אלכסנדר זייד

אלכסנדר זייד (188611 ביולי 1938), חלוץ, שומר ועובד אדמה. הטיף לכיבוש העבודה וכיבוש השמירה והגשים - היה ממקימי כוח המגן העברי בארץ ישראל "בר גיורא", "השומר", "הקיבוץ" ו"אגודת השומרים", מהאישים הבולטים בעלייה השנייה ומסמליה של התנועה הציונית ותנועת העבודה.

אלכסנדר זייד
Zaid Alexander1
לידה 1886
זימה, האימפריה הרוסית
נרצח 11 ביולי 1938 (בגיל 52 בערך)
ארץ ישראל
תאריך עלייה 1904
השתייכות בר גיורא
השומר
תפקידים צבאיים
שומר
תפקידים אזרחיים
חלוץ
הנצחה
אנדרטת אלכסנדר זייד
Zeid Alexander
אלכסנדר זייד
Zaid questionnaire
קטע משאלון אישי שמילא זייד
Shomrim9408
קברו של אלכסנדר זייד בקברות השומרים בקריית טבעון
PikiWiki Israel 8074 the spot were alexander zeid was killed
ציון המקום בו נורה אלכסנדר זייד בקצה רחוב יזרעאל

ביוגרפיה

שנות ילדותו

אלכסנדר זייד נולד בשנת 1886 באימפריה הרוסית בעיירה זימה שבמחוז אירקוטסק שבסיביר. אביו יצחק אליהו זייד, היה יוצק מתכת במקצועו, תושב וילנה שהואשם בצעירותו בפעילות מהפכנית והוגלה לסיביר. אמו רבקה הייתה ממשפחה סובוטניקית.[1] בשנת 1889 המשפחה עברה לבירת המחוז אירקוטסק. זייד החל ללמוד ב"חדר", אך כעבור זמן קצר עברה המשפחה לכפר, והוא עבר ללמוד בבית ספר חקלאי. אביו התחתן בשלישית עם אשה בשם פרידה, שאימצה את אלכסנדר לבן, ודחפה את האב לחזור לווילנה שם היה קל יותר לחיות כיהודי. בעקבות זאת חזרה המשפחה בשנת 1901 לווילנה, אך כעבור שנתיים מת גם האב, כאשר אלכסנדר היה בן 15. אלכסנדר נאלץ לפרנס את ביתו, והחל לנהל את מפעל היציקה של המשפחה.

בשנת 1903, עם פרוץ פרעות קישינב, הצטרף זייד לקבוצת הגנה עצמית שהוקמה על מנת להגן על יהודי וילנה אם יפרוץ גם בה פוגרום. בקבוצת ההגנה פגש זייד את מיכאל הלפרין, איש העלייה הראשונה אשר השפיע עליו ברעיונותיו ובמעשיו. השפעה זו הובילה את זייד לעלות לארץ ישראל בגיל 18.

בארץ ישראל

אלכסנדר זייד עלה לארץ ישראל בגפו ב-1904 במסגרת תנועת העבודה הציונית. על פי רישומיו של זייד, החוויה הראשונה שלו בארץ התרחשה ביפו. עם רדתו מהאנייה נאסר על ידי העות'מאנים בשל היעדר תעודת מסע. באמצעות שוחד הצליח לקנות את שחרורו.

לאחר השחרור, עבד ביקב בראשון לציון, שם פגש בישראל שוחט, שרוח החלוציות פיעמה בו ותאמה את רוחו של זייד. חלומו של שוחט היה להקים קבוצת שומרים עבריים במושבות.

בשלב מסוים נפרדו דרכי השניים. זייד עבר לפתח תקווה ושוחט מצא עבודה בשפיה, שם קיבץ סביבו מספר חברים שגילו עניין בעבודת השמירה במושבות השומרון. כאשר אפשרות זו קרמה עור וגידים, נקרא זייד לחבור אל הקבוצה.

