אי-פוריות

אי-פוריות היא מצב של חוסר יכולת או קושי להתרבות, כלומר חוסר יכולת או קושי להביא צאצאים לעולם. אצל בני האדם, על פי ההגדרה המקובלת, אי-פוריות תוגדר לאחר שבני הזוג קיימו יחסי מין מלאים ללא אמצעי מניעה במשך שנה בקביעות ללא התעברות. אי פוריות אינה מתייחסת למקרים שבהם ישנה התעברות אך לא מתאפשרת לידה תקינה.

ישנה הבחנה בין מצב של אי-פוריות שהוא קושי בהבאת צאצאים, לבין עקרות שהיא מקרה שבו בדרך הטבע אין יותר אפשרות להבאת ילדים. עקרות יכולה להיגרם באופן טבעי או באופן מלאכותי, כגון מחסור או פגם באיברים החיוניים להולדה, או כתוצאה משינויים כירורגיים במערכת הרבייה - חתך צינור הזרע, כריתת האשכים, השחלות או הרחם; ואילו אי-פוריות נגרמת מסיבות טבעיות בלבד. גם באנגלית ישנה הבחנה בין אי-פוריות (אינפֶרטיליות (Infertility) מלשון "הפריה") ובין עקרות (סטריליות (Sterility), מלשון "סטריליזציה", או עיקור).

אי-פוריות
סיווג
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D007246, D007246

אבחון

Infertility causes - he
התפלגות הסיבות לאי-פוריות. הממלכה המאוחדת, 2009[1]

האבחנה מתבצעת בדרך-כלל לאחר שבני הזוג קיימו יחסי מין מלאים ללא אמצעי מניעה במשך שנה ברציפות ללא התעברות. בשל הגדרה זו כ-10% מכלל הזוגות יאובחנו כסובלים מאי-פוריות. מקרב זוגות בריאים ופוריים נכנסים כ-15% מהזוגות להיריון בתוך חודש אחד מתחילת ניסיונותיהם, 55% בתוך שלושה חודשים, 70% בתוך 6 חודשים ו-88% בתוך שנה.

בארצות הברית כיום 20% מהזוגות הם לא פוריים. הדבר נובע בין השאר מן העלייה בגיל הנישואין ובגיל תחילת הניסיון להרות. עם זאת כ-60% מהם זוכים להרות, בסופו של דבר, אם באמצעות טיפולים ואם בדרך הטבעית.

ב-40%-55% מהמקרים הגורם לבעיה אצל האישה, והליקוי יכול להיות הורמונלי וקשור להפרעה בתהליך הביוץ, או מכני, עקב בעיה במערכת הרבייה. ב-25%-40% מהמקרים הבעיה היא אצל הגבר, ומקורה בליקויים שונים בזרע או בעיה חסימתית. ב-10% מהמקרים מאובחן ליקוי אצל שני בני הזוג. ב-10% מהמקרים הסיבה לאי-פוריות אינה ידועה (ונקראת בלשון המקצועית אי-פוריות אידיופטית).

בשל ירידה במספר הביציות הזמינות ובאיכותן, עם עליית גיל האישה פוחתים סיכוייה להיכנס להיריון. הירידה בפוריות מתחילה מגיל 35 באופן איטי מאד, ומעבר לגיל 40 ישנה ירידה בולטת נוספת בשיעורי ההצלחה, אחרי גיל 45 ישנו היעדר כמעט מוחלט של היריונות. אצל הגבר, קיימת גם ירידה בפוריות עם הגיל, אך זו מתונה יותר.

באי-פוריות כרוכים היבטים רגשיים וחברתיים. זוגות אלה עשויים לסבול מרגשות עזים של כעס, תסכול, אובדן שליטה, קנאה בהיריונות של אחרים, דיכאון, צער, ולמתח ביחסים האישיים בין בני הזוג. בעיות פוריות גברית נדירות מהנשית, ונתפסת בחברה כמבישה ומוסתרת יותר הן על ידי הגברים עצמם והן על ידי הממסד הרפואי[2].

