אלכסנדר רופא

אלכסנדר רופא (רופאר (רוֹיְפֶר); נולד ב-29 ביוני 1932 בפיזה, איטליה) הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים בקתדרה למדעי היהדות. מחקריו עוסקים בתולדות נוסח המקרא, תולדות הספרות המקראית ותולדות אמונת ישראל בתקופת המקרא.

אלכסנדר רופא
ענף מדעי מדעי היהדות
תרומות עיקריות
חקר תולדות נוסח המקרא
תולדות הספרות המקראית ותולדות אמונת ישראל בתקופת המקרא

תולדות חייו

אלכסנדר רוֹיְפֶר נולד ב-1932 בפיזה שבאיטליה לד"ר ג'ורג'ו (צבי גֶרְשׁ) רופאר (רוֹיְפֶר) (1900–1938), שהגיע לאיטליה מבסרביה, ולמטילדה לבית גאליקי (Gallichi), יהודייה איטלקייה. אביו היה פעיל ציוני, ולאחר כהונתו של אריה ליאונה קארפי כנציב בית"ר באיטליה, מילא האב תפקיד זה בשנתיים האחרונות לחייו. במסגרת תפקידו כנציב בית"ר באיטליה היה צבי רופאר אחראי גם על בית הספר הימי של בית"ר בצ'יוויטווקיה (Civitavecchia). בית הספר הכשיר חובלים, וצבי רופאר יזם את הקמתה של מגמת דיג ואף רכש מכספו שתי ספינות דיג.[1] לפני מותו, בקיץ 1938, ציווה לאשתו לקחת את הילדים ולעלות לארץ ישראל. בסתיו 1939 הגיעה המשפחה ארצה.

את רוב לימודיו עשה רופא בארץ ישראל: בתי ספר יסודיים בתל אביב, רמתיים, רמת-גן; ובגימנסיה "אהל שם" ברמת-גן. היה חניך ומדריך בתנועת הצופים. עבר הכשרה חקלאית בקריית ענבים. בצבא שירת בחטיבת ירושלים והשתתף במלחמת ששת-הימים. בשנת 1951 נרשם ללימודים במקרא ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. למד מקרא אצל מ"ד קאסוטו, יחזקאל קויפמן, יצחק אריה זליגמן, ש' טלמון, מאיר וייס, מ' הרן, ש"א ליונשטם; היסטוריה של תקופת המקרא עם ב' מזר, אברהם מלמט; אשורולוגיה עם חיים תדמור; לשון עברית עם נ"ה טור-סיני, י' קוטשר, ז' בן-חיים, ש' מורג; מדע הדתות עם דוד פלוסר, רי"צ ורבלובסקי. כתב עבודת דוקטור בנושא "האמונה במלאכים במקרא" בהדרכת י"א זליגמן והוסמך בשנת 1970.

מאז שנת 1959 לימד רופא במוסדות האקדמיים הבאים: האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון האוניברסיטאי בחיפה, אוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת ייל (ניו הייבן), אוניברסיטת פירנצה (איטליה), בית המדרש לרבנים של התנועה המסורתית בניו יורק, האוניברסיטה ההומאניסטית במוסקבה, היברו יוניון קולג' בסינסינטי, המכון האפיפיורי למקרא ברומא, המכון לחקר הביבליה של האבות הפרנציסקנים בירושלים, אוניברסיטת סאו פאולו (ברזיל), המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, הסמינר התאולוגי של סיציליה (פלרמו). כן הוזמן להרצאות אורח באוניברסיטאות: תל אביב, בר-אילן, רומא, פיזה, טורינו, האוניברסיטה הקתולית (מילאנו), ונציה, קטאניה (סיציליה), הסורבון (פריז), גטינגן, מרבורג וטיבינגן (גרמניה), קולומביה (ניו יורק), ברנדייס (מסצ'וסטס), אינדיאנה (בלומינגטון).

רופא פרש מן ההוראה באוניברסיטה העברית בשנת 2000 בדרגת פרופסור מן המניין. שימש פעמיים כראש החוג למקרא וכן שימש יועץ אקדמי מטעם האוניברסיטה העברית לבית הספר להשתלמות מורים בתל אביב.

בין השנים תש"םתשמ"ו ערך את סדרת המחקרים "עיונים במקרא ובתקופתו", כרכים א'–ד'. בין השנים תשנ"התשס"ט ערך את כתב העת "טקסטוס", מחקרי מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית, כרכים י"ח–כ"ד.

בשנת 1954 נשא לאישה את אסתר קֶסְלֶר. נולדו להם ארבעה ילדים ונכדים ונינים.

מחקריו

MavoMikra
ספרו: מבוא לספרות המקרא

תחום ההתמחות של אלכסנדר רופא הוא משולש: תולדות נוסח המקרא, תולדות הספרות המקראית ותולדות אמונת ישראל בתקופת המקרא. במחקריו הוא שואף לאינטגראציה של שלושת התחומים הללו, משום שכל אחד מהם נבנה מתובנות שהושגו בתחומים האחרים.

מקורה של אמונת המלאכים בישראל

ספרו הראשון האמונה במלאכים בישראל (עבודת הדוקטור) מנסה לברר עד כמה האמונה במלאכים היא ניסיון 'לתרגם' מסורות פוליתאיסטיות עתיקות אל מושגיה של אמונה באל אחד. כך למשל האל הכנעני רשף, שעדיין נזכר בשירות מקראיות, הפך לשליח של ה' ונקרא 'מלאך המשחית'; והאל 'ביתאל', הנזכר גם מחוץ לישראל, ממשיך להתגלות במקום בית-אל, אך נקרא מכאן אילך 'מלאך' סתם. זהו כנראה אחד מפניה של 'תורת המלאכים' העתיקה בישראל, בתקופת בית ראשון. שרידים של אמונה פוליתאיסטית כזו ניכרים, למשל, בתרגום השבעים לבראשית, ל"ב, ב'-ג' ולדברים, ל"ב, ח'-ט' ו-מ"ג. אך סופרים מאוחרים "תרגמו" את האלים למלאכים. המוצא הפוליתאיסטי של האמונה במלאכים מסביר את ההתנגדות לאמונה זו, התנגדות המתבטאת בעיקר בהשתקה ומאפיינת את שתי האסכולות הגדולות בספרות התורה ובספרי נביאים – האסכולה המשנה-תורתית והאסכולה הכוהנית. מהן קיבלו אחרונים בימי בית שני – קהלת והצדוקים. בד בבד צמחה בימיהם תורת מלאכים מפותחת אצל החוגים האפוקליפטיים.

