אליהו אילת

ד"ר אליהו אילת (אפשטיין) (16 ביולי 190321 ביוני 1990) היה מזרחן ודיפלומט ישראלי, שגריר ישראל הראשון בארצות הברית, ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים.

אליהו אילת
Eliahu Eilat Israel Ambassador to London1958
אליהו אילת בעת שהיה שגריר ישראל בלונדון בשנת 1958
שגריר ישראל בארצות הברית ה־1
19481950
(כשנתיים)
תחת שר החוץ משה שרת
שגריר ישראל בבריטניה ה־1
19501959
(כ־9 שנים)
תחת שר החוץ משה שרת, גולדה מאיר
נשיא האוניברסיטה העברית
19621968
(כ־6 שנים)
יואל רקח (מ"מ)

ביוגרפיה

Eliyahu Eylat
אליהו אילת (אפשטיין) בעת ששימש כציר ישראל לארצות הברית

אליהו אילת נולד בשנת 1903 בעיר סְנוֹבְסְק שבפלך צ'רניגוב של האימפריה הרוסיתתחום המושב היהודי, כיום באוקראינה) למנחם אפשטיין, סוחר עצים, ולרבקה לבית ריפ (ממשפחת רבנים, מצאצאי הגאון רבי אליהו רגולר מקאליש). למד ב"חדר" וכן עברית, ואחר כך למד בגימנסיה רוסית. בתקופת המהפכה הרוסית, בעת לימודיו בגימנסיה, הצטרף לתנועת הנוער של "צעירי ציון". הוא הוסיף לפעול במסגרתה במחתרת בימי אוקראינה הסובייטית, וגם לאחר שסיים את לימודיו ופנה ללימודי רפואה באוניברסיטת קייב. בשנת 1922, כשהיה בן 19, השתתף שם בוועידה ציונית חשאית, ונאסר עם יתר משתתפיה שנתפסו. לאחר שחרורו עבר למוסקבה, שם המשיך בפעילות ציונית גלויה ומחתרתית, ונבחר לחבר המרכז הרוסי של תנועת "החלוץ".

בקיץ 1924 עלה לארץ ישראל. בשנים 1927-1928 עבד עם פלוגה יהודית של פועלי בניין במעון וברבת עמון. לאחר מכן החל ללמוד במכון ללימודי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים והתעניין במיוחד בבדואים. בעקבות זאת ביקר בשנת 1931 אצל שבט בדואי כדי ללמוד על מנהגיהם, ואת רשמיו מהביקור פרסם בספר "הבדוים: חייהם ומנהגיהם". בהמשך למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות, ובשנת 1934 החל לעבוד במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, כמנהל האגף לארצות השכנות. היה חבר משלחת הסוכנות היהודית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות. מ-1945 שימש כנציג הסוכנות בוושינגטון, ושם קיבל מנשיא ארצות הברית הארי טרומן את ההודעה בדבר הכרת ארצות הברית במדינת ישראל. התמנה לציר ראשון ואחר-כך כשגריר ישראל הראשון בארצות הברית, ואחר-כך, בין השנים 19501959, שימש כשגריר ישראל בבריטניה. בין השנים 19621968 כיהן כנשיא האוניברסיטה העברית. בשנת תשכ"ח קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטה זו[1] (כותרת הדיסרטציה: "תוכניות בריטיות לקשירת הים התיכון והמפרץ הפרסי על ידי שרות אניות קיטור בנהר פרת ומסילת הברזל בעמק הפרת בשנים 1834–1872)".

בטרם מונה לתפקיד שגריר ישראל בארצות הברית, עִברת את שמו לאליהו אילת. כאשר נכבשה אילת במסגרת מבצע עובדה שלח לו שר החוץ משה שרת הודעה מוצפנת: "לאליהו אילת, אפשטיין בידינו".

פרסם ספרים ועשרות מאמרים.

ארכיונו של אילת מפוצל בין הארכיון הציוני המרכזי[2] ומחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים.

