אל-אוואלי

נהר אל-אוואליערבית: نهر الاولي, תעתיק מדויק: "נהר אלאולי", בעברית נקרא גם: נהר האוואלי) הוא נהר בדרום לבנון. זורם מהר הלבנון מערבה ונשפך לים התיכון מצפון לצידון.

הנהר מנקז אליו את חלקם הדרומי והמזרחי של הרי השוף ואת חלקו המזרחי של הר הלבנון. לנהר שני מקורות עיקריים: היובל הארוך, נהר אל-בארוכ, יוצא מג'בל ברוך וזורם דרום מערבה, שם הוא מתחבר ליובל קצר יותר, נהר אל אראי (Nahr al Aaray), אשר יוצא ממזרח לג'זין וזורם צפונה. שני הנחלים יוצרים את האוואלי אשר זורם מערבה במסלול מפותל.

חלק נכבד ממימיו של האוואלי מגיע בעצם מנהר הליטני באמצעות פרויקט מנהרת מרכבה אשר חוצה את הר הלבנון ומנצלת את הפרשי הגובה בין הליטני הזורם בבקאע ובין המורדות המערביים של הר הלבנון. המנהרה מתחילה בקצהו הדרומי של אגם קרעון, עוברת מערבה שישה ק"מ מתחת לאדמה, שם היא מגיעה לתחנת כוח תת-קרקעית.[1] המים נופלים בצינור מגובה של 140 מטר ומפעילים שתי טורבינות המייצרות חשמל. משם המים ממשיכים מערבה במנהרה נוספת באורך של 17 ק"מ ונופלים מגובה של 420 מטר לתחנת כוח נוספת. בהמשך, קיימת תחנת כוח שלישית בה המים יורדים 150 מטר נוספים. סך הכול מופקים מהמפעל ההידרואלקטרי 190 מגוואט המשמשים את ביירות, צידון, צור וחלק גדול מהאזור שבין מקורות האוואלי ורצועת החוף. לאחר תחנת הכוח השלישית מוזרמים מי הליטני אל אפיק נחל האראי, אחד ממקורות האוואלי, הזורם מזרחית לג'זין, ומוסיפים אליו כ-500 מיליון מטר מעוקב מים בשנה. בכך מהווים מי הליטני את עיקר המים הזורמים בערוץ האוואלי. עיקר השימוש במי הליטני הוא בחורף בעת שהקיבולת של אגם קרעון יורדת. מי האוואלי משמשים גם את ביירות ואת ערי החוף, ועל ידי שליטה בהם ובתחנות הכוח של פרויקט מנהרת מרכבה היו לצה"ל כלי נשק אסטרטגיים רבי עוצמה כששלט באזור בשנים 1982–1985.

סכר על האוואלי באזור הכפר ביסרי שמצפון-מערב לג'זין נמצא בתהליכי בנייה.

סמוך לשפך הנהר נמצאים שרידי מקדש אשמון מהתקופה הפיניקית, מקדש המוקדש לאל אשמון. במאה ה-17 השתמש השליט הטורקי, האמיר פחרדין, באבני המקדש כדי לבנות גשר על הנהר. כיום, לאחר שהגשר נהרס מספר פעמים, נותרו רק אבני הבסיס של הגשר כעדות לגשר הטורקי.

ב-1976, בעת כניסת הצבא הסורי ללבנון, בעקבות מלחמת האזרחים השנייה, הפך אפיק הנהר ל"קו האדום" שחצייתו על ידי הסורים אמורה הייתה לגרור תגובה צבאית ישראלית. לאורך 20 השנה בהן שהו הסורים בלבנון, הם לא חצו את קו האוואלי דרומה.

