אלעזר בירבי קליר

רבי אלעזר בירבי קליר (גם קיליר), או רבי אלעזר הקליר (המאה ה-6המאה ה-7) היה פייטן ארץ ישראלי בן התקופה הביזנטית והתקופה המוסלמית (המוקדמת). חיבר פיוטים רבים, שחלקם נכנסו למחזורי התפילה של יהודי אשכנז, צרפת, איטליה ורומניא.

ביוגרפיה

מוצאו ותקופתו של הקליר היו שנויים במחלוקת. בימי הביניים היו מן הראשונים שסברו שהוא מתקופת התנאים, וזיהו אותו עם התנא רבי אלעזר ברבי שמעון, שעליו נאמר במדרש[1] כי היה דרשן ופייטן[2] (לגרסה אחרת, המדרש עוסק ברבי אלעזר בן ערך, ובהתאם לה יש שזיהו את הקליר עמו[3]). גם המצטטים סברה זו רואים בה כאחת האפשרויות, ומוסיפים אפשרות נוספת שהוא חי לאחר חיתום התלמוד הירושלמי. חכמי המקובלים סברו גם הם כי הקליר הוא רבי אלעזר ברבי שמעון, כמו שמביא מהרח"ו בספרו שער הכוונות בשם רבו האר"י: "שמעתי בשם מורי ז"ל, כי הקליר שסדר קרוב"ץ במחזור האשכנזים הוא רבי אלעזר בר' שמעון". בתקופת ההשכלה נטו לאחר את זמנו, וסברו שהוא בן המאה ה-10 או ה-11 באיטליה, והיו מהם שאף זיהו את מקום מגוריו עם קליארי (Cagliari).

עם גילוי גניזת קהיר, ובהּ אוסף גדול של פיוטיו, התאפשר תיארוך מבוסס יותר. במערבית לראש השנה שחל להיות בשבת חתם בברכת גאולה כחתימה הבבלית 'גאל ישראל' (במקום נוסח ארץ ישראל לחתום 'צור ישראל וגואלו'), מה שמוכיח שזמנו מאוחר.[4] במקומו של הקליר ייתכן שכבר נהגו בשני ימים של ראש השנה[5] (במקום המנהג המוקדם יותר לחוג גם ר"ה רק ביום אחד[6]). וכבר נהגו לסיים מחזור קריאת התורה מדי שנה (במקום המחזור התלת שנתי הארץ ישראלי).[7]

העובדה שבפיוטיו יש אזכורים לשלטון הנוצרי בארץ ישראל, וגם לכיבוש הפרסי במאה ה-7,[8] אבל אין אזכורים לכיבוש הערבישנת 638 לספירה), מוכיחה שחי במאה ה-6 או בראשית המאה ה-7, אך בכל מקרה לא לאחר הכיבוש הערבי. בחלק מפיוטיו חתם בראשי השורות (אקרוסטיכון) בשם עירו "קריית ספר", שעל פי הסברה היא טבריה, שהייתה מרכז לחכמים ולסופרים עד לכיבוש הערבי. לא ידוע על מקום מגוריו אחרי כן.

עזרא פליישר הצביע על סילוק לט' באב שהקליר כתב בין השנים 629 ל-634,[9] מה שמוכיח שהקליר פעל בראשית המאה השביעית.

מקור שמו

משמעות השם קליר אינו ברור (לעיתים מופיע גם קלר וקיליר). על פי רבי נתן בעל 'הערוך', מקור השם במילה היוונית, κολλνρα[10] שפירושהּ עוגה, וזאת מפני שחכמתו של ר' אלעזר בא לו מעוגה שאכל שהיה עליה קמיע.[11] שד"ל הטיל ספק בהסבר זה, ובמקומו הציע שייתכן שמקורו בהיפוך אותיות של השם הביזנטי קיריל, ויש לקראו קיליר.[12]

יש הסבורים שמקור שמו הוא במונח קלירוס (יוונית: κλήρος, זכר יחיד), מונח כנסייתי מוקדם המציין איש ממסד כנסייתי לעומת נוצרים רגילים.[13] ייתכן שמילה זו שימשה גם לגבי אנשי דתות אחרות כמו רבנים. תופעה דומה נצפתה גם בשפות אחרות; כך למשל, שם המשפחה היהודי הנפוץ "קפלן" בא מן המונח לאיש דת באיטלקית.

