אכיש

אָכִישׁ דמות מקראית, מלך פלשתים בגת בימי המלכים שאול ודוד. דמותו מופיעה בספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק י"א ובספר מלכים א', פרק ב', פסוק ל"ט. השם אכיש מופיע גם בכתובת עקרון.

סיפור המעשה

וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּבְרַח בַּיּוֹם-הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל; וַיָּבֹא, אֶל-אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת: וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ, אֵלָיו, הֲלוֹא-זֶה דָוִד, מֶלֶךְ הָאָרֶץ; הֲלוֹא לָזֶה, יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר, הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו: וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּלְבָבוֹ; וַיִּרָא מְאֹד, מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ-גַּת: וַיְשַׁנּוֹ אֶת-טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתָו עַל-דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל-זְקָנוֹ: וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל-עֲבָדָיו: הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי: חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי.

חפירות ארכאולוגיות בתל צפית
חפירות ארכאולוגיות בתל צפית. המקום מזוהה עם גת הפלישתית. מקום מושבו של אכיש.

כאשר דוד ברח מפני שאול ביקש לו דוד מקלט בעירו גת. יועצי המלך מבשרים לאכיש כי דוד הגיע לגת. נראה שלפי דבריהם הכירו עבדי המלך את דוד על סמך השיר ששרו בישראל לאחר ניצחונו את גָּלְיָת: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו הדיו של השיר הגיעו עד גת. אזכורו של השיר מציב את מעמדו של דוד במקביל למעמדו של שאול המלך הנוכחי בעיני הפלשתים. השיר הושר בעקבות מפלתו של גָּלְיָת מבני העיר. דוד מבין שחייו בסכנה מדברי עבדי מלך גת. דוד חשב כי יוכל להיות בגת כאדם אנונימי אך כעת נודע דבר בואו והפלשתים יכולים לנקום את מותו של גָּלְיָת בן עירם. דוד מעמיד פני מטורף: וַיְשַׁנּוֹ אֶת-טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם. בכך רצה להשיג כמה דברים: שאכיש לא יאמין שהאיש לפניו הוא גיבור הקרב עם גָּלְיָת ושאכיש יגרש אותו מהעיר. אכיש בא בתלונות לעבדיו על הימצאותו של דוד במחיצתו: חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי. מדרש ילקוט שמעוני מציג את טירופו של דוד בהקבלה לביתו של אכיש : "ובתו ואימו של אכיש היו שוטות, והיו צועקות ומשתטות מבפנים ודוד משטתה בחוץ אמר להם אכיש; 'כתיב 'חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי'". הגירוש לא נאמר במפורש אך מן הכתוב ניתן להבין שדוד אכן גורש.

הקושי המוסרי בשמואל א', כ"ז

בפרק כ"ז נקרא שמו של אכיש: אָכִישׁ בֶּן-מָעוֹךְ. סיפור זה אינו מתיישב עם הסיפור המסופר בשמואל א', כ"א. בפרק כ"ז, אכיש מזמין את דוד ונותן לו את ציקלג (פסוק ו'): וַיִּתֶּן-לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא, אֶת-צִקְלָג; לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. בעת שהייתו בציקלג תפקד דוד כשר צבא בצבאו של אכיש. בזמן הקדום היה נהוג שאנשי צבא זרים שרתו אצל מלכים, גם בצבאו של שאול וגם בצבאו של דוד שרתו זרים. הקושי בסיפור זה הוא בכך שדוד שרת את אויבו של ישראל. קושי זה העלה שאלות מוסריות כמו האם מותר לדוד להלחם נגד בני עמו? . אכיש מבין שדוד המגיע ביחד עם שש מאות איש ויכול לשרת את מטרותיו. כדי לצאת מקושי זה דוד מערים על אכיש ואינו מספר לו את האמת על הפשיטות שהוא עושה עם צבאו. כדי שהשקר לא יתגלה, דוד משמיד את העדים. אכיש מאמין לדוד ובכך מוצג כמלך כסיל. על כך גם מצודת ציון בפירושו לפרק כ"ז, י"ב: "הבאש הבאיש - רצה לומר מאס בהם כבדבר הנבאש, כמו (כתיב י"ג, ד') נבאש ישראל בפלשתים." כאשר יצא אכיש להלחם בישראל ביקש מדוד כי אנשי דוד יצטרפו אל צבאו. דוד אינו יכול לסרב לאכיש כי כך יתגלה במערומיו. הסיפור בפרק כ"ז מסתיים מבלי שתהיה תשובה האם יצא למלחמה יחד עם אכיש. בספר שמואל א', כ"ט סרני פלשתים, התנגדו לצירופם של דוד וצבאו והם נאלצים לשוב לציקלג.[1] בשני סיפורים אלו (שמואל א', כ"ז, שמואל א', כ"ט) אכיש מושם ללעג בפי המחבר המקראי.[2]