גורמים

הגורמים לאי-פוריות הם רבים ונהוג לחלקם לבאים:

גורם גברי (Male factor):

  • מחלות אנדוקרינולוגיות: תסמונת קלמן, כשל של ההיפופיזה בעקבות גידול, קרינה או ניתוח, היפר-פרולקטינמיה, בעיות בבלוטת התריס, היפרפלזיה של האדרנל.
  • בעיות אנטומיות: היעדר צינור זרע, חסימה של צינור הזרע, מומים במערכת המובילה את הזרע.
  • ייצור זרע (ספרמטוגנזיס) לא תקין - בעיות כרומוזומליות, דלקת האשך (אורכיטיס) שנגרמה על ידי חזרת, אשך טמיר, קרינה או טיפול כימותרפי שפגעו בייצור הזרע.
  • תנועתיות פגומה של הזרע- תסמונת קרטגנר, וריקוצלה, ייצור נוגדנים.
  • בעיות סקסואליות: ליבידו נמוך, אימפוטנטיות, שפיכה רטרוגרדית (בניגוד לכיוון התנועה).

גורמים הקשורים לביוץ (Ovulatory factor):

  • בעיות מרכזיות (ממקור של ההיפופיזה או ההיפותלמוס): חוסר ביוץ כרוני כתוצאה מהיפר-אנדרוגניזם, היפרפרולקטינמיה, כשל של ההיפופיזה או של ההיפותלמוס.
  • בעיות של השחלות: חוסר התפתחות של השחלות, אי ספיקה שחלתית מוקדמת, סרטן שחלות.
  • בעיות מטבוליות: מחלות הקשורות לבלוטת התריס, מחלות כבד, מחלות כליה, השמנת יתר, עודף באנדרוגנים.

גורמים הקושרים באגן (Pelvic factor):

  • זיהום: אפנדיציט, דלקת של האגן, תסמונת אשרמן
  • אנדומטריוזיס
  • בעיה מבנית של האגן: חשיפה ל- DES, מיומה, התפתחות אמבריונלית לא תקינה של מערכת הרבייה.

גורמים הקשורים בצוואר הרחם:

  • מומים מולדים: חשיפה ל- DES, מומים מולדים הקשורים במערכת המולריאנית.
  • פתולוגיות נרכשות: טיפול כירורגי, זיהום.
Scheme female reproductive system-he
תרשים של איברי הרבייה של האישה

הגורמים השכיחים לאי פוריות אצל נשים

גורמי האי-פוריות השכיחים ביותר והנובעים מהאישה הם:

  • ליקויים בביוץ. הפרעת ביוץ אחראית לכ- 20% עד 25% מסך מקרי האי-פוריות.
  • ליקויים מכניים במערכת הרבייה.
  • ריר צוואר הרחם.
  • דלקות באיברי המין.

אבחנה וטיפול

במקרה של יש חשד לבעיות בביוץ, תתבצע בדיקה לניטור הביוץ באמצעות אולטראסאונד, בדיקת עקבות פרוגסטרון בשתן, או ביופסיה מרפידת הרחם 10 עד 12 יום לאחר מועד הביוץ המשוער. כאשר יאובחן חוסר ביוץ תינתן התרופה קלומיפן. ישנו חשש כי הטיפול בתרופה זו מעלה את הסיכון ללקות בסרטן השחלות, ולכן ננקטות פעולות כדי לצמצם סיכון זה. אם הטיפול בתרופה זו אינו יעיל, אפשרות אחרת לטיפול הוא טיפול הורמונלי באמצעות גונדוטרופינים של חדלון הווסת האנושי, המגרים את הבשלתם של זקיקי השחלה. תופעת הלוואי המסוכנת ביותר בשני טיפולים אלו, עם אחוז גבוה ביותר בטיפול ההורמונלי, היא תסמונת גירוי היתר השחלתי, שבה השחלות מוגדלות באופן ניכר, ונוזלים מזרם הדם חודרים לחלל הבטן.

כאשר קיים חשד לבעיות בחצוצרות מתבצעת בדיקת רנטגן של הרחם והחצוצרות. בדיקה נוספת תעשה באמצעות החדרת צינור צפיה (היסטרוסקופ) המוחדר דרך צוואר הרחם לרחם. אם ישנן התדבקויות אפשר להפריד אותן באמצעות צינור זה. בדיקות נוספות שקיימות הן לפרוסקופיה של חלל הבטן שנעשית בדרך כלל בהרדמה מלאה.

