אללח'

אַלַלַח' היא עיר עתיקה ששכנה בעמק אמוק נמצא ליד העיר אנטקיה שבטורקיה ליד מפרץ איסכנדרון. היום זהו האתר הארכאולוגי תל עטשאנה. התל נחפר בין השנים 19371949 בידי הארכאולוג לנרד ווּלי. בחפירותיו נתגלו 17 שכבות ארכאולוגיות המשקפות את תולדות ההתיישבות בתל במשך 2000 שנה ואת השפעת התרבויות השונות עליה מתקופת הברונזה הקדומה ועד סוף תקופת הברונזה המאוחרת (1200 לפנה"ס לערך).

אללח'
Archaeological site of Alalakh (Tell Atchana)
האתר הארכאולוגי של אללח', 2013
היסטוריה
תקופות מתקופת הברונזה הקדומה ועד תקופת הברונזה המאוחרת
נבנה האלף השלישי לפנה"ס
ננטש 1200 לפנה"ס
סוג יישוב
אתר ארכאולוגי
חפירות 1937–1949, 2003–2004
ארכאולוגים לנרד וולי, אסליהן ינר
מיקום
קואורדינטות 36°14′16″N 36°23′05″E / 36.237777777778°N 36.384722222222°E
Syria2mil-HE
מפת סוריה באלף השני לפנה"ס
Palast schicht vii
תוכנית הארמון משכבה VII
Idrimi of Alalakh
פסלו של אד-רימי עם הכתובת המפרטת את קורות חייו. המוזיאון הבריטי

ארכאולוגיה והיסטוריה

בשכבה XVII, השכבה הקדומה ביותר, נחשף מבנה שהיה חלק ממקדש בנוי לבנים. בשכבה XV הופיעו לראשונה כלי חרס מעוטרים בסגנון שהיה ייחודי לתל. סגנון זה שלט בתעשיית כלי החרס המקומית במשך 1000 השנים שלאחר מכן. בשכבה XIII, שתוארכה למאה ה-24 לפנה"ס, נמצאו שרידי ארמון שבחזיתו סטיו עמודי לבנים בקוטר של 2 מ' לערך, בתים פרטיים וחותם. בשכבה XI נמצאה טביעת חותמת מזמנו של סרגון מאכד מייסד השושלת האכדית; השכבה מתוארכת למאה ה-23 לפנה"ס. הממצאים האדריכליים בשכבה מצביעים על שינוי בשיטות הבנייה. שכבה VIII שוב מראה על מפנה תרבותי: בשכבה זו נבנה מקדש חדש שפסליו נבנו בסגנון מצרי.

השכבה אשר שופכת אור רב על העיר היא שכבה VII. בשכבה זו נמצאו כתובות רבות בכתב יתדות. שכבה זו מתוארכת למאות ה-18 וה-17, תקופת הברונזה התיכונה. מתקופה זו נמצאו גם טקסטים במארי, המתוארכים למאה ה-18 לפנה"ס. בתקופה זו הייתה אללח' חלק ממלכת ימחד שבאזור חלב בסוריה. על פי הטקסטים שנמצאו, מלכהּ של ימחד, "סומו-אפוח", מכר את שטחה של אלח'טום לחתנו זימרילים, מלכה של מארי, כאשר הוא משאיר לעצמו את השליטה על האזור. לאחר חורבן מארי בשנת 1759 לפנה"ס, בימי חמורבי, חזרה כנראה השליטה לידי ימחד. מלך ימחד אבא-אן הראשון העניק את העיר לאחיו ירים-לים, שייסד שושלת באללח'. שושלת זו, ששלטה תחת כנפיה של חלב, החזיקה מעמד עד סוף המאה ה-17 לפנה"ס. בתקופה זו הוקמו באללח' מצודה חזקה וארמון ששטחו היה 18X100 מטר. בקומה התחתונה של הארמון היו אולם קבלה, ארכיון, משרדים ובתי שימוש. הקומה העליונה כללה חדרי מגורים ואולם נשפים מעוטר בכלי שנהב ואלמוגים. קירותיו עוטרו בתמשיחים בסגנון כרתי. ליד הארמון נבנה מקדש קטן. העיר שבשכבה VII נהרסה בידי המלך החִתי חתושיליש הראשון בראשית ימי מלכותו, בשנת 1650 לפנה"ס לערך.