אכיש נתן מקלט לעבדיו של שמעי בן גרא, שברחו לפי המסופר בספר מלכים א', ב', ל"ט. נראה כי אכיש זה הוא נכדו של אכיש של ימי דוד.

זיהוי דמותו

בספר שמואל א' שמו אכיש בן מעוך אך בספר מלכים א', ב', ל"ט: נקרא שמו אָכִישׁ בֶּן-מַעֲכָה. מזמור ל"ד בתהילים מספר את בריחתו של דוד לאכיש. אך בכותרת המזמור נכתב: א לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ, לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ; וַיְגָרְשֵׁהוּ, וַיֵּלַךְ. המילים 'בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמו' מהדהדות בסיפור בספר שמואל כ"א. אך בתחילת המזמור נאמר כי דוד בורח לאבימלך דבר המעורר תהיות. רש"י פתר קושי זה בפירוש לתהילים כי: כך כל מלכי פלשתים נקראים וכל מלכי מצרים פרעה. לדעת יאיר זקוביץ, מחבר מזמור ל"ד בתהילים זיהה את אכיש באבימלך, בגלל הדמיון הרב העולה מסיפורו של דוד לסיפור בספר בראשית כ', סיפור שרה ואברהם אצל אבימלך מלך גרר וזאת על גם על פי מדרש תהילים: וכי אבימלך היה שמו, והלא אכיש היה שמו, אלא שהיה צדיק כאבימלך. בשני הסיפורים הפחד היורד על אברהם ועל דוד גורם לשניהם לשקר ובשני הסיפורים מרחפת סכנה על הבאים לפלשת.[3]

Cafit033
תל צפית

מכתובת ששרדה מימי אסרחדון מופיע השם אִכַּאֻשֻ מלך עקרון. לדעת מרדכי כוגן פירוש השם אִכַּאֻשֻ הוא האכאי כלומר מקורו מיוון. לשיטתו ניקוד השם בתנ"ך הוא מאוחר יותר.[4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על חכמה תועלתנית בחצר המלך ראו אצל: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, כרמל, 2007, עמ' 384-382.
  2. ^ שמעון בר אפרת, מקרא לישראל שמואל א', ירושלים, מאגנס, 1996, עמ' 337–341, 356-352.
  3. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה, תל אביב, עם עובד, 2009, 186-185.
  4. ^ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט' - ו' לפנה"ס, ירושלים, מוסד ביאליק, 2003, עמ' 91.
אבימלך מלך גרר

אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, מלך פלשתים, דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית בשל קשריה עם אברהם ויצחק. על פי המקרא אלוהים התגלה אליו בחלום הלילה, כדי למנוע אותו מחטא. על פי המסופר חמד אבימלך הן את שרה והן את רבקה, אך לא נגע בהן, לאחר שהתברר לו שהן נשואות, ואף ביקש לכרות ברית עם אברהם ועם יצחק. מיקומה של גרר הוא בנגב, בין קדש לשור. על פי תרגום ירושלמי אבימלך מזוהה עם מלך ערד.