כאשר עבד בשמירה בכרמי זכרון יעקב, נרדם פעם אחת במשמרתו, ונשקו נגנב בידי ערבים. בפעם הבאה שניסו לגנוב ממנו את הרובה, הכה את הגנב הערבי מכות חזקות, אך חבריו של הגנב הכו את זייד, ופצעו אותו בראשו, פציעה שממנה המשיך לסבול עד מותו.

ייסוד בר גיורא והשומר

בוריס שץ הזמין את זייד ויחזקאל חנקין ללמוד סיתות אבן בירושלים. השניים הרבו לשוחח אודות יצירת כוח מגן עברי להגנת המפעל העברי בארץ. בשנת 1907 התקיימה פגישה חשאית בהשתתפות זייד ושבעה צעירים נוספים, בהם חנקין, שוחט ויצחק בן צבי. יצחק בן צבי בכותבו על הפגישה מתאר את זייד במילים:

"...בא זייד מארץ סיביר. גם מראהו יעיד על מקורו, שערות ראשו בהירות, ותנועותיו אטיות, אבל כל מראה החלוץ הצעיר הזה אומר: כאן אני עומד ומפה לא אזוז!"

זייד היה שותף מרכזי להחלטה שהתקבלה בפגישה, להקים את ארגון "בר גיורא" שמטרתו הייתה להקים כוח יהודי לוחם בארץ ישראל במטרה להביא לריבונות יהודית בארץ. במסגרת 'בר גיורא' עלה זייד לגליל התחתון והשתתף בהקמת הקולקטיב בסג'רה. ב-1909, היה שותף להקמת ארגון "השומר" במטרה להרחיב את השמירה היהודית לכל המושבות בארץ ישראל.

אנשי "השומר" גרו בחווה החקלאית הגלילית אילניה (סג'רה), ועסקו בשמירה ובחקלאות. זייד בלט כשומר בארגון. הוא נשלח לכל מקום שבו צצו בעיות. במסגרת פעילותו שמר ביבנאל ובמסחה, אבטח את החריש באדמות שנויות במחלוקת, ועזר לתושבי חדרה להתמודד עם הקדחת ועם הטרדות חוזרות מצד השכנים הבדואים והצ'רקסים. זייד תיאר את שהתרחש בעת שאיבטח את החריש בחדרה[2]:

"הצ'רקסים ושכניהם התנפלו על החורשים והרוכבים הסתערו על האויב. ראיתי את סוסתו של שטורמן סובבת תחתיו - היא הוכתה בראשה באלה - ובו ברגע חשתי כי ראשי נופל על חזי ואי אפשר לי להרימו. הייתה זו התעלפות רגעית תוצאת מהלומה חזקה ובכל זאת נשארתי יושב על האוכף ורדפתי אחר אחד הצ'רקסים, וכך נהדף האויב אחור ואנחנו שבנו בניצחון".

בתקופה זו נשא זייד לאשה את ציפורה לבית בקר מווילנה שעלתה לארץ עם אחותה הבכורה קיילה. קיילה נישאה לישראל גלעדי, מראשי ארגון "השומר". זייד ואישים נוספים מארגון "השומר" התנגדו לכך שהארגון יקים בסמוך לעפולה את המושב תל עדשים, משום שטענו שיישובי השומרים צריכים לקום באזורי הספר.

הם החליטו להקים בשנת 1916 בגליל העליון את קיבוץ "בר גיורא" שבהמשך נקרא כפר גלעדי, אך זייד פרש מן הקיבוץ משום שלא קיבל את דעת החברים על אופן גידול הילדים בבתי ילדים המרוחקים מבתי ההורים, והתנגד לתפיסה שילדי הקיבוץ הם "רכוש" הקיבוץ.

