אלברכט אלט

אלברכט אלט (Albrecht Alt; ‏ 20 בספטמבר 1883, שטיבּאך, בוואריה – 24 באפריל 1956, לייפציג, גרמניה) היה תאולוג גרמני, חוקר מקרא ותולדות עם ישראל בארץ ישראל.

Albrecht Alt Gravestone
אלברכט אלט; מצבת קברו בבית הקברות Südfriedhof בלייפציג

קורות חייו

אלברכט אלט, בנו של איש כמורה לותרני, למד תאולוגיה באוניברסיטת פרידריך אלכסנדר בארלנגן ובאוניברסיטת לייפציג. את התזה לתואר דוקטור, שנושאהּ היה "ישראל ומצרים", הגיש ב-1908 באוניברסיטת גרייפֿסוואלד. באותה שנה הגיע לראשונה לירושלים לשם השתלמות במכון הגרמני האוונגלי למדע קדמוניות ארץ הקודש,[1] שייסד וניהל גוסטב דלמן. מ-1913 פעל אלט בהנהלת המכון.

ב-1912 מונה אלט לפרופסור-חבר באוניברסיטת גרייפֿסוואלד וב-1913 – לפרופסור באוניברסיטת בזל. במלחמת העולם הראשונה גויס כחובש לקורפוס אסיה ובהמשך הועסק ביחידת מיפוי (בבסיסה שבנצרת). בראשית 1917 סופח ליחידה לשמירת מונומנטים היסטוריים שליד מטה הצבא הגרמני-טורקי,[2] שפעלה בראשותו של הארכאולוג תאודור ויגאנד באזורי החזית בזירת המזרח התיכון. אלט היה בין אחרוני הגרמנים שעזבו את ירושלים ב-1917 לפני כיבושהּ בידי הבריטים.

בשנים 1921–1923 כיהן אלט ככומר הקהילה האוונגלית הגרמנית בירושלים במרכזה שבכנסיית הגואל. עד שפסקה פעולתו של המכון הגרמני האוונגלי בירושלים ב-1938 שימש בו כמנהל-אורח, ומדי שנה בשנה חזר ללמד בו.[3] אלט ערך את השנתון של המכון (Palästina-Jahrbuch) עד 1941.

בד בבד כיהן אלט כפרופסור ללימודי המקרא באוניברסיטת האלֶה וכן באוניברסיטת לייפציג, שבה ירש את כסאו של מורו רודולף קיטל ובה עשה את עיקר עבודתו במחקר ובהוראה. אלט שהה בלייפציג בשנות מלחמת העולם השנייה וכיהן כרקטור האוניברסיטה שלה עד פרישתו ב-1953. מ-1932 ועד למותו ב-1956 היה חבר באקדמיה למדעים של מדינת סקסוניה בתחום הפילולוגיה וההיסטוריה. בשנים 1925–1949 עמד בראש האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (גר') במרכזהּ שבלייפציג.

מחקריו וכתביו

מחקריו של אלברכט אלט פורסמו ברובם כמאמרים בשנתון המכון הגרמני האוונגלי (Palästina-Jahrbuch), בכתב העת של האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (DZPV – Zeitschrift des Deutschen Palästinavereins), בכתב העת של החברה המזרחנית הארץ-ישראלית (JPOS), בספרי יובל ועוד. מאמריו השונים לוקטו באסופה בת שלושה כרכים שראו אור בשנים 1953–1959.[4]

חיבורו הראשון, "ישראל ומצרים" (1909), נסב על היחסים המדיניים בין יהודה וישראל לבין הפרעונים. ב-1913 פרסם את מאמרו "המלכות בישראל וביהודה",[5] שבו עמד על ההבדלים בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל מבחינת אופי השלטון: שושלת אחת יציבה ביהודה לעומת מנהיגות כריזמטית מפורדת של שושלות אחדות בישראל. ב-1929 ראה אור חיבורו "אלוהי האבות" על שורשי האמונה הישראלית באל אחד.

בחיבורו "התנחלות בני ישראל בארץ-ישראל"[6] העמיד אלט את דגם "החדירה השקטה" בתהליך התנחלות שבטי ישראל. הוא גרס כי הסיפור המקראי (בספר יהושע ובספר שופטים) נערך ושוכתב בעת העלאתו על הכתב בתקופה מאוחרת ואחרי תהליך מסירה ארוך, וכי כניסת בני ישראל לארץ כנען לא נעשתה במהלך של כיבוש צבאי, אלא תוך הסתננות מדורגת ואיטית.

