אל השמש

אל השמש בתרבויות ודתות קדומות ומודרניות רבות הוא ישות האחראית על השמש או על נושאים מסוימים הקשורים אליה. במהלך ההיסטוריה, תרבויות רבות העריצו את השמש. נטייה זו הגיונית ביותר, שכן השמש הייתה (ועודנה) גורם חשוב והיוותה מסתורין גדול, ככדור התלוי באוויר שמפיק אור וחום. לכן התפתחו אגדות רבות בקשר לשמש.

Beit alfa01
במרכז, אל השמש הליוס, רוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים. מתוך רצפת פסיפס בבית הכנסת בבית אלפא.
Maler der Grabkammer der Nefertari 001
המלכה נפרטרי עם האל רע, אל השמש במיתולוגיה המצרית.

גרסאות אל השמש בתרבויות העולם

השמש יכולה להיות מיוחסת גם לאלוהות נקבית, וחוקרי מיתולוגיות מסוימים טוענים שהאלהת השמש בדמות נקבית אף נפוצה יותר, רק לא בתרבות האירופית.

באמונות מסוימות אל השמש הוא אל שאחראי על השמש בתור עצם, ואילו בתרבויות אחרות אותו אל הוא השמש עצמה. דוגמה לכך היא הליוס היווני, שלפי האמונה רוכב במרכבת אש בשמים, ובלילה יורד למחילה תת-קרקעית.

בתרבות הכנענית האמונה הרווחת הייתה שלעת ערב שפש (שאחד מכינוייה היה "מאור האלים") הייתה נכנסת לבית החופשית, שהוא השאול הנמצא מתחת לעולם, ומקום משכנו של האל מות, ובבוקר הייתה נחלצת משם וקמה לתחייה ומתחילה מחדש את מסעה ברקיע. השיוט ברקיע נתפס כנעשה באמצעות כלי מסוים: סירה בתרבות המצרית או מרכבה בתרבויות הכנענית והיוונית.

ליקויי חמה והתקצרות הימים בחורף גם הם יוחסו לאלי השמש השונים.

במיתולוגיה הסינית, השמש והירח מסמלים את היין והיאנג, ולכן אינם מיוחסים לאל או אלה. לפי אמונתם, בראשית היו תשע שמשות והחיים היו בלתי אפשריים עקב החום, עד שהגיע גיבור שירה בשמונה מתוכן.

דוגמאות לאלי שמש:

פולחן אל השמש במקרא

התנ"ך מכיל עדויות רבות (וגינויים) לכך שגם בני ישראל עבדו את השמש והכוכבים, למשל:

וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם

וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-חֲצַר בֵּית-ה' הַפְּנִימִית, וְהִנֵּה-פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ; אֲחֹרֵיהֶם אֶל-הֵיכַל יְהוָה, וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה, לַשָּׁמֶשׁ

ספר יחזקאל ח, טז

. התנ"ך משבח את המלך יאשיהו על כי שרף את כלי פולחן השמש בהם נעשה שימוש בממלכת יהודה:

וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם

מלכים ב כג, ה

וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית יְהוָה אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ

מלכים ב כג, יא

התיאור חושף דמיון בין פולחן אל השמש שאותו עצר יאשיהו, לבין חגיגות אל השמש במיתולוגיה ההינדית. בה אל השמש שועט בשמים במרכבה של שבעה סוסים, כל אחד בצבע אחר מצבעי הקשת. גם לאל השמש היווני הייתה מרכבה דומה, עם ארבעה סוסים. המונח "סוסי אש" המופיע בנבואות אליהו, אלישע, חבקוק וזכריה הנביא גם מרמז על פולחן אל השמש. כנראה שהדימוי האלילי הפך למופשט כסוסים מטפיזיים הדוהרים בשמים[2].

