אלופון

אָלוֹפוֹן הוא מונח בפונטיקה או בפונולוגיה שמשמעותו: אחד הביצועים הפונטיים (אופני ההגייה) לפונמה בשפה מסוימת, המותנים בסביבה. המונח בא מן היוונית: ἄλλος - אחר ו- φωνή - קול, צליל. המונח הוטבע על ידי הבלשן האמריקאי בנג'מין לי וורף[1]

למשל בעברית אין הבדל בין ר' המבוצעת בקדמת הפה לבין ר' אחורית ושתיהן מסמלות את אותה הפונמה, אולם בערבית אלה שתי פונמות שונות (ر, غ), וניתן למצוא זוגות מינימליים המבחינים ביניהן.

יש לשים לב שמושג ההתניה הוא הכרחי להגדרת האלופון - האלופון הוא ביצוע של הפונמה המותנה בסביבתו. מכאן, שני אלופונים של אותה הפונמה נמצאים בהכרח בתפוצה משלימה. במלים אחרות, בסביבה פונטית נתונה (לדוגמה, תחילת מילה) לא נמצא שני אלופונים של אותה פונמה. לעומת זאת, ביצועים שונים של אותה פונמה שאינם מותנים בסביבה הפונטית (אלא, לדוגמה, במבטאו של הדובר) נקראים "וריאנטים חופשיים" (לדוגמה, יש המבטאים את הר' העברית כעיצור מכתשי, מקיש, כדוגמת הר' הערבית, ויש המבטאים אותה כעיצור ענבלי, חוכך, קולי, כדוגמת הר' הצרפתית).

קישורים חיצוניים

צלילי שפות העולם
עיצורים
בסיסי חיתוך אופני חיתוך
סדקיים - אפיגלוטיים - לועיים

ענבליים - וילוניים - חכיים
מכתשיים-חכיים - כפופים - בתר-מכתשיים - מכתשיים - שיניים
שיניים-שפתיים - שפתיים-שיניים - לשוניים-שפתיים - דו-שפתיים

ריאתיים: אפיים - סותמים - חוככים - מקורבים - מקישים - רוטטים - צדיים - מחוככים
לא ריאתיים: מסודקים - מפונמים - מצוצים
תנועות
גובה תנועות מיקום התנועות
סגורות - כמעט-סגורות - חצי-סגורות - אמצעיות - חצי-פתוחות - כמעט-פתוחות - פתוחות אחוריות - כמעט-אחוריות - מרכזיות - כמעט-קדמיות - קדמיות
ראו גם: אלפבית פונטי בינלאומי - פורמנט

הערות שוליים

  1. ^ Lee, Penny (1996). The Whorf Theory Complex — A Critical Reconstruction. John Benjamins. pp. 46, 88
אווסטית

אווסטית היא שפה איראנית מזרחית הידועה רק משימוש כשפת כתבי הקודש הזורואסטריים, כלומר האווסטה, ומשם גם קיבלה את שמה. האזור בה כתבו את האווסטה היה, לכל הפחות, ארכוסיה/סיסתאן, הראט, מרב ובקטריה. באופן כללי, מתייחסים לתרבות היאז כשיקוף ארכאולוגי סביר של התרבות האיראנית המזרחית המוקדמת כמתוארת באווסטה. מעמדה כשפה קדושה הבטיח את השימוש המתמשך בה לכתיבת חיבורים חדשים הרבה אחרי שהשפה הפסיקה להיות שפה מדוברת.

אינגושית

אינגושית היא שפה המדוברת בפי המתיישבים בחבלי צ'צ'ניה ואינגושטיה המכונים גם חבל צ'צ'נו-אינגושיה הנמצא באזור הקווקז. השפה שייכת למשפחת השפות הקווקזיות ותחת הגדרה זו למשפחת השפות הקווקזיות הצפון-מרכזיות. בזמן שלטון סטלין הוא הגלה אינגושים רבים לקזחסטן וסיביר ולכן ישנן קהילות דוברות אינגושית באזורים אלו.

