אל-קאהר

אל-קאהר באללה (מילולית: המנצח באל), אבו מנצור מוחמד בן אל-מעתדד (תעתיק מדויק: מעתצ'ד) באללה (בערבית: القاهر بالله, ابو منصور محمد بن المعتضد بالله) נולד בשנת 899 והיה הח'ליף העבאסי בין 932 ל-934, הוא נפטר בשנת 950. ימיו זכורים כתקופה של עריצות ואכזריות יתר, כמוה ידעה הח'ליפות פעמים ספורות בלבד קודם לכן.

לאחר רציחתו של קודמו בתפקיד, אל-מקתדר, אנשי החצר שהשתתפו ברצח העדיפו למנות את אל-קאהר, אחיו למחצה, במקום את אחד מילדיו, מחשש שיבקשו לנקום בהם. בסופו של דבר הם ראוהו כרע אף יותר מקודמו - ח'ליף ירא שמים כלפי חוץ אך עריץ ואכזר. הוא עינה את אמו, בניו ונשותיו המועדפות של אל-מקתדר, וסחט מהן את העושר שצברו במהלך ימי שלטונו. למרות זאת, רבים מהם חמקו מידו. אל-קאהר לא חס אף על בני משפחתו שלו, וקבר את אחיינו ויורשו המיועד בעודו בחיים, בקיר.

שלטונו האכזרי של אל-קאהר הוביל לתסיסה בקרב אנשי חצרו, ורבים מהם קשרו נגדו. לילה אחד, בעודו שתוי מיין, הוא נלכד, עוור והושלך לכלא לאחר שסירב לוותר על כיסאו. ב-945 הוא שוחרר מכלאו והיה למקבץ נדבות בחוצות בגדאד.

הקודם:
אל-מקתדר
הח'ליפים לבית עבאס
932934
הבא:
א-ראדי
1962 בישראל

1962 בישראל הייתה השנה בה חגגה 14 שנה מיום היווסדה.

MIM-23 הוק

MIM-23 Hawk (ראשי תיבות של: Homing All the Way Killer) היא מערכת הגנה אווירית של טילי קרקע-אוויר חצי אקטיביים ליירוט כלי טיס בטווחים בינוניים, בגובה נמוך עד בינוני, מתוצרת חברת "ריית'און" בארצות הברית.

טיל ה'הוק' הוא טיל מונחה עם "ביות חצי-אקטיבי", כלומר שהוא עוקב אחר המטרה ומנווט את עצמו אליה באמצעות החזר אותות של המכ"ם הקרקעי ש"מאיר" את המטרה מהקרקע. הטיל מפוצץ עצמו באמצעות מרעום-קרבה (כאשר עוצמת החזר שידור המכ"ם פוחתת - פיצוץ בעת חליפה בסמוך למטרה) או לחלופין, כשהטיל פוגע ישירות במטרה.

א-ראדי

אַ-רַּאדִי בִּאללַּהּ אַבּוּ אלְ-עַבַּאס מֻחַמַּד בְּן אלְ-מֻקְתַדִר בִּאללַּה (בערבית: الراضي بالله أبو العباس محمد بن المقتدر بالله; תרגום הלקב: המרוצה באל; 907–23 בדצמבר 940) היה הח'ליף העבאסי העשרים. שלט בין השנים 934–940.

אל-מקתדר

אל-מקתדר באללה (מילולית: המתגבר בעזרת האל), אבו אל-פצ'ל (קרי: אל-פדל) ג'עפר בן אל-מעתצ'ד (קרי: אל-מעתדד) באללה הראשון (בערבית: المقتدر بالله, ابو الفضل جعفر بن المعتضد بالله الاول), נולד בשנת 895 והיה הח'ליף העבאסי שמשל בבגדאד בין 908 ל-932. תקופתו בשלטון התאפיינה בחוסר יציבות פוליטי מבית, בהיחלשות צבאית ונסיגה מחבלי ארץ בקצוות הממלכה. אל-מקתדר זכור כהדוניסט חלש אופי שהיה כלי שרת בידי נשות הרמונו.

