אכד

אַכַּד הוא שמם של עיר, עם וארץ במסופוטמיה, בין אשור בצפון, שומר בדרום והנהרות פרת במערב וחידקל במזרח. הממלכה האכדית נוסדה בסביבות שנת 2350 לפני הספירה. הלשון האכדית (שם כולל לאשורית ולבבלית) היא שפה שמית מזרחית שנכתבה בכתב יתדות, והייתה השפה השלטת במסופוטמיה ובסוריה והשפיעה רבות על שפות שמיות אחרות כמו הארמית וכמו העברית.

העיר שלא נמצאה עד היום שכנה ככל הנראה כ-50 קילומטר דרום-מערבית לבגדאד. היא הגיעה לשיא גדולתה במאות ה-22 עד ה-18 לפני הספירה, לפני עלייתה של בבל. אכד נתנה את שמה לארשכיגל, היא אלת המוות והשאול המסופוטמית, שמופיעה באמונה השומרית והאכדית.

Mesopotamia-HE
מפת מסופוטמיה
Stele Naram Sim Louvre Sb4
האסטלה של נרם סין, בסביבות שנת 2250 לפנה"ס

היסטוריה

התעודות הראשונות באכדית הן מזמנו של סרגון מאכד (המאה ה-23 לפני הספירה). אף על פי שסרגון נחשב תמיד לשליט הראשון של האימפריה המאוחדת של אכד ושל שומר, מחקרים מהעת האחרונה מצביעים על כך שמלך מוקדם יותר, לוגלזגיסי מאורוכ, הוא שהתחיל בהתרחבות. אולם, סרגון קידם את התהליך הזה במידה רבה, וכבש שטחים רבים שיצרו אימפריה מהים התיכון ועד לאנטליה.

בספרות הבבלית המאוחרת, השם אכדו, יחד עם שומר, מופיע כחלק מהתואר המלכותי.

האתר של אכד עצמה טרם זוהה, אם כי קיימים טקסטים מאוחרים יחסית מהמאה ה-6 לפני הספירה, שמזהים את מיקומה ואת מבניה ההרוסים.

מקור השם

העיר אכד מוזכרת פעם אחת בתנ"ך (בראשית י', 10):"ותהי ראשית ממלכתו (של נמרוד) בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער".

השם "אגאדה" מגיע כנראה מהשפה השומרית, ומופיע לדוגמה ברשימת שמות המלכים השומרים. הצורה הבבלית-אשורית השמית המאוחרת יותר, "אכאדו" ("המגיע מאכד"), כנראה הגיעה מהצורה "אגאדה".

ייתכן שפירוש השם "אגה-דה" הוא "כתר אש", המתייחס לאישתר, "האלה הזוהרת", שנעבדה מתקופה קדומה מאוד באגאדה. רעיון זה מוצע על פי כתבים של נבונידוס, שבספרי השנים שלו מוזכר שהפולחן לאישתר באגאדה התחלף לאחר מכן באלה אנוניט, שמקדשה היה בסיפר.

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל המזרח התיכון
ההיסטוריה
ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

קישורים חיצוניים

אומה (עיר)

אומה היא עיר מדינה שומרית, כיום האתר הארכאולוגי תל-ג'וחה (Tell Jokha). העיר אשר שכנה בעבר בדרום מסופוטמיה על הגדה הצפונית של תעלת שט-אל-חי, מול עיר המדינה השומרית לגש. העיר הייתה מיושבת עוד בתקופה הכלקוליתית.

אשורולוגיה

אשורולוגיה היא תחום מחקר העוסק בהיסטוריה, ארכאולוגיה ולשונות מסופוטמיה העתיקה (עיראק של ימינו), והתרבויות הקרובות לה שהשתמשו בכתב יתדות.

שם ענף המחקר נלקח מהשם אשור, שבחפירות הארכאולוגיות בתחומי הממלכה האשורית (כנינוה, כלח ודור שרוכין) התגלו הלוחות הראשונים של כתב היתדות.

התחום עצמו נרחב יותר, ואינו מוגבל רק לתרבות האשורית, אלא גם לתרבויות נוספות שכתבו בכתב היתדות כגון: שומר, אכד, ובבל. בנוסף תחום האשורולוגיה כולל גם תרבויות שלא השתמשו בכתב היתדות, אך היו במגע הדוק עם מספוטמיה, כגון עילם וארם.