יצירותיו הפיוטיות

הקליר חיבר מאות פיוטים שונים:

עובדה בולטת בפיוטי הקליר היא חסרונם של היוצרות (קטעי פיוט לברכות קריאת שמע) מיצירתו. במנהגי אירופה יוחסו לו היוצר ליום ראשון של ראש השנה,[14], שני היוצרות של יום ראשון של סוכות,[15] והיוצרות לשבתות ארבע פרשיות, אבל כל אלו אינם חתומים, ולכן ייחוסם מוטל בספק. בגניזת קהיר נמצא מחזור גדול הכולל פיוטים לכל השנה עם החתימה "אלעזר ברבי קילר", אך הוכח שמדובר בפייטן אחר ומאוחר בהרבה.[16] אכן נמצאו בגניזה מעט חלקי יוצר המיוחסים אליו ברמה גבוהה של ודאות, אך מדובר בחומר מועט למדי.
עם זאת, שולמית אליצור מצאה בכתבי יד שרידים של שלוש מערכות יוצר שונות של הקליר המיועדות כולן לחג השבועות, והסיקה מכך שככל הנראה כתב גם הרבה יוצרות שלא הגיעו לידינו למועדים נוספים. יוצרות אלו לא שרדו בגניזה הקהירית כנראה משום שפייטנים מאוחרים יותר הרבו לכתוב יוצרות, שדחקו את המערכות הקדומות יותר. גם חלק מיוצרות אלה לא חתומים בשמו במפורש, ולכן ייתכן שחבר מערכות נוספות (כמו גם המערכות שיוחסו לו באירופה) אך לא חתם הן את שמו ולכן ייחוסם אליו נעלם.[17]

פיוטיו של הקליר שימשו יסוד לדורות של פייטנים שבאו אחריו. לעומת הסגנון השירי שלפני תקופת הקליר, בפיוטיו של הקליר וממשיכיו כבר קיימת חריזה משוכללת יחסית, השורות בנויות במשקל תיבות (אם כי חופשי למדי), ומבנה השיר עשוי לפי כללים ברורים בשורות, בבתים ובפרקי הפיוט השונים. משתכלל גם השימוש באקרוסטיכון ונוספת חתימת הפייטן בראשי הבתים. נעשה גם שימוש רב בכינויים במקום בשמם המפורש של אישים ומקומות ("אזרח" במקום אברהם, "נעקד" במקום יצחק), לרוב על סמך המדרש. ההיזקקות לאמצעי סגנון אלה מלוּוה בהתעשרות ובהתעצבות של לשון השיר, הן בצורות דקדוקיות והן באוצר מילים חדש. שפת השיר ברובה לקוחה מלשון המקרא, אולם ניכרים בה גם יסודות מלשון חז"ל, ובמידה פחותה גם השפעה של ארמית ויוונית, השפות שדוברו באותה תקופה בארץ ישראל. בין מאפייני שפת הפיוט הקלירי:

  • מעבר של פעלים בזמן עבר מכל הגזרות אל גזרת ע"ו: סָע במקום נָסַע, עָשׂ במקום עָשָׂה, בָּט במקום הִבִּיט ועוד רבים
  • החלפה חופשית של בניינים ומשקלים: עִבֵּר במקום העביר, רֶדֶם במקום תרדמה; יש נטייה להשתמש הרבה במשקלים הסגוליים
  • גזירת שמות מפעלים ופעלים משמות: הִמְגִיד ממֶגֶד, עֶתֶר מהֶעְתִּיר
  • צורות מקוצרות והפיכת נקבה לזכר: מַעַשׂ במקום מעשה, תַחַן במקום תחינה

כדוגמה לסגנונו של הקליר מביאים פעמים רבות את פיוטו לפורים "אץ קוצץ", המסמל את החידתיות והמורכבות של לשונו:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ
לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ
כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

ביקורת והערכה

סגנונו עורר ביקורת רבה בתקופות שלאחריו. בתור הזהב של יהדות ספרד נחשבו רבים ממאפייני הסגנון הקלירי פסולים לשירה איכותית. ר' אברהם אבן עזרא סיכם את ביקורתו בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת, ה', א'):

יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים [...] והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש [...] והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות [...] כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר [...] אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר [באחד מפיוטיו: "שושן עמק] אֻיְּמָה",[18] בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי, אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר הר עם נבחר...

אבן עזרא הביא כדוגמה את חרוזו של הקליר "ליראי יקפיל, וחדשים יכפיל, ליום זה פור הפיל, ומציון ימלוך",[19] ותוך שהוא מביא פירושים רבים וסברות שונות לפרש את כוונתו הנעלמה של הקליר בחרוז זה, הוא מראה כי דבריו חתומים וסתומים והמתפלל אינו יכול להבינם על בורים, בניגוד לתפילות והבקשות המצויות בתנ"ך - שלמרות שאומריהן היו פיקחים יותר מהמתפללים שבעבורם חיבר הקליר את פיוטיו, בכל זאת התפללו בלשון ברורה ופשוטה, ולא ראו צורך לחרוז חרוזים או לסלסל דבריהם במילים גבוהות.