איתי הגיתי

אִתַּי הַגִּתִּי, הוא דמות מקראית, נכרי, שעמד לצידו של דוד בראש גדוד צבאי, צבא שכיר אשר אנשיו נכריים, בעת מרד אבשלום. שמו מופיע שלוש פעמים במקרא.

בבורחו מירושלים בזמן מרד אבשלום, מבקש אִתַּי הַגִּתִּי להצטרף לדוד. ייתכן כי בשיחה זו בודק דוד את מידת נאמנותו של אִתַּי. לדעת שמעון בר-אפרת דבריו לאִתַּי אינם באים לבחון את נאמנותו של אִתַּי אלא הוא מבקש ממנו לא לבוא עמו כי אִתַּי כבר נמצא במנוסה ממקום מוצאו.לפני היציאה לקרב דוד מחלק את צבאו לשלושה גדודים, ככתוב: "וְהַשְּׁלִשִׁת, בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי". גדודו של אִתַּי מנה כשש מאות לוחמים. נראה כי הלוחמים בפיקוד אִתַּי היו נאמנים לדוד. לוחמים אלה לא היוו חלק מהכרתי והפלתי (ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוקים י"ח-כ"ג). ייתכן כי צבא השכירים הוקם בעקבות הניצחון על הפלשתים. לעירו של אִתַּי, גת היו קשרים עם דוד עוד מזמן שהותו אצל אכיש מלך גת.

גשור הדרומית

ממלכת גְּשׁוּר הדרומית שכנה מדרום לערי הפלשתים, נזכרה בספר יהושע (י"ג, ב') כאחת מן הארצות שלא נכבשו בידי יהושע.

בספר שמואל (שמואל א', כ"ז, ח') נזכר שדוד המלך בעת שבתו בצקלג כאשר קיבל עליו את חסותו של אכיש מלך גת, פשט על עריהם.

יהודה קיל בפירוש דעת מקרא ליהושע משער על פי שמה הקדום של בירת החורים שהיה גשור, כי העם הגשורי שבדרום היה שייך לחורים.

גת (עיר פלשתית)

גת היא עיר המתוארת במקרא כאחת מחמש הערים הראשיות של הפלשתים אשר מקובל לזהותה כיום עם האתר הארכאולוגי תל צָפִית.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

דוד והצרעה והעכביש

דוד והצרעה והעכביש הוא שמה של אגדה מפי חז"ל, המופיעה במדרש אלפא ביתא דבן סירא. לאגדה מוסר השכל: אין לפקפק בתועלת הבריאה ולתמוה על מעשי הבורא.

דוח המלך דוד

דוח המלך דוד (בגרמנית: Der König David Bericht) הוא רומן היסטורי מאת הסופר היהודי המזרח-גרמני שטפן היים שיצא לאור ב-1972. העלילה מתרחשת על רקע מלכות שלמה, אם כי הספר עוסק למעשה במתיחת ביקורת קשה על המשטר הקומוניסטי.

השיגעון באמנות ימי הביניים

השיגעון הוא נושא שהעסיק את אמני ימי הביניים, לכל אורך התקופה, שהחלה עם שקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית לספירה, עד לסיומה, עם תחילת תקופת הרנסאנס במאה ה-15. ספרות ענפה, כתובה ומאויירת, שנשענה על מזמורים, אגדות וסיפורי המקרא, התפתחה בנושא. העניין הרב שגילו האמנים בתופעה בעבודותיהם, שיקף מחד, את התייחסות החברה והשלטון כלפיה, ומאידך את הבורות, הרתיעה והפחד הן מהשיגעון והן מתוצאותיו: בידוד, הרחקה מן החברה, יחס מזלזל, מאסר, כפיתה והתעללות גופנית.

