אליטה

אֵלִיטָהצרפתית: élite (במלרע), נבחרים. על פי האקדמיה ללשון העברית: "עִלִּית") הוא מונח בסוציולוגיה המתאר קבוצת אנשים מצומצמת בחברה, אשר זוכה ליחס מועדף על פני יתר הקבוצות בחברה, מחזיקה בעוצמה חברתית המאפשרת לה שליטה או השפעה מכריעה על החברה או על חלקים ממנה. ההמון, לעומת האליטה, מהווה מספרית את רוב החברה ואינו מאורגן, נעדר עוצמה ומגויס מלמעלה על ידי האליטות.[1]

מאפייניה הייחודיים של קבוצת האליטה מזכים אותה ביחס מועדף על פני יתר החברה, בין מאפיינים אלו נמנים: מעמד חברתי, מעמד כלכלי, מוצא אתני, בעלות על משאבים, כישורים ותפקידים מיוחדים. למרות עוצמתה, האליטה זקוקה לתמיכה מההמון.[2]

קיומה ומעמדה של האליטה

קיומה ומעמדה של אליטה בחברה תלוי בשלושה גורמים עיקריים:

  • תפישה עצמית: חברי אליטה מחזיקים וחייבים להחזיק תמיד בתפישה עצמית אליטיסטית, שלפיה מעמדם המועדף מוצדק בגלל כישורים עודפים שלהם לבצע החלטות או לקיים שליטה בתחומים מסוימים. תפישה עצמית זו, בהגדרה, חייבת להיות תמיד כוזבת ומיוסדת על הגישה המועדפת של האליטה למשאבים מוערכים.
  • גישה למשאבים מוערכים: התפישה העצמית של חברי האליטה מבוססת תמיד על העובדה שיש לקבוצה גישה נוחה יותר למשאבים או תכונות הזוכים להערכה מצד כל או רוב החברים בחברה. משאבים ותכונות אלו עשויים להיות כל דבר המבחין בין חברים בחברה: מוצא, תכונות פיזיות, מין, אמונה, חינוך, מזון, הון, מקום מגורים, וכן הלאה. משאבים ותכונות שאינם מצויים בחסר—היינו, כאלו הזמינים או היכולים להיות זמינים בכמות מספקת לכל החברים בחברה—אינם משאבים מוערכים. לדוגמה, עור שחור לא יהווה תכונה מוערכת בשבט בקונגו; ושיער בלונדיני לא יקנה מעמד אליטה לבעליו בנורווגיה.
  • אישור כללי: כדי שאליטה תתקיים, כל או רוב החברים בחברה חייבים להעריך את המשאבים והתכונות שבחסר באופן דומה לזה של האליטה. לדוגמה, נערה גבוהה תזכה למעמד אליטה בכיתה רק אם אין שפע של נערות גבוהות אחרות (חסר) וכאשר תכונת הגובה בנערות נחשבת אצל שאר בני הכיתה כתכונה נחשקת ורצויה.

כיצד נוצרת ונשמרת אליטה

חברות נוצרות ומתקיימות כדי לסייע לפרטים שבתוכן להשיג גישה קלה ונוחה יותר למשאבים שבחסר. בזכות עליונות מסוימת, בכוח, מבנה פיזי, תבונה, ערמה, מיקום פיזי או תכונות אחרות, מצליחה קבוצה מסוימת בחברה לרכוש לה גישה נוחה יותר משל אחרות למשאבים בחסר. בחברות פשוטות, שמספר חבריהן קטן או שאין בהן חלוקה מורכבת של עבודה, יתרון גישה זה אינו מאריך ימים, בדרך כלל. בחברות גדולות יותר, שמקום מושבן קבוע ושיש בהן חלוקה מורכבת של עבודה, מצליחה לרוב קבוצה מסוימת בתוך האוכלוסייה להפוך את יתרון הגישה הנוחה יותר למשאבים בחסר לקבוע ואף להורישו מדור לדור בתוכה.

כדי לשמר את האבחנה בין הקבוצות השונות באוכלוסייה לתועלתה, יוצרת אליטת קבע מוסדות חברתיים שמטרתם לשמר את עליונותה לאורך זמן. מוסדות חברתיים אלו עשויים להיות דת, מסורת, חינוך, משפט, וכדומה והם מכוונים לשמר את האליטה הקיימת, ולהנציח את יתרונותיה באופן שיהיה תלוי פחות בנגישות למשאבים.

שימור האליטה הקיימת מתבצע במיוחד באמצעות מוסדות משפט, מסורת ודת. אלו, קובעים כי הנגישות המועדפת של האליטה למקורות מעוגנת בחוקים או בצווים אלוהיים, שאדם אינו יכול לשנותם. החוקים והצווים האלוהיים נועדו לשמש חסמים פיזיים ומוסכמתיים למעבר של אדם שאינו נמנה עם האליטה אל האליטה. מעבר כזה אינו רצוי לאליטה מהסיבה הפשוטה שכל מצטרף חדש מדלל את יתרון הגישה המועדפת למשאבים ממנו היא נהנית. כך, לדוגמה, טוענות אליטות אצולה כי יתרון הגישה שלהן (לדוגמה, הון כספי או קרקע) מבוסס על קביעות החוק או הדת או על מסורת מתמשכת. במלים אחרות, הטענה היא כי הגישה המועדפת מוצדקת בכך שהיא קיימת. אם לאדם מסוים יש מעמד אליטה, זו גם ההצדקה העיקרית למעמד האליטה שלו.

