אלפבית ערבי

האלפבית הערבי התפתח מהאלפבית הארמי הנבטי ושימש תחילה לכתיבת השפה הערבית בלבד, אך עם התחזקות האסלאם החלו שפות נוספות להיכתב בו. האלפבית הערבי היה בשימוש מאז המאה ה-4 לספירה בחצי האי ערב, אך המסמך המתועד הראשון של השימוש באלפבית הערבי הוא מ-512 לספירה. בשפה הארמית הנבטית פחות עיצורים מאשר בערבית כך שלצורך כתיבת הערבית נוספו לאלפבית אותיות נוספות באמצעות תוספת נקודות בצורות גרפיות קיימות. עם תפוצת השימוש באלפבית הערבית לשפות אחרות נוספו לו סימנים נוספים לצלילים שאינם קיימים בערבית.

האלפבית הערבי נכתב אופקית מימין לשמאל חוץ מהספרות הנכתבות משמאל לימין. מכיוון שנכתב ומודפס בכתב מחובר והחיבור הוא לפי דפוס קבוע, יש בו ארבע גרסאות שונות לכל אות בהתאם למיקומה במילה למעט אותיות שנעדרות יכולת קישור בעמדות מסוימות. קיימים שני סדרים לאלפבית הערבי. האחד, أبجدي, אבג'די, שמקורו בסדר האותיות באלפבית הפיניקי דומה לסדר הקיים באלפבית העברי, גם הוא מאותו מקור. סדר זה משמש לנתינת ערכים מספריים לאותיות (גימטריה). השני, هجائي, הג'אי שמסודר לפי מקבצי צורות אותיות האלפבית הערבי, הוא הסדר המשמש במילונים (לפיו מסודרות האותיות בתיבה השמאלית העליונה).

Arabic Text
המילה "אלערביה" - (השפה) הערבית
אלפבית ערבי
ا ب ت ث ج ح
خ د ذ ر ز س
ش ص ض ط ظ ع
غ ف ق ك ل م
ن ه و ي
ء
ژ

צורות האותיות

במקרים שבהם ויקיפדיה העברית אימצה תקן שונה מזה של האקדמיה ללשון, מופיעים התעתיקים החלופיים זה לצד זה, מימין תקן האקדמיה[1] ומשמאל תקן ויקיפדיה העברית[2]. אם קיים תקן לתעתיק מדויק השונה מהתעתיק הפשוט אזי מופיע התעתיק המדויק מתחת לפשוט. יש לציין שבניבים שונים ישנן הגיות שונות, במעט או בהרבה, בחלק מהאותיות.

אותיות האלפבית הערבי
מבודדת תחילית אמצעית סופית צורות נוספות שם האות תעתיק לעברית הגייה (IPA) דוגמה למילה
האקדמיה ללשון העברית ויקיפדיה האקדמיה ללשון העברית ויקיפדיה
ا أإآٱـأـإـآـٱ אליף א [ʔ], [aː] قَالَ - קַאלַ

אָמַר

ـﻼ ﻷﻹﻵـﻸـﻺـﻶ לאם+אליף לַא מִשתנה[2] أَوْلاد - אַוְלַאד

ילדים

ب بـ ـبـ ـب בַּא בּ [b] بَدَأَ - בַּדַאַ

התחיל

ت تـ ـتـ ـت תַּא ת [t] بِنْت - בִּנְת

בת

ث ثـ ـثـ ـث ת'א ת' [θ] ثُوم - ת'וּם

שׁוּם

ج جـ ـجـ ـج ג'ים ג' [ʤ] جَدِيد - גַ'דִיד

חדש

ح حـ ـحـ ـح חא ח [ħ] حِمَار - חִמַאר

חמור

خ خـ ـخـ ـخ ח'א ח' או כ"ף רפה [χ] ~ [x] خَطَر - חַ'טַר

סכנה

د ـد דַאל ד [d] دَار - דַאר

בית

ذ ـذ ד'אל ד' [ð] ذَهَبَ - דַ'הַבַּ

הָלַך

ر ـر רא ר [r] رَأْس - רַאְס

ראש

ز ـز זאי ז [z] وَزِير - וַזִיר

שָׂר

س سـ ـسـ س סין ס [s] سَبْع - סַבְּע

שֶׁבע

ش شـ ـشـ ـش שׁין ש [ʃ] عَاشَ - עַאשַׁ

חַי (פועל בעבר)

