אלכס ליבק

אלכסנדר (אלכס) ליבַק (נולד ב-23 ביוני 1944) הוא צלם ישראלי, המתעד את החברה הישראלית דרך צילום ישיר, שאינו מבוים. במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 פרסם ליבק תצלומיו במדורים קבועים בעיתונים "חדשות" ו"הארץ", אשר תרמו לביסוסו של הצילום כמדיום פובליציסטי. על יצירתו זכה בשנת 2005 בפרס ישראל בצילום. תצלומיו ממשיכים להתפרסם בהארץ.

אלכס ליבק
Alex Levac2
לאום ישראלי
תחום יצירה צילום

ביוגרפיה

אלכס ליבק נולד בתל אביב בשנת 1944. אביו, משה ליבק, עלה לארץ ישראל בשנת 1922 והקים עסק לטקסטיל[1] ליבק למד בבית הספר תל נורדאו, ואחר כך בתיכון עירוני ה'. בגיל 15 או 16 קיבל את מצלמתו הראשונה, מצלמת בראוני (Brownie), מידי אביו, שהיה צלם חובב ונהג לצלם חיילים בריטים ולפתח את התצלומים בחדר חושך ארעי בחנות למזכרות שהייתה לו בצומת קסטינה (מלאכי).[2]

בשנת 1967 סיים לימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום לימודיו נסע על סיפון האונייה "תיאודור הרצל" לתקופה בת כתשעה חודשים בברזיל. בברזיל התלווה לאנתרופולוג בשם אנטוניו סוארס Antonio Suarez והחל לתעד כצלם חובב את התושבים המקומיים ואת סביבתם. לאחר תשעה חודשים עבר ללונדון, שם למד בבית ספר לצילום.[3] בלונדון עבד כצלם ב־BBC, בעזרת אחד המורים שלו. ב־1971 שב לברזיל. במהלך שנות ה־70 נדד בין ריו דה ז'אנירו לבין לונדון פריז ולוס אנג'לס, באנגליה הציג תערוכה על חיי היום-יום בעיירה וולברטון ובלונדון תיעד את מהפכת הפאנק ברוק הבריטי ואת תופעת ה"Skinheads" במגרשי הכדורגל. בהוליווד עבד במשך שנתיים כצלם סטילס בסרטים. באוניברסיטת ברקלי הציג תערוכה על חיי האינדיאנים באמזונאס. בסן פרנסיסקו בגלריה Zuny הציג תערוכה של תצלומי רחוב מברזיל.

ליבק חזר לישראל למלחמת יום הכיפורים אך לא גויס. ב-1981 הגיע ליבק עם אשתו, אמנית פלסטית במקצועה, לאשקלון, כדי לתעד את פרויקט שיקום השכונות. הוא נעזר בשירותי המעבדה של סטודיו לצילום חתונות תמורת צילום שתי חתונות בשבוע. באותה שנה החל לעבוד עם רינו צרור בעיתון "אנשים" וביחד איתו עבר ל"חדשות".

באפריל 1984 צילם את תמונת "קו 300", שפורסמה בעיתון "חדשות" בה נראים שני אנשי שב"כ מובילים את אחד מחוטפי קו 300, כשהוא עדיין בחיים. התצלום עורר את פרשת קו 300. כאשר "חדשות" נסגר ב־1993, עבר ליבק ל"הארץ" והפך לחבר קבוע במערכת. ב"הארץ" מפרסם ליבק את המדור הצילומי "הארץ שלנו" והמדור "המאה ה־21". בנוסף צילם ל"הארץ" בשנת 2005 סדרה של תמונות שמתעדות את העוני בישראל. בשנת 2003 הוענק לליבק "פרס משרד החינוך והתרבות לצילום". בשנת 1993 הוענק לליבק פרס על שם ריטה פורצקי לצילום מטעם מוזיאון תל אביב לאומנות. בשנת 2013 הוענק לליבק פרס מוזיאון ישראל על מפעל חיים.

ב-2010 פוטר ליבק מעיתון "הארץ", כשנתיים לפני מועד יציאתו לגמלאות,[4] אך ממשיך לעבוד עבור העיתון.