כנראה בעקבות הביקורת הקשה של האבן עזרא על הקליר, הוצאו פיוטיו מסידורי התפילה של הספרדים ובני עדות המזרח, ובמקומם הוכנסו פיוטיהם של משוררי ימי הביניים, כגון: ר' אברהם אבן עזרא, ר' משה אבן עזרא, ר' שלמה אבן גבירול ועוד.

בלשונו של הקליר זלזלו גם כמה מאנשי תנועת ההשכלה ומאנשי תחיית הלשון העברית. מנדלי מוכר ספרים טבע את הפועל "מתאָצקוֹצצים" כדי ללגלג על סגנונם הסתום – בעיניו – של הפייטנים,[20] וביאליק כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ".[21]

מצד שני, פיוטי הקליר גם זכו לשבחים רבים במשך הדורות: מבין מחיי השפה העברית עצמם, העריץ אליעזר בן יהודה את הקליר וקרא לו "ראש מחיי לשון עברית"[22]; ועם התגברות המחקר במאה ה-20, וגילוי אוצר גדול של פיוטים בני התקופה בגניזת קהיר, עמדו החוקרים על עושרו ועל מורכבותו של הסגנון הקלירי. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ובני דורו נכנסו אל העברית החדשה.

ר' חיים ויטל מעיד על רבו, האר"י הקדוש, כך:[23]

ועתה אכתוב נוסח התפילה שקבלתי ממורי ז"ל ובראשונה אכתוב עניין אחד שאמר לי מורי ז"ל בעניין הפזמונים והפיוטים שתקנו האחרונים. דע כי מורז"ל לא היה אומר שום פזמון ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים כגון ר' שלמה אבן גבירול וכיוצא, לפי שאלו האחרונים לא ידעו דרכי הקבלה... אבל היה אומר התפילות והבקשות והפזמונים שתקנו הראשונים כמו תפילת רבי עקיבא ע"ה ותפילת ר"א בן ערך ותפילת ר' נחוניה בן הקנה וכן היה אומר כל הפיוטים והפזמונים שתיקן ר"א הקליר.

רש"י מזכירו בפירושיו לתנ"ך ולתלמוד במקומות רבים; לדוגמה, בפירושו לספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"ב מצטט רש"י מתוך הקרובות ליום הראשון של ראש השנה - "הוא שייסד הפייטן "הָאַדְמוֹן כְּבָט שֶׁלֹּא חָלָה, צָבָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִבְהֲלָה."" הפייט המוזכר הוא ר' אלעזר הקליר ביוצר לראש השנה הפותח במלים "אבן חוג". גם בעלי התוספות וראשונים אחרים מצטטים רבות בפירושיהם מפיוטיו של הקליר, תוך הסתמכות על דבריו או לעיתים לשם משא ומתן בהם.[24]

הנצחה

El'azar Hakalir TA
שלט רחוב על שמו בתל אביב

על שמו נקראים רחוב הקליר בשכונת שערי חסד בירושלים, בתל אביב (מצפון לבניין העירייה), בחולון ובנתניה.