ص صـ ـصـ ـص ס'אד
צאד
סאד
צאד
פשוט: ס'
מדויק: צ/ץ
פשוט: ס
מדויק: צ/ץ
[sˤ] صَغِير - צַעִ'יר

קטן

ض ضـ ـضـ ـض דאד
דׄאד
דאד
צ'אד
פשוט: ד
מדויק: דׄ
פשוט: ד
מדויק: צ'
[dˤ] أَرْض - אַרְדׄ

ארץ

ط طـ ـطـ ـط טא ט [tˤ] طَوِيل - טַוִיל

ארוך

ظ ظـ ـظـ ـظ זא
זׄא
זא
ט'א
פשוט: ז
מדויק: זׄ
פשוט: ז
מדויק: ט'
[ðˤ] ظِلّ - טִ'ל

צל

ع عـ ـعـ ـع עַיְן ע [ʕ] عَلَم - עַלַם

דֶּגֶל

غ غـ ـغـ ـغ ר'ין
גֿין
רין או גין
ע'ין
פשוט: ר'
(למעט בכתיב מושרש,
כגון "אבו גוש")

מדויק: גֿ
פשוט: ר או ג
מדויק: ע'
[ʁ] ~ [ɣ] لُغَة - לֻעַ'הֿ

שׂפה

ف فـ ـفـ ـف פא פֿ [f] فَهِمَ - פַהִםַ

הבין

ق قـ ـقـ ـق קאף ק [q] قَصْر - קַצְר

ארמון

ك كـ ـكـ ـك כאף כ (גם בסוף מילה) [k] كَبُرَ - כַּבֻּרַ

גָּדַל (נעשה גדול)

ل لـ ـلـ ـل לאם ל [l] عَلَى - עַלַא

על

م مـ ـمـ ـم מים מ [m] مَعَ - מַעַ

עִם

ن نـ ـنـ ـن נון נ או ן [n] نِصْف - נִצְף

חצי/מחצית

ه هـ ـهـ ـه הַא ה [h] هٰذَا - הַאדַ'א

זֶה

ة ـة תַּא מַרְבּוּטַה (לא ממש אות) בנפרד: ה, בנסמך: ת كُرَّة - כֻּרַהֿ

כדור

و ـو װַאוּ ו [w], [uː] وَصَلَتْ - וַצַלַתְ

הִגיעה

ى ـى אַלִיף מַקְצוּרַה (לא ממש אות) א א مُسْتَشْفَى - מֻסְתַשְׁפַא

בית חולים

ي يـ ـيـ ـي יא י [j], [i] جَدِيد - גַ'דִיד

חדש


(וגםأ إ ؤ ئ)
המזה (לא ממש אות) פשוט: א
מדויק: א'
[ʔ] مَاء - מַאא'

מים

דוד' ארז (دوذ ارز)

כל האותיות באלפבית הערבי מתחברות לאות הבאה אחריהן, מלבד קבוצה של שש אותיות: אליף, ואו, דאל, ד'אל, רא וזאי.

6 אותיות אלו הן 6 האותיות היחידות בערבית שכאשר הן בתחילת מילה או באמצע מילה אין הן מתחברות מצד שמאל, כמו למשל במילה "ظروف" (מעטפות), שבה לפני ה"ואו" יש "רא" ולכן ה"ואו" לא מתחברת מצד ימין (כי "רא" היא גם אות דוד' ארז והיא לא מתחברת משמאל) והיא מתחברת מצד ימין.

השפות הנכתבות באלפבית הערבי

תפוצת האלפבית הערבי בעולם
Arabic alphabet world distribution.
 → מדינות בהן האלפבית הערבי הוא הכתב הרשמי היחיד
 → מדינות בהן משמש האלפבית הערבי לצד כתבים אחרים
Image-Arwi
תוספות לאלפבית הערבי לשם התאמתו ללשונות הודו

בעקבות תפוצת האסלאם הפך האלפבית הערבי למקובל לא רק לכתיבת השפה הערבית אלא גם לכתיבת שפות נוספות.

