אמוראים

אַמוֹרָאִים (ביחיד אַמוֹרָא) הם חכמי התלמוד שפעלו במאות ה-3-5 לספירה, בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. פעלו בשני מרכזים עיקריים, בבל וארץ ישראל. דיוניהם ההלכתיים מתועדים ברובם בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ודרשותיהם האגדיות מתועדות במדרשי אגדה אמוראיים ובשני התלמודים. קדמו להם התנאים, שרבים מדבריהם הורחבו על ידי האמוראים, או נוסחו מחדש על ידם, ולבסוף הוכללו במפעלם הגדול: התלמוד. אחריהם הגיעו הסבוראים.

השתלשלות ההלכה

מקור השם

הכינוי "אמורא" שימש במקור לתיאור תפקיד שהיה קיים בבית המדרש - ה"אמורא" שהיה מבאר את דברי החכם בפני הציבור, ושימש כמתורגמן או כרמקול אנושי של החכם שדרש - אך כבר בתקופת התלמוד הפך לכינוי כללי לחכמים שחיו לאחר חתימת המשנה ותפקידם הוגדר כמבארי המשנה.

היסטוריה

האמוראים פעלו בשני מרכזים תורניים, בארץ ישראל ובבבל. ומשום כך מקובל לחלק בין אמוראי בבל לאמוראי ארץ ישראל, בגלל ההבדלים הרבים שבין שני המרכזים האלו.

בארץ ישראל היה המרכז התורני בתקופה זו בטבריה ובקיסריה, ובבבל היה המרכז העיקרי בישיבת סורא וישיבת נהרדעא שעברה עם חורבנה לפומבדיתא. אמוראי בבל ואמוראי ישראל שמרו על קשר ונעזרו זה בזה לדיונים הלכתיים על ידי אמוראים שנדדו מארץ לארץ וכונו נחותאי.

ארץ ישראל הייתה נתונה בתקופה זו תחת מרות האימפריה הביזנטית שרדפה את היהודים, ולכן סבל המרכז הארצישראלי להתנכלויות מצד הרשויות. ובבל הייתה נתונה תחת מרות האימפריה הסאסאנית שהייתה יחסית נוחה ליהודים ולכן התקיימו הלימודים בצורה נוחה יותר ופומבית יותר. בישיבות הבבליות נהגו לפלפל יותר והסוגיות שלובנו בהן היו בדרך כלל סבוכות ומעמיקות יותר[1], ובישיבות הארצישראליות היה נהוג יותר שיטת הלימוד הפשטנית החותרת לפסיקה ההלכתית.

לפי כמה מהפרשנויות, שררו בין אמוראי בבל יריבויות היררכיות, שלא איפשרו להם ללמוד וללבן סוגיות בצורה שיתופית, ואילו בארץ ישראל נהגו ללבן את הסוגיות בצורה משותפת. לפי פרשנויות אחרות, נעוץ ההבדל בצורת ליבון הסוגיות, אמוראי בבל נהגו להתנצח בפלפולם בצורה חריפה, ואילו אמוראי ארץ ישראל נהגו להתווכח בצורה מכובדת[2]. מטבע הדברים היו רוב אמוראי בבל חניכי הישיבות הבבליות, למדו בשיטותיהן והורו בהן בשלבים המאוחרים של חייהם, ורוב אמוראי ארץ ישראל היו חניכי הישיבות הארצישראליות ומוריהן במשך דרכם.

אמוראי ארץ ישראל פעלו בארץ ישראל מאז חתימת המשנה והתקבלותה, בתקופה המכונה תקופת המעבר, עד לאחר פולמוס קיטוס, שבערך באותה תקופה נחתם התלמוד הירושלמי. עריכתו של התלמוד הירושלמי מיוחסת במקורות לאמורא רבי יוחנן שהיה מגדולי אמוראי ארץ ישראל, אך חתימתו הסופית אירע רק כשני דורות אחריו. בסך הכל פעלו אמוראי ארץ ישראל במשך כחמשה דורות.

אמוראי בבל פעלו מאז ירידת רב לבבל וייסוד ישיבת סורא[3]. התקופה הסתיימה עם חתימת התלמוד הבבלי על ידי רב אשי ורבינא, שלאחריהם החלה תקופת הסבוראים. אמוראי בבל פעלו במשך כשמונה דורות.