פרסם חמישה ספרי צילום: "עין לציון" בעריכת דוד טרטקובר, "סרנדה תל אביבית" (שירים של אלתרמן וצילומים של ליבק), "הארץ שלנו" ו"כמו כלב" בהוצאת "כתר" (שכולו תצלומים של כלבים) ו-"ישראל: המאה העשרים ואחת".

ליבק מרצה במכללה חברתית כלכלית ומלמד קורסי צילום רחוב וצילום דוקומנטרי יחד עם פליקס לופה.

ליבק הוא חבר מרצ, בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצב ברשימתה במקום ה-100, בבחירות לכנסת העשרים במקום ה-101, ובבחירות לכנסת העשרים ואחת הוצב במקום 97.

היה בן זוגה של שרי אנסקי, ולבן בן משותף חיים, במרץ 2014 נפרדו השניים.

בשנת 2014 הוצגה תערוכת צילומים נדירים בהם אלכס מתעד את חייהם וסביבתם הטבעית של ילדים חולי סרטן, בשיתוף עמותת חיים.

ב-22 בדצמבר 2014 עוכב לחקירה במשך שעות אחדות, יחד עם העיתונאי גדעון לוי, בחשד של הפרת צו אלוף (על כניסתם לכפר בשטח A) והעלבת חייל.[5]

המשפט

ליבק עמד במרכזו של דיון משפטי תקדימי שעסק בהתנגשות שבין חופש היצירה לפגיעה בפרטיות. בשנת 2002 נתבע ליבק על ידי אדם חרדי שצולם על ידו במקום ציבורי על רקע תמונת פרסומת של נערה בלבוש נועז. הוא איים על ליבק לבל יצלמו אך ליבק השיב כי הצילום הוא לצורך פרטי ולא יפורסם. כעבור זמן פורסמה התמונה במדורו של ליבק "הארץ שלנו" בעיתון "הארץ". האיש תבע את ליבק על פגיעה בפרטיותו וברגשותיו. בית משפט השלום בתל אביב מצא את ליבק אשם בהפרת פרטיותו, שכן לפי נסיבות התובע היה בפרסום התמונה כדי להשפילו או לבזותו בעיני החברה שאליה הוא משתייך. היא הטילה על ליבק ועל "הארץ" סכום פיצויים בסך 20,000 ש"ח.[6]

ליבק ו"הארץ" ערערו על פסק הדין, אשר לטענתם יעקור את אומנות הצילום העיתונאי, שכן מעתה הוא יחייב צלמי עיתונות לתת את הדין על ביזיונו של אדם שצולם על ידם. בשנת 2006 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעורם וביטל את תשלום הפיצויים.[7] בפסק דינו כתב השופט כי התובע היה מודע לאופיו של המקום והוא שהה בו מתוך בחירה חופשית, ולכן היה עליו לקחת בחשבון את ההשלכות של מעשהו. התובע ערער על פסק הדין בבית המשפט העליון, ובשנת 2008 ביטלו שופטי בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והותירו את תשלום הפיצויים על כנו. השופטים נמנעו מדיון עקרוני בנושא עצמו ואת החלטתם לקבל את ערעורו של התובע תלו בהפרת הבטחתו של ליבק לתובע שלא יפרסם את התצלום.[8]

פרס ישראל

אלכס ליבק זכה בפרס ישראל לצילום לשנת 2005 התשס"ה. בנימוקי השופטים נאמר: "אין עוד צלם כאלכס ליבק המעורה כל כך בחוויה הישראלית. הוא ניחן במחויבות ומשמעת, ראיה מקורית ונוקבת, לעיתים אירונית של המציאות הישראלית על המובלעות הנידחות שלה. ליבק מצלם מתוך חירות מחשבתית ואמפתיה ומתוך התבוננות פואטית במחוות הרגעיות של המתרחש ברחוב הישראלי".

