אל-איתיחאד (עיתון)

אל-איתיחאדערבית: الاتحاد - "האיחוד"; תעתיק מדויק: אלאתחאד) הוא עיתון יומי בשפה הערבית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. מרבית כותביו הם חברי המפלגה, והעיתון משמש שופר לראשי המפלגה ולנציגי חד"ש בכנסת. כיום העיתון הוא היומון היחיד אשר רואה אור בשפה הערבית בישראל.

Internet-news-reader.svg אל-איתיחאד (ערבית: الاتحاد)
Al-Ittihad
לוגו אל-איתיחאד
שער אל-איתיחאד ב-30 באוקטובר 2017
תדירות יומון
בעלים המפלגה הקומוניסטית הישראלית
תאריך ייסוד 1944
שפה ערבית
מערכת חיפה
alittihad44.com

היסטוריה

העיתון יצא לאור לראשונה כשבועון בשנת 1944 על ידי הליגה לשחרור לאומי, מפלגה ערבית קומוניסטית שהתפלגה מהפק"פ. עם האיחוד מחדש והקמת מק"י הפך לביטאון המפלגה בשפה הערבית. עם הפילוג במק"י ב-1964 העיתון עבר לבעלותה של רק"ח, אשר כיום נקראת מק"י. בעיתון כתבו כמה מהאישים המובילים במק"י וברק"ח, בהם תופיק טובי, אמיל חביבי ואמיל תומא וכן כותבים יהודים קומוניסטים יוצאי עיראק[1][2].

בשנת 1953 פרסמו העיתון ומקבילו העברי "קול העם" מאמר בו נכתב שהממשלה מחרחרת מלחמה "ומספסרת בדם הנוער הישראלי". שר הפנים, ישראל רוקח, החליט לסגור את העיתון ל-15 יום[3], ובעקבות כך הגישו העיתונים עתירה לבג"ץ. בג"ץ, בראשותו של השופט שמעון אגרנט, קיבל את טענת העיתונים ופסק כי אין להגביל את חופש הביטוי של העיתונים מאחר שאין ודאות קרובה שמימוש חופש הביטוי במקרה זה יביא לסיכון שלום הציבור ("בג"ץ קול העם").

בשנת 1964 העניקה ברית המועצות את פרס לנין לשלום למנהיג אלג'יריה אחמד בן-בלה. עם קבלת הפרס קרא בן-בלה להשמדת ישראל, דבר שעורר ויכוח חריף במפלגה הקומוניסטית. ב-20 בספטמבר 1964 פרסם מזכ"ל המפלגה שמואל מיקוניס מאמר בעיתון המפלגה בעברית, "קול העם", ובו גינה את הענקת הפרס למנהיג ערבי המצהיר בראש חוצות על מחויבותו להשמדת ישראל. סירובו של אל-איתיחאד, עיתון המפלגה בערבית, לפרסם את המאמר העמיק את השסע. בפילוג בתוך המפלגה הקומוניסטית בשנת 1965 העיתון נשאר נאמן לקו של הפלג הפרו-סובייטי של רק"ח, בניגוד לרוב במק"י שאימץ קו ביקורתי יותר כלפי ברית המועצות. מכיוון ש"קול העם" נשאר בידיה של מק"י, ייסדה רק"ח את "זו הדרך", שהפך לעיתון המקביל בעברית של אל-איתיחאד. עם הפילוג והקמת רק"ח העיתון הפך לדו-שבועון והחל לצאת פעמיים בשבוע, ב-1983 הוא הפך ליומון.

במהלך מלחמת לבנון השנייה פגע טיל של החזבאללה בבניין המערכת הישן של העיתון בחיפה, הנמצא בוואדי ניסנאס, ופגע קשות בארכיון העיתון. המבנה שופץ על פי תוכניתו המקורית.

אתר האינטרנט של העיתון הושק בפברואר 2019[4].

עורכים

עורך העיתון מיום הקמתו היה אמיל חביבי, שהודח ממשרתו כאשר סולק מהמפלגה ב-1989 בעקבות התנגדותו לקו השמרני שמנהיגות המפלגה בחרה. אחריו מונה לעורך העיתון סאלם ג'בראן, בשנים הללו ממש כמו המפלגה העיתון נקלע למשבר והחל לדעוך. ב-1992, מונה לעורך נזיר מג'לי, תחת הנהגתו נעשה תהליך של ליברליזציה בעיתון - האוריינטציה המפלגתית הופחתה והוכנס תוכן חדש כגון מדור ספורט. ניסיון זה בא לקיצו ב-1999 כאשר מג'לי פוטר בעקבות פרסום כתבה ביקורתית על מזכ"ל מק"י מוחמד נפאע וויכוח על הקו האידאולוגי שהעיתון צריך לנקוט. עורכת העיתון הייתה עאידה תומא סלימאן.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סמי מיכאל, גבולות הרוח, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2000
  2. ^ דן כספי ומוסטפא כבהא, מירושלים הקדושה ועד המעיין בתוך: פנים- תרבות חברה וחינוך, 2001, גיליון 16- מרץ 01'
  3. ^ י. רוקח סגר את "אל-איתיחאד", על המשמר, 16 באפריל 1953
  4. ^ Website of Al-Ittihad – Communist Daily Newspaper – Is Launched, 6 בפברואר 2019, אתר מק"י
אל-איתיחאד

אל-איתיחאד (בערבית: الاتحاد) היא מילה בשפה הערבית שפירושה "האיחוד".