שפך הנהר, מצפון לעיר צידון, היה זירת קרב באחד ממהלכי הפתיחה של מלחמת שלום הגליל. בליל ה-6 ביוני 1982 התבצעה נחיתת סער אמפיבית של כוחות שייטת 13, חטיבת הצנחנים ויחידות שריון של צה"ל. לאחר קרב שנערך באתר הנחיתה מול כוחות של אש"ף, בו נטלו חלק גם מטוסי חיל האוויר ושייטת ספינות הטילים של צה"ל, השתלטו הכוחות הישראלים על אזור הנחיתה והחלו בתנועה לכיוון דאמור. פעולה זו גרמה לניתוק כוחות אש"ף בדרום לבנון ממפקדותיהם בביירות.[2]

בתחילת ספטמבר 1983 נסוגו כוחות צה"ל מהרי השוף ומאזור ביירות דרומה, וייצבו את עצמם על קו האוואלי. נסיגה זו היוותה את יריית הפתיחה למאבק מזוין בין הדרוזים והמרונים בהרי השוף. במאבק זה, שכונה מלחמת ההרים, היו מעורבים כוחות של צבא לבנון ואפילו של צבא ארצות הברית. כוחות צה"ל שהו על קו האוואלי עד חודש מאי 1985 עת נסוגו אל רצועת הביטחון.

נהר אל-אוואלי
Awali River Route
אורך 48 ק"מ
גובה מוצא הנהר 1,492 מטרים
ספיקה ממוצעת 10.1625 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 294 קמ"ר
מוצא מיזוג נהר אל-בארוכ היוצא מג'בל ברוך ונהר אל אראי היוצא ממזרח לג'זין
שפך הים התיכון מצפון לצידון
מדינות באגן הניקוז לבנון

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל המזרח התיכון

Independent Technical Review of Source Water Quantity], מאי 2011 (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ תחנת הכוח עבד אל עאל שבין הכפרים יוחמור ועין א-טינה, שהופצצה על ידי חיל האוויר הישראלי באוגוסט 2006, במלחמת לבנון השנייה, Police:Israelis bomb major power station in Lebanon, באתר Energy Daily, 4 באוגוסט 2006
  2. ^ הנחיתה בחוף אוואלי, באתר חיל הים הישראלי, 1
אבי בורגר

אָבִי בּוּרְגֶר הוא אלוף-משנה במילואים בצה"ל, שירת כמפקד גדוד 931 (שחם) וכמפקד חטיבת הבקעה.

אח"י בת שבע

אח"י בת שבע הייתה נחתת ששירתה בחיל הים הישראלי בשנים 1969 עד 1995. הנחתת נרכשה בשנת 1969 בדאר א-סלאם, טנזניה, והצטרפה לפלגת הנחתות בשארם א-שייח'. קיבולת הנשיאה וההנחתה שלה הייתה הגדולה ביותר מכל הנחתות של חיל הים הישראלי, וכללה: 16 טנקי טירן + ים לרבות טנקים PT-76 בסיפון העליון, או 16 טנקי טירן + 2 מסוקי סופר פרלון.

הספינה נבנתה בהולנד כמעבורת משאיות כרייה במזרח אפריקה. בשנת 1969 נרכשה והועברה לשארם א-שייח' במגמה לתגבר את יכולת חיל הים להנחתת כוחות שריון בחוף המערבי של מפרץ סואץ במלחמת יום הכיפורים. התכנון לא יצא לפועל. לאחר הסכם השלום עם מצרים הועברה לים התיכון דרך תעלת סואץ. שיא פעילותה היה בהנחתת רכב קרבי וחיל רגלים בעת מלחמת לבנון הראשונה. לאחר מכן הועמדה למכירה ואף נמצא לה קונה אך לבסוף הוטבעה.

ערך מורחב – שייטת הנחתות

אילן פז

אילן פז הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, שהחל את דרכו כקצין לוחם בשייטת 13 וכיהן כראש המנהל האזרחי.

