אל-פאלוג'ה

אל-פאלוג'הערבית: الفالوجة) הייתה עיירה ערבית כפרית בגבול מישור חוף יהודה ושפלת יהודה, כ-20 קילומטרים ממזרח לעיירה הערבית מג'דל. היישוב עבר לשליטה ישראלית בחודש פברואר 1949 ואחר כך נהרס.

היום אזור העיירה נקרא פלוגות או צומת פלוגות ולידו שוכנת העיר קריית גת. שמו של היישוב נשתמר בשם הצומת, המחבר את כביש האורך, כביש 40 בקטע מקריית מלאכי לבאר שבע עם כביש הרוחב, כביש 35 מאשקלון לחברון.

אל-פאלוג'ה (יישוב לשעבר)
الفالوجة
Al Faluja
תושבים ערבים וחיילים ישראלים באל-פאלוג'ה לאחר כניסת צה"ל לעיירה, 1949
טריטוריה המנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז מחוז עזה
נפה נפת עזה
שפה רשמית ערבית
שטח 38,038 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה 1949
יישובים יורשים קריית גת, נוגה וניר ח"ן
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 4,670[1] (1945)
קואורדינטות 31°37′29″N 34°44′52″E / 31.62461111°N 34.74765556°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת השפלה רגילה)
HaShfela
 
אל-פאלוג'ה
אל-פאלוג'ה

היסטוריה

בסוף המאה ה-19 היה הכפר מוקף בוואדיות משלושה עברים, בתיו היו בנויים מלבני טיט ומרכז הכפר נבנה סביב קבר השיח' אל-פאלוג'י. לכפר היו שתי בארות מים ובריכת אגירה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הקים הצבא הבריטי צפונית לעיירה מנחת זמני עבור חיל האוויר המלכותי.[2]

בשנות ה-30 של המאה ה-20 התרחב הכפר לכיוון צפון. בחלק הצפוני נבנו חנויות, בתי קפה ומרפאה. בכפר נבנו שני בתי ספר - לבנים ב-1919, ולבנות ב-1940. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 שטחי העיירה היו 38,038 דונם ומספר תושביה 4,670 נפשות.[3] לפי תוכנית החלוקה משנת 1947 נועדה פאלוג'ה להכלל במדינה הערבית.

במלחמת העצמאות חסמו אנשי הכפר את הדרך ותקפו את השיירות היהודיות בדרכם ליישובים המבודדים בנגב. ב-13 במרץ 1948, במסגרת פתיחת המצור על היישובים היהודיים, הוחלט על שליחת שיירה מלווה בכוח מוגבר של לוחמי חטיבת גבעתי דרך הכפר. תחילה לא נתקלה השיירה בהתנגדות, אולם בהגיעם ליציאה מהכפר נתקלו במחסום ובאש עזה. במהלך הקרב חלה טעות בזיהוי הכוחות במהלכה נפגעו שבעה ממלווי השיירה מאש חבריהם. למחרת בוצעה פעולת תגמול בה פוצצו מבנים ברחוב הראשי של הכפר ונהרגו 15 אנשים. בעקבות הפעולה ובקשת תושבי הכפר החלו חיילים בריטים ללוות את השיירות היהודיות שעברו באזור.

הצבא המצרי, שפלש לנגב במהלך מלחמת העצמאות השתלט על האזור, אולם ככל שהמלחמה התמשכה, החלו כוחות צה"ל להדוף את הצבא המצרי. אזור פלוג'ה לא נכבש בידי צה"ל, אולם הוא הצליח לכתר את הכוחות המצריים מכל עבר. רוב תושבי הכפר עזבו אותו כבר בשלב מוקדם של המלחמה. בתום המלחמה נוצרה מובלעת מצרית שכונתה "כיס פלוג'ה". המצרים פינו את המובלעת בעקבות הסכמי רודוס לשביתת נשק שנחתם ביום 24 בפברואר 1949. על אדמות העיירה הוקמו היישובים קריית גת, נוגה וניר ח"ן.

לקריאה נוספת

  • אלעד בן דרור, המתווך: ראלף באנץ' והסכסוך הערבי-ישראלי 1949-1947, מכון בן-גוריון לחקר ישראל הציונות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  2. ^ נמצא כיום בתחום המחנה הצבאי בצומת פלוגות (את השדה אפשר לראות בתמונת לווין של האזור)
  3. ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 152.
Giv'ati Gat and Gal-On memorial
אנדרטה לשיירה לגת וגל-און
אתיאל עמיחי

אִתיאל עמיחי (2 בדצמבר 1925 - כ"ב בשבט תשכ"ג, 16 בפברואר 1963) היה ממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי, מפקד מחוז ירושלים, ראש הג"א והנספח הצבאי באפריקה.

