אמחותפ

אִמחוֹתֶפּ (2600-2650 לפנה"ס) היה איש אשכולות במצרים העתיקה בתקופת שלטונו של פרעה ג'וסר בן השושלת השלישית. אמחותפ נחשב למהנדס, לאדריכל, ולרופא הראשון בהיסטוריה ששמו ידוע כיום. הוא שימש כיועץ לפרעה וככהן הגדול לאל השמש רע. שמו נותר מפורסם אלפי שנים לאחר מותו: בתקופת הממלכה המאוחרת עבדו את דמותו בתור אל ואף בתקופה היוונית במצרים (תקופת מצרים התלמיית, 30-325 לפנה"ס) נקשרו בשמו מיתוסים רבים. בכתובים הוא מתואר כ"יועץ למלך מצרים התחתונה", "הראשון אחרי מלך מצרים העליונה", "מנהל הארמון הגדול", "בן אצילים", "הכהן הגדול של הליופוליס", "בנאי", "ראש לחרשי העץ", ו"ראש לפַּסלים". בתקופת הממלכה התיכונה הראשונה הוא הוצג בכתובים אף כמשורר וכפילוסוף. כיום יש אף המזהים את דמותו עם דמות יוסף המקראי.

רק במאה ה-19 הופרדה דמותו ההיסטורית משלל המיתוסים, והוסכם כי מדובר באדם אמיתי. מעט מאוד ידוע על תולדות חייו[1]. יש הטוענים שהוא נולד כבן לפשוטי עם, ועל פי גרסאות אחרות הוא בנו של אדריכל בשם קַנופֶר. למרות זאת רב המידע על פועלו ותרומותיו. מקום קבורתו אינו ידוע כיום, הסברה המקובלת היא שהוא נקבר באתר סקארה, שם נמצא כיום מוזיאון לעתיקות מהאתר ומהאזור הקרוי על שמו.

אמחותפ
Imhotep-E 3639-IMG 4607-gradient
Imhotep-Louvre
פסל של אמחותפ המוצג כיום במוזיאון הלובר

פועלו ותפקידיו

הנדסה ואדריכלות

לאמחותפ מיוחס תכנון הפירמידה של ג'וסר בסקארה וכן הפירמידה ששמשה כקבר סֶחֶמְחֶט, ממשיכו של ג'וסר ("הפירמידה הקבורה", שבנייתה לא הושלמה). כתובים אחרים מקשרים אותו גם למקדש הראשון באדפו (לא מדובר במקדש הגדול הקיים שם כיום, המתוארך לתקופת מצרים התלמיית בסוף האלף הראשון לפנה"ס).

רפואה

Edwin Smith Papyrus v2
פפירוס אדווין סמית': העמודים השישי והשביעי. הטקסט עוסק בפגיעת פָּנים קשה

הרפואה במצרים העתיקה התבססה על שילוב של אמונות מאגיות ותרופות. מגילות פפירוס מתקופות שונות מתארות מתכונים של מאות תרופות, תיאורי סמפטומים של מחלות ודרכים להתמודדות עם פגיעות גופניות[2]. המוניטין שיצא לאמחותפ בתחום הרפואה, הוא ככל הנראה האחראי להפיכת דמותו בהמשך לאל הרפואה. פפירוס אדווין סמית', הנחשב לטקסט הרפואי הקדום ביותר, עוסק בניתוחי חירום, ומפרט לגבי פגיעות ראש, צוואר וגוף. הוא כולל ארבעים ושמונה סוגי פגיעות והטיפול המתאים להן. חלק מההליכים הרפואיים נחשבים הליכים רפואיים סבירים לתקופתם[3]. הפפירוס מתוארך ל-1700 לפנה"ס, אך מתייחס לימיו של אמחותפ[4] וקיימת הסברה שהטקסט נכתב במקורו בידיו[1].

כהונה

אמחותפ נשא בתפקיד ה"חֶרי חֶבּ הֶר טֶפּ" (מילולית: הכהן הדרשן הראשון), כאשר כהונתו קושרה לאל השמש רא. לנושא תפקיד זה יוחס כח מקשר בין המלך לבין הכוחות העליונים, וחלק מתפקידו היה לשמש כמעין אורקל. בנוסף היה לכהנים בתפקיד החרי חב תפקיד מרכזי בטקסים רבים, ביניהם דקלום תפילות בפולחנים, וביצוע חלק מטקסי החניטה. פפירוס וֶסטְקאר מתקופת הממלכה התיכונה מתאר מעשי ניסים שעשה החרי חב של המלך דז'וסר, כאשר ככל הנראה הכוונה לאמחותפ.

