אליעזר ויצטום

אליעזר ויצטום (נולד בשנת 1949) הוא פסיכיאטר בכיר וסופר המכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופועל במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע ובמרכז לבריאות הנפש "עזרת נשים" בירושלים.

מהלך חייו

נולד בעפולה ב-1949. נכד למשפחה ממייסדי עפולה. אביו היה מהנדס העיר עפולה ואמו גננת וציירת. לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון בעפולה התקבל ללימודים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת לימודיו עסק בחקר מחלת שושנת יריחו. לאחר שסיים את לימודי הרפואה וההתמחות, למד כשומע חופשי במשך כשנתיים באוניברסיטה העברית היסטוריה של עם ישראל וכן גאולוגיה וארכאולוגיה של ארץ ישראל. את שירותו בצה"ל עשה במסגרת חיל הרפואה בענף בריאות הצבא; במהלך שירותו עסק בפיתוח חיסון לשושנת יריחו ולמחלות נגיפים אחרות.

לאחר סיום שירותו הצבאי התמחה ויצטום בפסיכיאטריה בבית החולים עזרת נשים בירושלים, שם פגש לראשונה את האוכלוסייה החרדית והתמחה בטיפול בה ובבעיותיה הייחודיות. לאור ניסיונו בטיפול באוכלוסייה זאת הוציא בשנת 2001, ביחד עם עמיתו למחקר פרופ' דוד גרינברג, ספר על נושא זה בשפה האנגלית בהוצאת אוניברסיטת ייל. בהמשך הרחיב את תחום עבודתו גם אל עולי חבר המדינות ועולי אתיופיה.

מאז ראשית שנות השמונים עובד ויצטום כפסיכיאטר בכיר במרכז הקהילתי לבריאות הנפש "עזרת נשים" בירושלים, ומשנת 1994 עובד גם במרכז לבריאות הנפש באר שבע, והוא פרופסור מן המניין לפסיכיאטריה בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בן דודו הוא מגיש ועורך החדשות דוד ויצטום.

נושאי מחקריו

נושאים נוספים שעסק בהם ויצטום במחקריו ובספריו היו:

ספריו

קישורים חיצוניים

איחוז

איחוז הוא מושג המתייחס לאפשרות שכוחות חיצוניים יחדרו לגופו של אדם ויקנו להם בו שליטה, בדוחקם באופן זמני את זהותו הרגילה. כוחות אלה עשויים להיות אבות קדומים, ישויות תאולוגיות (אלים, מלאכים וכדומה), רוחות או ישויות בעלות זרות אונטולוגית ואתנולוגית. איחוז קיים בחברות רבות באפריקה, אסיה, אפרו-אמריקה, אמריקה הלטינית, אוקיניה, ואירופה העתיקה והעכשווית (בעיקר באזור הים תיכוני). תופעות האיחוז בחברות השונות ובהתאם להקשר התרבותי נבדלות זו מזו במספר מאפיינים כמו: סוג הישות החודרת, הקהל אליו נוטות לחדור (נשים או גברים, מקובלים או מעמדות שוליים ונחותים וכו'), בטקסיות ובטקס של כניסתה ויציאתה של הישות מהגוף (ציבורי או פרטי וכו'), בתפיסת המקומיים את האיחוז (כחיובי או שלילי וכמחלה או ברכה), בשיח הסמנטי המאפיין אותו (דתי, חברתי, תרבותי וכו'), משוקעותו במרחב ובזמן וכו'. בהתקף טרנס של איחוז, בהתאם להקשר תרבותי ואתיולוגי, רוחות אלה יגורשו, בטקס גירוש שדים, או ישתכנו ביחסים בעלי קביעות יחסית למארח, ולעיתים יתפסו עליונות במקום בגופו. כך, ה"איחוז" הנו מושג רחב, הכולל אינטגרציה של רוח וחומר ביקום בו הגבולות בין אינדיבידואל וסביבתו גמישים וחדירים. בשל כך, עורר עניין רב בקרב חוקרים ממדעי החברה, אנתרופולוגים בפרט, והפך למושא מחלוקות הנוגעות בלב הדיסציפלינה. התופעה נחקרת מבעד לפריזמות רבות כמו: תרבותית, חברתית, גאוגרפית, דתית, פסיכולוגית או פסיכיאטרית, ועוד.

אלכסנדר (בית הורדוס)

אלכסנדר (36 לפנה"ס - 7 לפנה"ס) היה נסיך יהודי מבית הורדוס.

