקדות הפיקודים המרחביים, מפקדת זרוע האוויר, מפקדת זרוע הים, מפקדת זרוע היבשה, אגף המודיעין, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ואגף כוח אדם, בנוגע להפעלת הכוח ותיאומה.

משכנה של החטיבה הוא בבור בקריה.

בראש החטיבה עומד תת-אלוף יניב עשור והיא כפופה לאגף המבצעים.

יהושע שגיא

יהושע שגיא (ברמן) (נולד ב-27 בספטמבר 1933 בירושלים) הוא איש ציבור ישראלי. כיהן בעבר כראש אמ"ן, חבר הכנסת, ראש עיריית בת ים ושגריר ישראל בפיליפינים.

יומן (מגזין חדשות)

"יומן" היה משדר החדשות ששודר בערוץ הראשון הישראלי מדי יום שישי בערב, והיווה את יומן החדשות השבועי של הערוץ.

יוסי וידר

יוסי וידר (נולד ב-7 במאי 1967), הוא סטנדאפיסט, חקיין, קומיקאי, שדרן רדיו ושחקן ישראלי.

מוניטין (ירחון)

מוניטין היה ירחון ישראלי שיצא לאור בין השנים 1978 עד 1993, עסק במגוון נושאים ונחשב חדשני בתקופתו. בתקופה האחרונה להוצאתו לאור נקרא "מוניטין-פנטהאוז".

מסמך הרפז

מסמך הרפז, שנודע תחילה כמסמך גלנט, הוא מסמך שנחשף בתוכנית "אולפן שישי" של חברת החדשות של ערוץ 2, בשנת 2010, ובו הנחיות לבניית תדמית חיובית לאחד המועמדים לכהונת הרמטכ"ל, יואב גלנט, תוך הכפשת אחרים. המסמך, שמגולל על פני דף נייר בודד (בשני צדדיו) ושגילויו ברבים עורר סערה ציבורית, התגלה כמזויף, ובכך רק גברה הסערה עקב המעשה החמור של זיופו וחוסר הבהירות לגבי השתלשלות האירועים סביבו. בתחילה נודע המסמך כ"מסמך גלנט", אך לאחר שפורסם שהמסמך זויף בידי בועז הרפז, הלכה וגברה ההתייחסות התקשורתית אליו כ"מסמך הרפז".

המסמך, שנכתב בתקופה שבה שררה מתיחות רבה בין שר הביטחון אהוד ברק ולשכתו לרמטכ"ל גבי אשכנזי ולשכתו, הוביל לסכסוך בין שר הביטחון לרמטכ"ל, שחשדו זה בזה כי המסמך נכתב בהוראתו של השני. מניעיו של הרפז נותרו לא ברורים.

בינואר 2016 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין לסגור את תיק החקירה בפרשה נגד גבי אשכנזי, ארז וינר ואבי בניהו. הרפז הועמד לדין על זיוף המסמך, הורשע בזיוף ובשימוש במסמך מזויף, ונגזרו עליו 220 שעות עבודות שירות.

סימה קדמון

סימה קדמון (נולדה ב-1953) היא עיתונאית ישראלית המשמשת כפרשנית פוליטית בכירה בידיעות אחרונות.

עוזי בן יצחק

עוזי בן יצחק הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, בעל צל"ש אלוף ועיטור המופת.

על המשמר

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 1943–1995.

עלי זהב

עֲלֵי זָהָב הוא התנחלות ויישוב קהילתי בדרום-מערב השומרון על ציר 446, שייך למועצה אזורית שומרון, ליד היישובים פדואל, ברוכין, לשם וכפר א-דיכ. כיום היישוב מכיל כ-3,200 נפשות וקיימות תוכניות הרחבה לעוד 1,000 משפחות. חורבת דיר-סמען שוכנת במרכז היישוב לשם הסמוך.

פויו זבלודוביץ'

חיים "פויו" זבלודוביץ' (בפינית: Poju Zabludowicz; נולד ב-6 באפריל 1953) הוא איש עסקים ואיל הון יהודי יליד פינלנד הפועל מלונדון. בעליה של חברת האחזקות Tamares Group הפועלת מליכטנשטיין.

פנחס פישלר

פנחס (פיני) פישלר (נולד בשנת 1955) הוא עורך דין ישראלי, לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה.

פרשת קו 300

פרשת קו 300 או פרשת השב"כ היא פרשה שאירעה ב-1984 ונמשכה כשנתיים וחצי, שתחילתה בחטיפת נוסעי אוטובוס על ידי מחבלים פלסטינים כבני ערובה לצורכי מיקוח ושחרורם בפעולה צבאית בה נהרגה אחת מנוסעות האוטובוס, והמשכה בחקירה ממושכת של אנשי השב"כ שהרגו שני מחבלים לאחר תפיסתם ושיקרו בעדותם באשר לנסיבות המוות. הפרשה הביאה למשבר חמור בשב"כ וביחסיו עם גורמים ממשלתיים אחרים, ולפרישת ראש השב"כ ובכירים נוספים.

בעלי התפקידים בעת החטיפה היו: ראש הממשלה יצחק שמיר, שר הביטחון משה ארנס, הרמטכ"ל משה לוי, קצין חי"ר וצנחנים ראשי יצחק מרדכי, מפקד סיירת מטכ"ל שי אביטל, ראש השב"כ אברהם שלום, וראש אגף המבצעים בשב"כ אהוד יתום.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.