אליק מישורי

ד"ר אלכסנדר (אָלִיק) מישורי (Alec Mishory) (נולד ב-28 במאי 1946) הוא היסטוריון, אוצר, מבקר אמנות וחוקר אמנות ישראלי.

אליק מישורי - תמונת דיוקן
אליק מישורי

ביוגרפיה

מישורי נולד בתל אביב למשה ואסתר. סיים בשנת 1972 לימודי תואר ראשון באמנות ותעודת הוראה מוובסטר קולג' בסנט לואיס, מיזורי. בשנת 1984 סיים תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב ובשנת 1997 סיים דוקטורט בתולדות האומנות מאוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY); כותרת הדיסרטציה, שעסקה בצייר הצרפתי תאודור ז'ריקו: "Théodore Géricault's Grande suite anglaise: sources, iconography and significance".

בשנים 1989-1988 שימש כמבקר אמנות בעיתון מעריב. בין 19871993 כתב באופן קבוע ב-סטודיו, ובין השנים 19901995 שימש כמבקר שבועי עבור המוסף הספרותי של הארץ.

מישורי דובר עברית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, ובעל יכולות קריאה וכתיבה בשפה הרוסית. בשנת 1999 למד גרמנית במכון גתה בברלין, לאחר שזכה במלגת מחקר בנושא :"אמנים יהודים בתרבות הגרמנית (לפני מלחמת העולם הראשונה)".

מישורי שימש כשופט עבור קרן המלגות לאמנות חזותית מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל. היה יועץ לתחום האמנות במשרדו של נשיא המדינה (2005) ולקח חלק בחטיבה לענייני תרבות במשרד החינוך והתרבות.

בשנת 2001 מישורי זכה בפרס מרדכי איש-שלום, במסגרת פרסי יד יצחק בן צבי, עבור ספרו "שורו הביטו וראו, איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית".

מישורי מתמקד במחקריו בחיבור ההיסטורי בין אמנות לציונות וארצישראליות. בהיבטים החזותיים של הרעיון הציוני שהופך למונחים גרפיים וסמליים שלהם מקורות טקסטואליים.[1]

בשנים 20092011 שימש כפרופסור אורח מטעם קרן שוסטרמן. תחילה, בפקולטה לתולדות האמנות באוניברסיטת רייס ביוסטון, ולאחר מכן בפקולטה ללימודי יהדות באוניברסיטת טנסי בנוקסוויל.

הוראה

ספריו

  • אמנות הרנסאנס באיטליה, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1994.
  • צפורה ברנר - חייה ואמונתה, בהפקתו של אליק מישורי, תשנ"ח, 1998.
  • שורו הביטו וראו, איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, תל אביב: הוצאת עם עובד, ספריית אופקים, תש"ס 2000.
  • תולדות האמנות: מבוא כללי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 2000.
  • לצייר בעברית - יוסף בודקו מעצב את מהדורת יובל החמישים של כתבי ח"נ ביאליק, הוצאת עם עובד, 2006.
  • טבע דומם: מייצוג של חפצים לחפצים של ממש, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ח, 2008.
  • סביב למדורה בסלון - שדה האמנות היהודי בישראל 1949-1948, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2013.

עריכה

תרגום

  • בואו נגלה ציורים מפורסמים - לוסי מיקלתוויט, הוצאת כתר, 2000

מאמריו

תערוכות וקטלוגים

לפני הזהב: ירושלים, הגלריה לאמנות של העיר רחובות.
אריה שואג ואבני שלום קדושות: קורות עיצוב סמל עיריית ירושלים, הגלריה העירונית ירושלים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתוך השער האחורי בספר שורו הביטו וראו
איגרת שנה טובה

איגרת שנה טובה (גם: "שנה טובה" או "שנות טובות") היא כרטיס ברכה שנהוג לשלוח ערב ראש השנה. במקרים רבים מופיע על גביו הכיתוב: "לשנה טובה תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמו" (ויש המוסיפים "לאלתר לחיים טובים"). מאות בשנים שאגרות "שנה טובה" בעלות נוסח זה או דומה לזה, נשלחו על ידי היהודים בקהילות היהודיות בכל רחבי תבל בסמוך למועד ראש השנה. המנהג היהודי היה במשך שנים חלק ממנגנון שימור הזיקה לאורחות השנה היהודית, למסורות השונות ולקשר עם ארץ ישראל.

המנהג החל בימי הביניים. מסוף המאה ה-19, לאחר המצאת גלויות הדואר, נפוץ מאוד מנהג שליחת כרטיסי ברכה שהוכנו עבור החג. מסוף המאה ה-20 פחת השימוש בכרטיסי נייר, ורבים העדיפו למסור ברכות בטלפון ולימים במשלוח ברכות בדואר אלקטרוני ובמסרונים.

אסמבלאז'

אסמבלאז' (Assemblage) היא טכניקה אמנותית בה יוצרים אובייקט תלת-ממדי מחיבור של חפצים שונים. האסמבלאז' יכול לתפקד כפסל חופשי בחלל או כתבליט.