אמוראי ארץ ישראל שנסמכו כונו עם התחילית "רבי", אמוראי בבל שנסמכו כונו עם התחילית "רב". אמוראים אשר שימשו כל הזמן בשליחויות ומסעות בין ארץ ישראל ובבל מכונים בשם נחותאי.

הביוגרפיה של האמוראים

שאלת הביוגרפיה של חכמי התלמוד היא שאלה סבוכה. הביוגרפיות המקובלות כיום מתבססות על החומר המצוי בתלמודים ובמדרשים, כפי שהוא לפנינו. חומר זה בחלקו הוא חומר אגדי כלומר תוכן שאיננו הלכתי. שאלת ההיסטוריות של החומר והדרך בה ניתן להפיק מידע היסטורי ממנו אינה מוסכמת כיום על כל החוקרים.

ידועים כ-500 אמוראים ומעלה, שפעלו בעיקר בארץ ישראל ובבבל.

ראו גם

ספר: אמוראים

קישורים חיצוניים

מאמרים

מתוך אתר פשיטא:

מאמרים מהספר מבוא לתורה שבעל פה (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1991-1996):

הערות שוליים

  1. ^ ראו: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד א'.
  2. ^ ראו: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד, עמוד א', ובספרות הפרשנית שם.
  3. ^ אף על פי ששמואל פעל כבר מוקדם יותר, וייסד את ישיבת פומבדיתא לפני הגעת רב, בכל זאת מקובל להתחיל את תקופת אמוראי בבל לירידת רב לבבל.
אביי

אַבַּיֵּי (280 לערך – 338 לערך), או בשמו נחמני, היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא וחברו של רבא. הוא היה בעלה השלישי של חומא, נכדתו של רב יהודה.

אבימי בר טובי

אבימי בר טובי היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי מתלמידיו של רבי אבהו.

בתלמוד הירושלמי מסופר על נכרית אחת שבאה לשאול שאלה את רבי אבהו והוא שלח את אבימי בר טובי לענות לה.

אבימי בריה דרבי אבהו

אבימי בריה דרבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור הרביעי, חי בסביבות שנת 323 (ד'פ"ג).

היה עשיר גדול ועסק בסחורה עם בני בבל ואנשי העיר מחוזא. בתלמוד הבבלי מובא שנצרך לשלוח לשם כסף, גלה לבבל יחד עם אמוראים ארץ ישראלים נוספים בשל רדיפות על רקע דתי ומשערים כי לכן לא מוזכרות מימרות בשמו במקורות הארצישראלים כמו התלמוד הירושלמי ומדרשים אחרים, ומוזכרות מימרות שהשמיע בחזרתו ממחוזא.כמו כן היה מפורסם בכיבוד אב. אביו התפאר בו ואמר כיצד מצוות כיבוד אב כגון אבימי בני.

אמוראי בבל

אמוראי בבל הם אמוראים שפעלו בבבל בתקופת התלמוד.

רב אושעיא

רב אושעיא (או הושעיא) היה אמורא בדור השני והשלישי לחכמי ארץ ישראל, אחיו של האמורא רב חנינא.

רב אושעיא היה נצר למשפחת חכמים גדולים. הוא היה רווק כל ימיו, ויחד עם אחיו מכרו נעליים לזונות, ולמרות זאת הם לא הגביהו את עיניהם כדי לראות אותם, האמורא רבא אומר, כי על שני אחים אלו, נאמר המאמר כי רווק כזה הדר בעיר ואינו חוטא, מכריז הקדוש ברוך הוא עליו בכל יום.

רבי יוחנן רצה לסמוך לרבנות אותו ואת אחיו, אך לא עלה בידו, עד שרב אושעיא ואחיו רב חנניה הסבירו לו כי הוא צאצא של בית עלי הכהן, שעליו נאמרה הקללה " וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים", קללה המכוונת שלא יהיה זקן במשמעותו התורנית - רב - מצאצאיו של עלי.