נוסח המקרא

הנושא אמונת ישראל ונוסח המקרא המשיך להעסיק את א' רופא, ובמשך השנים הקדיש לכך מאמרים לא מעטים. השאלה היא, כיצד השפיעו התמורות באמונת ישראל בימי בית ראשון ובית שני על מסירת נוסח המקרא. זוהי שאלה שכבר העסיקה חוקרים בעמנו בדורות הקודמים, כגון אברהם גייגר ויצחק אריה זליגמן, והיא מהווה כר נרחב לחקירה. בין הנושאים שרופא כתב עליהם ייזכרו:

(1) תיקוני הנוסח שנעשו בגלל עיקרון ייחוד הפולחן
(2) התוספות ששולבו לכתובים כדי להטעים את מקומה של התורה
(3) ניפוי השם 'צבאות' משמו של ה'
(4) מחיקת המצבה שהייתה "שנואה על הבנים"
(5)'תיקוני האהבה', כלומר תיקונים שבאו לשלול את האפשרות שה' שונא את ישראל
(6) התיקונים משום כבודם של גדולי ישראל וגנותם של מתנגדיו. חקירת התיקונים הללו מביאה להבנה מקיפה יותר של אמונותיהם של הסופרים שהעתיקו את ספרי המקרא מיד עם היווצרם ובדורות שאחרי כן.

היבט אחר בביקורת נוסח המקרא הוא בקו התפר בין ביקורת הנוסח לתולדות הספרות המקראית. רופא הטעים ששני תחומים אלה תלויים זה בזה. כך, בסוף ספר דברים, פרק ה' הראה ששיקולים ספרותיים-סגנוניים מטים את הכף לטובת הנוסח הקצר המשתקף בתפילין מקומראן; בספר יהושע, פרק כ' שיקולים פרשניים והיבטים של ביקורת גבוהה (היא הביקורת המנסה לזהות ולתארך את החיבורים השונים שבמקרא) לימדו מכבר שתרגום השבעים עדיף על נוסח המסורה; ולעומת זאת בספר שופטים, פרק ו' הטעים רופא שנוסח המסורה עיקר ואילו כתב היד מקומראן דילג בטעות על פס' 10-7. גם זה נלמד מן הביקורת הגבוהה הישנה שזיהתה נכונה את האסכולה ההיסטורית "האלוהיסטית" שפעלה בספר שופטים הקדום.

בחקירתו את נוסח המקרא, מחזיק רופא בעמדה שבביקורת הנוסח אין כללים נוקשים, שכוחם יפה תמיד. כך, לדעת רופא, אסור להיתפס לכלל של "הגרסה הקצרה היא העדיפה" כאילו הוא תקף בכל מקום. הסופרים האחרונים, מעתיקי ספרי המקרא, היו מתוחכמים דיים. אמנם לפעמים גיבבו על הכתוב תוספות, אבל פעמים אחרות קיצרו את ההרצאה שלפניהם מטעמים ספרותיים או אידאולוגיים. אכן, בסיפור דוד וגלית (ספר שמואל א', פרק י"ז) יש שיקולים מצד תולדות הספרות ותולדות הלשון להעדיף את הנוסח הארוך של נוסח המסורה על הנוסח הקצר המשתקף מתרגום השבעים. בספר ירמיה המצב מורכב יותר: יש מקרים שהנוסח הקצר, שהיה המצע של תרגום השבעים, קרוב יותר למקור, אך במקרים רבים הנוסח הקצר הוא תוצאה של פעולות עיבוד של המסרנים, על פי תפיסותיהם הספרותיות וההיסטוריות והשקפותיהם התאולוגיות. בסוגיה זו חלק רופא על עמדותיו של עמיתו עמנואל טוב.

חקר האמונות והדעות הביא את רופא לזהות את היסודות המדרשיים המשניים בעדי הנוסח של המקרא. אלה ניכרים בגלוסותֱ קצרות שבהן טיפל: שמות, ב', ג' בכתב יד מקומראן, ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק כ"ח בנוסח המסורה, מגילת רות, פרק ד', פסוק י"א בתרגום השבעים. אולם מלבדם הראה רופא שלפעמים העיבוד המדרשי מקיף יותר ומגמותיו -ההלכתיות, האגדיות והפרשניות- מתפרסות על ספר שלם. זהו המקרה של כתב היד מקומראן המכונה 4QSama. רופא זיהה את היסודות המדרשיים השונים בכתב יד זה והטעים שהצטברותם היתרה מוציאה אותו מחזקתו כ"ספר שמואל", ונכון יותר לראות בו "מדרש שמואל". בכך חלק על פרנק קרוס ותלמידיו מאסכולת הארוורד.