פולחן אתון

אתון היה אל מצרי בתקופת מצרים העתיקה, שהיה במקור גלגל השמש במיתולוגיה המצרית, והיבט נוסף של האל רע (במצרית עתיקה: אתון = גלגל חמה). בתקופת שלטונו של הפרעה אמנחותפ הרביעי, הפך אתון לאלוהות היחידה של דת מונותאיסטית שנוסדה על ידי אמנחותפ.

אל השמש בארכאולוגיה של ארץ ישראל

בחקר הארכאולוגיה של ארץ ישראל נמצאו ממצאים רבים של פולחן אל השמש:

בתל בית שמש שהיה מרכז פולחנה בארץ ישראל של האלה שפש (מוכרת גם בשם שַפּשוּ, או בשם שמש, מ ו-פ מתחלפות) היא אלת השמש במיתולוגיה הכנענית.

בתקופת המשנה והתלמוד, בתי כנסת רבים עוטרו בפסיפסים עם גלגל המזלות, ונמצאו ברצפות של שישה בתי כנסת ב: עוספיה, סוסיא, נערן, חמת טבריה, בית אלפא וציפורי. הסכימה של הפסיפסים בבתי הכנסת השונים - דומה. גלגל המזלות תָחום בריבוע. במרכזו, מצויר "אל השמש" הליוס עם מרכבת סוסים. המזלות עצמם מצוירים לפי הסדר המקובל, בהתאם לכיוון השעון. בארבעה קצוות הריבוע התוחם, מצוירות דמויות נשים המיצגות את ארבע התקופות המקבילות לעונות השנה, כל תקופה בפינה ליד שלושת המזלות השייכים לה.

בשנת 2016 נמצאה ספינה טרופה בנמל קיסריה מסוף התקופה הרומית בארץ ישראל ובה שרידי מטען שבו, בין היתר, נמצאו עוגנים, פסלי ברונזה, מטבעות, חפצי נוי ונר ברונזה מעוטר בדמות אל השמש[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ג'ונתן אטס, הקיסר לא אלוהי? סתם תעמולה מערבית, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2002
  2. ^ איתן דור-שב, כשאבותינו עבדו אלילים: אל השמש ההודי - בבית המקדש, באתר ynet, 14 בינואר 2018
  3. ^ ניר חסוןצוללנים מצאו אוצר ימי בן 1,600 שנה בספינה טרופה בקיסריה, באתר הארץ, 16 במאי 2016
אבליו

אבליו (Abellio או Abelio) או אבליוני (Abelionni) הוא אל מהמיתולוגיה הקלטית שפולחנו היה נפוץ באזור עמק גארון שבגאליה אקוויטניה (דרום מערב צרפת של ימינו). בעקבות כתובות שהתגלו באתר סבורים המומחים כי אבליו היה אל עצי התפוח.

מומחים סבורים כי שמו של האל הוא למעשה שיבוש שמו של האל אפולו מהמיתולוגיה היוונית (אשר נקרא בכתובות יווניות שהתגלו בכרתים בשם "אבליוס" (Αβέλιος) ובלטינית לעיתים "אפלו" (Apello). בעקבות השוואה זו סבורים המומחים כי אבליו היה אל השמש או כי מדובר בהשפעה רומית מאוחרת על המיתולוגיה הקלטית בעקבות מפגש התרבויות.

אלאונוס

אלאונוס או אלאוניוס (Alaunus או Alaunius) היה אל השמש, הבריאות והנבואה במיתולוגיה הקלטית. פולחנו התקיים בעיקר בגאליה במנהיים שבמערב גרמניה ובאוסטריה. שמו התגלה על כתובות בדרום צרפת באזור לור בצורה: Αλα[υ]νειουι.

עם המפגש בין התרבות הקלטית לאימפריה הרומית, האל זוהה עם האל אפולו מהמיתולוגיה היוונית, ואפולון מהמיתולוגיה הרומית.