השפות הבאות נכתבות באמצעות גרסאות שונות של האלפבית הערבי:

קליגרפיה ערבית

Bismillah
קליגרפיה או ערבסקה של ה"בסמלה": הפסוק הפותח של סורות הקוראן بسم الله الرحمن الرحيم
(בסמ־(א)ללה א (ל)רחמן א (ל)רחים): המשפט מתחיל למטה מימין ומטפס למעלה ושמאלה

האלפבית הערבי על אותיותיו היה אחד הנושאים החשובים באומנות הערבית כפי שניתן לראות בעבודות קליגרפיה ערביות. עוד ניתן לומר כי האותיות הערביות שולבו באומנות הערבסקה (כמו בדוגמה למטה). במאה ה-19 איברהים אל-יאזג'י הקטין מספר הסימנים מכ-300 ל-60, דבר שאפשר בהמשך להתקדם לבניית מכונת כתיבה ערבית.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ האקדמיה ללשון העברית, תעתיק פשוט לצורכי שילוט ומיפוי, עמ׳ 5–6
  2. ^ תלוי בתפקוד של הלאם (אות רגילה או אות שימוש) והאם האליף אם-קריאה או נשמעת
ا

האות אליף (בערבית: أَلِف או أَلِيف) היא האות הראשונה באלפבית הערבי. לאות זו יש תפקידים אחדים בשיטת הכתיבה הערבית המודרנית.

אליף בלא שום תוספת, משמשת כאם קריאה המאריכה את תנועת הפתחה. ישנה עוד צורה לאליף הנקראת אליף מקצורה (אליף שבורה), היא נראית כמו יא חסרת נקודות, ﻯ, ויכולה להופיע בסוף מילים. אין הבדל בהגיית הצורות.

אליף יכולה לשמש גם כ"כיסא" להמזה, أ או إ, ואז נהגית כעיצור סדקי סותם אטום (IPA: ‏/ʔ/ - כמו אל"ף). בעבר שימשה אליף לבדה גם בתורת /ʔ/, אך הכפילות יצרה בלבול שהובילה להמצאת ההמזה שבהתווספותה לאמות הקריאה היא גורמת להן לייצג את העיצור הזה. מיקום ההמזה נקבע בהתאם לתנועה בה מנוקדת האליף: מעליה לפתחה, דמה וסוכון, ומתחתיה לכסרה.

אם במילה מופיעה אליף עיצורית (עם המזה) המנוקדת בפתחה ארוכה, כך שאמורות להיות שתי אליפים ברצף, מופיעה במקומן אליף אחת עם מעיין טילדה לראשה, ﺁ, הנקראת אליף מדּה, והיא מייצגת /ʔaː/. כך, למשל במילה القرآن (אלקֻראַאן - הקוראן), שאמורה הייתה להיכתב *القرأان.

עוד סימן דיאקריטי היכול להופיע על אליף הוא הַמְזַתֻ אלְוַצְל הנראה כעין צאד הנכתבת מעל האליף, ٱ, ובהתווספותה האליף שותקת. אליף ואצלה מופיעה בעיקר במילים המתחילות באליף כשמתווספות להן מיליות יחס.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

פעמים רבות אליף משמשת בערבית, כמו בארמית, בתפקיד אותו ממלאת בעברית האות ה"א: כך, למשל, היא משמשת כמילית שאילה: "أَتَكْتُبُ بِٱلْعَرَبِيَّةؚ؟" שתרגומו: "התכתוב בערבית?", ניתן להשתמש גם במילית هَلْ. גם הבניין הרביעי בערבית: "أفعل" מקביל בעיקרון לבניין העברי הפעיל. (בארמית, לדוגמה, הקדמה היא אקדמה והמצאה היא אמצאה).

האות אליף התפתחה מהאלף הפיניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - א

אלפבית לטיני - A,a

אלפבית יווני - A,α

אלפבית סורי - ܐ

ب

האות בַּא (ערבית: باء; במצרים נהגית: בֵּא) היא האות השנייה באלפבית הערבי. לפניה באה האות אליף ואחריה האות תא.

בא מייצגת עיצור דו-שפתי סותם קולי (IPA: ‏/b/ - כמו בי"ת). האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד'ארז".

בא המנוקדת בכסרה בתחילת מילה משמשת כתחילית במשמעות "עם".