כאשר החשד הוא שהבעיה נובעת מצוואר הרחם, נעשית בדיקה אחר-משגלית שבה נבדקת שרידותו של הזרע בריר צוואר הרחם. זהו ריר שתפקידו לחסום כניסת חיידקים מצוואר הרחם לרחם, ורק בשלב שבו תא הביצה מבשיל, רמת הורמון האסטרדיול עולה, הופכת את הריר לשקוף וגמיש, ומאפשרת מעבר של זרע בו. במקרים שמתברר שהבעיה נובעת מריר צוואר הרחם הטיפול יהיה בהפריה תוך רחמית, או בתרופות המדללות את הריר.

Spm2
זרע צבוע בהמטוקסילין. רובה של העקרות הגברית נובעת מבעיות בזרע.

הגורמים השכיחים לאי-פוריות אצל גברים

המאפיינים הבולטים של אי פוריות הגבר:

  • יצירת מספר קטן מדי של תאי זרע.
  • חוסר מוחלט של יצירת תאי זרע.
  • פגמים במבנה הזרע או בתנועותיו.
  • אי-יכולת הזרע לחדור את מעטה התאים המקיף את תא הביצה.

אבחנה

האבחנה נעשית באמצעות אנליזה של נוזל הזרע, לאחר כשלושה ימים של אי פליטה. כאשר נמצא שקיימת אנומליה, תתבצע בדיקה נוספת, בדרך כלל לאחר כחודשיים, ולאחר מכן הרופא ינסה לאתר את שורשי הבעיה.

הסיבות

הבעיה המרכזית לאי פוריות הגבר קרויה "וריקוצלה" - תקלה מכנית במערכת הניקוז של פסולת האשך המובילה לתקלה בייצור הזרע. וריקוצלה ידועה כגורם השכיח ביותר אצל גברים עקרים (90% מהמקרים). פתרון בעיה זו יכול להתבצע באמצעות שיטת צינתור מתוחכמת המתבצעת בבטן התחתונה. שיטה זו מאתרת את כל רשת הוורידים הפגומה ובכך עוזרת לגוף לייצר וורידים תקינים חדשים ולהגיע לייצור זרע תקין לאחר כ-3 חודשים. במקרים נדירים בהן התופעה קיימת רק בווריד אחד, ניתן לטפל גם בניתוח לקשירתו, אך ברוב המקרים מדובר מערכת וורידים שלמה בעלת סעיפי מעקפים רבים הזקוקה לטיפול יסודי יותר.

לעיתים הבעיה יכולה להיות מכנית: סתימה בצינור העברת הזרע מהאשך לשופכה, אז נוזל הזרע מצטבר בשלפוחית השתן, במקום לנוע במורד הפין. הבעיה יכולה לנבוע בשל ניתוח כריתת ערמונית או בעיות סוכרת.

נוזל הזרע שמיוצר באשכיו של הגבר, זקוק לטמפרטורה נמוכה העומדת על כ-34 מעלות צלזיוס, אם הטמפרטורה באשכים עולה כתוצאה מקדחת ממושכת או חשיפה לחום מופרז, הדבר עלול להקטין את ספירת הזרע, התנועתיות שלו, ואת מספר התאים התקינים. בעיות נוספות שעלולות להיות הן בעיות הורמונליות של הגבר, מתחים נפשיים, עודף או תת משקל ותת תזונה, דלקות, נזק מולד, וקנדידה.

לעיתים חשיפה לחומרים חיצוניים עלולה לגרום לירידה בספירת הזרע ולפגיעה בתנועתיות ובשרידות שלו. בין החומרים ניתן לציין חשיפה לרעלים תעשייתיים או סביבתיים, וחשיפה לסמים, אלכוהול, טבק וקפאין. מובן שהטיפול הראשוני יהיה לנסות ולמנוע חשיפה נוספת במקרים אלו.

סיבות נדירות יותר הן מומים מלידה, פגמים גנטיים וכן פגיעה בתפקוד האשכים כתוצאה ממחלות קשות וכתוצאה מהטיפול הקשה בהן (כגון כימותרפיה).