פרסומיו

ספרים:

  • הבדוים: חייהם ומנהגיהם, תל אביב: א.י. שטיבל, תרצ"ג.
  • חאג' מוחמד אמין אל-חוסיני: מופתי ירושלים לשעבר (אישיותו ושלבי עלייתו). תל אביב: רשפים ומשרד ראש הממשלה – לשכת היועץ לענייני ערבים, תשכ"ח 1968.
  • יומן סן פרנסיסקו: תחילת המאבק הציוני בארגון האומות המאוחדות, תל אביב: דביר, תשל"א 1971. (תורגם לאנגלית בשם "Zionism at the UN: a diary of the first days")
  • בריטניה ונתיביה להודו: תוכניות בריטיות לקשר את הים התיכון והמפרץ הפרסי על ידי שירות אניות קיטור בנהר פרת ומסילת ברזל בעמק הפרת, בשנים 1834–1872, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשל"א, 1971.
  • ישראל ואילת: המאבק המדיני להכללת אילת במדינה היהודית, אילת: עירית אילת באמצעות הוצאת מסדה, 1971 (חוברת; הופיעה גם באנגלית:

Israel and Elath: the political struggle for the inclusion of Elath in the Jewish State; the Lucien Wolf memorial lecture to the Jewish Historical Society delivered in London June 1966, London: published for the Jewish Historical Society of England [by] Weidenfeld & Nicolson, 1966.)

  • שיבת ציון וערב: פרקי עיון ומעשה, תל אביב: דביר, 1974.
  • המאבק על המדינה: וושינגטון, 1945–1948 (בשני כרכים), תל אביב: עם עובד והספרייה הציונית על-יד ההסתדרות הציונית העולמית, תש"מ 1979–תשמ"ג 1982.[3]
  • מבעד לערפל הימים: פרקי זכרונות, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1989.[4]
  • Eliahu Elath, Zionism at the UN: a diary of the first days (translated from Hebrew by Michael Ben-Yitzhak; foreword by Howard M. Sachar),‪ Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1976.

פרסומים נוספים:

  • 'שיחות עם מוסא אל-עלמי', יהדות זמננו, ב': 1-44, תשמ"ה.
  • 'כוית: רשמי מסע', [תרצ"ח].
  • 'אלג’זירה: הארץ ותושביה', תרצ"ט–ת"ש. (הופיע באנגלית:

"Al Jezireh", Journal of the Royal Central Asian Society, vol. 27, January 1940 (London: The Royal Central Asian Society, pp. 68-82)

  • 'הנסיונות להתיישבות יהודית בחורן', טבע וארץ, י [ג], תשכ"ח 1968.[5]
  • "Notes from a paper on the present conditions in the Hauran", Journal of the Royal Central Asian Society, vol. 23, October 1936 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 594-615,
  • "Bedouin of the Negeb", Palestine Exploration Fund Quarterly, April 1939 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 59-73.
  • "Hauran: rise and decline", Palestine Exploration Fund Quarterly, January 1940 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 13-21.
  • "The Druzes of Palestine", Journal of the Royal Central Asian Society, vol. 29, January 1942 (London: The Royal Central Asian Society), pp. 52-63.
  • "Israel’s relations with the emerging states in Africa and Asia", The Central Conference of American Rabbis' Yearbook, Vol. LXXI, 1961 (New York), pp. 248-263.
  • "Harry S. Truman - the man and the statesman", Jerusalem: The Hebrew University of Jerusalem, The Harry S. Truman Research Institute, 1977 (Harry S. Truman lecture, 1).

בעריכתו

  • Memories of Sir Wyndham Deedes / edited by Eliahu Elath, Norman Bentwich and Doris May, London: Victor Gollancz Ltd. in association with The Anglo-Israel Association, 1958.

