אלואיס מוסיל

אלואיס מוּסִיל (Alois Musil;‏ 30 ביוני 186812 באפריל 1944) היה חוקר, מזרחן ותאולוג אוסטרי-צ'כי.

אלואיס מוסיל
AloisMusil1914
AloisMusil1901
אלואיס מוסיל ב-1901

ביוגרפיה

נולד בריחטרוב (Rychtářov ) שליד וישקוב (Vyškov) שבמוראביה למשפחת איכרים ענייה ממוצא אוסטרי (גרמני-מורבי) והתחנך במסלול לכמורה. לאחר הפסקה סיים ב-1895 את לימודיו. אורח חייו הלא בריא גרם לו לחלות במחלת ריאה. הוא החל ללמוד בבית הספר הדומיניקני לחקר המקרא בירושלים שאך נפתח, אך התאכזב ועזב את המוסד לאחר 14 חודשים. הוא החל במסעות ברחבי המזרח התיכון, תחילה לביירות ואחר כך באזורים שונים בעולם הערבי. הוא נסע בין אירופה ובין העולם הערבי עד ל-1917 ואסף חומר מדעי רב. גילויו מחדש של מבצר קסר עמרה במזרח ירדן ב-1902 נמנה עם הישגיו הבולטים.

בין מסעיו המשיך להוציא פרסומים מדעיים ולהרצות. ב-1902 הוא נתמנה כפרופסור באוניברסיטה לתאולוגיה באולומוץ וב-1909 נתמנה כפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת וינה. בנוסף לשליטתו בשפות האירופאיות המודרניות והקלאסיות שלט גם ב-35 דיאלקטים של הערבית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נשלח על ידי מעצמות המרכז למזרח התיכון במטרה לסכל את ניסיונות הבריטים לעורר מרידה כנגד השלטון העות'מאני אותה ניסה לעורר לורנס איש ערב. לאחר המלחמה, ב-1920, נתמנה לפרופסור באוניברסיטת קארל בפראג למרות קולות מחאה שגינו את קשריו עם שליטי בית הבסבורג שנפל. הוא סייע בייסוד המכון האוריינטלי באוניברסיטת פראג ב-1927.

בשיתוף עם התעשיין האמריקאי צ'ארלס ריצ'רד קריין הוא פרסם בשנים 1922-1923 את תרגום ספריו לאנגלית. בנוסף לעבודתו המדעית פרסם גם 21 נובלות לקוראים צעירים.

עבד באוניברסיטת קארל עד 1938 אך המשיך להיות פעיל בשדה המחקר עד מותו. מת ב-1944 באוטריבי (Otryby) שליד צ'סקי שטרנברק (Český Šternberk) כתוצאה מכשל בכליות ומחלת ריאות.

חקר ארץ ישראל

ב-1901 סייר בנגב ופרסם מאוחר יותר מיפוי מפורט, דיווחים כתובים וצילומים אשר היוו את בסיס הידע והמחקר לאזורים מסוימים בנגב במשך עשרות שנים. מפת הנגב ששרטט ונתפרסמה ב-1907, כללה את תרשימי הנחלים, נחלות השבטים הבדווים וציון מיקומן של חורבות עתיקות כולל שמן ותיאורן. המפה הייתה הבסיס לכל מפות הנגב עד פרסום המפה של מחלקת המדידות של המנדט הבריטי ב-1924. מפת חבל הבשור ששרטט היא המפה המדעית הראשונה לאזור זה, שחוקרים קודמים למוסיל נמנעו מלהיכנס אליו. יחוד נוסף של עבודתו היה בכך שתעד את ממצאיו בתצלומים שהיו בעל ערך מחקרי רב. מפתו של מוסיל אף היוותה את הבסיס ל"מפת ניוקומב"[1] ששורטטה על ידי הבריטים לפני מלחמת העולם הראשונה על ידי צוות בראשות סטיוארט פרנסיס ניוקומב וכללה בנוסף לתוואי הנחלים מידע לגבי זמינות המים ותוספות אחרות.[2]