לקריאה נוספת

  • י"מ אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית (תרגם על פי המהדורה השלישית: יהושע עמיר; ערך והשלים יוסף היינמן). תל אביב: דביר, תשל"ב, עמ' 233–239.
  • זליגר, י'. "לתולדות הפיוט והפיטנים (ר' אלעזר קליר)". בתוך: כתבי הרב ד"ר יוסף זליגר ירושלים: לאה זליגר מו"ל, תר"ץ, עמ' צז–קב.
  • לוצאטו, ש' ד'. אגרות שד"ל א, עמ' 464 ואילך.
  • —. הליכות קדם (עורך: גבריאל אייזק פאלק). אמסטרדם, תר"ז. מחלקה שנייה, עמ' 56–64.
  • מלאכי, צ'. "הפייטן אלעזר הקליר - לחקר שמו ומקומו". בתוך: באורח מדע: פרקים בתרבות ישראל מוגשים לאהרן מירסקי במלאת לו שבעים שנה (עורך: צבי מלאכי), לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ו, עמ' 539–543.
  • מרקוס, א'. ברזילי: מסה בתולדות הלשון העברית, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ג, עמ' 346.
  • פליישר, ע'. תרביץ נ, עמ' 282–302.
  • פליישר, ע' (תשמ"ה). "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד ג, ניסן–סיון תשמ"ה, עמ' 383–427.
  • רפופורט, ש' ה', תולדות גדולי ישראל [ספר יריעות שלמה], ורשה: טורש, תרס"ד, עמ' 24–55.
  • יהודה בן ברזלי (הברצלוני). ספר העתים: כולל פסקי הש"ס והלכות, גם חדושים ותשובות מהגאונים קדמונים (ההדיר והוסיף מבוא: יעקב שור), עמ' 364–365.
  • בנועם שיח: פרקים מתולדות ספרותנו, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, שמ"ג, עמ' 114–156.
  • המעין טז א, תשרי תשל"ו, עמ' 3–14; המשך: ב, טבת תשל"ו, עמ' 32–52.
  • שולמית אליצור, מכתבי חידה אל ליריקה זכה לבחינת יצירתו של ר' אלעזר בירבי קיליר, נספח: מבחר מפיוטי ר' אלעזר בירבי קיליר. ביארה: שולמית אליצור, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ב'
  • שלמה יהודה רפפורט (שי"ר), ‏זמן ומקום ר' אלעזר הקליר, ועניני פיוטיו ופיוטי זולתו, וקצת עניני התפלות., וורשה, דפוס "הצפירה" תרע״ג, באתר HebrewBooks
  • רבי אליעזר בירבי קליר, פיוטים לראש השנה, ביארה והוסיפה מבוא שולמית אליצור, התקין מכתבי היד מיכאל רנד, ירושלים תשע"ד. הרשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ויקרא רבה, פרשה ל'.
  2. ^ תוספות מסכת חגיגה, דף יג עמוד א, ד"ה ורגלי.
  3. ^ שו"ת הרשב"א א' תס"ט
  4. ^ ראו פליישר, 'פיוט על סדרי התקיעה', תרביץ שנה נ"ד חוברת א', הערה 14.
  5. ^ ראו: פליישר, תרביץ נב, עמ' 237 ואילך, ועמ' 258 ואילך. התוס' בתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד א' כתבו על הקליר: "ובימיו מקדשים ע"פ הראייה שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום (אחד)", וייתכן שכוונתם על זה שלא חיבר לר"ה רק קרוב"ץ אחד, אך ניתן ליישב זאת בכך שדרכו לפייט על קריאת התורה של היום, וקריאת התורה (במפטיר) של שני הימים של ר"ה שווה. אבל עיין פיוטים לראש השנה בעריכת שולמית אליצור, ירושלים תשע"ד, עמ' 161, שטוענת שלא ברור אם הקלירי עשה יום אחד או יומיים ראש השנה.
  6. ^ ראו: מ"ד הר, 'על שני ימים של ראש השנה בארץ ישראל', תרביץ נ"ג (תשמ"ד), עמ' 124 ואילך; וראו גם פליישר, 'הערה להארה: בדבר שני ימים של ראש השנה בארץ ישראל', שם עמ' 293 ואילך.
  7. ^ ראו גם: חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, סיני ק"ו (1990), עמ' לד
  8. ^ ראו: עזרא פליישר, ע' (תשמ"ה). "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד ג, ניסן–סיון תשמ"ה, עמ' 399
  9. ^ ראו פליישר, ע' (תשמ"ה). "לפתרון שאלת זמנו ומקום פעילותו של ר' אלעזר בירבי קיליר", תרביץ נד ג, ניסן–סיון תשמ"ה, עמ' 405.
  10. ^ "ḲALIR, ELEAZAR". האנציקלופדיה היהודית (באנגלית). 1906. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2013.
  11. ^ ערוך ערך קלר. האכלת ילדים בעוגות שיש עליהם פסוקים אינו זר ליהדות. רבי אלעזר בעל הרוקח מביא מנהג להאכיל ילדים עוגות שעליהם פסוקים מישעיהו נ', ד-ה ויחזקאל ג, ג בעת כניסתם ללימוד תורה בליל שבועות.
  12. ^ שד"ל מצטט רעיון זה מאת רבי משה לנדאו, נכדו של הנודע ביהודה, בפירושו על הערוך "מערכי לשון".
  13. ^ המילה היוונית κλήρος בפירושה הבסיסי משמעותה חלקת קרקע, גורל, כרטיס או אסימון המשמש להגרלה, רכוש או דבר מה שמקבלים בהגרלה, וכדומה. מונח קשור למילה הזאת ביוונית הוא ירושה, כאשר κληρονομος היא מילה ליורש - מי מקבל רכוש בהגרלה או בירושה.
  14. ^ דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק א (ראש השנה), עמ' 44
  15. ^ כלומר, מה שאומרים בחו"ל בשני הימים הראשונים, שנכתב כנראה במקור כשתי אופציות ליום הראשון. דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור לסוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' 81, 83.
  16. ^ שולמית אליצור, פיוטי אלעזר בירבי קילר ויחסם ליצירתו של אלעזר בירבי קליר, ירושלים תשמ"א.
  17. ^ שולמית אליצור, ‏למקומו של היוצר במורשתו של ר' אלעזר בירבי קליר: גילויים חדשים, תרביץ, סו, ג (ניסן תשנ"ז), עמ' 351-394, באתר JSTOR; המאמר באתר אוצר החכמה.
  18. ^ זו תחילתו של פיוט "מגן" בקדושתא למוסף בראש השנה.
  19. ^ מתוך פיוט תקיעתא למלכויות.
  20. ^ "והלשון של אותו הספר כפתור ופרח! ברוחם של היהודים ובטעמם... "אץ קוצץ" הרי לשונו אף היא יפה, אבל בעלי "אץ-קוצץ" יש ויש עכשו בעולם, ואיך שלא יהיו מתאָצקוֹצצים – סוף סוף אפשר למצוא חידתם, אם לא בלה, על כל פנים מקצתה, ואם כן מה רבותא של לשון זו? אין דבור חביב ומרוצה ליהודים אלא זה, שלאו מוחו של אדם סובלו, כיון שאין מבינים אותו ודאי עמוק עמוק הוא... אבל אין זה מענייני." (מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים, עמ' 23–24)
  21. ^ ח"נ ביאליק, "שירתנו הצעירה", אודסה, כסלו תרפ"ו, בפרויקט בן-יהודה
  22. ^ לנג, יוסף, "דַּבֵּר עִבְרִית! חיי אליעזר בן יהודה", יד יצחק בן־צבי, ירושלים תשס"ח
  23. ^ שער הכוונות, 'דרושי עלינו לשבח'
  24. ^ ראו למשל: תוספות מסכת ראש השנה דף כז עמוד א, ד"ה כמאן; מסכת מגילה דף כה עמוד א, ד"ה מפני; מסכת חגיגה, דף יג עמוד א, ד"ה ורגלי. מלחמות השם (רמב"ן) מסכת יומא, דף א עמוד א
איכה אצת באפך