מיתוסים ופולחן

אל הרפואה

החל מהתקופה הפרסית (525 לפנה"ס ואילך), נמנה אמחותפ בכתובים על אלי מצרים העתיקה, אך כבר בתקופות מוקדמות הרבה יותר היה לו מעמד מיתולוגי, אלילי למחצה. כתובים קדומים מתייחסים אליו כאמחותפ בנו של פְּתַח (היה האל הראשי של ממפיס, בורא העולם). עלייתה של הממלכה החדשה (1580 לפנה"ס) לוותה בהתעוררות דתית ובפולחן של ישויות מיתיות וגיבורים, פרט לאלים העיקריים. בתקופה זו נבנו הרבה מקדשים גדולים ומפוארים לאלים, מקדשים ששירתו בעיקר את המלכים והאצילים, ויצרו צורך בקרב פשוטי העם לדמויות פולחניות נגישות יותר. דמותו המיתית של אמחותפ היא אחת מהדמויות הללו. פסלים מתקופה הזו (ראו התמונה בפתיחת הערך) מתארים אותו בדרך כלל כאדם ללא סממני אלוהות, יישוב על כיסא, ובידו פפירוס.

בתקופה הפרסית גדל מעמדו של אמחותפ למעמד אל מן המניין, ונבנו לכבודו מקדשים. מקדש גדול נבנה בממפיס, ("האסקלפיון" ביוונית) ושימש גם כבית חולים ובית ספר למאגיה ורפואה. מקדש אחר נבנה באי פִילַאי, וחלקים ממנו עודם קיימים כיום.

אומנות מהתקופה הפרסית והתלמיית מתארת אותו יחד עם אלים כמו אוסיריס, איזיס, חנום ועוד, המקיפים את המלך. בציורים ופסלים מתקופה זו הוא מתואר כאדם גבוה, לעיתים אוחז ב"ענח'", סמל החיים, ובחלק מהמקומות מוצמד לסנטרו זקן מלאכותי המסמן אלוהות. בכתובים הוא מתואר כ"אל המשגיח על החולים", וכ"אל הקדוש המעניק בנים לזה אשר הם נחסכו ממנו". במקומות מסוימים התמזגה דמותו עם דמות אמנחותפ בן חפו (יוונית: אמנופיס), ארכיטקט וכוהן בתבאי מהמאה ה-14 לפנה"ס שגם דמותו נהפכה לדמות אל. במקדש הגדול של חתשפסות בדיר אל-בחרי יש מבנה שכתובות הקיר בו (ככל הנראה מהמאה ה-2 לספירה) מעידות ששימש כבית הבראה שהוקדש לפולחן אמחותפ ואמנחותפ[5].

הפולחן של דמותו נמשך גם במשך התקופה הרומית במאות הראשונות לספירה, במקביל להתפשטות הנצרות שלבסוף גרמה להעלמותה המוחלטת של דת מצרים העתיקה.

אסטלת הרעב והקישור לדמותו של יוסף המקראי

Sehel-steleFamine (cropped)
אסטלת הרעב

אסטלת הרעב היא אסטלה באי סהל שבאזור אסואן, המתארת אירוע על שבע שנות רעב במצרים. האסטלה מתוארכת לתקופת מצרים התלמיית, אם כי יש הסבורים כי מקורה קדום הרבה יותר, ויש לשייך אותה לתקופת השושלת השלישית[5]. כתובת החקוקה בסלע, מספרת על שבע שנות רעב קשה שנגרמו במצרים בגלל שבע שנים בהן היה מפלס הנילוס נמוך והוא לא יכל לשמש להצפת שטחים חקלאיים (מחזוריות ההצפות של הנילוס היוותה יסוד עיקרי בחקלאות, בתרבות ובפולחן במצרים העתיקה). ג'וסר פנה לאמחותפ וכהניו לעצה. לאחר מחקר והיוועצות, נענה המלך על ידי אחד מכהניו של אמחותפ כי הנילוס נשלט על ידי האל חְנוּם בעל ראש האייל, שמושבו באי יב. במסגרת מחקרו של אמחותפ הופיע האל בחלומו והבטיח להשיב את השפע לממלכה. הרעב הסתיים, וכאות תודה פיאר המלך את מקדשו של חנום והעניק לו מתנות ואדמות[6].