לקריאה נוספת

  • 'אפשטין, אליהו', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי,‫ תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 56–57.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969
  2. ^ אליהו אילת, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
  3. ^ ראו כמה ביקורות: צבי מגן, 'גורמים עוינים בדרך למדינה', תמורות: ירחון לענייני מדיניות וחברה, ינואר 1982, 45–51; מנחם קאופמן, 'ארצות הברית במרכז החזית המדינית', גשר: כתב-עת לעניינים יהודיים, כ"ט (109): 155–159, 1983; צבי גנין, ‏הדיפלומטיה של החלשים, הציונות י', 1985, עמ' 313–317 .
  4. ^ ראו ביקורת: אריה לבבי, 'מורשתו של דיפלומט דגול', גשר: כתב-עת לעניינים יהודיים, ל"ו (122): 102–107, 1990.
  5. ^ וראו גם: צבי אילן, '"החלוץ" בסוריה וההתיישבות בחורן 1928–1936', פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח, 14: 45–56, 1982.
אבא אבן

אַבָּא שלמה אֶבֶן (2 בפברואר 1915 – 17 בנובמבר 2002) היה דיפלומט ומדינאי ישראלי. נודע כבעל כושר ביטוי מבריק ויוצא דופן ונחשב "הדיפלומט מספר אחת" של מדינת ישראל.

אפשטיין

אפשטיין הוא שם משפחה שמקורו גרמני, שם משפחה זה קיים כמעט רק אצל יהודים.

האם התכוונתם ל...

בקעת הבטיחה

בקעת הבטיחה היא בקעה הנמצאת בשיפולי רמת הגולן והגליל המזרחי, צפונית-מזרחית לכנרת, ובה שמורת טבע. הבקעה נקראת גם בקעת בית ציידה על שם כפר דייגים קדום שישב בה. שמורת הבטיחה משתרעת על פני 6,930 דונם. אל בקעת הבטיחה זורמים ממערב למזרח נהר הירדן העליון, נחל משושים, נחל יהודיה, נחל דליות ונחל שפמנון.

האוניברסיטה האמריקנית בביירות

האוניברסיטה האמריקנית בביירות (בערבית: الجامعة الأميركية في بيروت) היא אוניברסיטה פרטית גדולה בביירות בירת לבנון.

האוניברסיטה נוסדה בשנת 1866 על ידי מיסיונרים אמריקאיים, בין מייסדי הקולג' היה הכומר דניאל בליס, אביו של הארכאולוג פרדריק בליס. האוניברסיטה כונתה בתחילה בשם "הקולג' הסורי הפרוטסטנטי" (Syrian Protestant College). בשנת 1920, עם כינונה של לבנון הגדולה, שונה שמה ל"האוניברסיטה האמריקנית בביירות".

האוניברסיטה הייתה בין האוניברסיטאות הפרטיות הראשונות בארצות ערב. כאשר הוקם ארגון האומות המאוחדות בשנת 1945 היו בין מייסדיו 19 מבוגרי האוניברסיטה האמריקנית בביירות, נציגי מדינות ערביות שונות. דבר זה הפך את האוניברסיטה באותו זמן לאוניברסיטה בת מספר הבוגרים הרב ביותר מאז ומעולם ש-19 מבוגריה שרתו בו-זמנית באו"ם.

האוניברסיטה האמריקאית בביירות אינה גדולה במספר תלמידיה, נכון לשנת 2006 למדו בה 7,289 סטודנטים. למרות זאת, היא נחשבת כאחת היוקרתיות בלבנון, ובין בוגריה רבים העוסקים בתחומי הממשל, התקשורת, הרפואה והכלכלה במדינה. מספר ראשי ממשלות לבנוניים הם בין בוגרי האוניברסיטה, ביניהם סאיב סלאם, סלים אל-חוס, פואד סניורה, וראש הממשלה הנוכחי נג'יב מיקאתי. בין הפוליטיקאים הנוספים מבין בוגרי האוניברסיטה נמצאת גם הפוליטיקאית הפלסטינית חנאן עשראווי.