שכבות VI-V הן תקופה של 100 שנים שבהן ניכרת ירידה באללח'. שכבה IV מייצגת תקופה של התאוששות. שכבה זו מתוארכת לשנים 1550 עד 1473 לפנה"ס. בתקופה זו מיוסדת שושלת נִקְמֶקָה המקומית. בשכבה זו נמצאו תעודות כתובות רבות. הטקסט החשוב ביותר היא כתובת בת 104 שורות על פני פסלו של המלך אִד-רימי, המספרת את תולדות חייו. בתקופה זו נמצאו מבנים שכללו ארמון ומקדש מפוארים ומורכבים, מצודה ושערי עיר בתוכנית חדשה. על פי הטקסטים שנמצאו, תושבי העיר מרדו בעידודה של ממלכת מיתני החורית במלכם אד-רימי, והוא שהה במשך שבע שנים עם לוחמי החבירו. לאחר שהשלים עם מיתני חזר לעירו. כבעל ברית של מיתני, פלש אד-רימי לערי נמל חתיות; בתגובה לכך פלש שופילוליומש הראשון לאללח' ושם קץ לעצמאותה.

שכבות III ו-II מייצגות את תקופת השלטון החתי באללח'. מתקופה זו נחשפה מצודה חזקה וחומה חדשה. נמצאו בה גם חותמות חתיות רבות. השכבה המאוחרת ביותר באתר היא שכבה I. בשכבה זו יש כלי חרס מיקנים רבים. נראה שהעיר השתחרה מהשלטון החתי בעזרת אשור. העיר חרבה סופית בשנת 1200 לספירה בעקבות פלישת גויי הים.

חפירות נוספות

בשנת 2003 חידשה אוניברסיטת שיקגו בראשותה של הארכאולוגית אסליהן ינר (Aslihan Yener) את החפירות הארכאולוגיות באתר. החפירות חודשו לאחר שנעשו במשך מספר שנים סקרים ארכאולוגיים. בשנת 2004 התקיימה עונת חפירות קצרה, שמטרתה העיקרית הייתה לעבד את הממצאים. בשנת 2006 חודשה החפירה בחסות משרד התרבות והתיירות הטורקי ואוניברסיטת מוסטפא כאמל באנטקיה.

כתובות

החפירות באללח' הנפיקו כ-500 טקסטים כתובים, בעיקר משכבה VII (תקופת הברונזה התיכונה) ושכבה VI (תקופת הברונזה המאוחרת). נדרש לבצע מחקר השוואתי עם הטקסטים שנמצאו במארי ובאוגרית. פסלו של אד-רימי כלל מידע אוטוביוגרפי על חייו כאדם צעיר, עלייתו לשלטון ומלחמותיו. הפסל נמצא במוזיאון הבריטי. בנוסף, נמצאו טקסטים כתובים באכדית אשר מכילים מידע אסטרולוגי, אך בעיקר מידע על המשפחה השלטת, הכנסותיה ומסמכים מינהלתיים המתעדים את זרימת הסחורות לתוך הארמון ואל מחוצה לו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

1937 במדע

ערך מורחב – 1937

אבא-אן הראשון

אַבָּא-אָן הָרִאשׁוֹן (מופיע במחקר גם בשמות אַבָּא-אֵל ואַבָּאֵל; מלך בין השנים 1720-1750 לפנה"ס לערך, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה המלך הרביעי בשושלת ממלכת ימחד, שמרכזה היה בעיר חלב. הוא ירש את אביו חמורבי הראשון.