אמון (אל)

אָמוֹן היה אל במיתולוגיה המצרית. תחילה היה האל המקומי של העיר תבאי, היא נֹא אָמון על פי המקרא. עם עליית חשיבותה של תבאי והפיכתה לבירת מצרים עלתה גם חשיבותו של האל של העיר. במהלך השושלת ה-18 של שליטי מצרים התמזג עם אל השמש רע והפך לראש האלים אמון-רע. האליל המצרי היחיד שמוזכר בתנ"ך, בספר ירמיהו.

כאשר אחנתון ביצע את המהפכה האתניסטית והעלה את אתון למעמד ראש האלים, היה ניסיון לבטל לחלוטין את פולחנו של האל אמון-רע והייתה פגיעה במקדשיו ובכוהניו. אולם בחלוף תקופת שלטונו של אחנתון שב האל אמון-רע למעמדו ודחק שוב את אתון למעמד משני.

אמון מופיע במגילת ון אמון ובמכתבי אל-עמארנה. בכתבים אלה מייחסים לו את הבעלות והשליטה על העולם.

האל אמון מופיע בצורות שונות: איל, אדם שראשו ראש איל, לעיתים הוא עטור נוצות גבוהות שלפניהן גלגל חמה ולעיתים מופיע עם ראש נחש הקוברה.

האל נחשב לאביהם של מלכי מצרים החל מהשושלת ה-18 ואילך. מקדשו העיקרי היה בכרנך ונקרא "מושבי שתי הארצות". האל היה חלק משלישיית אלים נערצת, אשר כללה גם את אשתו מות ובנם ח'ונסו.

אנקסטיומארוס

אנקסטיומארוס (Anextiomarus) היה אל השמש במיתולוגיה הקלטית. בעקבות ההשפעה של האימפריה הרומית, שולב אל זה עם האל אפולו מהמיתולוגיה הרומית ועל כתובות בבריטניה הרומית התגלה שם זה כשם תואר הנוסף לשמו של אפולון - משמעות השם למעשה "המגן הגדול".

כתובות דומות התגלו גם בלה מאן שבצרפת.

אפולו

אַפּוֹלוֹ (ביוונית: Απόλλων; תעתיק מדויק: אַפּוֹלוֹן) הוא שמו הרומי של אפולו או פוֹיבּוּס (ביוון קרוי אפולון, ן' הסיומת היוונית; בלטינית מאוחרת הדיפתונג התכווץ לכדי פֵבּוֹס), במיתולוגיה הרומית ובמיתולוגיה היוונית היה אל השמש, האור, הנבואה, הרפואה, המוזיקה והיופי הגברי. הוא אחד משנים עשר האלים האולימפיים.

אפפ

אפופיס (במצרית עתיקה: עאפפ), הוא אל נחש אדום (במצרים העתיקה אדום נחשב סמל הרוע משום שהזכיר את צבע האדמה בעת בצורת) עצום ממדים השוכן במרומים החשוכים ומחכה לספינת רע (ושאר האלים) כדי לתקוף. הוא מייצג את טרום הבריאה, אי הקיום, הכלום הלא מוגדר, הרשע והתוהו ובוהו (הכאוס).

על פי המיתולוגיה המצרית, מדי ערב גברו עליו האלים כדי שרע, אל השמש יוכל לזרוח בבוקר (ח'פרי - אל השמש הזורחת). ואולם המצרים האמינו שהאלים לעולם לא יצליחו להכריע את אפופיס ולכן הם נאלצים כל לילה לגבור עליו מחדש.

על אפופיס ידוע מכתבים שנמצאו בין היתר בעיר תבאי (נא אמון), בהם עאפפ מוזכר כאויבו המושבע של רע והוא תוקף בשעה השביעית (ייתכן שהכוונה לשער השביעי). בגרסה אחרת של סיפור חצייתו של רע את השאול עאפפ נצפה בידי רע מעבר לשער השני מוכנע בידי שנים עשר אלי הדגן, ובשער החמישי רע עד לגופתו של עאפפ, ממנה צצים ראשי קורבנותיו, אותם מחייה רע. מאחורי השער התשיעי עקב רע בהכנות של אלת העקרב - סרקת, האל אוסיריס (אוסיר), גב האדמה ועוד עשרים אלים (ביניהם סת) להשמדתו של עאפפ. מעבר לשער העשירי נצפה עאפפ מלופף שלשלאות בידי האלים.בסיפורים אחרים בהם מתוארת חציית הדואת (השאול המצרי, העולם התחתון) בידי רע והאלים שבספינתו מוזכר עאפפ, תמיד כאויבו של רע.

