אליקים כרמולי

אליקים כַּרמוֹלי (Carmoly; תקס"ב, 5 באוגוסט 1802, זולץ, אלזס - תרל"ה, 15 בפברואר 1875, י' באדר א' התרל"ה (פרנקפורט) היה רב, ביבליוגרף ואספן של כתבי יד עבריים.

אליקים כרמולי
Eliakim Carmoly
Eliakim Carmoly cropped

ביוגרפיה

אליקים בן דוד בן יששכר בן יהודה בן אליעזר בן מאיר כרמולי[1], נקרא גם "גשטל בן דוד בֶּר". כפי הנראה שם המשפחה "כרמולי" אינו מקורי וייתכן שנבחר על ידו בגלל העיר קולמאר, בירתו של אחד מחבלי אלזס, שבה למד כרמולי תורה. אמו שרה לבית בלוך[2]. רבותיו היו הרב אהרן וורמס ממץ (תלמיד רבי אריה לייב גינצבורג, בעל ה"שאגת אריה") והרב דוד טבלי שייאר ממיינץ. ילדותו ונעוריו בחבל אלזס בעל האוכלוסייה המעורבת גרמנית - צרפתית הקנו לו שליטה הן בגרמנית והן בצרפתית. יש בעובדה זו כדי להסביר את התחנות הגאוגרפיות השונות בחייו.

כרמולי התמחה במחקר ביבליוגרפי של כתבי יד עבריים. שנים אחדות עשה כרמולי כספרן בספרייה הלאומית בפריז, שם היה אחראי על מדור כתבי היד העבריים.

בשנת 1832 מונה כרמולי לרבה של הקהילה היהודית בבריסל. לצד עיסוקיו כרב קהילה וכאב"ד עסק גם בשיפור החינוך שניתן באותה העת לילדיהם של עניי הקהילה. בכהנו שם נחשב כרמולי לרב 'מתקדם', שכן נשא את דרשותיו בצרפתית ולא ביידיש. תדמית זאת עמדה לו לרועץ שכן ב-1839 נאלץ כרמולי לפרוש משום שנחשד בנטייה ליהדות הרפורמית. לאחר עזיבתו את בריסל ישב תחילה בפריז ולאחר מכן בפרנקפורט. בשנים אלה עסק במחקרים ענפים בתחום הביבליוגרפיה העברית.

כרמולי החזיק ברשותו אוסף ספרים גדול שהתפזר אחרי פטירתו. כרמולי אף העביר כתב יד של מדרש פסיקתא דרב כהנא שהיה בידו לרבי שלמה בובר על מנת שיוציא לאור מהדורה מדעית של המדרש. קטלוג של האוסף יצא לאור ב-1885.

מחקריו

את חיבורו הראשון, "תולדות גדולי ישראל", התחיל כרמולי לכתוב עוד כשהיה תלמיד של הרב שייער במיינץ. הכרך הראשון והיחידי יצא לאור בפריז בשנת 1828. בזמן עבודתו בספרייה הלאומית בפריז פרסם מספר מאמרים מדעיים בתחום הביבליוגרפיה העברית. מאמרים אלה הקנו לו את פרסומו, באותם ימים, כחוקר. הוא פרסם את מחקריו בצרפתית, גרמנית ועברית, דבר שהעצים את התהודה שעוררו מחקריו. לצד מחקריו בביבליוגרפיה, כרמולי עסק גם בהיסטוריה של אישים, משפחות וקהילות.

  • בשנת 1829 כתב מחקר בצרפתית בשם Wessely et ses e'crits (וייזל וכתביו).
  • בשנת 1831 הוציא לאור את ספר המסע של רבי פתחיה מרגנשבורג בתוספת תרגום לצרפתית.
  • בשנת 1833 פרסם מחקר בצרפתית על תולדות הכוזרים במאה העשירית.
  • בשנת 1834 פרסם בבריסל את האגרות המיוחסות לאלדד הדני.
  • בשנת 1840 פרסם מחקר על תורת הרפואה של הרמב"ם (רק חלק א' התפרסם).
  • ביו השנים 1841 ו-1844 ערך את כתב העת המחקרי Revue orientale שיצא בבריסל ובו פורסמו מרבית המאמרים שכתב. בקרב מאמרים אלו בולטים במיוחד מחקריו ההיסטוריים על תולדות הקהילות היהודיות במרוקו, אלג'יר, תוניס, טריפולי שבלוב, צרפת, איטליה ובלגיה.
  • בשנות השישים של המאה ה-19 פרסם את ספר אמרי שפר לרבי אבשלום מזרחי. לספר מצורפים הקדמה ונספח שכתב כרמולי. בתוספות אלו מצורפים גם פיוטים פרי עטו של כרמולי.

