אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.[1]

שמו וזיהוי המקום

בתרגום יונתן תרגם "מֵישַר קָמָתָא" ובתרגום לעברית מישור המצבות. בעקבות תרגום יונתן מפרש רש"י: "מישור שהיו בו מצבות". תרגום השבעים תרגם "שמא המצבה". יאיר זקוביץ סובר, כי האבן אשר הונחה מתחת לעץ האלון שימשה כמצבה. אחרים גורסים כי השם אלון מצב הוא שם נוסף לעץ הקדוש המופיע בסיפור משיחת אבימלך, אלון מעוננים.[2] יש הסוברים כי הכתוב מספר על עץ קדוש שהמצבה הונחה לידו. לדעת אחרים אין לזהות את העץ עם האלה אשר בשכם, המוזכרת בספר יהושע, פרק כ"ד, אשר במקום זה כרתו בני ישראל ברית עם אלוהים כדוגמת הברית שנכרתה בסיני. לדעת יאירה אמית מסורות האבות וכיבוש ארץ ישראל בידי יהושע, מתארות את המקום מחוץ לעיר ולא במרכזה.[3] אחרים תומכים בטענה כי האלה הנזכרת בספר יהושע, פרק כ"ד היא אלון מורה, הנזכר בספר בראשית, פרק י"ב, אֵלוֹן מֻצָּב ואלון מעוננים הנזכרים בספר שופטים, פרק ט'.[4]

AddlestoneCrouchOak
עץ אלון שגילו הוערך בכ-1000 שנים, צולם ב-2006

השם אלון התפרש גם כעץ אלון שמקום בו צמח היה למרכז פולחני ניחוש. עצים אשר שימשו כמקום מרכזי בו קיבלו הכוונה מהאלים, היה ידוע במרחבי המזרח הקדום.[5] בדרך כלל שמות מכילים את השם אלון היו מורים על מקום פולחן, עוד מימי התקופה הכנענית. במקרא מוזכרים גם אלון מורה, אלון מעוננים, אלון תבור, אלון בכות. כל אלה נזכרים בתנ"ך באירועים הקשורים בפולחן.[6][7].

לקריאה נוספת

  • נורית ליסובסקי, על עצים ועל ה'מקום': מאפיינים תרבותיים, טבעיים וחזותיים של הנוף המקודש בארץ ישראל, קתדרה: כתב עת לתולדות ארץ ישראל וישובה, ירושלים, יד יצחק בן צבי, חוברת 111, תשס"ד, עמ' 74-41.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק ט', פסוק ו'
  2. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך: יהושע, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 220.
  3. ^ יאירה אמית, עולם התנ"ך: שופטים, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 85.
  4. ^ אברהם אהוביה, וירא אלהים אל יעקב עוד (בראשית ל"ה, א-טו), בית מקרא: כתב עת לחקר המקרא ועולמו, ירושלים, מוסד ביאליק, תשנ"ח, עמ' 99.
  5. ^ אמוץ דפני, עצים מקודשים בישראל, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 17.
  6. ^ ראו: זהר עמר, על העצים הקדושים בספרות היהודית, באתר אוניברסיטת בר-אילן.
  7. ^ ראו: אבי שמידע, צבי שמיר ומיכאל וינברג, עצים קדושים וקשישים בישראל, באתר סנונית.
אילון הזבולוני

אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי לפי המקרא, היה השופט העשירי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

אילון נזכר בשני פסוקים בספר שופטים:

האויב מולו נלחם אילון אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. אילון שפט את ישראל עשר שנים ונקבר באַיָּלוֹן.

מקור השם אילון שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. לרוב שם זה מתפרש כקשור לעץ האלון. לפי סיומת השם xון, ניתן לפרש את השם כקשור לאייל ודומה לעגלון מבחינת המשקל. אפשרות שלישית היא שהשם קשור לשם האכדי "אִלָנׁ‏‎ם" שמשמעותו איש האלוהים או האל הקטן.

אלון מעוננים

אֵלוֹן מְעוֹנְנִים, אתר מקראי בו ממוקם עץ אלון מקודש, הנמצא ליד העיר שכם. מיקומו של האתר נזכר בספר שופטים, פרק ט', פסוק ל"ז, בסיפור אבימלך בן גדעון.

בוולגטה מופיע כ- PER VIAM QUAE RESPICIT QUERCUM ובתרגום לעברית: "הדרך הנשקפת אל האלון". תרגום יונתן תרגם "מישר מעונניא" ובעברית: "מישור המעוננים". גם רש"י בעקבות תרגום יונתן מפרש: "אלון מעוננים - (תרגום) מישר מעוננים".