מקורו של האסמבלאז' הוא בעבודות הקולאז' של חברי תנועת הדאדא והסוריאליזם. מבין האמנים הראשונים שיצרו אסמבלאז' ניתן למנות את מאן ריי, פאבלו פיקאסו ואחרים. המונח "אסמבלאז'", הופיע לראשונה בתחילת שנות החמישים, אז יצר האמן הצרפתי ז'אן דובופה (Jean Dubuffet) סדרה של קולאז'ים המכילים כנפי פרפרים, אותם כינה "assemblages d'empreintes".

אקווטינטה

אקווטינטה או אקווטינט (Aquatint) היא טכניקת הדפס מפועלת בצורה של דפוס שקע.

הטכניקה פותחה לראשונה במהלך המאה ה-17 ושוכללה במאה ה-18 על ידי מדפיסים כגון ז'אן-בטיסט לה פרנס (Jean Baptiste Le Prince). האמן הראשון שהשתמש בטכניקה בצורה עקבית היה הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה, שעשה שימוש באווירה הדרמאטית הנוצרת על ידי השימוש בטכניקה זו.

בתהליך יצירת ההדפס מצפים את לוח ההדפסה באבקה של גרגירי שרף טחון בעזרת קופסה מיוחדת הנקראת "ארגז אקווטינטה" או בצורה ידנית. בשלב השני מחממים את לוח ההדפסה כך שגרגירי השרף נמסים ונדבקים אל לוח המתכת. לאחר מכן צורבים את לוח ההדפסה באמבט של חומצה המאכלת את השטח שבין הגרגירים. בדרך זו נוצר משטח בעל מראה גרגירי. האמן יכול לבחור את כהות המשטח על יד שליטה במשך הזמן שבו הלוח נצרב. בדרך כלל מששת האקווטינטה כטכניקה נלוות לאחד מטכניקות התצריב האחרות.

אריה אלואיל

אריה אַלוַאִיל (לעיתים נכתב אלוייל, אלויל) (Arieh Allweil;‏ 11 במרץ 1901 - 7 במאי 1967) היה צייר ומאייר ישראלי. חתן פרס דיזנגוף לציור (1937).

בית הספר אחד העם (תל אביב)

"בית הספר אחד העם" הוא מבנה בית ספר השוכן ברחוב אחד העם 37 בתל אביב.

בנו אלקן

בֶּנוֹ אלְקַן (גרמנית: Benno Elkan;‏ 2 בדצמבר 1877 – 10 בינואר 1960) היה פסל יהודי-גרמני-בריטי, אמן הפיסול במתכת, הידוע במיוחד בדיוקנאותיהם של מנהיגים ואישים שעיצב, באנדרטאות ומצבות שפיסל, וכן ביצירת מנורת הכנסת.

יהודה השבויה

יהודה השבויה (או הכבושה; בלטינית: IVDEA CAPTA, וגם Judaea Capta) הוא טרופאיון שהוטבע על סדרת מטבעות הנצחה שטבעו הרומאים לאחר ניצחונם על היהודים במרד הגדול.

יוסף בודקו

יוסף הכהן בּוּדְקוֹ (בכתיב יידי: בודקאָ; בלועזית: Budko;‏ 27 באוגוסט 1888 – 16 ביולי 1940), צייר, גרפיקאי ואמן יהודי, יליד פולין. שימש כמנהלו של בית הספר לאמנות "בצלאל החדש" לאחר פתיחתו בשנת 1935.

מגן דוד

מגן דוד (בתו מחשב: ✡) הוא הקסגרמה (כוכב בעל שישה קודקודים) שבו מונחים שני משולשים שווי צלעות זה על זה – העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה – ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה משוכלל. על פי מסורות יהודיות ואחרות, סמל זה היה מצויר או חרוט על מגיני לוחמיו של דוד המלך. מסורת אחרת, מהרב אלעזר מוורמייזא, מצביעה דווקא על ציורה של המנורה מעל המגינים. במרכזו של דגל מדינת ישראל מופיע מגן דוד.

מישורי

מישורי הוא שם משפחה יהודי-ישראלי.

האם התכוונתם ל...

מצוטינט

מצוטינט (באנגלית: Mezzotint) היא שיטת ליצירת הדפסים המתבססת על הטונאליות של צבעי ההדפסה אשר הייתה פופולרית בין המאה ה-17 לבין ראשית המאה ה-19 כטכניקה ליצירת רפרודוקציות של יצירות אמנות.

מקור השם הוא באיטלקית: mezzo - חצי; tinto - גוון או ציור. בשונה מן התחריט או התצריב, השיטה מבוססת על חריצת כל לוח ההדפסה באלפי שריטות קטנות, בכיוונים רבים, בעזרת מכשיר מתכתי מיוחד בעל שיניים הנקרא 'מטרש' (Rocker). בתהליך העבודה האמן משייף את לוח ההדפסה במקומות בהן הוא מבקש ליצור גוונים בהירים או משטחים חסרי צבע. בשל דרך עבודה זו האמן עובד באופן של החסרת חומר - מן הגוון הכהה אל גוונים בהירים יותר.