הנצחת האליטה מתבצעת באמצעות מוסדות מסורת ודת, אך בעיקר באמצעות חינוך. לחינוך האליטה שלוש מטרות עיקריות: האחת היא להעניק לגם לדור הבא של האליטה יתרון גישה כפי שהיה לקודמו; השנייה היא לאפשר לבני האליטה לזהות זה את זה על נקלה, כדי שיוכלו להעניק יתרונות זה לזה; השלישית, להוות חסם יעיל בפני חדירת אנשים או קבוצות שאינם מבני האליטה אל הקבוצה השלטת. הענקת יתרונות לדור הבא של האליטה דורשת לימוד מיומנויות שתהיה בהן תועלת לבני האליטה בניהול ובשליטה בקבוצות אחרות בחברה. דרישה זו אינה קיימת כדי לקיים את הצורך בזיהוי הדדי של בני אליטה והצבת חסמי הצטרפות אליה. לכן, כולל חינוכה של האליטה לימוד מיומנויות רבות שאין בהן תועלת לצורך גישה למשאבים, אך הקושי שבלימודן מציב חסם עקיף בפני המבקשים להצטרף לאליטה, משום שהוא מציב דרישה נוספת לגישה למשאבים. לדוגמה, לימוד משפטים בלטינית אינו מקנה יתרון מהותי לבני אליטה, אך הזמן והכסף הנדרשים מאחרים ללימודם דורש החזקה בהון שאינו נגיש למי שאינם בני האליטה.

מאפייני אליטה

ישנם כמה מאפיינים מובהקים, המשותפים לכל או לרוב האליטות הקבועות הנוצרות בחברות אנושיות.

  • בעלות על קרקע והון: כמעט כל אליטה בהיסטוריה האנושית החזיקה או מחזיקה בקרקע ובמיוחד בכסף רב. כסף זה מאפשר לאליטה ליהנות מיתרונות פיזיים (אוכל, נוחות, בידור, וכו'), להעניק חינוך יקר לבניה ולרכוש סממני מעמד מיוחדים, שאין בהם תועלת לבעלי האליטה, אך מהווים חסם יעיל בפני מצטרפים חדשים אליה.
  • שונות פיזית: פעמים רבות בני האליטה שייכים לקבוצה החברתית בה הם שולטים מבחינה גזעית או שבטית. לעיתים, ישנם יתרונות זעירים שהאליטה מדגישה אותם כמבחינים חשובים. מקרה נפוץ יותר הוא טענה כוזבת ליתרון, במיוחד בהדגשת היות בני האליטה יפים, גבוהים, נקיים, וכו' ביחס לאחרים. יתרון זה מיוסד לרוב על נגישות מועדפת נוכחית למשאבים. לדוגמה, אוכל טוב יניב אנשים גבוהים וחזקים יותר מבחינה פיזית, ובתקופות בהן הנגישות למזון הייתה בחסר משמעותי, נחשב השומן למסמל שיוך לאליטה. בתקופות אחרות, כמו בדורנו, היכולת להימנע מצריכת מזון שמן והשקעה בהימנעות מאכילה וטיפוח הגוף נחשבת למאפיין אליטיסטי. לעיתים נפוצות פחות, ישנו שוני גזעי או אחר ממשי בין האליטה לקבוצות אחרות באוכלוסייה, אך כאשר הוא קיים הוא מהווה חסם יעיל במיוחד להצטרפות לאליטה.
  • מוצא: כמעט כל קבוצות האליטה טענו, בצדק או שלא בצדק, כי מוצאן מבני אליטה אחרים. לטענה זו נלוותה תמיד גם טענת המשנה כי מוצאו של אדם מבן אליטה מהווה הצדקה להיות אותו אדם בן אליטה גם כן. לרוב, טענה זו אינה מקובלת על שאר בני החברה כשלעצמה, אם אינה נתמכת באמצעות טיעונים אחרים או גישה מועדפת למשאבים. לדוגמה, בן אצולה ארמני המהגר בלא רכוש כלשהו לספרד לא יזכה ככל הנראה למעמד אליטה במקום החדש.
  • חינוך שונה: רוב קבוצות האליטה לאורך הדורות הפרידו בצורה חדה בין החינוך המוענק לבני האליטה לחינוך המוענק לאנשים אחרים. ההפרדה בחינוך הייתה לרוב פיזית (בתי ספר אחרים). החינוך במוסדות שונים נועד כדי לאפשר לבני האליטה להכיר זה את זה וכדי לקבל חינוך שיקנה להם שוֹנוּת ביחס למי שאינם בני האליטה. לדוגמה, אליטות לאורך הדורות זכו להדרכה בנגינה, משחק או ציור, כאשר עיקר תועלתן של אלו היא להבחנה בין בני האליטה לאחרים.
  • שפה והתנהגות: פעמים רבות מאופיינות קבוצות אליטה ביכולתן לדבר שפות שאינן נהוגות אצל רוב בני החברה. ברוסיה הצארית דיברה האליטה צרפתית. באנגליה תחת בית פלנטגנט דיברה האליטה בצרפתית נורמנית, בוייאטנאם דיברה האליטה צרפתית ואילו במצרים התלמאית דיברה האליטה יוונית. מאפיין נפוץ אפילו יותר הוא השימוש באופן מסוים בשפת המקום, הנקבע כשימוש ה'נכון' בשפה. לרוב, מאופיינת האליטה גם באופני התנהגות שנועדו להבחינה מקבוצות אחרות. במיוחד, מפתחת האליטה קוד התנהגותי ייחודי שמטרתו להבחין במהירות בין מי ששייכים לאליטה ומי שאינם שייכים לה.
  • דת: לעיתים, מחזיקה האליטה בסוג שונה במקצת של דת מזו המקובלת על שאר החברים בחברה, או שנפוצה בתוכה החברות בכתות סודיות שאינן פתוחות בפני מי שאינם בני האליטה. לרוב, מוגדרת האמונה השונה מבחינת אליטה רק כל עוד האמונה הייחודית או הכת אינם פתוחות בפני שאר החברים בחברה. כאשר היא פתוחה לקהלים רחבים יותר, היא מאבדת לרוב את הייחוד האליטיסטי שלה.