אלפבית יווני

האלפבית היווני הוא אלפבית המשמש לכתיבת השפה היוונית מאז המאה ה-8 לפנה"ס לערך. הוא האלפבית הראשון שבו לכל תנועה ולכל עיצור סימן נפרד. האותיות משמשות גם לציון מספרים – ספרות יווניות – בדומה לספרות רומיות. מלבד השימוש בו לכתיבת יוונית מודרנית, משמש האלפבית היווני גם לכתיבת השפה הקופטית בתוספת של אותיות ייחודיות. בנוסף, אותיות האלפבית היווני משמשות כיום כסמלים במתמטיקה ובמדעים ובשמות חלקיקים, כוכבים, אחוות סטודנטים, סופות ציקלון טרופיות ועוד. האלפבית היווני נוצר מהאלפבית הפיניקי, וממנו עצמו התפתחו האלפבית הגותי, הגלגוליטי, הקירילי ואף הלטיני. יש הסבורים[דרוש מקור] כי מן האלפבית היווני התפתח גם האלפבית הארמני, אך אין קשר בינו לבין הכתב הקווי B או הכתב ההברתי הקפריסאי, מערכות הכתב היווניות שקדמו לו.

בנג'מין לי וורף

בנג'מין לי וורף (באנגלית: Benjamin Lee Whorf; ‏ 24 באפריל 1897 –‏26 ביולי 1941) היה בלשן ומהנדס מניעת שריפות וורף ידוע כתומך ברעיון ששינויים בין מבנים של שפות שונות מעצבים את הדרך בה הדוברים תופסים וממשיגים (מפרשים באופן מושגי) את העולם. עיקרון זה נקרא לעיתים קרובות היפותזת ספיר-וורף על שמו ומורו אדוארד ספיר, אבל וורף קרא לזה עקרון היחסיות הלשונית, משום שהוא ראה שיש לעיקרון זה השלכות דומות לתורת היחסות הכללית של איינשטיין.וורף היה במקצועו מהנדס כימיה, אבל כשהיה צעיר גילה עניין בבלשנות. בתחילה הובילה אותו התעניינותו ללמוד עברית מקראית, אבל מהר מאוד עזב ולמד לבד את השפות הילידיות של מסו-אמריקה. חוקרים מקצועיים התרשמו מעבודתו וב־1930. הוא קיבל מענק כדי ללמוד את שפות נאוואטל במקסיקו. כשחזר הביתה הוא הציג כמה מאמרים רבי השפעה על השפה בכינוסי בלשנים.

דבר זה הוביל אותו להתחיל ללמוד בלשנות אצל אדוארד ספיר באוניברסיטת ייל, בזמן שהמשיך לעבוד בחברת ביטוח שריפות הרטפורד. בזמן ששהה בייל הוא עבד על תיאור שפת ההופי ועל בלשנות היסטורית של שפות יוטו-אצטקיות. הוא פרסם מאמרים רבי חשיבות רבים בכתבי עת מקצועיים. הוא נבחר להיות מחליפו של ספיר, בזמן שהאחרון יצא לחופשת מחלה ב-1938. וורף לימד בסמינר שלו על "בעיות בבלשנות של אינדיאנים אמריקאים". נוסף לעבודתו הידועה על יחסיות לשונית, הוא כתב סקיצה של דקדוק שפת ההופי, ומחקרים של דיאלקטים של נאוואטל. הוא הציע פענוח של הכתב ההירוגליפי של המאיה, ופרסם את הניסיון הראשון לשחזור שפות יוטו-אצטקיות.

אחרי מותו מסרטן ב-1941 נשמרו כתביו על ידי חבריו הבלשנים, שגם עסקו בהפצת רעיונותיו של וורף על היחס בין שפות, תרבות וקוגניציה. רבים מחיבוריו פורסמו בעשרות השנים הראשונות אחרי מותו. בשנות ה-60 יצאו דעותיו של וורף מן האופנה, ונעשו מושא לביקורת קשה על ידי חוקרים, שסברו שמבנים לשוניים משקפים בעיקר מאפיינים כלליים קוגניטיביים ולא הבדלים תרבותיים. המבקרים טענו שאת רעיונותיו של וורף לא ניתן לבחון, והם מנוסחים בצורה גרועה, וכי הם בוססו על נתונים שנותחו בצורה גרועה או לא הובנו.