איוב

אִיּוֹב הוא דמות מקראית, אשר סיפורו האישי מסופר בראשית ספר איוב בפרקים א'-ב', המהווים פתיחה לספר, ובסופו בפרק מ"ב, ז'-י"ז. מסופר עליו כי "הָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע." בתלמוד הבבלי מובאת דעה לפיה: "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה."

אירקטבום

אירקטבום (מלך בין 1675–1650 לפנה"ס לערך, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה המלך השביעי בשושלת ימחד האמורית, שמרכזה שכן בעיר חלב שבסוריה. הוא ירש את אביו, המלך ניקמי-אפוח.

המוזיאון הארכאולוגי של האטיי

המוזיאון הארכאולוגי של האטיי (בטורקית: Hatay Arkeoloji Müzesi) הוא מוזיאון לארכאולוגיה השוכן בעיר אנטקיה, עיר הבירה של חבל האטיי שבטורקיה. המוזיאון ידוע באוסף הפסיפס הגדול של ממצאים מהתקופות הרומית והביזאנטית.

חורים

החורים הם עם שחי בצפון מסופוטמיה החל משנת 2500 לפנה"ס לערך בתקופת הברונזה הקדומה. היעלמם של החורים התרחש בסוף תקופת הברונזה המאוחרת בסוף המאה ה-13 לפנה"ס לערך. ההערכה הרווחת היא שמקור העם הוא בקווקז. מרכזם היה באזור שנקרא סורבטו באזור צפון החידקל ובאזור נהר החבור. לאחר מכן הקימו החורים מספר ממלכות קטנות בצפון מסופוטמיה וסוריה. הממלכה הידועה ביותר שלהם נקראה ממלכת מיתני. החורים נזכרים בתעודות אכדיות, תעודות שנמצאו באל-עמארנה, באוגרית, בחתושש ובתל תענך שבעמק בית שאן, בתעודות שנכתבו בחורית במארי, וכן במקרא.

חתושיליש הראשון

חַתוּשִילִיש הראשון ( וגם חתושילי הראשון. שמו המקורי היה לַבַּרְנַש השני) היה מלך החתים בין השנים 1650 - 1620 לפנה"ס. הוא היה המלך הראשון אשר קבע את בירתו בעיר חתושש לאחר כיבושה והריסתה עד היסוד בידי אניתש כמאה שנים לפני כן. עד אותה תקופה שמשה העיר נשש כבירת החתים. הוא היה המלך החתי הראשון שהשאיר אחריו טקסטים כתובים. לפניו היה מלך נוסף בשם לברנש או (לברנה) הנקרא לברנש הראשון, המופיע ב"תעודת תֶלֶפִּנוש".

מיד עם העברת הבירה לחתושש שינה לברנש השני את שמו לחתושיליש כמעשה המסמל תקופה חדשה במלכותו (פירוש השם חתושיליש הוא: "איש חתושש"). הוא נחשב למייסד הממלכה החתית הקדומה. על פי המסורת של מלכי החתים, מוצא משפחת המלוכה היא בעיר כושרש (או כּושַרֶה) שמקומה היה ברכסי האנטי-טאורוס, בין נהר פרת ונהר ההליס (קיזיל אירמק). עיר זאת הייתה גם עירו של פיתחנש אבי של אניתש. ההיסטוריון איתמר זינגר מעלה את שתי השערות בנושא זה, הראשונה שהמשפחה המלכותית חזרה לעיר מוצאה בתקופת האופל שלאחר שיקעתה של העיר כנש, או שהיה כאן ניסיון ליצור קשר תעמולתי בין אניתש לבין חתושיליש הראשון. אין במסמכים שנמצאו הסבר להעברת המרכז השלטוני לחתושש.

מסמכים רבים הגיעו לידי החוקרים מתקופת שלטונו של לברנש השני, והמפורסמים שבהם נמצאו בשנת 1957 בצורת טבלאות חרס רשומות בשפה האכדית והחתית העוסקות בהרחבה בשש משלושים שנות מלכותו. מהטבלאות אנו למדים שבנוסף לכינוי "מלך חתושש" הוא לקח לו גם את הכינוי "מלך כּושרש", לזכר בירת החתים הקדומה, עוד לפני כיבוש העיר נשש.