אליטות כוזבות

בחברות מודרניות שונות התפתחה לעיתים הגדרת אליטה כוזבת, המבקשת לעגן את ההבדל בין קבוצת האליטה לקבוצות אחרות בנימוקים אובייקטיביים, כביכול. כך, לדוגמה, טענו קבוצות דתיות שונות שאחזו באמונה הקלוויניסטית כי האליטה מונה "קדושים" שהם אנשים שנבחרו מראש על–ידי האל (פרדסטינציה). דוגמה אחרת היא האידאולוגיה הגזענית של הנאצים, שטענה כי אנשים ממוצא ארי הם אליטה, משום שהם נהנים מעליונות גזעית על פני גזעים אחרים; וקבוצות שונות טענו וטוענות לעקרון מריטוקרטי, לפיו השלטון צריך להיות מסור בידי אנשים בעלי כשרון רב בתחום מסוים.

אליטות אלו כוזבות בדרך כלל משום שאינן עומדות בתנאי היסוד של אליטה: הן טוענות כי התפישה העצמית שלהן מיוסדת על טעמים אובייקטיביים (ולא כוזבים או סובייקטיביים בהגדרה, כנדרש); אין להן בהכרח גישה מועדפת למשאבים; ואין לטענת העליונות שלהן בדרך כלל הכרה כללית מצד רוב האוכלוסייה. חמור מכל אלו, פעמים רבות הקבוצה המוגדרת כאליטה רחבה מאוד, הכניסה אליה פשוטה והיכולת להבחין בין חברי האליטה לאחרים מוגבלת עד מאוד.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חוה עציוני-הלוי ואבא אתזוני-הלבי, מקום בצמרת הוצאת צ'ריקובר, 1997. הספר דן בקבוצת האנשים המחזיקה את מרבית עמדות המפתח במדינת ישראל. גישת הספר היא מחקרית-סוציולוגית.
  • שגיא אלבז וניוה גולן־נדיר, אליטות אסטרטגיות בישראל: חלוקת הכוח בחברה הישראלית, הוצאת כרמל, 2018.

הערות שוליים

  1. ^ דניאל ממן, "אליטות", בתוך "אי/שוויון" אורי רם וניצה ברקוביץ, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2006
  2. ^ נחמיאס דוד, ארבל-גנץ אורי, מידני אסף (2010), מדיניות ציבורית יסודות ועקרונות, האוניברסיטה הפתוחה. ע' 163.
אליטא

אליטא (בליטאית: Alytus, בפולנית: Olita, ברוסית: Олита, בבלרוסית: Аліта, ביידיש: אליטע, בגרמנית: Aliten) היא בירת מחוז אליטא בדרום ליטא, על גדות נהר הניֶימן ועל הדרכים הראשיות לווילנה, לקובנה ולבלארוס. בעיר מוזיאון המוקדש לוותיקי מלחמת אפגניסטן.

אליטיזם

אליטיזם (על פי האקדמיה ללשון העברית: עִלִּיתָנוּת) היא אמונה או גישה הגורסת שאליטה – קבוצה מצומצמת של אנשים המחזיקה בייחוד מסוים מצד כישוריה או מוצאה – היא היחידה שדיעותיה או שאיפותיה צריכים לזכות ביחס רציני, או שחברי האליטה הם היחידים הראויים לשלוט. המחזיקים בתפישה אליטיסטית סבורים כי ייחודה של קבוצת האליטה והיותה היחידה הכשירה להחליט ולשלוט צריך להקנות לה זכויות יתר או סמכות מיוחדת, שאינן צריכות לעמוד לבחינה או ערעור על–ידי הרוב שאינו נמנה עם האליטה. גישה רכה יותר של אליטיזם, גורסת שחבריה ראויים למעמד גבוה יותר מקבוצות אחרות, אך מכירה בכך שגם לקבוצות האחרות יש זכות שדעותיו ושאיפותיו יזכו ביחס מסוים.