אף על פי שאלכס ליבק ידוע בהשקפותיו אנטי-ממסדיות הוא הגיב בהתרגשות על קבלת הפרס ואמר: "אמנם הפרס הזה ניתן על ידי הממסד אבל לא הממסד קובע מי יקבל אותו. מי שישב בחבר השופטים אלו אנשים שאני מאוד מעריך".

ספריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שגיא גרין, החייל אלכס ליבק, באתר הארץ
  2. ^ עידו גנוט, "ארכאולוג ההווה - ראיון עם אלכס ליבק" - באתר הצילום הישראלי MegaPixel ‏
  3. ^ כיום - London College of Communication
  4. ^ רועי ברק, ‏צלם העיתונות אלכס ליבק: "אני מפחד להסתכל על הפנסיה שלי", באתר גלובס, 22 בינואר 2012
  5. ^ גדעון לוי עוכב לחקירה לאחר שנכנס ללא אישור לשטח פלסטיני, באתר גלי צה"ל, 22 בדצמבר 2014
    גדעון לוימי יורק על מי, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2014
  6. ^ א (ת"א) 199509/02 מנשה דרור צדיק נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואחרים, ניתן ב-22 בינואר 2004
  7. ^ ע"א (ת"א) 1974/04 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואחרים נ' מנשה דרור צדיק, ניתן ב-29 ביוני 2006
  8. ^ רע"א 6902/06 מנשה דרור צדיק נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואחרים, ניתן ב-13 באוגוסט 2008
23 ביוני

23 ביוני הוא היום ה-174 בשנה (175 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 191 ימים.

אהוד יתום

אהוד יצחק יתום (נולד ב-26 בספטמבר 1948) הוא לשעבר מבכירי השב"כ, חבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת ה-16.

יתום נולד וגדל בשכונת עין התכלת בנתניה. בשנת 1966 התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת מטכ"ל. יתום עבר טירונות צנחנים ולאחר מכן מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. לאחר תום המסלול השלים קורס קציני חי"ר בהצטיינות. בהמשך עבר לסיירת צנחנים והשתחרר מצה"ל בשנת 1971. לאחר מכן התגייס לשב"כ בו שירת שנים רבות ושימש במספר תפקידים בולטים ובכירים בו, בין השאר כראש אגף המבצעים. במהלך תפקודו כראש אגף המבצעים התפרסם בפרשת פרשת קו 300 במהלכה הרג שני מחבלים בשטח ללא משפט ומסר מאוחר יותר עדויות שקר בנושא. יתום כיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת ה-16.

בגילגול הזה

בגילגול הזה הוא אלבום הסולו ה-7 של הזמר והמוזיקאי הישראלי שלום חנוך, שיצא במרץ 1991.

עם יציאתו זכה האלבום להצלחה מסחרית גדולה וכמה משיריו הפכו ללהיטים בשעתם: "ככה וככה", "בגילגול הזה" ו"בדיוק כמוך" המתייחס ליחסי ישראל והפלסטינים.

חנוך כתב והלחין את כל שירי האלבום, למעט שני שירים ("ויקטוריה" ו"אומרים שבלי") שנכתבו על ידי מאיר אריאל.

בקולות רקע השתתפו בנות מקהילת "העבריים מדימונה"

את עטיפת האלבום עיצב וצייר המעצב יוסי רום.

דוד רובינגר

דוִד רוּבִּינגֶר (29 ביוני 1924 - 2 במרץ 2017) היה צלם עיתונות ישראלי, חתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשנ"ז.

ה'תשס"ה

ה'תשס"ה (5765) או בקיצור תשס"ה

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-16 בספטמבר 2004

, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 2 באוקטובר 2005

.המולד של תשרי חל ביום שלישי, 19 שעות ו-287 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג הז, היא מעוברת, ואורכה 382 ימים.זו שנה רביעית לשמיטה, ושנת 8 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 25 במחזור השמש ה-206.שנת ה'תשס"ה היא שנת 1,936 לחורבן הבית, ושנת 2,316 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשס"ה 57 שנות עצמאות.