על בסיס האות בא נוצרה פּא (ﭖ, עם שלוש נקודות דיאקריטיות) לייצוג דו-שפתי סותם אטום (IPA: ‏/p/ - כמו פ"א), האות משמשת בשפות ששאלו את האלפבית הערבי בהן קיים הצליל הזה, כמו פרסית, וגם בשפה הערבית לתעתוק מילים זרות.

מקור האות בא הוא ב"בי"ת" הפניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי – ב

אלפבית לטיני – B,b

אלפבית יווני – Β,β

אלפבית סורי – ܒ

ث

תַ'א (בערבית: ثاء) היא האות הרביעית באלפבית הערבי. לפניה באה האות תא ואחריה האות ג'ים.

האות ת'א מייצגת עיצור שיני, חוכך, אטום (/θ/ ‏:IPA - כצרוף Th במילה האנגלית Thing.ההגייה המקורית של ת"ו רפה). התעתיק המקובל שלה לעברית הוא "ת'". בערבית לבנטינית ת'א מבוטאת כעיצור מכתשי, חוכך, אטום (/s/ ‏:IPA - כמו סמ"ך), וברוב הניבים המצריים והצפון אפריקאים היא מבוטאת כעיצור מכתשי, סותם, אטום (/t/ ‏:IPA - כמו ת"ו). יוצאים מן הכלל הם הניבים הפלסטיניים הכפריים, הטוניסאיים, האלג'יראים הכפריים וחלק מהלוביים, שם ת'א נותרת כהגייתה התקנית.

ת'א היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ח'א, ד'אל, צ'אד, ט'א וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים, כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג הפונמה הזו, באלפבית הפיניקי, המקור לאלפבית הערבי הצליל כבר לא היה קיים. כך עוצבה ת'א כגרסה של תא (הקישור לתא נעשה כנראה עקב דמיון פונטי), וללא שום מקבילה פיניקית.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד'ארז".

ج

ג'ים (בערבית: ﺟﻴﻢ) היא האות החמישית באלפבית הערבי. לפניה באה האות ת'א ואחריה האות חא.

בערבית סטנדרטית ג'ים מייצגת עיצור בתר-מכתשי מחוכך קולי (IPA: ‏/ʤ/ - כמו גימ"ל גרושה המשמשת בעברית למילים שאולות). אך בקרב ניבים ערביים רבים היא מבוטאת אחרת: בערבית מצרית היא מבוטאת כוילוני סותם קולי (IPA:‏ /ɡ/ - כמו גימ"ל דגושה), זהו הביטוי לאותיות המקבילות ברוב השפות השמיות; בערבית לבנטינית וברוב ניבי צפון אפריקה מבטאים אותה כבתר-מכתשי חוכך קולי (IPA:‏ /ʒ/ - כמו זי"ן גרושה); ערבית כוויתית וחלק מהניבים העיראקיים מחשיבים אותה כחכי מקורב (IPA:‏ /j/ - כמו יו"ד); ובדואים רבים הוגים אותה כבערבית מצרית, אך מחנככים אותה (IPA: ‏/ɡʲ/ - כמו ГЬ ברוסית).

דוברי ערבית רבים טועים, ומבטאים אותה [ʒ] גם בדברם ערבית סטנדרטית.

בניבים הערבים המדוברים בישראל, ברשות הפלסטינית, בעיראק ובמדינות המפרץ הפרסי נוצרה על בסיס ג'ים האות ﭺ (בעלת שלוש נקודות דיאקריטיות) לייצוג /g/. בשפות הנכתבות בוואריאנטים של האלפבית הערבי, דוגמת פרסית, ﭺ מייצגת בתר-מכתשי מחוכך אטום (IPA: ‏/ʧ/ - כמו צד"י גרושה).

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד' ארז".

מקור האות ג'ים הוא ב"גימל" הפניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים (אם כי, כאמור, רובן נהגות כגימ"ל בעברית):

אלפבית עברי - ג

אלפבית לטיני - C,c ו-G,g שהתפתחה ממנה.

אלפבית יווני - Γ,γ

אלפבית סורי - ܓ

ح

חא (בערבית: حاء) היא האות השישית באלפבית הערבי. לפניה באה האות ג'ים ואחריה האות ח'א.