אֵיכָה אַצְתָּ בְּאַפֶּךָ היא קינה שחיבר רבי אלעזר הקליר, שנאמרת בתשעה באב. הקינה משווה בין הארת הפנים של הקב"ה לישראל בימי יציאת מצרים לבין הצרות בימי חורבן בית המקדש. מרכז הקינה הוא בפזמון המבוסס על הפסוק: "זכור ה' מה מה היה לנו" (מגילת איכה, פרק ה', פסוק א'), הפונה אל הבורא ואומר לו: השווה נא בין מצבנו המפואר למצבנו העגום.

הקינה בנויה מאחד עשר בתים, שפותחים במילה "איכה", המקשרת גם היא למגילת איכה. בכל בית שורה שלילית, המתארת את המצב בזמן החורבן, ושורה חיובית, מנוגדת לו, המשווה לימי יציאת מצרים ולזמן בו בית המקדש היה בתפארתו. השורה החיובית פותחת במילים "ולא זכרת", ומשמעותה שבזמן הרעה כאילו נשכחה מאת הבורא השעה הטובה של עם ישראל. הביטוי האחרון בכל בית הוא ביטוי של דיבור או תלונה (בטינו, קוננו, חיווינו) ולאחריו הפזמון.

הקינה בנויה באקרוסטיכון של אלף בית. כל אות אי-זוגית מופיעה חמש פעמים (כמו: אַצְתָּ בְּאַפֶּךָ לְאַבֵּד בְּיַד אֲדוֹמִים אֱמוּנֶיךָ.), וכל אות זוגית מופיעה שש פעמים בְּרִית בֵּין בְּתָרִים אֲשֶׁר בֵּרַרְתָּ לִבְחוּנֶיךָ. וּבְכֵן בִּטִּינוּ). בבית הסיום, שהוא למעשה בית מעבר המשרשר את הקינה הזו לקינה הבאה אאדה עד חוג שמים, חתום שם המחבר 'לעזר' (קיצור מקובל בארץ ישראל לאלעזר).

איכה ישבה חבצלת השרון

אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן היא קינה מאת רבי אלעזר הקליר. האשכנזים נוהגים לאומרה בתשעה באב לאחר תפילת שחרית.