פעילות הכנסייה כגורם מכריע בימי-הביניים בעיצוב התרבות הנוצרית בארצות מערב אירופה, הביא אותה לניסיון לעקור כל גורם שהיה יכול לפגוע במעמדה של הכנסייה הקתולית כמייצגת את אמיתות האמונה. מכאן נבע מאבקה העיקש וחסר הפשרות כנגד תנועות הכפירה וכנגד מוקדי הכוח שמחוץ למסגרותיה, כגון בני מיעוטים ביניהם, יהודים ומוסלמים.

המשוגעים והכסילים שהיוו חלק מקבוצת החריגים, היו למעשה "חוטאים", שקיבלו את עונשם כדין, על פי הציווים המופיעים במקורות המקראיים.

התחלות

ברפואה ופסיכולוגיה, הִתחלות היא זיוף תסמינים של מחלה גופנית או נפשית, לרבות העמדת פנים כאילו התסמינים חמורים מכפי שהם באמת.

להתחלות עשויים להיות מניעים מגוונים, ביניהם קבלת פיצוי כספי (לעיתים קרובות הִתחלות קשורה במעשה מרמה), השתמטות מעבודה, משירות צבאי או מהליכה לבית ספר, קבלת התאמות במערכת החינוכית, קבלת מרשם לסמים, ריצוי עונש קל יותר בהליך פלילי, או רכישת אהדה ותשומת לב. מגוון מטרות אלה, אשר מוגשמות באמצעות הִתחלות, מכונות בשם "רווח משני". הפרעת התנהגות זו שונה מתסמונות בקבוצת התסמונות המזויפות ובקבוצת התסמונות הסומטיות אשר בהן המטרה היא רווח פסיכולוגי עיקרי המושג מההתחלות, למשל הפחתת חרדה או גילום תפקיד החולה.

מבחינה משפטית הִתחלות היא בדרך כלל מחלה מזויפת. התסמינים המזויפים בשכיחות הגבוהה ביותר בין מִתחלים הם: כאב ראש, דאבת השרירים, תסמונת העייפות הכרונית וכאבים כרוניים. מקרי הִתחלות מנצלים חלק משמעותי ממשאבי מערכת הבריאות.

חצי המנשה (סדרת טלוויזיה)

חצי המנשה היא קומדיית מצבים תנ"כית שכתב אפרים סידון, אשר שודרה בשנת 1996 בטלוויזיה החינוכית.

הסדרה מתארת ומציגה את קורותיהם ואת חיי היומיום של מספר דמויות בכפר (הבדיוני) בציר אביעזר הנמצא תחת כיבוש פלשתי בתקופת השופטים. תושבי הכפר הישראלי מנהלים חיים עצמאיים יחסית, אך נתקלים בהגבלות שמטילים עליהם הנציגים הפלשתים המפקחים על הכפר, אכיש ומפיש. הסדרה מאירה באור קומי את יחסיהם של התושבים ושל הכובש הפלשתי: את התמודדותם של הפלשתים עם מנהגיהם של תושבי המקום המכונים בפיהם "מקומונים", את פחדם של תושבי המקום מהכובש הפלשתי ואת האינטראקציה ביניהם.

הצד הישראלי בסדרה מציג שלוש שכבות באוכלוסייה המקומית: אליקום מייצג משפחת כהנים אמידה, שלח מייצג משפחה משבט אפרים שמתגוררת בנחלת שבט מנשה, ומילכה ממשפחת אליפז, אלמנה המייצגת את המעמד הנמוך יותר. בפרקי הסדרה השונים עוסקת הסדרה בעניינים שונים שהעסיקו את בני המקום באותם ימים: דרכים לסיים הבצורת, תנאי העסקתו של עבד עברי, בחירת ראש הכפר ועוד. הסדרה מסתיימת ביציאת משלחת מטעם הכפר לעברו השני של הירדן שמטרתה השכנת שלום עם חציו השני של שבט המנשה ועם יתר שבטי ישראל כדי למנוע פירוד בעם.