בתהליך ההדפסה השריטות הקטנות מכילות את צבע ההדפסה ומעבירות אותו אל הנייר במכבש הדפוס. בשל עומקן הרדוד של הנקודות, פלטת ההדפסה יכולה להפיק רק מספר קטן באופן יחסי של הדפסים איכותיים ועשירי צבע.

סמל העיר ירושלים

סמלה של ירושלים נקבע בשנת 1949 בעקבות מכרז שפרסמה "ועדת הסמל" של עיריית ירושלים. הוא מורכב מאריה שואג, על רקע חומות ירושלים ומסביבם עלי זית.

סמל מדינת ישראל

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". מעמדו המשפטי והמדיני של סמל מדינת ישראל על פי החוק, נקבע בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949 ובשנת 2018 ניתן לו מעמד חוקתי בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

ספרית אפקים

ספרית אפקים היא סדרת ספרי עיון שיוצאת לאור בהוצאת עם עובד.

הסדרה נוסדה ב-1969, והעורך הראשון שלה היה אהוביה מלכין. בתחילה הסדרה הוגדרה בתור "ספריה לבעיות החברה בת-זמננו", אך מאוחר יותר בחירת הספרים שהופיעו בה הלכה והתגוונה לתחומים רבים, בעיקר במדעי החברה ובמדעי הרוח.

סדרת ספרי העיון של ספרית אפקים כוללת ספרים במגוון רחב מאד של תחומים, מאת מחברים ישראלים (לדוגמה אהרן קציר, יעקב טלמון, שלמה בן עמי, אליעזר שביד, שלמה אבינרי, גרשם שלום, עמוס עוז, עמנואל סיון, זאב שטרנהל, בני מוריס, אביעזר רביצקי, אניטה שפירא, בעז נוימן) ומאת מחברים בולטים מן העולם (לדוגמה ריימון ארון, אלבר קאמי, ישעיה ברלין, פואד עג'מי, פרימו לוי, ארווין יאלום, איאן קרשו, ג'ארד דיימונד, ניל פרגוסון).

עורך ספרית אפקים מאז 1987 הוא פרופ' אלי שאלתיאל.

עמנואל לופטגלס

עמנואל לוּפְטְגְלַס (עמנואלי) (Emanuel Luftglas;‏ 1896 – 14 בספטמבר 1958) היה צייר, מורה לציור וראשון מעצבי הבמה המקצועיים בארץ ישראל.

פאול קור

פאול קור (קורנובסקי) (1 באוגוסט 1926, כ"א באב ה'תרפ"ו - 24 במאי 2001, ב' בסיוון ה'תשס"ב) היה צייר, מעצב גרפי, סופר ילדים ומאייר ישראלי.

פיליפו ברונלסקי

פיליפו ברונלסקי (באיטלקית: Filippo Brunelleschi;‏ (1377–1446) היה אדריכל שפעל במאה ה-15 בראשית תקופת הרנסאנס. ברונלסקי היה מנהיגה של קבוצת אמנים שפעלה בעיר האיטלקית פירנצה, והיה מומחה בתחומי אומנויות רבים מלבד אדריכלות. ברונלסקי נחשב לאחד מהאדריכלים הגדולים ביותר של אותה התקופה, אם לא הגדול מכולם, כשהמבנה המוכר ביותר שלו הוא הכיפה העצומה של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה. בנוסף, הוא אבי חידושים טכניים רבים בתחום האדריכלות וממציא הפרספקטיבה המתמטית ויישומה באמנות הציור.

פעמוני היובל

פעמוני היובל היה המופע המרכזי לציון חמישים שנה למדינת ישראל. המופע נערך ב-30 באפריל 1998 באצטדיון גבעת רם. נטלו בו חלק כ-2,000 משתתפים, בהם זמרים, שחקנים ורקדנים. ההכנות למופע לוּו בביקורת ציבורית שעסקה בעיקרה בגובה הוצאות השכר לאמנים ובהופעה של להקת בת-שבע, שבוטלה לבסוף. דרישתן של המפלגות הדתיות שישונה הריקוד של הלהקה העלתה מחדש את שאלת יחסי דתיים–חילונים במדינה.

פרספקטיבה

פרספקטיבה או תשקופת קווית היא טכניקת ציור שבה נוצרת אשליה של מרחק ושל עומק.

פרספקטיבה אטמוספירית מבוססת על העובדה שאובייקט רחוק יותר נראה מטושטש יותר וצבעיו קרים יותר. טכניקה זו נקראת גם ספומאטו.

פרספקטיבה מתמטית (או גאומטרית) מבוססת על העובדה שכל עצם נראה קטן יותר ככל שהוא רחוק יותר מהעין. באמצעות הטכניקה אנו מצליחים לצייר גופים בחלל בגודל ובצורה שהם ייראו דומים לאופן בו העין הייתה רואה אותם במציאות.

ניסיונותיהם של ציירים לתת תחושת מציאות לציור הדו-ממדי הביאו אותם לפתח טכניקות ציור המקנות תחושת עומק. אחד מן הכלים, וכנראה היעיל ביותר מביניהם הוא הפרספקטיבה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.