גת (קיבוץ)

גַּת הוא קיבוץ בגבול מישור חוף יהודה ושפלת יהודה, הקיבוץ ממוקם כ-3 קילומטרים צפונית מזרחית לקריית גת. מייסדי הקיבוץ הם אנשי הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, רובם הגיעו מפולין, מיוגוסלביה ומאוסטריה. גרעין הקיבוץ היה בכפר סבא ונקרא "המנוף". בט"ו בשבט תש"ב, 2 בפברואר 1942 עלה הקיבוץ על הקרקע אל מול אל-פאלוג'ה (סמוך לקריית גת של היום) ושמו שונה ל"גת" על שם העיר הפלשתית ששכנה באזור.

קיבוץ גת שימש בסיס חשוב במלחמת השחרור ללוחמים היהודים נגד המצרים שהתבצרו בפלוגות (פלוג'ה) הסמוכה.

גת נמצאת כ-100 מטר מעל פני הים.כלכלת הקיבוץ מבוססת בין השאר על מפעל "גניר", מפעל למיצים ורכזים המייצר בין היתר את המותג "פרימור". המפעל התאחד ב-2007 עם גן שמואל. הכלכלה בקיבוץ מבוססת גם על גידולי שדה, פרדס, רפת וגני ילדים הפתוחים לתושבים מהאזור.

עד קיץ 2018, פעל בקיבוץ "קלאב גת", הכולל בריכה ומתקני ספורט אשר היווה הכנסה נוספת לקיבוץ. מקיץ 2018 ואילך, המקום פתוח לתושבי הקיבוץ בלבד.

המערכה על נגבה

המערכה על נגבה היא שורה של קרבות במהלך מלחמת העצמאות, בהם עמד קיבוץ נגבה מול התקפות עזות של חיל המשלוח המצרי (1948), אשר ניסה לשווא לכבשו. בקרבות להגנת הקיבוץ נטלו חלק, פרט ללוחמים תושבי הקיבוץ, כוחות של חטיבת גבעתי (תש"ח) וחטיבת הנגב. עיקר הקרבות נערכו בתקופה של כחודשיים, מעת פלישת הצבא המצרי באמצע מאי 1948, עד וכולל קרבות עשרת הימים ביולי אותה שנה. פעמיים במהלך אותה תקופה, ב-2 ביוני וב-12 ביולי, הסתער הצבא המצרי על נגבה. האיום על נגבה הוסר סופית עם כיבוש משטרת עיראק סווידאן, על ידי כוחות צה"ל, ב-9 בנובמבר 1948. סיפור עמידתו של הקיבוץ נחשב לאחת מפרשיות הגבורה של ישראל באותה המלחמה.

חבל לכיש

חבל לכיש הוא אזור התיישבות בדרום, בין הרי יהודה במזרח ובין אשקלון במערב. במרכזו העיר קריית גת. האזור נקרא על שם העיר הקדומה לכיש.

חטיבה 8

חטיבה 8 היא חטיבת השריון הראשונה של צה"ל שהוקמה ב-24 במאי 1948, לאחר הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב. מפקד החטיבה הראשון היה יצחק שדה ועל שמו כונתה "חטיבת הזקן". במהלך המבצע הראשון בו השתתפה החטיבה, מבצע דני, נכבשו שדה התעופה לוד (לימים נמל התעופה בן-גוריון) והמרחב בו ממוקמים היום היישובים שהם ואלעד. כמו כן במהלך מלחמת העצמאות השתתפה החטיבה בקרבות לחיבור הנגב וסיפוח חלקים נרחבים ממנו, ובכללם באר שבע, חבל לכיש, חבל שלום ופתחת ניצנה. במלחמת ששת הימים פעלה החטיבה תחילה בהונאה בחצי האי סיני, ולאחר מכן נטלה חלק מרכזי בכיבוש צפון רמת הגולן. במלחמת יום הכיפורים נטלה חלק במאמץ בלימת הארמייה המצרית השלישית בסיני. בנוסף לקחה חלק בפעילות מבצעית בתקופת האינתיפאדה, ובמבצע צוק איתן גויסו יחידותיה להגנת גבול הצפון.

כיום היא חטיבת מילואים המשתייכת לפיקוד הצפון.

חטיבת הנגב

חטיבת הנגב (במקור חטיבה 12) היא חטיבת מילואים פעילה בצה"ל. הייתה אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח ("יפתח" – בצפון, "הראל" – במרכז, "הנגב" – בדרום).

בעת הקמתה התבססה על שלושה גדודים: הגדוד השני בפיקודו של משה נצר שאזור הנגב הצפוני היה תחת אחריותו, הגדוד השביעי במרכז והגדוד השמיני בפיקודו של חיים בר-לב שהיה אחראי על הנגב הדרומי, מאזור נירים במערב ועד לנבטים במזרח. לפני כיבוש באר שבע נוסף לחטיבה גדוד משוריינים, גדוד 9, בפיקודו של ישראל כרמי. החטיבה לחמה באזור הנגב והשתתפה במבצעים אחדים. חטיבת הנגב השתתפה במלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות ועד למבצע עופרת יצוקה.

