אל-כיסווה

אל-כיסווהערבית: الكسوة; בתעתיק מדויק: אלכסוה) היא עיר במחוז ריף דמשק בסוריה, השוכנת כ-13 קילומטרים מדרום לדמשק. בשל מיקומה האסטרטגי הייתה אל-כיסווה זירה לכמה קרבות חשובים במהלך ההיסטוריה, ובין היתר קרב מרג' א-ספאר ב-1303, שבו עצרו הממלוכים את פלישת המונגולים, וקרב קשה בין אנשי צרפת החופשית וצרפת של וישי במסגרת המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה.

במהלך 2017 נטען כי הוקם בעיר מתקן צבאי איראני שהותקף על ידי ישראל מספר פעמים.[1][2][3]

אל-כיסווה
الكسوة
Al Kiswah - 2ol-albalad
כיכר אל-בלד באל-כיסווה
מדינה סוריה  סוריה
מחוז מחוז ריף דמשק
גובה 730 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 43,456 (2004)
קואורדינטות 33°21′00″N 36°14′00″E / 33.35°N 36.233333333333°E 
אזור זמן UTC +2

הערות שוליים

  1. ^ Corera, Gordon (10 בנובמבר 2017). "Iran building base in Syria - claim". BBC News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2018.
  2. ^ Khoury, Jack (2 בדצמבר 2017). "Syria Claims Israeli Strike on Military Base Near Damascus". Haaretz (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2018.
  3. ^ אוסמו, דניאל סלאמה, יואב זיתון וליעד (5 באוגוסט 2018). "המטרה בתקיפה בסוריה: טילים שכוונו לעבר ישראל". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2018.
הדיוויזיה הראשונה (סוריה)

הדיוויזיה המשוריינת הראשונה היא דיוויזיה משוריינת בצבא הסורי, המשתייכת לקורפוס השני.

במהלך מלחמת יום הכיפורים שימשה הדיוויזיה כוח עתודה, היא נכנסה לפעולה בערב היום הראשון למלחמה וניצלה את הישגי הדיוויזיה ה-5 בפריצת מערך ההגנה הישראלי בדרום הרמה. בשלושת הימים הבאים לחמה הדיוויזיה במובלעת הסורית בדרום הרמה, כשהיא משתתפת בין היתר בקרב על נפח ובלחימה באזור חושניה. במהלך מלחמת לבנון הראשונה ישבה הדיוויזיה בבקעת הלבנון והשתתפה בין היתר בקרב סולטאן יעקוב.

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התרחש במאה השביעית, לאחר שכוח חדש הופיע על במת ההיסטוריה של המזרח התיכון: דת האסלאם. לאחר התבססות בחצי האי ערב פנו יורשיו של הנביא מוחמד, הידועים בשם "ראשידון", נגד האימפריה הביזנטית ויריבתה הוותיקה האימפריה הסאסאנית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-7 כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט בסדרת מהלומות מהירות, חדרו לאסיה הקטנה ויצרו את האימפריה המוסלמית.

הצבאות המוסלמים בחרו את ארץ ישראל כאזור העימות עם צבא האימפריה הביזנטית והחל משנת 630 פשטו גדודים ערבים-מוסלמים על אזורי הספר והתנגשו עם חיל המצב הביזנטי. כישלונות ראשונים לא ריפו את ידי הפולשים והצלחות מקומיות הגבירו את נחישותם. סדרת קרבות, ששיאה הגיע בניצחון מכריע בקרב הירמוך, הביאה להתמוטטות המערך הביזנטי, לכיבוש כל ארץ ישראל ולפתיחת השערים לכיבוש מצרים מדרום וארמניה מצפון.