השערת התעודות

השערת התעודות וחיבורם של ספרי התורה. כל מי שבא לחקור את עולם האמונות והדעות שבתורה מתחייב ממילא לנקוט עמדה כלפי השערת התעודות. כך גם קרה לרופא כאשר חקר את האמונה במלאכים. לדעתו, אין מקום לערער על קיומן של האסכולות הגדולות שבתורה –ספר דברים וספר כוהנים. ואולם במה שנוגע לחומר הסיפורי המרובה צריך להשתחרר מן השבלונה המחלקת אותו כולו בין ארבע תעודות. דוגמה מאלפת מצויה בספר בלעם (במדבר, כ"ב, ב'כ"ד, כ"ה). לאחר עיון ממושך הסיק רופא, שהסיפור לא נוצר על ידי הרכבתן יחדיו של שתי תעודות, ס"י ו-ס"א (J, E) האגדה על בלעם צמחה צמיחה אורגאנית והדרגתית; ראשיתה ב"נאומים" שבפרק כ"ד, ואילו הנדבך האחרון שבה הוא סיפור "המלאך, בלעם והאתון", המבקש לבזות את הנביא הנכרי שלא ראה את שראתה בהמתו. כן הדבר לגבי "סיפור אירוסי רבקה" (ספר בראשית, פרק כ"ד). בחקירה מפורטת הוכיח רופא, שאין זה מיצירתו של ס"י, (J) אלא הוא תעודה עצמאית. זוהי פרדיגמה, סיפור מופת, מתקופה מאוחרת, הבא ללמד לקח לעדת שבי-ציון. (על סיפורים כאלה עיינו עוד להלן.)

ספרות הנביאים

סיפורי הנביאים: הסיפורת הנבואית במקרא – סוגיה ותולדותיה: בספר זה סיכם רופא בעשרה פרקים שמונה-עשרה שנה של עיון, בין השנים תשכ"ד ותשמ"ב. זהו ניסיון ראשון במחקר המקרא להקיף את כלל הסיפורים על הנביאים, להבחין בהם סוגים שונים (כגון לגנדה, ביוגראפיה, היסטוריוגראפיה, פרבולה), לתאר את מוצאו ואת התפתחותו של כל סוג ואת שעת היווצרם של הסוגים הללו. הלגנדה, למשל, נוצרה בקרב מעריציו של אלישע, בסוף המאה השמינית לפסה"נ; הפרבולה נוצרה כאשר תלמידי הנביאים החלו להתווכח על טיב שליחותו של הנביא ועל תכונותיו של דבר ה' שבפיו. קרוב לוודאי ששעת הופעתה הייתה בתחילת בית-שני. פסגת היצירה הספרותית על הנביאים היא האפופיה על אליהו ומלחמת ה' בבעל; בשלביה האחרונים תיארה הסיפורת הנבואית את גיבוריה כעדי אמונה (מארטירים), המלמדים לעולם כולו שה' הוא אלוהי אמת.

הוויכוח התאולוגי על מהות הנבואה. תכונותיו של דבר ה' העסיקו רבות את תלמידי הנביאים במאות השישית והחמישית לפסה"נ. האם דבר ה' מתקיים תמיד? השאלה עלתה בתוספת על חוק הנביא (דברים, י"ח, כ"א-כ"ב), בעריכה המשנה-תורתית של ספר מלכים, וכנגדם בספר יונה, בעריכה המשנה-תורתית של ספר ירמיה, בעיבודים של ספר יחזקאל (פרק ל"ג). שני נביאים בתקופה זו, ישעיהו השני וישעיהו השלישי, נקטו בשאלת טיבו של דבר ה' עמדות מנוגדות. זיהוין של עמדות אלה הביא את רופא למסקנה שיש לתקן את החלוקה המקובלת במחקר בין דבריהם של שני הנביאים הללו, ויש לתחום אותם כדלקמן: ישעיהו השני – פרקים מ'-נ"ג, ישעיהו השלישי – פרקים נ"ד-ס"ו. בכיוון זה כבר הורה, בסוף המאה התשע-עשרה, החוקר ההולנדי אברהם קינן.

ספר דברים

ספרו מבוא לספר דברים צמח מן ההוראה באוניברסיטה העברית. תחילתו הייתה ברשימות שנכתבו עבור הסטודנטים בשנת תשל"ד, אחרי מלחמת יום כיפור, משום שגם המורה גם התלמידים נעדרו הרבה מן הכיתות. מבוא זה מנסה לברר את תוכני ספר דברים ואת מבנהו, באשר הוא כולל בעיקרו שתי בריתות: ברית חורב (ד' 44 –כ"ח 68 + ל' 1 - 10) והברית בארץ מואב (כ"ח 69 – ל' 20). לזו האחרונה יש דמיון צורני לבריתות המדיניות, בעיקר החיתיות, מן האלף השני לפסה"נ. אולם החקירה של רופא איננה השוואתית בעיקרה, אלא היסטורית-פנימית. סתירות, כפילויות והבדלי סגנון מאפשרים לחשוף את הרבדים השונים שבספר, למן 'חומר המורשה' שהיה לפני המחברים, דרך שלבי החקיקה השונים, לפני הרפורמה של יאשיהו ובזמנה, ועד התוספות וההשלמות הפרשניות האחרונות, בימי בית שני. המבוא מאשש את המסקנה, שכבר עלתה במחקר, כי מוצאה הראשון של האסכולה המשנה-תורתית הוא במרכז הפולחני העתיק שנתקיים בשכם.

ספרו: "מבוא לספרות המקרא"

