אמין ג'ומאייל

אמין ג'ומאיילערבית: أمين الجميل, נולד ב-22 בינואר 1942), נוצרי מארוני ונשיא לבנון משנת 1982 ועד 1988.

אמין ג'ומאייל
أمين الجميل
Amine Gemayel 2007
פרסים והוקרה
William Hawi with Amine Gemayel at Tel al-Zaatar
אמין ג'ומאייל (במרכז) עם ויליאם חאווי בתל א-זעתר, 1976
Sheikh amine bush
אמין ג'ומאייל עם הנשיא ג'ורג' בוש בבית הלבן, 2007

קורות חיים

ג'ומאייל נולד בביירות בשנת 1942, בנו של פייר ג'ומאייל, מייסד ארגון הפלנגות הלבנוני. למד משפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת סנט ג'וזף. נשא לאשה את ג'ויס ג'ומאייל, החזיק בתפקיד פיקודי בפלנגות באזור הר המתן ממזרח לביירות.

ב-1972 נבחר לראשונה לפרלמנט, כנציג האזור הצפוני אל-מתן. במקביל לעיסוקו הפוליטי, ערך את העיתון בשפה הצרפתית "לה-ריוויל" ("ההתעוררות"). בהיותו אדם אמיד, נהג לנוע במסוק פרטי, ובמשך שנים הייתה לו מליציה פרטית שכללה 700 לוחמים נוצרים.[1]

ב-1976 הצטרף ג'ומאייל, יחד עם אחיו הצעיר, בשיר, לפגישת אביו עם ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, על ספינת טילים של חיל הים מול העיר ג'וניה בלבנון, בה ביקשו מרבין סיוע צבאי.[2]

לאחר רצח אחיו, נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל בידי שליחיה של סוריה ב-14 בספטמבר 1982, נבחר אמין ג'ומאייל לנשיא לבנון ב-21 בספטמבר וכיהן בתפקיד זה כשש שנים. בתקופה זו היטלטל משטרו של אמין ג'ומאייל בין הסתמכות על המערב ובמיוחד ארצות הברית, לבין התערבות הולכת וגוברת של סוריה בענייניה הפנימיים של לבנון.

בתחילת כהונתו נטה אמין ג'ומאייל למערב, וב-17 במאי 1983, אף נחתם הסכם ישראל-לבנון 1983, שהיו בו אזכורים לא מעטים לנורמליזציה בין המדינות ובמסגרתו אף נפתחה נציגות דיפלומטית ישראלית בביירות. למרות חתימת ההסכם סירב אמין כנשיא לאשרר את ההסכם והשהה את חתימתו עליו.

באותה תקופה הסתמך אמין ג'ומאייל רבות על ארצות הברית, אך שורת מתקפות הביאה לעזיבת הכוחות האמריקנים את ביירות ובכך לדחיקתו של ג'ומאייל לזרועותיה של סוריה. כתוצאה, בוטל ההסכם עם ישראל בחודש מרץ 1984. הנציגות הישראלית המשיכה לפעול עוד מספר חודשים אך הכתובת על העמקת המעורבות של סוריה בלבנון הלכה והתחוורה לעיני כל.

במהלך כהונתו ניסה ג'ומאייל לפעול לפיוס בלבנון אך נאלץ להיענות יותר ויותר לתכתיבים סורים. כך, מינה אמין את רשיד כראמי לראש ממשלה בלחץ הסורים. סוריה שבה והכניסה את כוחותיה לביירות, לראשונה מאז גירוש כוחות אש"ף והסורים בספטמבר 1982. בתחילה נכנס כוח קטן בלבד אך בפברואר 1987 נכנסו כ-7,500 חיילים סורים למערב ביירות.

במקביל שותקה פעילות הממשלה שכן מאז 1986 ועד להירצחו ב-1 ביוני 1987, החרים רשיד כראמי את הנשיא אמין ג'ומאייל, ובעקבותיו עשו כן כל השרים המוסלמים בממשלה.

לקראת סיום כהונתו של ג'ומאייל ב-1988, עמדה לבנון לפני מצב חדש בתולדותיה מבחינה חוקתית, שכן לא נבחר במקומו נשיא חדש. על פי החוקה הלבנונית, במצב שכזה ממלא ראש הממשלה את תפקיד הנשיא. אמין רצה למנוע מצב שסלים אל-חוס, מי שמונה לראש ממשלה לאחר רצח כראמי, ייהפך לנשיא, ולכן מינה את מפקד צבא לבנון מישל עאון לראש ממשלה, בהתעלמו מהמסורת לפיה ראש הממשלה הלבנוני הוא תמיד מוסלמי. זמן קצר לאחר מכן, מיד בתום תקופת נשיאותו, עזב אמין את לבנון לפריז.