לעיתים ניתן לטעות בין רב אושעיא שנקרא כך ולא "רבי" מכיוון שלא הוסמך, לבין רבי אושעיא חבירו של רבי חייא שהוסמך לרבי (ככל הנראה על ידי רבו רבי יהודה הנשיא), במיוחד במקומות בהם כתוב בתלמוד ר' בראשי תיבות, ולא ידוע אם הראשי תיבות הוא של המילה רבי או רב.

רב הונא (הכהן)

רב הונא (השני) היה אמורא שחי בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל. הוא היה כהן, בניגוד לרב הונא הידוע שהיה "ישראל".

רב הונא נולד למשה בר עצרי העשיר שהתגורר בבבל. הוא למד בישיבתו של רב הונא (האמורא הידוע רבו של רב חסדא). התגורר בבבל, ועלה לארץ ישראל שם קיבל תורה מפי גדולי החכמים - רבי אלעזר רבי אמי רבי אבהו ורבי חייא בר אבא.

הוא למד גם אצל רב הונא בר חיננא. מסופר כי בצעירותו בתקופת שהותו בבבל, הוא היה עני מאוד. אביי יעץ שיגרש את אשתו ויגבה מאביו - שהיה עשיר מופלג והיה הערב - את כתובתה, ואחרי זה יחזירנה. אף על פי שבמשנה מובא כי המגרש את אשתו בבית דין במקרה כזה שכתובתה על אחרים, צריך לידור ממנה הנאה כדי שלא יחזירנה לאחר הגירושין, וזאת מפני חשש שמא מערים הוא לגרש אותה כדי שתגבה את כתובתה ותתעשר, נענה אביי שיכול הוא לגרש את אשתו בצנעא ללא התערבות בית דין וממילא לא יכריחוהו לעשות כך. לבסוף התברר שהוא כהן ואינו יכול לגרש את אשתו כי אז יהיה אסור לו להחזיר אותה. אמר על כך אביי: ""בתר ענייא אזלא עניותא" - אחרי עני הולכת העניות אף על פי שהיה עני ואף על פי שהותר לו לאכול מעשר - בתור כהן, הוא סירב לאכול מעשר שני.

רב חנינא

רב חנינא (לפעמים חנניא) היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל, תלמידו של רבי ינאי ורבי יוחנן, ואחיו של האמורא המפורסם רב אושעיא. יש משערים כי מדובר בעצם על רבי חנינא בר חמה על סמך הופעת אחיו בתיאור ״רבי אושעיה בר רבי חמה״.רב חנינא היה נצר למשפחת חכמים גדולים והיה מיוחס ככהן מזרע עלי הכהן. הוא היה רווק כל ימיו, ויחד עם אחיו מכרו נעליים לזונות, ולמרות זאת הם לא הגביהו את עיניהם כדי לראות אותם, האמורא רבא אמר על כך, כי על שני אחים אלו, נאמר המאמר כי רווק כזה הדר בעיר ואינו חוטא, מכריז הקדוש ברוך הוא עליו בכל יום.

הוא היה גם רופא, יש כמה דברים שאמר בנוגע לרפואה כגון: חולין ז: "אמר ר׳ חנינא מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה לא שאלני", רש"י- "רבי חנינא רופא הי"ה, הוא גם נתן הצהרות להגדיר מה משמעות הישן ל"כהן" וכשהוא צריך להפסיק להתאמן "עד שיזקין עד כמה אמר רבי אלעא אמר ר' חנינא עד שירתת", "ילד עד כמה אמר רבי אלעא אמר רבי חנינא כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו".

רבי יוחנן רצה לסומכו לרבנות, אך לא עלה בידו, עד שרבי חנניה הסביר לו כי הוא צאצא של בית עלי הכהן, שעליו נאמרה הקללה " וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים", קללה המכוונת שלא יהיה זקן במשמעותו התורנית - רב - מצאצאיו של עלי.

לעיתים ניתן לטעות בין רב חנינא שנקרא כך ולא "רבי" מכיוון שלא הוסמך, לבין רבי חנינא שהוסמך לרבי (ככל הנראה על ידי רבו רבי יהודה הנשיא), במיוחד במקומות בהם כתוב בתלמוד ר' בראשי תיבות, ולא ידוע אם הראשי תיבות הוא של המילה רבי או רב. אך לרוב הכוונה לרבי חנינא, המוזכר מאות פעמים בתלמוד, לעומת רב חנינא המוזכר פעמים מעטות יחסית.