לוחות חרס רבים מאוד בכתב יתדות שהתגלו, מהווים מקור חשוב ביותר לחקר התקופה.

ערי האזור הראשונות (שהן גם ערי העולם הראשונות), כגון: אור, ארך, לגש ועוד, הן בעלות ערך ארכאולוגי שלא יסולא בפז להבנת ולימוד התפתחות וגידול הערים בעולם.

האשורולוגיה היא מקצוע המצריך מן האשורולוג ידע טוב במספר שפות, כגון אכדית ושומרית, בנוסף לחתית, עברית מקראית, עילמית, ארמית ואוגריתית למטרות השוואה, כמו גם יכולת לקלוט את מורכבותן של שיטות כתיב שונות, לרוב בעלות מאות ואף אלפי סימנים ואותיות.

אשנונה

אֵשְנוּנָה הייתה ממלכה זעירה, שתחילתה בשומר בתקופת הממלכה הקדומה באלף השלישי לפנה"ס. שרידי ממלכת אשנונה נמצאו במספר אתרים, תל אסמר (Tel-Asmar) שבו שכנה עיר הבירה של אשנונה השוכן כ- 50 ק"מ צפונית-מזרחית לבגדד. אתר חָפָגֶ'ה, ותל חַרְמַל, האתר של העיר העתיקה שדופום, שבה נמצאו לוחות חרס אשר כללו את חוקי אשנונה. הממלכה שכנה בעמק נהר דיאלא – אחד היובלים של החידקל בחלקה הצפוני של מסופוטמיה הדרומית אשר בעיראק של היום.

בורסיפה

בּוֹרְסִיפָּה (בשומרית: BAD.SI.(A).AB.BAKI, באכדית: בּוֹרְסִפָּ) הייתה עיר עתיקה חשובה בשומר. העיר נבנתה משני צידו של אגם כ-19 ק"מ דרום-מערב לעיר בבל על הגדה המזרחית של נהר הפרת. האתר הארכאולוגי שוכן כיום במחוז באבל בעיראק. תושבי המקום קוראים למקום "בירס נימרוד" משום שהם מזהים את האתר עם נמרוד המקראי. השריד הבולט באתר הוא זיגוראת שנקרא "מגדל הלשון", זוהה במסורת התלמודית ומאוחר יותר במסורת הערבית כמגדל בבל.

בוני הזיגוראת משומר-אכד הקימו אותו לכבוד האל המקומי נבו שהיה הבן של האל מרדוך, אלה של העיר הבכירה בבל.

גותים (מסופוטמיה)

הגוּתים היו עם נוודי שמקורו במערב פרס. במאה ה-23 לפנה"ס פלשו הגוּתים למסופוטמיה ושדדו אותה ואת ערי-המדינה בתדירות גבוהה עד שאותו-ח'גל שליט העיר אור גירש אותם.

האימפריה האכדית

האימפריה האכדית הייתה מדינה דוברת שפה שמית שהתפתחה סביב העיר אכד צפונית לשומר, והגיעה לשיא התרחבותה תחת שלטונו של סרגון מלך אכד. במרוצת השנים, האכדים אימצו אט אט את התרבות ומערכת הכתב של השומרים. האימפריה התקיימה בין השנים 2350–2150 לפנה"ס לערך.

האלף ה-3 לפנה"ס

האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

המבול

הַמַּבּוּל הוא מאורע מקראי אודות שיטפון כלל עולמי אדיר שהפך למיתוס וסופר גם בשומר, אכד, בבל, יוון, אירלנד, הודו, סין, אינדונזיה, פולינזיה, ואצל המאיה, האינקה, ההופי והאצטקים. יש ארכאולוגים והיסטוריונים המשערים כי הסיפורים הרבים, מתרבויות שונות, על אודות המבול, הם הדיו של אסון טבע כביר שהתרחש בעבר, לאו דווקא כפי שהוא מוצג בסיפורים.

בתנ"ך מופיע סיפור המבול במסגרת כרונולוגית מדויקת בספר בראשית, לפיו אלוהים הביא מבול כעונש לבני האדם על פשעיהם, במטרה למחות אותם מעל פני האדמה. על פי המסופר בפרשת נח, אלוהים הורה לנח, הצדיק שבדור, לבנות תיבה - היא תיבת נח, במטרה למלט בה את משפחתו ומבחר מהחיות שעל פני הארץ.