טיפול

הטיפול באי-פוריות מתבצע בהתאם לאבחנה המדויקת של הגורם או הגורמים לו; לעיתים משולבות מספר שיטות טיפול, וזאת על מנת לנצל את היתרונות של כל שיטה ושיטה:

  • צינתור דו צדדי לתיקון בעיית וריקוצלה
  • תיקונים כירורגיים במערכת הרבייה.
  • תרופות המעודדות ביוץ, יצירת תאי זרע וכדומה.

כאשר לא ניתן להביא להפריה באמצעות טיפולים אלו, דרך הטיפול המקובלת היא הפריה מלאכותית, אשר כוללת:

קיימים כיום טיפולים משלימים כגון קבוצות תמיכה, טיפולים של רפואה סינית ואחרים. זוגות שלא מצליחים להרות לאחר טיפולי הפריה יכולים לפנות לאפשרויות אחרות כדוגמת פונדקאות או אימוץ ילדים.

ביהדות

עקרות מוזכרת בתנ"ך במסורת ובהלכה בהקשרים שונים. סיפורים רבים מוזכרים על נשים עקרות שהרבו בתפילה ונעשה להן נס שזכו בפרי בטן (שרה, רבקה, רחל, חנה, האישה השונמית).

עקרות הלכתית

אישה עקרה מכונה בהלכה איילונית ואילו גבר עקר מכונה סריס חמה.

על פי ההלכה היהודית אסור לקיים יחסים עם אישה נידה. על פי המקרא האיסור חל על זמן הווסת של האישה, שעל פי המקרא הוא שבעה ימים (ויקרא ט"ו י"ט). חז"ל החמירו בעניין והחילו דין של זבה גדולה, שרואה דם בגלל סיבה שלא קשורה למחזור החודשי, על כל נידה, והוסיפו ספירה של שבעה ימים מפסיקת הדם - "ימי ליבון", כך שהזמן האסור במגע מיני הוא בין 5–7 ימי הווסת ועוד 7 ימי היטהרות. מחזור נורמלי של אישה הוא 28 יום, אך ישנן נשים שמחזורן קצר מהנורמה, ואז עלול הביוץ להתרחש לפני טבילת האישה, השומרת על דיני הטהרה, דבר שלא מאפשר היריון.

כפי שניתן לראות בסכמה. הביוץ חל ביום ה-14 לפני תחילת הדימום. בנשים בעלות מחזור של 28 יום הביוץ יחול ביום-יומיים שלאחר הטבילה (הקו הצהוב מציין את 14 הימים שבין הביוץ לסוף המחזור).

בנשים בעלות מחזור קצר ודימום רגיל (26 ימים ופחות), קרוב לוודאי שהביוץ יחול בימי הליבון.

פתרונות שמקובלים במקרים כאלו הם מתן הורמונים לדחיית הביוץ וטבילה מוקדמת בכפוף לתנאים מסוימים. יש שהרחיקו לכת והציעו הזרעה מלאכותית, אך דבר זה שינוי במחלוקת פוסקים ולא נהוג מסיבות נוספות.

בתרבות

"עקרה", סרטה הקצר של אסתי שושן, שהופק על ידי אופיר יצחק והוקרן במאי 2015 בפסטיבל קאן, עוסק בזוג בחברה החרדית מנקודת מבטה של האישה, שלא מתעברת. בעונה השנייה של הסדרה "סרוגים" מתמודדים יפעת ואמיר הדתיים-לאומיים עם קושי להביא ילדים לעולם.


בסרט הילדים של מחר, לאחר 18 שנים בהם לא נולדו ילדים ברחבי העולם עקב בעיית פוריות, האנושות נמצאת על סף הכחדה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • פרופ' יוסף שנקר וד"ר אוריאל אלחלל, פוריות האשה והגבר, הוצאת אגודת הסטודנטים של האוני' העברית, 1995
  • ג'רמיין גריר, מין וגורל - הפוליטיקה של פוריות המין האנושי, הוצאת זמורה-ביתן, 1992
  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 1114-1119

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Regulated fertility services: a commissioning aid - June 2009, Department of Health UK
  2. ^ חנה גילאי גינור, להסיר את מחסום הבושה מבעיות הפריון אצל גברים, באתר הארץ, 17 באפריל 2011

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אזוספרמיה

אזוספרמיה הוא מצב בו קיימת אי פוריות של הגבר כתוצאה מפגם בתאי הזרע עצמם, פגם במעבר בין תאי הזרע לצינור הזרע, חוסר גירוי הורמונלי של האשך ליצור זרע וגורמים נוספים.