בחיבורו מ-1934, "מקורות החוק הישראלי",[7] העלה אלט לראשונה את ההבחנה בין שתי צורות יסוד עיקריות של חוקי התורה, על פי ניסוחם הסגנוני – בין החוק הקאזואיסטי המנוסח כמשפטי תנאי לבין החוק האפודיקטי המנוסח כציווי מוחלט ללא פירוט. לפי אלט החוק הקאזואיסטי הגיע למערכת החוקים הישראלית בהשפעת חוקי המזרח הקדום, ואילו החוק האפודיקטי נוצר בתוך עדת בני ישראל.

אלט התקין ועיבד, יחד עם אוטו אייספלדט, את מהדורת 1937 של הביבליה הבראיקה של קיטל.

אלט תרם לידיעת ארץ ישראל בתקופות הרומית והביזנטית. בשנות מלחמת העולם הראשונה, במסגרת שירותו ביחידה לשמירת אתרים היסטוריים, חקר את "הכתובות היווניות בפלשתינה טרטיה שממערב לערבה"; המונוגרפיה שלו בנושא זה פורסמה בברלין ב-1921. תרומתו לחקר הנגב בתקופות מאוחרות ניכרת, לדוגמה, במחקרו על הלימס הארצישראלי.

מחקריו בתחום הגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל, שעסקו בזיהוי אתרים מקראיים ובגבולות השבטים והממלכות, הסתייעו בממצאים ארכאולוגיים. אלט עצמו לא ניהל חפירות, אבל קירב חוקרי מקרא למדע הארכאולוגיה.

לקריאה נוספת

  • Fritz Volkmar, "Alt, Albrecht", In: Eric M. Meyers (dir.), Oxford Encyclopaedia of Archaeology in the Ancient Near East, Oxford University Press, 1997, Vol. 1, pp. 79-80

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Deutsches Evangelisches Institut für Altertumswissenschaft des Heiligen Landes – DEI
  2. ^ Deutsch-Türkische Denkmalschutzkommando für Syrien und Palästina (גר')
  3. ^ פעולתו של המכון בירושלים חודשה רק ב-1964 עם מינויו של מרטין נות למנהלו
  4. ^ Kleine Schriften zur Geschichte des Volkes Israel; אלט היה מעורב בעריכת שני הכרכים הראשונים. את הכרך השלישי, שראה אור אחרי מותו, ערך תלמידו מרטין נות; כמה מהחיבורים המרכזיים תורגמו לאנגלית וראו אור ב-1966 בקובץ Essays on Old Testament history and religion
  5. ^ תורגם לעברית על ידי י"מ גרינץ בתשכ"ב; מהדורת אקדמון הופקה בתשל"ב
  6. ^ תורגם לעברית על ידי דן בר"ג בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, החוג להיסטוריה של עם ישראל, תשכ"ח
  7. ^ תורגם לעברית בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, החוג למקרא, תשל"ב, תשל"ט
אכסאל

אִכְּסָאל (בערבית: إكسال) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, הממוקמת בבקעת כסולות שבעמק יזרעאל, למרגלות הרי נצרת שבגליל התחתון.

אל-אחוואט

אל-אחוואט הוא אתר ארכאולוגי מתקופת הברזל, היא "תקופת ההתנחלות" של שבטי ישראל בארץ כנען. האתר ממוקם במדרון המערבי של הרכס עליו בנוי היישוב קציר, מדרום לכביש נחל עירון (ואדי עארה) בצפון-מערב השומרון.

ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

היסטוריה של עם ישראל

היסטוריה של עם ישראל היא ההיסטוריה של העם והתרבות היהודית. היא משתרעת על פני אלפי שנים מאז העת העתיקה, ועד ימינו. היהודים התגוררו בכל חלקי תבל ויצרו תרבויות עשירות, השייכות למנעד התרבות היהודית. התרבות, הלשון, ומכלול היצירה היהודית לדורותיה, נכללים בתולדות עם ישראל.

התנחלות השבטים

התנחלות השבטים היא אירוע מקראי המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.

חלק מהחוקרים סבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התבצע בצורה שונה מזו המתוארת בספר יהושע. לא ככיבוש מהיר, אלא ככניסה איטית של שבטים. חלק מהממצאים הארכאולוגים לא תואם את הסיפור המופיע בספר יהושע, למשל החומות שנמצאו ביריחו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות. נמצאו גם שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה II ‏ (1550-2000 לפנה"ס), אבל השרידים האפשריים מתקופת הברונזה המאוחרת שבה לכאורה נכבשה העיר בידי יהושע, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני. גם בחפירות אֶ-תֵל, שהציעו לזהותו עם העי, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

חוק אפודיקטי

חוק אפודיקטי (מיוונית: αποδεικτικος, אַפּוֹדֵיקְטִיקוֹס, "מוחלט") הוא חוק שאין עליו עוררין. החוק נקרא כך, כיוון שהוא מנוסח בצורה אבסולוטית, כמו (עשה ואל תעשה). באופן זה, לדוגמה, מנוסחים עשרת הדיברות שמצויים בספר שמות, וכן רבים מחוקי התורה.