בסוף המאה העשרים הייתה תחייה בהתעניינות ברעיונותיו של וורף, ודור חדש של חוקרים החל לקרוא את כתביו, כשהם טוענים שהמבקרים שקדמו להם עסקו ברעיונותיו האמתיים של וורף בצורה שטחית, או שייחסו לו רעיונות שמעולם לא הביע. התחום של יחסיות לשונית ממשיך להיות מוקד פעיל של מחקר בפסיכובלשנות ובאנתרופולוגיה בלשנית, והוא ממשיך לייצר דיון ומחלוקת בין תומכי היחסיות ותומכי האוניברסליזם. עבודתו האחרת של וורף בבלשנות – פיתוח מושגים כמו אלופון, קטגוריות נסתרות וניסוח חוק וורף בבלשנות היסטורית יוטו-אצטקית, זכו לקבלה נרחבת.

גרמנית

גרמנית (Deutsch (מידע • עזרה) - דּוֹיְטְש), היא שפה גרמאנית מערבית השייכת לקבוצת השפות הגרמאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות. זוהי אחת השפות המדוברות בעולם עם מעל 100 מיליון אירופים (כרבע מכלל האירופים) הדוברים אותה כשפת אם. גרמנית היא השפה המדוברת ביותר באיחוד האירופי כשפת אם. היא השפה השלישית או הרביעית בפופולריות שלה כשפה זרה הנלמדת ברחבי העולם, והשנייה בפופולריות שלה כשפה זרה באירופה, ארצות הברית ומזרח אסיה (יפן)[דרוש מקור]. היא אחת השפות הרשמיות של האיחוד האירופי, והשפה השכיחה ביותר באינטרנט, אחרי האנגלית[דרוש מקור].

הגרמנית מדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, ליכטנשטיין, חלקים גדולים של שווייץ, לוקסמבורג, אזור דרום טירול (Südtirol) שבאיטליה, חלק קטן מפולין, הקנטונים המזרחיים בבלגיה, אזורים ברומניה ובצ'כיה, חבל אלזס וחלק מחבל לורן בצרפת. בנוסף, במושבות לשעבר של גרמניה, דוגמת נמיביה, ישנם חלקים באוכלוסייה הדוברים גרמנית, ויש גם כמה מיעוטים דוברי גרמנית במזרח־אירופה ברוסיה, בהונגריה ובסלובניה. גם בצפון אמריקה ובמדינות בדרום אמריקה כארגנטינה ישנן קהילות דוברות גרמנית. כמו כן האמיש וחלק מהמנוניטים מדברים בניב גרמני.

הונגרית

הונגרית (magyar, להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה אוגרית המדוברת בפי כ־15 מיליון איש, והמשתייכת למשפחת השפות האורליות.

ההונגרית מדוברת בעיקר בהונגריה ובאזורים ברומניה, סלובקיה, סרביה ואוקראינה. השפות האוגריות הקרובות ביותר להונגרית מדוברות ממזרח להרי אורל, במחוז חנטי ומנסי. המדיארים נדדו במאה החמישית לספירה מהרי אורל והתיישבו בהונגריה של היום בשנת 895 לספירה, לאחר כמה מאות שנות נדודים באזור הערבה האירואסייתית. ההונגרית קרובה גם לפינית ולאסטונית.

ההונגרית היא שפה בעלת נטיות רבות, שבה שמות העצם נוטים ב-18 יחסות. כתוצאה מכך אין כמעט חשיבות לסדר המילים במשפט. בהונגרית לא קיים קול סביל, ממנו נותרו אך שרידים במסמכים ספרותיים ישנים. בהונגרית לשמות עצם אין מין דקדוקי. אוצר המילים של השפה הושפע על ידי הסלאבונית העתיקה, הלטינית של ימי הביניים, והגרמנית, וכמו כן היא מכילה כמה מילים שאולות מהשפה הטורקית. ההונגרית מאופיינת בהרמוניית תנועות. העדות הראשונה בכתב להונגרית היא קטע ממסמך ההקמה של הכנסייה בטיהאן, ליד אגם בלטון משנת 1055. המסמכים הראשונים הכתובים הונגרית החלו להופיע במאה ה־13 לספירה.

