אלישע פורת

אלישע פורת (25 ביוני 193824 במרץ 2013) היה משורר וסופר עברי, עיתונאי וחוקר ספרות.

אלישע פורת
ElishaPorat
ElishaF
אלישע פורת, ליד באר המטמונים בפרדסי מהדרין

ביוגרפיה

אלישע פורת נולד, גדל והתגורר כל חייו בקיבוץ עין החורש, שהוריו נמנו עם מייסדיו. אביו, אליהו פורת, היה איש התנועה הקיבוצית, פובליציסט ומתרגם.

פורת פרסם שישה קובצי שירים, שבהם הוא מחייה את תבנית הולדתו וגידולו, מפרש את עולמו הישראלי והעברי ומתעמת עם השינויים שחלו בחייו ובארץ ישראל.

כן פרסם פורת גם ספרי סיפורת אחדים, ובהם סיפורים קצרים, נובלות וסיפורים לילדים ובני נוער. ספרו "אפיזודה" (2001) עוסק בקורות חייו של אריה להולה.

משנת 2005 ועד מותו, היה פורת פעיל בכתיבת ערכים אנציקלופדיים בוויקיפדיה העברית, והיה בין התורמים הבולטים בה. הוא חיבר יותר מ-450 ערכים, שעסקו בעיקר ביוצרים עבריים ויידיים. עקב חיבתו לחקר הספרות ולגילוי סופרים ומשוררים נשכחים, כינה את עצמו "בלש ספרותי".

בשנת 2008 יצא לאור בהוצאת גוונים ספרו "קריאה מאוחרת" – ספר מסות העוסק בשירת אבא קובנר ואמיר גלבוע, ביצירת אורי ניסן גנסין, ובפרשה של גילוי שני פרקים גנוזים ומתורגמים לעברית מספרו האוטוביוגרפי של איליה ארנבורג בארכיון השומר הצעיר בגבעת חביבה ועוד.

רבות מיצירותיו, שירה וסיפורת, תורגמו לאנגלית, חלקן בדפוס וחלקן מוצגות ברחבי האינטרנט.

שירו "פחיתה" נחקק באבן ומוצג בשכונת "אוהל משה" בירושלים, במסגרת מיזם "תמונה באבן".

פורת זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשנ"ו ולשנת תש"ע.

היה נשוי ליעל ואב לארבעה. נפטר במרץ 2013, בשנה ה-75 לחייו. נקבר בקיבוצו, עין החורש.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

פרסומיו

דְרוֹסֶת הַבָּר שֶׁלַּכְּבִישׁ

רְשִׁימַת חַיּוֹת הַבָּר הַדְרוּסוֹת
בָּאָבִיב הַנּוֹרָא הַזֶּה, עַל
הַכְּבִישׁ שֶׁמִּסְפָּרוֹ חָמֵשׁ שְׁמוֹנֶה
אַחַת, תוֹפַחַת בִּמְהִירוּת כָּל
יוֹם: תּוֹסִיף, אוֹמְרִים לִי חֲבֵרִים,
נְמִיָּה דְרוּסָה. תּוֹסִיף גִּירִית
שֶׁנִּמְחֲצָה. תּוֹסִיף פִּרְחוֹן שַׁלְדָּג
נִמְעָךְ. נוֹצָה כְּחֻלָּה קְטָנָּה
נִרְעֶדֶת, עַל הַאַסְפַלְט הֶחָמִים.
בִּרְכִיבַת הָעֶרֶב שֶׁלִי, בַּחֲשֵׁכָה,
אֲנִי חוֹלֵף עַל פְּנֵיהֶם בִּדְמָמָה,
מְדַוֵּשׁ לְצִדָּם מְאַוֵּשׁ לִקְרָאתָם.
מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁחָלַפְתִּי אָז,
בַּקַּיִץ הַמְּקֻלָּל הַהוּא: עַל
פְּנֵי הַשּׁוֹכְבִים בַּשּׁוּרוֹת הָאֲרֻכּוֹת,
בְּצֵל הַקִּיר הַצְּפוֹנִי וְהַמּוּגָן
שֶׁל מִשְׁטֶרֶת גֶ'נִין הָעֲשֵׁנָה.