הערכת עבודתו המחקרית

חוקרים מסוימים מאסכולת חכמת ישראל כגון שד"ל[3] ולפי האנציקלופדיה העברית גם צונץ, שטיינשניידר ושלמה יהודה רפפורט (שי"ר) לא החשיבו את מחקריו של כרמולי. הם טענו שעבודתו כמהדיר וחוקר אינה דקדקנית די הצורך ועקב כך נופלות בה טעויות. יוסט ראה בו רמאי[3], וכמוהו גם גרשם שלום, דורות אחריו, האשים את כרמולי בזיוף מכוון[4].

לצד הטענה שלא תמיד ניתן להסתמך על מחקריו, הרי שבאנציקלופדיה היהודית נטען שגם פסילה גורפת של עבודתו אינה מבוססת דיה.

שיר הזדמנות של כרמולי

אליקים כרמולי הדפיס ופרסם שיר הזדמנות לכבודו של מלך צרפת, לואי פיליפ הראשון. ובכך חידש שימוש נושן בסוגת "שירי ההזדמנות". השיר נדפס בשנת תק"צ 1830, בעיר מץ, בדפוס יהודי כנראה, של פרוספר ויטרסהיים.

  • שיר לכבוד לואיס פילפוס הראשון מלך הצרפתים, ביום נשאו כתר מלכותו, מאת אליקים כרמולי, מץ: פרוספר ויטרסהיים, תק"ץ. (עברית וצרפתית)

מספריו

  • אלה המסעות : אשר הם נוסעים כל הרוצה ללכת להשתטח על קברי האבות, אשר בארץ ישראל, עם סימני כתבי הקברות, על ידי כמוהר"ר אליקים כרמולי, דפוס א. מ. לונץ, ירושלים תרמ"ה.
  • דברי הימים לבני יחייא , פרנקפורט על המיין: י’ קויפמאן: (דפוסי לעהרבערגער ושותפו), תר"י.
  • חקקי אבן: בפטיש יפוצץ סלע, על מצבות וציונים, אשר נקבצו ונאספו יחד על ידי הרב אליקים כרמולי, פריז: תרכ"א.
  • העורבים ובני יונה: מחקר על יוחסין של משפחות הכהן רפפורט (העורבים) ומשפחת יונגיטיבין (בני היונה) נדפס ברעדעלהיים ה'תרכ"א
  • טעם זקנים, מאת אליעזר אשכנזי מתוניס, קיבוץ חיבורים וכתובים ושירים בענייני החכמה, אספתים ולקטתים מכתבי יד שונים, פרנקפורט ענ’ מיין: דפוס י"ג וויללער, תרט"ו.
  • מבשרת ציון: אגרות על עשרת השבטים מתוך כתבי יד, מאת אליקים כרמולי, קדם ירושלים תשל"א 1971.
  • ספור אלדד הדני: אודות עשרת השבטים ונהר סמבטיון; ונלוה אליו אגרתא דשדר אליקים כרמולי למר שאול ריש גלותא דבגדד, פריז: דפוס אפרים האדאמר, תקפ"ח.
  • שיר לכבוד לואיס פילפוס הראשון מלך הצרפתים, ביום נשאו כתר מלכותו [בעברית ובצרפתית], מאת אליקים כרמולי, מץ: פרוספר ויטרסהיים, תק"צ.
  • ספר אגודת אגדות, יכלכל עקטאן דמר יעקב, אלה המסעות, מבשרת ציון, יצאו לאור לראשונה, בשנת תר"א ותר"ב ונדפסו בתוספת איזה מעלות כמהור"ר אליקים כרמולי, ירושלים: דפוס א"מ לונץ, אלף ושמונה מאות ושש עשרה לחורבן [תרמ"ה].
  • תולדות גדולי ישראל, חדשות וגם ישנות אשר עשו להם שמות בארץ בתורה, חכמה ומוסר על פי סדר אלפא ביתא, אליקים כרמולי. מיץ תקפ"ח. (אשדוד: מכון זיכרון קדושי פולין, תשנ"ח 1998).