כשומר עצמאי ומותו

ב-1926 עבר זייד לשייח' אבריק שבעמק יזרעאל, והועסק שם כשומר במסגרת הקרן הקיימת לישראל. בחווה שבנה שם במו ידיו ניהל קרבות עם שודדים ופורעים. זייד, שחיבב ארכאולוגיה נהג לחפור ליד היישובים שבהם התגורר. בשנת 1936 גילה באקראי פרצה באחת המערות בסמוך לשייח' אבריק, הוא פנה ליצחק בן צבי ובנימין מזר מהאוניברסיטה העברית ודווח להם על הגילוי. בעקבות כך החל מזר לחפור במקום והתגלו מערות הקבורה שהובילו לגילוי בית שערים.

במשך חייו הותקף פעמיים על ידי פורעים ערבים ושרד. הפעם השלישית הייתה בתקופת המרד הערבי הגדול, בליל 11 ביולי 1938, אז ארבה לו כנופיה בזמן שהיה בדרכו לאספת חברים בקבוצת אלונים. הרוצח היה קאסם אל-טבאש, בדואי משבט ערב אל-חילף. הוא נטמן בבית הקברות של אגודת השומרים בגבעות זייד והותיר אחריו את אשתו, ציפורה, שלושה בנים - גיורא והתאומים יפתח ויוחנן, ובת - כוכבת רייך.

ב-1942 התגלה הרוצח על ידי אנשי פלמ"ח, נשפט בבית דין שדה, והוצא להורג.

הנצחתו

זייד מונצח באנדרטת אלכסנדר זייד שהוצבה ב-1941 ליד שטחי המרעה של משפחת זייד, בקרבת הגן הלאומי בית שערים שבקריית טבעון. האנדרטה היא פסל של זייד, רכוב על סוסתו ומשקיף על עמק יזרעאל. את הפסל יצר הפסל דוד פולוס שפיסל את הסוסה שנקראה "דומיה" על פי אחותה. כמו כן, נקראו על שם זייד היישובים "בית זייד" ו"גבעות זייד" ורחובות ברחבי הארץ. הפסל שהיה עשוי רשת ברזל מצופה בטון התבלה עם הזמן והוחלף ב-1979 בפסל ברונזה שנעשה על ידי הפסל דן זריצקי.[3] ב-5 באוקטובר 2007 הופל פסלו של אלכסנדר זייד בידי אלמונים, וב-31 בדצמבר הוקם שוב (על רקע המקרה התבסס הסרט "חצי טון ברונזה").

בנקודה בה נורה ונרצח (פינת הרחובות "יזרעאל" ו"השומרים" בקרית עמל) הוקם גן זיכרון ובתוכו צויין המקום בו עמד זייד כשנורה וכן המקום בו, לכאורה, ארבו לו המרצחים. את התאריך קבעה אלמנתו.

המשורר אלכסנדר פן חיבר שני שירים לזכר זייד, ושניהם הולחנו על ידי מרדכי זעירא. המפורסם שבהם הוא "על גבעות שייח' אבריק" או "אדמה, אדמתי", במקצב דבקה. השיר השני נקרא "שיר של זייד", ובוצע על ידי אופירה גלוסקא.

גם הסופר אליעזר שמאלי הנציח את סיפור חייו של זייד ומשפחתו וההתיישבות ברחבי ארץ ישראל ובשייח' אבריק, בספריו "אנשי בראשית", "חיי ראשונים", "שומר בישראל" ו"לפנות בוקר" - קטעים מיומניו של זייד מעובדים לקורא הצעיר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מרדכי נאור, עמק יזרעאל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן צבי, 1993, עמ' 126
  2. ^ מיכאל בר זהר (עורך), ספר הגבורה (1997) עמ' 25
  3. ^ אנדרטת אלכסנדר זייד באתר ספריית טבעון
אגודת השומרים

אגודת השומרים (או אגודת השומרים הארץ ישראלית) היא ארגון שמירה ועבודה שהוקם בחודש יולי 1933. האגודה הייתה מזוהה עם תנועת העבודה ונאבקה למען שמירה יהודית מאורגנת.

