אלקימוס

אַלְקִימוּס (אצל יוספוס: נקרא גם יקים. בתרגומים מסוימים לעברית נקרא אליקים) (מת בירושלים בשנת 158 לפנה"ס) היה כהן גדול מתיוון שכיהן לאחר מותו של מנלאוס. חוקרים רבים מזהים אותו עם יקים איש צרורות המוזכר במקורות חז"ל.

חייו

המקור הקדום ביותר שבו מוזכר אלקימוס הוא ספר מקבים א פרק ז, שם מסופר כי בשנת 151 למניין השטרות (160 לפנה"ס) החל למלוך דמטריוס הראשון על הממלכה הסלאוקית. מיד לאחר שתפס את השלטון[1]: "ויבואו אליו כל האנשים הפושעים והרשעים מישראל[2] ואלקימוס היה מנהיגם מחפצו לכהן. ויאשימו את העם אל המלך לאמור איבד יהודה ואחיו את כל אוהביך וגם אותנו זרה מארצנו. ועתה שלח איש אשר תאמין לו והלך וראה את כל החרמה אשר עשה לנו ולמדינת המלך וענש אותם ואת כל אשר עזרו להם.... וישלח אותו ואת אלקימוס הרשע ויקיים לו את הכהונה ויצווהו לעשות נקמה בבני ישראל". אלקימוס פונה אל יהודה המכבי במרמה, אך יהודה דוחה אותו. לעומת יהודה, ה"חסידים" שכנראה נמנו על נאמניו של יהודה, האמינו בטהרת כוונותיו של אלקימוס, מתוך הנחה כי כהן לא יפגע בהם. הסבר מקובל לתמיכתם של החסידים באלקימוס הוא היותו מתיוון מתון[3]. למרות זאת, אלקימוס הורג שישים איש מהם ביום אחד, ובכך מאבד את אמונם, מה שמאלץ אותו להילחם על הכהונה הגדולה כנגד אנשיו של יהודה. כשראה אלקימוס כי כוחו של יהודה רב, שלח בקשת סיוע למלך, אשר שלח את ניקנור שניסה לפתות את יהודה בתחבולות אך לבסוף נוצח על ידו בקרב כפר שלמא.

מקבים א' ויוספוס מתארים את מותו בשנת 153 למניין השטרות (158 לפנה"ס) בהקשר לעובדה שהרס את חומת חצר בית המקדש הפנימית שנבנתה על ידי הנביאים[4]. יש המזהים את החומה הזו עם הסורג[5].

בספר מקבים ב[6] מתואר, שאלקימוס היה כהן גדול עוד לפני עלות דמיטריוס, (גם יוספוס כותב כי התמנה על ידי אנטיוכוס החמישי[7]) והחשמונאים העבירו אותו מתפקידו, ולאחר עליית דמיטריוס הסית אותו כנגד יהודה והמורדים, וביקש שמינהו חזרה לכהן גדול. דמיטריוס שלח את ניקנור, אך ניקנור השלים עם יהודה. אלקימוס סיפר זאת למלך, ובעקבות זאת המלך מצווה על ניקנור להסגיר אליו את יהודה. יהודה מבין כי ניקנור חפץ ברעתו, ויוצא לקרב נגדו.

מותו

על פי ספר מקבים א אלקימוס חלה במחלה קשה, שהחמירה עד כדי כך שניטל ממנו כושר הדיבור, ולבסוף מת בייסורים[8], בספר קדמוניות היהודים[9] נכתב שמותו היה מיד לאחר שהחל להרוס את חומת המקדש.

יקים איש צרורות

במדרש בראשית רבה[10] מוזכר אדם בשם יקים איש צרורות, שהיה בן אחותו של יוסי בן יועזר[11], וכך מסופר עליו:

[12] "ויקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטבלא. אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך. אמר לו: אם כך למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו! אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך?! אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו! נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק[13]. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ, וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פרחה באויר. אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן".

האם מדובר באותו אדם?