אלי אמיתי

אלי אמיתי (נולד בשנת 1957) הוא תת-אלוף במילואים בצה"ל. בצבא כיהן בין היתר כמפקד יק"ל, כמפקד חטיבת הנח"ל, כמפקד אוגדה 370 וכראש חטיבת המבצעים במטכ"ל. בשנים 2002–2011 כיהן כמנכ"ל רשות הטבע והגנים.

גבעת הרב"טים

גבעת הרב"טים היא אתר הנצחה לזכרם של שבעה לוחמים מהפלוגה המסייעת של גדוד 202 בחטיבת הצנחנים, שנהרגו בלבנון במהלך מבצע שלום הגליל: דניאל דיין ממושב תלמי אלעזר, שי קיסר מקיבוץ גדות, יצחק עמוס מבית שמש, עפר שטרנברג מחיפה, מאיר כהן מירושלים, נעם אשכול מקיבוץ נצר סירני ויאיר ברזילאי מאשקלון.

הזירה הימית במבצע שלום הגליל

הזירה הימית במבצע שלום הגליל התרכזה בעיקר בסיוע לכוחות היבשה, ובמרכזה עמדה הנחתת כוחות מהים בחופי לבנון. הנחתת הכוחות נועדה לאגף את בסיסי המחבלים, והתבצעה על ידי שייטת הנחתות של חיל הים הישראלי. מבצע הנחיתה אובטח על ידי צוללות, דבורים וספינות טילים. ספינות חיל הים סייעו לכוחות היבשה גם באש מן הים, סיוע שהיה מהיר ומדויק יחסית. כל מבצעי חיל הים עברו ללא נפגעים.

הר הלבנון

הר הלבנון (בערבית: جبل لبنان, תעתיק מדויק: ג'בל לבנאן) הוא רכס ההרים המרכזי והגבוה ביותר בלבנון. הוא מתפרס לאורך 160 ק"מ במרכז לבנון ומקביל לים התיכון. פסגתו מגיעה עד לגובה של 3,088 מטרים מעל גובה פני הים, ונקראת קורנט אסוואדה.

חטיבת הצנחנים

חטיבה 35 היא חטיבת צנחנים סדירה בצה"ל, הכפופה לעוצבת האש. בראש החטיבה עומד קצין בדרגת אלוף-משנה. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אל"ם יובל גז.

חטיבת הצנחנים היא חטיבה בצה"ל ומוגדרת כחטיבה מוצנחת, מוטסת ורכובה. החטיבה מתניידת על גבי האמרים וכלי רכב מיוחדים אחרים. יכולות אלו משפיעות על המקום והאופן בו יופעלו כוחות החטיבה בפעילות מבצעית ובמלחמה.

מהחטיבה צמחו תשעה רמטכ"לים, והם: מרדכי גור, רפאל איתן, משה לוי, דן שומרון, אמנון ליפקין-שחק, שאול מופז, משה יעלון, בני גנץ ואביב כוכבי. שישה מתוכם אף כיהנו כמפקדי החטיבה. רמטכ"ל נוסף שאף שלא נמנה עם יוצאי החטיבה, אך חבש את הכומתה האדומה, היה אהוד ברק, יוצא סיירת מטכ"ל.

בחטיבה 4 גדודים: גדוד 890 - אפעה, גדוד 101 - פתן, גדוד 202 - צפע, וגדוד הסיור 5135 - שרף.

חיל הים

חיל הים הישראלי הוא הזרוע הימית של צה"ל ומבצע את מרבית הפעילות בזירה הימית. בראש החיל עומד קצין בדרגת אלוף. מפקד חיל הים הנוכחי הוא אלוף אלי שרביט. בחודש אוקטובר 2014, קבע מפקד חיל הים, רם רוטברג, את המונח זרוע הים כשמו הרשמי של החיל.

היחידות המבצעיות בחיל הים הישראלי הן: שייטת ספינות הטילים (שייטת 3), שייטת הצוללות (שייטת 7), שייטת 13, פלגות הדבורים, היחידה למשימות תת-מימיות, יחידת סנפיר להגנת נמלים ויחידת אביר הים המפעילה כלי שיט בלתי מאוישים.