תא הזרע מיוצר בתהליך של ספרמטוגנזיס. תהליך זה קורה בתאי סרטולי הנמצאים באשך. בתחילה התא הוא ספרמטוגוניה, לאחר מכן הופך לספרמטוציט, בתהליך של מיוזה הספרמטוציט הופך לספרמטיד, וזהו התא הראשון בו ניתן להשתמש בו לצורך הפריה- תא עגול, ללא זנב או יכולת תנועה. לאחר מכן תא הזרע הופך להיות בשל- (ספרמטוזואה): עם ראש המכיל אקרוזום ואנזימים פרוטאוליטיים שאחראיים על עיכול תאי הגרנולוזה העוטפים את הביצית, גרעין, וזנב.

לאחר ייצור תאי הזרע באשכים, הם עוברים לאפידידימיס, משם ל- Vas deferens (צינור הזרע), משם לחיבור עם ה- Seminal vesicles אשר תורמות את נוזל הזרע את מהווה את רוב נפח הזרימה, ומשם יציאה דרך ה- ejaculatory duct והאורתרה (דרך הפין).

במהלך הבקרה ההורמונלית על ייצור הזרע, ההיפותלמוס מפריש את ההורמון GnRH, אשר פועל על ההיפופיזה להפרשת LH ו- FSH. ההורמון FSH אשר מופרש מההיפופיזה משפיע על תאי סרטולי, שמייצרים בתגובה גם את ההורמון אינהיבין אשר פועל בין היתר במשוב שלילי על ההיפופיזה (על כן, אם תהיה הפרעה לתהליך ייצור הזרע, רמות האינהיבין יהיו נמוכות או לא יהיו כלל, ורמת ה- FSH תהיה גבוהה מאחר שהיא לא תדוכא על ידי אינהיבין).

ההורמון LH משפיע על תאי ליידיג הנמצאים גם הם באשך להפרשת טסטוסטרון, המעודד תהליך של ייצור זרע. עם זאת, ריכוזי טסטוסטרון גבוהים מדי עלולים לעכב הפרשה של LH ו- TSH מההיפופיזה (ועל כן זריקות טסטוסטרון עלולות להביא לעקרות גברית).

תסמונת קלמן היא תסמונת שבה אין הפרשה של LH ו- FSH מההיפופיזה, וכן אין חוש ריח. בתסמונת זו מלבד העובדה שאין ייצור זרע, אין התפתחות של סימני מין משניים (שיעור, מסקולניזציה) ולכן הטיפול יכול לכלול מתן גונדוטרופינים לעידוד ייצור הזרע, ומתן טסטוסטרון כדי לעודד התפתחות סימני מין משניים.

אי-פוריות נשית

אי-פוריות נשית הוא נושא המתייחס לעקרות בנשים. אי-פוריות נשית משפיע על כ-48 מיליון נשים מכל העולם, עם השכיחות הגבוהה ביותר של בעיות פוריות בקרב נשים בדרום אסיה, אפריקה שמדרום לסהרה, ומזרח אירופה. אי-פוריות נגרמת ומושפעת מגורמים רבים, כולל תזונה, מחלות, מומים נוספים של הרחם ועוד. כמו כן, תופעת אי הפוריות נתונה בתוך הקשרים חברתיים ותרבותיים שונים, המשתנים מחברה לחברה, ומתקופת זמן אחת לאחרת.

אי ספיקה שחלתית מוקדמת

אי ספיקה שחלתית מוקדמת (באנגלית: Premature ovarian failure או בקיצור POF) היא אובדן תפקוד השחלות לפני גיל 40. האבחנה מצוטטת על ידי השלישייה, אמנוריאה, היעדרות אסטרוגן ורמות נמוכות של סירום בהורמונים המופרשים מיותרת המוח. אם יש גורם גנטי, זה יכול להיקרא דיסגנזיה גונדית (באנגלית: gonadal dysgenesis) שזה פגם באשכים.המונח "אי ספיקת שחלות ראשונית" היה בשימוש לראשונה בשנת 1942 על ידי פולר אולברייט שהיה הראשון שתיאר את המצב. כ-5% עד 10% מהנשים עם אי-ספיקת שחלות ראשונית נכנסות להיריון לאחר האבחנה ללא התערבות רפואית.בממוצע, השחלות מספקות לאישה ביציות עד גיל 51, הגיל הממוצע של גיל המעבר הטבעי.POF הוא לא אותו הדבר כמו גיל המעבר הטבעי, במקרה זה תפקוד לקוי של השחלות, אובדן ביצים, או הסרת השחלות בגיל צעיר הן לא תופעות פיזיולוגיות טבעיות.