לקריאה נוספת

  • ש. כהן, "מונוגרפיה של כרמולי", בצרון (כסלו–טבת תש"ז 1947).
  • משה קטן, "הרב אהרן ווירמש ותלמידו אליקים כרמולי", ארשת ב (תש"ך), עמ' 190–198

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ כך הוא מייחס את עצמו בראש ספרו "תולדות גדולי ישראל (מץ תקפ"ח).
  2. ^ ראו בספרו חקקי אבן (עמוד 40 אות ן) שהביא נוסח מצבת הוריו ושם כתוב נוסח מצבת אמו שרה לבית בלוך
  3. ^ 3.0 3.1 אבא אפלבוים, פולמוס ספרותי לפני מאה שנה (- חלק שני ואחרון), המצפה, 21 בינואר 1910
  4. ^ ציון ו' ה'תרצ"ד, עמ' לט-נג
Allgemeine Zeitung des Judentums

Allgemeine Zeitung des Judentums (בראשי תיבות: A.Z.J; אַלגֶמַיינֶה צַייטוּנג דֶס יוּדֶנטוּמס, מילולית: "עיתונה הכללי של היהדות") היה כתב עת יהודי-גרמני שהוקדש לנושאים מעולמה של היהדות, בדגש על ענייניה של יהדות גרמניה. כתב העת יצא לאור ברציפות בין השנים 1837–1922. העיתון תפס את מקום "שולמית", שהחליף בשעתו את "המאסף".

עורכו הראשי ומייסדו היה לודוויג פיליפסון, רב רפורמי חשוב ופעיל ציבור.

אבא בומסלא

רבי אַבְרָהָם אַבָּא בֶּן שְׁלֹמֹה, המכונה אַבָּא בּוֹמְסֵלָא, היה רב, מקובל, סופר ומהדיר יהודי אשכנזי במפנה המאה ה-16.

אבטליון (זוגות)

אַבְטַלְיוֹן היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות, חברו של שמעיה שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.

שמעיה ואבטליון היו גרים, - הם עצמם, או שהיו רק בני גרים. לפי דברי התלמוד הבבלי היו מבני בניו של סנחריב, שהיה אחד ממלכי אשור.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

אביגיל בת ישי

אביגיל בת ישי או אביגיל בת נחש הייתה דמות מקראית המופיעה בספר שמואל ובספר דברי הימים.

אביגיל (או אֲבִיגַל) הייתה בתו של ישי, ואחותו של דוד המלך. נישאה ליתר הישמעאלי, ובנם היה עמשא, שר צבא אבשלום בעת המרד, ולאחר מכן שר צבא דוד.

לפי מסורת התלמוד הבבלי, יש לזהות את אביגיל בת ישי עם אביגיל בת נחש, דמות מקראית נוספת; ואת בעלה יתר הישמעאלי יש לזהות עם בעלה של אביגיל בת נחש, יתרא הישראלי. לפי מסורת שנמסרה בתלמוד הירושלמי בשם רבי שמואל בר נחמן, היה יתר ישמעאלי שהתגייר בבית דינו של ישי, והאחרון בחר בו כחתן לבתו אביגיל לאור היכרותו עמו.

אביה (מלך יהודה)

אֲבִיָּה (אֲבִיָּם) מלך על ממלכת יהודה בשנים 911 לפנה"ס עד 908 לפנה"ס.

אביי

אַבַּיֵּי (280 לערך – 338 לערך), או בשמו נחמני, היה אמורא בבלי בולט מהדור הרביעי. ראש ישיבת פומבדיתא וחברו של רבא. הוא היה בעלה השלישי של חומא, נכדתו של רב יהודה.

