אלג'יר

אלג'ירערבית: أَلْجَزَائِر, תעתיק מדויק: אלְגַ'זָאאִר, תרגום: האיים; בברברית: ⴷⵣⴰⵢⴻ; בצרפתית: Alger) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר של אלג'יריה. העיר ממוקמת על חופו הדרומי של הים התיכון. בשנת 2008 מנתה אוכלוסיית אלג'יר 2,159,051 תושבים[1] ובאזור המטרופוליטני התגוררו 3,311,976 איש בשנת 2007.

אלג'יר
الجزائر
Algiers-COA
סמל אלג'יר
חוף אלג'יר
מדינה אלג'יריה  אלג'יריה
מחוז מחוז אלג'יר
ראש העיר מוחמד קביר אדדו
תאריך ייסוד איקוסים: 1200 לפנה"ס
איקוסיום: 146 לפנה"ס
אלג'יר: 944
שטח 223 קמ"ר
גובה 10 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 3,415,811 (נכון ל־2011)
 ‑ במטרופולין 6,253,265 (2008)
קואורדינטות 36°42′00″N 3°13′00″E / 36.7°N 3.21666666666667°E
אזור זמן UTC +1

היסטוריה

אלג'יר נוסדה על ידי הפיניקים עוד בסביבות שנת 1200 לפנה"ס, אז כמוצב לצורכי מסחר, תחת השם "איקוסים". לאחר המלחמות הפוניות, בשנת 146 לפנה"ס המוצב נפל בידי הקיסרות הרומית. תחת השם "איקוסיום" נוסדה על בסיס המבצר עיר, שהשתייכה לקיסרות.

בשנת 429 נכבשה על ידי הונדלים תחת פיקודו של גייסריק. משנת 533 נשלטה על ידי האימפריה הביזנטית עד אשר ב-681 הוחרבה ונהרסה כליל על ידי כוחות ערבים חמושים. בשנת 944 העיר הוקמה מחדש על ידי בוולגין איבן זירי - זוהי אלג'יר אשר קיימת עד היום. ב-1159 אלג'יר נכבשה על ידי שושלת אלמוואחידון ובמאה ה-13 עברה לשליטת הסולטאנת של תלמסאן.

החל מהמאה ה-17, עת השתחררה אלג'יריה מהשלטון העות'מאני, הפכה העיר לביתם של שודדי ים, אשר פשטו על ציי הסחר האירופים. האירופאים ניסו רבות לשים קץ לשלטון הפיראטי באלג'יר, אך לשווא. באוקטובר 1541 ניסה הקיסר קרל החמישי, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה ומלך ספרד, לכבוש את העיר, אולם נכשל בשל סופה שהטביעה את ספינותיו. כך כשלו גם ניסיונות הכיבוש של הדנים ב-1770 והספרדים ב-1775.

ב-1816 הפציץ כוח בריטי-הולנדי את העיר ואמנם לא הצליח לכבוש אותה, אך אילץ את הכוחות החמושים המקומיים לשחרר את העבדים הנוצרים. לבסוף, ב-1830 נכבשה אלג'יר על ידי הצרפתים. תחת שלטונם העיר התפתחה במהירות ועל פי ההערכות לקראת סוף המאה ה-19 כבר נספרו בה כמאה אלף תושבים.

עד למלחמת העולם השנייה הייתה אלג'יריה (ובתוכה אלג'יר) לקולוניה צרפתית. במהלך המלחמה הפכה אלג'יר לחלק מצרפת של וישי, אשר בראשותו של אנרי פיליפ פטן, שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית. ב-7 בנובמבר 1942, במסגרת מבצע לפיד פלשו לאלג'יר כוחות של צבא ארצות הברית, בריטניה ולוחמים צרפתים מהרזיסטנס. לאחר מכן, עד סוף מלחמת העולם השנייה, שימשה אלג'יר כאחד המרכזים החשובים ביותר בצפון אפריקה.