רב כהנא מפום נהרא

רב כהנא מפום נהרא (מכונה גם: רב כהנא השלישי) היה אמורא בבלי בדור השלישי והרביעי, עמד בראש ישיבת פום נהרא.

הוא היה כהן ממשפחת עלי הכהן.

בימי נעוריו למד אצל רב יהודה, אחרי פטירתו הוא שימש גם את רבה, ולמד אצלו את מסכת סנהדרין יחד עם חבירו רב ספרא. הוא עלה לארץ ישראל יחד עם רב ספרא חבירו, ולמד אצל זעירא ואצל רבי אבהו. כן למד אצל רבי חייא בר אבא, שגם התפלל עבורו שיאריך ימים, ואכן ברכתו התקיימה.

אחרי תקופה מסוימת חזר לבבל, ואז קבע את ישיבתו בפום נהרא, שם למד רב אשי, שהפך להיות תלמידו המובהק. שהתייחס אליו בכבוד מיוחד, ואף על פי שרב אשי ראה גם באמימר את רבו וקרא לו בלשון כבוד "מר", לא עשה זאת כאשר עמד בפני רב כהנא.

היה חברו של רב נחמן בר יצחק, וביחד נשאו תוכחותיהם על "גסי הרוח" (עשירי העם, המתערבים במינוי דיינים ופרנסים), אשר ברוממות לבם ובעשרם כי רב, ישכחו את חובותיהם.

ישיבתו של רב כהנא בפום-נהרא הייתה כפופה לישיבת סורא, אך עם פטירתו של רבא והלאה, הגיעו ראשי ישיבת נהרדעא, פעמים רבות, לבקר את רב כהנא בפום נהרא, וזאת כנראה מתוך כוונה לבסס את הקשר בין ישיבתם, לישיבת פום נהרא. רב כהנא הספיד בפום נהרא את רב זביד מנהרדעא, שהיה רבו מצד שני נותר קשר גם עם הישיבה בסורא, ומהציטוטים בתלמוד נראה כי רב יימר שהיה ראש ישיבת סורא במתא מחסיא הושפע מרב כהנא.

רבה

רַבָּה בר נחמני (270 בערך - 310 או 330 בערך) הקרוי בדרך כלל "רבה", היה כהן, אמורא בבלי מהדור השלישי של האמוראים, מהאמוראים המפורסמים והמקובלים ביותר בדורו, ראש ישיבת פומבדיתא במשך 22 שנים. היה תלמידם של רב הונא ורב יהודה. כל מאות פסקיו של רבה התקבלו להלכה חוץ משלושה.

רבי אושעיא

רבי אושעיא (בתלמוד הירושלמי: רבי הושעיה רבה או רבי אושעיה בר חמה) היה כהן, מגדולי הדור הראשון של האמוראים בארץ ישראל. היה תלמידו של רבי חייא והמשיך את מפעלו העצום של רבו בסידור שארית הברייתות שלא סודרו על ידיו. כונה "אבי המשנה".

רבי זירא

רב זירא (כשמוזכר בתלמוד הבבלי, קודם סמיכתו) רבי זירא (בבבלי, לאחר סמיכתו, לפי רש"י. לפי תוספות אלו שני חכמים שונים) או רבי זעירא (בתלמוד הירושלמי) - אמורא בבלי, ואחר כך ארץ ישראלי, בדור השלישי. מעתיקים שונים החליפו בטעות בינו לבין רבי זירא השני שחי בדור החמישי לאמוראים.

רבי חנינא בר חמא

רבי חנינא בר חמא היה מראשוני האמוראים בארץ ישראל. יש המחשיבים אותו כתנא, עקב היותו בן הדור שבין התנאים לאמוראים. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית בציפורי.