קווי דמיון מסוימים לסיפור יוסף המקראי[7] (שבע שנות הרעב והתפקיד שמילא אמחותפ בפתרון, דמות יוסף כמשנה למלך, הענקת האדמה לכהנים) גרמו להיסטוריונים מסוימים לזהות את דמות יוסף שבמקרא עם אמחותפ שבכתובים המצריים. למרות זאת, בין תקופות חייהם המשוערות, מפרידה תקופה של כאלף שנים, שחוקרים אלו טוענים שהיא מעידה על טעות מהותית בתארוך. זיהוי זה אינו הדעה המקובלת על מרבית החוקרים.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת

  • דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכאולוגיה, הוצאת בני רחל, ירושלים תשס"ט, עמ' 5–8.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 על אמחותפ באתר Tour Egypt (באנגלית).
  2. ^ על רפואה במצרים העתיקה באתר Egyptology Online (באנגלית).
  3. ^ כתבה על הפפירוס באתר Cyber Museum of Neurosurgery (באנגלית)
  4. ^ כתבה באתר Egyptology Online (באנגלית).
  5. ^ 5.0 5.1 Hurry Jamieson B.(1926) Imhotep
  6. ^ אסטלת הרעב, על פי תרגום לגרמנית של גינתר רדר, אוניברסיטת ינה, 1923 (באנגלית).
  7. ^ בראשית פרק מ"א, וכן בראשית פרק מ"ז י"ג-כ"ו
אדריכלות מצרים העתיקה

התרבות המצרית היא אחת הקדומות בעולם אשר החלה להתפתח כבר לפני כעשרת אלפים שנה לאורך הנילוס. האדריכלות המצרית העתיקה התפתחה עם תרבות זו וחלק גדול מבנייניה ניצבים עד היום במצרים והם מהעתיקים והמפורסמים ביותר בעולם. גילם של חלק מהמבנים אשר עומדים עד היום הוא עד כ-5,000 שנה.

מקצוע האדריכלות התחיל במצרים העתיקה ולמעשה נהוג להחשיב את אמחותפ, האדריכל המצרי, כאדריכל הראשון בעולם.

אמנחותפ

האם התכוונתם ל...

אנכי שנה-אמון

אנכי שנה-אמון[דרוש ניקוד] (בהגייה אחרת: ענחס אן-אמון[דרוש ניקוד]) (1348-1322 לפנה"ס) מלכת מצרים בשושלת פרעוני השושלת ה-18. השלישית משש הבנות הידועות של אחנאתון. הייתה נסיכה מצרית שבשלב כלשהו נישאה לתות ענח' אמון, כפי שאנו יודעים מממצאים בקברו: דיוקן שלה נמצא מצויר על כיסא הזהב שלו, וכן נמצאה תמונה מטקס נישואיהם. משמעות שמה במצרית: חייה הם של אמון. ייתכן שקיימה יחסי גילוי עריות עם סבה, פרעה עי, ממשיכו של תות אנך אמון, וכן עם אביה. בנעוריה נקראה אנכי שן-פתן.

בקבר KV63 שבקרבת קבר אחנאתון - ובעל סגנון דומה לקברו, נמצאו שני ארונות מתים, אחד מהם של אשה, חלקי בגדים ותכשיטים, וכן כתובת עם השם 'פתן'. מכאן יש המסיקים שזוהי קברה של אנכי שן-פתן, אולם הקבר נשדד, לא נמצאו מומיות ואין ממצא גנטי שיוכיח זאת.

בקבר תות נמצאו שני עוברים מהפלות. בבדיקות גנטיות הוכח שאלו בניו. בקבר KV21 שבעמק המלכים נמצאו שתי מומיות של מלכות מצריות. אחת המומיות היא אמה של אחד העוברים בקבר תות. אך מהממצא הגנטי בקבר זה, שנחקר החל מ-2010, נמצא שאביה של האשה אם העובר, אינו המומיה שנמצא ב-KV56 ושזוהה עד אז עם עכן-אתון. המסקנה היא אחת משלוש: או שזיהוי המומיה כפרעה עכן-אתון (אחנאתון) אינו נכון - ובמקרה זה המומיה היא של אחיו; או שאביה של אנכי אכן לא היה עכן-אתון, בניגוד לרישומים הידועים לנו ממקורות שונים; או שאשה זו - אשת תות והאם של בנם המשותף, היא מלכה לא ידועה, נוספת על אנכי שנה-אמון.