אמלגם

אמלגם (או אמלגמה) הוא סגסוגת מתכתית המצויה בשימוש נפוץ ברפואת שיניים לאורך 150 השנים האחרונות, והוא החומר הדנטלי העתיק ביותר אחרי זהב.

כיום השימוש באמלגם לשחזור שיניים שנוי במחלוקת בשל עדויות מצטברות על הפרשת אדי כספית רעילה לחלל הפה, וערעור המטבוליזם בגוף האדם, מדינות רבות הגבילו מאוד את השימוש למקרים מיוחדים. בשוודיה נאסר השימוש באמלגם "מסיבות בריאות ושמירה על הסביבה". בנורווגיה ובדנמרק נאסר השימוש באמלגם "מכיוון שיש חומרים טובים יותר ומסיבות של שמירה על הסביבה".

גורם חצוצרתי לאי פוריות

גורם חצוצרתי לאי פוריות (באנגלית: Tubal factor infertility) היא אי פוריות נשית כתוצאה ממספר סיבות, חלקן נרכשות וחלקן מולדות וכמו גם גורמים אחרים המעכבים את הירידה של ביצית מופרית או לא מופרית לתוך הרחם דרך החצוצרות.

גינקולוגיה

גִּינֵקוֹלוֹגְיָה (מיוונית: גינקה אישה ולוגיה תורה; Gynecology בכתיב אמריקני; נוסח שגוי נפוץ: גניקולוגיה) היא תחום ברפואה העוסק במערכת הרבייה הנשית. בניסוח מדעי פחות מוכרת כרפואת נשים.

גינקולוגיה עוסקת גם במחלות של איברי הרבייה הנשיים – הרחם, הנרתיק, השחלות ואיברים אחרים. בקטגוריה זו נכללות דלקות וזיהומים, מחלות מין, מספר סוגים של סרטן, בעיות וסת, אי-פוריות ומצבים רפואיים הקשורים להריון וללידה. רופא גינקולוגי מלווה את האישה לכל אורך ההיריון ומפקח (למשל באמצעות בדיקות אולטרה-סאונד) על התפתחותו התקינה של העובר. בנוסף מייעצים גינקולוגים לנשים בנוגע לאמצעי מניעה ולקשיים ביחסי מין.

לגינקולוגים בדרך כלל התמחות כפולה – בגינקולוגיה ובמיילדוּת; במסגרת ההתמחות השנייה הם לומדים להתערב בתהליך הלידה בבית החולים, היה ותהליך הלידה מסתבך מסיבות שונות.

דורסי לילה בתרבות

דורסי לילה (שם מדעי: Strigiformes) היא סדרת עופות הנכללת יחד עם דורסי היום בקבוצת העופות הדורסים. ערך זה עוסק במערכת היחסים שלהם עם האדם: מקומם בתרבויות שונות, אמונות טפלות לגביהם, אגדות עם ומשלים בהם הם משחקים תפקיד, הופעותיהם ואזכוריהם בתחומי האמנות והבידור, כמצרך מזון ורפואה והאטימולוגיה של שמותיהם המדעיים.

דיספלזיה של השחלה

דיספלזיה של השחלה (באנגלית: OVARIAN DYSPLASIA) היא התפתחות לא תקינה (דיספלזיה - בעברית: פרע התפתחות) של רקמת השחלה.

הקפאת עוברים

הקפאת עוברים (באנגלית: Cryopreservation of embryos) היא תהליך שימור עוברים בטמפרטורה מאוד נמוכה, שנוצרו בדרך כלל כתוצאה מהפריה חוץ-גופית לצורך היריון עתידי.