בעקבות רצח יצחק רבין, סר ג'ומאייל לשגרירות ישראל בפריז כדי לחתום בספר התנחומים על הרצח, ומאז נאסרה עליו חזרתו למולדתו לבנון. בשנת 2000 שב למולדתו, ומאז הוא מהווה את אחד המנהיגים הבולטים של המחנה הנוצרי בלבנון.

בנו, פייר אמין ג'ומאייל, שימש כשר התעשייה של לבנון, עד רציחתו ב-21 בנובמבר 2006.

הערות שוליים

  1. ^ שמעון שיפר, כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון, עמ' 131.
  2. ^ שמעון שיפר, כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון, עמ' 22.
הקודם:
בשיר ג'ומאייל
נשיא לבנון
23 בספטמבר 1982 - 22 בספטמבר 1988
הבא:
רנה מעווד
29 בפברואר

29 בפברואר הוא היום ה-60 בשנה בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. תאריך זה חל רק בשנה מעוברת. עד לסיום השנה, נשארו עוד 306 ימים.

בשיר ג'ומאייל

בשיר ג'ומאייל (בערבית: بشير الجميّل, תעתיק מדויק: בשיר אלגֻ'מַיְל) (10 בנובמבר 1947 - 14 בספטמבר 1982) היה מנהיג לבנוני נוצרי. נרצח לאחר בחירתו לנשיא לבנון. בנו של פייר ג'ומאייל, מייסד ארגון הפלנגות הנוצריות.

הכוחות הלבנוניים

הכוחות הלבנוניים (בערבית: القوات اللبنانية, תעתיק מדויק: אלקֻוַאת אללֻבּנַאנִיה, הגייה לבנונית: אלאוּוֶאת אללֻבּנַאנִיה; בצרפתית: Forces libanaises) הייתה המיליציה העיקרית של המחנה השמרני במלחמת האזרחים בלבנון, אשר המציאה את עצמה מחדש, וכיום היא מפלגה פוליטית בלבנון. פעולותיה של המפלגה במהלך הסדר הסורי בלבנון הוגבלו באופן משמעותי עד מהפכת הארזים ב-2005 שגרמה לעזיבת הכוחות הסוריים את לבנון. התנועה מגדירה את עצמה כלא-דתית, אולם מרבית תומכיה היו מאז ומעולם נוצרים, ובייחוד המארונים ביניהם.

הסדר הסורי בלבנון

הסדר הסורי בלבנון (מכונה גם הכיבוש הסורי בלבנון או הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון) התקיים בלבנון בין השנים 1976–2005. כוחות צבא סוריה הסיגו את כוחותיהם מהמדינה בשנת 2005 לאחר מהפכת הארזים.

הפלנגות הנוצריות

מפלגת הכּתאיבּ הלבנונית (בערבית: حزب الكتائب اللبنانية, בצרפתית: Les Phalanges libanaises), הידועה יותר בשם הפַלֵנְגוֹת, היא מפלגה נוצרית-מארונית וארגון גרילה לשעבר בלבנון.

ראשית המפלגה בארגון נוער שהוקם בידי פייר ג'ומאייל ב-1936 בהשראת מפלגת הפלנחות הספרדית הפשיסטית ומפלגות אחרות שהוקמו לפי אותו דגם באירופה של שנות ה-30 של המאה ה-20. השם "כּתאיבּ" עצמו הוא תרגום לערבית של שמה של המפלגה הספרדית. למפלגה נודעה השפעה רבה במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) בזכות הכוח הצבאי המשמעותי שלה - הפַלֵנְגות, שהיו הלוחמים העיקריים ב"פלג השמרני".

עם הפלישה הישראלית ללבנון שיתפו הפלנגות פעולה עם ישראל, וכך הפכו למפלגה החזקה ביותר בלבנון. לאחר המלחמה, נוכח תדמית של "משתפי הפעולה עם ישראל" שדבקה באנשי הפלנגות, ומספר אירועי טבח שביצעו בפלסטינים בלבנון, בד בבד עם ירידת משקלם הדמוגרפי של הנוצרים בלבנון, ירד כוחה של המפלגה. בהתאם לתוצאות בחירות 2009 בלבנון מחזיקה המפלגה בחמישה מושבים בפרלמנט הלבנוני, ומאז 2015 עומד בראשה סאמי ג'ומאייל. המפלגה חברה בקואליציית 14 במרץ.

התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון

התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון היא תקופה של כ-14 שנים שהסתיימה ב-1982, במהלכם הארגונים החמושים של הפלסטינים, ובראשם הפת"ח, אשר גורשו מירדן באירועי ספטמבר השחור ב-1970, התמקמו באזור הדרום-מזרחי של לבנון לעומק השטח ופעלו מול ארגונים לבנוניים מקומיים, מה שהיה מבין הגורמים העיקריים לפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון ולמעורבות ישראלית בלבנון. אזורי השליטה של ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון כונו בישראל פתחלנד, על שם ארגון הפתח בראשותו של יאסר ערפאת, שהיה לארגון הדומיננטי ביניהם, כמוביל בארגון לשחרור פלסטין.

התבססות ראשונית של ארגוני הטרור הפלסטיניים בדרום לבנון החלה כבר בסוף שנות ה-60, אז הוציאו מלבנון מספר פיגועים לרבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה ותקיפת מטוס אל על באתונה, שהביאו לביצוע מבצע תשורה בדצמבר 1968. עם הגעתם בתחילת שנות ה-70 מירדן, ארגוני הטרור הפלסטיניים העיקריים מצאו בדרום לבנון אוכלוסייה תומכת - פליטים פלסטינים שממשלת לבנון התירה להם לשהות במחנות פליטים באזור, בתנאי שלא יירו משם לעבר ישראל. תמיכה זו אפשרה ליאסר ערפאת להתבסס במקום ולהקים תשתית ללחימה נגד ישראל. בשנת 1974, הצליח אש"ף להשתלט על בסיסי צבא לבנון באזור ודחק מיליציות אחרות, מה שלבסוף הביא לפרוץ מלחמת אזרחים במדינה. פעילות צבאית של הארגונים הפלסטיניים התגברה במהלך מלחמת האזרחים הכוללת בלבנון, ובעקבותיה קיבע ערפאת את מעמדו כשליט מעשי בשטח. משם ירו אנשיו קטיושות אל עבר יישובי צפון ישראל, ושלחו חוליות טרור לבצע פיגועים על אדמת ישראל, ביניהם: הפיגועים בכביש החוף ובמשגב עם. ממשלת לבנון, ללא צבא מסודר ומאורגן, לא יכלה למנוע מערפאת ומהארגונים לעשות כרצונם בכל השטח שעליו שלטו. ההתבססות הפלסטינית ספגה מכה עם מבצע ליטני בהובלת ישראל מחד ועם פעילות תקיפה של מיליציות לבנוניות נוצריות מאידך. ארגוני הטרור הפלסטיניים ספגו מפלה בשנת 1982 עם מלחמת לבנון הראשונה במהלכה פלשה ישראל ללבנון בברית עם מיליציות נוצריות (הפלנגות הנוצריות, החזית הלבנונית וצד"ל) והביסה את אש"ף.

יחסי ישראל–לבנון

היחסים בין ישראל ללבנון מעולם לא התקיימו במישור הכלכלי או הדיפלומטי, אף שלבנון הייתה המדינה הראשונה בליגה הערבית שהסכימה לחתום על הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם ישראל בשנת 1949. לבנון לא השתתפה במלחמת ששת הימים ב-1967 או במלחמת יום כיפור באוקטובר 1973 באופן משמעותי, ועד שנות ה-70 המוקדמות היה גבול לבנון-ישראל הרגוע ביותר מבין שאר גבולותיה של ישראל עם מדינות ערב. קו הגבול בין ישראל ללבנון מכונה "הקו הכחול"ככלל, מרבית היחסים של ישראל עם לבנון נוהלו עם האוכלוסייה הנוצרית בלבנון, וכמעט שלא התקיימו יחסים כלשהם עם האוכלוסייה המוסלמית במדינה.

יחסי לבנון–קנדה

יחסי לבנון–קנדה הם היחסים הבילטרליים בין הרפובליקה הלבנונית לבין קנדה.

לבנונים רבים חיים בקנדה. בנוסף, שתי המדינות חברות בארגון לה פרנקופוני.

מישל עאון

מישל נעים עאון (ערבית: ميشال نعيم عون, תעתיק מדויק: מִישאל נעים עַוּן; נולד ב-18 בפברואר 1935) הוא נשיא לבנון, מנהיג צבאי לבנוני ופוליטיקאי. בין 22 בספטמבר 1988 עד 13 באוקטובר 1990 כיהן בתפקיד ראש ממשלת המעבר, לאחר שמונה לראשות הממשלה על ידי הנשיא אמין ג'ומאייל. הוא יצא לגלות בצרפת בתקופת הכיבוש הסורי בלבנון, ושב למולדתו ב-7 במאי 2005, אחד-עשר יום לאחר נסיגת הכוחות הסוריים מהמדינה. עאון, אשר נודע בכינוי "הגנרל", היה חבר הפרלמנט הלבנוני ועמד בראש תנועת "הזרם הפטריוטי החופשי" ובראש סיעת "השינוי והרפורמה" בפרלמנט הלבנוני.