לברנש השני נודע כמלך לוחם ורבים מהחוקרים מאמינים על סמך הטבלאות הללו שלברנש השני הגיע בכיבושיו עד הים השחור: בשנתו הראשונה הרס סופית את "זַלפּהַ" מצפונה של חתושש ויריבתה הגדולה. בשנה השנייה למלכותו יצא לברנש למסע כיבושים בסוריה והרס את העיר אללח' והסיר את שושלת המלוכה מבית ימחד שנוסדה על ידי ירים-לים מלך אללח'. בשנה השלישית נלחם בממלכת אַרְזַוַה (לימים לידיה) במערב אנטוליה. העדרו הביא להתקפת החורים ממזרח על הממלכה, ולכן נאלץ להעביר את שנתו החמישית למלחמות בדרום-מזרח אנטוליה. הוא כבש את הערים החוריות החשובות חשום, אורשו וחחום. בתיאור הכיבוש מופיע אזכור בו מציין חתושיליש הראשון שאיש לא חצה את הפרת לפניו, פרט לסרגון מאכד, שמלך במאה ה-24–23 לפנה"ס. הוא מציין שסרגון לא שרף את העיר, ואילו הוא, חתושיליש, החרים את העיר עבור אל הסער של השמים. בתיאור שלו הוא נלחם בחחום בשנה החמישית למלכותו, שלוש פעמים נלחם על שעריה, הרס אותה ואת רכושה הביא לחתושש. בתיאור השלל הוא מציין שני צמדי עגלות עמוסות כסף, מרכבת פריון, אייל אחד מכסף, ספינה אחת עם חרטום מצופה זהב. הוא מציין שהוא שחרר את העבדים והשפחות של העיר ומסר אותם לאלת השמש. הוא מספר ששרף את העיר באש, ואת העשן הראה לאל הסער, את המלך רתם לעגלה.לצורך המלחמה בחחום, ביקש חתושיליש הראשון את עזרתו של תוניפ-תשוב, מלך על ממלכה בשם טיקונני , שהיה לה כנראה גבול עם חחום, והן היו כנראה עוינות אחת לשנייה.חתושיליש הראשון ידוע גם בזכות בניית המבצר המתנשא על הצוק מעל לעיר חתושש. הוא נחשב גם למחוקק ולמכונן של הממשל והמנהל של הממלכה החתית.

ימחד

יַמְחַד (גם ימח'ד) הייתה ממלכה שמית עתיקה, שמרכזה שכן בעיר חַלַבּ, כיום בשטחה של סוריה. היא צמחה בסוף המאה ה-19 לפנה"ס ונשלטה על ידי מלכי שושלת בית ימחד, שהתבססו על צבא ודיפלומטיה כדי להרחיב את ממלכתם. מתחילת הקמתה, הייתה הממלכה נתונה למאבקים עם שכניה: מארי, קטנה, ואשור. פעולותיו של מלכה השני, ירים-לים הראשון, הפכו את הממלכה לכוח החזק ביותר במרחב הסורי באותה עת. באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, נשלט רוב שטחה של סוריה, למעט דרומה, על ידי ממלכת ימחד, אם בשליטה ישירה או דרך ממלכות וסאליות. הממלכה שלטה על מערבה, צפונה ומזרחה של סוריה במשך קרוב למאה חמישים שנה. הייתה לימחד גם השפעה על ממלכות קטנות במסופוטמיה, על גבול ממלכת עילם. הממלכה נכבשה על ידי החתים, שהרסו את חלב. בהמשך שוקמה ימחד בחלקה, ובמאה ה-16 לפנה"ס סופחה לממלכת מיתני.אוכלוסייתה של ימחד הייתה בעיקרה אמורית, והייתה בעלת תרבות האופיינית לתקופת הברונזה בסוריה. הממלכה כללה גם אוכלוסייה חורית, שהתיישבה בה והשפיעה על תרבותה. הממלכה שלטה על נתיבי מסחר בינלאומיים רבים שפעלו בין אזור איראן של היום ממזרח, ואזור התרבויות האגאיות במערב. בימחד התקיים פולחן לאלים מהמיתולוגיה השמית הצפון-מערבית. הבירה חלב נחשבה לעיר קדושה גם בערים אחרות בסוריה, והייתה מרכז לפולחן האל הדד, שנחשב לאל הראשי בצפון סוריה.