חיל המשלוח המצרי (1948)

חיל המשלוח המצרי לא"י-פלשתינה 1948 היה חיל משלוח שגויס במצרים ונשלח לארץ ישראל במסגרת הפיקוד הערבי העליון של ארצות ערב על מנת לסייע לערביי ארץ ישראל במלחמתם במדינת ישראל. הצבא המצרי שפלש לישראל מנה בתחילה כ-10,000 חיילים, ובהמשך גדל לכ-50,000.

כיס (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

כיס פלוג'ה

כיס פלוג'ה היה מובלעת אויב ובה אלפי חיילים של הצבא המצרי, אשר הייתה נתונה תחת מצור של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות בתחומי העיירה הערבית אל-פאלוג'ה, סמוך לצומת פלוגות וקריית גת של ימינו. המצור שנמשך קרוב לארבעה חודשים וחצי היווה מנוף לחץ חשוב של ישראל להביא את מצרים לחתום עמה על הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות.

מבצע אבק

מבצע אבק היה מבצע, לוגיסטי בעיקרו, של צה"ל במלחמת העצמאות.המבצע כלל רכבת אווירית למנחת מאולתר, מעבר לקווי חיל המשלוח המצרי, בנגב המנותק. מטרת המבצע הייתה העברת כוח אדם, אמצעי לחימה ואספקה כללית לנגב, וכן החלפת חטיבת הנגב, אשר יצאה ל'רענון' במרכז הארץ, בחטיבת יפתח, אשר תפסה את מקומה. שם המבצע ניתן בעקבות האבק הרב שליווה את נחיתת והמראת המטוסים על המסלול המאולתר שהוכשר ליד קיבוץ רוחמה.

מבצע מוות לפולש

מבצע מוות לפולש היה מבצע של צה"ל במהלך קרבות עשרת הימים במלחמת העצמאות, שמטרתו לפרוץ את הדרך לנגב לפני כניסתה לתוקף של ההפוגה השנייה. הנגב נותר מנותק גם לאחר המבצע.

נוגה (מושב)

נוגה (נֹגַהּ) הוא מושב בחבל לכיש השייך למועצה אזורית לכיש. היישוב הוקם בשנת 1955 על ידי עולים מעיראק ומאיראן, ברובם ממעברת אגרובנק, על גבי חלק מאדמות העיירה הערבית אל-פאלוג'ה, שתושביה עזבו אותה במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור לבתיהם. השם שניתן ליישוב הוא סמלי ופירושו - האור והנוגה בתחיית ההתיישבות היהודית-ציונית בחבל לכיש.

ניר ח"ן

נִיר חֵ"ן הוא מושב במישור החוף הדרומי ליד הערים קריית גת ואשקלון.

המושב נמצא בתחומי המועצה אזורית לכיש. המושב הוקם בשנת 1956 ושמו, ח"ן (58), נקרא לזכרם של 58 נוסעי מטוס "אל על" שהופל בשמי בולגריה כשנה לפני הקמת היישוב.

תחילה היה מושב שיתופי בשם הילה. היישוב הוקם על חלק מאדמות העיירה הערבית אל-פאלוג'ה, שתושביה נמלטו ממנה במהלך מלחמת העצמאות. הוא יושב בראשיתו על ידי גרעין נח"ל ולאחר מכן הגיעו למושב גם עולים מצפון אפריקה ומצרפת שאליהם הצטרפו עוד עולים וכן ילידי הארץ.

כיום המושב מונה 120 משפחות, חלקן בעלות משק וחלקן מההרחבה.

במושב מועדון נוער הפעיל יומיים בשבוע ובו צוות המונה 16 מדריכים צעירים משכבות י'-יב'. מספר החניכים גדל מאוד בשנים האחרונות ועומד כיום על כ-80 ילדים מכיתה ד' ועד יב'.

המושב נמצא בתנופת צמיחה, הן חזותית והן קהילתית, בעקבות תהליך חגיגות ה-60 למושב. כחלק מהתהליך, הוקמה במושב אנדרטה לזכר 58 הנספים באסון הפלת המטוס.

נפת עזה (המנדט)

נפת עזה (באנגלית: Sub-district of Gaza) הייתה נפה במחוז עזה בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל על שם העיר עזה.

לפי תוכנית החלוקה יועד רוב שטח הנפה למדינה הערבית, למעט יישובים יהודיים בשוליו הצפון-מזרחיים.