רבי יוסי בר זבידא

רבי יוסי בר זבידא היה אמורא בארץ ישראל בדור החמישי. הוא מופיע רבות בתלמוד הבבלי במחלוקות עם חברו רבי יוסי בר בון. אמורא זה, שהיה אמורא ארץ ישראלי, לא מופיע בתלמוד הירושלמי בכלל. דבר תמוה זה העלה השערה כי כל מקום בתלמוד הירושלמי שכתוב- "רבי יוסי" סתם הכוונה לרבי יוסי בר זבידא.

רבי יוסי בר חנינא

רבי יוסי בר חנינא היה אמורא ארצישראלי חשוב, משלהי הדור השני ומהדור השלישי של התקופה. היה מתלמידי רבי יוחנן, ושימש כדיין.

רבי ינאי

רבי ינאי הכהן חי במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה, והשתייך לדור הראשון של אמוראי ארץ ישראל. הוא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא - חותם המשנה. רבי ינאי ייסד בית מדרש בעכברה ששכנה ליד צפת בגליל העליון ובו לימד תורה, וכן שימש כדיין בבית הדין בציפורי. בין תלמידיו נמנו רב - מחבר ספרא וספרי; רבי יוחנן - ממחברי התלמוד הירושלמי, ריש לקיש ועוד.

שמו של רבי ינאי מוזכר בתלמוד הבבלי 176 פעמים ובתלמוד הירושלמי 254 פעמים. על שמו קרוי נחל רבי ינאי המתחבר לנחל עכברה.

רבינא

רבינא - אמורא בבלי בן הדור החמישי והשישי, שהיה בצעירותו תלמידו של רבא, ובזקנותו ישב בבית מדרשו של רב אשי ונחשב לתלמידו.

רבינא היה בעל קרקעות וסוחר. מכיוון שלא עמד בראש ישיבה, אינו מוזכר באגרת רב שרירא גאון, ותאריך הפטירה שלו אינו ידוע במדויק. בן אחיו ותלמידו היה רבינא האחרון.

לפי המובא בתלמוד משמע, שבניגוד לאמוראים רבים שנולדו לאב או סב תלמידי חכמים, אביו לא היה חכם בתורה, ואת חכמתו בתורה השיג על ידי עמלו. למרות זאת, מובא בגמרא מאמרים שמסר בשם חכמים אחרים, ומרימר אמר אותם לרבינא בשם אביו. כמו כן, מכיוון שהוא לא זכה להכיר את אביו (נפטר לפני שנולד או בילדותו), מסרה לו אמו את פסקיו של אביו, כפי שנהג בעצמו.

לפי שיטת רש"י והרמב"ם הוא רבינא שסידר יחד עם רב אשי את התלמוד הבבלי, בניגוד לשיטת רב שרירא גאון הסובר שהכינוי "סוף התלמוד" מיוחס לאמוראים האחרונים ולא לסידור התלמוד, והם רבינא בנו של רב הונא ורב אסי האחרון ראש ישיבת פומבדיתא,

חמיו היה אבימי בר נאזי.

רבן גמליאל החמישי

רבן גמליאל החמישי - בדור הרביעי לאמוראים. נשיא ישראל. תלמידו של רבי אבהו. "אמר אבהו ואני לא שאלני רבן גמליאל ברבי וכו' ואסרתי לו וכו' דאדם קטן היה וביקש ר' אבהו לגודרו".

סבו רבי יהודה נשיאה השני, היה תלמידו של רבי יוחנן (ר"ה כ' ע"א). את מקומו מילא רבי יהודה נשיאה השלישי, אביו היה הלל השני, שתיקן את הלוח העברי .

שמואל (אמורא)

שמואל (165 לספירה לערך, נהרדעא - 257 לספירה לערך) הוא אמורא מפורסם בן הדור הראשון של אמוראי בבל, כהן ומנהיג הקהילה היהודית בנהרדעא. שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון התלמודי, רב, הגיע מארץ ישראל לבבל בשנת 219 לספירה, ייסד את המתיבתא (ישיבה) היהודית בסורא אשר בבבל. שמואל היה לחברו של רב ובר-הפלוגתא שלו. מלבד תפקידיו בהנהגה ובתורה, היה שמואל גם רופא ואסטרונום, ושימש כרופאו של רבי יהודה הנשיא. על שמו בית החולים שמואל הרופא.