ירים-לים

האם התכוונתם ל...

ירים-לים השלישי

ירים-לים השלישי (נכתב גם ירימלים; מלך בין השנים 1650–1625 לפנה"ס לערך, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה המלך השמיני בממלכת ימחד האמורית, שמרכזה שכן בעיר חלב שבסוריה. הוא ירש את המלך אירקטבום.

ירים-לים מלך אללח'

ירים-לים (מלך בין 1735 לפנה"ס לערך ועד אחרי 1700 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה מלך אללח' ובנו של חמורבי הראשון מלך ימחד. המלוכה על אללח' ניתנה לו על ידי אחיו, המלך אבא-אן הראשון מימחד. ירים-לים הקים באללח' ענף משני לשושלת בית ימחד, שהתקיימה עד לכיבושה של אללח' על ידי המלך החתי חתושיליש הראשון בשנת מלכותו השנייה, במחצית השנייה של המאה ה-17 לפנה"ס.

כיזוואתנה

כִּיזוּוַאתנַה הייתה ממלכה עתיקה שהתקיימה באנטוליה באלף השני לפנה"ס. הממלכה שכנה באזור הררי בדרום-מזרח אנטוליה, ליד מפרץ איסכנדרון בטורקיה של היום. שטח הממלכה הקיף את הרי הטאורוס ואת נהר ג'ייהאן. מרכז הממלכה היה בעיר הקדושה כּוּמַני (Kummanni), ששכנה באזור ההררי. בתקופה מאוחרת יותר אזור זה היה ידוע בשם קיליקיה.

כתב יתדות

כתב יתדות (בלעז: כתב קוניפורמי) הוא שיטת כתב קדומה שהייתה נפוצה באזור מסופוטמיה. סימני הכתב מורכבים מטביעות יתד (מכאן שמו) העשוי ממקל שנלחץ על לוחות חומר (טיט רטוב) ויצרו סימנים שונים המורכבים משילובים שונים של סימני יתדות. הלוחות נשרפו והוקשו ויצרו לוחות חרס. שיטת הכתב הייתה כתב הברתי שכל אות בו מציינת הברה שונה. כך, למשל, הסימן גל יכול לציין מילה שנהגית כך, אבל כחלק ממילה שימש כהברה שנקראת כך בתוך המילה.

השפה האוגריתית נכתבה בכתב יתדות אחר, האלפבית האוגריתי, שהיה אבג'ד.

ניי (עיר מדינה)

נִיִי (במכתבי אל-עמארנה התעתיק הוא נִיִ) הוא שמה של עיר עתיקה ששכנה באלף השני לפנה"ס באזור סוריה של היום ליד נהר האורונטס. העיר מוזכרת במקורות מהעת העתיקה ובהם מכתבי אל-עמארנה.