בספר מבוא לספרות המקרא השקיע רופא כארבע-עשרה שנות עבודה (תשנ"ב – תשס"ו). זהו ספר המבוא הראשון שנכתב עברית ברמה אקדמית, בידי מחבר אחד, מאז המבוא של מ"צ סגל מלפני שישים וכמה שנים; ומצד מגמתו הביקורתית קדמו לו רק ספריהם של רובשוב-סולוביטשיק וברנפלד שנתפרסמו בברלין לפני למעלה משמונים שנה. הספר מנסה לקדם את הבנת תולדות ספרות המקרא אצל הציבור המשכיל והתלמידים הבאים ללמוד מקרא באוניברסיטאות הישראליות. מטיבו של ספר מבוא אין בו שאיפה לחידושים, אלא רק ניסיון לתאר את הבעיות של הדיסציפלינה ואת השיטות הרווחות בה. מבוא זה מתייחד בכך, שאין הוא מציע לקורא את מסקנות מדע המקרא בחינת 'כזה ראה וקדש', אלא מסביר את הדרך שבה הלך המחקר עד שהגיע למסקנותיו. בחלק העוסק בספרות הנבואה, למשל, הועמדו לדיון שאלות עקרוניות, כגון, האם הוסיפו תלמידי הנביאים על דברי מוריהם? האם עיבדו את הנבואות? ומה ההוכחות לפעולות כאלה? ומהי האפוקליפטיקה? ובמה היא נבדלת מן הנבואה? בחלק הדן בשירה המזמורית יוחדו דיונים לשיטותיהם של גונקל, מאיר וייס וא"ל שטראוס. לצד סיכום דבריהם והדגמתם, הוסיף עליהם רופא דברי הסתייגות וביקורת. בספר יש חידוש אחד מובהק לעומת ספרי המבוא שנתפרסמו בשפות האירופאיות, זהו הפרק על הסיפורת המאוחרת (חלק ב', פרק ד'). כאן קיבץ רופא את ממצאיו מחקירות קודמות: סימנים של חיבור מאוחר מעידים שהסיפורים על אירוסי רבקה (בראשית כ"ד), על כרם נבות (מל"א כ"א), על דינה בשכם (בראשית ל"ד), על דוד וגלית (שמ"א י"ז) ועל מצור שומרון (מל"א כ') נתחברו בתחילת בית שני. הם מלמדים על לבטיה וציפיותיה של עדת שבי-ציון בתקופה הפרסית. ברור שהממצאים האלה תורמים לערער את השערת התעודות בתורה ואת ההשערה הרווחת על החיבור המשנה-תורתי המקיף מדברים א' ועד סוף ספר מלכים. יצירת הספרות המקראית היא יותר מגוונת והתפרסה על תקופת זמן ארוכה יותר ממה שהיה ועודנו מקובל במחקר המקרא.

מחקרים ופרסומים

ספרים

  • האמונה במלאכים בישראל בתקופת בית ראשון לאור מסורות מקראיות, עבודת דוקטור בהדרכת: פרופ' י"א זליגמן, הוגשה לסינאט האוניברסיטה העברית באפריל 1969, אושרה במרץ 1970, פורסמה במהדורת שכפול של 100 עותקים; הדפסה שנייה מתוקנת: ירושלים (הוצאת מקור בע"מ) תשל"ט.
  • מבוא לספר דברים, חלק ראשון, הוצאת אקדמון, ירושלים תשל"ה, (88 עמודים); הדפסה שנייה מתוקנת: תשל"ז; הדפסה שלישית: תשמ"א.
    • מבוא לספר דברים, חלק ראשון ופרקי המשך, הוצאת אקדמון, ירושלים תשמ"ח. (325 עמודים)
  • ספר בלעם (במדבר כ"ב, ב – כ"ד, כה): עיון בשיטות הביקורת ובתולדות הספרות והאמונה במקרא, הוצאת סימור, ירושלים תש"ם. (77 עמודים)
  • סיפורי הנביאים; הסיפורת הנבואית במקרא, סוגיה ותולדותיה, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ג, (192 עמודים); מהדורה שנייה מתוקנת ומעובדת: הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ו. (196 עמודים)
    • The Prophetical Stories. The Narratives about the Prophets in the Hebrew Bible, Their Literary Types and History, Jerusalem (Magnes) 1988
    • [Italian expanded edition] Storie di profeti, Brescia (Paideia) 1991, 269 pp.
    • [Russian edition, translated from the Italian] Povestvovaniya o prorokakh, Moskva-Ierusalim (Mosti), 1997 – 5757, 239 pp.
  • מבוא לספרות הנבואה, ירושלים (אקדמון) תשנ"ב, 99 עמ'[2].
    • [Italian revised edition] Introduzione alla letteratura profetica, Brescia (Paideia) 1995, 157 pp.
    • [English revised edition] Introduction to the Prophetic Literature, Sheffield (Sheffield Academic Press) 1997, 118 pp.
  • מבוא לחיבור התורה, ירושלים (אקדמון) התשנ"ד, 141 עמ'.
    • [English edition] Introduction to the Composition of the Pentateuch, Sheffield (Sheffield Academic Press) 1999, 152 pp.
    • [Italian edition] La composizione del Pentateuco – Introduzione, Bologna (Dehoniane) 1999, 160 pp.
  • מבוא לספרות ההיסטורית שבמקרא, ירושלים (כרמל) תשס"א, 115 עמ'.
  • Deuteronomy: Issues and Interpretation, London (Clark & Continuum) 2002, 258 pp.
  • מבוא לשירה המזמורית ולספרות החכמה שבמקרא, ירושלים (כרמל) תשס"ד, 171 עמ'.
  • מבוא לספרות המקרא, ירושלים (כרמל) תשס"ו, 502 עמ'; הדפסה שנייה מתוקנת: תשס"ז; הדפסה שלישית מתוקנת: 2012.
    • Introduction to the Literature of the Hebrew Bible, Jerusalem (Simor) 2009, XII + 660 pp.

עריכת ספרים וכתבי-עת

  • ספר זיכרון לאריה ל' קארפי – קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה, בעריכת איתיאל מילאנו, דניאל קארפי, אלכסנדר רופא, ירושלים (מוסד שלמה מאיר) תשכ"ז, 160 עמ' (עברית) 319 עמ' (איטלקית).
  • עיונים במקרא ובתקופתו, ב' : טליה רודין-אוברסקי, מאלוני ממרא עד סדום, ירושלים (סימור) תשמ"ב, 156 עמ'.
  • עיונים במקרא ובתקופתו, ג' : Emanuel Tov, The Text-Critical Use of the Septuagint
  • in Biblical Research, Jerusalem (Simor) 1981, 343 pp.
  • ספר יצחק אריה זליגמן – מאמרים במקרא ובעולם העתיק, ערכו יאיר זקוביץ ואלכסנדר רופא, ירושלים (א' רובינשטיין) תשמ"ג- תשמ"ה, כרכים א-ב (עברית), כרך ג' (לועזית), 572 + 346 עמ'.
  • עיונים במקרא ובתקופתו, ד' : N. Na’aman, Borders and Districts in Biblical Historiography, Jerusalem (Simor) 1986, 275 pp.
  • טקסטוס, מחקרי מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית.
  • חבר מערכת כתב העת Henoch (טורינו, איטליה) מכרך י"ד עד כרך כ"ו (1992 - 2004).