האוניברסיטה העברית בירושלים

האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (בשנת 1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה העברית הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות פרופסורים ומדענים ידועים, ואף חתני פרסי נובל.

לאוניברסיטה חמישה קמפוסים:

הר הצופים, משמש את מרבית הפקולטות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה.

גבעת רם, משמש את הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, את החוג להוראת המדעים, את בית הספר למדע יישומי וחלק ממשרדי המנהל כגון יחידת הרכש. כמו כן מכיל קמפוס זה מוסדות השייכים לאוניברסיטה באופן חלקי כגון הספרייה הלאומית ומרכז ארצי לבחינות ולהערכה ומוסדות שאינם שייכים לאוניברסיטה כגון האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה למוסיקה ולמחול.

עין כרם (בשיתוף עם בית החולים הדסה), משמש את מקצועות הבריאות: הפקולטה לרפואה, הפקולטה לרפואת שיניים ועוד.

רחובות, שבה נמצאת הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית ובית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט

קמפוס מכון וולקני משמש את בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאילאוניברסיטה גם מעבדה לביולוגיה ימית באילת.

בקמפוסים אלו מצויות עבודות אמנות רבות שנוצרו במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

הגלעד

הַגִּלְעָד הוא כינויו העברי של חבל ארץ בעבר הירדן, המשתרע מקו הכנרת בצפון ואזור ים המלח בדרום. בתקופת בית ראשון היה הגלעד חלק מממלכת ישראל, וחלק מהממלכות היהודיות של תקופת בית שני. כיום נמצא הגלעד בגבולותיה של ממלכת ירדן.

היישוב

היישוב הוא כינוי לישות היהודית שקמה בארץ ישראל החל מהרבע האחרון של המאה ה-19, עם יציאתם של אנשי היישוב הישן מבין חומות העיר העתיקה בירושלים וייסודן של מקווה ישראל ופתח תקווה, ונמשכה בעלייה הראשונה בשנת 1881 וייסוד המושבות, וברצף היסטורי עד ליום הכרזת מדינת ישראל.ישות זו נקראה גם "היישוב העברי" ובשם זה היא נזכרת במגילת העצמאות.

לביטוי "היישוב" יש צורות נוספות, "היישוב היהודי" או "היישוב היהודי בארץ ישראל" - לשם הבדלה בין היהודים בארץ ישראל לבין ערביי הארץ, "היישוב החדש" - להבדלה בין מתיישבי הארץ הציונים לבין תושבי הארץ היהודיים זה מכבר בני "היישוב הישן", ו"היישוב המאורגן" - להבדלה בין הסרים למרות הנהגת היישוב לבין אלו שלא סרו למרותה.

המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית

המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית הייתה מחלקה של הסוכנות היהודית שניהלה את המגעים עם שלטונות המנדט הבריטי וגורמי חוץ אחרים, וניהלה את ענייני החוץ של היישוב.

הסכם ויצמן-פייסל

הסכם ויצמן-פייסל היה הסכם שנחתם בלונדון ב-3 בינואר 1919 בין חיים ויצמן בשם התנועה הציונית, לבין האמיר פייסל, בנו של חוסיין מלך חיג'אז, בשם הממלכה החיג'אזית. ההסכם היה אמור להסדיר את היחסים בין התנועה הציונית לבין הממלכה הערבית המאוחדת (על פי חזון סוריה הגדולה) בראשות פייסל, שהייתה אמורה לקום בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי.

כבר במרץ 1918 פרסם "אל-קיבלה", עיתונו הרשמי של המלך חוסיין במכה, הצהרה המביעה את נכונות הערבים לקבל בברכה את אחיהם היהודים השבים לארץ ישראל.