העיר מוזכרת באנלים מימי המלך המצרי אמנחותפ השני שמלך במחצית המאה ה-15 לפנה"ס. אמנחותפ יצא לשלושה מסעות כיבוש לכנען ולצפון סוריה. במסעו השני (שהוא מכנה הראשון), עלה לאורך דרך הים והגיע לבקעת הלבנון משם המשיך ל"ארץ ניי", והגיע לאוגרית. הוא חצה את האורונטס ליד קטנה וחזר בחזרה באותו מסלול.. הטקסט מציין שמלכה ואנשיה של ניי דברו עם שלום עם אמנחותפ. העיר מוזכרת גם בכתובת המופיעה על גבי פסלו של המלך אִדרימי, שליט אללח' המספרת על קורות חייו. המלך מלך במאה ה-15 לפנה"ס, ועל פי הכתובת הוא היה שליט גם של ניי.ניי מופיעה במכתבי א"ע 53 ו-59. השם מופיע בתכתובת של מושלי המדינות הקטנות שבסוריה שהיו בחסות מצרים. מסות הכיבוש של שופילוליומש השני המלך ש האימפריה החתית, עוררה את חשש המדינות. הם רצו להישאר בחסות מצרית, בזמן שעזירו שליט ממלכת אמורו ואתגמה שליט קדש רצו לעבור לחסות חתית. מכתב א"ע 53, הוא מכתבו של אכיזי מושל קטנה לאמנחותפ הרביעי, הוא מספר לו את מה שקורה ומבקש את עזרתו. במכתבו מוזכרים מספר שליטים הרוצים להישאר האמנים למצרים. אחד השליטים הוא מלך ארץ נִיִי.

מכתב א"ע הוא מכתבם של תושבי תוּנִיפּ למלך מצרים. הם מתלוננים שעשרים שנה כתבו למלך ולא קיבלו עזרה והמלך לא עשה דבר, למרות מעשיו של עזירו שנכנס לצומור ועשה בה כרצונו. הם מספרים שעזירו עשה להם בדיוק כמו שעשה לניי, והעיר בוכה. ממכתב זה עולה שעזירו כבש את ניי.

ניקמי-אפוח

ניקמי-אפוח (מופיע גם בשם ניקמפה; מלך בין השנים 1700–1675 לפנה"ס לערך, על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה המלך השישי בממלכת ימחד האמורית, שמרכזה שכן בעיר חלב שבסוריה. הוא ירש את אביו, המלך ירים-לים השני.

סותו

סוּתוּ (Sutu) היו שבטים נוודים שחיו במסופוטמיה. הם מוזכרים לראשונה במחצית השנייה של המאה ה-18 לפנה"ס בעת הופעתם בגבולות בבל בתקופתו של חמורבי. הסותו מוזכרים בתעודות מארי ביחד עם בני ימין. הם חיו בתקופתם של החבירו. לעיתים שימש השם סותים ככינוי כללי לנוודים או לשכירי חרב ממוצא נוודי.הסותו מופיעים גם בכתובתו של אד-רימי מלך אללח' המופיעה על פסלו. על פי הכתובת הסותו שכנו במדבר באזור סוריה הצפונית.

במכתבי אל עמרנה הסותו מוזכרים שש פעמים. על פי מכתבים אלה הסותו סיכנו את הדרכים שבין אשור למצרים. במכתב 169 מתלונן בן עזירו מלך ממלכת אמורו על הנזק לממלכה בעקבות מעצרו של אביו במצרים בכותבו " וכל הארצות וכל חיילי הסותו אמרו כך,

"עזירו איננו יוצא מארץ מצרים". ועתה הסותו עוזבים את הארצות ומודיעים לי שוב ושוב אביך יושב במצרים, ואנחנו נצא אליך למלחמה".במכתב 292 מתלונן מושל גזר 'פחי' על אנשי הסותו בכותבו "הייתי לכלי נחושת בגלל אנשי הסותו".

הסותו מופיעים גם במכתבים נוספים המזכירים אותם ואת החבירו גם יחד, במכתב 195 פוקד "ביריאווזה" (בריוז) מושל מקומי מכֻּמִדֻ/דמשק שבאזור סוריה את צבאו והוא מתייחס ל״חבירו שלי״ וה״סותו שלי״. מושל אחר בשם "דַגַנתַכַּלַ" פונה במכתב 318 למלך מצרים ומבקש "הצילני מהאויבים העזים מידי החבירו השודדים, ומידי הסותו הצילני, המלך הגדול אדוני".במכתב מס' 16 פונה אשורבלט מלך אשור לאמנחותפ הרביעי ובין היתר כותב " [אתה תוהה] ששליחיך התמהמהו אליך, הסותו מדריכיהם מתו. עד שכתבתי ועד שהובאו אלי סותו - מדריכים (אחרים), [עיכב]תי אותם"במכתבים 123-122 מתלונן רִבּהַדַּ מושל גבל למלך מצרים על פּחֻרַ נציב מצרי ששלח את הסותו והם הרגו את השִרדַנֻ.הידיעה האחרונה על הסותו מופיעה במאה ה-8 לפנה"ס בתקופתו של סרגון מלך אשור.