מלחמת ההרים

מלחמת ההרים הייתה סבב לחימה בין המיליציה הנוצרית הכוחות הלבנוניים למיליציות הדרוזיות במהלך ספטמבר 1983 באזור הרי השוף, במסגרת מלחמת האזרחים בלבנון.

במהלך מלחמת ההרים התרחשו מספר מעשי טבח בנוצרים, ובסופה איבדו הנוצרים שטח רב לדרוזים באזור האסטרטגי של הרי השוף.

משפחת ג'ומאייל

משפחת ג'ומאייל (בערבית: الجميٌل) היא משפחה מארונית בולטת שמוצאה מביכפאיה, לבנון. משפחת ג'ומאייל בעלת תפקיד מרכזי בעדה המארונית משנת 1540. בן המשפחה, פייר ג'ומאייל, הקים את מפלגת הפלנגות בשנת 1936 תחת הסיסמה: "אלוהים, משפחה, מדינה".

האם התכוונתם ל...

נדים ג'ומאייל

נדים ג'ומאייל (בערבית: نديم الجمّيل; תעתיק מדויק: נדים אלג'מיל; נולד ב-1 במאי 1982) הוא פוליטיקאי לבנוני, חבר פרלמנט מכהן מטעם מפלגת הכתאיב ("הפלנגות הנוצריות").

נשיא לבנון

נשיא לבנון הוא ראש המדינה הלבנונית על פי חוקת לבנון. על פי השיטה הפוליטית של לבנון, אחת לארבע שנים נערכות בחירות לבית המחוקקים, ובית המחוקקים בוחר את הנשיא לתקופה יחידה של 6 שנים. החוקה קובעת כי אף על פי שבלבנון רוב מוסלמי, הנשיא ימונה מקרב הנוצרים המארונים, זאת מפני שעם קבלת עצמאותה, בלבנון היה רוב נוצרי קטן, והאמנה הלאומית מ-1943 (עם שינויים אשר סוכמו בהסכם טאיף) היא זו שמגדירה את חלוקת המשרות הבכירות בלבנון עד היום.

סאמי ג'ומאייל

סאמי ג'ומאייל (בערבית: سامي الجميّل, תעתיק מדויק: סאמי אלג'מיל; נולד ב-3 בדצמבר 1980) הוא פוליטיקאי לבנוני וחבר פרלמנט מטעם מפלגת הכתאיב ("הפלנגות הנוצריות"). עורך דין במקצועו.

סלים אל-חוס

סלים אחמד אל-חוס (בערבית: سليم أحمد الحص, תעתיק מדויק: סלים אחמד אלחץ; נולד ב-20 בדצמבר 1929) הוא פוליטיקאי לבנוני שכיהן כראש ממשלת לבנון ובמשך שנים רבות היה חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם ביירות.

פייר אמין ג'ומאייל

פייר אמין ג'ומאייל (بيار أمين الجميل תעתיק מדויק: ביאר אמין גֻ'מַיל) ידוע גם כפייר ג'ומאייל הבן או פייר ג'ומאייל (24 בספטמבר 1972 - 21 בנובמבר 2006), פוליטיקאי לבנוני, פעיל במפלגת הפלנגות, נרצח בעת שכיהן כשר התעשייה בממשלת לבנון.

פייר אמין ג'ומאייל הוא נצר למשפחה הנמנית עם האליטה הפוליטית של לבנון זה מספר דורות: אביו אמין ג'ומאייל היה נשיא לבנון, דודו בשיר ג'ומאייל שירת אף הוא כנשיא לבנון עד שנרצח, וסבו פייר ג'ומאייל, שעל שמו הוא נקרא, הוא מייסד תנועת הפלנגות, המפלגה שייצגה שנים רבות את העדה הנוצרית מארונית בלבנון.