לרוב, ניתן להבחין בארבעה סוגים עיקריים של אליטיזם:

אליטיזם אריסטוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל מוצאה או תאריה.

אליטיזם מריטוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל כשרונה בתחום מסוים או הכשרה שעברה.

אליטיזם טכנוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל הימנותה עם הפקידות הגבוהה והחזקתה בעמדות כוח.

אליטיזם פלוטוקרטי: אליטיזם הטוען כי זכויות היתר והסמכויות מגיעים לקבוצה מסוימת בגלל החזקתה בעושר רב.חברים באליטה מאופיינים לרוב ברמה גבוהה של השפעה פוליטית, עושר, חברות בקליקות ובחוגים חברתיים נחשקים, קרבת דם לחברים אחרים באליטה, טעם טוב, תכונות נאצלות, ורמה גבוהה של הכשרה או כישורים בתחומים שנקבעו כחשובים ונחשקים כמו בתחום האקדמי, גינונים והליכות, או ספורט. כל התכונות הללו נחשבות למאפיינות אדם הראוי להיות חבר באליטה, אך הן מבוססות גם על המתווה האופייני למי שכבר חברים באליטה. לדוגמה, החברות במועדון יוקרתי יכולה להיחשב מאפיין של בן אליטה, אך הגדרה זו מבוססת על כך שישנם רבים באליטה הקיימת החברים במועדון זה. במלים אחרות, המשך שלטונה של האליטה וזכויות היתר שלה מנומקים באופן מעגלי, על בסיס עצמם. ניסוח אחר: זכויות היתר מוצדקות באמצעות קיומן או מאפיינים הנובעים מקיומן.

הצדקה מעגלית לקיום זכויות היתר של האליטה היא אחד הכלים החשובים להבטחת המשכיותה והישרדותה. היא מאפשרת לפסול טיעונים כנגד זכויות היתר של האליטה באמצעות הצבעה על העובדה שהטוען אינו נמנה עם האליטה, ומשום כך אינו רשאי להביע טיעונים, או שאין לטיעוניו משקל. לדוגמה, כאשר אדם שאינו חבר בפקולטה או באוניברסיטה מעלה טיעון כלשהו בתחום שבו לחברים באוניברסיטאות יש טענה לזכות יתר, טיעוניו ייפסלו משום שאינו נמנה עם האליטה האוניברסיטאית. במטבע דומה, יפסול האריסטוקרט טיעונים של אדם בעל מבטא המעיד על כך שאינו נמנה עם האריסטוקרטיה. בשני המקרים, לא הרעיון או הטענה נבחנים, אלא המשמיע אותם, כיוון שהאליטיזם גורס כי עצם ההשמעה או ההתייחסות הרצינית לרעיונות של מי שאינו בן האליטה היא אסורה.

כלי אחר באמצעותו מנסה האליטה להבטיח את מעמדה הוא באמצעות יצירת "מסלול מכשולים" מורכב בדרך להצטרפות לאליטה. מסלול המכשולים מאופיין בכך שהוא נמשך לאורך זמן (בין תחילת הניסיון להצטרף לאליטה וההצטרפות אליה בפועל) וכרוך בקשיים, כך שלא כל אדם מסוגל לעמוד בו.

מטרת מסלול המכשולים היא לכפות על המועמד את אימוץ ערכי האליטה והתפישות האליטיסטיות שלה, להעצים את האינטרס המושקע של מי שהתקבל כחבר באליטה להגן עליה מפני מצטרפים חדשים (להגן על הגילדה), ולהאדיר את שמה של האליטה בעיני מי שאינו נמנה עמה, ובפי מי שכן נמנה עמה. האדרה זו חשובה במיוחד, מאחר שאליטה שהחברות בה אינה נחשקת אינה יכולה להיחשב אליטה, גם לא בעיני חבריה.

גאטנו מוסקה

גָאֶטנו מוסקה (איטלקית: Gaetano Mosca;‏ 1 באפריל 1858 - 8 בנובמבר 1941) היה משפטן ותאורטיקן פוליטי איטלקי.

מוסקה נולד ולמד בעיר פלרמו שבסיציליה וכיהן כמרצה למשפט חוקתי ומינהלי. בשנים 1908–1919 כיהן כחבר בפרלמנט ובשנים 1914–1916 כתת-שר המושבות.

כתביו הרבים פורשו בטעות על ידי השלטון הפשיסטי כמתן הכשר למשטר הנשלט על ידי אליטה מצומצמת וסגורה יחסית. נפטר בשנת 1941 בעיר רומא.

הדרה חברתית

הדרה היא הוצאה מהכלל, הרחקה, איסור ומניעה. שורש המילה הוא נד"ר דבר המלמד על מידת החומרה הקשורה בהדרה כאיסור. בין ההפכים להדרה ניתן לציין את המושגים הכללה ושיתוף.

לבד מהמשמעויות המילוליות שצוינו לעיל, נהוג להשתמש במונח "הדרה", בעיקר בשיח פוסט-קולוניאלי, פמיניסטי וחברתי, כדי לציין מבנה חברתי או תכנוני - פיזי אי-שוויוני המוציא מהכלל חברים בקבוצות מסוימות שבתוכו, ומתוך כך אחראי באופן ישיר ועקיף למיקומם בשולי המערך החברתי, לתחושת הקיפוח שלהם ביחסן אליו, ולחוסר יכולתם להשתלב ולקחת בו חלק.

