אלמוג בהר

ד"ר אלמוג בֶּהַר (נולד ב-10 בנובמבר 1978) הוא משורר, סופר ומבקר ספרות ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע (2010-2009).

אלמוג בהר
Almog Behar

ביוגרפיה

בהר נולד בנתניה למשפחה ממוצא בגדאדי-עיראקי, איסטנבולי-ספניולי וייקי וגדל ברעננה.

בשנת 2005 זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" עם סיפורו "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד".[1] בעקבות הזכייה החל לפרסם שירים וסיפורים קצרים במספר כתבי עת, בהם "הליקון", "עיתון 77", "הכיוון מזרח" ו"קשת החדשה", בתחילה בשמות העט אלמוג ב. וב. אלמוג. עוד פרסם במוספי הספרות של העיתונים ידיעות אחרונות, מקור ראשון, מעריב והארץ, שם גם פרסם ביקורות ספרות.

ספר שיריו הראשון של בהר "צמאון בארות" ראה אור בפברואר 2008 (הקובץ זכה בציון לשבח בפסטיבל במטולה 2008 ובפרס רמת-גן לשירת ביכורים לשנת 2011). לאחריו הוציא קובץ סיפורים קצרים בשם "אנא מן אל-יהוד" בדצמבר 2008 (הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2010) וספר שירה שני "חוט מושך מן הלשון" בנובמבר 2009 (הספר זכה בפרס ברנשטיין לשירה לשנת 2010). בנוסף פורסמה מסה פרי עטו בשם "חלומות באספניה" בשנת 2007. בשנת 2010 פרסם רומן ראשון בשם "צ'חלה וחזקל" (הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2011). תרגום לערבית של רומן זה ראה אור בתחילת 2016 במצרים, בהוצאת "אל-כותוב ח'אן" ובתרגום נאאל אלטוח'י. ספר שיריו השלישי, "שירים לאסירי בתי-הסוהר", ראה אור ב-2016 בהוצאת אינדיבוק (הספר זכה בציון לשבח בפרס קוגל חולון, וזיכה את מחברו בפרס דוליצקי לשירה עברית באוניברסיטה העברית). בסוף 2016 החל לפרסם מבחרי שירה ופרוזה להורדה חופשית באתרו: "משוררים מתים כותבים טוב ממני" (מבחר שירים, דצמבר 2016); "ספר בגדאד" (מבחר שירים וסיפורים, ינואר 2017), "לדרוש את התורה" (מבחר שירים, יוני 2017).

בהר הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית. התזה שכתב הייתה על זהות ומגדר בשירתה של אמירה הס. את עבודת הדוקטורט כתב חוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, על כותבי פיוט במאה ה-20 בקהילות היהודיות בעולם הערבי, המוסלמי והעות'מאני, והשפעות של מסורות הפיוט, המקאמה ושירת החול בספרות המזרחית החדשה. הוא מתגורר בירושלים. לימד בבית ספר התיכון "קדמה" בירושלים, הנחה סדנאות פיוט במסגרת קהילות שרות, וכן לימד במכללת עלמא, מכללת ספיר, מכללת דוד ילין, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת קורנל והאוניברסיטה העברית.

בהר היה מן הפעילים המרכזיים בריצת תנועת "הפנתרים השחורים החדשים" לבחירות לעיריית ירושלים בשנת 2008, וככל הנראה אחד ממנסחי מניפסט התנועה.[2] כמו כן היה בין מנסחי מכתב "רוח ג'דידה", היה פעיל בתנועת "המעברה" הירושלמית, שנאבקה למען דיור ציבורי וכנגד פינויים מבתים מאז 2011, וכן היה פעיל ב"מזרחית משותפת".

בהר הוא מן היוצרים הבולטים בשירה העברית הצעירה,[3] ובגל החדש של השירה המזרחית הצעירה, השירה האמונית הצעירה, השיבה אל השירה הצורנית, השירה החברתית והפוליטית והתחדשות השירה הירושלמית.