ויצמן ופייסל נפגשו לראשונה בעקבה שבעבר הירדן ב-4 ביוני 1918, כאשר ויצמן ביקר בארץ בראשות משלחת ציונית, ופייסל עמד בראש הכוחות המורדים הערביים שנעו צפונה. הפגישה עלתה בהצלחה, והולידה פגישות נוספות בין השניים בהמשך השנה. בנובמבר הם הגיעו להסכמה שנחתמה בתחילת 1919.

הסעיפים המרכזיים של ההסכם הם:

היחסים העתידיים שבין המדינה הערבית העתידית לבין פלשתינה (במסגרת המנדט הבריטי), יושתתו על הבנה הדדית ושיתוף פעולה בין הערבים במדינה הערבית ליהודים בפלשתינה.

הבטחה שסדרי השלטון בפלשתינה יכללו "הצהרת הממשלה הבריטית מ-2 בנובמבר 1917 (הצהרת בלפור)".

קריאה לעודד הגירה יהודית לפלשתינה במהירות ובהיקף נרחב וליצור התיישבות צפופה, תוך שמירת מעמדם של החקלאים והאריסים הערבים.

הבטחה של חופש הדת ושל שליטה מוסלמית על המקומות הקדושים לאסלאם.

הסכמה על משלחת שתשלח התנועה הציונית לפלשתינה כדי לערוך סקר על האפשרויות הכלכליות של הארץ וכדי להמליץ על דרכים לפיתוחה. המשלחת תעמוד גם לרשות המדינה הערבית ולרשות התנועה הציונית לעזור להן ליישם את הפוטנציאל הכלכלי של הארץ.

חילוקי דעות בין הצדדים יועלו לבוררות בפני הממשלה הבריטית.פייסל הוסיף בכתב ידו נספח, שנחתם גם הוא על ידי שניהם, שאמר שההסכם יהיה בתוקף רק אם ייתמלאו דרישות הערבים מן הבריטים לעצמאות. עוד נכתב בנספח, שאם יחולו אפילו שינויים קטנים במילוי דרישות אלה ההסכם יבוטל.

לאחר חודשים ספורים התברר שחלום סוריה הגדולה נגוז משום שסתר את האינטרסים של בריטניה ושל צרפת באזור. פייסל שהיה מלך הממלכה הערבית של סוריה למשך ארבעה חודשים ב-1920 והיה נתון בצבת בין הלאומנים הערביים לצרפת, החל להתנער מההסכם. כאשר הוא הודח על ידי שלטונות המנדט הצרפתי והפך למלך עיראק, איבד ההסכם את שארית חשיבותו.

גם בקרב התנועה הציונית לא הייתה התלהבות מההסכם שלא הבטיח הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אם כי רוחו של הרעיון למדינה ערבית פדראטיבית שתקל את הלחץ הערבי מעל ארץ ישראל ותאפשר בה התפתחותו של בית לאומי לעם היהודי שורה על דבריו של אליהו אילת בשולי ועידת בלודאן (1937).

הר המנוחות

הר המנוחות הוא בית הקברות היהודי המרכזי בירושלים החל מאמצע המאה ה-20. בית הקברות נפתח בשנת 1951, והוא נמצא על גבעת הר המנוחות, שמתנשאת לגובה 750 מטר, בצדה המערבי של ירושלים, מצפון מערב לשכונת גבעת שאול ומעל לכביש 1.

מזרחית להר המנוחות ממוקם בית הקברות גבעת שאול, השני בגודלו מבין בתי הקברות בירושלים.

יד יצחק בן-צבי

יד יצחק בן-צבי הוא מוסד ממלכתי ישראלי, העוסק בתחומי המחקר והלימוד של תולדות ארץ-ישראל וירושלים ושל קהילות ישראל בארצות המזרח.

המוסד פועל על פי חוק יד יצחק בן-צבי שנחקק בשנת 1969, ונושא את שמו של נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, במתחם מבנים אחדים ברחוב אברבנאל בשכונת רחביה בירושלים.

בבית הנשיא יצחק בן-צבי, (לשעבר בית ולירו) פועלת הנהלת המוסד, מכוני מחקר והוצאה לאור אשר מפיקה ספרים במגוון סוגות ושלל כתבי עת בתחומי ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.