הדרה יכולה להתרחש בשדה הפוליטי, הכלכלי, החברתי, החינוכי, התרבותי, או הפיזי. כאשר האחראים לכך הם גורמים בני השפעה וכוח הקובעים את המדיניות ומוציאים אותה לפועל. הסיבות להדרה יכולות להיות רצונם של גורמים אלו לשמור על ההגמוניה, תפיסה היררכית של המציאות, והבניה של זהות ועוצמה המתבססת על דיכויו של מי שנתפס כאחר. סיבות אחרות יכולות להיות שתכנון המבנים החברתיים או הפיזיים בוצע על ידי אליטה או אדם באופן שיבטיח לדעתו באופן מרבי את צרכים של קבוצה אותה הוא מכיר, ודבר זה מוביל לתפקוד לקוי ואף פוגעני כלפי קבוצות אחרות.

דברים שנועדו להקטין או למנוע הדרה כוללים תכנון נהלים או שיטות שמחזקים נגישות, שקיפות, שיתוף הציבור, העצמה ושוויון הזדמנויות.

היסטוריה של ברזיל

ראשית ההיסטוריה של ברזיל בהתיישבות אינדיאנים באלף ה-6 לפנה"ס, בשטח שבו מצויה כיום מדינת ברזיל המודרנית. עד המאה ה-15 אוכלסה ברזיל בשבטי נוודים למחצה, שכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות בלתי ממוכנת.

ברזיל התגלתה לאירופאים לראשונה על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו קברל (אף כי יש החולקים על קביעה זו, ומצביעים על אחרים שגילו אותה לדעתם לפניו). על פי חוזה טורדסיאס היה השטח המזרחי של ברזיל בריבונות פורטוגלית ואכן הפורטוגלים

קבעו את יישוב הקבע האירופאי הראשון באזור בשנת 1523 לחופי האוקיינוס האטלנטי, וקראו לו סאו ויסנטה. בין המאה ה-16 למאה ה-18 ברזיל הייתה מושבה פורטוגלית אשר התפרנסה מעץ הברזיל, ממנו הפיקו צבע אדום יקר ערך, מגידול קנה סוכר, ובהמשך גם ממרבצי זהב שנמצאו בעיקר באזור המצוי כיום במדינת מינאס ז'ראיס. ניסיונות של ההולנדים והצרפתים להאחז גם הם באזור נכשלו וידם של הפורטוגזים הייתה על העליונה. הפורטוגזים גם נכנסו לעומק היבשת וספחו לברזיל שטחים גדולים בהרבה משהוענקו להם בחוזה טורדסיאס.

במהלך תקופה זו, רוב התושבים המקוריים של ברזיל נספו במחלות העולם הישן, במלחמות ובשיעבוד. מי שלא הושמד הוטמע בחברה החדשה. בנוסף לתושבים המקוריים והאירופאים, הובאו לברזיל אפריקאים רבים ששועבדו לאדוניהם האירופים במטעים ובמכרות.

ב-7 בספטמבר 1822 הכריזה ברזיל על עצמאותה מפורטוגל והפכה למונרכיה חוקתית, אירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה. לקראת ימיה האחרונים של המונרכיה בסוף המאה ה-19, בוטלה לחלוטין העבדות בברזיל, בסיומו של תהליך הדרגתי וארוך. גלי הגירה משמעותיים החלו להגיע לברזיל החל מהשליש האחרון של המאה ה-19, תחילה בעיקר מדרום אירופה וחצי האי האיברי, ולאחר מכן גם מיפן. שחרור העבדים וגלי ההגירה שינו ללא הכר את המרקם החברתי של ברזיל. הפיכה צבאית ב-1889 העלתה את המשטר הרפובליקני. עד היום ברזיל היא מדינה דמוקרטית, למעט שלוש תקופות שבהן הייתה נתונה למשטר אוטוריטרי או דיקטטורי בין השנים 1930–1934, 1937–1945 ו-1964–1985.

עם העצמאות, הפוליטיקה של ברזיל הייתה נתונה לשליטתם של בעלי הקרקעות העשירים, בעיקר בדרום המדינה. אחרי הפיכות 1930, כשהכלכלה החלה להתבסס יותר על תעשייה ופחות על חקלאות, השפעתם פחתה, אך לא נעלמה לגמרי. עם עליית התעשייה, צמח כוחם של האיגודים המקצועים ויחד איתם עלו כוחות דמוקרטיים. למרות השינויים במבנה הכלכלה והגדלת כוחם של התומכים בדמוקרטיה, ברזיל עדיין הייתה נתונה להשפעתה של אליטה קטנה. המסורת של שליטת בעלי ההון, תשתיות גרועות, התערבות ממשלתית כבדה במסחר ובתעשייה עיכבו את הצמיחה הכלכלית של ברזיל. בנוסף לכך, המצב גרם להיווצרות פערים ענקיים בין שכבות האוכלוסייה השונות. פערים אלו הם מהגדולים באמריקה.