אברהם הלין

רבי אברהם הלין (לעיתים: אברהם העלין אשכנזי; נפטר בי"ז בטבת ה'תפ"ו, 21 בדצמבר 1725) היה רב אשכנזי, ראש בית הדין בגלוגא ופרשן מדרש רבה.

גדליה אבן יחיא

גדליה אבן יחיא היה שמם של אישים שונים בני משפחת אבן יחיא:

האם התכוונתם ל...

גדליה אבן יחיא (שלשלת הקבלה)

גדליה בן יוסף אבן יַחְיָא, (1526 בערך – 1587) היה רב, פרשן ספרות חז"ל, סופר, היסטוריוגרף ומתרגם. נודע כמחבר הספר שלשלת הקבלה.

יעקב השליח

רבי יעקב השליח היה יהודי מצרפת, בן המאה ה-13 (תקופת בעלי התוספות). במקור מסוים מכונה 'רבי יעקב הנזיר'. נשלח כשד"ר

לארץ ישראל לגיוס כספים עבור ישיבתו של רבי יחיאל מפריז.

יצחק בן שלמה הישראלי

רבי יצחק בן שלמה הישראלי רופא, פילוסוף ופרשן מקרא יהודי בתקופת הגאונים. נפטר בסביבות שנת 950. יליד מצרים. שימש כרופא בחצרות הח'ליפים במצרים ובתוניסיה. שמו התפרסם לתהילה, ורבים, יהודים וערבים למדו ממנו את חכמת הרפואה.

חיבר שמונה ספרים בערבית בנושא רפואה, שתורגמו בימי הביניים לעברית, ספרדית ולטינית ושימשו ספרי יסוד ללימודי רפואה באוניברסיטאות אירופה במשך תקופה ארוכה.

התפרסם גם בזכות חיבוריו בפילוסופיה. חיבר את "ספר ההגדרות" ו"ספר היסודות", ופרסם פירוש לספר היצירה. חיבר בערבית גם ספרים בתורת ההגיון, בפיזיקה ועוד.

הוא היה מהראשונים בפילוסופיה היהודית שבהגותם ניסו לפשר בין תורת אריסטו והנאופלאטוניזם לבין אמונת האחדות הישראלית.

הישראלי עמד גם בקשרים עם גדולי בני דורו כגון ר' סעדיה גאון ששאל ממנו שאלות[דרושה הבהרה].

באגרת שכתב הרמב"ם, בה הוא מונה את קודמיו בפילוסופיה, הוא מתייחס אל הישראלי בזלזול, כאל רופא בלבד.

החוקר אליקים כרמולי, הסיק כי "יצחק" אותו מתקיף אברהם אבן עזרא בחריפות בהקדמה לפירושו לתורה, הוא יצחק בן שלמה הישראלי. מצד שני, הישראלי זכה לשבחים מפי פרשני מקרא אחרים בני זמנו ואחריו.

יצחק חילו

יצחק חילו היה יהודי ספרדי ונוסע לארץ ישראל מהמאה ה-14 לספירה. עלה לארץ ישראל ב-1333 (שנת ה'צ"ג). מכתביו, בעברית, למשפחתו בספרד נשתמרו בספרייה הלאומית של צרפת וכתב היד המקורי אבד.

בשנת 1847 פרסם אליקים כרמולי בתוך ספר שהוציא, תרגום לצרפתית של האיגרת הנ"ל בשם "שבילי דירושלים". מאוחר יותר תורגם הנ"ל לעברית על ידי י"ז הורביץ, ופורסם במאסף "ירושלים" של אברהם משה לונץ. חוקרים שונים טענו כי אמנם איגרת כזאת אכן הייתה קיימת בספרייה בפאריס, אך התוכן שפרסם כרמולי הוא מזויף. הספר "שבילי דירושלים", נכתב בצורה של מכתב המופנה לאביו ולקרוביו, הוא מתאר את חיי היהודים ומשלח ידם, בירושלים ובערים בקצה כל שבעת השבילים בספר. הספר נכלל גם בקובץ של יהודה דוד אייזנשטיין "אוצר מסעות", אשר ראה אור בשנת 1927.