בתום המלחמה חזרה אלג'יריה להיות קולוניה צרפתית. ב-5 ביולי 1962 לאחר מאבקים אלימים רבים, בהם, על פי ההערכות, נהרגו כמיליון וחצי אלג'יראים, אלג'יריה זכתה בעצמאותה מצרפת, ואלג'יר הפכה לבירת המדינה החדשה. העיר שימשה כבירת התרבות הערבית לשנת 2007.

מבנה העיר

אלג'יר מחולקת לשני חלקים:

  • העיר הישנה (או "אלג'יר עילית") - העיר הישנה נקראת גם "קסבה", ביטוי שהתייחד בתחילה למצודה שהוקמה בעיר במאה ה-16 בעת השלטון העות'מאני. הרחובות הצרים והתלולים של אלג'יר עילית, או הקסבה, משתרעים על רצועה צרה בין המצודה לבין חוף הים, והפרש הגבהים בה מגיע ל-118 מטר. הרחובות בחלקה העילי של הקסבה כה תלולים שרובם עשויים מגרמי מדרגות. בתי הקסבה ערוכים סביב חצרות פנימיות רבועות שבמרכזן ניצבת בדרך כלל מזרקה או באר, ודירות המגורים ערוכות סביבן. חלק מבתי הקסבה נמצאים בסכנת התמוטטות, דבר שאף קרה מדי פעם, ובשל הבנייה הצפופה והעובדה שהבתים מחוברים זה לזה, הציבה התמוטטותו של בנין גם את הבתים הסמוכים לו בסכנה. מאז שנות השבעים של המאה ה-20 מתבצעים מחקרים ועבודות שימור בקסבה, ובשנת 1992 היא הוכרה כאתר מורשת עולמית.
  • העיר החדשה (או "אלג'יר תחתית") - חלק חדש של אלג'יר, אותו בנו הצרפתים, ושם מיקמו את מוסדות השלטון הקולוניאליים. רחובות העיר החדשה רחבים וארוכים. חלק זה של העיר נחשב ליוקרתי יותר.

אתרים

  • "סאחת אל-שֻהדאא" - כיכר השהידים (ساحة الشهداء)
  • מוזיאון בארדו
  • הבזיליקה נוטרה דם ד'אפריק
  • המסגד הגדול - "אל־ג'אמע אל־כביר" - (الجامع الكبير) - המסגד העתיק ביותר באלג'יר, נבנה בשנת 1018. המינרט של המסגד נבנה בשנת 1324 בידי הסולטאן טלמכן.
  • המסגד החדש - "אל־ג'אמע אל־ג'דיד" - (الجامع الجديد), נבנה במאה ה-17.
  • מסגד קטשואה "ג'אמע כּתשאוה" (جامع كتشاوة‎)
  • לאלג'יר שני נמלים - הנמל העתיק (הצפוני מבין השניים) והנמל החדש (הדרומי) שנבנה במפרץ אגחה.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל המזרח התיכון

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ World gazeteer
20 באוגוסט

20 באוגוסט הוא היום ה-232 בשנה בלוח הגרגוריאני (233 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 133 ימים.

אביב גדג'

אביב גדג' (נולד ב-16 באוגוסט 1977) הוא זמר ומוזיקאי ישראלי, לשעבר סולן להקת אלג'יר.

אייר אלג'יר

אייר אלג'יר (בערבית: الخطوط الجوية الجزائرية, בצרפתית: Air Algérie), היא חברת התעופה הלאומית של אלג'יריה. בסיסה הראשי נמצא בנמל התעופה הבינלאומי של אלג'יר.

אל-ואד

אל-ואד (בערבית: الواد, מילולית: הנהר; בברברית: ⵍⵡⴰⴷ או ⴰⵙⵉⴼ; בצרפתית: El Oued) היא עיר באלג'יריה, המצויה כשש-מאות קילומטרים מדרום מזרח לבירה אלג'יר, סמוך לגבול עם תוניסיה. באל-ואד קרוב ל-135,000 תושבים (2008).