בסדרה סצנות רבות הכוללות סינתזה לאזכורים מהאקטואליה בישראל בשנות התשעים של המאה העשרים לאזכורים מסיפורי התנ"ך.

כתובת עקרון

כתובת עקרון היא כתובת פלשתית שנחשפה בשנת 1996, במהלך חפירות ארכאולוגיות, בתל מקנה, המזוהה עם עקרון המקראית. הכתובת פורסמה בשנת 1997 והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

מואב

מוֹאָב הוא שמו של חבל ארץ בעבר הירדן המזרחי, בתקופה הישראלית, המקבילה ברובה לתקופת הברזל, בשלהי האלף השני לפנה"ס - המאה ה-6 לפנה"ס. על פי המקורות, מואב נמצאה ממזרח לים המלח, בין המתלול של ים המלח לבין המדבר הערבי, נמצא בתחום ממלכת ירדן.

האזור נקרא במקורות הקדומים מהעת העתיקה, כגון המקרא והממצאים הארכאולוגיים, על שם יושביו המואבים. השם מואב בא במקרא בכמה וכמה צירופים בשמות גאוגרפיים, כגון מצפה מואב, מדבר מואב ועוד.

4 כתובות מימי רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמקום מרדני שמסרב להכיר בשליטת מצרים בכנען ויחד עם השסו מהר שעיר יצאו למעשי ביזה והתגרות במצרים, הפרעה שולח כוחות לאזור ומדכא את המרד - בכתובות של רעמסס השני מוצגים המואבים כבעלי תסרוקות זהות לאלה של הכנענים יושבי הקבע (שיער ארוך אסוף ומסודר) ולא תסרוקת פרועה "דמוית-ראסטות" כמו של השסו מתבליטים מאוחרים יותר שהכילו את השם מואב, החוקרים מתלבטים האם חל שינוי דמוגרפי במואב או שינוי באורחות חייהם של המואבים שגרם לשינוי בתיאורם האמנותי המצרי. כתובת אחרת מלוקסור מזכירות כי רעמסס ובנו הבכור קראו למצרים את "מנהיג מואב" ונזפו בו על כך שניסה לכרות ברית עם האימפריה החתית כדי שיסייעו לו לצאת מעולה של מצרים.

בכתובת מישע מופיע השם מאב, ובכתובות אשוריות מופיעים השמות: Muaba, Maab, Maaba.

בירת הממלכה המואבית הייתה "קיר מואב" (הידועה גם בשמה: "כֶּרַךְּ"). דת המואבים הייתה דת כנענית. האל הראשי היה כמוש, אשר נזכר בכתובת מישע ובספר ירמיהו; כמו כן סגדו המואבים לבעל פעור ולאלה ענת.

כלכלת המואבים התבססה על חקלאות, ועדויות לכך גם במקרא. בספר מלכים ב, אנו למדים כי גידלו בה אלפי כבשים. במגילת רות שם מתואר כי בעת רעב בארץ יהודה הלכו גיבורי הסיפור; נעמי, אלימלך ושני בניהם לארץ מואב, שם נותר עדיין מזון.

המואבים היו נתונים במלחמה עם הממלכות והשבטים השכנים, כמו שבטי ישראל, והעמונים.

הממצא הארכיאולגי החשוב ביותר של ממלכת מואב היא מצבת מישע שהתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. בשנים האחרונות (הכתובת לא התגלתה בחפירה מסודרת. על כן מקורה וזמן המצאה אינו ברור לחלוטין) התגלתה כתובת מלכותית מואבית נוספת ובה מתפאר מלך מואב בכיבוש בני עמון, לקיחת אסירים רבים, ובניית ארמון, שער ומכרה.

מעכה

מַעֲכָה הוא שם תנ"כי שניתן הן לגברים והן לנשים, ומתייחס למספר דמויות מקראיות.

