אליהו דובקין

אליהו דוֹבְּקִין (31 בדצמבר 1898 - 26 באוקטובר 1976) היה ממנהיגיה של תנועת העבודה בארץ ישראל, חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, מחותמי מגילת העצמאות וממייסדי מוזיאון ישראל.

אליהו דובקין
Eliyahu Dobkin David Ben Gurion1947
אליהו דובקין ורעייתו משוחחים עם דוד בן-גוריון טרם טיסתם לניו יורק במאי 1947
לידה 31 בדצמבר 1898
בוברויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 6 ביוני 1932
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
סיעה מפא"י
חבר מועצת המדינה הזמנית
15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו-3 ימים)
תפקידים בולטים

ביוגרפיה

נולד בעיר בוברויסק, בפלך מינסק שבתחום המושב של האימפריה הרוסית, ברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס) למשפחה יהודית דתית וציונית. אביו, יוסף דובקין, עסק בסחר יערות ועצים ואחר כך בבנקאות והיה מעסקני המזרחי. בסוף מלחמת העולם הראשונה נמלטה המשפחה מפני הבולשביקים לפולין, והתיישבה בעיר ביאליסטוק.

למד בחדר ואת חינוכו התיכוני הכללי קיבל בגימנסיה "צווירקו" בבוברויסק. היה מייסד של ארגון הסטודנטים הציוניים "החבר" בחרקוב בשנת 1914. ב-1917, כסטודנט בחרקוב, הצטרף לתנועת "החלוץ" שהוקמה באותה שנה על ידי יוסף טרומפלדור. היה מראשי החלוץ ותנועת העבודה בפולין. בשנת 1921 נבחר כמזכיר הכללי של מרכז "החלוץ" העולמי שמושבו היה בוורשה. שם הכיר את שמחה בלאס, שמאוחר יותר נשא את אחותו יהודית לאשה.

היה מראשי מפא"י, וב-6 ביוני 1932 עלה עם רעייתו ובתו באניה "קרנארו", מטריאסטה לארץ ישראל וגר במעונות עובדים ד' ברח' מאפו בתל אביב. באותה שנה נבחר למועצת הסתדרות העובדים הכללית ולמנהל המרכז לעלייה שלה. מ-1933 ועד פרישתו ב-1968 היה חבר בועד הפועל הציוני. עם התמנותו, מטעם מפא"י, כסגן חבר בהנהלת הסוכנות היהודית עבר לירושלים. בשנת 1936 נבחר כחבר מלא בהנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ועד 1968 מילא תפקידי ראש מחלקה שונים בהנהלת הסוכנות. במלחמת העולם השנייה עמד בראש מחלקת העלייה של הסוכנות ועסק בהצלת יהודים והעלאתם לארץ ולאחר מכן בהעפלה (עלייה "בלתי לגלית"). דובקין כיהן בהנהלת הסוכנות וההנהלה הציונית כראש המחלקות: העלייה, הארגון, הנוער והחלוץ (משנת 1945 עד 1968).

היה חבר מועצת העם ומחותמי מגילת העצמאות. בעת הכרזת המדינה היה בירושלים הנצורה, וחתימתו על המגילה הייתה במועד מאוחר יותר. לאחר קום המדינה, המשיך להיות חבר הנהלת הסוכנות. היה יו"ר הנהלת קרן היסוד, לסירוגין, משנת 1948 עד 1961.

דובקין היה גם אספן אמנות, יושב ראש בית הנכות בצלאל, ולאחר הקמת מוזיאון ישראל היה חבר הנהלתו עד פטירתו. תרם אוסף גדול של כלי זכוכית עתיקים שנקרא על שמו למוזיאון ישראל. הותיר אחריו בן (דוד דובקין), שהיה חבר קיבוץ חצרים, ובת (נחמה), שנישאה ליהודה דקל, שהיה מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות. נכדו, אבישי דקל, הוא פרופסור לאסטרופיזיקה.

כתביו

קישורים חיצוניים

1898

שנת 1898 היא השנה ה-98 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1898 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

31 בדצמבר

31 בדצמבר הוא היום ה-365 בשנה (366 בשנה מעוברת), בשבוע ה-53 בלוח הגרגוריאני. זהו היום האחרון בשנה.

בועז דקל

בועז דקל (נולד בשנת 1959 בירושלים) הוא איש עסקים ישראלי, יזם, ממקימי העיתון "חדשות", חברת "בר שיווק והפצה" וחברת "P.M.I". כיום הוא המנכ"ל והיו"ר שלה. משמש גם כמוציא לאור של ספריית יהודה דקל.

בחן

בַּחַן הוא קיבוץ בעמק חפר בסמוך לבת חפר. הקיבוץ נוסד בשנת 1954 על ידי גרעין נח"ל של תנועת למרחב יוצאי אמריקה הדרומית. הקיבוץ הוקם, כדרכה של "למרחב", ללא שיוך תנועתי. השם הוצע על ידי זאב וילנאי, מקורו בספר ישעיהו, ומשמעותו - מגדל צופים. השם ניתן לקיבוץ על שם גבעת "משלט 82" (תל בחן) שהיוותה מקום תצפית על עמק חפר ומישור החוף במערב ועל צפון השומרון במזרח.