בעבר היו לחיל הים גם: שייטת המשחתות, שייטת הנחתות, שייטת הטרפדות, יחידה 707, יחידת הנצלה ימית ויחידה 788 שפעלה בכנרת.

בשנת 2004 שירתו בחיל הים 6,500 חיילים שמתוכם 880 קצינים. יחידות הקומנדו של חיל הים כללו כ-300 לוחמים.

מספר כלי שיט ללחימה בצי הישראלי הוא כשליש מחיל הים המצרי. במונחים גלובליים הצי הישראלי קטן מאוד, הן מבחינת גודלו הכללי והן מבחינת הדחק ספינותיו — הספינות הכי גדולות בו הן בגודל קורבטה (ספינת טילים מדגם סער 5). כשלושה אחוזים מתקציב הביטחון של ישראל מוקצים לחיל הים.[דרוש מקור]חיל הים היה שותף פעיל בכל מלחמות ישראל. עם מבצעי החיל נמנים: הטבעת "האמיר פארוק", שביית ה"איברהים אל אוול", פעולת פורט סעיד, קרב רומני, הפשיטה על האי גרין, מבצע אסקורט, מבצע אביב נעורים, קרב לטקיה והשמדת ספינות טילים מצריות באזור פורט סעיד במלחמת יום הכיפורים, תקיפת נמל ע'רדקה, הנחיתה בחוף אל-אוואלי במלחמת לבנון הראשונה (1982), לכידת ספינות שהובילו נשק לארגוני טרור ועוד רבים אחרים. כמו כן עוסק חיל הים במשימות של ביטחון שוטף לאורך חופי ישראל.

חיל הים ספג אבדות במספר מקרים שהתפרסמו: טיבוע המשחתת אח"י אילת בשנת 1967, טביעת הצוללת אח"י דקר בשנת 1968, אסון השייטת ב-1997 והפגיעה בסטי"ל אח"י חנית מטיל של חזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. במלחמת ששת הימים פגעו בשוגג טרפדות ומטוסים של צה"ל באוניית ביון אמריקאית, "ליברטי", ששהתה בקרבת חוף סיני ונחשדה כאונייה מצרית. בתקרית נגרמו אבידות רבות לאנשי צי ארצות הברית.

מפקד חיל הים, עמי אילון, הגדיר את משימת החיל בסיסמה: "חוף בטוח וים פתוח". בשל מצבה הגאופוליטי, מייחסת ישראל חשיבות רבה לחופש השיט ממנה ואליה. כ-97% מהסחר הבינלאומי מישראל ואליה נעשה דרך הים. בנוסף, אזורי החוף בישראל מיושבים בצפיפות וחשופים לפגיעה מהים. לאור זאת מוגדרים תפקידיו העיקריים של חיל הים כהגנה על חופי המדינה והבטחת חופש השיט לחופי ישראל.

מספן המודיעין

מספן המודיעין הוא הגוף האחראי על גיבוש תמונת המודיעין בזירה הימית שבה פועל חיל הים הישראלי והעברתה לגורמי הפיקוד והתכנון במפקדת חיל הים וליחידות הלוחמות של החיל. במקביל אחראי מספן המודיעין על שילוב המרכיב הימי בתמונת המודיעין הכוללת שמגבש אגף המודיעין במטה הכללי של צה"ל.

המודיעין הימי הוקם באפריל 1948, ערב הכרזת המדינה, כחודש לאחר הקמת "השירות הימי". מאז, ובמהלך כל השנים, היה מעורב בפעילותו של החיל על היבטיה השונים, החל בתכנון הכוח ובניינו וכלה במבצעים שביצע חיל הים במלחמות ישראל ובתקופות שבין המלחמות.