על–שם העיר קרוי גם מחוז 39 (מבין 48 המחוזות) של אלג'יר, בחלקו הצפוני של מדבר סהרה (ראו איור). ערים אחרות במחוז הן גוואמר, דבילה ורובה.

אלג'יר (להקה)

אלג'יר הייתה להקת רוק ישראלית שפעלה החל מראשית שנות התשעים ועד לשנת 2005.

אלג'יריה

אלג'יריה (בערבית: أَلْجَزَائِر, תעתיק מדויק: אַלְגַ'זָאאִר, תרגום: האיים; בקבילית: ⴷⵣⴰⵢⴻⵔ, בצרפתית: Algérie), או בשמה המלא: הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית (בערבית: الجمهوريّة الجزائريّة الديمقراطيّة الشعبيّة, תעתיק מדויק: אַלְגֻ'מְהוּרִיַּה אלְגַ'זָאאִרִיַּה אלדִּימֻקְרָאטִיַּה אלשַּעְבִיַּה), היא המדינה הגדולה בשטחה באפריקה ובעולם הערבי. אלג'יריה גובלת בצפון – בים התיכון, בצפון-מזרח – בתוניסיה, במזרח – בלוב, בדרום-מזרח – בניז'ר, בדרום-מערב – במאלי ובמאוריטניה ובמערב – במרוקו. בירתה של אלג'יריה היא אלג'יר. כמעט כל האלג'יראים הם מוסלמים.

גאוגרפיה של אלג'יריה

אלג'יריה היא מדינה בצפון אפריקה, או במגרב, השוכנת לחופו של הים התיכון. היא גובלת בתוניסיה ובלוב ממזרח, בניז'ר מדרום-מזרח, במאלי ובמאוריטניה מדרום-מערב ובמרוקו, לרבות סהרה המערבית, ממערב. זו המדינה הגדולה ביותר באפריקה מבחינת שטח. עיקר האוכלוסייה מתרכזת על רצועת חוף הים התיכון בצפון המדינה. דרומית לרצועה זו מתנשא רכס הרי האטלס המשתפל אל הים, אולם רוב שטח המדינה משתרע על פני מדבר סהרה. עיר הבירה אלג'יר היא העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינה.

גביע אפריקה לאומות 1990

גביע אפריקה לאומות 1990 היה הטורניר ה-17 של גביע אפריקה לאומות בכדורגל. הטורניר התקיים באלג'יריה בין ה-2 ל-16 במרץ 1990.

בטורניר השתתפו שמונה נבחרות שחולקו לשני בתים, מהן העפילו שתי הראשונות בכל בית לשלב חצי הגמר.

הנבחרת המארחת אלג'יריה זכתה בתואר בפעם הראשונה בתולדותיה, לאחר שניצחה בכל חמשת משחקיה בטורניר, כולל משחק הגמר בו גברה 1–0 על ניגריה.

היסטוריה של אלג'יריה

אלג'יריה שוכנת בשפלת החוף הפוריה של צפון אפריקה, זו שממערב לתוניסיה, המכונה בשם המגרב. אזור זה של צפון אפריקה שימש לאורך הדורות כאזור נדידה לעבר אירופה או המזרח התיכון. לכן, תושבי האזור הושפעו מעמים שמוצאם מאזורים אחרים. ממפגש זה של עמים התפתח העם הברברי, אשר לשונו ותרבותו שלטה ברוב האזור עד להתפשטות האסלאם ועמי ערב, אף שגם בתקופות קודמות נכבש אזור מחייתם של הברברים ויושב על ידי בני קרתגו, הרומאים והביזנטים. הכוחות המשמעותיים ביותר בעיצוב ההיסטוריה של אלג'יריה היו התפשטות האסלאם, ההשפעה הערבית, ההשפעה העות'מאנית, ההתיישבות הצרפתית והמאבק לחירות. אלג'יריה המודרנית היא דוברת ערבית ברובה, אבל מיעוט נכבד בה עדיין דובר את שפת הילידים הברברית.