לאחר שהח'ליף הקודם, אל-מכתפי, היה מרותק למיטת חוליו במשך מספר חודשים, החלו תככים בחצר הח'ליפות באשר לזהות יורשו. ההתלבטות הייתה בין צאצא של אל-מעתז באללה ואשר היה הבחירה המועדפת בעיני אל-מכתפי, לבין אחיו הקטן ג'עפר שהיה קטין בן 13 באותו הזמן. התערבותו של הוזיר הגדול הכריע את הכף לטובת ג'עפר, שנטל לעצמו את השם "אל-מקתדר באללה".

המערכה המתמשכת שהתקיימה באזורי הספר עם הביזנטים תחת ניקפורוס השני החלה לנטות לצידם, ושטחים נרחבים אבדו לח'ליפות. במקביל, פשיטות בולגריות על הספר הצפון-מערבי של האימפריה הביזנטית אילצו אותם להסיט ממשאביהם ולהפנות כוחות לחזית זו. בשנת 917 שלחה הקיסרית הביזנטית, זואי קרבונופסינה משלחת דיפלומטית לבגדאד במטרה לדון בתנאי הפסקת האש ופידיון השבויים. המשלחת התקבלה בהוד ובהדר, והוסכם על הפסקת הלחימה ועל תשלום כופר של 120,000 דינרי זהב לפידיון השבויים המוסלמים. הכניעה העבאסית לביזנטים שילהבה את המון זועם של תושבי בגדאד והם החלו לזעוק קריאות בגנותו, על כך שהוא מפקיר את אדמות האימפריה בידי כופרים ומרצו מוקדש אך ורק למרדף אחר נשות החצר. בתפילות יום השישי אף נסקל אימאם שדקלם את שמו בתפילת יום השישי.

בשנת 929, קשרו קשר אנשי חצר מובילים נגד אל-מקתדר. אל-מקתדר אולץ לוותר על כיסאו לטובת אחיו הקטן אל-קאהר, אך לאחר פרוץ מהומות הרס וביזה שבמהלכם נהרגו אלפי אנשים התברר שהח'ליף החדש לא זכה לתמיכת הצבא. אל-מקתדר, שהסתתר במהלך הפרעות, הושב לכס שלטונו. אך אליה וקוץ בה, שכן לאחר הפיכת החצר הכושלת לא נותר די כסף באוצר כדי לשלם למשמר העיר. ב-932 אל-מקתדר הומת לבסוף בידי מתנקש בשערי העיר, לאחר שהתגלעה מחלוקת בינו ובין אחד מפקידי החצר.

ניסיונות הייצוב של הח'ליפות בימי שלושת קודמיו בתפקיד כשלו כישלון חרוץ מיד עם עלותו לשלטון. ימיו של אל-מקתדר עמדו בסימן פריחתם הגדולה האחרונה של התרבות והמדעים האסלאמיים. אבן פדלאן, חוקר הארצות הנודע, יצא למסעותיו בשליחותו של אל-מקתדר אל רוסיה ובולגריה. א-טברי, ההיסטוריון והתאולוג הערבי הנודע מכולם, כתב אחדות מיצירותיו הגדולות תחת שלטונו בבגדאד ונפטר ב-923. המלומד, הרופא והאלכימיסט א-ראזי (Rhazes) חי ופעל בעיר עד למותו בשנת 930. בימיו של אל-מקתדר פעל בעיר גם הצופי המפורסם חסין בן אל-מנצור אל-חלאג', אשר הכריז על עצמו שהוא "האמת", הוקע ככופר ונצלב בהוראתו של אל-מקתדר בשנת 922.

ימי שלטונו הארוכים של אל-מקתדר הביאו את האימפריה לשפל המדרגה. מחוץ אבדו לח'ליפות שטחים נרחבים באפריקה, מצרים והספר הביזנטי. מבית היה הח'ליף מצוי בשליטת אנשי ונשות החצר, ותחת איום תמידי מצד הממלוכים הטורקיים שנטו למרוד בסמכותו לעיתים קרובות מדי. ב-24 שנות כהונתו שלטונו התחלפו לא פחות מ-13 וזירים גדולים, שעלו ונפלו זה אחר זה לאחר שסר חנם בעיני אל-מקתדר או שנרצחו. היוקרה הרבה, וחלק ניכר מהכוח הממשי של הח'ליפות אבדו לה לנצח.