יש הקושרים את ה'שונמית' ו'שולמית' שבשיר השירים עם מלכה זו. [דרוש מקור]

אסטלת הרעב

אסטלת הרעב היא כתובת הירוגליפית בכתב חרטומים השוכנת באי סהל על הנילוס מדרום לעיר אסואן במצרים העליונה. הכתובת עוסקת בשבע שנות בצורת ורעב בתקופת שלטונו של המלך ג'וסר מהשושלת השלישית ששלט במצרים במחצית הראשונה של המאה ה-27 לפנה"ס. הערכת החוקרים היא שהכתובת נכתבה בתקופת בית תלמי ששלטה במצרים בין השנים 30-323 לפנה"ס. הכתובת נמצאה ותועדה על ידי פלינדרס פיטרי בעת מסעו בשנת 1887 לאורך הנילוס לדרום מצרים.

ג'וסר

ג'וסר או צ'וסר היה מלך מצרי במצרים העתיקה. שלט במצרים במחצית הראשונה של המאה ה-27 לפנה"ס. הוא היה המלך הראשון או השני בשושלת השלישית בתקופת הממלכה הקדומה, והמפורסם ביותר בין מלכי השושלת. מנתון, היסטוריון מצרי מהתקופה התלמיית, קרא לו Tosorthros ואוסביוס מקיסריה שחי במחצית השנייה של המאה ה-3 ובמחצית הראשונה של המאה ה-4 קרא לו Sesorthos. ג'וסר היה בנו של חעא סח'מוי ואשתו נימה אח'אפ. בחלק מרשימות המלכים מצוין המלך סאנח'ת הידוע גם בשם נב-כא כמלך ששלט לפניו. פסל של ג'וסר מאבן גיר מעוטר בצבע, נמצא בחפירות ארכאולוגיות בסקארה שנעשו בשנים 1925-1924. פסל זה הוא הפסל בגודל אדם העתיק ביותר שנמצא. הפסל מוצג במוזיאון המצרי בקהיר. העתק של הפסל מוצב בסקארה במקום בו הוא נמצא.

האלף ה-3 לפנה"ס

האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

המאה ה-27 לפנה"ס

המאה ה-27 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 2601 לפני הספירה. זוהי המאה ה-27 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המומיה (סרט, 1999)

המומיה (באנגלית: The Mummy) הוא סרט הרפתקאות אמריקאי משנת 1999 שבוים ונכתב על ידי סטיבן סומרס ומככבים בו ברנדן פרייזר, רייצ'ל וייס, ג'ון האנה, וארנולד ווסלו כהמומיה. זהו רימייק רופף על סרט בעל אותו שם משנת 1932 בכיכובו של בוריס קרלוף כהמומיה. הסרט במקור נועד להיות חלק מסדרת אימה דל תקציב, אך בסופו של דבר הפך לסרט הרפתקאות שובר קופות עם קטעי אימה קלים.

"המומיה" יצא לאקרנים ב-7 במאי 1999, וגרף 43 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו בארצות הברית, ו-415 מיליון דולר ברחבי העולם. הביקורת לסרט הייתה מעורבת, עם מבקרים ששיבחו או התלוננו על האפקטים המיוחדים, אופי הסלפסטיק של הסיפור והדמויות, והרשעים הסטריאוטיפיים. ההצלחה בקופות הובילה בשנת 2001 לסרט ההמשך, "המומיה חוזרת", וגם "המומיה: סדרת האנימציה", וספין-אוף "מלך העקרבים". שבע שנים לאחר מכן, הפרק השלישי, "המומיה: שובו של קיסר הדרקון", יצא ב-1 באוגוסט 2008.

המומיה חוזרת

המומיה חוזרת (באנגלית: The Mummy Returns) הוא סרט פעולה אשר בוים ונכתב על ידי סטיבן סומרס, המהווה סרט המשך לסרט "המומיה". הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-4 במאי 2001, ובישראל ב-17 במאי 2001. הסרט, אשר צולם בלונדון, מרוקו ובירדן, הוגבל לצפייה מתחת לגיל 13, בעקבות האלימות הרבה בסרט וסצנות מפחידות. לסרט נוצר ספין אוף, אשר נקרא מלך העקרבים.

הפירמידה של ג'וסר

הפירמידה של המלך ג'וסר המוכרת גם בשם פירמידת המדרגה, היא המבנה הראשון המזכיר בצורתו פירמידה. המלך ג'וסר (או צ'וסר) הוא המלך השני והמפורסם ביותר מבין מלכי השושלת השלישית של מצרים העתיקה. עד לתקופתו נהוג היה לקבור אנשי אצולה ומלוכה בתוך מבנה טרפזי הקרוי מסטבה.