יפנית

יפנית (קאנג'י: 日本語; ביפן קרויה השפה: ,"Nihongo" "נִיהוֹנְגּוֹ", Nihon: יפן, Go: שפה) היא השפה המדוברת בפי 130 מיליון איש ביפן, ובקהילות מהגרים יפניות. יפנית שייכת למשפחת השפות הג'פוניות. קשרים עם שפות אחרות הוצעו במהלך השנים על ידי בלשנים, אולם אף אחד מהם לא התקבל גלובלית. על פי התפיסה הפילוסופית היפנית הידועה בשם ניהונג'ינרון, בשל בידודם של האיים, לשפה היפנית יש מבנה דקדוקי ותחבירי ייחודי, הגורם ליפנים לחשוב לפי תבניות מחשבה מסוימות, השונות מכל מקבילותיהן בעולם.

היפנית שפה צירופית, הניכרת במערכת של תוארי כבוד סבוכים המשקפת את הטבע ההיררכי של החברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה.

באופן יחסי, בשפה יש מבחר צלילים קטן, ומערכת עלרוד לקסיקאלית משמעותית.

השפה היפנית נכתבת בשילוב של שלוש מערכות כתב: אותיות (סימניות) סיניות מותאמות הנקראות ביפנית קאנג'י (kanji - 漢字), ושני כתבים פונטיים שנוצרו מאותיות סיניות מותאמות. הם נקראים היראגאנה (hiragana - 平仮名) וקאטאקאנה (katakana - 片仮名).

בהיראגאנה נעשה שימוש נרחב ביותר בכתיבת השפה למטרות שונות, ביניהן הטיית פעלים, כתיבת מילות קישור ויחס, והוראת יפנית לילדים.

בקאטאקאנה משתמשים בעיקר בשביל לכתוב מילים או שמות שמקורם אינו בשפה היפנית.

ביפנית המודרנית נעשה שימוש לעיתים קרובות גם באלפבית הלטיני רומאג'י (rōmaji - ローマ字), בעיקר לשמות של חברות, לוגואים, פרסומות והקלדת טקסט יפני אל תוך המחשב.

ספרות מערביות בדרך כלל משמשות כספרות, אך גם ספרות יפניות הנכתבות בקאנג'י הן שגרתיות.

אוצר המילים של היפנית מושפע מאוד ממילים משפות אחרות. מספר רחב של מילים נשאל מהשפה הסינית, או נוצר מתבניות סיניות, במשך תקופה של לפחות 1500 שנים.

מאז המאה ה-19 המאוחרת, היפנית שאלה מספר נכבד של מילים משפות הודו-אירופיות, בעיקר מאנגלית.

כתוצאה מיחסי המסחר המיוחדים בין יפן לפורטוגל המוקדמת, במאה ה-16, ולאחר מכן עם הולנד במאה ה-17, פורטוגזית והולנדית גם הן הפכו לגורם משפיע.

מקדונית

מקדונית (Македонски Makedonski; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות המדוברת בעיקר בצפון מקדוניה, בה היא שפה רשמית. מקדונית מקורבת לבולגרית, ועמדתה הרשמית של ממשלת בולגריה היא כי מקדונית נחשבת ניב לבולגרית ולא שפה עצמאית.