לדברי חבר השופטים בפרס ראש הממשלה על-שם לוי אשכול לסופרים עבריים לשנת תש"ע: "אלמוג בהר הוא משורר וסופר צעיר, מעניין ונועז, שקולו המקורי והמבטיח התבלט בספרות העברית למן ראשית פרסומו. ביצירתו שובר בהר מוסכמות לשוניות, מנער מהן קיבעונות חברתיים ופוליטיים, מחדד את מגוון הזהויות הישראליות, על לשונותיהן המחוקות, ומשיב להן את ערכן וכבודן. בתפיסתו את השלם הישראלי כמושתת על ריבוי, יוצר בהר סדר אמנותי ותרבותי חדש".[4]

החל משנת 2014 ד"ר בהר הוא עמית מחקר באקדמיה ע"ש פולונסקי במכון ון ליר בירושלים. ד"ר בהר זכה במלגה לפוסט-דוקטורט כדי לקדם את מחקרו בנושא "בין עברית לערבית בספרות היהודים בעולם הערבי של המאה ה-20".

יצירות

הסיפור "אנא מן אל-יהוד"

סיפור קצר העוסק בצעיר ישראלי יהודי ממוצא עיראקי המתחיל לדבר במבטא הערבי של סבו, ובמגפה המתחוללת עקב כך, במסגרתה יהודים בארץ חוזרים לדבר במבטאים ישנים.

הסיפור תורגם לערבית ופורסם באחד מכתבי-העת התרבותיים הוותיקים ביותר במצרים "אל-הילאל" ככתבה ראשית, מה שעורר הדים רבים במדינה.[5] הסיפור עובד לסרט קצר בשם "אנא מן אל-יהוד" על ידי הבמאים אהרון שם-טוב וניב חכלילי בשנת 2017.

בנוסף, זכה הסיפור במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2005. חלקים מתוך דברי השופטים בתחרות: "היפוך הזהות משמש בסיפור "אנא מן אל-יהוד" נקודת פתיחה מסקרנת לעיסוק מקורי בסוגיית הזהות התרבותית של "המזרחים" בישראל, ובעצם בזהות התרבותית של הישראלים בכלל. עושר הכתיבה ואיכותה, נימה קלילה של הומור ותפניות בלתי צפויות מבהירים שזה אכן סיפור, ולא מאמר מחאה בתחפושת. ככל שמתקדמת הקריאה מתברר, כי אף שזה סיפור "מקומי" מאוד, יש בו מסר כלל-אנושי שיכול להתאים לחברת מהגרים באשר היא".[6]

המסה "חלומות באספניה"

מסה אשר ראתה אור בקובץ "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית". לדברי אלי הירש: "זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב יריעה. ראשית המעשה במות סבו של בהר, דובר ספניולית ממוצא סטמבולי, שמשפחתו היגרה בראשית המאה העשרים לגרמניה. בגרמניה הצטרף הסב לתנועת "החלוץ", הכיר שם את רעיתו, ונמלט עימה בסוף שנות השלושים לדנמרק. לאחר מלחמת השחרור עלו שניהם ארצה, וחינכו את צאצאיהם להיות ישראלים גאים. מות הסב הכה בנכדו, ובהר מוכה הצער קישר את האובדן לשפותיו הרבות של הסב שלא היו לשפותיו שלו, בעיקר לספניולית. לאחר מכן, בתהליך מורכב, הוא הבין שלא כל מה שנדמה לו שאבד אכן אבד, שהספניולית עדיין חיה, ולאובדן נוסף מימד של התגלות. אלא שלהתגלות נוסף גם מימד חריף של התפכחות – התפכחות מהזרם המרכזי של התרבות הישראלית, שבשמו של צופן ציוני ואשכנזי וחילוני עודד את בהר להתנכר לעבר התרבותי של משפחתו, שמלבד ספניולית ודנית וגרמנית אפשר למצוא בו גם יהודית בגדדית, כלומר ערבית. וכך התחיל תהליך החזרה בתשובה של בהר... בהר החליט לחזור למקורותיו המוכחשים, כלומר למזרחיותו ולדתיותו, אלא שלמקורות המוכחשים האלה הוא חוזר בלי להתנתק ממקורותיו האחרים, בין השאר מהצדדים המערביים והחילוניים של ישראליותו".

קובץ השירים "צמאון בארות"

קובץ של כתשעים שירים אשר נכתבו בשנים 20002006 וכולל בעיקר שירים משפחתיים, שירים הקשורים בירושלים ושירים הקשורים בזהות המזרחית-יהודית.