אלונים

אַלּוֹנִים הוא קיבוץ בצפון עמק יזרעאל, ליד קריית טבעון, המשתייך לתנועה הקיבוצית. הקיבוץ, שעלה לקרקע במיקומו הנוכחי בשנת 1938, נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

אליעזר שמאלי

אליעזר שׂמֹאלי (ט"ו באב תרס"א, 15 באוגוסט 1901 – ח' בניסן תשמ"ה, 30 במרץ 1985) היה מחנך וסופר ילדים נודע בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה. חתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת תשי"ז.

אנדרטת אלכסנדר זייד

פסל אלכסנדר זייד היא אנדרטה להנצחת מורשתו של אלכסנדר זייד, שנרצח ב-1938. זייד היה ממקימי הארגונים "בר גיורא", "השומר" ו"אגודת השומרים". האנדרטה נמצאת ליד הגן הלאומי בית שערים ובקרבת בית זייד. האנדרטה היא מעשה ידיו של האמן דוד פולוס.

בית זייד

בֵּית זַיִד הוא מושב על גבעות שייח' אבריק, הנושק לקריית טבעון ונמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

ב-1926, לאחר שגורש עם משפחתו מכפר גלעדי, התיישב אלכסנדר זייד, מוותיקי ארגון השומר, עם רעייתו ציפורה זייד ועם ארבעת ילדיהם על הגבעות עליהן שמר בשם "הקרן הקיימת". יזם את החפירות הארכאולוגיות שערך פרופ' בנימין מזר בעתיקות בית שערים וסייע להתיישבותו של קיבוץ אלונים הסמוך.

ב-11 ביולי 1938, בדרכו לפגישה עם אנשי אלונים, נרצח אלכסנדר זייד על ידי קאסם אל טאבש, בדואי משבט ערב אל-חילף. על שמו הוקם היישוב גבעות זייד, בו חיו בני משפחתו עד שעזבו בשנת 1951 והקימו את בית זייד במקום בו התגוררו לפני כן.

סמוך ליישוב ניצבת אנדרטת אלכסנדר זייד של דוד פולוס המראה את אלכסנדר זייד, רכוב על סוסתו, משקיף על מרחבי העמק. הפסל חובל והופל ממקומו באוקטובר 2007 ולאחר תקופה קצרה שוקם והושב למקומו.

בית שערים

בית שערים הוא אתר ארכאולוגי הכולל נקרופוליס השוכן בגליל התחתון. במקום התקיים יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. שיא פריחת היישוב הייתה בין המאות ה-2 וה-4 לספירה, עת שהתה בו הסנהדרין בראשותו של רבי יהודה הנשיא. האתר הוכרז כגן לאומי.

בית שערים הקדומה ממוקמת על גבעת שייח' אבריק ליד קריית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום-מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

ב-5 ביולי 2015 הוכרז בית שערים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

גואל לויצקי

גואל לויצקי (2 בנובמבר 1917 - 6 במרץ 2009) היה מאנשי הש"י וממפקדי "ההגנה", ממייסדי קיבוץ אלונים ו"מוכתר" הקיבוץ. התפרסם כשגילה את זהות רוצחו של אלכסנדר זייד.

גיורא זייד

גיורא זייד (אוקטובר 1914 - 28 בינואר 2005) היה איש מערכת הביטחון בישראל.

דוד פולוס

דוד בן ישראל משה פּוֹלוּס (David Polus;‏ 1893 – 5 בינואר 1975) היה פסל ישראלי.

ההתיישבות העובדת

ההתיישבות העובדת הוא שם כולל, שהיה מקובל בתקופת היישוב (וגם שנים רבות לאחר קום המדינה ועד עתה) לציון תנועות התיישבות ויישובים שהיו קשורים עם מפלגות פועלים ותנועות עובדים בארץ, בעיקר עם תנועת העבודה ובכלל זה עם ההסתדרות וגופים הקשורים לה.