מוסיל הרבה לחקור את ערי הנבטים שבנגב ובירדן. היה הראשון שערך סקר מקיף בממשית (1901), זיהה בה את תבנית העיר ומיפה אותה.[דרוש מקור] בניצנה ביקר ב-1896 וב-1902 והשאיר תיאור מפורט של שרידי העיר כולל האקרופוליס שבה, שתי כנסיות ומצודה.[3] בקיץ 1902 ערך סקר מפורט של השרידים בעבדת, ובייחוד של המערות הרבות במדרון המערבי. הוא גם הראשון שזיהה את המחנה הצבאי בסמוך לעיר ואת בית המרחץ שלמרגלות ההר. את שבטה סקר וצילם ב-1901[4].

מוסיל היה אחד הראשונים לתאר ציד צבאים על ידי עפיפוני מדבר.

משפחה

אלואיס מוסיל היה דודן מדרגה שנייה של הסופר רוברט מוסיל (סביהם פרנץ ומתיאס היו אחים).

קישורים חיצוניים

פרסומיו של אלואיס מוסיל בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

  1. ^ מפות ניוקומב סרוקות, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  2. ^ דן גזית, "כתיבת-הארץ (לתולדות מיפויו של חבל הבשור)", "ככה זה" גיליון 57 עמ' 10, 2 בספטמבר 2008
  3. ^ יעקב עיני, קו ירוק באמצע המדבר, "טבע וארץ", מרץ-אפריל 1985
  4. ^ עמנואל מרקסבמקום שאין חוק המדינה שולט, נשמר הסדר הציבורי, באתר הארץ, 28 בינואר 2011
באר שמע

חורבת באר שמע היא אתר עתיקות גדול במערב הנגב הצפוני, ממזרח לכביש אורים-צאלים, נמצאת כ-6 ק"מ דרומית לקיבוץ אורים. האתר, המשתרע על שטח של כ-500 דונם, נמצא על אחת מתוואי דרך הבשמים בין חלוצה ועזה.

בצרה (ירדן)

בָּצְרָה (בערבית: بصيرا) הוא שמה של עיר עתיקה הנזכרת בתנ"ך, ששכנה בדרום ממלכת ירדן של היום. העיר העתיקה מזוהה עם הכפר המודרני בֻּצֵירָה (או בוסירה). שרידי העיר שוכנים בהרי ירדן 20 ק"מ דרומית לטפילה (היא תופל המקראית), קרוב לעיר שובכ. העיר הייתה אחת הערים החשובות בממלכת אדום, ושימשה כנראה כעיר הבירה של הממלכה.

דוד צבי מילר

דוד צבי (היינריך) מילר (David Heinrich Müller;‏ 6 ביולי 1846 – 21 בדצמבר 1912), היה פרופסור מן המניין לאפיגראפיה שמית באוניברסיטת וינה. התמחה בתרבות ערב ובלשונות קדם. היה מומחה באשורולוגיה, לימד לשונות אלו באוניברסיטה הווינאית. תרגם את חוקי חמורבי לעברית והשווה אותם לחוקי התורה ולחוקי רומא העתיקה; חקר ואיזן את מבנה השירה המקראית ופענח את חוקיה ומשפטיה. היה מהמורים בבית המדרש לרבנים בווינה.

הוברט סלבטור, ארכידוכס אוסטריה

הוברט סלבטור, ארכידוכס אוסטריה (בגרמנית: Hubert Salvator von Österreich;‏ 30 באפריל 1894 - 24 במרץ 1971), היה נכדו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, וקצין בצבא האוסטרו-הונגרי.

חורבת עוזה

חורבת עוזה (ח'ירבת ע'זה) היא אתר ארכאולוגי רב שכבתי בגבולה המזרחי של בקעת ערד, מעל לנחל קינה. החורבה שימשה כמצודה לכל אורך התקופות ושלטה על דרך עתיקה העוברת בנחל. יש המתארכים אותה אולי אפילו מהתקופה הפרהיסטורית אך בוודאות דרך זו הייתה קיימת לאורך כל התקופות העתיקות.