רוב מוחלט של החוקרים, החל מימי חכמת ישראל זיהו את יקים איש צרורות כאלקימוס[14]. זיהוי זה התבסס בעיקר על תקופת חייו של יוסי בן יועזר, המתאימה לימי חייו של אלקימוס, וכן על הדמיון בשם ועל כך שיוסי בן יועזר היה כהן (משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה ז').[דרושה הבהרה]

לעומת זאת, ישנם חוקרים שפקפקו בזיהוי זה, בעיקר משום שלוש טענות[15]:

  • אלקימוס מת בשל מחלה שתקפה אותו לאחר הריסת החומה, ואילו יקים המית את עצמו בארבע מיתות בית דין.
  • ההקשר והרקע ההיסטורי במדרש די דלים, וקשה לבנות עליהם ביסוס היסטורי.
  • כותבי דברי ימי ישראל שלפני חכמת ישראל (ספר הקבלה, צמח דוד ועוד) לא קישרו בין אלקימוס (המוזכר ביוסיפון, שצוטט הרבה על ידם) לבין יקים.

אברהם גייגר[16] הציע לזהות את אלקימוס עם "מלך אַלְקוּם" המוזכר בספר משלי[17], אך זיהוי זה, שאין לו סימוכין מלבד הדמיון בשם, לא התקבל על ידי החוקרים[18].

ספר יהודית

במספר מקומות בספר יהודית[19] מוזכר כהן גדול בשם "אליקים" או יהויקים". יש שהציעו לזהות אותו עם אלקימוס[20], אך יש שדחו זיהוי זה ובכלל את זיהוי סיפור יהודית עם ימי מרד החשמונאים[21].

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ מקבים א ה-ט, בתרגום א. כהנא
  2. ^ בספר יוסיפון (פרק כד) מכונה: "אלקימוס הכהן איש הבליעל אשר אכל בשר החזיר בימי אנטיוכוס".
  3. ^ ראה למשל אצל ישראל ל' לוין, "הרקע לגזירות הדת ולמרד החשמונאים" בתוך: "ימי בית חשמונאי", בעריכת דוד עמית וחנן אשל, הוצאת יד יצחק בן צבי ה'תשנ"ו, עמ' 19.
  4. ^ מקבים א ט נד-נו וקדמוניות היהודים יב 414-413
  5. ^ במשנה (משנה, מסכת מדות, פרק ב', משנה ג' מתואר שמלכי יוון פרצו פרצות בסורג, ובהמשך תקנו אותן. כך שיערו צבי גרץ, יוסף קלוזנר ואמיל שירר.
  6. ^ פרק יד
  7. ^ קדמוניות היהודים 385
  8. ^ ספר מקבים א פרק ט נד-נה
  9. ^ פרק י"ב
  10. ^ בראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה כ"ב, וכן במדרש תהלים יא, ז
  11. ^ לפי כת"י וטיקן 60 היה בן אחותו של יועזר, אביו של יוסי
  12. ^ ראשית המדרש דורשת את הפסוק "וירח את ריח בגדיו", "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו", כלומר שאף בוגדי ישראל הם בעלי "ריח טוב", מעשה יקום איש צרורות מובא כדוגמה לכך.
  13. ^ תרגום: יקום איש צרורות היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרדה והיה רוכב על סוסו בשבת. יוסי בן יועזר הובל אל הקורה לצליבה, אמר לו יקום: ראה את הסוס שהרכיב אותי אדוני עליו ואת הסוס שהרכיב אותך אדונך עליו! אמר לו יוסי: אם כך עושה ה' למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו. אמר לו יקום: וכי יש עושה רצונו יותר ממך?! אמר לו: אם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו! נכנס בו (ביקום) הדבר כארס של נחש, וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק.
  14. ^ למשל: צבי גרץ (דברי ימי ישראל, א, עמ' ‏371–‏372), נחמן קרוכמל (מורה מבוכי הזמן עמ' סט), אייזיק הירש וייס (דור דור ודורשיו א', 101-102), יוסף קלוזנר (היסטוריה של הבית השני כרך ב, עמ' ‏38–‏40) ועוד.
  15. ^ יעקב ניוזנר, מסורות חז"ל על הפרושים, א, עמ' ‏77; טל אילן, בין יוספוס לחז"ל כרך א, עמ' 195-196. אוריאל רפפורט, פירוש לספר מקבים א', ז, 5 (עמ' 260-216)
  16. ^ "המקרא ותרגומיו" עמ' 41-47
  17. ^ ספר משלי, פרק ל', פסוק ל"א
  18. ^ ראה למשל אצל רפפורט (עמ' 260)
  19. ^ ד, ז ועוד
  20. ^ בול, וילריך, ליימן האפוט ואדוארד מאיר. הובאו כולם במבוא יהושע מאיר גרינץ לספר יהודית, עמ' 8-9.
  21. ^ גרינץ, שם עמ' 10
160-169 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 169 - 160 לפנה"ס

אביתר

אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, דמות מקראית, היה כהן גדול בירושלים בימי דוד המלך, בנו של אחימלך בן אחיטוב ומצאצאי בית עלי. אחימלך בן אביתר, בנו, שימש גם כסגנו לכהונה הגדולה.