אנטוניו אגש מוניש

אנטוֹניוּ קאטָנוּ דה אַבְּרֵאוּ פְרֵיירֶה אֶגַשׁ מוּנִישׁ (29 בנובמבר 1874 – 13 בדצמבר 1955) היה נוירולוג פורטוגזי. יש המחשיבים אותו מראשוני הפסיכוכירורגיה המודרנית, בתור הממציא של לובוטומיה, שיטה שעבורה היה מוניש לפורטוגזי הראשון שזכה בפרס נובל (1949).

ארטאס

ארטאס (בערבית: أرطاس) הוא כפר פלסטיני 4 ק"מ מדרום לבית לחם, דרומית-מזרחית לבריכות שלמה. מרבית תושביו מוסלמים ולצידו מנזר גדול בשם הורטוס קונקלוזוס.

אריה כשר

אריה כשר (1935 – 26 באוקטובר 2011) היה פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, שהתמחה בחקר היהודים וארץ ישראל בתקופת הבית השני. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (1990).

אריה ניר הוצאה לאור

אריה ניר הוצאה לאור בע"מ נוסדה בשנת 1995.

אריה ניר (2009-1942), מייסד ההוצאה, החל את דרכו בענף הספרים בשנת 1967 והיה עורך ספרותי ומוציא לאור. במהלך שנות השמונים והתשעים כיהן ניר כמו"ל וכעורך הראשי של ספריית מעריב. ניר ערך את ספריהם של אפרים קישון, יהושע בר יוסף, יורם קניוק, מנחם תלמי, חנוך ברטוב, שפרה הורן ורבים נוספים.

אריה ניר הוצאה לאור בע"מ מפרסמת כשלושים ספרים בשנה. קטלוג ההוצאה כולל כשלוש-מאות ספרים. ההוצאה מוציאה לאור ספרות יפה (תרגום ומקור), ספרי מתח, ספרי עיון והדרכה במגוון רחב של תחומים, ספרי מדע פופולרי וספרי ילדים. ה"סדרה המוערת" של ההוצאה כוללת תרגומים מוערים של ספרי קלאסיקה כדוגמת "שלושה בסירה אחת", "טום סויר", "האקלברי פין", "הקוסם מארץ עוץ", "כלבם של בני בסקרוויל", "פיטר פן" ו"הרוח בערבי הנחל".

בין סופרי ההוצאה נמנים: תומאס פרידמן, מריו ליביו, סקוט טורו, ג'וזף שטיגליץ, דניס ליהיין, מיצ'יו קאקו, סטיבן פרספילד, כריס קולפר, רפי יעקובי, שרה אנג'ל, דני קרמן, אליעזר ויצטום, ניצה אייל, חוה עציוני-הלוי ועוד רבים נוספים.

לאחר מותו של אריה ניר בשנת 2009 עברה ההוצאה לבעלות ילדיו: אבישג וינון ניר. כיום מנוהלת ההוצאה על ידי אבישג ניר.

אריסטובולוס השני

אריסטובולוס השני (ביוונית: Ἀριστόβουλος;‏ 100 - 49 לפנה"ס) היה מלך יהודה וכהן גדול במשך ארבע שנים (63-67 לפנה"ס) והיה טוען לכתר גם אחר כך. בנם הצעיר של מלכי יהודה אלכסנדר ינאי ושלומציון אלכסנדרה.

דוריאן פייגנבאום

דוריאן פייגנבאום (1887–1937) היה רופא, פסיכואנליטיקאי והפסיכיאטר הראשון בארץ-ישראל. פיינגנהאום שימש כיועץ פסיכיאטרי לראשי השלטון הבריטי והיה מנהלו הראשון של בית החולים "עזרת נשים" (כבית חולים פסיכיאטרי) בירושלים (1921-1923).

היינץ הרמן

היינץ (היינריך) (חיים) הרמן (18 באוגוסט 1892, קניגסברג, גרמניה – 20 בנובמבר 1948, ירושלים) היה פסיכיאטר בגרמניה ובארץ ישראל. נחשב לחלוץ הפסיכיאטריה בארץ ישראל המנדטורית. מ-1924 ועד מותו כיהן כמנהל בית החולים הפסיכיאטרי עזרת נשים בירושלים.