האם התכוונתם ל...

אמצעי התקשורת בישראל

המונח אמצעי התקשורת בישראל מתייחס לתקשורת ההמונים (דפוס, רשתות הרדיו והעיתונות המקוונת) אשר קיימים במדינת ישראל. התקשורת בישראל מכילה עשרות עיתונים, מגזינים, טלוויזיה ותחנות רדיו, הממלאים תפקיד חשוב בחיים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים של ישראל.

ישנם מעל ל-10 שפות שונות בתקשורת הישראלית, בעוד שהשפה העברית היא השלטת בתקשורת הישראלית. העיתונות הערבית נצרכת בעיקר על ידי ערביי ישראל. בשנות ה-80 וה-90 עברה העיתונות הישראלית תהליך של שינוי משמעותי, כאשר גופי התקשורת בישראל מנוהלים מאז ואילך על ידי מספר מצומצם של ארגונים, בעוד שהעיתונים שפורסמו על ידי המפלגות הפוליטיות החלו להיעלם. כיום, שלושה תאגידים גדולים שנמצאים בבעלות פרטית וממוקמים בתל אביב שולטים בתקשורת ההמונים בישראל.הצנזורה בישראל פחות משמעותית ביחס למדינות אחרות, אך היא קיימת כאשר ישנו חשש כי פרסום של ידיעה עשוי לפגוע בביטחון הציבור. כאשר מידע מצונזר רשאי העיתון לערער על החלטת הצנזור לוועדה מיוחדת. החלטות הוועדה מחייבות, אך לאורך השנים הוועדה דחתה במקרים רבים החלטות לצנזור של מידע.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית

המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בראשי תיבות מק"י (בערבית: الحزب الشيوعي الاسرائيلي), היא מפלגת שמאל רדיקלית קומוניסטית ששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב העברי בא"י, במפלגת פועלים סוציאליסטית עברית, שהפכה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פ.ק.פ - פאלעסטינישע קאומוניסטישע פרטיי). כיום מק"י מהווה חלק מהחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש). נקרא בעבר בשם רשימה קומוניסטית חדשה או בקיצור רק"ח.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מפלגה היסטורית)

המפלגה הקומוניסטית הישראלית, או בקיצור מק"י (בערבית: الحزب الشيوعي الاسرائيلي), הייתה מפלגת שמאל רדיקלית ששורשיה נעוצים עוד בתקופת היישוב בארץ ישראל, במפלגת פועלים סוציאליסטית עברית, שהפכה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ - פאלעסטינישע קאומוניסטישע פרטיי) והתפרקה ב-1973. המפלגה הקומוניסטית הישראלית כיום היא גוף שונה, המהווה המשך של רק"ח, אשר התפצלה ממק"י ב-1964 ושבה לשם מק"י ב-1989. והיא מהווה מרכיב בתוך החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון - חד"ש. (לערך העוסק במפלגה כיום: המפלגה הקומוניסטית הישראלית.)

בשנת 1948, לאחר מלחמת העצמאות, הקימו המנהיגים הקומוניסטים הערבים שנשארו בארץ ישראל יחד עם הפק"פ היהודית את מק"י - המפלגה הקומוניסטית הישראלית. עם זאת, כיום המפלגה מכירה בתאריך ההקמה של הפק"פ - 1919, את תאריך הווסדותה ובכך היא המפלגה הוותיקה ביותר בישראל. בימי המנדט הבריטי הוצאה המפלגה הקומוניסטית מחוץ לחוק ורק לאחר הקמתה של מדינת ישראל ניתנה לה האפשרות לפעול בגלוי.

מק"י החלה כמפלגה בעלת רוב יהודי אולם בשל חילוקי דעות בין חבריה היהודים והערבים התפצלה כאשר הפלג הפורש שהיה ברובו ערבי הקים בשנת 1965 מפלגה אחרת- "רשימה קומוניסטית ישראלית" - רק"ח. במשך קיומה של ברית המועצות רק"ח שימשה כמפלגת לוויין שלה[1 ]ואף קיבלה מימון ממקורות סובייטים[2]. כאשר המפלגה היהודית ברובה נטמעה בשמאל הציוני,

ב-1989 רק"ח שינתה את שמה, וחזרה להיקרא מק"י, שמהווה את החלק הדומיננטי במפלגת "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון"- חד"ש אליה הצטרפה בשנת 1977.

עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים בתשלום הארץידיעות אחרונותמעריב השבוע
עיתונים כלליים בחינם ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת)ישראל היוםמעריב הבוקר
כלכלה ועסקים גלובסכלכליסטTheMarker
המגזר הדתי והחרדי המבשרהמודיעהפלסיתד נאמן
יומונים ושבועונים ברוסית נאשה סטראנהנובוסטי נדלי
עיתונים בשפות נוספות אל-איתיחאד (בערבית)ג'רוזלם פוסט (באנגלית)ניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית)
יומונים שהפכו לתקופונים מקור ראשון
עיתונים שנסגרו 24 דקותדברהבקרהיוםהצופהוסטי (ברוסית)זמניםחדשותחרותטלגרףיום חדשישראלילמרחבמעריבעל המשמרקול העםשעריםחדשות ישראל (בגרמנית)לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית)העולם הזה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.