אל-קאהר (טיל)

אל-קאהר הוא טיל קרקע קרקע בליסטי מתוצרת מצרים לטווח קצר שעצם פיתוחו שימש לתעמולה מצרית אך נתגלה כבעל ביצועים ירודים.

החל מראשית שנות השישים נודע על פיתוח של טיל קרקע קרקע מתוצרת מצרית בעזרת מדענים גרמנים. ב-23 ביולי 1962 פורסם במצרים כי שוגר בהצלחה טיל קרקע-קרקע ששמו אל-קאהר. נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר הכריז שהטילים מסוגלים להגיע "דרומית לביירות".

הידיעה עוררה בישראל כעס וחשש והמוסד נתבקש לבדוק את מצב הפרויקט המצרי. משנמצא כי יש בסיס להצהרות בדבר פיתוח הטיל בעזרת מדענים גרמניים הוחל במבצע דמוקלס של המוסד שנועד למנוע את הסיוע של המדענים למצרים ולסכל בכך את תוכנית הפיתוח של הטיל. בשנים שלאחר מכן טילי אל-קאהר גדולי הממדים הופיעו במצעדים הצבאיים כשהם מוצבים על משאיות. במלחמת ששת הימים על אף היותו של הטיל מבצעי לכאורה, לא שיגר צבא מצרים טילי קרקע קרקע כלל.

עם מינויו של סעד א-שאזלי לרמטכ"ל צבא מצרים בשנת 1971, ביקש לברר אודות הטיל הסודי ואת הסיבה לכך שלא נעשה בו שימוש במלחמה. בבירוריו מצא שהפרויקט נזנח ומספר טילים שיוצרו מאוחסנים ללא שימוש. בנוסף, גילה שפותח במצרים טיל נוסף, קטן יותר ששמו אל-זאפר.

בניסוי שיגור שנערך בטיל אל-קאהר לבקשתו של שאזלי ב-23 בספטמבר 1971 הטיל התגלה כפרימיטיבי: טווח פעולתו המרבי 7.5 ק"מ בלבד, משקלו כ-2.5 טון וממדיו עצומים ואינם נוחים לתפעול בתנאי לחימה. רמת הדיוק של הטיל נמוכה אך עוצמת הפיצוץ שלו הייתה גבוהה (יצר מכתש בחול בקוטר של 30 מ' ובעומק 10 מ'). למרות יכולותיו הירודות של הטיל החליט שאזלי להכניסו לשימוש בצבא מצרים.

לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים ביום ה-22 באוקטובר 1973, שעות אחדות לפני הפסקת האש הראשונה, הודיעה מצרים כי שוגרו טילי אל-קאהר לעבר ראש הגשר הישראלי בדוורסואר. בדיעבד, התברר כי היו אלה שלושה טילי סקאד, שהופעלו על ידי צוותים סובייטיים. עוד התברר, כי הם ירו ללא ידיעת צבא מצרים כלל, אלא מתוך רצון של המפעילים הסובייטים לעשות שימוש מבצעי בטיל, שהיה טיל קרקע קרקע חדש. הטילים פגעו בריכוז משאיות תחמושת ישראליות, וגרמו להריגתם של שבעה חיילי צה"ל.ככל הנראה, מעולם לא נעשה שימוש מבצעי בטיל אל־קאהר.

אללה

אַללַּהּ (בערבית: الله; להאזנה (מידע • עזרה)) הוא שמו של האל בדת האסלאם.

בקוראן ובמסורת המוסלמית, אללה מזוהה עם אלוהי ישראל ועם האל בנצרות, אם כי תפיסת השילוש הקדוש אינה מקובלת באסלאם.