בחצר המוסד נמצא הצריף, שנבנה לאחר בחירתו של בן צבי לנשיא לזכרו של הצריף המקורי בו התגוררה המשפחה ואשר עמד בסמוך משך שנים.

הצריף המקורי הועבר לקיבוץ בית קשת שם התגורר הבן עלי, שנהרג במלחמת השחרור. מאוחר יותר לאחר שהחל להתפורר עבר תיקון ושיחזור. הצריף שנבנה בחצר בית הנשיא היה לאתר אספות וכינוסים, ובו אירחו בן-צבי וינאית ביקורים עממיים ורשמיים בתקופת כהונתו כנשיא המדינה.

"בית החלוצות" הסמוך, נרכש ושופץ על ידי יד יצחק בן-צבי בשנת 2011 והמתחם חובר אל המבנה הישן. במתחם בבית החלוצות פועלים ספריית יד בן-צבי, בית הספר ללימודי ירושלים ע"ש חיים קוברסקי וחנות הספרים של ההוצאה. צריף קטן ששימש למכירת מוצרי חקלאות של החלוצות שומר, הוצב בסמוך ובו מיצג על בית החלוצות.

מייסדו ומנהלו הראשון של יד בן צבי היה יהודה בן-פורת (נפטר ב-2009 תשס"ט). ד"ר צבי צמרת ניהל את המוסד עד פברואר 2010, ולאחריו התמנה לעמוד בראש המוסד יעקב יניב.

יחסי הממלכה המאוחדת–ישראל

יחסי הממלכה המאוחדת–ישראל החלו לאחר סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-14 במאי 1948 והקמתה של מדינת ישראל. כיום, לממלכה המאוחדת שגרירות בתל אביב וקונסוליה באילת ולישראל שגרירות בלונדון.

מכון טרומן

המכון למחקר ע"ש הרי ס. טרומן למען קידום השלום הוא מכון מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים הממוקם בקמפוס הר הצופים.

נשיא אוניברסיטה

נשיא אוניברסיטה או נגיד אוניברסיטה הוא הניצב בראש אוניברסיטה.

באוניברסיטה מתקיימות שתי הירארכיות ארגוניות: החלק האקדמי, שבראשו עומד רקטור, והחלק המנהלי, שבראשו עומד מנכ"ל. מעל שני אלה נמצא הנשיא. בחלק מהמדינות, במיוחד מדינות חבר העמים הבריטי, נשיא האוניברסיטה מכונה גם סגן הצ'נסלור, ומעליו ניצבת דמות ייצוגית לגמרי - הצ'נסלור. באוניברסיטת אדינבורו, למשל, אן, הנסיכה המלכותית היא הצ'נסלור. במדינות אחרות, כמו ארצות הברית, ישנן אוניברסיטאות בהן תפקיד הנשיא מכונה צ'נסלור. במדינות אחרות, כמו אוסטרליה, גרמניה וישראל נשיא האוניברסיטה הוא הדמות הבכירה ביותר בהיררכיה של האוניברסיטה.

סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות

סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות (1945), הוא חלק מהפרק העוסק במערכות נאמנות בינלאומיות (International Trusteeship System) שהחליפו את שיטת המנדטים של חבר הלאומים ומחריג את הסכמי הנאמנות המפורטים בסעיפים 77, 79 ו-81 של אותו פרק.

דו"ח אדמונד לוי מ-2012 מתייחס לסעיף ככזה הקובע את "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל (הצהרת בלפור וכתב המנדט) להתיישב בשטחי ארץ ישראל" ובהתייחסויות של משפטנים בינלאומיים אחרים ברוח דומה.

אסכולה של מומחים במשפט בין לאומי רואה בסעיף 80 המתקף את החלטות ועידת סן רמו (1920) ואת מנדט חבר הלאומים כלגיטימציה, מבחינת משפט העמים, לכינונה של מדינת ישראל ולאו דווקא החלטה 181, שלא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון ב־1950 לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא, ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית.