ראשון חוקרי המקרא שהבחין בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי) היה אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של הרמן גונקל.

דוגמאות

"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ--לְמַעַן, יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"א)

"לֹא תִרְצָח, לֹא תִנְאָף; לֹא תִגְנֹב..." (ספר שמות, פרק כ', פסוק י"ב)השימוש בחוק אפודיקטי מעיד על הקשר בין המחוקק לבין הכפופים לחוק: בעשרת הדיברות האל מבטא את מהות הקשר בין עם ישראל אליו. מהות הקשר המועברת לעם בזמן קבלת הדיברות מנומקת בנימוק במבנה זה: "אני יצרתי אתכם, לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פני כי אני הוצאתי אתכם ממצרים...". במתן התורה האל מצווה על עם ישראל או על אומות העולם, בין השאר, גם ציוויים ללא כל התניה או סיבה נתפסת על הדעת. שלא כמו המצוות "לא תגנוב" ו"לא תרצח", מצוות כגון לא תעשה לך פסל או תמונה הן בעצם מצוות ללא התניה.

חוק קאזואיסטי

חוק קאזואיסטי הוא חוק המנוסח כפסוקית תנאי ("כי" או "אם"), ואחריה מגיע המשפט העיקרי ובו נקבע החוק.

המילה קאזואיסטי היא מלשון המילה מקרה, אירוע (case, casus בלעז). החוק נקרא כך משום שהוא מנוסח כמקרה משפטי.

ראשון חוקרי המקרא שהבחין בין שתי צורות היסוד העיקריות של חוקי התורה (קאזואיסטי ואפודיקטי) היה אלברכט אלט, אחד מממשיכי דרכו הבולטים של הרמן גונקל.

דוגמאות

"וְכִי-יַכֶּה אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ אוֹ אֶת-אֲמָתוֹ, בַּשֵּׁבֶט, וּמֵת, תַּחַת יָדוֹ--נָקֹם, יִנָּקֵם" (ספר שמות כ"א, 20)

"כִּי יִגְנֹב-אִישׁ שׁוֹר אוֹ-שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ--חֲמִשָּׁה בָקָר, יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע-צֹאן, תַּחַת הַשֶּׂה" (ספר שמות כ"א, 37)רוב החוקים שנמצאו בחוקים המסופוטמיים הם מטיפוס קאזואיסטי. עובדה זו הובילה את פרופסור שלום מ' פאול להסיק כי החוק

הקאזואיסטי שבתורה הוא מורשת קדומה שנכנסה לקובצי החוקים ואילו החוקים המנוסחים באופן אפודיקטי הם חידוש ישראלי שנובע מכך שהחוקים נחשבו כציווי האל.

המג'לה, קובץ דינים אזרחיים עות'מאני, שהיה בתוקף בעת שלוט האימפריה העות'מאנית בארץ ישראל ושנים רבות לאחר מכן, הוא דוגמה לחקיקה קאזואיסטית.

חוק העונשין של מדינת ישראל אף הוא חוק קאזואיסטי. הוא אינו אוסר עשייתן של עבירות, אלא קובע את העונש למבצעיהן (כנרמז בשם הערך). כך, למשל, החוק אינו אומר "אסור לרצוח" אלא קובע "העושה אחת מאלה יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד". בחוקים אחרים המטילים עונשים ניתן למצוא שילוב של שתי הגישות. בחוק למניעת הטרדה מינית, למשל, קובע סעיף 4 "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו", ובסעיף שלאחריו נקבע העונש למי שאינו מציית לאיסור זה: "המטריד מינית אדם כאמור בסעיף 3(א)(3) עד (6), דינו - מאסר שנתיים".

חוקי התורה

החוק המקראי הוא מערכת החוקים המורכבת ממכלול הציוויים המופיעים בחמשת חומשי התורה. החוק המקראי הוא הבסיס לתרי"ג המצוות בהלכה היהודית הרבנית, אשר מפרשת את המקראות בהתאם לפשט ולתורה שבעל פה. כתות יהודיות אחרות כמו הצדוקים, הקראים והשומרונים אימצו פרשנויות אחרות לחוק המקראי. מחקר המקרא המודרני עוסק גם הוא בפרשנות החוק המקראי בהתאם לפשט, תוך הסתמכות על השערת התעודות ועל הידע המדעי מתחומי הארכאולוגיה וההיסטוריה.