המלך ג'וסר היה הראשון שהקים מבנה המזכיר בצורתו את הפירמידות המוכרות לנו כיום. מבנה זה, נבנה בשנים 2611 - 2630 לפנה"ס, על ידי אמחותפ שהיה הרופא, האדריכל ויועצו של המלך. את המבנה יצרו בעזרת שש מסטבות המונחות אחת על גבי השנייה, כאשר כל אחת קטנה מקודמתה. בדרך זו נוצר מבנה המזכיר בצורתו פירמידה, אשר הגיע לגובה של 60 מטר. פירמידה זו נבנתה במצרים ממערב לממפיס באזור סקארה.

הפירמידות במצרים

הפירמידות במצרים, שאחדות מהן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם, וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר, שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר.

כיום ישנה הסכמה בקרב הארכאולוגים לגבי היות הפירמידות מבני קבורה ענקיים אשר עוצבו לפי תפיסות דתיות המבוססות על פולחן השמש והכוכבים. מרבית הפירמידות הנמצאות במצרים נבנו בתקופת הממלכה הקדומה ותקופת הממלכה התיכונה.

סקארה

סַקַארָה (בערבית: سقارة) הוא אתר קבורה עתיק בקרבת קהיר שהיה עיר הקברים של ממפיס, בירת מצרים העתיקה. עיר המתים הוקמה על ידי המלך ג'וסר. זהו אחד מאתרי הקבורה הפרעוניים העתיקים והחשובים ביותר שבמצרים. במוקד האתר נמצאת הפירמידה של ג'וסר שנבנתה במאה ה-27 לפנה"ס. פירמידה זו נחשבת למבנה האבן הגדול הקדום ביותר בהיסטוריה העומד כיום על תלו. מקור השם הערבי "סקארה" הוא ככל הנראה באל המצרי סוֹקַרִי, הוא אל המתים הקדום של ממפיס.

פרנץ פולסקי

פֶרֶנץ אָאוּרֶל ונצל עמנואל פּוּלסקי צֶ'לפאלווי אש לובוצי (הונגרית: Cselfalvi és lubóczi Pulszky Ferenc Aurél Vencel Imanuel,‏ 9 בספטמבר 1814 פרשוב – 17 בספטמבר 1897 בודפשט) היה מהפכן, פוליטיקאי, עיתונאי וסופר, אוצר ואספן עתיקות ואמנות הונגרי.

היה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים. טבע את המושג "תקופת הנחושת" אותו הציע בשנת 1876 כעדכון לסיווג של תומסן לתקופות הפרהיסטוריה. היה משפטן בהכשרתו. מלומד רב-אופקים, תומך עקבי בהקמת דמוקרטיה מתקדמת בארצו, נחשב גם לאחד מאבות המוזאולוגיה ההונגרית.

רפואה

רפואה (הנקראת לעיתים גם רפואה קונבנציונלית), היא ענף של המדע ומקצוע, העוסקים באבחון, מחקר, וטיפול במחלות, בשיפור הבריאות וברפואה מונעת. הרפואה מתבססת על הישגיהם של מדעי הטבע, החברה, והרוח ומתקדמת במקביל להם. במרוצת השנים התפתחו במקצוע התמחויות בענפים מרובים, לפי קריטריונים שונים: מבחינים בין רפואה פנימית, רפואת חירום, רפואה כירורגית, רפואת עיניים, אף אוזן וגרון וכו', ולפי התחומים החברתיים - רפואה צבאית, רפואה משפטית, רפואה תעשייתית, רפואת בית חולים וכו'.

השגיה של הרפואה המודרנית ניכרים, בפרט בגידול הדרמטי שחל בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות, גידול שבעיקרו נובע מהישגיה של הרפואה, כגון אנטיביוטיקה וחיסונים, וגם משיפור הסניטציה והתזונה. לעיתים קצרה ידה של הרפואה, ובמחלות מסוימות היא יכולה להציע טיפול סימפטומטי ומסייע למחלה, אך אינה יודעת לרפא או לסייע בהחלמה. אדם שהוא בעל הכשרה והיתר לעסוק ברפואה נקרא רופא (או רופא קונבנציונלי), והוא מורשה לעסוק ברפואה בכלליות ולהתמחות באחת או יותר מההתמחויות הרפואיות השונות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.