עאפפ מוזכר גם בכתבים מתקופת הביניים השנייה, בה הייתה יריבות פוליטית בין שליטים מצריים ושליטים ממוצא לא מצרי.

ארטמיס

אָרְטֵמִיס (ביוונית: Άρτεμις) הייתה אלת הציד, חיות הבר, אלת הבתולות והירח ואחת משנים עשר (לא כולל האדס והסטיה) האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה בתם של ראש האלים זאוס והטיטאנית לטו. ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אל השמש, הרפואה, המוזיקה, השירה ואל האורקלים. ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה והסטיה. בקרב הרומאים היא נקראה דיאנה. בתקופות מאוחרות יותר זוהתה ארטמיס עם סלנה, אלת הירח, עם הקטה ואפילו תפסה את תפקידה של איליתיה כפטרוניתן של היולדות.

בלנוס

בלנוס הוא אל במיתולוגיה הקלטית.

כונה גם בלינוס, בלינו, בלאנו, בלוס ו-בל (Belenus, Belinus, Belenos, Belinos, Belinu, Belanu, Bellinus, Belus, Bel). משמעות שמו בקלטית: "הזוהר".

תושבי גאליה ובריטניה הקדומה וכן אזורים מסוימים בהם נפוצה התרבות הקלטית באוסטריה ובספרד האמינו באל זה.

בלנוס היה אל האש והרפואה. בתקופת האימפריה הרומית זוהה בלנוס עם האל אפולון מהמיתולוגיה היוונית (אפולו במיתולוגיה הרומית) - ואולם, בניגוד לאפולון, בלנוס לא היה אל השמש - שכן הפולחן הקלטי לא כלל פולחן לשמש.

הפסטיבל הקלטי שנקרא "בלטאן" ונערך כל שנה ב-1 במאי היה קשור, ככל הנראה, לפולחנו של האל. כחלק מטקסי החג טוהרו עדרי הבקר - טקס זה נועד להגן על הבקר בטרם הוציאוהו למרעה לעונת הקיץ.

הליוס

במיתולוגיה היוונית המוקדמת השמש הואנשה ותוארה כישות בשם הליוס ("שמש" ביוונית), אותה הומרוס משווה לטיטאן היפריון, על אף שבמיתולוגיה יוונית מאוחרת יותר הליוס מתואר כבנם של היפריון ואחותו תיאה. להליוס שתי אחיות, אאוס אלת השחר, וסלנה אלת הלבנה. הליוס רוכב מדי יום לאורך השמיים במרכבה מפוארת רתומה לארבעה סוסים, ואז יכול לראות כל המתרחש על פני הארץ ולעת לילה הוא שב מן המערב הרחוק, אל שוליו המזרחיים של העולם, בתוך גביע מוזהב. במיתולוגיה הרומית מקבילו של הליוס הוא סול.

מוצאו של הליוס, בניגוד לרוב האלים הראשיים במיתולוגיה היוונית, הוא אינדו-אירופאי.