הזירה הימית במלחמת ההתשה

מלחמת ההתשה בזירה הימית התאפיינה בלחימה מתמשכת בין ישראל למצרים, שכללה פעילות כלי שיט, חוליות קומנדו ימי ומטוסים. מוקד האירועים היה בגזרת תעלת סואץ ומפרץ סואץ עם זירות משנה לאורך מפרץ אילת, חופו הצפוני של חצי האי סיני, ונתיבי השיט והנמלים במערב אפריקה. זירות עימות נוספות התפתחו בין ישראל למחבלים הפלסטינים, לאורך החוף הלבנוני, נהר הירדן ובמצרי באב אל-מנדב.

התקופה מאופיינת בצמיחה גדולה של חיל הים הישראלי בבניין כוח ספינות סער, הצוללות מסדרת T, סירות קומנדו ימי, ספינות סיור (דבורים ויתושים). חיל הים הישראלי שיפר את התארגנותו המבצעית והוקמו בסיסי שליטה חדשים בחופי סיני, הים התיכון וים המלח. הוקמו מתקני תחזוקה בחיפה אשדוד ואילת, בסיס ההדרכה הצטייד במתקני אימון ממוחשבים ומפקדת החיל הועברה לבסיס הקריה בתל אביב.

הפעילות העיקרית בזירה הימית הייתה הפקת נפט במערב חצי האי סיני ומפרץ סואץ והובלתו לאילת. מחצית מתצרוכת הנפט של ישראל סופקה בדרך זו.

הח'ליפים לבית עבאס

הח'ליפים לבית עבאס היו הח'ליפים שזכו להכרת מרבית העולם האסלאמי בין מחצית המאה ה-8 וראשית המאה ה-16 לספירה. בין 750 ל-1258 שלטו הח'ליפים בעיקר מבגדאד, ולאחר החרבתה בידי המונגולים החל נצר אחר של המשפחה לכהן בקהיר; אך הייתה זו ח'ליפות סמלית בעיקרה, שהמשיכה עד לנפילת העיר בידי הע'תמאנים בשנת 1517. למן המאה ה-10 לספירה ניטלה סמכותה המעשית של הח'ליפות בידי טורקים, בויהים, סלג'וקים, מונגולים ולבסוף ממלוכים, עד לנטילתה מבית עבאס בידי סלים הראשון, מבית ע'תמאן.

המדענים הגרמנים במצרים

המדענים הגרמנים במצרים היו קבוצה של מדענים, מהנדסים וטכנאים מערב-גרמנים שפעלו בשנות השישים של המאה העשרים במצרים, ועסקו בפיתוח טכנולוגיה צבאית מתקדמת.

מבצע קשת אווירי

מבצע קשת אווירי הוא שמו של מבצע הפצצת הנמל המצרי בראס בנאס , שהוא נמל הים המצרי העיקרי בים סוף, על ידי חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת ההתשה. במבצע טובעה המשחתת המצרית היחידה ששהתה בים סוף ונפגעו כלי שיט נוספים שעגנו בו.

מתקפת טילי הסקאד במלחמת יום הכיפורים

מתקפת טילי הסקאד במלחמת יום הכיפורים הייתה שיגור מטח של שלושה טילי סקאד מצריים אחד לעבר אל עריש ושניים אל עבר ראש הגשר הישראלי באזור הצליחה ב-22 באוקטובר 1973, שעות אחדות לפני הפסקת האש הראשונה של מלחמת יום הכיפורים. היה זה השימוש המבצעי הראשון בטילי סקאד בעולם.

סולטנות אצ'ה

סולטנות אצ'ה (שם רשמי: ממלכת אצ'ה משכן השלום (Keurajeun Acèh Darussalam בג'אווי: كاورجاون اچيه دارالسلام) הייתה סולטנות שמרכזה באזור שהוא כיום מחוז אצ'ה בקצה הצפוני של האי סומטרה באינדונזיה. סולטנות אצ'ה הייתה מעצמה אזורית מרכזית במאה ה-16 וה-17, אך לאחר מכן חוותה תקופה ארוכה של הידרדרות. בירתה הייתה קוטארג'ה, כיום בנדה אצ'ה - עיר הבירה של מחוז אצ'ה.