מבחר מאמרים לפי נושאים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ר' ספרו של אריה ליאונה קארפי Come e dove rinacque la marina d'Israele, עמ' 109-60
  2. ^ שלום דותן, ראיה ובדיה, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2002
אחיה בן אחיטוב

אֲחִיָּה בֶן-אֲחִטוּב, כהן, שמו מופיע בספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ג' ופסוק פסוק י"ח כמי שנשא את האפוד לפני ארון הברית במלחמתו של שאול במכמש.

אשת חיל

אֵשֶׁת חַיִל הוא שיר הלל לאישה, החותם את ספר משלי. השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי ומתאר את האישה האידיאלית. פרשנויות שונות ניתנו לגבי מושא השיר, החל מאשה מסוימת לא־נודעת, דרך נשים שונות במקרא, עבור בדמות האישה האידיאלית וכלה בתורה או שבת המלכה.

החל מהמאה ה־16 נתקבל המנהג לשיר שיר זה בליל שבת לפני הסעודה ברוב תפוצות ישראל.

בית אל (אבן קדושה)

בית אל (נכתב גם ביתאל; ביוונית: βαίτυλος; תעתיק מדויק: ביתילוס, בלטינית: Baetulus וגם Baetylus), שמשמעותו בשפות שמיות "ביתו של האל", הוא אבן או מערך של אבנים מקודשות הקשורות באלוהות. בית אל מופיע בכתבים החל מהתקופה האשורית ועד התקופה הביזנטית.

בית אל (יישוב מקראי)

בֵּית אֵל הוא תל מקראי צפונית לירושלים ובו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ותקופת הברזל. התל ממוקם בתוך הכפר ביתין ונמצא כ-2 ק"מ דרומית-מזרחית לבית אל המודרנית.

בית מקרא

בית מקרא, כתב עת לחקר המקרא ועולמו הוא כתב עת מדעי לחקר המקרא בהקשר מקום יצירתו של המקרא: אזור הסהר הפורה ותקופתו: העת העתיקה. הוא רואה אור על ידי "החברה לחקר המקרא בישראל" בהוצאת מוסד ביאליק בירושלים. החל לצאת לאור בשנת תשט"ז-1957. העורך מאז 2007 הוא פרופ' יאיר הופמן (אוניברסיטת תל אביב) וחברי המערכת הם פרופ' שמואל אחיטוב (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' גרשון ברין (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר דוד גלעד (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' משה גרסיאל (אוניברסיטת בר-אילן), פרופ' שמואל ורגון (אוניברסיטת בר-אילן), ד"ר לאה מזור (האוניברסיטה העברית) ופרופ' נילי שופק (אוניברסיטת חיפה).

בראיון ב-2011 אמר עורך כתב העת, פרופ' יאיר הופמן:

לעיתים מוציא "בית מקרא" חוברת המוקדשת כולה לנושא אחד. בשנת תש"ע הופיעה החוברת 'סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות' בעריכת לאה מזור ובשנת תשס"ד החוברות 'ראשית ישראל במקרא ובמחקר' בעריכת נילי שופק ו'דמות האישה במקרא ובמדרש' בעריכת אמירה מאיר.

משתתפים בו בין השאר החוקרים: אוריאל רפפורט, שולמית אליצור, אלכסנדר רופא, יאיר הופמן, עמנואל טוב, לאה מזור, אורלי קרן, גלעד ששון, טובה פורטי, נתן וסרמן, חיה בן-איון, יורם כהן, טליה סוצקובר, ארנון עצמון, נורית רייך, יונתן גרוסמן, אדווה הכהן ורימון כשר.

האישה החכמה מתקוע

האישה החכמה מתקוע היא דמות מקראית שאינה מזוהה בשמה המפורש, אלא רק לפי מקום מושבה. היא מוזכרת בספר שמואל ב', פרק י"ד, פסוקים א'-כ"ד.

יונדב בן שמעה

יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה, או בשמו המלא יהונדב בן שמעה הוא דמות מקראית, נזכר כרֵעַ אמנון ומצוין שהיה "אִישׁ חָכָם מְאֹד" . יונדב היה מעורב במעשה אמנון ותמר, ואמנון הלך אחר עצתו. יונדב נזכר בספר שמואל ב', פרק י"ג. אביו, שמעה היה אחי דוד המלך.

יחזקאל

יְחֶזְקֵאל בן בּוּזִי הכהן (או יחזקאל הנביא), היה נביא בתקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית.

יששכר

יִשָּׂשכָר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא בנו התשיעי של יעקב מלאה, שלה הוא הבן החמישי. יששכר הוא אבי שבט יששכר שזכו בנחלה בישראל באזור עמק יזרעאל (ספר יהושע, פרק י"ט).

מלאך

מלאך הוא ישות על-טבעית הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

משלי

ספר מִשְלֵי הוא מ"ספרי החוכמה בתנ"ך" שתכליתם חינוכית, ובהם מנסה החכם להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בפתח הספר: "משלי שלמה בן-דוד מלך ישראל".

ספר משלי הוא הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים.