הפארק הלאומי גליישר

הפארק הלאומי גליישר (באנגלית: Glacier National Park) הוא פארק לאומי השוכן במדינת מונטנה שבארצות הברית, וגובל בפרובינציות הקנדיות אלברטה וקולומביה הבריטית. בפארק שני רכסי הרים, הנחשבים לעיתים כהמשך החלק הדרומי של הרי הרוקי הקנדיים, מאות אגמים בגדלים שונים, למעלה מאלף מינים שונים של צמחים ומאות מיני בעלי חיים. מערכת אקולוגית זו, המשתרעת על שטח של 4,101 קמ"ר, היא המרכז של מה שבעבר כונה "הנזר של המערכת האקולוגית היבשתית", שטח מוגן המשתרע על פני 44,000 קמ"ר. הפארק נחצה על ידי דרך "הולכים-אל-השמש" המפורסמת העוברת דרך קו פרשת המים של אמריקה, ונכללת ברשימת ציוני הדרך ההנדסיים הלאומיים של ארצות הברית. בגלל מיקומה הגאוגרפי התיירים יכולים להשקיף מהדרך על הנופים המרשימים של רכסי ההרים לואיס וליווינגסטון, וכן על יערות צפופים, על טונדרה אלפינית, על מפלי מים ועל שני אגמים גדולים. מלבד דרך הולכים-אל-השמש נמצאים בפארק 350 מקומות נוספים הנכללים ברשימה הלאומית של מקומות היסטוריים ובהם חמישה מלונות ובתי נופש.

הפארק הלאומי גליישר גובל בפארק הלאומי ווטרטון לייקס שבקנדה. שני הפארקים יחד הוכתרו ב-1932 בשם "פארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר", והיו הפארקים הראשונים בעולם שזכו למעמד זה. שני הפארקים הוכרזו על ידי אונסק"ו כשמורה ביוספרית ב-1976, וכאתר מורשת עולמית ב-1995.

הפירמידות במצרים

הפירמידות במצרים, שאחדות מהן נמנות עם המבנים הגדולים ביותר שנבנו בידי אדם, מהוות במשך אלפי שנות קיומן את אחד הסמלים המובהקים לתרבות מצרים העתיקה. הפירמידות נבנו על ידי המצרים הקדמונים בגדתו המערבית של נהר הנילוס - ארץ המתים לפי אמונתם, וזאת מפני שהיה זה המקום שבו נראה אל השמש שוקע בסופו של כל יום. את בתי המגורים שלהם בנו הקדמונים בגדתו המזרחית של הנהר, שם נראתה השמש מפציעה וזורחת בכל בוקר.

כיום ישנה הסכמה בקרב הארכאולוגים לגבי היות הפירמידות מבני קבורה ענקיים אשר עוצבו לפי תפיסות דתיות המבוססות על פולחן השמש והכוכבים. מרבית הפירמידות הנמצאות במצרים נבנו בתקופת הממלכה הקדומה ותקופת הממלכה התיכונה.

השמש

השֶּׁמֶשׁ היא כוכב מהסדרה הראשית מסוג G (ננס צהוב) שנמצא במרכז מערכת השמש. השמש נמצאת בבועה המקומית על זרוע אוריון שבגלקסיית שביל החלב.

כדור הארץ וגופים נוספים (הכוללים כוכבי לכת, כוכבי לכת ננסיים, כוכבי לכת מינוריים, אסטרואידים, שביטים ואבק בין־כוכבי) חגים סביב השמש במסלולים קבועים עקב כוח המשיכה שלה.

מסת השמש היא 99.86% מכלל המסה הידועה של מערכת השמש, והשפעתה על הגופים השונים בה רבה מאוד. כוח הכבידה הגדול של השמש מושך חומר אליה, ואילו רוח השמש שנפלטת כתוצאה מהפעילות התרמו־גרעינית שבה דוחפת גופים החוצה ממנה.

הגופים הגדולים (כוכבי הלכת) במערכת השמש מצויים במסלולי סיבוב סביב השמש, כאשר כוח הכבידה של השמש הוא הכוח המחזיק אותם במסלול, ומונע מהם לברוח לחלל הרחוק. מסלולי הגופים נקבעים על ידי האינטראקציה הכבידתית בין כל הגופים במערכת השמש, אם כי השמש עצמה היא הגורם הדומיננטי, ובקירוב ראשון המסלולים הם מסלולים אליפטיים קפלריאניים.

האנרגיה של קרינת השמש תומכת בחיים בכדור הארץ ומניעה את האקלים ואת מזג האוויר הגלובלי.