המודיעין הימי מסייע לחיל הים לעמוד במשימותיו השונות, ובראשן השגת עליונות ימית בזירת פעילותו. במקרים שבהם סופק לחיל הים מודיעין איכותי, הוא השיג עליונות: כך היה במלחמת יום הכיפורים, כך היה במאבק המתמשך בטרור הימי וכך היה בהזדמנויות אחרות, בשעה שבוצעו מבצעי איכות בזירות הקרובות והרחוקות.

מצפה איתן

מצפה איתן הוא אתר הנצחה לזכרו של סגן איתן לבב, לוחם ומפקד בגדוד 202 מחטיבת הצנחנים אשר נהרג במלחמת לבנון הראשונה. אתר ההנצחה הוא מצפה הנמצא במעלה הדרך מכביש הצפון אל קיבוץ אדמית, סמוך לגבול הצפון ופארק אדמית.

מרכבה

האם התכוונתם ל...

מתי הררי

מתי הררי (נולד בשנת 1952) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד חטיבת הצנחנים וראש מנהל הסגל.

שייטת 13

שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי. בסיס הקבע של היחידה הוא בסיס עתלית, והיא כפופה ישירות למפקד חיל הים. מפקד השייטת הוא קצין ים בדרגת אלוף-משנה.

נוסף על סוגי הלוחמה האופייניים לקומנדו ימי, בפרט פעולות המצריכות נחיתה מהים, פעולות חבלה בכלי שיט והשתלטות על כלי שיט, מאומנים לוחמי היחידה בפאסט-רופ (השתלשלות בחבלים ממסוקי סער) ובכל צורות לוחמת היבשה. השייטת מפעילה צלפים ומשתתפת בלחימה יבשתית טיפוסית ללוחמי חיל רגלים (כך למשל, בזמן האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמי השייטת במספר רב של פשיטות, פעולות ומבצעי מעצר בשטחי יהודה ושומרון כנגד פעילי טרור). בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלה באופן ניכר וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הטובות ביותר בצה"ל, ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם. נכון ל-2019 זכתה היחידה ב-6 ציונים לשבח מטעם הרמטכ"ל.

היחידה משתתפת באימונים משותפים עם יחידות מקבילות מצבאות זרים, כמו אריות הים של צי ארצות הברית (Navy Seals) וה-SBS הבריטית.

מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ ברעם" חובר בידי פסיכולוג השייטת, ד"ר בני שליט.

שייטת הנחתות

המושג שייטת הנחתות מתייחס לכלל פעילות האיגוף הימי בצה"ל הכנות וביצוע הנחתת כוחות מהים אל החוף במערכות ישראל מקום המדינה ועד ביטול אופציה בשנת 1993. הפעילות בוצעה על ידי כלי שיט ויחידות בחיל הים שהפעילו ספינות לוחמה אמפיבית וכללה שימוש באוניות סוחר מגויסות. השייטת נקראה בשמות שונים: "שייטת הפולשות", "שייטת הנחתות", "שייטת 11", "פלגה 924", "פלגה 922", "פלגה 921".

שייטת ספינות הטילים

שייטת ספינות הטילים, או בשמה הצבאי "שייטת 3", היא כוח לחימת השטח העיקרי של חיל הים הישראלי. השייטת הוקמה בשנת 1967 וכוללת, נכון לשנת 2015, 11 ספינות טילים מדגמי סער 4.5 וסער 5. בנוסף לספינות הטילים נמצאת תחת פיקודה ספינת העזר אח"י בת ים וכן גף מטוסי סיור ימי.

השייטת מוצבת בבסיס חיפה של חיל הים, בו עוגנות מרבית הספינות באופן קבוע. בשנים 2009 ו-2012, זכתה השייטת בפרס הרמטכ"ל ליחידה המבצעית המצטיינת בצה"ל. מפקד השייטת, החל מאוגוסט 2019, הוא אלוף-משנה מאיר עזורי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.