לובוטומיה

לובוטומיה, הידוע גם כלאוקוטומיה, הוא הליך ניתוחי לצורך טיפול פסיכיאטרי. בניתוח חותכים ומנתקים את הקשר שבין האונות הקדמיות במוח, או הורסים את רקמת המוח הקדמית. ניתוחים אלה גרמו לשינויי אישיות משמעותיים במטופלים ולעיתים אף גרמו לפיגור שכלי. בעבר נעשה שימוש נרחב בניתוח לובוטומיה לצורך טיפול במגוון הפרעות נפשיות כולל סכיזופרניה, דיכאון והפרעות חרדה שונות. מאז שהתחילו להשתמש בתרופות אנטיפסיכוטיות, כגון תורזין, התרופה האנטיפסיכוטית הראשונה, שהוכנסה לשימוש בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, פחת באופן חד השימוש בלובוטומיה וכמעט הופסק לחלוטין כעבור שנים ספורות.

מרים החשמונאית

מרים החשמונאית (ביוונית Μαριάμη; ‏לפני 53 לפנה"ס — 29 לפנה"ס) הייתה אשת הורדוס מלך יהודה, האחרונה לבית חשמונאי.

מתתיהו אנטיגונוס השני

מתתיהו אנטיגונוס השני (ביוונית: Αντίγονος) היה אחרון מלכי בית חשמונאי. שלט על יהודה החשמונאית בתקופת בית שני בין השנים 40 לפנה"ס ל-37 לפנה"ס.

סינדרום ירושלים

סינדרום ירושלים (או תסמונת ירושלים) הוא סוג נדיר יחסית של הפרעה נפשית, בה אדם (לרוב תייר או צליין) הנמצא בירושלים משוכנע שיש לו כוחות אלוהיים ומשיחיים, שמוטלת עליו משימה משיחית, או שהוא התגלמותה של דמות מספרי הקודש. תופעה זו היא מקרה פרטי של מחשבת שווא ושל שגעון גדלות, המופיעות בדרך כלל במחלות פסיכוטיות (כגון סכיזופרניה פרנואידית), ומובילות לעיתים לצורך באשפוזו של הלוקה בה בבתי חולים לבריאות הנפש.

הלוקים בתסמונת זו הם, על פי רוב, אנשים שלקו בהפרעה נפשית פסיכוטית עוד קודם הגיעם לירושלים, וההגעה לעיר החמירה את מצבם באופן משמעותי. הלוקים מגיעים לירושלים לאחר מסע ארוך ברחבי העולם ובהגיעם אליה הם מתנהגים בככרות העיר ובאתרים המקודשים לדתות השונות כאילו יש להם כוחות אלוהיים ומשיחיים. התיאטרליות המאפיינת את התנהגותם מושכת את תשומת לב הסובבים. לעיתים הם מגיעים עד כדי התנהגויות קיצוניות המסכנות אותם או את סביבתם, ויש צורך לאשפזם בכפייה עד שיחלוף השלב המסוכן בהתנהגותם.

בין אלו הסובלים מתסמונת זו נצפו עד כה חולים יהודים ונוצרים שהמפגש המיוחל עם המקומות המקודשים להם, כגון מקומות היסטוריים בהם שהה לפי הברית החדשה ישו, מעורר את ההחרפה ההתנהגותית ואת התיאטרליות המאפיינת את התופעה.

פירומניה

פִּירוֹמַנְיָה (באנגלית: Pyromania) היא הפרעה נפשית שסממנה הוא דחף להצית אש ולחולל שריפות. הפירומן (מַצִּיתָן על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית) אינו עושה זאת על מנת לגרום נזק או לשם רווח כלשהו אלא כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה.

פּירומניה היא הלחם של הבסיסים היווניים פּיר (πῦρ) שפירושו "אש", מאניה (μανία) שפירושה "שיגעון". הפרעת הפירומניה נפוצה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים ומופיעה לראשונה בטווח הגילאים 6–8.

משערים כי הפירומניה היא ביטוי ליצרים מיניים מודחקים הפורצים החוצה ומוצאים את ביטויים באש, המסמלת עבור המצית הנאה מינית, חום ותשוקה.

ההצתה יכולה לסמל גם מרד נגד המוסכמות ורצון לביטוי עצמי או מחאה שאינם מוצאים דרך אחרת אל התודעה.

הדחף הפירומני יכול להופיע כ"התנהגות אימפולסיבית", כזו הגורמת לפעולה מיידית בלתי מתוכננת מראש,

או כ"התנהגות כפייתית", שהיא ביטוי לקונפליקט פנימי ממושך הגורם לחולה לבצע פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם המוסכמות, החוק והמוסר המקובלים, ואז ייתכן מעשה הצתה שתוכנן בקפידה ובכובד ראש.