השמש ידועה גם בשם "חמה", ולעיתים מכונה בשם הלטיני סוֹל (Sol) או בשם היווני הֶלְיוֹס (Helios). במיתולוגיה הכנענית קרויה אלת השמש "שפש" או "שמש". במיתולוגיה היוונית והרומאית היא קרויה אפולו.

הסמל האסטרולוגי והאסטרונומי של השמש מורכב מעיגול שבמרכזו נקודה: . על אף שנראה שהסמל מציין את מיקום השמש במרכז מערכת השמש, הוא קדם לתפיסה ההליוצנטרית.

וירוטוטיס

וירוטוטיס (Virotutis) הוא אל השמש במיתולוגיה הקלטית.

עם המפגש בין התרבות הקלטית עם התרבות הרומית, זוהה וירטוטיס עם האל אפולו מהמיתולוגיה הרומית, ועל גבי כתובות מהתקופה הרומית מופיע שילוב השמות "אפולו וירוטוטיס".

משמעות השם - "מיטיב האנושות".

מקומות פולחנו העיקריים היו בגאליה (באזורי המחוזות סבואה עילית ומן ולואר בצרפת של ימינו).

מיתולוגיה מצרית

מיתולוגיה מצרית היא אסופת הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה בתקופה הטרום-מונותאיסטית. הסיפורים נוצרו במהלך תקופה ארוכה של כשלושת אלפים שנים. לכן הם כוללים פרטים סותרים, מסרים כפולים ומערכת סבוכה למדי של אמונות ומנהגים. כמו רוב מיתוסי העולם, גם הסיפורים המצריים מגוללים את קורותיהם של אלים ויצורים על-טבעיים שונים.

פארסק

פארסק (אנגלית: Parsec) היא יחידת אורך המשמשת באסטרונומיה. סימנה הוא pc, והיא שווה ל־‎30.86×1012‎ קילומטר (כלומר כ־31 טריליון קילומטר, או 3.26 שנות אור). השם "פארסק" הוא ראשי תיבות באנגלית של פרלקסה־שנייה (parallax-second).

פרלקסה של כוכב היא הזווית שבין הקווים ה"מחברים" את הכוכב לכדור הארץ ולשמש (ובהכללה: הזווית בין שני הקווים המחברים בין עצם לבין שתי נקודות תצפית).

פארסק אחד הוא המרחק אל כוכב (שמיקומו בקירוב ניצב למישור המילקה), היוצר פרלקסה של שניית קשת אחת בין הקווים המחברים את הכוכב אל השמש ואל כדור הארץ. לחלופין, פארסק אחד הוא המרחק בין כוכב לבין שני עצמים, שמרחקם זה מזה הוא יחידה אסטרונומית אחת, כך ששני העצמים נראים מהכוכב כשהם מופרדים בזווית של שניית קשת אחת. הקו המחבר את אחד העצמים לכוכב, ניצב לקו הדמיוני המחבר את שני העצמים בעיני הצופה (הלא הוא ההיטל - דבר היוצר משולש ישר־זווית). לכן:

ומכאן ש־1 פארסק שווה ל־‎30.86×1012‎ ק"מ, או כ־3.2616 שנות אור.

אף־על־פי שהפארסק מהווה מרחק עצום לפי קנה־המידה שלנו, בקנה־המידה של היקום הוא יחידה קטנה. כך, למשל, המרחק מאיתנו לכוכב הקרוב ביותר אלינו פרט לשמש, פרוקסימה קנטאורי, הוא 1.34 פארסק, קוטר שביל החלב הוא כ־30,000 פארסק ואילו המרחק בינינו לגלקסיית אנדרומדה, הגלקסיה הקרובה ביותר אלינו, הוא כ־780,000 פארסק. לכן, למדידת גדלים של גלקסיות משתמשים בקילו־פארסקים ולמרחקים בין גלקסיות משתמשים במגה־פארסקים.