ספרדית אנדלוסית

הניב האנדלוסי של ספרדית (בספרדית: andaˈluθ - andaluz) מדובר באנדלוסיה, סאוטה, מלייה ובקרב תושבי אותם האזורים אשר היגרו לערים ספרדיות אחרות. הניב נפוץ גם בגיברלטר, טריטוריה של הממלכה המאוחדת, ובפורטוגל, במזרח אלגארבה בקרב ערים הנמצאות על גבול מחוז ולווה. זהו ניב דרום-ספרדי של ספרדית קסטיליאנית, השונה מאוד מהניבים הצפוניים ומהספרדית הסטנדרטית (קסטיליאנית). בזכות מספר התושבים הגבוה של אנדלוסיה, הניב האנדלוסי הוא בין הניבים הנפוצים ובעלי מספר הדוברים הגבוה ביותר בספרד. לניב האנדלוסי יש מאפיינים רבים במשותף עם הניבים הנפוצים באזור אקטסמדורה, קסטיליה-לה מנצ'ה ובאזור מורסיה.

עקב ההגירה העצומה מאנדלוסיה למדינות דוברות ספרדית בדרום אמריקה ובמקומות אחרים, לרוב הניבים במדינות דוברות ספרדית באמריקה הדרומית יש מאפיינים רבים במשותף עם הניב האנדלוסי המערבי, כגון השימוש ב-ustedes במקום vosotros עבור גוף שני רבים, ותופעת ה-"ססאו". ניבים רבים של ספרדית, ביניהם ספרדית קנרית, ספרדית קאריבית וניבים רדום אמריקאים רבים אחרים מבוססים על ספרדית אנדלוסית.

עברית

עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה (עברית ישראלית) הוא שפתה הרשמית של מדינת ישראל, מעמד שעוגן בשנת 2018 בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

עיצור

בבלשנות, בתת-תחומי הפונטיקה והפונולוגיה, עיצור הוא אחד משני סוגי ההגאים, הקיימים בכל שפה טבעית. העיצור הוא הגה, שביצועו כולל חסימה מלאה או חלקית של מעבר האוויר במערכת הקול. זאת בניגוד לתנועה, שהיא הגה שביצועו כמעט אינו כולל הפרעה למעבר האוויר.

בשפות רבות, העיצורים מהווים רוב ניכר של הפונמות בשפה, אם כי יש שפות שבהן מספר התנועות מתקרב למספרם של העיצורים.

עיצור בתר-מכתשי, אפי

עיצור בתר־מכתשי אפי הוא צליל עיצורי המצוי בשפות מדוברות רבות. סימן ה-IPA לעיצור הוא /n̠/. העיצור מבוטא בעברית ובאנגלית, אם כי במעמד אלופון בלבד.

עיצור מכתשי, מקיש

עיצור מכתשי מקיש הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות. סימן ה-IPA לעיצור הוא /ɾ/, ובמערכת X-SAMPA הוא נכתב כ-4. זהו הצליל הישן ל-ר וניתן היה לשמעו בהגיות העברית המקראית והטברנית. זהו גם צליל האות הערבית ر. ניתן לסמנו אף כ-[d̆].

עיצור ענבלי, רוטט

עיצור ענבלי, רוטט הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות. סימן ה-IPA לעיצור הוא /ʀ/, ובמערכת X-SAMPA הוא נכתב כ-\R. זהו אלופון חופשי לאות ר בעברית מודרנית.

עיצור שיני, אפי

עיצור שני אפי הוא צליל עיצורי המצוי בשפות מדוברות רבות. סימן ה-IPA לעיצור הוא /n̪/, ובמערכת X-SAMPA הוא נכתב כ-n_d. העיצור מבוטא באנגלית, אם כי במעמד אלופון בלבד.

עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום

עיצור שפתי־שיני, חוכך, אטום הוא צליל עיצורי הנפוץ בשפות מדוברות רבות. סימן ה-IPA לעיצור הוא /f/, ובמערכת X-SAMPA הוא נכתב כ-f. זהו הצליל לאות פ"א רפה - אלופון /p/ בתנאי דקדוק מסוימים, אם כי לא בהכרח במלים שאולות.

פונולוגיה רומנית

ערך זה דן בפונולוגיה הסטנדרטית של השפה הרומנית (הקרויה גם "דאקו-רומנית") ובשינויים הפונטיים שעברה שפה זו בתהליך התפתחותה מהשפה הלטינית.