אביב תשס"ז

קובצי שיריו

  • חושניה, המסגד (1975)
  • שיר, זיכרון (1986)
  • ילוד תרצ"ח (1996)
  • הדינוזאורים של הלשון (1999)
  • ארכה תקפה (2005)
  • פְּחִיתָה (2012)

פרוזה

  • אפיזודה (2001)
  • קריאה מאוחרת (2008)
  • עונג שבת (1982)

מבחר מאמרים ומסות משלו

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

1991 בספרות

ערך מורחב – 1991

אבנר הולצמן

אבנר הולצמן (נולד בו' בתשרי תשי"ז, 11 בספטמבר 1956) הוא חוקר ספרות ישראלי, פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב; חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; חבר-יועץ באקדמיה ללשון העברית.

אורות (כתב עת)

אורות הוא כתב עת ספרותי ישראלי, היוצא לאור מאז שנת 2007 בהוצאת "אורות הכרך". מטרת כתב העת היא להעשיר את התרבות הישראלית ביצירות מקוריות המושפעות מגדולי התרבות העולמית. באורות מתפרסמים סיפורים קצרים, שירים, סיפורים מאוירים, תצלומים, מסות ותרגומים.

עורך אורות הוא הסופר והמתרגם יונתן דורי. מייסדי כתב העת הם יונתן דורי ודינה שטנר. בין השנים 2008–2013 ערכה את כתב העת המשוררת והמתרגמת טל ניצן.

שמו של כתב העת הוצע על ידי המשורר מאיר ויזלטיר.

אתר האינטרנט של אורות פועל במקביל לכתב העת המודפס, ומקדם יצירה מתחומי המוזיקה והאמנות הפלסטית, וידאו ארט ועוד. כך למשל, לצדו של גיליון שייקספיר פורסמו גם יצירות מוזיקליות שעסקו בתימות שייקספיריות, וגיליון קפקא כלל סרטון אנימציה והפקת אופנה.

אורי ניסן גנסין

אוּרי ניסן גְנֶסִין (ברוסית: Ури Нисан Гнесин;‏ 29 באוקטובר 1879, י"ב במרחשוון תר"מ, סְטָארוֹדוּבּ, רוסיה – 6 במרץ 1913, כ"ז באדר א' תרע"ג, ורשה) היה סופר ומתרגם עברי, שעיקר יצירתו סיפורים ונובלות. כתב גם מעט שירה, ביקורות, ותרגם מספרות העולם. ארבע הנובלות הידועות ביותר שלו הן: "הצדה" "בינתיים", "בטרם" ו"אצל". גנסין התאפיין בכתיבתו המודרנית, לצד הסופרים יוסף חיים ברנר וגרשון שופמן.

אל תיתנו להם רובים

אל תיתנו להם רובים הוא שיר פציפיסטי בן 17 בתים, שחיבר נתן אלתרמן הצעיר בשנת 1934 (שהיה אז בן 24) ופורסם לראשונה בחוברת "טורים" ב-27 ביולי 1934, במלאת 17 שנים לשימוש בגז כלור במלחמת העולם הראשונה. השיר מושפע מחוויות מלחמת העולם הראשונה ובפרט לוחמת הגז במלחמה. לימים שינה אלתרמן את טעמו והתייחס לשיר כיצירה בוסרית ואף התנגד למסר הפציפיסטי שבו. לפיכך לא נכלל השיר באף קובץ שיצא בחיי המשורר, ונדפס מתוך מחברותיו רק ב-1984 במסגרת הקובץ "שיריו הראשונים של אלתרמן" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. במהלך ההתנגדות להסכמי אוסלו שימש שם השיר ככותרת לסטיקר שביקש להתריע בפני ההיתר שניתן על ידי ממשלת יצחק רבין לאספקת נשק לרשות הפלסטינית.