פרעה

פַּרְעֹה הוא תוארם של מלכי מצרים העתיקה, שנחשבו לאלים. מקור השם מהמילה המצרית פָר-עָה, שמשמעותה "בית גדול", או פר-רע ביתו של רע אל השמש.

המילה שימשה לתיאור ארמון המלך, ובמהלך השנים שונתה משמעותה לתיאור המלך עצמו. הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח פרעה לציון מלך מצרים הייתה בתקופת תחותמס השלישי, שמלך בתקופת השושלת ה-18 (1539 - 1292 לפנה"ס). החל מתקופת השושלת ה-22 (945 - 720 לפנה"ס), נוסף תואר הכבוד פרעה לכל אחד משליטי השושלת.

המקרא, לרבות ספר שמות, משתמש בתואר פרעה כשם עיקרי למלך מצרים, ובעקבותיו הפך השם פרעה בקרב העולם המערבי כשם נרדף למלך מצרים, וכך מתייחסים למלכי מצרים כאל "פרעונים", גם כאשר מדובר בתקופה שבה התואר עדיין לא היה נהוג.

קוודריגה

קוודריגה (בלטינית: Quadriga;‏ quadri - ארבע, ו-jungere - להוביל) היא מרכבה המובלת על ידי ארבעה סוסים אשר שימשה ביוון העתיקה במשחקים האולימפיים ומאוחר יותר במרוצי מרכבות ברומא העתיקה. המרכבה סימלה את מרכבות האלים והן תוארו על גבי כדים ותבליטים כמרכבות המשוכות על ידי ארבעה סוסים. מרכבתו של אפולו, אל השמש, הנושא את אור היום בשמים מתוארת כקוודריגה.

רע (אל)

רַע (ידוע גם כרֶע, רה או רא) הוא אל השמש במיתולוגיה המצרית. רע היה אחד האלים הקדומים ביותר בפנתאון המצרי העתיק. עוד בימי הממלכה התחתונה, שם שימש כאל השמש וכאל המגן של בירת הממלכה והעיר העתיקה ביותר במצרים, הידועה בשמה היווני: "הליופוליס". החל מתקופת השושלת החמישית (שנת 2400 לפנה"ס), הועלה רע מדרגת אל עירוני לדרגת אל לאומי, ובשלב מאוחר יותר אוחדה דמותו עם זו של האל אמון, אלה של העיר תבאי, איחוד שיצר את אל-העל "אמוּן-רַע", אחד האלים הנכבדים והנערצים ביותר במצרים העתיקה. עוצמתו של אמון-רע הייתה כה גדולה, עד שבשלהי התקופה ההלניסטית-רומית במצרים הוא נתפס בידי תושביה היוונים והרומים כהתגלמות של האלים זאוס או יופיטר. מסיבה זו כינו היוונים את תבי בשם "דיוספוליס" ("עירו של זאוס"). רע נשאר האל הדומיננטי במהלך כל שנות קיומה של ממלכת המצרים, למעט תקופה קצרה בזמנו של הפרעה אחנתון, אשר הנהיג בממלכה דת מונותאיסטית במרכזה עמד האל אתון, שהיה למעשה השמש עצמה.

תחות

תחות הוא אל החוכמה, הכתיבה, המדע, השירה והקסם במיתולגיה המצרית.

הוא מתואר לעיתים כגבר בעל ראש של ציפור איביס (ציפור המגלן), ולעיתים בעל ראש של בבון.

על פי המסורת תחות יחד עם האל הורוס עומדים משני צידי הסירה של רע, כאשר היא עוברת בשאול במהלך הלילה. תחות, כמו האלות חתחור וסח'מת, נוצר למעשה מאיבר מסוים בגופו של האל רע - אל השמש וראש פנתאון האלים המצרי. במקרה של תחות, הוא נחשב לנציג ליבו ולשונו של רע, ובשל כך גם לסוג של דובר לרע. המקבילה הנשית של תחות היא האלה סשהת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.