קלוד קונדר

קלוד רנייה קונדר (באנגלית: Claude Reignier Conder‏; 29 בדצמבר 1848, צ'לטנהאם - 16 בפברואר 1910, צ'לטנהאם) היה חייל בריטי, חוקר ארצות, וחובב ארכאולוגיה. שימש כמנהל המשלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל שסקרה בשנות ה-70 של המאה ה-19 את ארץ ישראל והוציאה לאור את מפת הקרן לחקר ארץ ישראל.

ראובן עמיתי

ראובן עמיתי (נולד ב-23 באוגוסט 1955) הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה של המזרח התיכון וכיהן בעבר כדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

הוא מתמחה בהיסטוריה של המזרח התיכון ומרכז אסיה בימי הביניים המאוחרים (1500-1000 לספירה בקירוב) ומופקד הקתדרה ע"ש אליהו אילת להיסטוריה של העמים המוסלמיים, וכן הוא בין ההיסטוריונים הבודדים בעולם הכותבים את ההיסטוריה הצבאית של הממלוכים והמונגולים.

ש"י

ש"י (שירות ידיעות), שירות המודיעין של ארגון "ההגנה" שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. הש"י נוסד בשנת 1940, אך שורשיו בתקופה מוקדמת יותר. בשנת 1942 הוא אוחד עם ה"ר"ן" (ריגול נגדי). הארגון פעל בשלושה מישורים של איסוף מודיעין - המישור הבריטי, המישור הערבי, והמישור הפנים-יהודי, כנגד גורמי פנים שלא קיבלו את מרות הנהגת היישוב המאורגנת, בעיקר קומוניסטים ואנשי אצ"ל ולח"י. לאחר קום המדינה שימש הש"י כבסיס להקמת ארגוני המודיעין של מדינת ישראל. רבים מאנשי הש"י, ביניהם איסר הראל, איסר בארי ובנימין גיבלי, התקדמו לתפקידים בכירים במסגרת שירותי המודיעין של המדינה, בשב"כ, במוסד, באמ"ן ובשאר זרועות המודיעין.

שגרירות ישראל בלונדון

שגרירות ישראל בלונדון היא הנציגות הדיפלומטית של מדינת ישראל בממלכה המאוחדת ואחת משגרירויות ישראל הגדולות בעולם. היא נמצאת ברחוב פאלאס גרין 2 בדרום קנזינגטון שבלונדון. הנציגות הוקמה ב-1949 כצירות ובשנת 1952 הועלתה לדרג של שגרירות. שגריר ישראל בלונדון מאז מרץ 2016 הוא מארק רגב.

שגרירי ישראל בארצות הברית ישראל ארצות הברית
אליהו אילת • אבא אבןאברהם הרמןיצחק רביןשמחה דיניץאפרים עברוןמשה ארנסמאיר רוזןמשה ארדזלמן שובלאיתמר רבינוביץאליהו בן אלישרזלמן שובלדוד עברידני אילוןסלי מרידורמיכאל אורןרון דרמר
שגרירי ישראל בבריטניה ישראל בריטניה
מרדכי עליאש • אליהו אילת • ארתור לוריאאהרן רמזמיכאל קומייגדעון רפאלאברהם קדרוןשלמה ארגוביהודה אבנריואב בירןמשה רביבדרור זייגרמןצבי שטאוברצבי חפץרון פרושאורדניאל טאובמארק רגב
נשיאי האוניברסיטה העברית בירושלים
יהודה לייב מאגנסזליג ברודצקימשה שוובה (בפועל) • בנימין מזריואל רקח (בפועל) • אליהו אילת • אברהם הרמןדן פטינקיןאמנון פזייורם בן-פורתחנוך גוטפרוינדמנחם מגידורמנחם בן-ששוןאשר כהן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.