השם אלון התפרש גם כעץ אלון שמקום בו צמח היה למרכז פולחני ניחוש. עצים אשר שימשו כמקום מרכזי בו קיבלו הכוונה מהאלים, היה ידוע במרחבי המזרח הקדום.

בדרך כלל שמות בהם מופיע השם אלון היו מורה שם זה על מקום פולחן, עוד מימי התקופה הכנענית. במקרא מוזכרים גם אלון מורה, אלון מוצב, אלון תבור, אלון בכות. כל אלה נזכרים בתנ"ך באירועים הקשורים בפולחן. יש הסוברים כי האלה הנזכרת בספר יהושע, כ"ד היא אלון מורה, הנזכר בספר בראשית, י"ב, ואלון מצב ואלון מעוננים הנזכרים בשופטים, ט'.

אנשי שכם הנמנים עם אנשי הצפון יחסו לעצים קדושה. בתנ"ך מופיעים אזכורים לכך שתופעת הפולחן בקרבת עצים הייתה נפוצה: "וַיִּבְנוּ גַם-הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת, וַאֲשֵׁרִים, עַל כָּל-גִּבְעָה גְבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.".

אלון מעוננים וכמוהו גם האתר המקראי, אלון מורה, המופיע בין היתר בתיאור טקס הברכה והקללה, שהתרחש בשעם עם הכניסה לארץ כנען, משמעות המילה מורה הוא אוראקל לפיכך משמעותם דומה. בספר חבקוק, ב', י"ח נאמר "מַסֵּכָה, וּמוֹרֶה שָּׁקֶר". זו גם משמעות המילה מְעוֹנְנִים בתנ"ך: "לֹא-יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף."

אלקנה (דמות מקראית)

אֶלְקָנָה בן יְרֹחָם הלוי, מרמתיים צופים, דמות מקראית מתקופת השופטים, אביו של שמואל הנביא ונשוי לשתי נשים - חנה ופנינה. על-פי ספר דברי הימים, אלקנה היה מצאצאי קֹרַח. סיפורו של אלקנה מופיע בתחילת ספר שמואל.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

ברק בן אבינעם

בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הוא דמות מקראית, מנהיג צבאי שנזכר בספר שופטים (פרקים ד' – ה') ומי שפעל יחד עם דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

יאיר הגלעדי

יָאִיר הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השביעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של יאיר הוא משבט מנשה, מחצי השבט שממזרח לירדן.

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

מחלון וכליון

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות.

השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. מחלון נשא את רות לאישה ואילו כיליון נשא את ערפה.משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

עגלון מלך מואב

עֶגְלוֹן הוא שמו של מלך מואב המוזכר בתנ"ך בספר שופטים, פרק ג'.

עגלון קשר ברית עם עמלק ובני עמון כדי להשתלט על שטחים בעבר הירדן המזרחי והמערבי, ואף חלקים משטחי נחלת שבט בנימין. עגלון שיעבד את בני ישראל למשך 18 שנה, עד שאהוד בן גרא הנהיג מרד נגדו, והצליח להרוג אותו בעורמה בעזרת חרב פיפיות.

על פי מקורות חז"ל עגלון מלך מואב היה אבי או סבה של רות, מכיוון שקם מכסאו כשאהוד בן גרא אמר לו "דבר אלוהים אליך המלך", ובכך כיבד את אלוהים, זכה להעמיד את בנו בכיסא המלכות ומצאצאיו היו רות המואביה ודוד המלך.

יש הטוענים כי בשמו של עגלון מסתתר לעג הקושר את שמו לבקר, וזאת מהתיאור העולה בספר שופטים כ"אִישׁ בָּרִיא מְאֹד" (ספר שופטים, פרק ג', פסוק י"ז). לשיטתם שמו מציג את דמותו בצורה אירונית וכך גם בתיאור מותו בהמשך כקורבן.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פסל מיכה

סיפור פסל מיכה הוא הסיפור הראשון בחלק השלישי של ספר שופטים, המתאר את התגלגלותו של מקדש ביתי שבנה איש מהר אפרים בשם מיכה (או מיכיהו). הסיפור מובא בפרקים י"ז - י"ח בספר שופטים, ומטרתו המוצהרת להדגים את האנרכיה ששררה בישראל לפני תקופת המלוכה.

פריזי

הפְּרִזִּי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען, אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצאי הפריזי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

שבעת העממים

שבעת העממים או שבעת עמי כנען הם העמים ששכנו בארץ ישראל בזמן יציאת מצרים, ומידם נכבשה הארץ, בידי בני ישראל. העמים הם: הכנעני, החתי, האמורי, החיווי, הפרזי, היבוסי והגרגשי.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.