סרה-אן

סרה-אן (נכתב גם סראן, וגם סרה-אל; מלך בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה נסיך מימחד, וייתכן ומלך בחלב לאחר רציחתו של המלך החתי מורשיליש הראשון.

עמק אמוק

עמק אָמוּק (או אמיק; בטורקית: Amik Ovası; בערבית: الأعماق) שוכן בחלקה הדרומי של טורקיה בחבל האטיי, בקרבת העיר אנטקיה (העיר העתיקה אנטיוכיה). העמק ידוע באתרים הארכאולוגים הרבים השוכנים בו. העמק, המכונה גם "מישור אנטיוכיה", מוקף בהרים ושטחו הוא כ-500 קמ"ר. לעמק צורה של משולש כאשר בחלקו העליון של המשולש שוכנת במערב העיר אנטקיה, בדרום-מזרח העיר ריהנלי (Reyhanli) ובצפון העיר קיריהן (Kirikhan).

את העמק חוצה נהר האורונטס. המגיע מלבנון ונשפך לים ליד אנטקיה. שיטפונות נהר האורונטס הביאו לעמק אדמת סחף, שהפכו אותו לעמק פורה. במרכז העמק שכן בעבר אגם אנטיוכיה (אגם אמיק) . אגם זה, ששטחו היה בין 350-300 קמ"ר, נוצר כנראה במשך כ-3,000 שנים ממימי השיטפונות של נהר האורוטס, שהביא לעקירת יישובים בשטח בו נוצר. האגם שימש כמקור חשוב של דגים וצדפות לתושבי האזור. האגם יובש באמצע המאה ה-20 בין שנות ה-40 לשנות ה-70.

האתרים העיקריים בסדרת האתרים בעמק הם תל ג'ודאידה (Tell Judaidah) ותל טאיינאט. אתרים אלה היו מיושבים מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה הביזנטית. אתר נוסף הוא אללח', שהיה מיושב מתקופת הברונזה הקדומה ועד תקופת הברונזה המאוחרת וכן גם תל דהאה (Tell Dhaha), השוכן בצמוד לתל ג'ודאידה וקשור אליו. בשנות ה-30 של המאה ה-20 נערכו בעמק סקרים ארכאולוגים על ידי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו ועל ידי הארכאולוג הבריטי ליאונרד וולי. המכון של אוניברסיטת שיקגו חזר וביצע בין השנים 2005-1995 סקרים ארכאולוגיים מקיפים של האתרים הארכאולוגים בעמק.

תל טאיינאט

תל טאיינאט (בטורקית: Tell Tayinat Höyüğü; בעברית נקרא גם תל תעינת) הוא אתר ארכאולוגי, תלולית נמוכה, על גדתו הצפונית-מזרחית של נהר האורונטס, במקום שבו הנהר פונה מערבה. התל שוכן בנפת האטיי בדרום טורקיה, כ-25 ק"מ צפונית-מזרחית לאנטקיה, בצידו הדרום מערבי של עמק אמוק, כ-800 מטר מתל עטשאנה, האתר שבו שכנה העיר העתיקה אללח'. ייתכן והאתר הוא שריד של העיר כַלְנֵה, המוזכרת בספר בראשית כאחת הערים שנוסדו על ידי נמרוד בממלכתו "בארץ שנער". שמה של עיר זו מופיע גם בספר ישעיהו: "הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.