האיטי

רפובליקת האיטי (בצרפתית: République d'Haïti, בקריאולית האיטית: Ayiti) היא מדינה במערב האי היספניולה שבאיי הודו המערבית, הנקראים גם האיים הקריביים. במזרחה היא גובלת ברפובליקה הדומיניקנית.

בירתה ועיר הנמל הראשית בה היא פורט-או-פרנס. רוב שטחה הררי ומאוכלס בצפיפות וגודלה כ-27,750 קילומטר רבוע. כלכלתה מושתתת על חקלאות (קנה סוכר, קסאווה, אורז, קפה וקקאו) ועל תעשייה קלה. בשנת 2015 מנתה אוכלוסיית המדינה כ-10.5 מיליון תושבים, רובם קתולים.

היום (עיתון ישראלי)

היום היה יומון ישראלי, בטאונה של מפלגת גח"ל שהתקיים בין השנים 1965–1969.

המקרה והטעות

המקרה והטעות הוא אלבום הסולו ה-12 (ה-11 בעברית) של היוצר והזמר שלום חנוך, שיצא במרץ 2015. האלבום עובד והופק מוזיקלית על ידי שלום חנוך, משה לוי ולואי להב.

הסינגלים שיצאו מן האלבום היו "תמיד זה עכשיו" ו"אנשים" (שבוצע לראשונה בהופעת "חיות לילה" במועדון הבארבי ולאחר מכן באולפן התוכנית "גב האומה"). לסינגל "תמיד עכשיו" צולם קליפ בבימויו של הבמאי ואמן הווידאו יואב כהן. לסינגל "אנשים", בתוספת השירים "פחדתי (היפותזה)" ו"חרש נושבת", צולמו קליפים בבימויו של הבמאי והעורך עודד פרבר.

בעקבות האלבום יצא שלום חנוך לסיבוב הופעות ארצי, בין השאר במועדון הזאפה, מועדון הפורום בבאר שבע ובפסטיבל ישראל.

עטיפת האלבום צולמה על ידי אלכס ליבק, ועל פי דברי שלום חנוך, מדובר בשחזור סצנה מאחד מסרטי פדרו אלמודובר.

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

חיבוקים שבורים

חיבוקים שבורים (בספרדית: Los Abrazos Rotos) הוא סרט קולנוע משנת 2009 שכתב וביים פדרו אלמודובר, והכוכבת הראשית שלו היא פנלופה קרוז.

הסרט עוסק במשולש רומנטי בהשתתפות במאי, שחקנית מתחילה ומפיק, המתרחש על רקע צילומו של סרט. סצנות הסרט מתרחשות במשולב בשנת 1992, בשנת 1994 ובהווה (שנת 2008).

עאידה

עאידה (ערבית: مخيم عايده‎) הוא מחנה פליטים פלסטינים מצפון לבית לחם בסמוך לקבר רחל.

עזמוט

עזמוט היא עיירה פלסטינית בנפת שכם במזרח הגדה המערבית, הממוקמת חמישה ק"מ צפונית מזרחית לשכם וכ-500 מטר מדרום מערב להתנחלות אלון מורה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, העיירה מנתה 3,216 תושבים באמצע שנת 2016.

פרויקט ספרות זולה

ספרות זולה היא חוברת קומיקס אלטרנטיבית שיצאה לאור תחת "הוצאת הברווז", ביוזמתו של דודו גבע (שבוע לפני מותו בפברואר 2005) ועופרה רודנר.

פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום

פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום הוא פרס המוענק על ידי מוזיאון ישראל אחת לשנתיים לאמן/אמנית שהקדישו ממיטב שנותיהם לפעילות אמנותית וחינוכית בתחום הצילום, שלה נודעה השפעה בזירת התרבות המקומית.

פרשת קו 300

פרשת קו 300 או פרשת השב"כ היא פרשה שהתרחשה ב-1984 ונמשכה כשנתיים וחצי, שתחילתה בחטיפת נוסעי אוטובוס על ידי מחבלים פלסטינים כבני ערובה לצורכי מיקוח ושחרורם בפעולה צבאית בה נהרגה אחת מנוסעות האוטובוס, והמשכה בחקירה ממושכת של אנשי השב"כ שהרגו שני מחבלים לאחר תפיסתם ושיקרו בעדותם באשר לנסיבות המוות. הפרשה הביאה למשבר חמור בשב"כ וביחסיו עם גורמים ממשלתיים אחרים, ולפרישת ראש השב"כ ובכירים נוספים.