בשיאה הייתה הסולטנות אויב מר של סולטנות ג'והור ושל העיר מלאקה בשלטון הפורטוגזים, שתיהן בחצי האי המלאי, כאשר כל השלוש ניסו לשלוט על המסחר שעבר דרך מצר מלאקה ועל הייצוא האזורי של פלפל שחור ובדיל. לאורך השנים חוותה כל אחת מהן גם הצלחות וגם כישלונות. בנוסף לעוצמתה הצבאית הניכרת שימשה הסולטנות מרכז מסחר אזורי וחצר הסולטאן באצ'ה שימשה כמרכז בולט ללימודי האסלאם.

סקאד

סקאד (אנגלית: Scud) הוא כינוי נאט"ו לטיל קרקע-קרקע בליסטי לטווח קצר המונע בדלק נוזלי. הטיל הוא מתוצרת ברית המועצות וסימונו הוא SS-1.

הטיל תוכנן על ידי משרד התכנון מאקייב על בסיס עקרונות הפעולה של הטיל הגרמני V-2 מתקופת מלחמת העולם השנייה. הטיל מונחה למטרתו בניווט אינרציאלי. כלומר, כנפוני הניהוג בזנב הטיל נעות, על פי נתונים המתקבלים מגירוסקופ בטיל, רק במהלך השלב המונע בטיסתו. ההנחיה נפסקת כאשר המנוע הרקטי כבה ומרגע זה ואילך מסלול הטיל הוא בליסטי ואינו מתוקן. עקב כך דיוק הפגיעה עומד ביחס הפוך לטווח אל המטרה (כלומר, ככול שהטיל נורה למטרה רחוקה יותר, כך יתקשה לפגוע בה במדויק). בטרם הירי, כיוונו של הסקאד אל המטרה נעשה בעזרת תחשיבים בליסטיים המתחשבים בין היתר בנתוני מטאורולוגיים. לכן, על פי הדוקטרינה הסובייטית, לגדוד טילי קרקע קרקע מסוג סקאד ישנם אמצעים עצמאיים לאיסוף נתוני מטאורולוגיה כגון בלונים מטאורולוגיים שמשדר את הנתונים המטאורולוגיים לתחנה הקרקעית באמצעות שידור רדיו.

הדגמים סקאד B וסקאד C הוצגו בשנים 1961 ו-1965 בהתאמה, כאשר כל אחד מהם יכול לשאת ראש קרב נפיץ סטנדרטי, ראש גרעיני בעוצמה של 5 עד 80 קילוטון או ראש נפץ כימי (בדרך כלל גז עצבים מסוג VX).

דגם הסקאד D פותח בשנות ה-80 של המאה ה-20 ויכול לשאת בנוסף לעיל גם ראש נפץ מסוג פצצת דלק-אוויר, 40 פצצות מצרר חודרות מסלולים או 100 מוקשים נגד אדם במשקל 5 ק"ג כל אחד.

אורך כל דגמי הסקאד הוא 11.25 מטרים (פרט לסקאד A הקצר במטר אחד) וקוטרם הוא 88 סנטימטרים (35 אינץ').

הטיל מונע במנוע יחיד המתודלק בתערובת של קרוסין וחומצה חנקתית (סקאד A) או דימתילהידרזין אסימטרי (UDMH) וחומצה חנקתית אדומה מעשנת (RFNA) בדגמים מאוחרים יותר.

השם "סקאד" רווח גם בהתייחסות לדגמים בעלי טווח משופר על חשבון משקל ראש הנפץ והדיוק, מתוצרת עיראק, אשר כונו בכינויים "אל חוסיין" ו"אל עבאס" ונורו לעבר ישראל (39 טילים) וסעודיה (46 טילים) במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1991. פרט ל"אל עבאס" כל דגמי הסקאד יכולים להיות משוגרים גם ממשגרים ניידים.

דווח בתקשורת על יירוט של חלק מאותם הטילים באמצעות טילי נ"מ מדגם "פטריוט" מתוצרת ארצות הברית, אך נתונים מדויקים לא נחשפו לציבור.