היכולת של האימפריה והמערכת הצבאית הביזנטית לעצור את הפלישה הייתה מוגבלת ביותר ולא זכתה לתמיכה של האוכלוסייה המקומית, לפיכך התמוטט מערך ההגנה הביזנטי בקלות יחסית ואפשר לצבאות מוסלמים להשתלט על סוריה ועל ארץ-ישראל.המקורות הערביים הקדומים חלוקים ביניהם על פרטים רבים הנוגעים לסדרת הקרבות ומהלך כיבוש הלבנט על ידי הצבאות המוסלמיים, התאריכים, הנפשות הפועלות ומקומם המקורב של האירועים משתנים ממקור למקור. ההיסטוריה המבולבלת והמעורפלת נתגבשה בכרוניקות שנתחברו במרוצת המאה התשיעית על בסיס סיפורים שמקורם במחצית השנייה של המאה השמינית - כחמישה דורות לאחר המאורעות עצמם. במשך הזמן הארוך הזה נתערבבו מסורות אלו באלו, פרטים נשכחו ואת מקומם תפסו סיפורי גבורה מן הרפרטואר הרומנטי של מלחמות השבטים הערביים.

המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה

המערכה בסוריה ולבנון או מבצע יצואן (באנגלית: Operation Exporter) היא סדרה של קרבות שהתחוללו באזור סוריה ולבנון במהלך מלחמת העולם השנייה. המערכה החלה עם פלישת כוחות בעלות הברית ובהם הצבא הבריטי, צבא צרפת החופשית וכוחות ממושבות בריטניה והדומיניונים אל סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון צרפת של וישי.

המערכה, שהתחוללה בחודשים יוני ויולי 1941 הסתיימה בניצחון מכריע של בעלות הברית, בכיבושן של סוריה ולבנון, והעברתן לשלטון אנשי צרפת החופשית. לאחר המערכה הכריזו אנשי צרפת החופשית על עצמאות מדינות אלו ועל ביטול המנדט הצרפתי שניתן על ידי חבר הלאומים.

פעולות ההכנה וההערכות למערכה בוצעו בארץ ישראל תוך השתתפות ערה של אנשי היישוב. יחידות סיירים וגששים מבני היישוב השתתפו במערכה באופן פעיל, והיא מסמלת את תחילת פעילותו של הפלמ"ח ככוח צבאי לוחם.

הקורפוס השני (סוריה)

הקורפוס השני הוא קורפוס של הצבא הסורי אשר מורכב משלוש דיוויזיות ואחראי על המרחב מצפון לדמשק והגבול עם לבנון.

הוא הוקם בשנת 1985 יחד עם שני הקורפוסים הסדירים האחרים כחלק משינוי מבני בצבא הסורי, מטרתו הראשונית של הקורפוס הייתה לאגד את היחידות שהוצבו בלבנון ולשמש מפקדה לכוחות הסורים בלבנון. לאחר הנסיגה הסורית מלבנון ב-2005, הוצבו יחידות הקורפוס במספר בסיסים מצפון לדמשק ולאורך קו הגבול עם לבנון, כאשר תחום האחריות של הקורפוס כלל את כל השטח בין דמשק לעיר חומס. בשנים שלאחר הנסיגה צורפה לקורפוס דיוויזיית הכוחות המיוחדים ה-14 ומאז פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2011, יחידות הקורפוס נמצאות בלחימה קשה גם במרחב דמשק, גם בשטחים שמצפון כולל הקרבות בחומס וגם במוקדים נוספים סביב סוריה.

כיום קשה מאוד להעריך כמה מכוח הלחימה של יחידות הקורפוס נותר והאם בכלל מבנה הפיקוד של הקורפוס מתפקד באופן מלא, נוכח האבידות הקשות שספג הצבא הסורי לאורך שנות מלחמת האזרחים.

כיבוש דמשק

המבצע לכיבוש דמשק הוא אחד מהקרבות האחרונים שהתחוללו במהלכה של המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. מהלכיו של הקרב החלו ב-26 בספטמבר 1918 והסתיימו ב-1 באוקטובר 1918. הקרב, שהחל עם סיום קרב סמח', התקיים בין כוחות הצבא הבריטי וכוחות של צבא האימפריה העות'מאנית והסתיים בכיבוש דמשק ובהמשך התקדמות הכוחות צפונה ומזרחה.