טיפולי פוריות

טיפולי פוריות (מכונה בלעז גם Assisted reproductive technology‏ או ART), הם טיפולים רפואיים הניתנים לאחר אבחנה של אי-פוריות. טיפולים אלה יכולים לכלול, בין השאר מתן תרופות המכילות הורמונים להגברת או יצירת ביוץ וטכניקות פולשניות כדוגמת שאיבת ביציות והפריה חוץ גופית (או בכינוי אחר "הפריית מבחנה").

פוריות

האם התכוונתם ל...

רוברט אדוארדס

רוברט אדוארדס (Robert Geoffrey Edwards; ‏27 בספטמבר 1925 - 10 באפריל 2013) CBE, היה פיזיולוג בריטי וחלוץ בתחום חקר בעיות פוריות האשה והפריה חוץ-גופית. בשיתוף פעולה עם הגינקולוג ד"ר פטריק סְטֶפְּטוֹ (1913-1988) וג'יין פרדי (1978-1985), אדוארדס הביא לפריצת דרך בפתרון בעיות פוריות האשה באמצעות הפריה חוץ-גופית, פריצת דרך שהובילה, ב-25 ביולי 1978, ללידת "תינוקת המבחנה" הראשונה בהיסטוריה, לואיז בראון. בשנת 2010 הוא זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה "על פיתוח הפריה חוץ-גופית".

ריוזו ינגימאצ'י

רְיוּזוֹ יָנָגִימָאצִ'י (ביפנית: 柳町 隆造;‏ נולד ב-27 באוגוסט 1928) הוא אמבריולוג יפני, בעל תרומה מכרעת בהבנת תהליכי ומנגנון ההפריה ביונקים. ינגימאצ'י הוא חלוץ בפיתוח טכנולוגיות תומכות הפריה כמו הפריה חוץ גופית והזרקה ישירה של תא זרע לתוך הביצית (ICSI), המשמשות באופן גורף במרפאות אי-פוריות ברחבי העולם. היה גם חלוץ בשדה השיבוט. בשנת 1997 הצליחה מעבדתו באוניברסיטת הוואי במנואה (Manoa) לשבט עכבר תוך שימוש ב"טכניקת הונולולו".

רפואה

רפואה (הנקראת לעיתים גם רפואה קונבנציונלית), היא ענף של המדע ומקצוע, העוסקים באבחון, מחקר, וטיפול במחלות, בשיפור הבריאות וברפואה מונעת. הרפואה מתבססת על הישגיהם של מדעי הטבע, החברה, והרוח ומתקדמת במקביל להם. במרוצת השנים התפתחו במקצוע התמחויות בענפים מרובים, לפי קריטריונים שונים: מבחינים בין רפואה פנימית, רפואת חירום, רפואה כירורגית, רפואת עיניים, אף אוזן וגרון וכו', ולפי התחומים החברתיים - רפואה צבאית, רפואה משפטית, רפואה תעשייתית, רפואת בית חולים וכו'.

השגיה של הרפואה המודרנית ניכרים, בפרט בגידול הדרמטי שחל בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות, גידול שבעיקרו נובע מהישגיה של הרפואה, כגון אנטיביוטיקה וחיסונים, וגם משיפור הסניטציה והתזונה. לעיתים קצרה ידה של הרפואה, ובמחלות מסוימות היא יכולה להציע טיפול סימפטומטי ומסייע למחלה, אך אינה יודעת לרפא או לסייע בהחלמה. אדם שהוא בעל הכשרה והיתר לעסוק ברפואה נקרא רופא (או רופא קונבנציונלי), והוא מורשה לעסוק ברפואה בכלליות ולהתמחות באחת או יותר מההתמחויות הרפואיות השונות.

תא רבייה

תא רבייה הוא תא המיועד לרבייה זוויגית (קרויה גם רבייה מינית). בבעלי חיים תאי רבייה שטרם הבשילו קרויים תאי נבט. תאים אלה מבשילים בתהליך חלוקת התא, מיוזה וחלוקת הציטופלסמה, והופכים לתאי זוויג (בלועזית: גמטה, Gamete). גמטות מכילות מחצית מכמות ה-DNA שנמצאת בכל תא רגיל אחר, תא כזה נקרא תא הפלואידי. תאי רבייה, כאמור, מצויים אך ורק ביצורים המתרבים ברבייה זוויגית.