אליעז כהן

אליעז כהן (נולד ב-1 בינואר 1972) הוא משורר, עורך ועובד סוציאלי. חבר קיבוץ כפר עציון. פעיל שלום ישראלי.

רקע ספרותי-ציבורי

נולד בפתח-תקוה ב-1972 למשפחה דתית פלורליסטית. נקרא על-שם דודו, אליעזר פלדמן, שנפל בקרב-המיתלה, מערכת סיני, 1956 .

ב-1975 היו הוריו ממניחי-היסוד בהקמת גרעין מערב-השומרון של "גוש אמונים", וב-1979 עברה המשפחה ליישוב אלקנה שבשומרון, שם גדל. היותו מחובר ל"משפחת השכול" וילדותו במרחבי השומרון, בהשתייכות למפעל ההתיישבות ובשכנות קרובה לכפריים הפלסטיניים, הם עולמות-תוכן מכוננים וניכרים ביצירתו.

את לימודיו התיכוניים בחר לעשות בישיבת בני-עקיבא בכפר-הרא"ה, והיה לאחד מתלמידיו הקרובים של "אבי הכיפות הסרוגות", הרב-המשורר משה צבי נריה, ש"גילה" את כשרון-הכתיבה של כהן ועודדו. לאחר-מכן למד בישיבת-ההסדר "אור-עציון" ושירת כחייל קרבי בחיל השריון.

בשנת 1994 החל לפרסם יצירות מקור בכתבי-עת ובעיתונות היומית – בתחילה בפרוזה ולאחר מכן גם בשירה ובפובליציסטיקה. בצעדיו הראשונים כיוצר נחנך בידי פרופ' הלל וייס, הסופר והעורך משה שמיר, המשורר איתמר יעוז-קסט ואחרים.

ב-1995, עם הופעת גליונו הראשון של כתב העת "משיב הרוח", הצטרף לחבורת-הראשונים של כתב העת והפך לאחת הדמויות הבולטות בחבורה. מאז ועד עתה הוא משמש כעורך וכמנהל-אמנותי בכתב-העת, פעילות הכוללת גם עריכת אירועים ספרותיים מגוונים, ניהול אמנותי של פסטיבל השירה "ימי אהבה לשירה" (פסטיבל שירה שנתי המתקיים ברציפות מ-1997 בירושלים), והנחיית כיתת השירה "מזמור" למשוררים בראשית דרכם.

שותף בעריכת רוב גליונות "משיב הרוח" (עד-כה ראו אור כ-70 גליונות), ביניהם ייזום ועריכת שלוש האנתולוגיות: "משיב הרוח – מבחר שירים תשנ"ה-תשס"ה", בשיתוף ובהוצאת הקיבוץ המאוחד (2005), "עד פתח הגן – נחום גוטמן ומשוררים עבריים בעקבות התנ"ך", בשיתוף הוצאת "אבן חשן" ומוזיאון נחום גוטמן (2006), ו- "ציפור האש" - אנתולוגיה חדשה לשירת ירושלים, מבית "משיב הרוח" (2015) . כמו כן עורך את סדרת "חוט הכסף", סדרה לשירה חדשה מבית משיב הרוח, בה הופיעו עד-כה ספריהם של נחום פצ'ניק, בני להמן(ז"ל), יוסף עוזר, הרב מנחם פרומן(זצ"ל), שמואל קליין, מיכל הלד, אפרת ביגמן, הדס שחם-זוננפלד, ספרם המשותף של סיון ואבישר הר-שפי, וספרו של אופיר נוריאל.(בהכנה)

במהלך התפתחותו כיוצר בשדה השירה עמד בקשרים מיוחדים וקרובים עם המשוררים המנוחים יהודה עמיחי, נתן יונתן, דליה רביקוביץ, משה בן-שאול, יהורם (פיצ'י) בן-מאיר, אלישע פורת וחיים גורי, ויבלח"א רבקה מרים, רחל חלפי, רוני סומק ונוספים.