חורונים

חוֹרֹנַיִם (גם: חֹרוֹנָיִם או חֹרֹנַיִם) הייתה עיר מקראית במואב, בקרבת צוער שלדרום מזרח ים המלח.

העיר נזכרת ב"משא מואב", שנשאו הן ישעיהו הנביא והן ירמיהו הנביא על ערי מואב.

כך, מובא: "לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ";

וכן: "קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צעוריה (צְעִירֶיהָ) כִּי מַעֲלֵה הלחות (הַלֻּחִית) בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ ... מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ".

העיר נזכרת גם במצבת מישע (שורה 32), בתיאור קרב שערך בה מישע מלך מואב: "(וי)אמר לי כמש רד הלתחם בחורנן".

החוקר אלואיס מוסיל הציע לזהות את העיר הקדומה עם חורבה בשם "אלעראק" (המצודה), כעשרה ק"מ דרומית מערבית לקיר מואב.

כונתילת עג'רוד

כונתילת עג'רוד (ערבית: كونتيلة عجرود מילולית: תל מבודד של בארות), הידוע גם כחורבת תימן, הוא מקבץ של בארות רדודות ואתר ארכאולוגי במזרח סיני. באתר, שהיה מיושב במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, נתגלו 55 כתובות בעברית, השופכים אור על אמונתם הדתית של תושבי ממלכת ישראל הקדומה.

ממשית

ממְשית הייתה עיר נבטית ששמשה תחנת מעבר ועיר חקלאות על ציר הדרך שירדה לערבה מהרי אדום, עלתה במעלה עקרבים והמשיכה לחברון ולירושלים, או לבאר שבע. בעיר נמצאו שרידים מכל התקופות הנבטיות שבהן התקיימה לצד שרידים מן התקופה הרומית המאוחרת במהלכה בוצרה העיר, ומן התקופה הביזנטית, שבמהלכה נבנו כנסיותיה.

מקור השם ממשית הוא בשם הרומי-ביזנטי של העיר: ממפסיס. השם הערבי הוא כרנב (כורנוב), כשמו של משקה חלב דבש ותמרים.

בממשית התגלה מטמון המטבעות הגדול ביותר שנמצא אי פעם בישראל, 10,500 מטבעות כסף. נמצאו לשון עופרת של 158 ליטראות ועליה סימני בית היציקה, אגד קטן של פפירוסים הכתובים ביוונית ועוד חפצים שונים.

בשנת 2005 הוכרזה ממשית כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, חלוצה ועבדת, כחלק מדרך הבשמים.

מעלה הלוחית

מַעֲלֵה הַלּוּחִית היה מעלה קדום לרמת מואב, אשר מקור שמו בעיר מקראית בשם "הַלּוּחִית", ששכנה כנראה באזור צוער שלדרום מזרח ים המלח.

המעלה והעיר נזכרים פעמיים בתנ"ך, ב"משא מואב" שנושאים הן ישעיהו הנביא והן ירמיהו הנביא.

כך, מובא: "לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ כִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ";

וכן: "כִּי מַעֲלֵה הלחות (הַלֻּחִית) בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ".

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי בימיו היה היישוב "הלוחית" נושב, ושכן בין רבת מואב ובין צוער.

החוקר אלואיס מוסיל הציע לזהות את העיר ב"ח'רבת מדינת א-ראס", השוכנת בפסגה גבוהה בהרי מואב, כעשרים ק"מ דרומית מערבית לקיר מואב.

בכתובת נבטית משנת 37 לפני הספירה נזכר מקום בשם "לחיתו", והיו שניסו לקבוע את מיקום העיר באחת החורבות באזור מידבא.

הממצא הארכאולוגי היחיד המזכיר את העיר "הלוחית" במפורש הוא אגרות בר כוכבא ממערת האיגרות בנחל חבר (תעודה מס' 44), שם נזכרים שני אנשי בר כוכבא מעין גדי, שמקורם "מן הלוחית שבמחוז עגלתין" (היא כנראה "עגלת שלישייה" המקראית).

ממצא זה מצביע על קיום קהילה יהודית בעיר זו בתקופת מרד בר כוכבא.