סמוך לשנת 1100 לפנה"ס הקימו הפיניקים, יורדי ים אמיצים שבאו ממזרחו של הים התיכון (מצור ומצידון), מושבות לאורך חופה של אפריקה הצפונית, מהן בשטח הנקרא כיום אלג'יריה. הגדולה במושבות של הפיניקים, קרת חדשת (קרתגו) הייתה בשטח הנקרא כיום תוניסיה. לאחר שרומא הרסה את קרת חדשת, בשנת 146 לפנה"ס כבשה גם את אלג'יריה. בשנת 429 גרשו הוונדולים הברבריים את הרומאים. הם שלטו תקופה קצרה בארץ. כעבור מאה שנה ניצחה ביזנטיה, או הקיסרות הרומאית המזרחית, את הוונדולים.

במאה השביעית הגיעו הערבים לאלג'יריה. מנהיגי שבטים ערביים שלטו בארץ קרוב לאלף שנה. בשנים 1830-1518 הייתה אלג'יריה חלק אוטונומי מן הקיסרות העות'מאנית. בשנת 1830 פלשה צרפת לאלג'יריה, ולאחר שנים רבות של התנגדות מזוינת של האלג'ירים כבשה אותה. מאז הייתה הארץ לחלק מהקיסרות הצרפתית. בראשית מלחמת העולם השנייה נכנעה צרפת לגרמניה, וממשלת וישי שלטה גם באלג'יריה. בשנת 1942 כבש הצבא של בעלות הברית, וגנרל שארל דה גול, מנהיגה של "צרפת החופשית", קבע בה את מטהו. אחרי המלחמה הוקמה באלג'יריה "החזית לשחרור לאומי", שמטרתה הייתה לשחרר את הארץ משלטון צרפת. וב-1 בנובמבר 1954 התחיל המאבק על עצמאותה של אלג'יריה שנסתיים בניצחון מקץ שבע שנים. לאחר משא ומתן ממושך וקשה בין הצרפתים לבין האלג'יריים נחתם הסכם שביתת נשק ששם קץ למלחמה. ב-3 ביולי 1962 הייתה אלג'יריה למדינה עצמאית.

המאה ה-10

המאה ה-10 היא התקופה שהחלה בשנת 901 והסתיימה בשנת 1000 (בין התאריכים 1 בינואר 901 ל-31 בדצמבר 1000). היא המאה העשירית של המילניום הראשון.

הסכם אלג'יר

הסכם אלג'יר הוא הסכם שנחתם בין איראן לעיראק בשנת 1975 במטרה לפתור את סכסוך הגבול בין המדינות. ההסכם גובש בין השאה האיראני, מוחמד רזה פהלווי, לבין סדאם חוסיין מטעם עיראק. הצהרה התחלתית על ההסכמה נחתמה על ידי הנציגים הבכירים ב-6 במרץ 1975 בעיר אלג'יר, וזו גובשה לאמנה שנחתמה ב-13 ביוני בבגדאד. באופן רשמי ההסכם נועד להביא קץ לסכסוך הגבול בין המדינות – בגבול הימי בשט אל-ערב ובמחוז ח'וזסתאן במערב איראן, שבו חיים בעיקר ערבים ולא פרסים. עם זאת, השפעתו העיקרית הייתה הפסקת התמיכה האיראנית החשאית במרידה הכורדית נגד משטר הבעת' בעיראק. ההסכם הופר על ידי עיראק חמש שנים לאחר החתימה עליו, עם הכרזת סדאם חוסיין ב-17 בספטמבר 1980 כי נהר שט אל-ערב שייך לעיראק ופריצת מלחמת איראן-עיראק מיד לאחר מכן.