ג'ומאייל למד משפטים בביירות ובפריז והחל בקריירה משפטית בלבנון, כאשר הוא נוטל לידיו את ניהול ענייניו המשפטיים של אביו אמין ג'ומאייל. בשנת 2000 נבחר לפרלמנט הלבנוני כנציג מחוז אל-מתן מטעם תנועת הפלנגות. במהלך הקריירה הפוליטית שלו נודע ג'ומאייל בדעותיו האנטי-סוריות ובתמיכתו בעצמאות לבנון. בין היתר היה מתנגד חריף לנשיא לבנון הפרו-סורי אמיל לחוד ותמך במהפכת הארזים. לאחר בחירות מאי-יוני ב-2005, בה התמודדה מפלגת הפלנגות בתוך האיחוד "מפגש קרנת שהואן", הצטרפה המפלגה לקואליציה של "כוחות ה-14 במרס". ביולי מונה ג'ומאייל לשר התעשייה בממשלתו של פואד סניורה.

ב-21 בנובמבר 2006, ערב יום העצמאות הלבנוני, פתחו שלושה חמושים באש על מכוניתו של ג'ומאייל לאחר שהתנגשו בה, וזמן קצר מאוחר מכן נקבע מותו בבית חולים מקומי. אנשי ממשל לבנונים, בכללם סעד חרירי ווליד ג'ונבלאט, מאשימים גורמים סוריים או פרו-סוריים בתכנון הרצח ובביצועו, אחרים מאשימים את מישל עאון (הנוצרי הפרו-סורי), הרמטכ"ל לשעבר של לבנון. ממשלת סוריה הכחישה את מעורבותה ואף גינתה את הרצח. בעקבות הרצח הוכרזו בלבנון שלושה ימי אבל וחגיגות העצמאות בוטלו.

פייר ג'ומאייל

פייר ג'ומאייל (בערבית: الشيخ بيار الجميّل, בצרפתית: Cheikh Pierre Gemayel, תעתיק מדויק מערבית: אלשיח' ביאר אלג'מיל, 6 בנובמבר 1905 - 29 באוגוסט 1984), רוקח ופוליטיקאי לבנוני. נודע בעיקר כמייסד מפלגת הכתאיב (הידועה גם כמפלגת הפלנגות) וכאביהם של בשיר ג'ומאייל ואמין ג'ומאייל, אשר כל אחד מהם נבחר, עוד בימי חייו של האב, לכהן כנשיא הרפובליקה הלבנונית. הוא התנגד למנדט הצרפתי על לבנון בשנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40, והטיף למען לבנון עצמאית, חופשייה משלטון זר. הוא התפרסם בתמרוניו הפוליטיים, שהביאו אותו לנקוט עמדות שנתפסו בעיני תומכיו כפרגמטיות, אך בעיני מתנגדיו כסותרות, או אף צבועות. על אף שאהד בפומבי את האינטרס הפלסטיני, הרי ששינה את השקפתו לאור התקפות הטרור הפלסטיניות כנגד הנוצרים הלבנונים, והחל בחשאי לטפח יחסים עם סוכנים ישראלים. דעותיו השנויות במחלוקת הביאו למספר ניסיונות להתנקש בחייו, שאת כולם שרד.

פתחלנד

פתחלנד הוא כינוי ישראלי לשטח מאדמת לבנון אשר נשלט במשך כ-10 שנים על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין לשטח זה גבולות רשמיים, אך מדובר על האזור הדרום-מזרחי של לבנון (הבקאע), סמוך לגבול עם ישראל, בעיקר באזור החרמון.

הכינוי לאזור ניתן על ידי אלוף פיקוד הצפון הישראלי ב-1969, דוד אלעזר.

צבא דרום לבנון

צבא דרום לבנון (בראשי תיבות: צד"ל; בערבית: جيش لبنان الجنوبي, בתעתיק מדויק: ג'יש לבנאן אלג'נובי) הייתה מיליציה שפעלה בדרום לבנון בתקופה בה למדינת ישראל הייתה שליטה צבאית באזור, מסוף שנות השבעים של המאה העשרים עד הנסיגה מלבנון, ב-24 במאי 2000. המיליציה הייתה חמושה היטב ומנתה כ-2,500 חיילים.

נשיאי לבנון
לבנון הגדולה (מנדט צרפתי) שארל דבאס • אנטואן פריבאט-אובארד • חביב פאשא אלסעד • אמיל אדה • פייר ג'ורג' ארלאבוס • אלפרד ג'ורג' א-נקאשאיוב ת'אבת • פייטרו טראד • בשארה אל-ח'וריאמיל אדה דגל לבנון הגדולה (הצרפתית)

דגל לבנון

לבנון (העצמאית) בשארה אל-ח'וריפואד שהאבכמיל שמעוןפואד שהאבשארל חילוסולימאן פרנג'יהאליאס סרכיסבשיר ג'ומאייל • אמין ג'ומאייל • רנה מעוודאליאס הראוויאמיל לחודמישל סלימאןתמאם סלאם (בפועל) • מישל עאון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.