היישובים שנכללו במושג זה היו, רובם ככולם, אגודות שיתופיות חקלאיות כגון: קיבוצים, קבוצות, מושבים ומושבים שיתופיים. מושבות, ערים ויישובים עירוניים, גם אם הזדהו עם ההסתדרות ועם מפלגות הפועלים והיו "מעוזים סוציאליסטיים" (כמו קריית חיים), לא נחשבו חלק מן ההתיישבות העובדת.

השומר

"השוֹמֵר" היה ארגון הגנה ביישוב היהודי בארץ ישראל שפעל בשנים 1909–1920. הארגון הוקם על ידי אנשי ארגון בר גיורא, ומטרתו המוצהרת הייתה "כיבוש השמירה" ו"כיבוש העבודה", כלומר, לימוד עבודת האדמה והמלאכות בכל ענף ומקצוע והעדפתם בהעסקה אצל יהודים, על פני פועלים נכרים. בשיא פעילותו, בשנת 1913, מנה הארגון כ-100 חברים וכ-300 שכירים יהודים, וריכז את השמירה ב-13 מושבות בארץ ישראל. לאחר פירוק "השומר" בשנת 1920, השתתפו חברי הארגון בהקמת "ההגנה" גדוד העבודה, מחתרת הקיבוץ החשאי ותרומתם ניכרה בהקמת הפלמ"ח, וצבא ההגנה לישראל. לארגון "השומר" חלק במורשת הציונית בשל עקרונות 'כיבוש העבודה' וככוח מגן בהקמת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

י"ב בתמוז

י"ב בתמוז הוא היום השנים-עשר בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

יצחק חנקין

יצחק חנקין (1 בנובמבר 1911 רחובות - 17 בינואר 1995 כפר גלעדי) היה בנו של השומר יחזקאל חנקין. עסק בפעילות ביטחונית כבר מגיל צעיר, תחילה בארגון ההגנה בהמשך במסגרת הפלמ"ח ולבסוף בצה"ל. נכלא למספר שנים על הריגת ערבי במהלך סכסוך קרקעות. הוציא לפועל את נקמת רצח אלכסנדר זייד. הקים את המחלקה הערבית בפלמ"ח ואת יחידת המיעוטים של צה"ל. גר בשנותיו האחרונות בקיבוץ כפר גלעדי.

כיבוש השמירה

כיבוש השמירה היה אידאולוגיה בתקופת ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל שעל פיה היהודים צריכים לשמור בעצמם על מושבותיהם ולא להזדקק לשירותי נוכרים.

במהלך העלייה השנייה החלו לצוץ בעיות ביטחוניות ביישוב היהודי עקב התגברות ההתקפות הערביות ורוחות לאומנות ערבית. העולים החדשים בהשפעת הפרעות ברוסיה, שהובילה לארגון ההגנה העצמית שם, שאפו להעביר את השמירה על היישובים לידיים יהודיות. מספר מטרות עמדו לנגד עיניהם:

ביטחונית – לא בוטחים בשומר הערבי.

גרעין לכוח לוחם בעתיד.

כלכלית – כך ייווצרו מקומות עבודה.

ציונית – עצמאות, הקמת גרעין צבאי, על א"י צריך להגן.

פסיכולוגית – לחזק את דימוי היהודים (החלש בגולה).מספר שלבים התרחשו בארגון השמירה היהודית בארץ ישראל:

1907 – "בר-גיורא" הוקם על ידי פועלי-ציון יוצאי ההגנה העצמית בהומל, רוסיה (בראשות יצחק בן צבי, אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, ישראל גלעדי, יחזקאל חנקין, צבי בקר, יחזקאל ניסנוב ודב (ברלה) שויגר, במטרה לכבוש את השמירה בגליל התחתון. המשימה הראשונה הייתה הגנה על הקולקטיב בסג'רה (אילניה) בגליל התחתון, שם ישבו בני העלייה השנייה. בעקבות הצלחת המשימה קיבלו את השמירה על מסחה (=כפר-תבור), שם התנכלו אל בני היישוב השבט הבדואי השכן, וזאת בתנאי שיועסקו פועלים יהודים. הארגון נקרא על-שם שמעון בר-גיורא, ממנהיגי "המרד הגדול" של היהודים ברומאים ב-66 לספירה.