מקור השם מבול שניתן לשיטפון המים הזה, יכול להיות גזור מהמילים בליה, בלבול, או הובלה (של מים ממקום גבוה לנמוך).

העת העתיקה

העת העתיקה היא תקופה בהיסטוריה, אשר ראשיתה בעת הופעת כתב היתדות כששת אלפים שנה לפני זמננו במסופוטמיה וסיומה מצוין על פי מרבית האסכולות בנפילת האימפריה הרומית המערבית במאה ה-5 לספירה (בשנת 476). העת העתיקה התאפיינה בבידוד התרבויות לפי אזורי מחיה. כך התרבויות של אמריקה היו מנותקות מאירואסיה ולא היו קשרים כלשהם ביניהם. גם בתוך אירואסיה, שהיא יבשת אחת, היה ניתוק רב בין התרבויות השונות בגלל אמצעי התחבורה הדלים של התקופה שלא אפשרו ניידות גבוהה. כך נוצרו מרכזי תרבות מבודדים יחסית עם אזורי השפעה מקומיים. למרות זאת, היו גלי הגירה גדולים שגרמו לאובדן תרבויות שלמות בכיבוש והרס מוחלט. גלי הגירה אלה נוצרו על רקע משברים כלכליים ופוליטיים בארצות המוצא של המהגרים.

זיגוראת

זיגוראת או זיקורת (באכדית: ziqquratu, זקור, בולט) הוא מגדל מונומנטלי מטיפוס המיוחד למסופוטמיה (אזור עיראק המודרנית) בממלכות שומר, אכד, עילם, בבל ואשור. מבנים כאלו הוקמו החל מ-4,500 שנה לערך לפני זמננו לאורך כ-2,000 שנה.

חותם גליל

חותם גליל הוא חותם המעוצב בצורת גליל קטן, ששימש בעת העתיקה, והיה נפוץ בעיקר במסופוטמיה מסוף האלף ה-4 לפנה"ס בתקופת ג'מדט נאסר ועד התקופה הפרסית. חותמות גליל היו בשימוש ברחבי המזרח הקרוב הקדום כגון: שומר, אכד, אשור, בבל, מצרים העתיקה, מיתני, החתים ממלכת פרס האחמנית, עילם וארץ ישראל.

החותם היה אישי, לרוב עשוי מאבן קשה, וגם מחומרים נוספים כגון פיאנס מצרי, טין, ומינרלים שונים כגון: המטיט, אובסידיאן, אחלמה, קרנליאן לפיס לזולי ועוד. פני האבן גולפו בעיצוב מסוים, כתובת או תמונה מסוימת כגון בעלי חיים, צמחים, אלים, בני אדם, סצנות פולחניות ועוד. החותם שימש לחתימה באמצעות טביעת חותם, מסמכים שנכתבו על גבי לוחות טין שלא עברו צריפה, ושימשו אישור למקוריות המסמך. העיצוב על פני החותם יכול היה להיות באמצעות שקעים או בליטות, בעת גלגול החותם על גבי הלוחות השאיר החותם את רישומו על גבי הלוח כבליטה או שקע בהתאמה.

חותמות גליל נמצאו באתרים בארץ ישראל. בתל בית שאן נמצא חותם גליל של לבאיה מושל שכם בתקופת הברונזה המאוחרת ב על גבי חותם זה נמצאה כתובת "ללבאיה אדוני אמור, מסר מתאגי: למלך, אדוני: שמעתי את המסר שלך אלי...". בתל גמה נמצא חותם קטן כתוב בכתב יתדות מתקופת הברונזה התיכונה II. בתל מבורך נמצאו בתוך מקדש מתקופת הברונזה המאוחרת, שתי חותמות בסגנון מיתני. בתל אשדוד נמצא חותם גליל בשכבות הפלשתיות, בתל דור חותם גליל אשורי מהמאה ה-7 לפנה"ס בתל בית מירסים ועוד. טביעות של חותמות גליל נמצאו גם על כלי חרס בעיקר קנקנים, נוהג זה היה נפוץ במיוחד בארץ ישראל. טביעות חותם גליל נמצאו גם בסוריה. בחפירות הארכאולוגיות שנעשו בקטנה עיר מדינה בסוריה נמצא חותם גליל שנשא את שמו של המלך אישי-אדו שמלך במאה ה-18 לפנה"ס. כתובות נוספות נמצאו גם ביוון ובמקרים ספורים גם במסופוטמיה ובעילם.

כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק

הכרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק עוסקת בקביעת משך הזמן של מאורעות שאירעו בעבר, משך הזמן בין מאורע למאורע. וכן קביעת מועד שבו אירע האירוע ביחס לזמננו. הכרונולוגיה מנסה לקבוע את סדר הדורות וסנכרון מאורעות שונים שאירעו באזורים אחרים.

בעולם העתיק התיארוך של המאורעות כפי שהוא מופיע בממצאים הארכאולוגים ובכתובים של אתרים שונים מתייחס לתיארוך שהיה מקובל באותה תרבות. התיארוך המודרני נערך לעיתים קרובות על פי תיארוך יחסי באתרים כגון שכבות ארכאולוגיות שונות וממצאים הקושרים את האתר לממצאים באתרים באזורים אחרים.

לרשות ההיסטוריונים של המזרח הקרוב אשר עסקו בקביעת הכרונולוגיה של מאורעות במצרים העתיקה, ארץ ישראל, כנען, והתרבויות של מסופוטמיה: שומר, אכד, בבל, אשור, תרבויות אנטוליה ועוד, עמדו התעודות ההיסטוריות של אותן תרבויות. תעודות אלה, לא פעם בצורת מצבות זיכרון, הכילו רשימות מלכים אשר כללו את סדר הדורות של המלכים, את שנות מלכותם ותאור מאורעות שאירעו בשנת מלכות זו או אחרת. בעיה שעמדה בפני ההיסטוריון היא המינוח השונה ושיטת הספירה השונה בתרבויות השונות של תחילת שנת המלכות. לדוגמה: במצרים העתיקה: השנה הראשונה למלכות המלך הייתה ממועד עלייתו לשלטון ועד לראש השנה הבא. שנה זו הייתה יכולה להיות קצרה מאד אם מועד עלייתו לשלטון היה בסמוך לראש השנה. בבבל, התקופה שמעלית המלך לשלטון ועד ראש השנה הבא, לא נכללה כלל במניין שנות המלכות של המלך, ונקראה "ראשית ממלכתו". בכמה תרבויות היו לשנים שמות על שם אישים או מאורעות חשובים. בממלכה האשורית החדשה היה נהוג לכנות כל שנה (המתחילה בראש חודש ניסן) בשמו של המלך (על-פי רוב כונתה בשמו שנת מלכותו המלאה הראשונה), ובהמשך בשמו של אחד מנציבי הפחוות האשוריות. רשימה זו כונתה בשם לימו.

בכל התרבויות הקדומות לא הייתה "שנת אפס", כלומר לא היה מועד יחוס אבסולוטי שממנו קבעו את כל המועדים האחרים. שיטות התארוך הקדומות הכירו רק את תקופות המלכות השונות של המלכים השונים, ובכל תקופת מלכות החלה הספירה משנת 1 מחדש.

אזכור אישים או מאורעות בני אותו דור במסמכים עתיקים ממקורות שונים, סייע להיסטוריונים המודרניים בקביעת סדר הדברים או בקביעת היחס שבין שתי מערכות אירועים. לקביעת הכרונולוגיה על סמך השוואת מקורות עתיקים שונים יש מגבלות, למשל יש צורך לקחת בחשבון שושלות שמלכו במקביל ונלחמו זו בזו, או למשל לעיתים עקב סיבות פוליטיות הושמטו מרשימה מסוימת שמות מלכים, או שהוקדמה שנת מלכותם ברשימות.

כלי נוסף אשר שימש לקביעת הכרונולוגיה היה התאריך המוחלט של מאורע אסטרונומי שאוזכר בתעודות. כך נתאפשר תיארוכה של כל רשימת הלימו האשורית בין השנים 893 לפנה"ס – 666 לפנה"ס בזכות אזכור ליקוי חמה שאירע בשנת מלכותו התשיעית של המלך האשורי אשור-דן השלישי, אשר לפי חישוב אסטרונומי-מתמטי אירע ב-15 ביוני 763 לפנה"ס.