כיום הקיבוץ הוא "קיבוץ בפירוק" לאחר שנקלע למשבר כלכלי וניהולי, וביולי 2012 מונה על ידי רשם האגודות השיתופיות מפרק מפעיל לקיבוץ.

את הקהילה מנהל מוניציפלית ועד יישוב שנבחר בבחירות דמוקרטיות.

היישוב הוא חלק ממועצה אזורית עמק חפר.

ה'תרנ"ט

ה'תרנ"ט (5659) או בקיצור תרנ"ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1898, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 4 בספטמבר 1899. שנה מסוג זחא, איננה מעוברת, ואורכה 353 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

ועד ההצלה של הסוכנות היהודית

ועד ההצלה, ובשמו המלא ועד ההצלה המאוחד שליד הסוכנות היהודית, היה גוף שנוסד בארץ ישראל ב-22 בנובמבר 1942 על ידי הסוכנות היהודית במטרה להציל את יהודי אירופה, שהיו נתונים תחת הכיבוש הנאצי בתקופת השואה. בראש הוועד עמד יצחק גרינבוים, ועם חבריו נמנו נציגי הסוכנות, נציגי הועד הלאומי ונציגים מהמפלגות הציוניות השונות.

הרכבו של הוועד סימל את אחדותו של היישוב היהודי בארץ ישראל במאמץ להצלת יהודי אירופה. הוא החל לפעול באופן רשמי ב-31 בינואר 1943.

י"ח בטבת

י"ח בטבת הוא היום השמונה עשר בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השמונה עשר בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ח טבת היא

ברב השנים פרשת שמות. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת ויחי.

ישראל קסטנר

ד"ר ישראל רודולף (רֶזֶ'ה) קַסְטְנֶר (בהונגרית: Kasztner Rezső;‏ אפריל 1906 – 15 במרץ 1957) היה חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה ומארגן פעולות הצלה שונות, בהן "רכבת קסטנר".

בעקבות טענה שהעלה ב-1952 עיתונאי ירושלמי בשם מלכיאל גרינוולד, שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, הגיש היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן כתב אישום נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. משפטו של גרינוולד, שעורר עניין ציבורי רב, הפך לבירור רחב יריעה של שואת יהודי הונגריה ופעילותו של קסטנר במהלכה, ונודע כ"משפט קסטנר". ביוני 1955 זיכה בית המשפט המחוזי את גרינוולד מרוב ההאשמות, והשופט בנימין הלוי כתב בפסק דינו כי "קסטנר מכר את נפשו לשטן". בעקבות המשפט נרצח קסטנר בתל אביב. המדינה ערערה, ופסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן לאחר הרצח, טיהר את קסטנר, ברוב דעות, מאשמת שיתוף פעולה עם הנאצים, רצח בעקיפין של יהודי הונגריה ושותפות גזל עם הנאצים; אך הוסכם בו פה אחד ש"קסטנר הציל באמצעות שקר ביודעין ובאורח פלילי" את פושע המלחמה הנאצי קורט בכר מעונש המוות שציפה לו בנירנברג. השופט שמעון אגרנט כתב בפסק דינו כי "את קסטנר תשפוט ההיסטוריה ולא בית המשפט".

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מפא"י

מפלגת פועלי ארץ ישראל (מַפָּא"י) הייתה מפלגת שמאל ציונית סוציאליסטית שנוסדה בארץ ישראל בשנת 1930 מאיחוד הפועל הצעיר ואחדות העבודה. המפלגה הפכה לגורם המרכזי ביישוב ובתנועה הציונית. מפא"י הייתה (גם בדמות ממשיכתה - "מפלגת העבודה") מפלגת השלטון היחידה בישראל, מהקמת המדינה בשנת 1948 ועד ל"מהפך" בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977.

עם היווסדה של מפא"י עמד בראשה דוד בן-גוריון ולצידו ברל כצנלסון וחיים ארלוזורוב. בן-גוריון נבחר לראש ממשלת ישראל הראשון, ומעמדו הדומיננטי במפלגה נמשך עד לשנות ה-60. פרשת לבון, אשר נחשפה בשנת 1960, הביאה למשבר ולפילוג שהביא עמו את פרישתו של בן-גוריון מן המפלגה שייסד. במהלך הפרשה הסתבר כי כוחה של המפלגה, והאהדה לה זכתה בציבור הבוחרים הישראלי (ויש אומרים, בשל הקשרים הכלכליים בהם האחיזה במנגנון ההסתדרותי גם כמעסיק וגם כמייצג עובדים, כמו גם אחיזתה בקופת חולים כללית, הצליחה המפלגה לקשור אליה בוחרים רבים,) היו חזקים מהאהדה שרחשו לבן-גוריון. חזרתם של פורשי רשימת בן-גוריון רפ"י מסמנת את סופה של מפא"י, והפיכתה למסגרת ארגונית חדשה - מפלגת העבודה הישראלית - אשר יש הרואים בה את ממשיכתה של מפא"י מבחינה ארגונית ואידאולוגית.