אצל נקבות נקרא תא הרבייה תא ביצה, ואילו אצל זכרים נקרא תא זרע. תאי הרבייה בבעלי חיים, ולעיתים גם ביצורים אחרים, מתפתחים ונאגרים באיברים ייחודיים: השחלות אצל הנקבות והאשכים אצל הזכרים.

תפקידם של תאי הרבייה יוצא לדרך כאשר תא רבייה זכרי ותא רבייה נקבי נפגשים ומתאחים בתהליך הנקרא הפריה. היות שבדרך-כלל הנקבה היא הנושאת בגופה את היצור החדש (הצאצא), מתרחשת ההפריה בתוך גופה, לאחר שתאי הרבייה הזכריים חודרים לגופה בדרכים שונות (כגון הזדווגות בבעלי חיים והאבקה בצמחים בעלי פרחים).

בבני אדם, תאי הזרע קטנים פי מאה מהביציות. תאי הזרע מיוצרים בהמוניהם החל מגיל הבגרות המינית ועד לסוף החיים, ומאגר תאי הזרע של הזכר מתחדש באופן תמידי. הנקבה, לעומת זאת, נולדת כשבשחלותיה כחצי מיליון ביציות, אותן היא תישא כל חייה, ללא יצירה של ביציות חדשות. עם הבגרות המינית מתחילה נדידה חודשית של ביצית בודדת היוצאת מהשחלה דרך החצוצרה אל הרחם, תהליך הנקרא ביוץ. כאשר אין בנמצא זרע מהזכר אשר יפרה את הביצית היא נפלטת מהגוף, יחד עם מעט רקמות ודם שמקורם ברחם, בתהליך הנקרא וסת. הביוץ והווסת מתרחשים כל חודש באופן די עקבי (שיכול להשתנות עקב תרופות ו/או מצב נפשי, כגון לחץ), כאשר הווסת באה כשבועיים אחרי הביוץ; מחזור זה נקרא המחזור החודשי. במהלך חייה מבייצת האישה כ-400 פעמים. תהליך הביוץ נפסק לקראת גיל המעבר; כשזה קורה מפסיקה האישה להיות פוריה ולא מסוגלת יותר להעמיד צאצאים.

שלל בעיות של אי-פוריות נגרמות כתוצאה מפגמים בתאי הרבייה. לדוגמה, ספירת זרע היא בדיקה המודדת את כמות תאי הזרע בנפח נוזל זרע מסוים, מדד המצביע על רמת פוריותו של הגבר.

לצמחים שמשתכפלים מינית יש גם ביצית לנקבה או זרע לזכר. עם זאת, מאז שלצמחים יש חלופה של דורות דפלואידים ופלואידים קיימים כמה הבדלים. בצמחים פורחים הפרחים משתמשים במיוזיס לייצר דור הפלואידים המייצרים גמאטות באמצעות מיטוזה. הנקבה נקראת הביצית ומיוצרת על ידי השחלה של הפרח. כשהביצית בוגרת היא מייצרת את הגמאטה הנשית המוכנה להפריה. הזכר הוא אבקה, והוא מופק בשק אבקה, כאשר האבקה נוחתת על סטיגמה בוגרת של פרח גדל צינור אבקה לתוך הפרח. האבקה הפלואידית מייצרת זרע על ידי מיטוזה ומשחררת אותם להפריה.

תסמונת שיהאן

תסמונת שיהאן היא תופעה המתבטאת בירידה בהפרשת הורמוני בלוטת יותרת המוח (hipopituitarism), הנגרמת בעקבות נמק בבלוטה, כתוצאה מלחץ דם נמוך או מהלם תת-נפחי, משניים לדימום כבד שהתרחש בלידה או מעט אחריה.תסמונת שיהאן היא סיבה שכיחה במדינות המתפתחות לתת פעילות של בלוטת יותרת המוח בקרב נשים, אשר חוו דימום מסיבי בלידה או מיד אחריה. המאפיינים הקליניים של התסמונת בדרך כלל אינם בולטים, ועד שהאבחנה נעשית יכולות לעבור שנים. סימנים חשובים לאבחנה מבדלת של תסמונת שיהאן הם: דימום לאחר הלידה, חוסר בחלב אם והפסקת הווסת. נחוצים אבחון מוקדם וטיפול מתאים על מנת להפחית את התחלואה והתמותה של החולות בתסמונת שיהאן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.