יהדות אלג'יריה

יהדות אלג'יריה הייתה אחת הקהילות הגדולות של יהדות ארצות האסלאם. ליהדות אלג'יריה היו מספר מרכזים גדולים בעלי מאפיינים שונים במקצת: אלג'יר, קונסטנטין, תלמסאן, אוראן וגרדאייא וקהילות יהודיות היו פרוסות גם בערים קטנות יותר ברחבי המדינה. בשיאה מנתה יהדות אלג'יריה כ-130,000 נפשות, אך כיום נותרו במדינה יהודים ספורים. רוב יהודי אלג'יריה היגרו בשנת 1962 לצרפת, שאת האזרחות שלה הם קיבלו בשנת 1870 בעקבות צו כרמיה, וחלקם עלו לישראל.

יחסי אלג'יריה–צרפת

יחסי אלג'יריה–צרפת הם היחסים הבילטרליים בין אלג'יריה לצרפת. צרפת נחשבת למעצמה אירופאית ואלג'יריה היא המדינה הגדולה באפריקה ובעולם הערבי. היחסים בין המדינות נמשכים לאורך יותר מחמש מאות שנה. בהם אלג'יריה סופחה לאימפריה העות'ומאנית, בהמשך נכבשה ונשלטה על ידי צרפת ושיחקה תפקיד חשוב בשתי מלחמות העולם, עד אשר לבסוף קיבלה עצמאות משלה. עם הזמן, היחסים בין האומות נפגעו, ככל שהמתח בין האלג'יראים לצרפתים גדל. עם זאת, למרות המחלוקות בניהן, הן אלג'יריה והן צרפת חולקות מערכת יחסים עשירה מבחינה היסטורית.

השלטון הצרפתי הממושך באלג'יריה השפיע רבות על עיצוב האומה האלג'יראית ועל היחסים בין המדינות. התגבשותה של אלג'יריה מחברה מפוררת לזהות לאומית אחידה, הייתה במידה רבה תוצאה של תהליכים שהתרחשו לאחר כינונו של השלטון הצרפתי. מעמדה של אלג'יריה היה שונה מכל יתר הקולניות של צרפת. היא סופחה והפכה לפרובינציה צרפתית אינטגרלית, ולא למדינת חסות. השליטה הצרפתית בה הייתה הארוכה ביותר, 132 שנה, לעומת 75 שנה אצל שכנתה תוניסיה וכן פחות מ-45 שנה במרוקו.

לפני השחרור מהכיבוש הצרפתי חיו באלג'יריה כמיליון צרפתים. נכון לשנת 2017 חיים בצרפת כ-1.3 מיליון אלג'יראים וזו קבוצת המהגרים הגדולה במדינה.

נבחרת אלג'יריה בכדורגל

נבחרת אלג'יריה בכדורגל, הידועה בכינויה "שועלי המדבר", היא נבחרת הכדורגל הלאומית של אלג'יריה. הדירוג הנוכחי של נבחרת אלג'יריה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-38 בעולם, נכון ל-24 באוקטובר 2019 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם. דירוג השיא 15 נמדד לראשונה באוקטובר 2014, והדירוג הנמוך ביותר 103 נמדד לראשונה ביוני 2008.

הנבחרת הוקמה ב-1958, על ידי שחקנים אלג'יראים שפרשו מהליגה הצרפתית כחלק מפעילות המחאה של ה-FLN - החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה.

האלג'יראים רשמו שתי הופעות רצופות במונדיאל, ב-1982 וב-1986. ב-1982 סיימה אלג'יריה במקום ה-3 בשלב הבתים לאחר ניצחון מפתיע על מערב גרמניה, 1:2, וניצחון על צ'ילה, 2:3. ההפסד היחיד באותו מונדיאל היה נגד אוסטריה, 0:2. לאחר 4 שנים חזרה הנבחרת האלג'יראית אל המונדיאל, אך במקסיקו הייתה הופעתה חלשה, עקב שתי היריבות הגדולות שהוגרלו לביתה, ספרד וברזיל, וכך הסתפקה הנבחרת בתיקו 1:1 נגד הנבחרת השלישית בבית, צפון אירלנד. האלג'יראים סיימו במונדיאל 1986 במקום האחרון בבית.