חא מייצגת עיצור לועי חוכך אטום (IPA: ‏/ħ/ - כמו חי"ת בהגייתה המקורית, שנשתמרה בהגייה תימנית ובחלק מההגיות הספרדיות).

האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד' ארז".

מקור האות חא הוא ב"חי"ת" הפניקית ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים, אם כי במעבר ליוונית הפכה חי"ת לסדקי חוכך (IPA:‏ /ɦ~h/ - כמו ה"א בעברית), לכן באלפביתים ההודו-אירופיים המקבילים נהגות כאות הערבית הא (ه):

אלפבית עברי - ח

אלפבית סורי - ܚ

אלפבית יווני - Η,η

אלפבית לטיני - H,h

خ

ח'א (בערבית: خاء) היא האות השביעית באלפבית הערבי. לפניה באה האות חא ואחריה דאל.

ח'א מייצגת עיצור ענבלי חוכך אטום (IPA: ‏/χ/ - כמו כ"ף רפה וחי"ת מודרניות).

ח'א היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ת'א, ד'אל, צ'אד, ט'א וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג פונמה זו, שהשתמרה עד היום בשפות שמיות דרומיות, דוגמת ኀ בכתב האתיופי, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל הזה לא היה קיים. לכן עוצבה ח'א כגרסה של חא.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד' ארז".

د

דאל (בערבית: دال) היא האות השמינית באלפבית הערבי. לפניה באה האות ח'א ואחריה ד'אל.

דאל מייצגת עיצור מכתשי סותם קולי (IPA: ‏/d/ - כמו דל"ת). האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

מקור האות דאל ב"דל"ת" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - ד

אלפבית לטיני - D,d

אלפבית יווני - Δ,δ

אלפבית סורי - ܕ

ذ

ד'אל (בערבית: ذال) היא האות התשיעית באלפבית הערבי. לפניה באה האות דאל ואחריה באה האות רא.

ד'אל היא עיצור שיני, חוכך, קולי (/ð/ ‏:IPA - כמו הצרוף האנגלי Th במילה The. בעברית זהו הצליל של דל"ת רפה, אם כי כיום רוב הדוברים אינם מבטאים אותה). התעתיק המקובל שלה לעברית הוא "ד'". בערבית לבנטינית ד'אל מבוטאת כעיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי (/z/ ‏:IPA - כמו זי"ן), וברוב הניבים המצריים והצפון אפריקאים היא מבוטאת כעיצור מכתשי, סותם, קולי (/d/ ‏:IPA - כמו דל"ת). יוצאים מן הכלל הם הניבים הפלסטינים הכפריים, התוניסאים, האלג'יראים הכפריים וחלק מהלוביים, שם ד'אל נותרת כהגייתה הסטנדרטית.

ד'אל היא אחת משש האותיות הערביות שאין להן מקבילה באלפבית הפיניקי (האחרות הן ת'א, ח'א, צ'אד, ט'א וע'ין). על אף שבאלפביתים פרוטו-שמיים כמו האלפבית הדרום-ערבי מופיעה אות לייצוג פונמה זו, שהשתמרה עד היום בשפות שמיות דרומיות, דוגמת ዘ בכתב האתיופי, הרי שבאלפבית הפיניקי, המקור הישיר לאלפבית הערבי, הצליל הזה לא היה קיים. לכן, עוצבה ד'אל כוואריאנט של דאל.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא מצד שמאל, כמו בשאר אותיות דוד'ארז.

ر

האות רא (בערבית: راء) היא האות העשירית באלפבית הערבי. לפניה באה האות ד'אל ואחריה האות זאי.

בערבית סטנדרטית וברוב הניבים המדוברים רא מייצגת עיצור מכתשי, רוטט (/r/ ‏:IPA - כמו רי"ש מתגלגלת קדמית, או rr הספרדי). עם זאת, בחלק מהניבים, דוגמת ערבית מצרית וערבית תוניסאית, רא מבוטאת כעיצור מכתשי, מקיש (/ɾ/ ‏:IPA - כמו tt במילה האנגלית Better). באזורים מועטים, דוגמת מוסול, רא מבוטאת כעיצור עיצור ענבלי, חוכך, קולי (/ʁ/ ‏:IPA - כמו רי"ש מודרנית).