מצד חצבה

מצד חצבה היא תל ארכאולוגי מתקופת הברזל ועד להתקופה המוסלמית המוקדמת. האתר נמצא בסמוך לצומת עין חצבה שבערבה. לימים הוקם במקום היישוב עיר אובות. שמו העברי של המקום הוא עין חצבה המתבסס מורפולוגית על שמו הערבי של המעיין הקדום עין חוסוב (בערבית שפע).

מצודת יטבתה מתקופת הברזל

מצודת יטבתה (נקודת ציון: 205275 / 422475). מצודה מראשית תקופת הברזל (1300-1150 לפני הספירה) השוכנת בסמוך לקיבוץ יטבתה. על פי החופרים קיים דמיון בין הממצאים שנמצאו במצודה לממצאים שנמצאו בתמנע כולל הממצאים הקשורים בהפקת נחושת. השערת החופרים היא שהמצודה הגנה על דרכי הגישה לנווה יטבתה ששימש מקור עיקרי לפחמים, מים ומזון לחופרי תמנע.

נחל זרד

נחל זָרֶד הוא נחל הנזכר בתנ"ך בתחום מואב, בתיאור מסע בני ישראל לארץ כנען.

נחל זרד זוהה בידי מספר חוקרים עם ואדי חסה הנשפך לדרום ים המלח ובהתאם שימש השם נחל זרד במאות ה-19 וה-20 לציון ואדי חסה. זיהוי אחר לנחל הוא ואדי טרפויה, נחל במזרח מואב, המתחבר לארנון מכיוון דרום מזרח, ואשר תואם את התיאור המקראי, ואת התרגומים הארמיים למקרא.

עבדת

עבדת הייתה העיר המרכזית על ציר המסחר הנבטי שבין פטרה לנמל עזה המכונה דרך הבשמים. מרכז העיר (האקרופוליס) שוכן בהר הנגב, על שלוחת גבעה לצד ציר התנועה העתיק מצפון לדרום, וממזרח לכביש 40. הוא נישא לגובה של 655 מטר מעל פני הים, ומשקיף על סביבתו מרום של כ-80 מטר. כלל שטחה הבנוי של עבדת משתרע על כ-85 דונם, והיא ניצבת כיום במרכזו של גן לאומי בשטח של 2,100 דונם.

במקום פועל מרכז מבקרים, ובאתר עצמו שרידים רבים ומרשימים, הכוללים שכונת מגורים ומגדל תצפית, גת לדריכת ענבים, רחבת מקדשים ובה שרידי כנסיות, מחנה צבאי, מערות מגורים רבות, בית מרחץ שמור היטב וטרסות חקלאיות ששוחזרו בחלקן. בשנת 2005 הוכרזה עבדת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, חלוצה וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

עפיפון מדבר

עפיפון מדבר הוא מתקן ששימש לציד המוני של עדרי חיות בר, שהיה נפוץ במדבריות דרום הלבנט. ניתן לראות כי מיקומן של מלכודות אלו נבחר לאחר מחשבה ומחקר על נתיבי הנדידה העונתית של החיות שנתפסו. המחקרים שנעשו מאז גילוי עפיפוני המדבר בתחילת המאה ה-20 מעריכים כי הציד היה בעיקר של עדרי בר של צבי פרסי. תיארוך העפיפונים בעייתי כי לא השתמרו בהם ממצאים רבים. כיום ההערכות בקרב החוקרים הן כי השימוש בעפיפונים מתוארך לסוף התקופה הנאוליתית ואילך, כלומר, הם נכנסו לשימוש האדם החל מהאלף השישי לפנה"ס. העפיפון העתיק ביותר אשר ידוע כיום נתגלה בירדן, ותוארך לתקופה הנאוליתית (8,300-4,500 לפנה"ס).

עפיפוני המדבר ידועים היום בארבעה מוקדים מרכזיים במזרח התיכון: עפיפוני הנגב, הערבה וחצי האי סיני; עפיפוני מזרח ירדן; עפיפוני ערב הסעודית; ועפיפוני המדבר הסורי. עפיפוני הנגב, הערבה וסיני קטנים יחסית בממדיהם, בעוד שעפיפוני ירדן וסוריה גדולים מאוד ונבנו לרוב בשרשראות. בעפיפוני סוריה וערב הסעודית ניתן למצוא מספר בורות הריגה בעפיפון אחד.