הקינה בנויה מעשרים וארבעה בתים כאשר כל בית מזכיר את המקום בגליל אליו גלתה אחת מעשרים וארבע משמרות הכהונה. שמות המשמרות והמקומות מבוסס על ברייתא בתלמוד הירושלמי מסכת תענית, ד' ח' ומקורות נוספים. כל בית בקינה מתחיל באחת מאותיות הא"ב לפי הסדר, ובאותה מילה שמתחיל בה הפסוק של אותה אות בפרק א' של מגילת איכה. כדי להתאים את 24 משמרות הכהונה ל-22 אותיות הא"ב הוכפלו בסוף הקינה הבתים המתחילים באותיות שי"ן ותי"ו.

המקורות זוהו על ידי חוקרים שונים והאחרונים שבהם שמואל קליין ומיכאל אבי-יונה. ה"ברייתא", המופיעה בירושלמי רק בחלקה, שוחזרה על ידי שמואל קליין בהתבסס (בין השאר) על קינה זו.

אפרים בן יעקב מבון

רבי אפרים ברבי יעקב מבונא (ד'תתצ"ב - ד'תתקנ"ז, 1132–1197; לעיתים מופיע שמו רבי אפרים בר יעקב מבונא) מבעלי התוספות באשכנז, פרשן, פייטן, ופוסק. יחד עם אחיו רבי הילל, כונו "שני בני היצהר".

ר' אפרים נולד כנראה בבון, למד אצל רבי יואל הלוי (אביו של הראבי"ה), וכשעבר ר' יואל לקולוניה (קלן) מילא את מקומו כאב"ד בון, כשהראבי"ה שני לו.

מספר אגדות מפורסמות מסופרות בשמו, מהן המעשה ברבי אמנון ממגנצא שקידש את השם וכתב את הפיוט "ונתנה תוקף" הנאמר ביום כיפור, והמעשה בפייטן הקדמון יניי ור' אלעזר בירבי קליר.

אץ קוצץ

אָץ קוֹצֵץ הוא פיוט לשבת זכור, השבת שלפני פורים, שנתחבר על ידי הפייטן הארצישראלי אלעזר בירבי קליר. בפיוט זה באות לידי ביטוי התכונות המאפיינות את הסגנון של קליר וממשיכיו בפייטנות הארצישראלית והאשכנזית בתחילת ימי הביניים, ולפיכך נעשה סמל לסגנון זה, המכונה לעיתים "סגנון אץ קוצץ", וללשונו המכונה "לשון אץ קוצץ".

בפיוט ארבעה עשר בתים, בכל בית שתי שורות בנות שתי צלעיות ובכל צלעית בין שתיים לארבע מילים. החרוז בסופי השורות משותף לכל שני בתים. באקרוסטיכון בראשי הבתים חתום שם המחבר, אלעזר בירבי קליר.

בלשון אשר הזכרת לזוכריך

בְּלָשׁוֹן אֲשֶׁר הִזְכַּרְתָּ לְזוֹכְרֶיךָ הוא פיוט משל רבי אלעזר בירבי קליר. הפיוט מהווה חלק מ"קרובה", מערך פיוטים לחזרת הש"ץ, שיצר הקליר לכבוד שבת זכור.

המוטיב העיקרי בפיוט, בהתאמה לשבת זכור והציווי לזכור את אשר עשה עמלק ולמחות את זכרו, הוא הזיכרון. הפייטן עושה שימוש במוטיב זה כדי ליצור תפילה שבה מזכיר כביכול המתפלל לאל את אשר עליו לזכור, את עמו שבגלות ואת עירו המושפלת מבלי בית המקדש. שימוש זה דומה למדרש בפסיקתא דרב כהנא על הפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים, כ"ה, י"ז), במדרש מנוסחת הטענה כקריאה לכך שהאל יראה בצער עמו וינקום את נקמתם מידי הקמים עליהם: "זכור - אמר רבי ברכיה: את אומר לנו 'זכור'? אתה זכור! אנו שכחה מצוייה בנו, אבל את, שאין שכחה לפניך, את הוי זכור לו!".

הפיוט התקבל כבר בתקופות מוקדמות; רש"י מצטט אותו בפירושו למקרא (איכה, ג', כ'), ורבי יוסף קרא, אף הוא מן הראשונים, מסתמך עליו בפרשנותו למגילת איכה בביאור הכתוב "תשוח עלי נפשי" (איכה, ג', כ'). הפיוט זכה להתייחסות פרשנית רחבה, שעיקרה עודנו בכתבי יד.

בן אליעזר

האם התכוונתם ל...