אוריה הכהן (כהן גדול)

אוּרִיָּה הַכֹּהֵן היה הכהן הגדול שכיהן בימי אחז.

אלישיב בן יהויקים

אלישיב בן יהויקים הוא דמות מקראית, כיהן ככהן גדול בימיו של נחמיה. היה מבוניה הראשונים של חומת ירושלים. מקורב לסנבלט וממתנגדיו של נחמיה. לפי יוסף בן מתיתיהו ירש את מקומו של אביו יהויקים לאחר מותו.

אלעזר בן חרסום

רבי אלעזר בן חרסום היה כהן גדול בתקופת בית המקדש השני. נודע בהתמדתו בלימוד תורה ובעושרו הרב.

אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

אריסטובולוס הראשון

אריסטובולוס הראשון (ביוונית: Ἀριστόβουλος, ידוע גם בשם יהודה אריסטובולוס; ? - 103 לפנה"ס) היה מלך יהודה והכהן הגדול בין השנים 103-104 לפני ספירת הנוצרים. היה בנו הבכור של יוחנן הורקנוס והראשון שהכתיר עצמו למלך מאז שיבת ציון.

אריסטובולוס השלישי

אריסטובולוס השלישי (ביוונית Ἀριστόβουλος; 53 לפנה"ס - 36 לפנה"ס) הכהן הגדול האחרון מבית חשמונאי.

ייתכן ושמו העברי של אריסטובולוס היה "יונתן" או "יהודה".

חוניו הראשון

חוניו הראשון היה כהן גדול מבית חוניו. לאחר ידוע אביו (סוף המאה ה-4 לפנה"ס), ותקופת כהונתו חופפת לתקופת מלכותו של אלכסנדר הגדול.

בשנת 330 לפנה"ס עם פטירתו של הכהן הגדול ידוע, התחיל לכהן בכהונה הגדולה חוניו בנו, המכונה חוניו הראשון עקב קיומם של עוד כוהנים גדולים בשם זה שכיהנו אחריו. חוניו הראשון כאביו הרחיק את הכותים והשתדל להבאיש את ריחם בעיני העם. לפי המסורת היהודית[דרוש מקור] ביקר אלכסנדר הגדול בעיר פעמיים במהלך מסעיו ובביקורו השני הוא נפגש עם חוניו וכן עם אביו, ידוע.

לדעת חלק מהחוקרים, ההתכתבות בין מלך ספרטה לבין חוניו הכהן הגדול, המצוטטת בספר קדמוניות היהודים, התקיימה עם חוניו הראשון.חוניו הראשון כיהן בכהונה הגדולה כ-20 שנה, עד פטירתו בשנת 310 לפנה"ס. הכהן הגדול אחריו היה בנו שמעון הראשון.

חוניו השלישי

חוניו השלישי בן שמעון (נרצח ב-171 לפנה"ס) היה כהן גדול בן בית צדוק ומשמרת ידעיה, צאצא למשפחת כהנים גדולים, בנו של שמעון השני ונכדו של הכוהן הגדול חוניו השני. בנו היה חוניו הרביעי.

חלקיהו בן שלום

חלקיהו בן שַׁלּוּם. כהן גדול ממשפחת הכהנים בני צדוק (אביו היה בנו של צדוק). מצא את ספר התורה בזמן בדק הבית ומילא תפקיד ברפורמה של המלך יאשיהו. שמו ותפקידו מופיעים לראשונה בספר מלכים. הוא היה סב-סבו של עזרא הסופר, ואולי גם אביו של ירמיהו הנביא.

חלקיהו הוא הכהן הגדול, שמצא את ספר התורה בבית המקדש בזמן בדק הבית. חלקיהו ניהל את עבודות והיה אחראי על טיהורו ושיפוצו של בית המקדש הראשון.