צקלג

צקלג היא עיר מקראית בארץ פלשתים בה ישב דוד בימים שברח מפני שאול ובעקבות זאת נכללה בשטחה של ממלכת יהודה.

רימון (אתר מקראי)

רימון - אתר מקראי בצפון הנגב, בנחלת שבט יהודה. היום כק"מ דרומית לקיבוץ להב, כ-20 ק"מ צפונית מזרחית לבאר שבע, במקום המכונה "חרבת רמליה" או "חורבת רימון". במקום נמצאו שרידי בית כנסת עתיק שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-3.

אוסביוס מקיסריה כולל אותה בין יישובי דרומא וכותב: רימון היום, לא ידוע - "גם אותה לכד יהושע ויך את מלכה, אשר הייתה בנחלת שמעון ויהודה. ועתה היא חרמון, כפר גדול מאוד של יהודים טז' מילין מבית גוברין לדרום בדרומא".

שמעי בן גרא

שמעי בן גרא הוא דמות מקראית. איש משבט בנימין ומשפחת המלך שאול. בתנ"ך, מסופר כי שמעי קילל וסקל באבנים את דוד כשזה עבר בעירו של שמעי - בחורים, בבורחו מפני אבשלום. ייתכן שעוינותו של שמעי לדוד נבעה מכך שהוא ראה בדוד את מי שהוריד את בית שאול ובנו איש בושת מהשלטון. אבישי בן צרויה ביקש מדוד את הרשות להרוג את שמעי אך דוד סירב לכך. על פי המסופר במקרא דוד ראה בעלבון שהוא סופג משמעי עונש משמים.

לאחר שצבאו של דוד ניצח את צבאו של אבשלום ועבר את הירדן במסעו חזרה לירושלים בקש שמעי את סליחתו של דוד על מעשהו. המקרא מספר ששמעי בא לפני דוד ועמו כאלף איש, דבר המלמד על חשיבותו של שמעי בקרב בני שבטו. גם כאן בקש אבישי בן צרויה ששמעי יענש על העלבונות שהטיח בדוד אך דוד סלח לשמעי. ייתכן שסיבת הסליחה לשמעי היה רצון של דוד לפייס את בני שבט בנימין. עם זאת בצוואתו של דוד לבנו שלמה הוא מורה לדאוג לכך ששמעי יתחייב מיתה כעונש על מעשיו.שלמה מלא אחר הוראת אביו. הוא מורה לשמעי לעבור לגור בירושלים ומצווה אותו שלא לצאת ממנה. כשלוש שנים ממלא שמעי אחר הצו שלא לעזוב את ירושלים ובכך הוא מונע משלמה את האמתלה אותה חפש על מנת להורגו. כעבור שלוש שנים יוצא שמעי לגת עקב בריחה של שני עבדיו לתחום ממלכתו של אכיש מלך גת. עקב מסעו זה מורה שלמה להורגו.

תהילים ל"ד

תהילים ל"ד הוא המזמור השלושים וארבעה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-33). מזמור זה הוא אחד משלושה עשר המזמורים המשלבים בכותרתם אזכור לאירועים הקשורים בחייו של דוד. המזמור בנוי מאכרוסטיכון אלפביתי והחל מפסוק ב' ועד פסוק כ"ג - כל פסוק נפתח באות אחרת מהאלפבית לפי הסדר. המזמור נפתח בכותרת 'לְדָוִד' שלא כדוגמת מזמורים אחרים הפותחים בכותרתם ב-'מִזְמוֹר לְדָוִד'. מזמור זה נכלל בפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב ונאמר לפני ברכו של תפילת שחרית. שלושה פסוקים מסוף המזמור: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." (פס' י"ג-ט"ו) הפכו למטבעות לשון ואף הולחנו על ידי ברוך חייט וזכו למגוון רחב של ביצועים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.