לאחר מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק של 1949 נותר צפון ומזרח הנפה במחוז הדרום במדינת ישראל ואילו מערבה ודרומה הפכו לרצועת עזה, שנשלטה על ידי מצרים.

עיראק אל-מנשייה

עיראק אל-מנשייה (בערבית: عراق المنشيّة; תעתיק מדויק: עראק אלמנשיה), היה כפר ערבי גדול בשפלה כ-20 קילומטרים ממזרח למג'דל (היום אשקלון), בצד הכביש מג'דל-חברון (היום כביש 35, במיקום של אזור התעשייה של קריית גת). הכפר היה שייך לנפת עזה שבמחוז עזה. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 שכלל את נתוני הכפר ביחד עם גת, שטחי אדמותיו היו 17,901 דונם טורקי, מתוכם 13,838 בבעלות פרטית של ערבים, והוא מנה 2,010 תושבים ערבים. לאחר מלחמת העצמאות עזבו התושבים את הכפר. על חורבות עיראק אל-מנשייה נמצא היום חלק מהעיר קריית גת.

פלוג'ה

האם התכוונתם ל...

קוסיימה

קוסיימה היא עיירה חקלאית בקדמת חצי האי סיני, ליד המקום המשוער של קדש ברנע המקראית. העיירה היא מרכז בדווי מדברי טיפוסי. קוסיימה הייתה תחנת הקצה הדרומית על המסילה המזרחית אליה הגיעה הרכבת הטורקית במלחמת העולם הראשונה. במקום חורשת אקליפטוסים שנטעו תלמידי בית הספר החקלאי מקוה ישראל. משערים כי קוסיימה הייתה על "דרך השור" המקראית ושמה בתקופת ההתנחלות של בני ישראל בארץ - "עצמונה", אחת הערים בגבול הדרומי של שבט יהודה.

קריית גת

קִרְיַת גַּת היא עיר במחוז הדרום בישראל אשר הוכרזה כעיר בשנת 1972 ומשמשת כבירת חבל לכיש. העיר ממוקמת מזרחית לאשקלון ואשדוד, דרומית לקריית מלאכי וצפונית ללהבים ולרהט.

נכון לחודש ינואר 2019, עומד מספר התושבים בעיר על 60,252 תושבים.

שחר (מושב)

שַׁחַר הוא מושב חקלאי במישור החוף הדרומי (3 ק"מ ממערב לקריית גת) השייך למועצה אזורית לכיש. המושב הוקם ב-26 במאי 1955 בידי עולים מצפון אפריקה, אליהם הצטרפו מספר משפחות מקוצ'ין שבהודו. הוא נבנה על חלק מאדמות אל-פאלוג'ה במסגרת יישוב חבל לכיש. שמו של היישוב ניתן לו כאות לשחר ההתיישבות היהודית-ציונית בחבל לכיש.

חקלאי המושב היו בין הראשונים במדינה שעברו לגידול פרחים בקנה מידה בין-לאומי, כמו גם לגידול צמחי בית. עד היום, במושב קיימות מספר משתלות המשווקות צמחי בית, סחלבים, ורדים, גפנים וירקות למקומות ברחבי הארץ ואף מחוץ לה. עם הקמת ההרחבה ביישוב בשנת 1999, הוקם פרויקט חממות מטעם משרד החקלאות לחברי המושב שחפצו לקחת בו חלק.

שחר הוא מושב חקלאי השייך לתנועת המושבים. במושב פועלת תנועת הנוער "התנועה החדשה" (כמו בשאר יישובי המועצה). התנועה מכשירה מדי שנה שין-שין מטעמה תחת גרעין עודד המגיע לשרת במושב.

במושב יש מועדון, צרכנייה, מזכירות, שני מגרשי ספורט ושני בתי כנסת. מועדון המושב משמש לפעולות של תנועת הנוער, לחגים ולאירועים שונים של הקהילה.

האוכלוסייה ביישוב מעורבת וכוללת חילונים לצד מסורתיים ודתיים. היישוב מונה כ-165 משפחות הבנויות ממייסדי המושב הגרים במשקים, ומדורות ההמשך והזוגות הצעירים המתגוררים בהרחבה.

בשנת 2017 יצא לאור ספר לכבוד חגיגות 60 שנים להקמת שחר ובו כתובים סיפורי החיים והעלייה של כל מייסדי המושב. חקלאי המושב זכו לשבחים רבים ממספר אישים וחברי ממשלה, שנהגו לסייר במושב בין היתר בשל ההצלחה הגדולה של גידול ושיווק הוורדים וצמחי הבית בתנאי מזג האוויר הקשים והתמודדות עם תכולת המשאבים הנמוכה בתקופת הקמתו. בין המבקרים: דוד בן-גוריון, עזר ויצמן, יצחק נבון, שולמית אלוני ואריה לובה אליאב שנמנה ממייסדי חבל לכיש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.