הספר נחלק בין דברי אמת, מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

בשל אופיו המורכב של הספר, אין הוא מכיל משנה סדורה, אלא אוסף נרחב של רעיונות, לעיתים אף סותרים. ביטוי לדבר זה ניתן למצוא בדיון של חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת שבת, האם לקבלו, בדומה למגילת קהלת, כספר הראוי לתנ"ך. מסקנתם הייתה להכניסו אך להתמודד עם הפערים, על מנת ליצור תפיסה אחידה.

בגלל דברי המוסר והתוכחה שבו, נוהגים יהודי מרוקו לחלקו לשישה חלקים ולאומרו לפני מנחה בשבתות שבין חג הפסח לחג השבועות, תקופה שהקיץ בפתח והצניעות אינה כל כך נשמרת. יהודי עיראק נוהגים לקראו בשלוש שבתות, לפני תחילת מנחה בחודש אדר ובחודש ניסן.

ניסוך המים

ניסוך המים היא מצווה שהתקיימה בתקופת בית המקדש בימי חג הסוכות בבוקרו של כל יום מימי החג. המצווה התקיימה בניסוך מים בשעת הקרבת קרבן התמיד של שחר בנוסף לניסוך היין שהתקיים לאורך כל השנה בשעת הקרבת הקורבנות.

מצווה זו לא מוזכרת בתורה, אך על פי מסורת החכמים היא "הלכה למשה מסיני". חז"ל מצאו רמז לניסוך המים בפרשת פנחס בשינויי אותיות קלים בין הפסוקים הכמעט זהים לקרבנות הימים השונים של סוכות, אשר יוצרים יחדיו את הצירוף "מים". בספר שמואל, מוזכר קרבן של ניסוך מים אך הוא אינו קשור לגשמים או לחג הסוכות.

ספר ירמיהו

ספר יִרְמְיָהוּ הוא השני מבין ספרי נביאים אחרונים, ועוסק כמעט כולו בנבואות חורבן. תקופת ההתרחשות של הספר היא סוף ימי בית ראשון. ירמיהו הנביא, על פי הכתוב בספר, סבל רבות בשל זעם העם והמלך על נבואותיו והעביר ימים רבים בבית סוהר, אף על פי שהוא עצמו נעצב ביותר בשל נבואותיו והרבה לבקש רחמים על העם.

כפי העולה מתוך הספר עצמו, נראה שכתבו ברוך בן נריה הסופר, מפיו של ירמיהו, ונראה כי הוא ערוך מגילות-מגילות. עם זאת, ייתכנו עריכות מאוחרות יותר, עד לתקופת חיתום המקרא.

ערך מורחב – ירמיהו

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

צפניה בן מעשיה

צְפַנְיָה בֶן-מַעֲשֵׂיָה, דמות מקראית, כהן בימי המלך צדקיהו. שמו מופיע בספר ירמיה, כ"א, א'. נשלח על ידי המלך אל ירמיהו הנביא ביחד עם פשחור בן מלכיה בבקשה שיתפלל וידרוש את ה' שנבוכדנאצר מלך בבל שצר על ירושלים יעזוב.

שירת דבורה

שירת דבורה היא שירת הודיה וניצחון, המספרת בשבח ניצחון בני ישראל על הכנענים, בעזרת ה'. את השירה שרים דבורה וברק בן אבינעם. המלחמה בין ישראל בהנהגתו של ברק בן אבינועם, לכנענים בהנהגת סיסרא מתוארת מזווית אישית בשירה. שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא. שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח שבה קוראים את שירת הים.

שמחת בית השואבה

שמחת בית השוֹאֵבָה היא מנהג יהודי עתיק שהתקיים בימי חג הסוכות לקראת שאיבת המים למצוות ניסוך המים בבית המקדש. במשך כל השנה היו מנסכים יין על המזבח עם הקרבת הקורבנות, ובשבעת ימי חג הסוכות בלבד היו מנסכים מים בנוסף. בימי חול המועד נלוו לניסוך המים שורה של טקסים שמחים במיוחד שנקראו "שמחת בית השואבה". הם נמשכו כל הלילה והסתיימו בשאיבת המים ממעיין השילוח וניסוכם על המזבח עם בוקר.

מקור מצוות ניסוך המים בהלכה למשה מסיני, אם כי יש לה רמז במקרא. הטעם שנתנו חז"ל לניסוך המים בסוכות הוא קיומו של החג בתחילת עונת הגשמים, בזמן שבו נידונים כל הגשמים של השנה החדשה.

תהילים ע"ח

תהילים ע"ח הוא המזמור ה-78 בספר תהילים (על פי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים זהו המזמור ה-77 במספר). מזמור זה משתייך לקובץ מזמורי אסף ונפתח בביטוי "מַשְׂכִּיל לְאָסָף". המזמור הוא השני באורכו מכלל הפרקים בספר תהילים (רק מזמור קי"ט ארוך ממנו). אופיו של המזמור הוא לאומי והיסטורי. משורר תהילים סוקר אירועים מכוננים בתולדות עם ישראל: מהעבדות במצרים, דרך יציאת מצרים ומסע בני ישראל במדבר, ועד בחירתו של דוד למלך ותיאור ירושלים כמקום המקדש. בעל המזמור מתאר את החסדים שהעניק ה' לעם ישראל, ומנגד את כפיות הטובה של העם.

תקופת בית שני

תקופת בית שני היא תקופה בתולדות עם ישראל, אשר החלה בראשית שיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס, והסתיימה בשנת 136, עם תום מרד בר כוכבא, אשר הסתיים בתבוסה והרס נרחב ליישוב היהודי בארץ ישראל. התקופה נקראת על שם בית המקדש השני והתיקוף מקובל על היסטוריונים, אף כי בית המקדש השני נבנה 22 שנה לאחר שיבת ציון, וחרב 65 שנה לפני כישלון מרד בר כוכבא.