יוסי בן יועזר

יוסי בן יועזר איש צרדה (או יוסף בן יועזר) היה כהן מהעיר צרדה שבשומרון, ונשיא הסנהדרין הראשון בתקופת הזוגות. בן זוגו היה יוסי בן יוחנן איש ירושלים.

הוא למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו.

יוסי בן יועזר הוצא לצליבה על ידי היוונים.

במחלוקת הגדולה בתקופת הזוגות אודות הסמיכה ביום טוב מוזכר שמו כמצדד בדעה שלא לסמוך. בצירוף העובדה כי הוא הראשון לחלוק במחלוקת זו והמסורת כי זו המחלוקת הראשונה המתועדת בהלכה היהודית, נמצא שיוסי בן יועזר הוא הראשון לחלוק בתולדות ההלכה

המימרא הידועה ביותר שלו היא המוזכרת במסכת אבות: "יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם".

בנו היה נוהג שלא כשורה, ולכן הקדיש יוסי בן יועזר את נכסיו לבית המקדש. מסופר, שבנו מצא לאחר מכן מרגלית יקרה בתוך דג שקנה.

יחד עם יוסי בן יוחנן איש ירושלים גזר טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית.הקפדתו בדיני טומאה וטהרה זיכתה אותו בכינוי "חסיד שבכהונה". בעניינים אחרים מצא דרכים להקל, ונקרא "יוסי שריא" (יוסי המתיר).אחיינו של יוסי (בן אחותו) היה יקום איש צרורות - אלקימוס, הכהן הגדול המתייוון מתקופת מרד החשמונאים. אחיינו זה לבסוף חזר בתשובה..

לאחר מותם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נאמר עליהם: "משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות - איש שהכל בו".

יששכר איש כפר ברקאי

יששכר איש כפר ברקאי היה כהן גדול בבית המקדש השני.

יששכר איש כפר ברקאי נזכר לגנאי, בשל זהירותו המופרזת שלא יתלכלכו ידיו בשעת עבודת הקרבנות, ומנהגו לעבוד בכפפות של משי בשל כך, דבר שנתפס כביזוי עבודת בית המקדש:

התלמוד מספר גם מה עלה בגורלו (בתרגום לעברית):

התלמוד בהמשך מביא אמוראים שמסבירים מדוע דבריו של יששכר לא היו נכונים.

בספרות התורנית מוזכר סיפורו לא אחת בהקשר של דיני חציצה במצוות (כגון לולב) ובזיון המצווה בכך.

כהן גדול

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוא תוארו של ראשון הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי. הכהן הגדול נבדל משאר הכהנים במעמדו, בהשפעתו, בתפקידיו הדתיים, בחובותיו הדתיות והפרטיות, ובזכויות היתר הנוספות שקיבל. ההבדל החיצוני הבולט ביותר בינו לבין אחיו היה לבושו, שתפקידו היה להציג מעין הדרת מלכות ויחוד.

גם התואר כֹּהֵן הָרֹאשׁ המופיע בתנ"ך מתייחס ככל הנראה לכהן הגדול.

בתקופות הפרסית וההלניסטית היה אחד ממנהיגי העם היהודי תחת השלטון הזר. תפקיד זה מקביל במדה מסוימת לתפקידו של 'רב כהנים' הידוע לנו מכתבי אוגרית. עד לימי יאסון עברה משרת הכהן הגדול בירושה, והמחזיקים בה התייחסו אל אהרן כ-"הכהן הגדול הראשון" ואל אלעזר בנו כממשיכו.

מנלאוס (כהן גדול)

מנלאוס (ביוונית: Μενέλαος, מֶנֶלָאוֹס; מלטינית: מֶנֶלָאוּס) היה כהן גדול ומנהיג יהודי מתייוון בתקופת בית שני ומרד החשמונאים, בין השנים 163-172 לפנה"ס. מנלאוס, תחת שלטון אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הסלאוקי, גרם לחילול בית המקדש ולבזבוז אוצרותיו שהיו רכוש העם, ובכך הניח את התשתית לגזירות רדיפת הדת של אנטיוכוס הרביעי בשנת 168 לפנה"ס. יש הטוענים כי מנלאוס, ביחד עם אחיו שמעון ושני שליטי ישראל הסמוכים לו בשושלת ההנהגה, יאסון ואלקימוס, הם הדמויות המרכזיות המזוהות עם תופעת ההתייוונות ומשמעויותיה במסורת היהודית.