לדברי השופטים בפסטיבל מטולה 2008: "אלמוג בהר מקבל ציון לשבח עבור ספר ביכוריו, צמאון בארות. בהר הוא משורר בראשית דרכו וכבר הוא מקיים שיח פנימי עמוק ושיח חיצוני רחב עם השירה על גווניה ודורותיה. רוחב היריעה אינו פוגם בסגנונו, שהינו הדוק ומלוטש: המבע סוחף, ישיר ולא מתחכם. היקף הנושאים של הספר ומידת ההעמקה בהם מלמדים שלפנינו ניצב מחפש דרך אמיתי הנודד בעולמות שונים אחר תשובות מורכבות לשאלות מגוונות בנושאי רוח, זהות, משפחה, יצירה, ארספואטיקה, זמן, היסטוריה ועוד. הספר מקיים דיאלוג אינטנסיבי, אך זורם עם טקסטים וצורות ממקורות מגוונים –יהודיים, בודהיסטיים, שירה עכשווית – עברית ולועזית, טקסטים פופולריים (כגון, בוב דילן) ועוד. הפוטנציאל הגלום בשפע של בהר מבשר על עתיד שירי פורה ואיכותי".

קובץ הסיפורים "אנא מן אל-יהוד"

קובץ של כארבעים סיפורים קצרים הכתובים במגוון סגנונות ועוסקים בנושאים שונים. בקובץ נמצא הסיפור הקצר "אנא מן אל-יהוד", המופיע בערבית, ומחזור סיפורים המורכב משורות משירים של אמירה הס.

קובץ השירים "חוט מושך מן הלשון"

ספר שיריו השני של בהר, הכולל למעלה משמונים שירים אשר נכתבו בשנים 1996 - 2008. גם בו כתב בהר מספר שירים משפחתיים העוסקים בזהות, לצד שירי אהבה ושירים העוסקים בתאולוגיה ובמיסטיקה. "שני שירי פריחה" מתוך הספר הולחנו בידי ההרכב הירושלמי "אקוט" במסגרת האי.פי "שירי קטמונים" (2015).

ספר זה זיכה את בהר בפרס ברנשטיין לספרי שירה עבריים מקוריים. מתוך נימוקי מתן הפרס: "בהר כותב במאה העשרים-ואחת פיוט פוסט-מודרני שעיקרו שירה תאולוגית על סיפה של הדת, שיונקת מן החסידות ושחוזרת ושואלת איך תבוא הגאולה. אבך שירתו שואלת גם יותר מכך – היא שואלת האם השירה יכולה להביא את הגאולה. ניתן לראותו כפייטן שכותב עבור טקסים ופולחנים של הקהילה שבתוכה הוא חי".[7]

הרומן "צ'חלה וחזקל"

הספר נכלל ברשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר לשנת 2012.

ספרים

אסופות ומבחרים

תרגומים לשפות אחרות

פרסומים אקדמיים

  • "'ומבקשת אני את סליחת הקורא אם לבשו פני קלסתרים אחרות': זהות, מגדר, לשון וזיכרון בשירתה של אמירה הס", עבודת מ.א., הוגשה לחוג לספרות עברית, האוניברסיטה העברית, 2009.
  • "מן הפיוט המאוחר אל הספרות המזרחית במאה ה-20: לקראת גנאלוגיה של הספרות המזרחית בישראל", עבודת דוקטורט, הוגשה לחוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב, 2015.