ב-1995 החל לעסוק בהנחיית סדנאות לכתיבה יוצרת, בתחילה בקרב המגזר האמוני (בישיבות ובאולפנות, במרכזים קהילתיים וכדומה) ובהמשך, לאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון בעבודה-סוציאלית (אוניברסיטת בר-אילן), גם בקרב אוכלוסיות מגוונות אחרות (אוכלוסיות טיפוליות, מתנ"סים, קורסים למורים ,קבוצות מטפלים, כיתות-שירה ועוד).

כיום מנחה סדנאות ומוביל "קהילות כותבות" ברחבי הארץ, מרמת הגולן ועד ליישובי עוטף-עזה.

בשנה"ל תשע"ו שימש כ"משורר הבית" במכללת לוינסקי לחינוך בת"א, ובשנה"ל תשע"ח החל ללמד במסגרת המחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן קורס בכתיבת שירה, במסלול שהתפתח בשנה"ל תשע"ט ותש"פ למסלול מיוחד לתואר שני בכתיבה יצירתית במסגרת המחלקה.

אריה להולה

אריה להולה (30 בינואר 1918 - 12 בינואר 1968) היה מחלוצי הקולנוע הישראלי, במאי ותסריטאי שפעל בישראל בין השנים 1949 ל־1956.

ארנושט לוסטיג

ארנושט לוסטיג (צ'כית: Arnošt Lustig‏, 21 בדצמבר 1926 - 26 בפברואר 2011) היה סופר, תסריטאי מחזאי, צ'כי יהודי.

חדשות בן עזר

"חדשות בן עזר - מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח" הוא ניוזלטר בעריכתו של אהוד בן עזר, המופץ למנויים בדואר אלקטרוני פעמיים בשבוע, אור ליום שני ואור ליום חמישי.

השבועון החל לצאת לאור ב-12 בפברואר 2005, והוא כולל פובליציסטיקה (המרבה להציג עמדות ימניות), ביקורת ספרות, סיפורת ושירה. מקום נכבד מוקדש לחייה ויצירתה של דודתו של בן עזר, המשוררת אסתר ראב, ולתולדות פתח תקווה, המושבה שבה נולד. תחילה נכתב השבועון על ידי בן עזר לבדו (החותם גם בשמות העט "ס. נידח" ו"ס. גרוס"), ובמהלך הזמן הצטרפו אליו כותבים רבים, ובהם המזרחן ד"ר גיא בכור, המשוררים יוסי גמזו, אלישע פורת וישראל הר, הסופרים יצחק אוורבוך אורפז, פוצ'ו (ישראל ויסלר) ומשה גרנות, המתרגם יהודה גור-אריה, חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, דן אלמגור, יוסף דוריאל, אורי הייטנר ואברהם וולפנזון.

בראש כל גיליון מודפס המסר:

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות.לציון מלאת 10 שנים ו-1,000 גיליונות ל"חדשות בן עזר", סיפר אהוד בן עזר לקוראיו:

בחודש פברואר 2005 נשבר לי סופית מהמגבלה של הצורך להביע את דעותיי במאמרים ובמכתבים למערכות העיתונים, ולהיות תלוי בעורכים שלא פעם סילפו את דבריי או לא פירסמו אותם. נשבר לי גם מהתלות במו"לים, במפיצים ובחנויות וברשתות הספרים, שכמעט לא הפיצו את ספריי החדשים, כי לא הייתי אז, כמו שאינני כיום, "סופר חשוב" או פרו-פלסטיני.

במקביל נהגתי לשלוח מכתבים ומאמרים ב"תפוצת נאט"ו" לחבורה של ידידים ושל אחרים, בקובצי אי-מייל של וורד עברי, כאשר לעיתים, במכתבים האישיים, הייתי משנה את מילות הפתיחה אבל שולח את אותו המכתב או המאמר. ...