חורבת עוזה

חורבת עוזה (ח'ירבת ע'זה) היא אתר ארכאולוגי רב שכבתי בגבולה המזרחי של בקעת ערד, מעל לנחל קינה. החורבה שימשה כמצודה לכל אורך התקופות ושלטה על דרך עתיקה העוברת בנחל. יש המתארכים אותה אולי אפילו מהתקופה הפרהיסטורית אך בוודאות דרך זו הייתה קיימת לאורך כל התקופות העתיקות.

לימס פלשתינה

המושג לִימֶס (בלטינית: limes) פירושו "הסְפר הרומי". היו אלה מערכות להגנת גבולותיה של הקיסרות הרומית – חומות, מצודות או ביצורים אשר נועדו לתחום את הקיסרות מפני שבטים פולשים במאות ה-4 עד ה-6.

לימס פלשׂתינה (limes Palestinae, הגייה מדויקת "לימס פָּלֶשׂתינַיי") היה לימס בארץ ישראל, אשר חצה את הנגב מחוף הים התיכון, באזור צפון חצי האי סיני, עד לחוף ים המלח והערבה. הלימס של ארץ ישראל נועד להגן על האימפריה מפני פלישות של שבטי הנוודים, וכן להבטיח את נתיבי הסחר הבינלאומי החשובים. הנגב זכה בתקופה זו לשגשוג, במידה רבה הודות ללימס. מאחדות מהמצודות נשארו שרידים עד ימינו (בקרבת היישובים עין בוקק, חצבה, "חתרורים", "מוחילה", עבדת ומצד תמר בכביש דימונה-סדום.)

מצד חצבה

מצד חצבה היא תל ארכאולוגי מתקופת הברזל ועד להתקופה המוסלמית המוקדמת. האתר נמצא בסמוך לצומת עין חצבה שבערבה. לימים הוקם במקום היישוב עיר אובות. שמו העברי של המקום הוא עין חצבה המתבסס מורפולוגית על שמו הערבי של המעיין הקדום עין חוסוב (בערבית שפע).

מצד תמר

מצד תמר הוא מצודה מהתקופה הרומאית-ביזנטית מאמצע המאה ה-3 לספירה עד סוף המאה ה-7 לספירה בצפון הר הנגב. תחילת ההתיישבות באזור הייתה בתקופה הנבטית, ואז הייתה כאן תחנה בדרך המוליכה ממואב ומכיכר הירדן דרך ממשית לבאר שבע והלאה ממנה. המצד ממוקם בראשו של מעלה תמר - שביל קדום היורד מרכס חצרה אל הערבה ודרום ים המלח.

נחלת שבט יששכר

נחלת שבט יששכר נקבעה בגורל הרביעי, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט יששכר בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ז-כ"ג. נחלת השבט השתרעה מן הירדן עד אזור מגידו ומהתבור עד סביבות בית שאן.

נרבתא

נרבתא הייתה עיר בתקופת בית שני, הנזכרת בתיאור המרד הגדול בכתבי יוסף בן מתתיהו. יש המזהים אותה עם מקום הנזכר במשנה בשמות גַּדְווָד, נַרְווָד, נַרבָּת או נַדְבֵת. זיהוי מיקומה שנוי כיום במחלוקת.

סיסרא

סִיסְרָא שימש כשר הצבא של יבין מלך חצור על פי המסופר במקרא. בסיסו המרכזי נמצא בחרושת הגויים. הוא היה שר רכב וצבאו כלל 900 רכב ברזל. הוא לחץ על ישראל עשרים שנה. סיסרא היה שותף במספר מלחמות במערכת ההתנגשויות שבין שבטי ישראל לבין ממלכת חצור. הוא היה המצביא במלחמה שהתנהלה בין ממלכת חצור נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.

עטרות (אפרים)

עטרות שבנחלת שבט אפרים מוזכרת פעם אחת בתנ"ך, בספר יהושע, בתיאור הגבול הצפון מזרחי של נחלת שבט אפרים.

עטרות אדר

עַטְרוֹת אַדָּר (גם עטרות או עטרות הארכי) הוא יישוב המוזכר בספר יהושע בגבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים.

צקלג

צקלג היא עיר מקראית בארץ פלשתים בה ישב דוד בימים שברח מפני שאול ובעקבות זאת נכללה בשטחה של ממלכת יהודה.

קרל אליגר

קרל ריצ'רד גוסטאב אליגר (7 במרץ 1901 - 31 באוקטובר 1977) היה תאולוג גרמני פרוטסטנטי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.