עריכה

  • (עורך שותף) של כתב-העת "לרוחב", יחד עם תאמר מסאלחה, מתי שמואלוף ונעמה גרשי, גיליון 1, כתב עת של גרילה תרבות, קיץ 2012 (מקוון).
  • (עורך) "ארץ הפסיפלורה העצובה ושירים אחרים", מרואן מח'ול, הוצאת קשב לשירה, 2012.
  • (עורך) "שחור על גבי שחור", עדי קיסר, שירים, הוצאת גרילה תרבות, 2014.
  • (עורך שותף) "כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות", אמירה הס, שירים, הוצאת עם עובד, 2014.
  • (עורך שותף) "שתיים / اثنان - 2 / ٢ - אנתולוגיה ליצירה עברית וערבית צעירה ועכשווית / انطولوجيا ثنائية اللغة لأدب عربي وعبري شاب ومعاصر", יחד עם תאמר מסאלחה ותמר וייס-גבאי, הוצאת כתר, 2014.
  • (עורך) "מוזיקה גבוהה", עדי קיסר, שירים, הוצאת ערס פואטיקה, 2016.
  • (עורך) "אין בבעלותי דבר מלבד החלומות - אנתולוגיה של שירה אזידית בעקבות האסון, 2016-2014", תרגם: עידן בריר, הוצאת עולם חדש, סדרת מכתוב, 2017.
  • (עורך) "דברי הימים", עדי קיסר, שירים, הוצאת ערס פואטיקה, 2018.

קישורים חיצוניים

AlmogBeharAndMarwanMakhoulAbuDis
אלמוג בהר ומרואן מח'ול באירוע שירה של "גרילה תרבות" באבו דיס, דצמבר 2009

מכּתביו:

על "צמאון בארות"

על הספר "אנא מן אל-יהוד"

על "חוט מושך מן הלשון"

על "צ'חלה וחזקל"

הערות שוליים

  1. ^ אלמוג בהר, אנא מן אל יהוד, באתר הארץ, 22 באפריל 2005
  2. ^ הקול הקורא של הפנתרים השחורים החדשים, אתר הייד פארק 30.6.2008
  3. ^ פנורמה רחבה ככל האפשר, אתר הארץ, 23.4.2010
  4. ^ הוכרזו הזוכים בפרסי אשכול לספרות לשנת תש"ע, [1] ‏, 27/12/2009
  5. ^ ששון סומךהמספר הישראלי - שטן או בעל ברית?, באתר הארץ, 7.7.2006
  6. ^ אהוד עין-גיל, ארנה קזין, סמי ברדוגונימוקי השופטים לבחירה בסיפור "אנא מן אל-יהוד" למקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר, באתר הארץ
  7. ^ מרב יודילוביץ', פרס ברנשטיין לספר עברי מקורי לא יוענק השנה, באתר ynet, 18 באוגוסט 2010
אמירה הס

אמירה הֶס (נולדה ב-1943) היא משוררת, ציירת ושחקנית ישראלית.

אקוט

אקוט הוא הרכב מוזיקלי ירושלמי בהובלת בני הזוג ענבל ג'משיד וגלעד ואקנין.

גרילה תרבות

גרילה תרבות היא קבוצת יוצרים ישראלית שפעלה בין השנים 2007–2017 ותמכה במאבקים חברתיים - בעיקר מאבקי עובדים, הפגנות, ושביתות או מאבקים פוליטיים נגד מבצעים צבאיים, גדר ההפרדה והתנחלויות, באמצעות שירה ומוזיקה, שאנשיה השמיעו במהלך המחאות.

על-פי המארגנים, הקבוצה קיבלה את ההשראה מפעילים רדיקליים בשנות ה-60 של המאה ה-20 בארצות הברית כמו ג'רי רובין ואבי הופמן, ששילבו בין תרבות למחאה יצירתית לא-אלימה; ומהקשת הדמוקרטית המזרחית.

פעילותה של גרילה תרבות הייתה קשורה גם לתנועת הפלאש מוב העולמית.

דוד בוזגלו

רבי דוד בוזגלו (ה'תרס"ד 1903– ה'תשל"ה 1975) היה מורה, משכיל עברי, מלחין, פייטן ומשורר יהודי-מרוקאי שכתב מאות פיוטים ושירים בעברית ובערבית. נחשב לגדול הפייטנים-חזנים של החזנות המרוקאית המסורתית במאה ה-20.

דן בניה סרי

דן בניה סרי (נולד ב-3 באוגוסט 1935 בירושלים) הוא סופר ישראלי.

טהא מוחמד עלי

טהא מוחמד עלי (בערבית: طه محمد علي; תעתיק מדויק של שמו: טה מחמד עלי; 1931 – 2 באוקטובר 2011) היה משורר ערבי-ישראלי שחי בנצרת.