האיגוד העולמי למדעי היהדות

האיגוד העולמי למדעי היהדות הוא ארגון הגג לחקר מדעי היהדות. חברים בו חוקרים, תלמידים ואנשי רוח מכל רחבי העולם. נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות הוא פרופ' משה אידל מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

האיגוד העולמי למדעי היהדות היא עמותה ציבורית ללא כוונת רווח, המתקיימת מדמי החבר השנתיים ומתמיכתם של גופים ציבוריים וקרנות בישראל ומחוצה לה. משרדיו שוכנים בבניין ע"ש יצחק רבין למדעי היהדות בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

ובכן ואמרתם זבח פסח

ובכן ואמרתם זבח פסח (על שם הפזמון שלו) או אומץ גבורותיך הפלאת בפסח (על שם השורה הפותחת שלו) הוא פיוט שחיבר רבי אלעזר בירבי קליר, פייטן ארצישראלי מהמאה ה-6. הפיוט הוא החלק השביעי בקרובה "אסירים אשר בכושר שעשעת".

הפיוט מבוסס על הפיוט ובכן ויהי בחצי הלילה מאת יניי הן מבחינת המבנה והן מבחינת התוכן.

ויאהב אומן

וַיֶאֱהַב אוֹמֵן יְתוֹמַת הֶגֶן (מקובל גם השם הכללי קרובות לפורים או קרובץ לפורים) היא קרובת י"ח (קרובה היא פיוט לחזרת הש"ץ, קרובת י"ח היא קרובה המיועדת לחזרת הש"ץ של יום חול המורכבת מתפילת שמונה עשרה) לפורים, שנחברה בידי הפייטן הארץ-ישראלי בן המאה השישית רבי אלעזר בירבי קליר. הקרובה נתקבלה בנוסח אשכנז לשחרית של פורים.

ויקונן ירמיהו על יאשיהו

ויקונן ירמיהו על יאשיהו, ידוע גם כאיכה אלי קוננו, היא קינה שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר, שנאמרת בקהילות ישראל בתשעה באב. הפתיח שלה מבוסס על הכתוב בדברי הימים: "וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל-יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל-הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל-יֹאשִׁיָּהוּ עַד-הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל-יִשְׂרָאֵל; וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל-הַקִּינוֹת" (ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק כ"ה).

ונתנה תוקף

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף הוא פיוט הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה, ובהרבה מקומות ביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, בסמוך לקדושה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.

הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים ביותר בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל, ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ). הפיוט זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים.

זכור אב

זכור אב נמשך אחריך כמים הוא פיוט לתפילת גשם שמחברו איננו ידוע, ונאמר במנהג אשכנז המזרחי בתפילת מוסף של שמיני עצרת. הפיוט מבקש מהקב"ה שבזכות צדקתן של דמויות שונות (למשל אברהם או משה), יוריד גשם בחורף הבא.

טוביה בן אליעזר

רבי טוביה בן רבי אליעזר היה רב ומשורר בחבל הבלקן במאה ה-12, ונחשב למנהיגה הרוחני של קהילת יהודי מקדוניה. חיבר את מדרש לקח טוב הנקרא גם "פסיקתא זוטרתא" וכן פירוש לפיוטי אלעזר בירבי קליר.

על-פי אוצר הגדולים אלופי יעקב, רבי טוביה נולד בשנת ד'תת"ן בערך (1090), בימי רש"י והרי"ף.

ידוע עליו שכיהן כרב בקהילת סלוניקי בתקופת מסע הצלב הראשון וכן כי חי בעיר קסטוריה שהייתה נתונה לשליטת האימפריה הביזאנטית, בימינו ביוון. וזאת על פי עדות בן ארצו, ר' יהודה ב"ר משה משקוני (מחבר פירוש על פירושו לתנ"ך של רבי אברהם אבן עזרא), וכן ר' מנחם תמר (אף הוא מחבר פירוש על פירוש ראב"ע).

רבי טוביה כתב על חשיבות מסירת דברי התורה שנשמעו מפי הרבנים לדורות הבאים. שכן, דבריהם הם חלק בשרשרת מסורת מימי משה ועד לעתיד לבוא.

רבו היה ר' שמשון, כפי שמזכיר בפירושו למגילת קהלת: " טוביה ב"ר אליעזר אם' (אמר) משום רבו ר' שמשון על ד"ה: דברי חכמים כדרבונות- "צריך לאדם ששומע דברי תורה מפי רבו, שיכניס דבריו בליבו, כדרבן וכמסמרות נטועים, שיהיו דברי תורה נטועים בלבו. בעלי אסופות. לפי שבעלי החכמה נאספים לבית עולמים ולא ימצא מי ילמדנו דברי תורה וכיוון ששמע אל ישכח ואל יסיחם מדעתו ולא יליזו מעיניו. נתנו מרועה אחד כל מה שדברו הנביאים וכל חכמי הדורות כלם נאמרו למשה מסיני שהוא רועה אחד".