בעלי התפקידים בעת החטיפה היו: ראש הממשלה יצחק שמיר, שר הביטחון משה ארנס, הרמטכ"ל משה לוי, קצין חי"ר וצנחנים ראשי יצחק מרדכי, מפקד סיירת מטכ"ל שי אביטל, ראש השב"כ אברהם שלום, וראש אגף המבצעים בשב"כ אהוד יתום.

צילום רחוב

צילום רחוב הוא סוגת צילום שבה מצולמות סיטואציות אקראיות במקומות ציבוריים. צילום הרחוב מציג לעיתים נקודת מבט אירונית של הסיטואציה, מציג אותה מנקודת מבט לא שגרתית או מוציא אותה מהקשרה הרגיל. בצילומים אלה, בהם לצלם אין שליטה על המתרחש, ואף לא על התאורה במקום, יש חשיבות רבה לתזמון הרגע המכריע בו תצולם התמונה האופטימלית.

אף שמעורבות הצלם בצילום הרחוב מינימלית, הרי שלנקודת מבטו יש חשיבות רבה. בהקדמה לספרו הארץ שלנו, המאגד צילומי רחוב של הצלם אלכס ליבק, כתב ליבק: "לא די במצלמה שתוצב בפינת רחוב ותצלם כל חמש שניות באקראי את מה שחולף על פניה. חייב לצאת משהו מתוך נשמתו של הצלם, מוחו, אישיותו, תמונת העולם הפרטית שלו. אין שני צלמים שיראו התרחשות אחת באותו אופן...".

קו 300 (תצלום)

"קו 300" הוא תצלום עיתונות שצילם אלכס ליבק בשנת 1984 שחשף את הרג המחבל בידי אנשי השב"כ במה שנודע כ"פרשת קו 300".

שרי אנסקי

שרי אנסקי (נולדה בירושלים ב-1957) היא עיתונאית, בשלנית ומחברת ספרי בישול ישראלית.

תצלום בזק

תצלום בזק, הנקרא גם סנפשוט (באנגלית: snapshot), מוגדר כתצלום שנעשה באופן ספונטני ומהיר, בדרך כלל ללא כוונה אומנותית או עיתונאית. מקור הביטוי באנגלית הוא מונח מעולם הציד - snap shot, באנגלית "ירייה מהירה".

תצלומי בזק נחשבים בדרך כלל חובבנים, ללא מיקוד או חסרי מסגרת וקומפוזיציה. נושאים טיפוסיים של תצלומי בזק הם אירועים יומיומים כימי הולדת, מסיבות, שקיעות, ילדים משחקים, תמונות קבוצתיות, חיות מחמד וכדומה.

הרעיון של צילום בזק נחשף לראשונה, באופן רחב, על ידי חברת "קודאק", שייצרה את המצלמה מדגם Brownie בסביבות 1900. "קודאק" עודדה משפחות לצלם רגעים ללא צורך בהפקת תמונות מושלמות, והפרסומת שלה עודדה את הצרכנים "לחגוג רגעים בחיים" ולמצוא "רגעי קודאק".

מסורת זו נמשכת עד היום, בעזרת מצלמות דיגיטליות פשוטות וזולות המכילות מבזק ובקרה אוטומטית של החשיפה, המיקוד ומהירות התריס, ומייצרות תמונות באיכות טובה ובצורה פשוטה.

בישראל מוכר אלכס ליבק כצלם המשתמש בין היתר בטכניקה של תצלומי בזק. צילומי הרחוב שלו, המתפרסמים מדי שבוע במדור "המאה ה-21" בעיתון "הארץ", הוגדרו על ידיו כצילומים ספונטניים, וללא קומפוזיציה מתוכננת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.