יהודים-ערבים

הצירוף יהודים ערבים או ערבים יהודים משמש לציון יהודים שמוצאם מארצות ערב או שהיו תחת השפעה ערבית-איסלאמית. השימוש במונח נדיר בשיח הציבורי הישראלי, אך הוא רווח אצל אנשי אקדמיה מסוימים מתחום הסוציולוגיה הביקורתית ובקרב פעילים פוליטיים בישראל ומחוצה לה אשר יש הרואים אותם מזוהים ברובם עם גורמים אנטי-ציוניים[דרוש מקור].

על השימוש במונח נמתחת ביקורת נוקבת בקבוצות נרחבות הציבור הישראלי, וגם מצד היסטוריונים וחוקרי לאומיות מזרמים שונים, הרואים ביצירת התיוג חלק ממאבק פוליטי רדיקלי ולא אמירה סוציולוגית אקדמית.

מחמוד דרוויש

מחמוד דרוויש (בערבית: محمود درويش; 13 במרץ 1941, אל-בירווה, המנדט הבריטי – 9 באוגוסט 2008, יוסטון, טקסס) היה משורר ויוצר פלסטיני, שזכה בפרסים רבים על עבודתו הספרותית, ונחשב בעיני רבים למשורר הלאומי הפלסטיני.

מפעל קסת לספרות ביכורים

מפעל קסת לספרות ביכורים הוא חממה ספרותית המלווה ספרי ביכורים מבטיחים בתחום הפרוזה והשירה.

"מפעל קסת" נוסד בשנת 2005 על ידי מרכז הספר והספריות בישראל ובסיוע משרד התרבות והספורט. מערכת המפעל מקבלת אליה כתבי-יד נבחרים של יצירות ביכורים ממולי"ם ישראלים (כל הוצאה רשאית להגיש שני כתבי יד בשנה), ומעניקה לכותבים הנבחרים, כארבעה-חמישה בשנה, ליווי על ידי עורך ספרות מנוסה. בתחילה כלל "מפעל קסת" את תחום הפרוזה בלבד, ומשנת 2008 הוא כולל גם את תחום השירה. לאחרונה התרחב המפעל והוא כולל גם השתתפות בספר שני של מחבר.

את מדור "קסת - פרוזה" ערכו בעבר הסופר והעורך יובל שמעוני (2005 - 2011), והעורכת יערה שחורי (2011 - 2014). מאז שנת 2014 עורך את המדור הסופר חיים באר.. את מדור "קסת - שירה" עורך מאז הוסדו העורך והמתרגם ד"ר דוד וינפלד.

הספר הראשון שראו אור במסגרת "מפעל קסת" הוא "שום גמדים לא יבואו" מאת שרה שילה (הוצאת עם עובד), שזוכה בהמשך גם בפרס ספיר לשנת 2007. בין הספרים הבולטים הנוספים נמנים: "מקימי" מאת נועה ירון-דיין (עם עובד, 2007), וספרי השירה הראשונים של המשוררים אלמוג בהר, יודית שחר, עמיחי חסון ואלכס בן-ארי.

מתי שמואלוף

מתי שמואלוף (נולד ב-11 ביולי 1972) הוא משורר, סופר, עורך ופובליציסט ישראלי.

פרס ברנשטיין

פרס ברנשטיין הוא פרס שנתי המוענק ליוצרים צעירים בתחומי השירה, הספרות והמחזאות. כספי הפרס נובעים מעזבונו של מרדכי ברנשטיין, שהוריש את כספו להקמת קרן על שמו לעידוד יוצרים צעירים עד גיל 50.

הפרס מוענק החל משנת 1978 ליוצרים בארבע קטגוריות:

רומן עברי מקורי. (מחולק בכל שנה, פרס בסך 50,000 ש"ח)

ספר שירה עברי מקורי. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 25,000 ש"ח)

מחזה עברי מקורי. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 25,000 ש"ח)

ביקורת ספרותית. (מחולק אחת לשנתיים, פרס בסכום של 15,000 ש"ח)בכל קטגוריה קיימת ועדה המורכבת מאנשי מקצוע והיא קובעת את שמות הזוכים.

הפרסים מוענקים על ידי "האגודה להענקת פרסים ספרותיים ואחרים על שם מרדכי ברנשטיין", המנוהלת על ידי "התאחדות הוצאות ספרים בישראל".