נבחרת אלג'יריה העפילה למונדיאל בפעם השלישית ב-2010, בעקבות ניצחונה במשחק פלייאוף מול מצרים שנערך על אדמת סודאן. המשחק הסתיים בתוצאה 1:0 לטובתה וגרר תגובות אלימות קשות מאוהדי מצרים שגררו משבר דיפלומטי בין שתי המדינות. בטורניר עצמו סיימה אלג'יריה במקום האחרון בשלב הבתים, לאחר שלא הצליחה לכבוש שער באף אחד ממשחקיה. אלג'יריה הפסידה 1-0 לסלובניה, סיימה בתיקו 0-0 מול אנגליה וסיימה את משחקה השלישי בהפסד 1-0 לארצות הברית.

הנבחרת העפילה בפעם הרביעית למונדיאל בשנת 2014 ורשמה את הישגה הטוב ביותר כשהעפילה לשלב שמינית הגמר והודחה רק לאחר הארכה מול נבחרת גרמניה שגם זכתה בתואר.

בנוסף לכך, לאלג'יראים שני תארים של גביע אפריקה ב-1990 וב-2019. בפעם הראשונה הטורניר שנערך באלג'יריה זימן לנבחרת הגרלה קשה בשלב הבתים, נגד נבחרת ניגריה החזקה ונבחרות חוף השנהב ומצרים. האלג'יראים הצליחו לסיים במקום הראשון בבית. בחצי הגמר ניצחה אלג'יריה 1:2 את סנגל. בגמר נפגשה אלג'יריה שוב עם הניגרים (1:5 בבית המוקדם), וניצחה אותם הפעם רק 0:1.

בפעם השנייה הטורניר נערך על אדמת מצרים ובו סיימה הנבחרת במקום הראשון בבית עם מאזן מושלם והדיחה בשלבי הנוקאאוט את נבחרות גינאה, חוף השנהב, ניגריה וסנגל בגמר.

פורים שני

פורים שני הוא שם כולל לעשרות ימי הודאה שתוקנו בקהילות יהודיות ובמשפחות מסוימות לזכר מקרים בהם ניצלו מגירוש, מוות, פוגרום, חוקים להמרת דת ומקרי הצלה אחרים. מועדים אלה קרויים "פורים" בדומה לחג הפורים הכלל-יהודי, ומנהגים שונים הקשורים בימים אלה הושפעו ממנהגי חג הפורים.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

קונסטנטין (אלג'יריה)

קונסטנטין (בערבית: قسنطينة, קסנטינה; בברברית: ⵇⵙⴻⵏⵟⵉⵏⴰ; בצרפתית: Constantine) היא עיר ומחוז בצפון-מזרח אלג'יריה. אוכלוסיית העיר מונה כ-350,000 תושבים והיא השלישית בגודלה במדינה, אחרי אלג'יר ואוראן.

העיר קרויה על שמו של הקיסר הרומאי קונסטנטינוס, אשר בנה אותה מחדש בימי שלטונו. שמה הקודם היה סירט או קירטה. העיר חרוצה בגאיות עמוקים הנחצים על ידי גשרים ואמות מים רבים.

בעיר קבור עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, גיבור לאומי אלג'יראי.

ראלי דקר

ראלי דקר (כונה בעבר ראלי פריז-דקר) הוא ראלי מכוניות, אופנועים ומשאיות שנתי, שהתקיים בדרך כלל באפריקה ונערך כיום באמריקה הדרומית. הראלי נערך על ידי ארגון הספורט אמוארי (ASO) הצרפתי משנת 1979. המרוץ פתוח לחובבנים ולמקצוענים, ונחשב למרוץ סיבולת בשטח קשה, לרבות מדבריות ודיונות.