כתוצאה ממתקפת הטילים על ישראל נהרג אזרח ישראלי אחד ועוד עשרות נפצעו. בירי הטילים על סעודיה נהרגו אזרח סעודי ו-28 חיילים אמריקאים. מלבד זאת, מספר הפצועים היה 99. [2]

סמוך לסיומה של מלחמת יום הכיפורים שוגרו שלושה טילי סקאד מצריים לעבר כוחות צה"ל שהיו ממוקמים בראש הגשר בדוואר סואר. אחד הטילים פגע בריכוז משאיות תחמושת וגרם למותם של שבעה חיילים.

לאחר שיגור הטילים טענו המצרים כי היו אלה טילי אל קאהר שפותחו במצרים.

החל מ-2008, מערכת ה"איסקנדר" מחליפה את טילי הסקאד. מערכת זו מבוססת על שני טילים בכל משגר, מנוע דלק מוצק ויכולת ביות אופטית למטרה.

שביט 2

שביט 2 היא רקטה מאולתרת שנבנתה על ידי ישראל בשנות ה-60, ופרסום שיגורה שימש, בין השאר, לצורכי הרתעה ולוחמה פסיכולוגית מול מצרים. הרקטה הוצגה על ידי ישראל כרקטה ארוכת טווח ששוגרה לחלל, יכולת חדשה שבאותה עת החזיקו בה רק שתי מעצמות-העל הגדולות.

פרויקט "שביט 2" היה לאחד הסודות הכמוסים ביותר של ישראל, אשר האמת לגביו נחשפה רק לאחר למעלה מ-50 שנה. שיגור "שביט 2" הכה גלים בתקשורת העולמית בכל הקשור ליכולות הטכנולוגיות של ישראל, כשלמעשה ישראל החלה את פעילותה האמיתית בחלל רק בראשית שנות ה-80.

בית עבאסالعبّاسيّون
מושגי יסוד אל-עבאסאבן אל-עבאס ההאשמיה והמהפכה העבאסיתבית עבאס רשימת הח'ליפים מטיף ומאחוריו הנסים השחורים של בית עבאס
הח'ליפים המוקדמים בבגדאד (750-833) א-ספאחאל-מנצוראל-מהדיאל-האדיהארון א-רשידאל-אמיןאל-מאמון
הח'ליפים בסאמרא (833-892) אל-מעתצםאל-ואת'ק Iמתוכל Iאל-מנתצר אל-מסתעין Iאל-מעתזאל-מהתדיאל-מעתמד מופק (בפועל)
הח'ליפים בבגדאד תחת הטורקים (892 - 946) אל-מעתדד Iאל-מכתפיאל-מקתדר • אל-קאהר • א-ראדיאל-מתקיאל-מסתכפי I
הח'ליפים בבגדאד תחת הבויהים (946-1065) אל-מטיעא-טאאעאל-קאדראל-קאאם I
הח'ליפים בבגדאד תחת הסלג'וקים ויורשיהם (1065- 1258) אל-מקתדיאל-מסתט'הראל-מסתרשדא-ראשדאל-מקתפיאל-מסתנג'ד Iאל-מסתדאא-נאצרא-ט'אהראל-מסתנצר Iאל-מסתעצם I
הח'ליפים הסמליים בקהיר תחת הממלוכים (1261-1517) אל-מסתנצר IIאל-חאכם Iאל-מסתכפי IIאל-ואת'ק IIאל-חאכם IIאל-מעתדד IIאל-מתוכל IIאל-ואת'ק IIIאל-מסתעצם IIאל-מסתעין IIאל-מעתדד IIIאל-מסתכפי IIIאל-קאאם IIאל-מסתנג'ד IIאל-מתוכל IIIאל-מסתמסכאל-מתוכל IV
בירות הח'ליפות העבאסית בגדאדסאמראא-רקהקהיר
אחרים קרב הזב (750)ח'יזוראןאל-מאידברמכיםנפילת בגדאד (1258)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.