המעמד העליון

המעמד העליון מתייחס לקבוצת האוכלוסייה שנמצאת בראש ההיררכיה החברתית. בחברות המודרניות המעמד החברתי העליון כולל בדרך כלל את חברי האוכלוסייה העשירים ביותר בחברה, ובעלי הכוח הפוליטי הגדול ביותר. בחברות המודרניות לעיתים רבות חברי המעמד העליון אינם צריכים לעבוד לפרנסתם, משום שהם חיים על סמך כסף שקיבלו בירושה או כתוצאה מהשקעות.

בחברות מסורתיות רבות היה קשה או אפילו בלתי אפשרי להצטרף למעמד העליון בדרך אחרת מלבד להיוולד לתוכה. במדינות רבות בעולם כיום שיעור הכנסה גבוה במיוחד מספיק בשביל שאדם ייחשב כמשתייך למעמד העליון - במיוחד בארצות הברית (למעשה, רוב האנשים העשירים ביותר בארצות הברית נולדו במעמד הביניים).

בארצות הברית לדוגמה, המעמד העליון כולל כ-1% מכלל האוכלוסייה, אשר מחזיק בכ-30% מהעושר, והם בעלי הכנסה של 200,000 דולרים או יותר בשנה (כ-16,000 דולרים לחודש).

זכריה מנדל כ"ץ

הרב זכריה מנדל הכהן כ"ץ (תק"צ, 1830 - תרנ"ז, 1897) היה רבן של אליטה וראדין.

מעמד הפועלים

מעמד הפועלים (או מעמד העובדים, ולעיתים פרולטריון) הוא הכינוי למעמד הנמוך ביותר בחברה מתועשת. הכינוי נוצר בתחילה ככינוי גנאי, אך שינה את מובנו בעקבות השימוש שעשה בו קרל מרקס בתורה המרקסיסטית כתיאור לעובד שכיר, נטול רכוש משלו, בניגוד לבעלי הון או אמצעי ייצור המצויים בבעלותם כמו סוחרים, איכרים בעלי חלקת אדמה או הבורגנים העשירים. כיום, משמש המונח כהגדרה לשכירים שעוסקים בעבודה פיזית ולפעמים כהגדרה לכל השכירים הזוטרים.

מעמד חברתי

במדעי החברה, מתאר המונח מעמד קבוצת אנשים החולקים סטטוס חברתי דומה. מקור המושג מעמד חברתי בהגות החברתית של סוף המאה ה-18, והמושג זכה לחשיבות גדולה במיוחד בעקבות המהפכה הצרפתית.

משטר סמכותני

משטר סמכותני (גם מִשְׁטָר אוֹטוֹרִיטָרִי או אוֹטוֹרִיטָרִיזְם או סמכותנות) הוא סוג משטר המתאפיין בפיקוח חברתי הדוק וציפייה מצד האוכלוסייה לציות למשטר, תוך שימוש לעיתים קרובות באמצעים מדכאים. במשטרים סמכותניים קיימת בדרך כלל היררכיה שלטונית וחברתית ברורה. הסמכותנות נחשב במדע המדינה לסוג משטר נפרד מן הדמוקרטיה הליברלית אך גם מן הטוטליטריזם. צורתו הדמוקרטית של המשטר האוטוריטרי מכונה לעיתים דמוקטטורה.

מאפייניו העיקריים של המשטר הסמכותני:

פלורליזם מוגבל; לא קיים שיתוף כוח בשלטון; ענפי המשטר והרשויות קשורים אחד לשני; לא קיימות מפלגות מעבר למפלגת השלטון, או שהן קיימות אך מוגבלות בכוחן ופועלות באופן חופשי למראית עין בלבד.

לא קיים מנגנון של איזונים ובלמים.

לא קיימת מערכת של מתן לגיטימציה לשלטון על ידי בחירות חופשיות.

אידאולוגיה אינה דומיננטית, או שאינה מקיפה וכוללת.

לא קיימת ניעות חברתית נרחבת; לא קיימת מוטיבציה שלטונית לשנות את החברה באופן מהותי.

דיכוי זכויות אדם עם הגבלות על חופש הביטוי, ההתארגנות והמצפון.

הפרדת המדינה מן החברה האזרחית, בניגוד למשטרים טוטליטריים.נראה, כי מקור המונח בשם התואר הצרפתי autoritaire ("סמכותני"). עם זאת, כבר בעת העתיקה נעשה שימוש במונחים דומים. בין היתר, משטרים סמכותניים מייצגים לעיתים קרובות חוסר אמון ביכולתה של הדמוקרטיה לפתור בעיות ולקדם את החברה, והעדפת שלטון של "אליטה מובחרת" על פני הדמוקרטיה. כך, קיימת זיקה בין משטרים סמכותניים לבין אליטיזם מן הסוג שקידמו פילוסופים פוליטיים אנטי-דמוקרטיים מסוגם של רוברט מיכלס וקרל שמיט.