מבצע בית הקלפים

ב-10 במאי 2018, כחלק מסכסוך ישראל-איראן-חזבאללה בסוריה, התרחש עימות צבאי ישיר בין ישראל לאיראן ברמת הגולן ובסוריה. ב-8 במאי יוחסה לישראל הפצצת מספר משגרי טילים שעמדו לבצע ירי על ישראל. ב-10 במאי שיגר כוח קודס רקטות ארטילריות מסוריה לעבר ישראל. בעקבות זאת ערך צה"ל תקיפה אווירית נרחבת, שנקראה "מבצע בית הקלפים", על בסיסי משמרות המהפכה האסלאמית בסוריה, שבה נפגעו והושמדו גם סוללות נ"מ סוריות, שירו, ללא פגיעה, 160 טילי קרקע אוויר על מטוסי חיל האוויר הישראלי.

סכסוך ישראל–איראן–חזבאללה בסוריה

סכסוך ישראל-איראן-חזבאללה בסוריה הוא עימות צבאי מתמשך בין ישראל לאיראן, לחזבאללה ולסוריה, שמתרחש ברובו בשטח סוריה (שמארחת בשטחה כוחות של משמרות המהפכה האסלאמית וחזבאללה), במקביל למלחמת אזרחים שמתחוללת בסוריה מאז 2011. בצה"ל מכונה העימות מב"ם – מערכה בין מלחמות. העימות הוא חלק מסכסוך רחב יותר: הסכסוך האיראני-ישראלי.

במהלך העשור השני של המאה ה-21, הייתה ישראל לעיתים מעורבת במלחמת האזרחים בסוריה בתקריות לאורך גבול ישראל-סוריה ברמת הגולן ואף בשטחי סוריה, אף על פי שלא הביעה תמיכה באחד מהצדדים הלוחמים. בעוד שבשנים הראשונות התקריות התבטאו בעיקר בירי תועה או מכוון מצד צבא סוריה שנענה בתגובה נקודתית של צה"ל, בהמשך פעלה ישראל בשטחי סוריה נגד המשטר הסורי, איראן וחזבאללה, במטרה לפגוע במשלוחי נשק (כולל נשק מתקדם ונשק אסטרטגי, ובפרט טילי קרקע-אוויר וטילי קרקע-קרקע מדויקים) מאיראן שנועדו לחזבאללה וכדי למנוע ממשמרות המהפכה האסלאמית ומחזבאללה להתבסס בשטחי סוריה ובשטח הגולן הסורי בפרט, ולפתוח משם חזית נוספת מול ישראל.

הפעילות הישראלית מול התבססות איראן וחזבאללה בסוריה החלה בתקיפות חשאיות שביצע חיל האוויר הישראלי, שעליהן ישראל לא לקחה אחריות, נגד משלוחי נשק "שובר שוויון" שהגיע לחזבאללה, ונגד חוליות טרור שחזבאללה הקים בגבול ישראל-סוריה על מנת לבצע פיגועים נגד ישראל כאשר יהיה צורך. במהלך השנים, ככל שאיראן העמיקה את נוכחותה בסוריה באמצעות כוח קודס של משמרות המהפכה האסלאמית, ישראל הגבירה את קצב התקיפות שלה ואף פגעה במספר מפקדים בכירים בחזבאללה וכוח קודס על אדמת סוריה. בשנים אלו ישראל נמנעה מלקחת אחריות על התקיפות וסוריה נמנעה מתגובה, כמו גם מירי טילי קרקע-אוויר. עם סיום כהונתו כמפקד חיל האוויר הישראלי חשף אמיר אשל שבשנים 2012–2017 ערכה ישראל קרוב למאה תקיפות של שיירות נשק לחזבאללה. באותה תקופה החל גם תיאום צבאי הדוק בין צה"ל לצבא רוסיה ובעיקר חיל האוויר הרוסי, בעקבות המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה, על מנת למנוע התנגשות צבאית בין חיל האוויר הישראלי לכוחות רוסיים בסוריה.