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא מצד שמאל, כמו בשאר אותיות דוד'ארז.

מקור האות רא הוא ב"ריש" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - ר

אלפבית לטיני - R r

אלפבית יווני - Ρ ρ

אלפבית קירילי - Р р

אלפבית סורי - ܪ

ز

האות זאי (בערבית: زاي) היא האות ה-11 באלפבית הערבי. לפניה באה האות רא ואחריה סין.

זאי מייצגת עיצור מכתשי חוכך שורק קולי (IPA: ‏/z/ - כמו זי"ן). זאי מעוצבת כגרסה של רא, אף שאין דמיון פונטי ביניהם כלל. משערים שזו תוצאת טשטוש ההבדל הגרפי בין האותיות במהלך התפתחות האלפבית הערבי, אפשר לראות את הדמיון בין האותיות המקבילות הסוריות ܪ (רא) ו- ܙ (זין). הדמיון הזה חייב הוספת נקודה דיאקריטית, על-מנת לאפשר הבחנה, תהליך דומה קרה לאותיות חא וג'ים, אם כי שם אין ראיות מאלפביתים מקבילים.

על בסיס האות זאי נוצרה באלפביתים השאובים מהאלפבית הערבי, דוגמת האלפבית הפרסי, האות ז'אי, ژ (עם 3 נקודות דיאקריטיות) לייצוג בתר-מכתשי חוכך קולי (IPA:‏ /ʒ/ - כמו זי"ן גרושה).

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין אך לא משמאל, כשאר אותיות "דוד' ארז".

מקור האות זאי הוא ב"זין" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - ז

אלפבית לטיני - Z,z

אלפבית יווני - Ζ,ζ

אלפבית סורי - ܙ

س

האות סין (בערבית: سين) היא האות ה-12 באלפבית הערבי. לפניה באה האות זאי ואחריה שין.

סין מייצגת עיצור מכתשי חוכך שורק אטום (IPA: ‏/s/ - כמו סמ"ך).

בערבית סטנדרטית, סין המנוקדת בפתחה המתווספת לפעלים בהווה משנה אותם לזמן עתיד. תחילית זו היא קיצור של سوف (סַוופַ) מילית המציינת עתיד, כמו will (וויל) האנגלית. ברוב הניבים המדוברים אות אחרת משמשת לתכלית זו, כך למשל בערבית מצרית יכולים לעשות את חא, ח'א או הא, כשהן מתחלפות ביניהן כמעט באופן אידיולקטי.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין ומצד שמאל, כשאר האותיות למעט "דוד' ארז".

אף על פי שהצליל שאותו מייצגת סין הוא מקביל לצליל "סמך" הפניקית, היא התפתחה דווקא מ"שן". לכן האות שין, ش, עוצבה כגרסה של סין. באלפבית הערבי אין מקבילה ל"סמך" הפיניקית, המקבילות של סין באלפביתים שמיים מייצגות דווקא בתר-מכתשי חוכך אטום (IPA:‏ /ʃ/) בהתאם לאות שממנה הן התפתחו, אך באלפבית היווני התרחש אותו תהליך, שגרם לכך שהאות התפתחה מ"שן" בעוד צלילה הוא כשל "סמך", לכן המקבילות באלפביתים האירופיים זהות גם בצליל:

אלפבית עברי - ש

אלפבית לטיני - S,s

אלפבית יווני - Σ,σ/ς

אלפבית סורי - ܫ

ط

האות טַא (בערבית: طاء) היא האות השש-עשרה באלפבית הערבי. לפניה באה האות דאד ואחריה האות ט'א.

טא מייצגת עיצור מכתשי, סותם, אטום, מלועלע (/tˤ/ ‏:IPA - כמו טי"ת בהגייתה המקורית שנשמרה בפי עדות המזרח, או מעין טי"ת משולבת עם עי"ן מזרחית). טא היא אחד מחמשת העיצורים הנחציים (האחרים הם צאד, צ'אד, ט'א וקאף), והיא הגרסה הנחצית של ت.

האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

מקור האות טא ב"טת" הפניקית, ויש לה מקבילות בחלק מהאלפביתים:

אלפבית עברי - ט

אלפבית יווני - Θ,θ אם כי צלילה מקביל לת'א.