יפתח ארץ לישע

יפתח ארץ לישע הוא פיוט לתפילת גשם שחבר רבי אלעזר הקליר, מגדולי פייטני ארץ ישראל בסוף המאה השישית. הפיוט, כמו שאר פיוטי תפילת הגשם, נועד לחזרת הש"ץ של תפילת מוסף בשמיני עצרת, בה מתחילים להזכיר גשם בתפילה. "יפתח ארץ לישע" הוא פיוט מסוג 'סדר פסוקים', כלומר שהוא מפייט פסוקים העוסקים בגשם, מן התורה, הנביאים והכתובים, והוא נודע במיוחד בשל מבנהו המרשים והמסובך.

משפט שובר שיניים

שוברי שיניים (או מוקשי לשון) הם משפטי שעשוע אשר נוצרו לשם האתגר שבהגייתם.

לרוב, הקושי במשפטים מסוג זה נוצר מחזרה עיקשת על כמה עיצורים בודדים או ההחלפה של מספר עיצורים דומים לסירוגין (כמו למשל ס' ו-ש').

משפטים כאלה קיימים כמעט בכל שפה ולרוב יוצרים שעשוע גם באתגר ההגייה וגם בהיגיון שבתוכן המשפט. ישנם שירים או ספרים שכתובים רק במשפטים כאלה כמו השירים "גנן גידל דגן בגן" שהושר בפסטיבל הזמר לילדים או הספר Fox in Socks של דוקטור סוס.

פיוט

הפיוט הוא שירת קודש שבמקורה נועדה להחליף את נוסח הקבע של התפילות, בדרך כלל בימים מיוחדים (שבתות וחגים) אך גם בימי חול ובשמחות. מקור המילה פיוט בשורש היווני ποιητής (יוצר, משורר). הפיוט התפתח החל מסוף תקופת התלמוד ועד ימינו. בתקופות מאוחרות יותר נכתבו גם פיוטים שלא נועדו להחליף את נוסח הקבע של התפילה אלא להתוסף לו, ואף פיוטים שלא נועדו למסגרת ליטורגית מחייבת כלשהי.

חוקרים שונים הציעו הגדרות שונות לפיוט:

עזרא פליישר סקר את תולדות הפיוט החל מהפייטנות הקדם-קלאסית, פייטנות קלאסית, הפייטנות מזרחית מאוחרת, האסכולה הפייטנית בספרד והאסכולה האיטלקית-אשכנזית ואפיין את הפיוט כשירת קודש שמטרתה לשרת טקסים דתיים ותפילות בבתי הכנסת על ידי שליחי הציבור או מפי הציבור עצמו.אפרים חזן ציין את מקורה היווני של המילה, וטען שמשמעות המילה התפתחה לציין יצירה שירית בכלל. בתקופה הקדומה (עד למאה ה-16) היצירה השירית הייתה שירת הקודש בבית הכנסת, והחל מהמאה ה-16 נוצרו גם מסגרות נוספות מחוץ לבתי הכנסת לשירת הקודש, ומכאן ואילך כוללת המילה 'פיוט' בתוכה את כלל שירת הקודש.אהרן מירסקי הגדיר את הפיוט כשירה עברית שלאחר המקרא, אשר ניצניה במקרא. המאפיין הבולט של הפיוט הוא הבאת דברים שיש בהם פירוש והסברים למקרא במטרה ללמוד באמצעותם מוסר. מירסקי סקר את התקופות שקדמו לפיוט הארץ ישראלי הקדום במאה החמישית והשישית והצביע על ניצני הפיוט במקרא, השירה לאחר תקופת המקרא והשירה בתקופת התלמוד.סוגי הפיוטים הנפוצים ביותר הם:

קרובות

סליחות

קינות

קליר

האם התכוונתם ל...

שולמית אליצור

פרופ' שולמית אליצור (נולדה ב-1955) היא חוקרת הפיוט הקדום ושירת ימי הביניים. ראש המכון לחקר השירה והפיוט בגניזה על שם עזרא פליישר וחברת האקדמיה ללשון העברית החל משנת 2005. פרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית.

שלום שפיגל

שלום שפיגל (Shalom Spiegel;‏ 26 בינואר 1899, תרנ"ט - 24 במאי 1984, כ"ב באייר תשמ"ד) היה חוקר הפיוט, פרופסור לספרות עברית של ימי הביניים בבית המדרש לרבנים באמריקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.