בתוך קבוצת השפות הרומאניות מערכת הפונמות בשפה הרומנית מתקרבת במידה הרבה ביותר לזו של השפה האיטלקית. הפונמות של השפה הרומנית כוללות שבע תנועות (vocală, plenison) ועשרים עיצורים (consoană, consonantă). התנועות קיימות גם בשאר השפות הרומאניות פרט לתנועות המרכזיות /ɨ/ המסומנת באותיות î או â, ו/ə/ ‏ (CAPI) המסומנת באות ă

והמשותפת עם הפורטוגזית.

ארבע חצי-תנועות (semivocală, semison) ‏ ([e̯], [j], [o̯] ו [w])

מרכיבות יחד עם תנועות מלאות שונים מספר רב של דיפתונגים וטריפתונגים. פונמות נוספות עשויות להופיע במילים שאולות

צביון מיוחד מהווה בשפה הרומנית וריאנט של חצי התנועה i (או "התנועה i הלא הברתית") המסומנת באלפבית הפונטי [j]

והנשמעת בקושי או כמו לחש והמופיעה כאות i בסוף המילים. (למשל בשם עיר הבירה

București). היא דומה, למשל, להגה "j" במילה ההונגרית "kapj".

צביון אחר הוא בהיגוי העיצור [h] שהיגויו נעלם בהרבה שפות רומאניות (כן קיימת למשל בספרדית, שם מופיע דווקא כאלופון אחר בהיגוי האות j) הנהגה בכמה צורות, הדומות למשל להיגוי [h] באנגלית או בהונגרית.

כמו כן בשפה הרומנית מופיעים הדיפתונגים יוצאי הדופן /e̯a/‏ /o̯a/

פונמה

בבלשנות, פונמה (לפי הצעת האקדמיה ללשון העברית: 'הֶגְיָן') היא יחידה תאורטית בסיסית של הגייה שעשויה להבדיל בשפה מסוימת בין מילים; כלומר, החלפה של פונמה אחת באחרת הופכת מילה אחת למילה שונה. שתי מילים השונות זו מזו במשמעותן ויש ביניהן הבדל בפונמה אחת בלבד נקראות "זוג מינימלי" (או "זוג מזערי"), למשל, המילים גיר וקיר.

פונמה מייצגת, בדרך כלל, אוסף של הגאים הדומים זה לזה במאפיינים פונטיים או פונולוגיים, כלומר אוסף של אלופונים.

שווא

השווא העברי (בניקוד הטברני: סימן הניקוד " ְ") הוא כינוי כולל למספר תופעות בדקדוק המסורתי של השפה העברית: שני סוגי השווא העיקריים הם שווא נע, המתייחס לתנועה שנחטפה, כלומר התקצרה, ושווא נח, המתייחס להיעדר תנועה (עיצור שאחריו אין תנועה). בנוסף לשווא הנע והנח קיימים גם שווא מרחף, המתייחס למקרה גבולי בין השווא הנע והנח (ראו להלן), ושווא געיה, המייצג תנועה מלאה (ראו ניקוד טברני / סימן השווא).

הגייתם של סוגי השוואים השונים השתנתה לאורך התקופות. בעברית מתקופות שונות שקדמו לעברית המודרנית נבדלו סוגי השוואים זה מזה גם פונולוגית, אך העובדה שבניקוד הטברני מסומנות שתי התופעות באותו סימן - שתי נקודות זו מעל זו מתחת לאות - עשויה להעיד על כך שהביצוע הפונטי (כלומר, אופן ההגייה) של שתי התופעות היה בתקופה מסוימת דומה או זהה, ובעברית מודרנית התפצלותו הפונמית של השווא לשני אופני הגייה שונה מהחלוקה המסורתית לשווא נע ושווא נח, באופן שבו גם שווא נח וגם שווא נע נהגים לחלופין כמו סגול או אינם נהגים (ראו טבלה: דוגמאות לאופני הגיית השווא בעברית ישראלית).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.