דוגמאות לשליטים ומשטרים סמכותניים:

ספרד תחת שלטון פרנסיסקו פרנקו

קובה תחת שלטון פולחנסיו בטיסטה

אוגנדה תחת שלטון אידי אמין

מצרים תחת אנואר סאדאת, חסני מבארכ ובהיבטים רבים גם גמאל עבד אלנאצר

סוריה תחת בשאר אלאסד (ר' גם משטר סולטאניסטי)

עיראק תחת סדאם חוסיין

איראן תחת שלטון האייתוללות

נומנקלטורה (אליטה)

הנומנקלטורה (ברוסית: Номенклатура) הייתה אליטה מצומצמת בברית המועצות ובשאר הגוש הקומוניסטי אשר החזיקה בעמדות מפתח בפקידות, בממשל, בתעשייה וכיוצא בזה. תפקידים אלה הוענקו אך ורק באישורה של המפלגה הקומוניסטית של אותה מדינה או אזור, ולמעשה, כל בעלי התפקידים היו חברי מפלגה. מבקרים שונים של שיטה זו, כגון הסופר מילובאן דז'ילאס, הגדירו אותם בשם "המעמד החדש".

עזרא (תנועת נוער)

עזרא - תנועת הנוער התורני לאומי הראשונה בישראל היא תנועת נוער דתית לאומית, הרביעית בגודלה מבין תנועות הנוער הציוניות במדינת ישראל. לתנועה כ-20,000 פעילים הפרוסים בכלמעלה מ-65 מוקדי פעילות בישראל. במהלך הוועידה הי"ז של התנועה הוחלט על שינוי שמה של התנועה מ"חרדית לאומית" ל"תורנית-לאומית". כיום (2019) מזכ"ל התנועה הוא שאול דה מלאך.

עידן הנאורות

עידן הנאורות, תנועת הנאורות, "תנועת ההשכלה" (בהקשר היהודי) או עידן האורות (באנגלית: Age of Enlightenment; בצרפתית: siècle des Lumières; בגרמנית: Aufklärung) הוא כינוי לתנועה אינטלקטואלית באירופה, ששמה לעצמה למטרה לבסס מוסר, אסתטיקה וידע הנשענים על רציונליות והנחת יסוד לוגוצנטרית. מנהיגי התנועה ראו בעצמם אליטה אמיצה של אינטלקטואלים המובילים את העולם לעבר קידמה מתוך תקופה ארוכה של חוסר רציונליות, חוסר בגרות ועריצות, שהחלה בתקופת ימי הביניים, אותה כינו העת החשוכה. בין השאר, התנועה סיפקה את הבסיס הפילוסופי למהפכה האמריקאית.

דגש עיקרי של עידן הנאורות היה עיסוק במה שמכונה היום פילוסופיה פוליטית. בתקופה זאת פעלו זה לצד זה הוגים שתמכו באבסולוטיזם נאור, דוגמת וולטר, שמרנים כאדמונד ברק שהאמינו כי דרכי הממשל המסורתיות הן העדיפות ופילוסופים רדיקליים כרוסו, שהציגו מודלים מהפכניים של חברה אזרחית שאיננה כפופה למוסדות המונרכיה והדת (ר' האמנה החברתית) וכן, מונטסקייה, שרעיון הפרדת הרשויות שלו פורסם במהלך עידן הנאורות והפך במרוצת הזמן לאבן יסוד של המשטר הדמוקרטי המודרני. הוגה מרכזי נוסף של התקופה היה אדם סמית', פילוסוף שעסק בשאלות של מוסר וניסח לאורן את אחת התורות הכלכליות המשפיעות בכל הזמנים (ר' עושר העמים). חיבור זה השפיע - בין השאר - השפעה מכרעת על תחומי עיסוקה של הפילוסופיה הפוליטית, שכן הוא קידם שיטה לפיה עושרו של עם לא מוערך לפי גודל אוצרו של מלך או לפי קנה מידה רוחני-דתי, אלא לפי רמת חייהם ותפוקתם של האזרחים עצמם.

המונח העברי "עידן האורות" תורגם מצרפתית (Siècle des Lumières) על ידי מיכאל הרסגור. זאת לעומת המונח האנגלי המקביל - The Age of Enlightenment - "עידן ההארה" (השכלה) ובגרמנית - Aufklärung ("הארה" או "הצטללות").

בין ההיסטוריונים לא קיים קונצנזוס לגבי תחילתו של עידן הנאורות, והדעות נעות בין תחילתה של המאה ה-18 לאמצע המאה ה-17, כמעין תאריך ברירת מחדל. את מקורותיו של עידן זה ניתן למצוא בחיבורו של רנה דקארט 'מאמר על המתודה', שפורסם בשנת 1637. אחרים תוחמים את תחילת עידן הנאורות בתחילתה של המהפכה המהוללת בבריטניה בשנת 1688 או בפרסום ספרו של אייזק ניוטון 'עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע'. את סופו של עידן הנאורות, תוחמים חלק מההיסטוריונים במהפכה הצרפתית בשנת 1789 או בתחילתן של המלחמות הנפוליאוניות (1804-1815) כנקודות הציון הנוחות ביותר לסיומה של תקופה זו.