מאז גילוי העפיפונים, בתחילת המאה העשרים, הם נחקרים במגוון תחומים: ארכאולוגיה, זואולוגיה ואקולוגיה. כיום, לאחר מספר מחקרים בנושא, אנו יודעים, ככל הנראה, את מטרתם של המתקנים הללו, כמו גם את אופן תפעולם. לאחר איתור של עדר צבאים, הבריחו הציידים את העדר כולו וכיוונו אותו לאזור הפתוח שבין הזרועות. לאחר מכן, הם כינסו את העדר לכיוון הקודקוד, שם הם נפלו או נכלאו. לאחר מכן היו הורגים את החיות, ומביאים את הטרף למחנה או לכפר.

עצים עתיקים בארץ ישראל

לגבי מרבית מיני העצים בארץ ישראל, עצים עתיקים בארץ ישראל הם עצים בני למעלה ממאה שנים. קביעת העתיקות תלויה גם במין העץ: אקליפטוס בן מאה בישראל נחשב עתיק, ואילו שקמה וחרוב בני מאה אינם נחשבים עתיקים במיוחד.

עצים אינם שורדים שנים רבות בגלל סיבות ביולוגיות (תוחלת החיים של המין, חשיפה למזיקים שונים, תחרות עם מינים פולשים, שינויים אקלימיים, זיהום אוויר וכדומה) ובגלל כריתתם על ידי האדם, לצורך שימוש כחומר בעירה ולצורך הרחבת שטחים לבנייה ולחקלאות. הקמת מסילת הרכבת החיג'אזית ושלוחותיה בארץ ישראל במאה ה-19 הביאה לעקירת רוב שטחי היער שהשתרע בשרון ובשומרון.

האמונה שעצים הצומחים במקום קדוש קשורים בקדושת המקום, ואף נחשבים לעצים קדושים, הביאה לכך שרבים מהעצים העתיקים שהשתמרו צומחים סמוך למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון מסגדים, קברי שייח'ים וקברי צדיקים). איסור הכריתה מאפשר לעצים לצמוח פרא ובאין מפריע. עצים בודדים שרדו גם בשטחי מרעה, בהם ביקשו רועי צאן ליצור אתר כינוס מוצל בלב שטח פתוח עבור העדר.

בדרך כלל ניתן ללמוד מה גילו של עץ רק אחרי גדיעתו ובחינת טבעות הגידול שלו. שיטות תיארוך אחרות נסמכות על קוטר הגזע, על כמות החוטרים והנצרים סביבו, על מידת הפיצול של הענפים מן הגזע הראשי, ועוד. תיאורי ואיורי נוסעים יכולים לשמש עדות מהימנה לעתיקותו של עץ, אם ניתן לוודא את מיקומו המדויק של העץ המתואר. בחלק גדול מהעצים העתיקים בישראל אין טבעות שנתיות, ולכן קשה לאמוד באופן מדויק את גיליהם; בהיעדר מידע אמין, פעמים רבות מצטטים אמונות מסורתיות, שעלולות להפריז מאוד בגילאי העצים. העצים העתיקים ביותר באזור ארץ ישראל שניתן לאמוד את גילם באופן מדויק על ידי ספירת טבעות שנתיות, הם עצי ערער הגדלים בדרום סיני, שגילם כ-400 שנה.

קסר עמרה

קסר עמרה (בערבית: قصر عمرة - "מצודת עמרה") היא הידועה שבמצודות המדבר בירדן וממוקמת במרחק של 85 ק"מ מזרחית לעמאן.

רוברט מוסיל

רוברט מוּסִיל (Robert Musil, יש להגות מוּזִיל; 6 בנובמבר 1880 - 15 באפריל 1942), סופר אוסטרי. נמנה עם גדולי הסופרים האוסטרים, ובין החשובים שבסופרים המודרניים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.