מפא"י ייצגה את הזרם השלטוני המרכזי ביישוב ובמדינת ישראל. היא הייתה מזוהה עם הציונות המעשית ועם ההתיישבות העובדת, ניווטה את היישוב העברי בארץ ישראל לקראת הקמת המדינה, עמדה בראש מוסדותיו הרשמיים והבלתי רשמיים, כגון הסוכנות היהודית לארץ ישראל וההסתדרות. לאחר הקמת המדינה הייתה למפלגת השלטון היחידה, ושלטה ללא עוררין במדינה במשך כשלושה עשורים. במשך יותר מ-30 שנה (מתוך מעל 45 שנה רצופות, בהן הנהיגה המפלגה את התנועה הציונית, היישוב והמדינה) עמד בראשה דוד בן-גוריון. בשנת 1968 התאחדה מפא"י עם מפלגות שהיו חלק ממנה בעבר: אחדות העבודה - פועלי ציון (צאצאית של התנועה לאחדות העבודה שפרשה ממפא"י) ורפ"י (שפרשה אף היא ממפא"י), ליצירת "מפלגת העבודה הישראלית".

שורשיה של מפא"י היו נטועים, כאמור, במפלגות פועלים סוציאליסטיות עם זיקה למניפסט הקומוניסטי ולקארל מרקס, כגון אחדות העבודה. משהחלה המפלגה לובשת זהות משלה, לאחר האיחוד שהביא ליצירתה, דהה הגוון המעמדי והתחלף באידאולוגיה לאומית יותר - דהיינו אידאולוגיה שמעמידה במרכז את האינטרס הלאומי ולא את האינטרס המעמדי. דוד בן-גוריון, שדחף לשינוי זה, נתן ביטוי לשינוי במאמרו משנת 1947 - "ממעמד לעם". לכינון עמדה לאומית זו היו מתנגדים אשר הובילו להקמת מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) הציונית-סוציאליסטית (מפלגה התומכת בסוציאליזם המרקסיסטי, שנוצרה מאיחוד מפלגת השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה יוצאת מפא"י).

השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית שהיו נהוגים בימיה הראשונים של המדינה. בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון חיובי, אך לעיתים הוא נושא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי, שכיום אינם מקובלים.

מרדכי נאור

ד"ר מרדכי (מוטקֶה) נאור (נולד ב־19 באוגוסט 1934) הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל, מפקד גלי צה"ל בשנים 1974–1978.

משה קול

משה קוֹל (קוֹלוֹדְנִי) (28 במאי 1911 – 7 ביולי 1989) היה מנהיג ציוני, חבר הנהלת הסוכנות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

ספריית יהודה דקל

ספריית יהודה דקל היא הוצאת ספרים ישראלית שנוסדה על ידי בועז דקל והמועצה לשימור אתרים בשנת 2009. ייעודה של ההוצאה הוא הוצאת ספרי מורשת והיסטוריה. המו"ל של ההוצאה הוא בועז דקל.

בשנת 2009, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו את הספרייה כמפעל להנצחת שמו ומורשתו של יהודה דקל. ההוצאה מוציאה לאור גם את המגזין של המועצה לשימור אתרים.

שמחה בלאס

שמחה בְּלַאס (27 בנובמבר 1897 – 18 ביולי 1982) היה מהנדס מים ישראלי, פעיל ציוני, מתכנן מפעלי מים עיקריים של היישוב בשנות ה-30 ובשנות ה-40, ממייסדי מקורות ויוזם תוכניותיה עד למוביל הארצי, "יועץ הממשלה לענייני המים" בישראל בשנותיה הראשונות, מייסד תה"ל, ראש המתכננים של מוביל המים הארצי, יוזם ההשקיה בטפטוף וממציא הטפטפות, יחד עם בנו ישעיהו. הוא אחיו של משה בלאס וסבו של אורי בלאס.

תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה

תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה החלה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, וראשית רדיפות היהודים המאורגנות בגרמניה הנאצית. ידיעות ראשונות על פגיעה חמורה ביהודי פולין הגיעו ליישוב היהודי בארץ ישראל כבר בשלהי שנת 1939, אך ידיעה מפורטת על ריכוז השמדת היהודים בשואה הגיעה רק בשלהי שנת 1942. בעקבות זאת נערכו הפגנות ועצרות עם ברחבי ארץ ישראל, ועיתוני היישוב הופיעו כשעמודיהם הראשונים נתונים במסגרות שחורות. חרף מאמציו, במהלך השואה, היה היישוב היהודי בארץ ישראל חסר אונים ביכולת השפעתו על מלחמת העולם השנייה ורצח היהודים באירופה (רק כמה אלפים ניצלו בזכות מאמצי ההצלה של הממסד היהודי והתנועה הציונית), אך מנגד בני היישוב התגייסו בשיעורים גבוהים לצבא הבריטי שנלחם בגרמניה הנאצית ובבעלות בריתה (כ־38,000 מתנדבים, כ־9% מכלל הישוב היהודי בארץ דאז).

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנות • אליהו דובקין • מאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמזברל רפטורמרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.