וכך, החל מחודש פברואר 2005, שלחתי לתפוצת האי-מיילים שהיו ברשותי (רק מאות אחדות) – את "חדשות בן עזר / מכתב עיתי מאת סופר נידח".

חנינא פורת

חנינא פורת (נולד ב-1942) הוא משורר עברי, חוקר ומרצה בתחום הגאוגרפיה ההיסטורית, מחלוצי המחקר על קרקעות הנגב והבדואים.

חנינא פורת נולד בקיבוץ עין החורש. אביו היה המתרגם והפובליציסט אליהו פורת, ואחיו היה המשורר, הסופר, והמסאי אלישע פורת. לאחר שירותו הצבאי בחיל השריון, הצטרף בשנת 1963 לקיבוץ להב בנגב.

השלים את לימודיו בתחום הגאוגרפיה ההיסטורית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פורת משמש כמרצה וכחוקר בתחום זה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון זה שנים רבות. מחקריו הבסיסיים בנושא רכישת הקרקעות בנגב עד מלחמת העצמאות, פיתוח ויישוב הנגב עד שנות השבעים, תוכניות המתאר הארציות והמקומיות ויחסן לנגב, עשיית הקק"ל בנגב ומעמד קרקעות הבדואים ויישובי הקבע שלהם בנגב משמשים בסיס לעניין ההולך וגובר בנגב ובמצב הבדואים באזור. שימש כמנהל המדעי של מרכז ג'ו אלון, מוזאון לתרבות הבדואים ולראשית ההתיישבות בנגב, שבקיבוץ להב וחבר בוועדות המרכז.

חנינא פורת ערך, יחד עם מוקי צור ותאיר זבולון, את קובץ המקורות כאן על פני אדמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988. וכן ערך, יחד עם פרופ' יהודה גרדוס, את הנגב, יובל של עשייה, קובץ מאמרים לזכרו של יצחק ורדימון, מחקרים מאמרים צילומים ושירים לתולדות הנגב, אריאל, ירושלים, 2002.

יהלי וגמן

יַהלִי וַגמַן (25 באוקטובר 1925 – 1 בספטמבר 2001) היה פסנתרן, מנצח, ומורה למוזיקה ישראלי. נחשב ל"ילד הפלא" הישראלי הראשון בתחום הנגינה.

לילי פרי

לילי פרי (נולדה ב-28 בינואר 1953) היא סופרת, עורכת ומבקרת ישראלית; מייסדת ועורכת "טוטם ספרים".

מטען (כתב עת)

מטען הוא כתב עת ספרותי עברי, בעל גוון פוליטי שמאלי רדיקלי. כותרת המשנה שלו היא: מטען - לחשיבה ופעולה. המוסף הספרותי של העיתון נקרא "מטען צד". על עטיפתו מתנוסס אגרוף, הזהה לסמלה של תנועת כ"ך. העורך וסגנו מגדירים את כתב העת "כתב עת שמאלי אמיתי".

"מטען" נוסד על ידי המשורר, חתן פרס ראש הממשלה, מקסים גילן, שהיה עורכו עד פטירתו, בשנת 2005. מקסים גילן היה ידוע ביושרו האינטלקטואלי, שעליו היה נכון לשלם מחיר אישי. הוא סירב לשתף פעולה עם כלי תקשורת מהמרכז ומהימין. את תפקיד העורך ירש יוסי גרנובסקי. מתחתיו מתפקד כסגן עורך המתרגם רומן וטר. ליד העורכים מתכבדת מועצת מערכת רחבה ובלתי פעילה, הכוללת, בין השאר את: אריק א. - משורר, עמוס אדלהייט - משורר, עקיבא אור - סופר ופעיל פוליטי, פרופ' מארק אליס - תאולוג מפלורידה, יוסי אמיתי - קיבוצניק ומזרחן, פסח מלין - משורר ונקדן, אנטון שמאס - סופר עברי, ערבי נוצרי מפסוטה, רן יגיל - סופר ועורך כתב העת עמדה, משה פינטו, אילן פפה, סמי שלום שיטרית, אהרון שבתאי, טניה ריינהרט, ראובן שניר, נורמן אפשטיין, אבישי ארליך, דניאל בויארין, דוד בארל, נואל בורגי-גולוב, שמשון ביכלר, שמעון בלס, חיים ברעם, הבלשן נועם חומסקי, ורבים אחרים.