אלפבית סורי - ܛ

ل

לאם (בערבית: لام) היא האות העשרים ושלוש באלפבית הערבי. לפניה באה האות כאף ואחריה האות מים.

לאם מייצגת עיצור מכתשי, מקורב צדי (/l/ ‏:IPA - כמו למ"ד), במקרה אחד, במילה الله (אללה), לאם מוולנת (/ɫ/ ‏:IPA).

לאם מנוקדת בכסרה משמשת כתחילית המקבילה ללמ"ד השימוש העברית. לאם המנוקדת בפתחה משמשת בערבית במשלב גבוה כתחילית המציינת הדגשה, ואפשר לתרגם אותה כ"אכן". כך למשל, إن زيدا جميل (אן זידא ג'מיל) פירושו "זיד הוא יפה" ו-إن زيدا لجميل (אן זידא לג'מיל) תרגומו "זיד הוא אכן יפה".

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט אותיות "דוד'ארז".

מקור האות לאם הוא ב"למד" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - ל

אלפבית לטיני - L,l

אלפבית יווני - Λ,λ

אלפבית סורי - ܠ

م

האות מִים (בערבית: ميم) היא האות העשרים וארבע באלפבית הערבי. לפניה באה האות לאם ואחריה האות נון.

מים מייצגת עיצור דו-שפתי, אפי (/m/ ‏:IPA - כמו מ"ם). מים משמשת כאות משקלית לעיתים רבות, לדוגמה ביצירת שמות מקומות במשקל ﻣﻔﻌل (מַפעַל), כך ﻣﻜﺘﺐ (מכּתב) פירושו "משרד", מהשורש ﻙ.ﺕ.ﺏ שמשמעותו כ.ת.ב.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט אותיות "דוד'ארז".

מקור האות מים ב"מם" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - מ/ם

אלפבית לטיני - M,m

אלפבית יווני - Μ,μ

אלפבית סורי - ܡ

ن

האות נוּן (בערבית: نون) היא האות העשרים וחמש באלפבית הערבי. לפניה באה האות מים ואחריה האות הא.

נון מייצגת עיצור מכתשי, אפי (/n/ ‏:IPA - כמו נו"ן). נון משמשת כאות משקלית בפעלים רבים, בעיקר בגופים ראשון רבים ובגופים שני ושלישי נקבי רבים בזמן הווה, כך לדוגמה במשקל תַפְעַלְנַ (ﺗﻔﻌﻠﻥ), שמציין פועל בגוף שני רבים נקבי, בזמן הווה.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

מקור האות נון הוא ב"נון" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים:

אלפבית עברי - נ

אלפבית לטיני - N,n

אלפבית יווני - Ν,ν

אלפבית סורי - ܢ

ه

האות הַא (בערבית: هاء) היא האות העשרים ושש באלפבית הערבי. לפניה באה האות נון ואחריה האות ואו.

הא מייצגת עיצור סדקי, חוכך, אטום (/h/ ‏:IPA), כמו לה"א יש לפונמה הזו שני אלופונים: אחד אטום ([IPA: [h - דוגמה עברית: הר) ואחד קולי ([ɦ] ‏:IPA - דוגמה עברית: מהר), האלופון האטום יופיע בעיקר בתחילת מילה או בסופה, וזה הקולי - בעיקר בין תנועות.

הא מנוקדת בדמה משמשת כסופית לציון שייכות בגוף שלישי יחיד זכר, ـُهُ (ֻהֻ), כך كتاب (כִּתַּאבּ) תרגומו "ספר", ו-كتابه (כִּתַּאבֻּהֻ) פירושו "הספר שלו". כאשר סופית זו מתווספת לפעלים היא מציינת שהפועל נעשה על שם עצם זכרי, כך يقرأه (יַקְרַאֻהֻ) מקביל ל"יקראהו" במובן "יקרא אותו". בשני המקרים כאשר רוצים לציין נקבה הסופית היא ـُهَا (ֻהַא).