עקב הקשיים השונים בקביעת הכרונולוגיה של המזרח הקרוב, קיימות שלוש גישות מקבילות לסידור הכרונולוגי של האלף השלישי והשני לפנה"ס:

כרונולוגיה נמוכה – בשיטת תיארוך זו המאורעות מאוחרים יותר בזמן, מבוססת על הכרונולוגיה של מצרים העתיקה.

כרונולוגיה תיכונה

כרונולוגיה גבוהה – בשיטת תיארוך זו המאורעות קדומים יותר בזמןהפער בין הנמוכה והגבוהה נעשה בטווח של 120 שנה.

לדוגמה: תיארוך שנות מלכותו של חמורבי:

נמוכה: 1728 לפנה"ס – 1685 לפנה"ס

תיכונה: 1792 לפנה"ס – 1750 לפנה"ס

גבוהה: 1848 לפנה"ס – 1805 לפנה"סכתוצאה מכך, התיארוך המופיע במקורות השונים לגבי מאורעות שונים יכול להיות שונה וזאת בגלל הכרונולוגיות השונות שבהן השתמשו ההיסטוריונים וכותבי הערכים.

לגש (עיר)

לַגַש הייתה עיר מדינה קדומה בשומר ומאוחר יותר בבבל אשר שכנה בעמק הפרת, על גדת החידקל, בדרום מסופוטמיה. לגש (היום תל אל חיבה) ממוקמת צפונית לחיבור הנהרות הפרת והחידקל מזרחית לארך בסמוך לתעלת מים עתיקה. לגש הייתה מהערים העתיקות ביותר של שומר.

לגש נחשבת לאחת מערי המדינה המרכזיות באזור, יחד עם אור, כיש וניפור. באלף ה-3 לפני הספירה

לגש נחפרה בין השנים 1877-1901 על ידי ארנסט דה סרזק, שכיהן כקונסול צרפת באזור. בחפירות בעיר נתגלו עשרות אלפי לוחות כתב בעיקר תעודות כלכליות, רשומות המפרטות את שיטת השלטון ואופן החיים בעיר. באתר זה הנחשפה לראשונה התרבות השומרית.

במאה ה-26 לפנה"ס, לגש הפכה לגורם מדיני חשוב באזור והגיעה לשיאה בימי אאנאתום (2500 לפנ"ס לערך). המלך האחרון היה אורוקָגינה. התעצמותה של אֲרֳך, הביא לירידת כוחה של לגש. בתקופת ממלכת אכד (המאות ה 24 - 22 לפנה"ס) איבדה העיר את עצמאותה. לאחר נפילת אכד העיר התאוששה. זו התקופה של המלך גודֳאָה. העיר איבדה סופית את עצמאותה בימי השושלת השלישית של אור במאות ה-22 - 21 לפנה"ס. בין הגורמים לירידת כוחה של לגש היה תהליך המלחת הקרקע. בתעודות הכלכליות באה לידי ביטוי התופעה בירידה הדרגתית ביבולים תוך מעבר מגידול חיטה לשעורה.

מורשיליש הראשון

מוּרְשִילִיש הראשון (או מורשילי) היה מלך החתים בתקופת הממלכה החתית הקדומה בין השנים 1620 - 1590 לפנה"ס. הוא היה נכדו של חתושיליש הראשון וקיבל עליו את כס המלכות החתי מפני שבניו של לברנש השני התמרדו נגדו. הוא עלה לשלטון כנער ועל כן מונה העוצר המלכותי פִּימְפִּירַש, כחונכו עד שיתבגר.

פימפירש אף ערך רשימות למורשיליש הראשון בהן הוא מהלל את הצלחותיו של המלך הצעיר בהרחבת גבולות הממלכה עד הים.

מצוין שמורשיליש הראשון כבש את חלב שבסוריה, בירת ממלכת ימחד, ומשם התקדם ישירות לעבר ממלכת בבל שאותה החריב והביא בכך לסיום שלטון שושלת חמורבי ולקיצה של ממלכת בבל הקדומה. הוא בזז את האל הבבלי מרדוך ששכן במקדש אסגילה בעיר. מסמך בבלי מהתקופה מאמת את האירוע הנ"ל:

האירוע מתוארך לשנת 1595 לפנה"ס. בדרכו חזרה למולדתו הותקף מורשיליש הראשון על ידי החורים ונאלץ להגן על השלל והביזה שלקח מבבל. אולם זמן קצר לאחר שובו לחתושש נרצח מורשיליש הראשון על ידי גיסו חנתיליש הראשון שירש את מקומו.