בקיץ 2006 יצאה לאור החוברת העשירית של כתב העת. בכתב העת תרגומים של עודד פלד וגיורא לשם, וכן יצירות מקוריות משל פסח מילין, אביה בן דוד דודו פלמה, ברכה קופשטיין משוררת היידיש, ואחרים.

החוברת מס' 11, יצאה לאור בינואר 2007. עורך: יוסי גרנובסקי. בין המשתתפים בחוברת: אילן פפה, דן יהב, איליה אהרנבורג, אלישע פורת, עודד פלד, מקסים גילן, אדוניס, יחזקאל רחמים, יהונדב פרלמן, חגית גרוסמן, רן יגיל, מירה הרשקו ואחרים.

מנשה לוין

מנשה לוין (1903, גרודז'ינסק – 13 באפריל 1981, ט' בניסן תשמ"א, תל אביב) היה סופר, מתרגם ומשורר עברי.

משה ליפשיץ

משה ליפשיץ (בכתיב היידי הסובייטי: מוישע ליוושיץ; 18 במאי 1894 – 12 באפריל 1940) היה משורר יידי ומחזאי עברי ויידי.

עזה צבי

עזה (עַזְקָה) צבי (20 ביולי 1934 - 17 בנובמבר 2011) הייתה מבקרת ספרות, מסאית ומתרגמת ישראלית.

פורת (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

שטפן וולפה

שטפן ווֹלפֶה (בגרמנית: Stefan Wolpe;‏ 25 באוגוסט 1902 - 4 באפריל 1972) היה מלחין יהודי יליד גרמניה. עלה לארץ בשנות השלושים ולאחר מכן היגר לארצות הברית.

תמונה באבן

תמונה באבן הוא מיזם ירושלמי, שבמסגרתו מונצחות המשפחות שבנו את שכונת "אוהל משה", שהיא חלק משכונת "נחלאות", אחת השכונות הראשונות שנבנו מחוץ לחומות, בשלהי המאה ה-19.

את המיזם יזמה דבורה אבי-דן. למימושו פנתה לצאצאיהם של מייסדי שכונת "אוהל משה", בבקשה לקבל תמונות מהאלבום המשפחתי. מתוך כ-600 תמונות שנאספו, נבחרו עשרים לתלייה על בתי השכונה. המעצב עופר קוטלר עיצב את המיזם. בשלב הראשון הוגדלו תמונות אלה, נצרבו באבן, ונוסף להן תקציר קורות חייהן של המשפחות. מרביתן נתלו על בתי המשפחות המתאימות. את השלב הזה מימן עוזי הלוי, נכדו של ר' בנימין הלוי שהיה ממייסדי השכונה.

בינואר 2006 מומש השלב השני של "תמונה באבן", 17 תמונות קטנות יותר נתלו בסמטה שעל יד בית הכנסת הגדול של אוהל משה. השלב השני מומן על ידי הצאצאים של המשפחות המופיעות בתצלומים. בפתח השלב השני נקבע שירו של אלישע פורת, "פחיתה", העוסק, בדומה למיזם כולו, בשלשלת הדורות. וסוגר את המיזם התרגום לאנגלית של השיר.

בכוונת היזמית להקים גם בשכונת "אבן ישראל" ובשכונות הכורדים "זיכרון יוסף" מפעל דומה.

עם המשפחות המונצחות נמנית משפחת נבון, ממנה יצא יצחק נבון, נשיא המדינה ומשפחות נכבדות נוספות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.