ספר מקבים א

ספר מקבים א', נקרא גם בשם ספר חשמונאים א', הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המספר על מרד החשמונאים בממלכה הסלאוקית, ועל ימיה הראשונים של ממלכת החשמונאים, תקופה התחומה בין גזירות אנטיוכוס לבין עלייתו של יוחנן הורקנוס.

שני ספרי המקבים, ספר מקבים א' וספר מקבים ב' נכתבו סמוך לתקופת מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בעברית בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב. לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בפזורה היהודית מחוץ לארץ ישראל, כנראה במצרים בשפה היוונית. יוסף בן מתתיהו מעיד, שבימי הבית הייתה בידי העם "מגילה של חשמונאים", שבה היו קוראים על מלחמותיהם של החשמונאים ועל ניצחונם ההיסטורי במאבק מול היוונים.

המקור העברי של הספר אבד ושרד רק התרגום ליוונית. הספר מהווה מקור היסטורי חשוב ביותר להכרת התקופה. בספר 16 פרקים.

קרב חדשה

קרב חדשה ("אדסה") הקרב השביעי במרד החשמונאים, התנהל ב-161 לפנה"ס בין הממלכה הסלאוקית לצבא יהודה בפיקודו של יהודה המכבי מצפון לירושלים, והסתיים בניצחון המכבים ובנפילת המצביא הסלווקי.

קרב כפר שלמא

קרב כפר שלמא הקרב השישי בסדרת הקרבות של מרד החשמונאים, התרחש בשנת 162 לפנה"ס בין יהודה המכבי ואנשיו לכוח צבא סלאוקי בפיקודו של ניקנור, מצפון ירושלים, בגבעה מול גבעון בין קלנדיה לגבעת זאב, והסתיים בניצחון המורדים ונסיגה של ניקנור לירושלים.

שריה (כהן גדול)

שריה בן עזריה היה הכהן הגדול האחרון בתקופת בית ראשון וכיהן עד לחורבנו ב-586 לפנה"ס.

כהנים גדולים בולטים לפי תקופתם
משכן משה אהרןאלעזר הכהןפינחס Kohen Gadol (Bible Card)
המשכן בשילה אבישוע בן פנחס • בקי בן אבישוע • עזי בן בקי • עלי הכהןאחיטוב (נכד עלי)אחיה בן אחיטוב
משכן נוב אחימלך בן אחיטובאביתר בן אחיטוב
תקופת בית ראשון צדוקאחימעץ בן צדוקעזריהו בן צדוקאמריהויהוידע הכהןזכריהו בן יהוידע • עזריהו הכהן • אוריה הכהן • עזריהו הכהן (השני) • שלום הכהן • חלקיהו בן שלוםשריה הכהןיהוצדק הכהןצפניה בן מעשיה
תקופת בית שני (תחת שלטון ממלכת פרס) יהושע בן יהוצדקיהויקים בן יהושעאלישיב בן יהויקים • יהוידע הכהן (בית שני) • יוחנן • ידוע הכהן • יוחנן הכהן
בתקופה ההלניסטית חוניו הראשוןשמעון הראשון • אלעזר בן חוניו • מנשה אחיו של חוניו • חוניו השנישמעון השניחוניו השלישי
כהנים מתיוונים ואחרים יאסון מנלאוס • אלקימוס • חוניו הרביעי
כהנים גדולים מבית חשמונאי יונתן כהן גדולשמעון מכבייוחנן הורקנוס הראשוןאריסטובולוס הראשוןאלכסנדר ינאיהורקנוס השניאריסטובולוס השנימתתיהו אנטיגונוס השניאריסטובולוס השלישי
תחת ממשלת רומא מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון)יוסף בן עליםחנן בן שתישמעאל בן פיאבייוסף קיפאיונתן בן חנןתיאופילוס בן חנןחנניה בן נדבאיחנן בן חנןיהושע בן גמלאמתתיהו בן תיאופילוס (השני)פינחס בן שמואל מכפר חבתא • רבי אלעזר בן חרסוםיששכר איש כפר ברקאי • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.