במהלך התקופה הייתה התפתחות תאולוגית ורוחנית שכללה יצירה תרבותית ודתית ענפה וכן את עלייתם ונפילתם של זרמים דתיים, כהנים ומנהיגים. בסוף ימי בית שני, במאה הראשונה לספירה, הגיעה התפוצה היהודית לשיא היסטורי מבחינת חלקה באוכלוסיית העולם. ההערכות השמרניות נוקבות ב-2,000,000 איש (אומדנים מקסימליים מגיעים אף ל-8,500,000) מפרס ועד קרתגו, כשאוכלוסיית האימפריה הרומית כולה מנתה אולי 60,000,000 נפש.

חיבור הספרות המקראית
# "שיטת הביקורת הספרותית-היסטורית: מודגמת ביהושע כ'", ספר יצחק אריה זליגמן, בעריכת י' זקוביץ וא' רופא, ירושלים (רובינשטיין) תשמ"ג, 137 – 150.
  1. "שיטת תולדות המסורות ויצירתם של סיפורי יעקב" תרביץ נ"ו (תשמ"ז), 593 – 597.
  2. "ההיסטוריוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה-תורתי", בית-מקרא ל"א (תשנ"ג), 14 – 28.
  3. "אגדת המשפחה כמקור לתולדות ההתנחלות בארץ", ארץ-ישראל כ"ד – ספר אברהם מלמט, בעריכת ש' אחיטוב וב"א לוין, ירושלים (החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה) תשנ"ד, 187 – 191.
  4. “The Reliability of the Sources about David’s Reign – An Outlook from Political Theory”, Mincha: Festgabe fuer Rolf Rendtorff zum 75. Geburtstag, ed. by E. Blum Neukirchen-Vluyn (Neukirchener) 2000, 217-227.
  5. "The Formcritical Problem of the Hexateuch - Revisited", Altes Testament und Moderne, 10: Das Alte Testament — Ein Geschichtsbuch?, ed. by E. Blum et al., Münster (Lit Verlag) 2005, 41–46
המשפט המקראי
# "מחקר המשפט המקראי לאור השיטה הפילולוגית-היסטורית", משפטים י"ג (תשמ"ד), 477 – 496.
  1. "לתולדותיהן של ערי המקלט במשפט המקראי", בית מקרא ל"א (תשמ"ו) 110 –133.
  2. "גירושין במקרא ומשמעותו של 'ספר כריתות'", תרביץ ע"ח (תשס"ט), 437 – 446.
יהושע וספר יהושע
# "סיומו של ספר יהושע לפי תרגום השבעים" שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום ב' (תשל"ז), 217 – 227.
  1. "שיטת הביקורת הספרותית-היסטורית: מודגמת ביהושע כ'", ספר יצחק אריה זליגמן, בעריכת י' זקוביץ וא' רופא, ירושלים (רובינשטיין) תשמ"ג, 137 – 150.
  2. “The Editing of the Book of Joshua in the Light of 4QJosha”, New Qumran Texts and Studies – Proceedings of the First Meeting of the International Organization for Qumran Studies, Paris 1992, ed. by G.J. Brooke with F. Garcia Martinez, Leiden (Brill) 1994, 73-80.
  3. "יהושע בן נון בתולדות המסורת המקראית", תרביץ עג (תשס"ד), 333–364.
ספר ירמיה – החיבור והנוסח
# "עיונים בשאלת חיבורו של ספר ירמיה", תרביץ מ"ד (תשל"ה), 1 –29.
  1. "ירמיהו וספרו – דברי סיכום", בית מקרא ל"א (תשמ"ו) 315-308.
  2. “The Arrangement of the Book of Jeremiah”, ZAW 101 (1989), 390–398.
  3. “The Name YHWH Seba’ot and the Shorter Recension of Jeremiah”, Prophetie und geschichtliche Wirklichkeit im alten Israel – Fs.S. Herrmann, ed. by R. Liwak und S. Wagner, Stuttgart (Kohlhammer) 1991, 307-315.
  4. "לא גלות אלא השמדה לעמו של צדקיהו – המסר של ירמיה נב, לפי תרגום השבעים" אור ליעקב – לזכרו של יעקב שלום ליכט, בעריכת י' הופמן, פ' פולק, ירושלים (ביאליק) תשנ"ז, 180 – 184.
  5. "ביקורת הנוסח כחלק מן הלימוד הפילולוגי-היסטורי: לשאלת שני הנוסחים של ספר ירמיה", תרביץ ע"ח (תשס"ט), 5 -25.
שאלת ישעיהו השלישי
# "שאלת התגשמותן של נבואות, ישעיה נ"ה 6 – 11 ובעיית ישעיהו השלישי", דברי הקונגרס העולמי השישי למדעי היהדות, כרך א', ירושלים תשל"ז, 213 – 221.
  1. "ישעיה ס"ו, א-ד: הכיתות ביהודה בתקופה הפרסית בעיני ישעיהו השלישי", אשל באר-שבע ב' (תש"ם), 37-27.
  2. "בכל זאת ישעיהו השלישי!", עיונים בשאלת חיבורם של ספרי תורה ונביאים, מאת אלכסנדר רופא, ירושלים (אקדמון) תשמ"ה, 119-108. [= על הפרק, עלון למורים לתנ"ך בבתי הספר הכלליים, גיליון 2 (1986), 7 – 15]
  3. "'כי יבוא כנהר צר' (ישעיה נ"ט, יט) – עיון בחזון הגאולה של ישעיהו השלישי", ספר חי"מ גבריהו, בעריכת ב"צ לוריא, ירושלים (החברה לחקר המקרא) תש"ן, 177 – 184.
  4. "המסירות ללימוד התורה בשלהי התקופה המקראית: יהו' א, ח; תה' א,ב; יש' נט, כא", המקרא בראי מפרשיו – ספר זיכרון לשרה קמין, בעריכת ש' יפת, ירושלים (מאגנס) תשנ"ד, 628-622.