מסכתות קטנות

מסכתות קטנות הן קבוצת חיבורים הערוכים בסגנון המשנה. הן נחשבות בדרך כלל כברייתות (כלומר ספרות ששייכת לתקופת התנאים), אולם חלקן נכתב בתקופות מאוחרות יותר. המסכתות הקטנות נבדלות מן התוספתא בכך שחלק מהן מאוחרות - מאות שישית עד שמינית, ובכך שבניגוד לתוספתא - רובן אינן ערוכות לפי סדר המסכתות במשנה.

המסכתות הקטנות נדפסות בדרך כלל בסוף סדר נזיקין במהדורות של התלמוד הבבלי. בשמונה הראשונות יש חומר מקורי רב שאיננו מופיע במקומות אחרים בספרות חז"ל, ובשבע האחרונות ישנו בעיקר ליקוט ממקומות אחרים.

על המסכתות הקטנות לא נכתבו הרבה פרושים. בין השאר הרב חיים קנייבסקי הוציא ביאור על רוב ככול המסכתות.

פסיקתא דרב כהנא

פסיקתא דרב כהנא היא מדרש ארץ ישראלי קדום על הקריאות בתורה ובהפטרות במועדים ובשבתות מיוחדות, כגון שבת של פסח וסוכות, שבת חנוכה ועוד.

מדרש זה קדום יחסית, והוא מתוארך למאה ה-5, תקופתם של המדרשים הקדומים בראשית רבה וויקרא רבה.

רב אבא גאון

רב אבא בר אמי גאון היה גאון, ראש ישיבת פומבדיתא בין השנים ד'תרכ"ט-ד'תרל"א (869–871).

רבי אבא בר זבינא

רבי אבא בר זבינא (נקרא גם אבא בר זמינא או זימונא; נולד ד'ס"ה, 305 בערך) היה אמורא במאה הרביעית, היה תלמידו של רב זירא והעביר מימרות רבות בשמו.מסופר שלפרנסתו עסק כחייט ברומי בביתו של גוי אשר תחת איום במוות ניסה לפתותו לאכול מאכלות אסורות. לאחר שסירב אמר לו הגוי כי אם היה אוכל היה הורג אותו, כי אם הוא יהודי הוא צריך להיות יהודי עד הסוף. (בלשון התלמוד "או יהודיי יהודיי, או ארמאי ארמאי")במדרש תנחומא מסופר סיפור נוסף על חייט יהודי בעיר רומא שקנה דג יקר מאד לשבת, וייתכן כי סיפור זה הוא גם על רבי אבא בר זבינא.

רבי אבא בר ממל

רבי אַבָּא בַּר מַמֵּל היה אמורא בדור השני והשלישי לאמוראי ארץ ישראל.

מוזכר לרוב בדיונים שדן יחד עם אמוראי בית מדרש טבריה, שבראשותו של רבי יוחנן, ותלמידיו רבי אבהו, רבי אלעזר - ובר הפלוגתא העיקרי שלו - רבי זירא. לדעת כרמולי, רבי אבא בר ממל הוא המוזכר בתלמוד באופן סתמי כ"רב אבא".

מוזכר גם יחד עם רבי אמי ורבי אסי שנחשבו גם כרבותיו, ככל הנראה לאחר פטירת רבי יוחנן. כמו כן למד גם אצל רבי אושעיא.

רבי אבהו

רבי אבהו היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השלישי (סוף המאה ה-3 - תחילת המאה ה-4). מתלמידיו החשובים של רבי יוחנן. ישב בקיסרין.

רבי אבהו כיהן בתור ראש ישיבה בקיסריה וייצג את היישוב היהודי בארץ בפני שלטונות האימפריה הרומית. הוא ידע להגן על עמו ותורתו בכבוד וכישרון. הצטיין בייחוד באגדה, אבל גם בהלכה הוא תפס את אחד המקומות החשובים בין חכמי דורו.

שמואל אליעזר הלוי איידלס

רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (בכתיב ארכאי: איידלש או אידלש; בראשי תיבות: מהרש"א - מורנו הרב רבי שמואל איידלס; ה'שט"ו 1555 - ה'שצ"ב 1631 אוסטרואה), רב ומפרש התלמוד, מגדולי האחרונים. צאצא למשפחת קלונימוס, שייחוסה מגיע עד דוד המלך.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.