הלוקים בפירומניה נמנים עם חולי הנפש המהווים סכנה לציבור, והם עלולים לגרום נזק בנפש וברכוש, ועל כן לעיתים נשלחים לאשפוז כפוי.

הטיפול בפירומניה מנסה להתחקות אחרי הרגשות המודחקים ולהבין את מקורם. ככל הנראה אין יסוד תורשתי להפרעה נפשית זו.

בשנים האחרונות בוצעו מחקרים המוכיחים כי הפירומניה קשורה בהפרעה באזור במוח הקשור בדחפים ובהתמכרויות. איתור מדויק של אזור ההפרעה במוחו של החולה עשוי לסייע במציאת טיפול ספציפי המתאים לו.

פצאל (בית הורדוס)

פַצָאֵל (ביוונית: Φασάηλος‏; 77 - 40 לפנה"ס) היה נסיך מבית הורדוס.

בנם הבכור של אנטיפטרוס האדומי והנסיכה הנבאטית קיפרוס, ואחיהם של הורדוס, יוסף, פירורא ושלומית.

פרנולוגיה

הפְרֶנוֹלוֹגְיָה היא תאוריה הטוענת כי ניתן לקשר בין מבנה הגולגולת לבין אישיותו של האדם ותכונות אופי, כגון פשיעה. הפרנולוגיה פותחה על ידי פרנץ יוזף גאל באוסטריה בסביבות 1800 והייתה פופולרית מאוד במאה ה-19 באירופה וארצות הברית.

הפרנולוג בודק את מבנה הגולגולת ועל סמך זה הוא מסיק לגבי מבנה המוח שמתחתיה. על פי התאוריה במוח ישנם 42 אזורים שכל אחד מהם אחראי על תכונה שונה באופי. למשל, היכולת להשוות בין דברים או מצבים, תקווה ואופטימיות וכדומה. ניתן לחלק את המוח לשבעה אזורים כלליים יותר: קליטת הנתונים; עיבוד נתונים; כישורי ביטוי; מוסר ואמונה; אגו; הישרדות; חברה ומשפחה.

בעוד שחלק מהנחות היסוד של התאוריה הוכחו בהמשך כנכונות - לכל אזור במוח יש התמחות בתפקוד מסוים - הרי שטענות התאוריה כי ניתן ללמוד על אופי האדם ממבנה הגולגולת שגויות.

רניירי הקדוש

רניירי הקדוש, רניירי מפיזה או רנינריוס (באיטלקית: Ranieri או Raniero, בלטינית: Rainerius; ‏1115/1117 – 1160 הוא קדוש נוצרי, הקדוש-הפטרון של העיר פיזה.

שלומית (אחות הורדוס)

שלומית או שלום (ביוונית: Σαλώμη, בלועזית: Salome, נולדה במחצית הראשונה של המאה ה-1 לפנה"ס) הייתה אחות הורדוס, מלך יהודה. נולדה לאחת מן המשפחות המכובדות באֱדוֹם. סבה, אנטיפס, היה מושל אדום מטעם אלכסנדר ינאי ושלומציון, ואביה, אנטיפטרוס, היה אפיטרופוס על יהודה מטעם יוליוס קיסר וידידו של הורקנוס השני. אמה, קיפרוס, הייתה נסיכה ערביה ממשפחת המלוכה הנבּטית. לשלומית היו ארבעה אחים: פצאל, הורדוס, יוסף ופרורא.

שמעיה

שמעיה היה נשיא הסנהדרין בתקופת הזוגות (סוף תקופת החשמונאים), המאה השנייה לפני חורבן בית המקדש השני. הוא היה חברו של אבטליון, שהיה אב בית הדין, ויחד היו מגדולי חכמי הפרושים. אחריהם באו הלל הזקן ושמאי הזקן, שחתמו את תקופת הזוגות.

יש המזהים עם שמעיה את "סמייאס", הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו (קדמוניות היהודים טו, ג), אולם אחרים סבורים כי סמייאס המוזכר בקדמוניות, הוא שמאי ולא שמעיה.שמעיה ואבטליון היו גרים, - הם עצמם, או שהיו רק בני גרים. לפי דברי התלמוד הבבלי היו מבני בניו של סנחריב.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון - בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.