שמעון בר אבא

רבי שמעון בר אבא (או רבי שמעון בר בא או בר ווא) הכהן היה תלמיד-חבר של רבי יוחנן.

התלמוד ירושלמי (ברכות פ"ב) מזכירו כמדקדק במצוות, הגם שהיה בר-ידען בשוויון יהלומים לא הצליח להיות עשיר מימיו, אבל היותו מוכר כאיש כהן עזר לו להתפרנס ממעשר. בתלמוד הירושלמי מובא שבעל אחוזה עשיר בשם אליפוסה ביקש ליתן לו מעשרות, אך רבי שמעון בר אבא היסס לקבלן, מפני שפקפק בנאמנותו של אליפוסה בתרומות ומעשרות, ורק לאחר שהתייעץ עם רבי יוחנן, שאישר לו נאמנות האיש, הסכים לקבלם (ירושלמי תרומות פ"א ה"א). ייתכן שהיה קרובו או אף אחיו של רבי חייא בר אבא.

אמוראים
אמוראי ארץ ישראל
הדור הראשון (עד 250) רבן גמליאל ברבירבי חייארבי ינאירבי אושעיארבי אפסרבי יהושע בן לוי • רבי חנינא בר חמאלוי בר סיסיבר קפרארבי ירמיה (הראשון)
הדור השני (עד 280) רבי יהודה נשיאהרבי שמעון בר אבארבי יוחנןריש לקישרבי אלעזר • רבי יוסי בר חנינארב כהנא (השני)רבי יעקב בר אידיחזקיהיהודה בן רבי חייאאבא דמן יפו
הדור השלישי (עד 310) רבן גמליאל הרביעירבי אמירבי אסירבי אבהורבי אבין • רבי חייא בר אבאעולארבי זירארבה בר בר חנהרבי אלעאירב עוירא • רבי חנינא בר פפירבי ירמיה (השני)רב הושעיארב חנינארבי אבא בר ממלתחליפא בר מערבארבי אבדימי דמן חיפהרבי אבא הראשוןרבי פרידארבי אלכסנדריאבימי בר פפי
הדור הרביעי (עד 340) חסא דאשתמוערבי יהודה נשיאה השנירבי ירמיהרבי אחארבי ברכיהרבי יוסי בר זבידארבי יונהרבי חלקיהרבי זריקאיצחק בן אלישיברבי הושעיא איש טריארבי אבא בר זבינאאבימי בריה דרבי אבהואבימי בר טובירבי יוסנא
הדור החמישי (עד 380) הלל נשיאהרבן גמליאל החמישי • רבי יוסי ברבי בוןרבי מנארב חנניה
הדור השישי (עד 410) רבי יהודה נשיאה השלישירבי תנחומארבי שמואל בן רבי יוסי ברבי בון
אמוראי בבל
הדור הראשון (עד 250) רב כהנארבשמואלמר עוקבאקרנארב שילארב אסי
הדור השני (עד 280) רב הונארב יהודהרבה בר אבוהרב ירמיה בר אבארב כהנא (השני)רב ברונאחייא בר יוסףרב גידל • רב חייא בר אשירבה בר ירמיהרב קטינא
הדור השלישי (עד 310) רב נחמןרב ששתרב חסדארבהרב יוסףרבה בר רב הונארב יוסף בר חמארמי בר אבארבי אבא הראשוןרב הונא (הכהן)
הדור הרביעי (עד 340) אביירבארמי בר חמארב אחא בר יעקברב ספרארב כהנא מפום נהרארב אידי בר אביןרב חייא בר אביןרב שיזבירב יצחק בריה דרב יהודהרבא בר רב שילארפרם בר פפא
הדור החמישי (עד 380) רב נחמן בר יצחקרב פפארב הונא בריה דרב יהושערב זבידרב פפיאמימרמר זוטרארב משרשיארב אדא בר אבארב דימי מנהרדעא
הדור השישי (עד 430) רבינארמי בר אבא (השני)רב אשי • רב הונא בר נתןרב כהנא (הרביעי)
הדור השביעי (עד 465) רב יימרמרימרמר בר רב אשירפרםרב אחא בריה דרבאיהודה בר מרימר
הדור השמיני (עד 500) רבה תוספאהרבינא האחרוןרבה יוסי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.