המרוץ המקורי התחיל בפריז והסתיים בדקר שבסנגל. עם השנים חל שינוי בנקודת הפתיחה והמרוץ אף הוזנק מגרנדה, ליסבון וגם מדקר עצמה. רוב מסלולי הראלי עברו דרך מרוקו, סהרה המערבית ומאוריטניה והסתיימו בדקר. לעיתים הסתיימו המרוצים במקומות אחרים באפריקה כדוגמת מצרים ודרום אפריקה. בשנת 2009 נערך המרוץ לראשונה באמריקה הדרומית לאחר שבוטל בשנת 2008.

אורכו של הראלי מעל 9,000 קילומטר ומשכו כ-16 ימים, במרוצי אפריקה ובמרוצי אמריקה הדרומית. אזור אדראר שבמאוריטניה נחשב לשטח בעל העבירות הקשה ביותר שמרוצי אפריקה עברו בו.

שט אל-ערב

שט אל-ערב (בערבית: شط العرب, שפירושו: "הנהר הערבי"; בפרסית: اروندرود "אַרְוַנְד רוּד", שפירושו: "נהר ארוונד") הוא שמו של נהר המתקבל מהתמזגותם של נהרות הפרת והחידקל.

אורכו של שט אל-ערב כ-200 ק"מ. ראשיתו באזור העיר קורנה והוא נשפך למפרץ הפרסי בתחומי איראן. לתוכו נשפך ממזרח נהר הקארון, אשר מביא עמו כמויות עצומות של סחף, ולכן יש צורך בחפירה מתמדת בתוך הנהר על מנת שספינות יוכלו לעבור בו. משערים שהנהר הוא "צעיר" יחסית, ושלפני כן הפרת והחידקל נשפכו לערוץ משותף אחר, שהיה מערבי יותר; ושעוד קודם לכן, כאשר המפרץ הפרסי היה ארוך יותר, הם נשפכו לתוכו במקומות נפרדים. חלק מהחידקל אמנם מתחבר לפרת בתעלות כמה עשרות קילומטרים לפני השט אל-ערב, אך שט אל-ערב מתחיל מהתחברות הנהר הטבעי לפרת.

לאורכו של השט אל-ערב עובר הגבול בין עיראק לאיראן. במשך מאות בשנים שימש הנהר מקור לסכסוך בין מדינות שטענו לשליטה בו.

ראשיתו של סכסוך זה עוד בתקופת האימפריה העות'מאנית ופרס. לפני המאה ה-19 השליטה בנתיב המים עד גדתו המזרחית הייתה בידי העות'מאנים. אולם בעקבות גילוי נפט באי ח'ורמשהר שנמצא בקרבת הגדה האיראנית של השט, הוענקה לאיראן שליטה על אי זה ועוד שניים בפרוטוקול קונסטנטינופול של 1913. סכסוכים אלימים על הנתיב הימי גררו את מעורבות חבר הלאומים ב-1934,

אך פריצת הדרך הושגה רק ב-1937 בעקבות חילופי משטר בעיראק. ההסכם של 1937 קבע כי הגבול בנתיב יהיה לאורך קו אמצע המים (Thalweg - עקרון הטאלווג), אולם בעקבות אי הסכמה בנוגע לזכויות השיט וניצול המים, המשיכו לפרוץ סכסוכים עד נפילת השושלת ההאשמית בעיראק ב-1958. משטר הבעת' החדש הכריז באופן חד-צדדי על הרחבת המים הטריטוריאליים של עיראק והחל לטעון לריבונות על האי עבדאן (בו הוקמה מזקקת נפט איראנית). השאה הכניס ספינות מלחמה לשט והצדדים פרסו כוחות צבאיים לאורך הגדות. הסכסוך החמיר עם עלייתה מחדש של מפלגת הבעת' לשלטון ב-1969, וגם חידוש היחסים הדיפלומטיים בין המדינות בשלהי 1973 לא מנע סדרה חדשה של תקריות על השליטה במימי הנתיב.