1909 – "השומר" הוקם על בסיס בר-גיורא (בראשות ישראל שוחט, מניה שוחט, יצחק בן צבי) במטרה להגביר את ההגנה היהודית וחדירה למושבות כדי להחליף את הערבים בכל. נערכו מבחני קבלה קשים, והארגון היה אליטיסטי באופיו.

1912 – הארגון עבר גם ליהודה אחרי שהוכיח הצלחתו בגליל. בתקופה זו היה עמוס במשימות שמירה אך בכל זאת נשאר ארגון קטן של הטובים ביותר.

1913 – גורשו מיהודה, שנה לאחר מכן הופסקה הפעילות בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה וב-1920 ארגון השומר פורק רשמית.חשיבותו של ארגון השומר מתפרשת במספר היבטים. הוא היווה בעצם הגרעין ליצירת הכוח הביטחוני של היישוב. הוא עורר הרתעה והערכה אצל הצד הערבי. הוא הגביר את הערכים בתחום הצבאי – "טוהר הנשק". חינוכית ואידאולוגית הוא מימש את האידיאלים של שותפות ושוויון, והשפעתו על הנוער בגולה הייתה רבה מאוד, למשל השם והרוח אצל "השומר הצעיר". מבחינה כלכלית השומר תרם להתיישבות החקלאית. למרות זאת הועלתה ביקורת על "השומר" - שהיה ארגון אליטיסטי וסגור אשר הונהג בדרך לא דמוקרטית ונטה למיליטנטיות.

פרט לארגון השומר פעלו ביישוב העברי עוד כמה ארגוני שמירה נוספים, כגון המגן, הנוטר, והגדעונים, שהיו קטנים יותר והחזיקו מעמד זמן מועט יחסית.

ארגון "השומר" היווה את הבסיס להקמת ארגון "ההגנה".

סובוטניקים

סוּבּוֹטניקים (ברוסית: Субботники) הם בני קהילה רוסית-נוצרית אשר התייהדה, ושחבריה החלו לקיים מנהגים ומצוות יהודיות שונות, וחלקם אף התגיירו רשמית. מקור השם "סובוטניק" הוא ככל הנראה במילה הרוסית "סוּבּוֹטה Суббо́та" (שבת), עקב היותם במקור חלק משומרי השבת הנוצרים. קהילתם מונה (נכון לשנת 2008) כ־10,000 איש בכל רחבי ברית המועצות לשעבר. חלקם עלו לישראל.

נראה שיש שלוש קבוצות נפרדות של סובוטניקים:

נוצרים שהחליטו על קידוש השבת כיום המנוחה, ועם הזמן קיבלו על עצמם מקצת ממצוות היהדות תוך הכרה בברית החדשה ובישו.

שעזבו את הנצרות ומבססים את דתם על התורה שבכתב בלבד. מכונים "הסובוטניקים הקראים" בשל התפיסה הדומה, אך היהדות הקראית לא מכירה בהם.

"הסובוטניקים התלמודיים": סובוטניקים שעברו גיור רבני, והם יהודים רבניים לכל דבר.לפי הערכות, בתחילת המאה ה-20 היו בתחומי האימפריה הרוסית כמה עשרות אלפי סובוטניקים.