  5. "היקפו של ישעיהו השלישי בעקבות אברהם קינן: ישעיהו נ"ד – ס"ו", מורשת ישראל 5 (אלול תשס"ח), 17-9
  6. "כהנים שנשבו או נדדו: מישעיהו השלישי עד ברית דמשק", תרביץ ע"ה (תשס"ו), 289 – 294.
הסיפורת המאוחרת
# "סיפור אירוסי רבקה (בראשית כ"ד) – מחקר ספרותי-היסטורי", אשל באר שבע א' (תשל"ו), 67-42.
  1. "מלחמת דוד וגלית – אגדה, תאולוגיה ואסכטולוגיה", אשל באר-שבע ג' (תשמ"ו), 89-55
  2. "כרם נבות – מקור הסיפור ומגמתו", בית מקרא ל"ג (תשמ"ח), 432 – 446.
  3. “Not by Language Alone: Non Linguistic Arguments for the Dating of Biblical Documents”, Houses Full of All Good Things – Essays in Memory of Timo Veijola, edited by J. Pakkala and M. Nissinen, Helsinki – Goettingen 2008, 656=665.
  4. "גרן השערים ברות ג, ב: לשון חכמים במקרא", מחקרים בלשון יא-יב: ספר אבי הורביץ, בעריכת אהרן ממן ושמואל פסברג, ים' התשס"ט, 283-286.
  5. "Defilement of Virgins in Biblical Law and the Case of Dinah (Genesis 34)", Biblica 86 (2005), 369-375.
  6. "זקנים או צעירים? סיפור האספה בשכם (מל"א יב 1 -18) בהארה ביקורתית", מועד י"ט (תשס"ט), 43-35.
נוסח ואמונה
# "תולדות אמונת ישראל ונוסח המקרא: תיקוני ייחוד הפולחן", עיוני מקרא ופרשנות, כרך ז:מנחת ידידות והוקרה למנחם כהן, בעריכת ש' ורגון ואחרים, רמת-גן (אוניברסיטת בר-אילן) תשס"ה,283- 308.
  1. "ואין אפוד ותרפים – ואין כהנה ואורים" – הושע ג', ד בתרגום השבעים ובפרפראזות שבדברי הימים ובספר ברית דמשק",מחקרי תלמוד ג', ... לזכרו של אפרים אלימלך אורבך, בעריכת יעקב זוסמן ודוד רוזנטל, ירושלים (מאגנס) תשס"ו, 864- 875.
  2. "'אהבתי אתכם' – תיקוני אהבה בספרי הנביאים: עמוס ו 8; הושע א 6; ירמיה לא 31", עיוני מקרא ופרשנות, כרך י: מנחות ידידות והוקרה לשמואל ורגון, רמת-גן תשע"א, 515 – 524.
  3. “The Scribal Concern for the Torah Evidenced by the Textual Witnesses of the Hebrew Bible”, Mishneh Todah: Studies in Deuteronomy and Its Cultural Environment in Honor of Jeffrey H. Tigay, edited by N. Sacher Fox et al., Winona Lake, Indiana 2009, 229-242.
  4. "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך – רישומו של הכתוב על נוסחי המקרא", טקסטוס כ"ג (תשס"ז), א-ט.
  5. "מסירת נוסח המקרא לאור תולדות האמונה הישראלית: תיקונים משום כבודם של גדולי האומה ומשום קלונם של רשעים", ספר דוד וייסרט (טקסטוס כ"ה)
נוסח ומדרש
# "נחש מלך בני עמון על פי מגילת שמואל מקומראן", בית מקרא ל' (תשמ"ה), 456 – 462.
  1. “The Nomistic Correction in Biblical Manuscripts and its Occurrence in 4QSama”, RdQ 54 (Dec. 1989), 247-254.
  2. "אלישע בדותן (מל"ב ו', ח-כג): ביקורת ספרותית-היסטורית בסיוע מן המדרש", בית-מקרא מ' (תשנ"ה), 12-12-3.
  3. "אמו של משה ושפחתה לפי מגילת שמות מקומראן (4QExodb)", בית מקרא מ' (תשנ"ה), 199 – 202.
  4. "תרגום השבעים לרות ד 11 – דראמאטיזאציה מדרשית", בתוך: Texts, Temples and Traditions – A Tribute to Menahem Haran, ed. by M.V. Fox et al., Winona Lake, Indiana(Eisenbrauns) 1996, 119*-124*.
  5. “4QMidrash Samuel? - Observations concerning the Character of 4QSama”, Textus 19 (1998), 63-74.
  6. "ספר שמואל או מדרש שמואל? העלאת הארון לירושלים במגילה 4Q51", מגילות ה–ו (תשס"ח), 237 -243
  7. "Midrashic Traits in 4Q51 (so-called 4QSama", Archaeology of the Books of Samuel: The Entangling of the Textual and Literary History, edited by Ph. Hugo and A. Schenker (SVT 132), Leiden 2010, 75 – 88.
שירה מזמורית וחכמה
# "The Text-Criticism of Psalm 80 – Revisited", VT (forthcoming)
  1. "תופעת השלמת כתובים בידי מעתיקים והנוסח של תה' צ"א 4 מקומראן (11QPsApa 11Q11 =), תרביץ עב (תשס"ג), עמ' 311–320
  2. "תהלים קנא, קלב, קיד ושאלת הסוגים הספרותיים בשירה המזמורית", ש"י לשרה יפת: מחקרים
  3. "'אשת חיל', gunh_ suneth&, ועריכתו של ספר משלי", תשורה לשמואל: מחקרים בעולם המקרא, בעריכת צ' טלשיר ואחרים, ירושלים (ביאליק) תשס"א, 390-382.
  4. "The Wisdom Formula 'Do not say…' and the Angel in Qoh.5.5", Reading from Right to Left: Essays …in Honour of David J.A. Clines, ed. by J. Ch. Exum and H.G.M. Williamson (Sheffield Academic Press), 2003, 364-376.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.