בשנת 2018 חלה הסלמה גדולה בעימות בין ישראל לאיראן על אדמת סוריה ונשברה העמימות על התקיפות האוויריות, שעל חלקן ישראל לקחה אחריות וגם הצהירה שתקפה מאות פעמים מטרות איראניות בסוריה כדי למנוע איום על ישראל. סוריה החלה להגיב בירי נ"מ וטילי קרקע-אוויר, לעיתים מסיבי, ומספר פעמים אף התרחש ירי תגובה לעבר רמת הגולן. בשנה זו עימות הפרוקסי בין ישראל לאיראן הפך לגלוי והגיע לשיאו בחודשים פברואר, אפריל ומאי, אז ישראל ביצעה תקיפות גלויות ונרחבות נגד מטרות איראניות על סוריה (כגון מבצע בית הקלפים), כתגובה למעשי תוקפנות מצד איראן (ניסיון החדרת מל"ט "חמקן" ממולכד לשטח ישראל וירי רקטות לעבר ישראל). לדברי הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט ישראל ביצעה מאות תקיפות ופגעה באלפי מטרות במסגרת הסכסוך המתמשך.בתקיפות האוויריות שביצע צה"ל הושמדו כמות רבה של אמצעי לחימה ותחמושת, ומספר רב של רקטות ארטילריות וטילי קרקע-קרקע. חיל האוויר הישראלי גם פגע והשמיד מספר לא ידוע של סוללות הגנה אווירית של חיל ההגנה האווירית הסורי כאשר אלו ירו לעבר מטוסי קרב ישראליים. בתקיפות נהרגו למעלה מ-150 חיילי צבא סוריה, למעלה מ-100 פעילי משמרות המהפכה האסלאמית, למעלה מ-50 פעילי חזבאללה ועוד עשרות חברי מיליציות וארגוני טרור, בהן מיליציות שיעיות והמדינה האסלאמית. מנגד, 3 ישראלים נהרגו בעימות ומטוס קרב ישראלי אחד נפגע והתרסק.

קרב הירמוך

קרב הירמוך (בערבית: معركة اليرموك) היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות המוסלמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב - בסמוך לנחל הירמוך, על גבול ממלכת ירדן וסוריה של ימינו. היסטוריונים בני זמננו מגדירים קרב זה כאחד המכריעים בהיסטוריה.בעקבות ההפסד בקרב הירמוך, נשבר הצבא הביזנטי ולא יכול היה לעצור את הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. תוך כשנתיים כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט, ואף חדרו לאסיה הקטנה. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה. הניצחון המוסלמי היווה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה.

קרב מרג' עיון (1179)

קרב מרג' עיון הוא הקרב העיקרי במערכה - סדרת קרבות, התנגשויות ומצורים בין צבא ממלכת ירושלים בראשות בלדווין הרביעי, מלך ירושלים והצבא האיובי - מוסלמי בפיקודו של צלאח א-דין בשנת 1179. המערכה השתוללה באינטנסיביות במשך ארבעה חודשים רצופים, מאפריל עד לאוגוסט 1179, ובעצימות נמוכה במשך שנה - עד אפריל 1180 עד לחתימת הסכם שביתת נשק. המערכה נערכה על פני שטח נרחב בארץ ישראל, שכלל את אזור הגליל העליון, הגליל התחתון, הגולן ודרום לבנון.

בסיכומו של דבר, הצבא הצלבני יצא מהעימות וידו על התחתונה, בכל אחד מהעימותים הצבאיים הצליחו המוסלמים לגבור על הצלבנים אך לא הצליחו להגיע להכרעה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.