מרבית הסובוטניקים החיים בישראל השייכים לקבוצה השלישית שעברה גיור רבני וקיימה אורח חיים יהודי הגיעו מהכפר אילינקה (Ильинка) שכל תושביו הסובוטניקים עלו לישראל במהלך מחציתה השנייה של המאה ה-20. בארץ ישנם גם סובוטניקים שהגיעו מהכפר ויסוקי (Высокий) ומכפרים אחרים ברוסיה. שני הכפרים הללו נמצאים במחוז וורונז' שברוסיה. כשליש מהכפר ויסוקי חיים כיום בארץ. כאשר הסובוטניקים התגיירו, רובם קיבלו את היהדות הרבנית ומיעוטם את היהדות הקראית.

רוב התושבים שהגיעו מהכפרים אילינקה וויסוקי חיים כיום בעיר בית שמש[דרוש מקור].

באילניה גרה היום משפחת שמואלי - מצאצאי משפחת פרוטופופוב שהגיעו בשיירת קורקין מהכפר הרוסי סולודניקי.הישראלים הידועים מביניהם: השומר אלכסנדר זייד, שאמו הייתה סובוטניקית, ניצב בדימוס אליק רון שסבתו הייתה סובוטניקית, יואב דוברובין מיסוד המעלה, משפחת קורקין ועוד. בעל שורשים סובוטניקים הוא גם המחזאי יהושע סובול. נטען כי הרמטכ"ל רפאל איתן, הוא נכד של סובוטניק מקור טענה זו הוא בעובדה שדודו של הרמטכ"ל היה כנער אחד הקנטוניסטים. טענה זו הוכחה כשגוייה. המשורר אלכסנדר פן טען כי אימו הייתה סובוטניקית, אולם עובדה זו שנויה במחלוקת בקרב חוקרים.

על גבעות שייח' אבריק

עַל גִּבְעוֹת שֵׁיח' אַבְּרֵיק, הידוע גם במילותיו הראשונות: אדמה-אדמתי, הוא שיר מאת המשורר והפזמונאי אלכסנדר פן, שהלחין מרדכי זעירא, ושנכתב ב-1941, ליום השנה השלישי להירצחו של השומר אלכסנדר זייד בשייח' אבריק ביולי 1938.

פיק"א

פִּיקָ"א (PICA, ראשי תיבות באנגלית: Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ־ישראל) הייתה חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

ציפורה זייד

ציפורה (צִפּוֹרָה) זייד (בקר) (1892 וילנה, ליטא - 24 בפברואר 1968 קריית טבעון, ישראל) הייתה אשת העלייה השנייה, ממייסדי ארגון השומר, לוחמת למען קידום השוויון בין נשים לגברים בפלשתינה-א"י, כיבוש השמירה וכיבוש העבודה. ממקימי המושב בית זייד שבעמק יזרעאל, אשתו של אלכסנדר זייד והרוח החיה בהנצחתו.

קריית טבעון

קִרְיַת טִבְעוֹן היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. הקריה נבנתה על שרשרת גבעות בגבול עמק יזרעאל ועמק זבולון, וממוקמת כ-15 ק"מ דרומית-מזרחית לחיפה ו-5 ק"מ מיקנעם עילית. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958.

שם היישוב הוא חיבור של שמות היישובים קריית עמל וטבעון, אשר אוחדו לרשות אחת, ונקראו בשמה של העיירה התלמודית טבעון (וגם: טבעין ו- טבעונין) אשר שכנה בסמוך, וממנה יצאו מספר חכמים.

כביש חיפה-נצרת (כביש 75) חוצה את קריית טבעון כאשר בצפונו נמצאת טבעון (לשעבר) ובדרומו קריית עמל, אלרואי וקריית חרושת (לשעבר). גבולות קריית טבעון: במערב – קיבוץ שער העמקים וכביש ג'למי-מגידו, בדרום – שדות העמק ומושב כפר יהושע, במזרח – קיבוץ אלונים והמושב שדה יעקב, בצפון – היישובים בסמת טבעון ונופית.

בתחום קריית טבעון נמצאים גן לאומי בית שערים, עיר מוצאו של רבי יהודה הנשיא, וכן פסלו של אלכסנדר זייד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.