פיאודליזם

המונח פיאודליזם או המשטר הפיאודלי משמש בשני מובנים שונים: במובן הרחב הוא מציין שיטה חברתית-פוליטית-דתית, שהתבססה באירופה במהלך ימי-הביניים. במובן הצר, הפיאודליזם מציין מערך של קשרי תלות וחסות אישיים בקרב אליטה השולטת באירופה המערבית. מקור המונח פיאודום - מענק קרקע שנתנו אדונים לנאמניהם (לווסאלים שלהם).

המונח "פיאודליזם" נטבע בדיעבד, בהכרזת האספה המכוננת הלאומית מה-11 באוגוסט 1789 בהכרזה כי "הרסנו לחלוטין את השיטה הפיאודלית".

המונח פיאודליזם מתייחס למערכת החברתית-כלכלית שהתפתחה במערב אירופה במאה ה-10 בשטחים שהיו תחת שלטון השושלת הקרולינגית, כלומר צרפת, גרמניה, איטליה וארצות השפלה, וכן באנגליה שהושפעה מהן ובספרד.

המונח הוחל גם על מערכות חברתיות-פוליטיות דומות במקומות אחרים, בהם מצרים העתיקה, רוסיה, הודו, סין, יפן ואתיופיה. בחלק מהמקומות ההקבלה רחוקה ומאולצת ואילו בחלקם, כמו ביפן ובאתיופיה, הדמיון רב מאוד.

פרדריק וילם דה קלרק

פרדריק וילם דה קלרק (באפריקאנס: Frederik Willem de Klerk; נולד ב-18 במרץ 1936) היה נשיא דרום אפריקה בשנים 1989–1994, והיה האדם הלבן האחרון שכיהן בתפקיד זה. דה קלרק ידוע בעיקר כרפורמיסט שהיה אחראי לביטול משטר האפרטהייד הגזעני ולהפיכת דרום אפריקה למדינה דמוקרטית מלאה, בה בני כל הגזעים, כולל הרוב השחור, נהנים מזכות הבחירה וזכויות אחרות. דה קלרק הוא חתן פרס נובל לשלום לשנת 1993. במדינתו הוא נקרא בקיצור FW.

קוד ליוקו

קוד ליוקו (בצרפתית: Code Lyoko) היא סדרת אנימציה צרפתית שיצאה בשנת 2003. הסדרה נוצרה על ידי תומאס רומיין וטניה פלובו, והופקה על ידי חברת Moonscoop. התוכנית מתארת את עלילותיה של קבוצת מתבגרים המטיילים בעולם הווירטואלי "ליוקו", ונלחמים בתוכנת מחשב בעלת בינה מלאכותית שנקראת "זאנה" (במקור X.A.N.A) המאיימת להשמיד את כדור הארץ.

הסדרה שודרה לראשונה ב-3 בספטמבר 2003 בערוץ הצרפתי France 3. הסדרה זכתה להצלחה רבה ובעקבות הצלחת הסדרה היא הפכה לזיכיון שכולל בתוכו מספר משחקים לקונסולות (נינטנדו Wii ו-PSP) וכן משחק פייסבוק. ב-2012 יצאה סדרת ההמשך, קוד ליוקו: אבולוציה (Code Lyoko: Evolution) שהיא סדרה שמחציתה לייב אקשן ומחציתה גרפיקת תלת מימד שעוצבה מחדש.

בישראל, שודרה הסדרה החל משנת 2005 בערוץ הילדים, בדיבוב לעברית.

רוברט מיכלס

רוברט מיכֶלס (בגרמנית: Robert Michels;‏ 9 בינואר 1876 – 2 במאי 1936) היה סוציולוג פוליטי גרמני, שכתב על התנהגותם הפוליטית של האליטות האינטלקטואליות. ספרו הידוע ביותר הוא "מפלגות פוליטיות", אותו פרסם ב-1911, הכולל תיאור של "כלל הברזל של האוליגרכיה", לפיו בכל חברה דמוקרטית קיימת נטייה ליצירת אוליגרכיה, הנבחר יתחיל לאסוף ידע עד שיהפוך למומחה בתחומו ואז יחל להתנתק מהעם שבחר בו, תיווצר אליטה שתהפוך לאוליגרכיה. הוא מאשים את ההמון שנוח לו כשאחרים מחליטים בשבילו החלטות ושנתונים באדישות שעוזרת לאוליגרכיה להתבסס. העם הכניע את עיקרון הדמוקרטיה שבו הם פועלים, ממצב שבו יש זכויות ושוויון לשיטת אליטות אוליגרכיות. מיכלס נחשב לאחד ההוגים המרכזיים של הפשיזם.

מיכלס למד באנגליה ובסורבון בפריז ולאחר מכן באוניברסיטאות של מינכן ולייפציג, האלה וטורינו. הוא הפך לסוציאליסט כאשר לימד באוניברסיטת מרבורג והפך לפעיל באגף הרדיקלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. הוא עזב את המפלגה בשנת 1907 ועבר ללמד באוניברסיטה של טורינו שם לימד כלכלה, מדע המדינה וסוציולוגיה. בשנת 1914 הפך לפרופסור לכלכלה באוניברסיטת בזל שם לימד עד שנת 1926. בשנותיו האחרונות שהה באיטליה שם לימד כלכלה והיסטוריה באוניברסיטה של פרוג'ה. בשנים אלו היה לסינדיקליסט ואחר-כך לפשיסט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.