ניפור

ניפּוּר (Nippur) הייתה עיר שוּמֶרִית קדומה, ששכנה בדרום מסופוטמיה על גדת הפרת, כ-70 ק"מ דרומית-מזרחית לבבל (כ-150 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדד של היום, בעיראק). היא אחת מהערים העתיקות ביותר בשומר; כבר באלף ה-3 לפנה"ס נודעה כמרכז דתי ראשי, מרכז פולחן לאחד האלים החשובים בפולחן השומרי, אנליל. אשר היה שליט התבל והיה כפוף אך ורק לאל אנו אל השמים ומנהיג כל האלים באסיפות האלים. האל של העיר היה נינורתה בנו של אנליל.

נרם-סין

נרם-סין (משמעות שמו הוא אהוב על ידי סין; חי כנראה במאה ה-23 לפנה"ס) היה אחד המלכים האכדיים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה הקדומה של מסופוטמיה, שהרחיב את גבולות ממלכת אכד ואיחד בין שומר ואכד. אכד הייתה עיר בדרום מסופוטמיה (אזור עיראק של היום), והפכה לאימפריה האכדית בסביבות 2350 לפנה"ס בתקופת סרגון מאכד, שהיה סבו של נרם-סין. הממלכה גבלה בצפונה עם אשור, בדרום עם שומר, במערב עם נהר הפרת ובמזרח עם נהר החידקל.

סרגון מאכד

סרגון מאכד, או סרגון הגדול (אכדית: šarru-kin, המאה ה-24 לפנה"ס - המאה ה-23 לפנה"ס), היה מקים האימפריה האכדית ומייסד העיר אכד. האימפריה של סרגון חלשה על כל מסופוטמיה ועל שטחים נרחבים נוספים. גדולתו הצבאית של סרגון הפכה אותו לדמות אגדית ולמושא הערצה לאורך אלפי שנים.

רשימת המלכים השומרית

רשימת המלכים השומרית הוא כתב יד עתיק שנכתב במקורו בשומרית, המונה את מלכי שומר משושלות שומריות ושכנות, שנות המלוכה שלהם, ומקומה של מלכותם ה"רשמית". היו שהצביעו על דמיון בין רשימה זו לבין רשימות הדורות הקדומים בספר בראשית (מאדם עד נח ומנח עד אברהם), כאשר בשתי הרשימות ישנה ירידה הדרגתית בשנות חייהם של האישים המנויים בהן, משנות חיים ארוכות מאוד בממדים מיתיים בתחילת הרשימה, עד לסדרי גודל הדומים יותר למציאות שאנו מכירים בסופה.

במהלך תקופת הברונזה, הלכה והפכה הרשימה לכלי פוליטי בידי גורמים שונים. הגרסה הסופית והיחידה המוכרת לנו, מתקופת הברונזה התיכונה, נועדה לאשש את טענות מלכי שושלת איסין להגמוניה על לרסה וערי מדינה שכנות בדרום מסופוטמיה.

שומר

ארץ שוּמֶר השתרעה על רובו של אזור הנמצא בדרום מסופוטמיה אשר בדרום עיראק המודרנית. לדעת החוקרים, התרבות השומרית היא אחת התרבויות הראשונות בתולדות האנושות. לפי ההנחה המקובלת, ראשיתה של תרבות זו בסביבות שנת 3500 לפנה"ס. שומר הייתה מחולקת בין ערי-מדינה שנלחמו באופן תדיר זו עם זו.

לתרבות זו מיוחסות כל ההתחלות של ציוויליזציה מתקדמת שעתידות היו לשמש כבסיס לתרבות המערב: המצאת הגלגל, כתב היתדות, מדע, בתי משפט ועוד. תרבות זאת זוהתה לראשונה בשנת 1869 על ידי הצרפתי ז'יל אופרט שחקר לוחות בכתב יתדות. הוא קרא לתרבות שומר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.