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

מקור האות הא הוא ב"הא" הפניקית, ויש לה מקבילות ברוב האלפביתים, אם כי, מאחר שכבר הייתה ביוונית אות לייצוג הצליל הזה (אטא, המקבילה של חא), היא הפכה לאות ניקוד, וככזו היא המשיכה לשאר האלפביתים האירופאים:

אלפבית עברי - ה

אלפבית לטיני - E,e

אלפבית יווני - Ε,ε

אלפבית סורי - ܗ

בא (בערבית: ڤاء) היא אות חיצונית לאלפבית הערבי שנוספה כוואריאנט של פא, כדי לייצג עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי (/v/ ‏:IPA - כמו בי"ת רפה) במילים משפות זרות לדוגמה ڤولڤو (וולוו).

בג'אווי, אלפבית השאוב מהאלפבית הערבי, אות זו בשימוש כעיצור דו-שפתי, סותם, אטום (/p/ ‏:IPA - כמו פ"א), ושמה הוא פּא.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

צ'ים, או גים (בערבית: ﭼﻴﻢ), היא אות חיצונית לאלפבית הערבי שנוספה, כוואריאנט של ג'ים.

האות נוצרה בשפה הפרסית כשזו עברה להשתמש באלפבית הערבי כדי לייצג בתר-מכתשי מחוכך אטום (/ʧ/ ‏:IPA - כמו צד"י גרושה המשמשת בעברית למילים שאולות), שלא קיים בערבית. בהוראה זו היא משמשת ברוב השפות שבהן היא כלולה, בהן, מלאית / אינדונזית בכתב ג'אווי ושמה הוא צֶ'ה.

בישראל, ברשות הפלסטינית, בעיראק ובמדינות המפרץ הפרסי משתמשים בה כדי לייצג דווקא עיצור וילוני, סותם, קולי (/g/ ‏:IPA - כמו גימ"ל) במילים משפות זרות ובשמות מקומות כמו ﺭﻣﺎت ﭼﺎﻥ (רמת גן), כך מופיע שם העיר על תמרורי דרכים בישראל.

בכתיבה, האות מתחברת מצד ימין וגם מצד שמאל, כמו בשאר האותיות למעט דוד'ארז.

האות תא מרבוטה (בערבית: تاء مربوطة, מילולית: "תא קשורה") היא אחד מהסימנים בכתב הערבי, אף שאינה נחשבת לאחת מ-28 האותיות באלפבית הערבי. האות מופיעה רק בסופי מילים, ונהגית כאם קריאה ה"א או כ-תי"ו. צורת האות היא כצורת האות הערבית ه, בתוספת שתי נקודות (בדפוס) או קו ישר (בכתב יד) מעליה.

אחד מהשימושים המרכזיים של האות הוא הפיכת שם עצם מצורת זכר לצורת נקבה. לדוגמה: משמעות המילה وزير (וזיר) היא שר, ובתוספת ة מתקבלת המילה وزيرة (וזירה), שמשמעותה שרה. הדבר דומה להוספת אם הקריאה ה"א לשמות עצם בעברית במטרה להופכם מזכר לנקבה ("ילד" לעומת "ילדה"). הוספת תא מרבוטה כרוכה בהוספת תנועת /a/ לעיצור שלפניה, באמצעות סימן פתחה.

בדרך כלל תהגה האות ة כאם הקריאה ה"א, אך כאשר המילה המסתיימת ב-ة היא נסמך בצירוף סמיכות - היא תהגה כעיצור תי"ו. לדוגמה: המילה دولة (שמשמעה מדינה) תהגה "דאולה", ואילו הביטוי "دولة لبنان (מדינת לבנון) יהגה "דאולת לובנאן". גם כאן קיימת הקבלה לשפה העברית, בה אם הקריאה ה"א הופכת לאות תי"ו בצירופי סמיכות ("כיפה" לעומת "כיפת הסלע").

כאשר נוסף למילה כינוי קניין חבור, תהפוך ה-ة ל-ت. לדוגמה: دولتي (מדינתי; המדינה שלי).

צורת הרבים של מילה המסתיימת ב-ة נוצרת בדרך כלל על ידי השמטת האות והוספת ات (סיומת "-את"). לדוגמה: مؤسسة (מוסד), וברבים مؤسسات (מוסדות). עם זאת, קיימות מילים המסתיימות ב-ة וצורת הרבים שלהם שונה לחלוטין. לדוגמה: مدرسة (מדרסה) שמשמעותה בית ספר, וצורת הרבים שלה היא مدارس (מדארס).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.