פרס ספיר

פרס ספיר הוא פרס שמעניק מפעל הפיס אחת לשנה לספר בתחום הסיפורת. הפרס, אחד ממפעלי התרבות של מפעל הפיס, נוסד על ידי יושב ראש מפעל הפיס אברהם כ"ץ-עוז לזכרו של פנחס ספיר, ומוענק החל משנת 2000.

תקנון ורוח הפרס מבוססים על מתכונת פרס מאן בוקר הבריטי. פרס ספיר הוא הפרס הספרותי בעל הערך הכספי הגבוה ביותר המוענק בישראל. בשנת 2009 היה גובה הפרס לזוכה 150 אלף שקל, ולכל אחד מארבעת המועמדים הנותרים מוענק פרס בסך 25 אלף שקל. בנוסף זכאי הזוכה במקום הראשון לתמיכה בתרגום ספרו לשפה זרה, על פי בחירתו.

רמי סערי

רמי סערי (נולד ב-17 בספטמבר 1963) הוא משורר, מתרגם ועורך ישראלי.

שירה מזרחית

שירה מזרחית היא סוגה בשירה היהודית-ישראלית שנכתבה בסגנון מזרחי.

השירה המזרחית קשורה עבותות לספרות התורנית של יהודי ארצות האסלאם.[דרוש מקור] השירה המזרחית החלה לפרוץ עם הדהוד התהליכים הפוליטיים של ההכרה במזרחיות מחד גיסא ובניית מדינת הרווחה לאחר המרד של הפנתרים השחורים בשנות ה-70 מאידך גיסא.

חוקרת הספרות חביבה פדיה מגדירה את השירה המזרחית ככזו הנשענת על שני יסודות. יסוד אחד מייצר שיח של זהות והגירה. היסוד השני מייצר מודוסים פואטיים חדשים. שני יסודות אלו מכוננים מחדש רצפי זיכרון, שפה והיסטוריה. חוקר הספרות חנן חבר רואה את השירה המזרחית ככזו אשר חושפת את הנרטיב הלאומי והבנייתו האלימה.

כמה מן החשובים במשוררים המזרחים הם ארז ביטון, ויקי שירן, אהרן אלמוג, אמנון שמוש, אמירה הס, רוני סומק, פרופ' חביבה פדיה, ברכה סרי, סמי שלום שיטרית, מואיז בן הראש, מירי בן שמחון, שלי אלקיים, שמעון אדף, מתי שמואלוף, אלי אליהו, עמיחי חסון, תהילה חכימי, יאלי השש, אלמוג בהר, יונית נעמן, יחזקאל קדמי, עדי קיסר ועוד.

שמעון בלס

שמעון בלס (נולד ב-6 במרץ 1930) הוא סופר ישראלי ופרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה. זוכה פרס נשיא המדינה לספרות (2006), נשוי לחוקרת האמנות פרופ' גילה בלס ואב לאמנית אביבית בלס ברנס.

תחכמוני (ספר)

"תחכמוני" הוא יצירה ספרותית מונומנטלית מאת המשורר והמתרגם היהודי-ספרדי יהודה אלחריזי (1165–1234), הנחשבת לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית בימי הביניים.

תחרות הסיפור הקצר של "הארץ"

תחרות הסיפור הקצר של "הארץ" היא תחרות לכתיבת סיפור קצר שמקיים מדי שנה מוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ".

תיאוריה וביקורת

תיאוריה וביקורת הוא כתב-עת שפיט לעיון ביקורתי בחברה ובתרבות בישראל, שיוצא לאור במתכונת דו-שנתית על ידי הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד. כתב העת החל לצאת לאור בשנת 1991 על ידי "הקבוצה לתיאוריה וביקורת שליד מכון ון ליר בירושלים".

תרגום הקוראן לעברית

הקוראן, הספר המרכזי המקודש בדת האסלאם, תורגם לעברית מספר פעמים, החל מן המאה ה-19. כמעט כל התרגומים לעברית נעשו לצורך מחקר או השכלה כללית ולא לצורך לימוד דתי, למעט קטעים מן הקוראן שתורגמו בידי אנשי העדה האחמדית בחיפה במטרה להפיץ את אמונות האסלאם.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.