איראן וארצות הברית החלו להעניק סיוע למורדים הכורדים במשטר הבעת', מרידה שלמרות הניסיונות התכופים והאכזריים לדכאה סרבה לשקוט. סדאם חוסיין הבין כי הדרך היחידה לחסל את המרידה שאיימה באופן משמעותי על יציבות המשטר, היא לנתק את הסיוע האיראני. ב-6 במרץ 1975 חתמו איראן ועיראק על הסכם אלג'יר בו ויתרה עיראק על דרישותיה למימי כל השט והסתפקה בקביעת קו אמצע המים לקו הגבול. בתמורה התחייבה איראן להפסיק את תמיכתה ב"גורמים מערערי יציבות" (קרי הכורדים) ולהעביר שטחים בהיקף 1,500 קמ"ר שאיראן תפסה, שנועדו להעניק לעיראק קצת עומק אסטרטגי שהיה חסר לה מפני תקיפה איראנית. המרידה הכורדית אכן דוכאה שבועיים לאחר חתימת ההסכם. עם זאת, איראן לא העבירה את השטחים לעיראק.

ב-16 בספטמבר 1980 הכריז סדאם חוסיין על ביטול הסכם אלג'יר ודרש כי השליטה על כל מימי השט יוענקו לעיראק. המלחמה שגבתה את חייהם של מיליונים ונמשכה שמונה שנים לא הצליחה לשנות את קו הגבול באופן משמעותי לצד זה או זה. לאחר המלחמה נחתם הסכם בין שתי המדינות בהתאם לעקרון הטאלווג המקובל באירופה, וכיום עובר הגבול באמצע הנהר.

בירות מדינות אפריקה
אוגנדה: קמפלהאלג'יריה: אלג'יראנגולה: לואנדהאסוואטיני: מבבנה, לובמבהאריתריאה: אסמרהאתיופיה: אדיס אבבהבורונדי: גיטגהבורקינה פאסו: ואגאדוגובוטסואנה: גאבורוןבנין: פורטו נובוגבון: ליברווילגאנה: אקרהג'יבוטי: ג'יבוטיגינאה: קונאקריגינאה ביסאו: ביסאוגינאה המשוונית: מלאבוגמביה: בנג'ולדרום אפריקה: קייפטאון, פרטוריה, בלומפונטייןדרום סודאן: ג'ובההרפובליקה הדמוקרטית של קונגו: קינשאסההרפובליקה המרכז אפריקאית: בנגיהרפובליקה של קונגו: ברזווילזימבבואה: הארארהזמביה: לוסקהחוף השנהב: יאמוסוקרו, אביג'אןטוגו: לומהטנזניה: דודומה, דאר א-סלאםכף ורדה: פראיהלוב: טריפוליליבריה: מונרוביהלסוטו: מסרומאוריטניה: נואקשוטמאוריציוס: פור לואימאלי: במקומדגסקר: אנטננריבומוזמביק: מפוטומלאווי: לילונגווהמצרים: קהירמרוקו: רבאטניז'ר: ניאמייניגריה: אבוג'הנמיביה: וינדהוקסאו טומה ופרינסיפה: סאו טומהסודאן: ח'רטוםסומליה: מוגדישוסיישל: ויקטוריהסיירה לאון: פריטאוןסנגל: דקרצ'אד: נג'מנהקומורו: מורוניקמרון: יאונדהקניה: ניירובירואנדה: קיגאליתוניסיה: תוניס

שטחי חסות: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי: דייגו גרסיהמיוט: מאמודזוסהרה המערבית: לעיוןסנט הלנה: ג'יימסטאוןראוניון: סן-דני

אפריקה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.